Talmud Builders

    Eruvin 102b

    Back to index

    English translation — Eruvin 102b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1its incline does not extend a handbreadth from the center to each side. However, if its incline extends a handbreadth from the center to the side, the halakha is that the inclines of tents are considered like tents, and it is therefore prohibited to suspend them.

    2And Rav Sheisha, son of Rav Idi, said: With regard to a stiff felt hat [ sayna ], it is permitted to wear it on Shabbat. The Gemara raises a difficulty: But wasn’t it taught in a baraita that wearing this hat is prohibited? The Gemara answers: It is not difficult. This baraita , which prohibits wearing a felt hat, is referring to a case where the hat extends a handbreadth from the person’s head and is therefore regarded as a tent; whereas that statement by Rav Sheisha, who permits doing so, is referring to a case where it does not extend a handbreadth from one’s head.

    3The Gemara is surprised at this answer: But if that is so, one who pulled his cloak a handbreadth beyond his head, is it also prohibited for him to do so? This is unreasonable, as it is an article of clothing, not a tent.

    4Rather, the previous explanation must be rejected, as the issue with regard to a felt hat is not whether it is considered a tent, but whether there is concern that one might come to carry it in the public domain if it falls from his head. This is not difficult; this statement of Rav Sheisha, which permits it, is referring to a case where the hat fits snugly on his head. There is no concern lest the hat fall and one will come to carry it; therefore it is permitted to wear it. Conversely, that baraita , which prohibits wearing this hat, is referring to a case where it does not fit snugly on his head. It is therefore liable to fall, and one might come to carry it in the public domain.

    5MISHNA: One may restore the lower hinge pin of the door of a carriage, box, or cupboard that becomes dislocated to its place on Shabbat in the Temple, as this action is prohibited by rabbinic decree, which is not in effect in the Temple; but it may not be restored to its place in the rest of the country. And restoring the upper hinge pin is prohibited in both places, as this is considered building, a labor prohibited by Torah law, which applies everywhere. Rabbi Yehuda says: Restoring the upper hinge pin to its place is permitted in the Temple, while one may restore the lower one to its place even in the rest of the country.

    6GEMARA: The Sages taught a baraita : With regard to the lower hinge pin of the door of a carriage, box, or cupboard, one may restore it to its place in the Temple; in the rest of the country one may only push it back into place, provided that it did not come out of its socket entirely. As for the upper hinge, one may not restore it in either place. This is prohibited as a preventive measure, lest one come to bang it in forcefully, thereby performing an actual labor prohibited by Torah law. And if he actually banged it in, he is liable to bring a sin-offering, as his action is considered building.

    7With regard to the hinge pin of the door of a pit, cistern, or an extension to a building, one may not restore it to its place at all. And if one restored it to its place, he is liable to bring a sin-offering. The above distinction applies only to movable utensils, whereas anything attached to the ground may certainly not be fixed in place, as this is regarded as prohibited building.

    8MISHNA: One may return to its place a bandage that became detached from a wound on Shabbat in the Temple. In the Temple, this is not prohibited as a preventive measure, lest one come to spread the ointment and thereby perform the prohibited labor of smoothing. However, one may not return a bandage to its place in the rest of the country. If one sought to apply the bandage for the first time to an untreated wound on Shabbat, it is prohibited in both places.

    9GEMARA: The Sages taught a baraita : With regard to a bandage that became detached from a wound, one may return it to its place on Shabbat in all cases. Rabbi Yehuda says: If it slipped downward, one may push it upward; if it slipped upward, one may push it downward. One may also uncover part of the bandage and clean the opening of the wound on one side, and then uncover another part of the bandage on the other side and clean the opening of the wound on that side.

    10However, one may not clean the bandage itself, because that would involve spreading the ointment, which is a subcategory of the prohibited labor of smoothing, and if one spread the ointment he is liable to bring a sin-offering. Actually restoring a bandage that was completely detached from the wound is prohibited in all cases.

    11Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Rav Ḥisda said: The Sages taught that it is permitted to restore the bandage to the wound only where it became detached and fell onto a utensil, in which case one may immediately pick it up and replace it. However, if it became detached and fell onto the ground, everyone agrees it is prohibited, as this is considered as though one were bandaging the wound for the first time.

    12Mar bar Rav Ashi said: I was standing before Father, and his bandage fell onto a pillow and he replaced it. I said to him: Doesn’t the Master hold that which Rav Ḥisda said: The dispute is restricted to a case where the bandage became detached and fell onto a utensil, but if it became detached and fell onto the ground, everyone agrees that it is prohibited; and furthermore, Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, that it is prohibited to replace even a bandage that fell onto a utensil?

    13He said to me: I did not hear this teaching; that is to say, I do not agree with Rav Ḥisda’s interpretation that the dispute is only in a case where the bandage fell onto a utensil. Rather, they disagree even if it fell onto the ground, and the halakha is that the bandage may be restored to the wound.

