Talmud Builders

    Eruvin 104a

    Back to index

    English translation — Eruvin 104a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If the fabric was three fingerbreadths by three fingerbreadths, it interposes; but if it was less than three fingerbreadths by three fingerbreadths, it does not interpose. And this is the same teaching that Rava said that Rav Ḥisda said.

    2The Gemara suggests: Let us say that this disagrees with the opinion of Rav Yehuda, son of Rabbi Ḥiyya, who prohibits a sash even smaller than three fingerbreadths by three fingerbreadths. The Gemara rejects this contention: This is not necessarily so, as a small sash is different, since it is significant. It is therefore like a garment, even if it is smaller than three fingerbreadths by three fingerbreadths.

    3The Gemara raises a question: And according to the opinion of Rabbi Yoḥanan: Rather than teaching us the halakha with regard to a reed, let the mishna teach us that a priest may wrap his wounded finger with a small sash, as that does not constitute an interposition.

    4The Gemara explains: The tanna teaches us another matter in passing, that a reed heals. However, as far as