    14MISHNA: One may tie up on Shabbat a string [ nima ] that came loose from a harp used in the Temple, but not in the rest of the country. And tying the string to the harp for the first time is prohibited both here and there.

    15GEMARA: And the Gemara raises a contradiction from a baraita : If a harp string broke, one would not tie it up with a knot, but fashion a bow. This teaching indicates that tying up a harp string is prohibited even in the Temple. The Gemara answers: It is not difficult; this baraita , which prohibits tying, was taught in accordance with the opinion of the Rabbis; and that mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.

    16The Gemara clarifies this answer: According to Rabbi Eliezer, who said that the preparations that enable the performance of a mitzva override the prohibitions of Shabbat, one may tie even the broken harp string, as this is for the purpose of the mitzva of accompanying the Temple service with music. However, according to the Rabbis, who say that preparations for a mitzva do not override Shabbat prohibitions, one may only fashion a bow.

    17The Gemara raises a difficulty: If in fact the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who permits facilitating performance of a mitzva even when it involves desecration of Shabbat, even in a case where the string did not break and one is tying it for the first time, this too should be permitted, as he is acting for the purpose of a mitzva.

    18Rather, the Gemara provides a different resolution of the contradiction: It is not difficult. This, the mishna that permits tying the broken string, was taught in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who maintains that making a bow is considered tying, and there is no difference between the two actions; and that, the baraita that prohibits it, is in accordance with the opinion of the Rabbis, who rule that fashioning a bow is not prohibited by Torah law, and therefore it is permitted to fashion a bow.

    19The Gemara asks: And Rabbi Yehuda, in accordance with whose opinion did he express his view?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בשיפועהמכנגד אמצעית גגה עד מקום ששפת יריעה כלה שם לא הרחיב טפח דהוי כולה כדופן ואין כאן אהל כלל אבל הרחיבה כל דופן ודופן באלכסונה טפח הוי ההוא אלכסון אע"פ שהוא משופע קרוי אהל כרבנן דפליגי אדרבי אליעזר במסכת סוכה (דף יט:) כך שמעתי וקשיא לי איזו מטה שאין ברחבה שני טפחים או ג' חסר משהו שיהיה בגגה פחות מטפח ושני שיפועיה כל אחד פחות מטפח וי"ל שהמטה רחבה כמשפטה ונקליטין הרבה יוצאין הימנה לשני ראשיה ועולין למעלה סדורין אחד נמוך ואחד גבוה וקנים נתונים עליהם מנקליטין שבראשה לנקליטין שברגליה ופורס על המטה שתים ושלש כילות קטנות בגגה ויריעה גדולה פרוסה סביב המטה לדפנות:

    סיינא שריכובע של לבד שקורין פלטרי מותר לצאת בו בשבת:

    הא דאית ביה טפחשיוצא טפח רוחב שפתו להלן מראשו אסיר דהוי אהל:

    שרביב בגלימיההאריך בטליתו להלן מראשו והוציאה טפח הכי נמי דאסור:

    אלא הא דמיהדק הא דלא מיהדקוטעמא לא משום אהל הוא אלא דילמא נפיל מרישיה ואתי לאתויי הלכך כי מיהדק וקשור ברצועה תחת צוארו שרי ואי לא אסור:

    מתני' מחזירין ציר התחתוןשל דלת חלון שידה תיבה ומגדל שפתחיהם מצדיהן דציר התחתון כל זמן שלא יצא העליון נוח להחזירו ואין כאן בנין:

    אבל לא במדינהגזירה שמא יתקע בגרזן או במקבות דהויא מלאכה:

    והעליון כאן וכאן אסורדכיון שיצא העליון כולו נופל והוי כבונה וקא סבר יש בנין בכלי ומלאכה לא הותרה אפילו במקדש:

    גמ' במקדש מחזיריןכגון שצריכין לו לדבר קרבן כגון שהיה שם מלח או לבונה או קטורת ואין שבות במקדש:

    ובמדינה דוחקיןאם לא יצא כולו מחור האסקופה אלא התחיל לשמט דוחקין לחור בלע"ז אנפיינדר"א:

    והעליון כאן וכאן אסור להחזירדהוי כבונה ממש:

    שמא יתקעשמא יחזיקנו במקבות ובגרזן והויא מלאכה ואתחתונה במדינה קאי דאי אעליון קאי ובמקדש הוה ליה שבות דהך חזרה גזירה משום שמא יתקע ואמאי מיתסר במקדש דאמר והעליון כאן וכאן אסור והא שבות במקדש לא גזרו:

    של בור ושל דותדהוי בנין המחובר לקרקע חשיב בנין בכל דהו:

    בור בחפירה דות בבנין בתוך הקרקע אישקדיינ"א:

    מתני' מחזירין רטיהכהן שלקה בידו ונתן עליה רטיה מבעוד יום והוצרך לעבוד עבודה בשבת או ביו"ט ונטל רטיה מעל ידו שלא תהא חוצצת בינו ובין ידו לעבודה דחציצה פוסלת בה דבעינן ולקח הכהן וכיון דחייץ לא הוי לקיחה בכהן מחזירה במקדש דאי לא שרית ליה להחזירה לא שקיל ליה מידיה וממנע ולא עביד עבודה וזה אחד משלשה דברים האמורים במסכת ביצה שהותרו סופן משום תחילתן:

    אבל לא במדינהגזירה שמא ימרח הרטיה ומירוח היינו מוחק האמור באבות מלאכות של שבת:

    אם בתחלהשלא היתה קשורה מבעוד יום וכהן זה לא סלק' לצורך עבודה:

    כאן וכאן אסורוהכא ליכא למימר אין שבות במקדש דהא ודאי האי שבות לאו צורך גבוה הוא אלא לצורך עצמו:

    גמ' רטיה שפרשהשנפלה ובמדינה קא מיירי ולהכי נקט פרשה שהרי לא נטלה מדעת:

    מחזיריןדמילתא דלא שכיחא הוא ולא גזור בה רבנן:

    רבי יהודה אומראם נפלה אין מחזירין אבל אם הוחלקה דוחקה [ומחליקה למכה]:

    שהוא ממרחמחליק גומות שברטיה מירוח חייב משום ממחק:

    לא שנודתנא קמא שרי להחזירה:

    אלא שפרשה ע"ג כליעל הכר או על הכסת:

    ע"ג קרקעכלכתחלה דמי:

    אבי סדיאנפלה לו על הכר שבמראשותיו כמו שמתרגם מראשותיו איסדוהי:

    לא סבר לה מר להא דרב חסדאדמוקי לפלוגתייהו בשנפלה על הכלי ואפילו הכי אסר רבי יהודה ואמר שמואל הלכה כרבי יהודה:

    לא שמיע ליהא דרב חסדא דאנא סבירא לי דכי פליג ר' יהודה בנפילה על גבי קרקע אבל בנפילה על גבי כלי מודה דהוה כהוחלקה בעלמא:

    מתני' קושרין נימאנימת כנור של שיר הלוים לקרבן אם נפסקה בשבת ובגמרא מפרש טעמא דקסבר מכשירי מצוה שלא היה יכול לעשותן מאתמול דהא היום נפסקה דוחה את השבת ואף על גב דקשר אב מלאכה הוא במסכת שבת (דף עג.):

    ואם בתחילהשלא היתה שם מעולם דיכול לעשות מאתמול אסור:

    גמ' פלוגתא דר"א ורבנן גבי מילה (שבת דף קל.) שר"א מתיר לחטוב עצים ולעשות פחמין בשבת לעשות איזמל למול בו:

    קרבן צבור הוה מצוה הדוחה את השבת ושיר הוי מכשירין דידה:

    לר' יהודהדאמר עניבה אב מלאכה במסכת שבת (דף קיג.) אין חילוק בין עניבה לקשירה וקושר דקסבר מכשירי מצוה דוחין והא דתניא עונבה רבנן דאמרי לאו מלאכה היא וכיון דאפשר בעניבה לא מחללינן שבת:

    אפי' לכתחלה נמידאפי' לעשות פחמין שהוא מכשיר שרי:

    ורבי יהודהדמוקמינן מתני' אליביה וקושר אב מלאכה היא אליבא דמאן:

    עירובין 102 עמוד ב

    1בשיפועה טפח, אבל יש בשיפועה טפח שיפועי אהלים כאהלים דמו.

    2ואמר רב שישא בריה דרב אידי: סיינא שרי. והתניא אסור! לא קשיא: הא דאית ביה טפח, הא דלית ביה טפח.

    3אלא מעתה: שרביב בגלימיה טפח, הכי נמי דאסור?

    4אלא, לא קשיא: הא דמיהדק, הא דלא מיהדק.

    Mishna

    5מחזירין ציר התחתון במקדש, אבל לא במדינה. והעליון כאן וכאן אסור. רבי יהודה אומר: העליון במקדש, והתחתון במדינה.

    Gemara

    6תנו רבנן: ציר דלת שידה תיבה ומגדל, במקדש מחזירין, במדינה דוחקין. והעליון כאן וכאן לא יחזיר, גזרה שמא יתקע. ואם תקע חייב חטאת.

    7של בור ושל דות ושל יציע לא יחזיר, ואם החזיר חייב חטאת.

    Mishna

    8מחזירין רטיה במקדש, אבל לא במדינה. אם בתחילה כאן וכאן אסור.

    Gemara

    9תנו רבנן: רטיה שפרשה מעל גבי מכה מחזירין בשבת. ר' יהודה אומר: הוחלקה למטה דוחקה למעלה, למעלה דוחקה למטה, ומגלה מקצת הרטיה ומקנח פי המכה, וחוזר ומגלה מקצת רטיה ומקנח פי המכה.

    10ורטיה עצמה לא יקנח, מפני שהוא ממרח. ואם מירח חייב חטאת.

    11אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' יהודה. אמר רב חסדא: לא שנו אלא שפירשה על גבי כלי, אבל פירשה על גבי קרקע דברי הכל אסור.

    12אמר מר בר רב אשי: הוה קאימנא קמיה אבא, נפלה ליה אבי סדיא, וקא מהדר ליה. אמינא ליה: לא סבר לה מר להא דאמר רב חסדא: מחלוקת שפירשה על גבי כלי, אבל פירשה על גבי קרקע אסור, ואמר שמואל: הלכה כרבי יהודה!

    13אמר לי: לא שמיע לי, כלומר לא סבירא לי.

    Mishna

    14קושרין נימא במקדש, אבל לא במדינה. ואם בתחילה כאן וכאן אסור.

    Gemara

    15ורמינהו: נימת כנור שנפסקה לא היה קושרה אלא עונבה! לא קשיא: הא רבנן, והא ר' אליעזר.

    16לרבי אליעזר דאמר מכשירי מצוה דוחין את השבת, קושרה. לרבנן דאמרי אין דוחין, עונבה.

    17אי רבי אליעזר, אפילו לכתחילה נמי!

    18אלא, לא קשיא: הא רבי יהודה, והא רבנן.

    19ורבי יהודה אליבא דמאן?

    Tosafot

    הא דמיהדק הא דלא מיהדקפירש בקונטרס דטעמא לאו משום אהל הוא ולפי זה מותרין אותן כובעין של לבד אע"פ שמאהיל טפח ובלבד שיהיה קשור תחת גרונו שלא יפול ואתי לאיתויי ד' אמות ברה"ר אבל ר"ח מפרש דמיהדק אסור כשהטפח היוצא מן הכובע חזק שאינו נכפף ונראה אהל ולפי זה כובעים אסורין:

    והעליון כאן וכאן אסורפי' בקונטרס דקסבר יש בנין וסתירה בכלים דעל שידה תיבה ומגדל קאמר לה בגמרא ותימה אטו מתני' כב"ש דלב"ה אין בנין וסתירה בכלים בפ"ב דביצה (דף כב.) ועוד קשה דבגמרא גבי והעליון כאן וכאן אסור שמא יתקע דחק לפרש דשמא יתקע קאי על תחתון דאי אעליון לא היה אסור במקדש דאין שבות במקדש ודוחק גדול הוא ונראה לר"י דאפילו ציר העליון הוא דרבנן דשבות גדולה כזה לא התירו במקדש וטובא אשכחן דלא התירו במקדש כגון סידור הקנים ונטילתן דאינו דוחה את השבת:

    מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינהפי' בקונט' גזירה שמא ימרח אבל לשחיקת סממנין ליכא למיחש כיון דמאתמול הוה עילויה וקשה דבפרק במה אשה (שבת דף סד:) אמר אשה יוצאה בפילפל ובגרגיר מלח ואם נפל לא תחזיר ואמאי כיון דכבר הוי עילויה ויש לומר דהתם טעמא לפי שנראית כמו שמתכוון להוציא לחוץ ואתי למשרי הוצאה והר"ר יוסף פירש לשם הטעם משום שחיקת סממנים וכן יש לפרש בשמעתין ונקט רטיה לרבותא אף על גב דאיכא למיחש לשחיקת סממנין ולמירוח אפי' הכי מחזירין במקדש:

    רטיה שפירשה מחזירין אותהוא"ת ומ"ש דאמר גבי פילפל ובגרגיר מלח נפל לא תחזיר וי"ל דהך דפילפל איירי שנפל על גבי קרקע והכא שנפל על גבי כלי כדקאמר רב חסדא בסמוך ורב אשי דקאמר בסמוך לא שמיע לי לא קאי אדרב חסדא כדפירש בקונטרס אלא קאי אהלכה כר' יהודה אבל אמילתא דרב חסדא לא פליג ומודה דלא שרו רבנן אלא בכלי ועוד י"ל ההיא דגרגיר מלח אתי כרבי יהודה דאסר הכא:

    אמר מר בר רב אשי הוה קאימנא קמיה דרבאר"ח גרס קמיה דאבא וכן נראה דל"ג קמיה דרבא דיום שמת רבא נולד רב אשי:

    קושרין נימא כו' ואם לכתחילה כאן וכאן אסורפירש בקונטרס שלא היתה שם מאתמול ור"י מפרש לכתחילה אפילו נפסקה היום ורצה לשלשלה ולעשותה בלא קשר זהו לכתחילה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה במסכ' יום טוב בפר' א' גרסי מאי טעמ' התירו חזרת רטייה במקדש ואוקמוה בכהן שעובד עבודה והינו דאמ' עולא ג' דברים התירו סופן משום תחילתן ואלו הן עור לפני הדריסה ותריסי חנויות וחזרת רטיה במקדש קמ"ל הותרו סופן משום תחילתן כהן דבר עבודה אין דלאו בר עבודה לא:

    ר' אליעזר אומ' מכשירי מצוה דוחה את השבת עיקר דבריו במס' שבת בפר' ר' אליעזר אומ' אם לא הביא כלי מערב שבת דתנן ועוד אמ' ר' אליעזר כורתין עצים לעשות פחמים ולעשות ברזל ותניא מילה וכל מכשיריה דוחין את השבת דברי ר' אליעזר ורבנן דפליגי עליה סברי כר' עקיבה דאמ' מילה עצמה דאי איפשר לעשותה מערב שבת דוחה את השבת אבל מכשיריה דאיפשר לעשותן מערב שבת אין דוחין את השבת:

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 102b

    Eruvin 102b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 295 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בשיפועה מכנגד אמצעית גגה עד מקום ששפת יריעה כלה שם לא הרחיב טפח דהוי כולה כדופן ואין כאן אהל כלל אבל הרחיבה כל דופן ודופן באלכסונה טפח הוי ההוא אלכסון אע"פ שהוא משופע קרוי אהל כרבנן דפליגי אדרבי אליעזר במסכת סוכה (דף יט:) כך שמעתי וקשיא לי איזו מטה שאין ברחבה שני טפחים או ג' חסר משהו שיהיה בגגה פחות מטפח ושני שיפועיה כל אחד פחות מטפח וי"ל שהמטה רחבה כמשפטה ונקליטין הרבה יוצאין הימנה לשני ראשיה ועולין למעלה סדורין אחד נמוך ואחד גבוה וקנים נתונים עליהם מנקליטין שבראשה לנקליטין שברגליה ופורס על המטה שתים ושלש כילות קטנות בגגה ויריעה גדולה פרוסה סביב המטה לדפנות:

    סיינא שרי כובע של לבד שקורין פלטרי מותר לצאת בו בשבת:

    הא דאית ביה טפח שיוצא טפח רוחב שפתו להלן מראשו אסיר דהוי אהל:

    שרביב בגלימיה האריך בטליתו להלן מראשו והוציאה טפח הכי נמי דאסור:

    אלא הא דמיהדק הא דלא מיהדק וטעמא לא משום אהל הוא אלא דילמא נפיל מרישיה ואתי לאתויי הלכך כי מיהדק וקשור ברצועה תחת צוארו שרי ואי לא אסור:

    מתני' מחזירין ציר התחתון של דלת חלון שידה תיבה ומגדל שפתחיהם מצדיהן דציר התחתון כל זמן שלא יצא העליון נוח להחזירו ואין כאן בנין:

    אבל לא במדינה גזירה שמא יתקע בגרזן או במקבות דהויא מלאכה:

    והעליון כאן וכאן אסור דכיון שיצא העליון כולו נופל והוי כבונה וקא סבר יש בנין בכלי ומלאכה לא הותרה אפילו במקדש:

    27 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 102b · Sefaria

    Tosafot

    הא דמיהדק הא דלא מיהדק פירש בקונטרס דטעמא לאו משום אהל הוא ולפי זה מותרין אותן כובעין של לבד אע"פ שמאהיל טפח ובלבד שיהיה קשור תחת גרונו שלא יפול ואתי לאיתויי ד' אמות ברה"ר אבל ר"ח מפרש דמיהדק אסור כשהטפח היוצא מן הכובע חזק שאינו נכפף ונראה אהל ולפי זה כובעים אסורין:

    והעליון כאן וכאן אסור פי' בקונטרס דקסבר יש בנין וסתירה בכלים דעל שידה תיבה ומגדל קאמר לה בגמרא ותימה אטו מתני' כב"ש דלב"ה אין בנין וסתירה בכלים בפ"ב דביצה (דף כב.) ועוד קשה דבגמרא גבי והעליון כאן וכאן אסור שמא יתקע דחק לפרש דשמא יתקע קאי על תחתון דאי אעליון לא היה אסור במקדש דאין שבות במקדש ודוחק גדול הוא ונראה לר"י דאפילו ציר העליון הוא דרבנן דשבות גדולה כזה לא התירו במקדש וטובא אשכחן דלא התירו במקדש כגון סידור הקנים ונטילתן דאינו דוחה את השבת:

    מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה פי' בקונט' גזירה שמא ימרח אבל לשחיקת סממנין ליכא למיחש כיון דמאתמול הוה עילויה וקשה דבפרק במה אשה (שבת דף סד:) אמר אשה יוצאה בפילפל ובגרגיר מלח ואם נפל לא תחזיר ואמאי כיון דכבר הוי עילויה ויש לומר דהתם טעמא לפי שנראית כמו שמתכוון להוציא לחוץ ואתי למשרי הוצאה והר"ר יוסף פירש לשם הטעם משום שחיקת סממנים וכן יש לפרש בשמעתין ונקט רטיה לרבותא אף על גב דאיכא למיחש לשחיקת סממנין ולמירוח אפי' הכי מחזירין במקדש:

    רטיה שפירשה מחזירין אותה וא"ת ומ"ש דאמר גבי פילפל ובגרגיר מלח נפל לא תחזיר וי"ל דהך דפילפל איירי שנפל על גבי קרקע והכא שנפל על גבי כלי כדקאמר רב חסדא בסמוך ורב אשי דקאמר בסמוך לא שמיע לי לא קאי אדרב חסדא כדפירש בקונטרס אלא קאי אהלכה כר' יהודה אבל אמילתא דרב חסדא לא פליג ומודה דלא שרו רבנן אלא בכלי ועוד י"ל ההיא דגרגיר מלח אתי כרבי יהודה דאסר הכא:

    אמר מר בר רב אשי הוה קאימנא קמיה דרבא ר"ח גרס קמיה דאבא וכן נראה דל"ג קמיה דרבא דיום שמת רבא נולד רב אשי:

    קושרין נימא כו' ואם לכתחילה כאן וכאן אסור פירש בקונטרס שלא היתה שם מאתמול ור"י מפרש לכתחילה אפילו נפסקה היום ורצה לשלשלה ולעשותה בלא קשר זהו לכתחילה:

    Tosafot on Eruvin 102b · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה במסכ' יום טוב בפר' א' גרסי מאי טעמ' התירו חזרת רטייה במקדש ואוקמוה בכהן שעובד עבודה והינו דאמ' עולא ג' דברים התירו סופן משום תחילתן ואלו הן עור לפני הדריסה ותריסי חנויות וחזרת רטיה במקדש קמ"ל הותרו סופן משום תחילתן כהן דבר עבודה אין דלאו בר עבודה לא:

    ר' אליעזר אומ' מכשירי מצוה דוחה את השבת עיקר דבריו במס' שבת בפר' ר' אליעזר אומ' אם לא הביא כלי מערב שבת דתנן ועוד אמ' ר' אליעזר כורתין עצים לעשות פחמים ולעשות ברזל ותניא מילה וכל מכשיריה דוחין את השבת דברי ר' אליעזר ורבנן דפליגי עליה סברי כר' עקיבה דאמ' מילה עצמה דאי איפשר לעשותה מערב שבת דוחה את השבת אבל מכשיריה דאיפשר לעשותן מערב שבת אין דוחין את השבת:

    Rav Nissim Gaon on Eruvin 102b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    הנך דכרי פי' אלים דהוו לרב הונא ביממא בעי טולא ובלילה בעו אוירא ואתא לקמיה דרב וא"ל זיל כרוך בודייא ושייר בה טפח (פרוס) [פירוש] ושדייה (לדיר) [לבודייא] ע"ג עצים מע"ש וליהוי הבודיא כרוכה על גבי העצים לילי שבת כדי שיהא האויר נכנס על הצאן ומחר בשעת החמה פרוס גם שאר הבודיא וכסה בה העצים להיות להן צל דכיון דהוה בה מאתמול פריסה מקצת הבודיא טפח נעשה אותו טפח מאתמול אהל עכשיו מוסיף על אהל עראי אתה ושרי לך. וילון פי' פרוכת. אמר שמואל משום ר' חייא כילת תנים מותר לנטותה כו' אבל יש בגגה טפח או פחות מג' סמוך לגג רחב טפח או נחתא מפוריא טפח או אית בשיפועא טפח. אי אית חד מהנך אסיר ושיפועי אהלים כאהלים דמו. סייאנא. פי' הכובע שעל ראש האדם שיש לו כנפים יוצאות כגון שפתים פשוטות גועות על הפנים מפני השמש אם מהדק אפי' יש בו טפח שרי ואי לא אסיר:

    מתני' מחזירין ציר התחתון במקדש.

    ת"ר ציר דלת של שידה ושל תיבה ושל מגדל כו' פי' שמא יתקע בה מסמר.

    יהודה אמר פרשה אין מחזירין אותה כלל אלא הוחלקה במכה למטה דוחקה למעלה על גבי מכה וכן אם הוחלקה למעלה דוחקה למטה ומגלה מקצת רטיה ומקנח פי המכה וחוזר ומגלה מקצת רטייה ומקנח פי המכה כו'. אמר רב חסדא לא שנו אלא שפירשה ע"ג כלי דת"ק מתיר להחזירה ור' יהודה אוסר. אבל פירשה ע"ג קרקע דברי הכל אסור להחזירה.

    אמר מר בר רב אשי הוינא קאים קמיה אבא כו' וקי"ל כרב אשי דהוה בתרא.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 102b · Sefaria

    Rashba

    אלא לא קשיא הא דמיהדק הא דלא מיהדק פי' ר"ח לעולם משום אהל, וכשמיהדק הוי ליה כאהל אבל גלימא דלא מיהדק לא הוי כאהל ושרי, וכן עיקר.

    Rashba on Eruvin 102b · Sefaria

    Meiri

    כובע של לבד העשוי להניחו על הראש מפני הגשמים או מפני החמה אעפ״י שיש בו שפה סביב שהוא עושה צל כמו אהל מותר ללבשו ובלבד שיהא מהודק על ראשו כדי שלא יפול ויבא להביאו. וגדולי המחברים כתבו בענין הדוק זה כונה אחרת:

    המשנה העשירית והכונה בה בביאור ענין החלק הרביעי והוא שאמר מחזירין ציר התחתון במקדש. פי׳ שהרבה דברים של איסור שבת הותרו במקדש וחזרת ציר תחתון בדלת הואיל ולא יצא העליון נוחה הרבה אלא שנאסרה מחשש שמא יתקע ובמקדש לא חששו והעליון כאן וכאן אסור שבעליון דרכו לתקוע במקבות וגרזן ור׳ יהודה מתיר בעליון במקדש ובתחתון במדינה. ויש מפרשי׳ והעליון כאן וכאן אסור כשיצא אף העליון ומפני שהתחתון יוצא תחלה הוא תופשה בלשון זה. ונמצא שר׳ יהודה מתיר אף כשיצאו שניהם והלכה כחכמים. ובגמרא פרשו בדלת של שידה תיבה ומגדל במקדש מחזירין ר״ל התחתון ובמדינה דוחקין אם לא יצא כלו מנקב האסקופה אלא שקרוב לצאת והעליון כאן וכאן לא יחזיר שמא יתקע ואם תקע חייב חטאת. של בור ושל דות ושל יציע לא יחזיר ואם החזיר חייב חטאת מפני שאין אלו חוזרין לצירם אלא בדוחק גדול וחזרתם בתקיעה. ויש מפרשי׳ שהציר שלהם בקרקע והרי זה בנין גמור. מחזירין רטיה במקדש ר״ל מי שהיתה לו מכה בידו והניח רטיה עליה מבעוד יום והוצרך ליטלה בשבת מצד שרצה לעבוד עבודה ונמצאת הרטיה חציצה לו ולאחר עבודה רשאי להחזירה שאם לא תתיר חזרתה נמנע מעבודתו וזה אחד מן הדברים שהתירו סופם משום תחלתם כמו שביארנו במסכת יום טוב. אבל לא במדינה גזרה שמא יניח מתחלה והנחה לכתחלה כאן וכאן אסור מפני שני דברים. אחד משום רפואה ואחד שמא ימרח הרטייה וזהו [ממחק] הנזכר באבות מלאכות. ומכל מקום מה שאין בו חששות אלו אלא שמגין מותר להחזיר אף במדינה. והוא שאמרו יוצאין בציפי צמר ובפיקורין כמו שביארנו במקומו. קושרין נימא (בשבת) [במקדש] ר״ל נימת כנור של שיר קרבן שנפסקה קושרין אותה להכשירה לזמר. ובגמ׳ פרשוה לדעת ר׳ אליעזר שסובר מכשירי מצוה דוחין את השבת אף במה שהיה אפשר מבערב וכל שכן בזו שנפסקה בשבת ואין הלכה כדבריו כמו שביארנו במסכת שבת פרק מילה. ומעתה לענין פסק לא קשירה דוקא אלא עניבה. ויש פוסקים אף בקשירה גמורה מפני שמכשירין אלו לא היה אפשר לו לעשותן מבערב שהרי נפסקה הנימא בשבת וכדעת ר׳ יהודה שמתיר במכשירין שאי אפשר לו לעשותם מבערב. והיתר זה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. פירושו אף לדעת האומר שאין עיקר שירה בכלי אלא בפה ובמדינה אסור שמא יקשור מתוך שהדבר מצוי ושהוא קפיד בה על הכנור ולכתחלה ר״ל להניח בה נימא חדשה שלא היתה שם מעולם כאן וכאן אסור.

    Meiri on Eruvin 102b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה לר"י כו' והא דתניא עונבה רבנן כו' היא וכיון דאפשר בעניבה כו' עכ"ל אבל אם לא היה אפשר בעניבה היה מותר לקשור דס"ל נמי כר"א דמכשירי מצוה דוחין שבת ולא תקשי להו לרבנן אי אליבא דר"א אפילו לכתחילה נמי דאימא דקושטא הוא דאפילו לכתחלה ודקתני נימא שנפסקה לרבותא דאפ"ה לא היה קושרה אלא עונבה וק"ל:

    תוס' בד"ה הא דמיהדק כו' אבל ר"ח מפרש דמיהדק אסור כו' שאינו נכפף ונראה אהל כו' עכ"ל ולפי זה ל"ג אלא ל"ק ועיין ברא"ש פרק תולין וק"ל:

    בד"ה מחזירין רטיה כו' גזירה שמא ימרח אבל לשחיקת כו' כיון דמאתמול כו' עכ"ל דאל"כ אמאי נקט רטיה דשייך ביה נמי מירוח ולא נקט שאר דברים דלא שייך ביה מירוח אלא שחיקת סממנין ואפ"ה אסור במדינה וכ"ה בתוס' פרק במה אשה אלא כיון דמאתמול הוה עילויה ליכא ביה משום שחיקת סממנין ומיהו בסיפא אם בתחילה כאן וכאן אסור כיון דלא הוה עילויה מאתמול אית ביה נמי משום שחיקת סממנין וה"ל למנקטיה לרבותא בשאר דברים ולא ברטיה דשייך ביה מירוח אלא משום רישא נקטיה הכי גם בסיפא ודו"ק:

    בד"ה רטיה שפירשה כו' וי"ל דהך דפילפל איירי שנפל ע"ג קרקע והכא שנפל על גבי כלי כו' עכ"ל ולעיל שהקשו לפ"ה דלא שייך הכא שחיקת סממנין מההיא דפילפל ולא תירצו בכה"ג דההיא דפילפל שנפל על גבי קרקע והכא ע"ג כלי דא"כ לטעמא דשמא ימרח נמי אמאי אוסר כיון שנפל ע"ג כלי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Eruvin 102b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    מתני' קושרין נימא עיין סוכה דף נ ע"ב ד"ה ורבנן:

    Gilyon HaShas on Eruvin 102b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 102, Amud Bet, about 295 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “בשיפועה טפח, אבל יש בשיפועה טפח שיפועי…”

    2. Segment 220 words

      Opens “ואמר רב שישא בריה דרב אידי: סיינא…”

      Named: רב שישא, רב אידי.

    3. Segment 38 words

      Opens “אלא מעתה: שרביב בגלימיה טפח, הכי נמי…”

    4. Segment 48 words

      Opens “אלא, לא קשיא: הא דמיהדק, הא דלא…”

    5. Segment 519 words

      Opens “מתני׳ מחזירין ציר התחתון במקדש, אבל לא…”

      Named: רבי יהודה.

    6. Segment 624 words

      Opens “גמ׳ תנו רבנן: ציר דלת שידה תיבה…”

    7. Segment 712 words

      Opens “של בור ושל דות ושל יציע לא…”

    8. Segment 812 words

      Opens “מתני׳ מחזירין רטיה במקדש, אבל לא במדינה.…”

    9. Segment 933 words

      Opens “גמ׳ תנו רבנן: רטיה שפרשה מעל גבי…”

    10. Segment 1011 words

      Opens “ורטיה עצמה לא יקנח, מפני שהוא ממרח.…”

    11. Segment 1126 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר'…”

      Named: רב יהודה, רב חסדא, שמואל.

    12. Segment 1242 words

      Opens “אמר מר בר רב אשי: הוה קאימנא…”

      Named: רב אשי, רב חסדא, רבי יהודה, אבא, שמואל.

    13. Segment 139 words

      Opens “אמר לי: לא שמיע לי, כלומר לא…”

    14. Segment 1412 words

      Opens “מתני׳ קושרין נימא במקדש, אבל לא במדינה.…”

    15. Segment 1517 words

      Opens “גמ׳ ורמינהו: נימת כנור שנפסקה לא היה…”

    16. Segment 1614 words

      Opens “לרבי אליעזר דאמר מכשירי מצוה דוחין את…”

      Named: רבי אליעזר.

    17. Segment 176 words

      Opens “אי רבי אליעזר, אפילו לכתחילה נמי!…”

      Named: רבי אליעזר.

    18. Segment 188 words

      Opens “אלא, לא קשיא: הא רבי יהודה, והא…”

      Named: רבי יהודה.

    19. Segment 194 words

      Opens “ורבי יהודה אליבא דמאן?…”

      Named: רבי יהודה.

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Eruvin 102b · Segment 11 — “…רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' יהודה. אמר רב…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 102b

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026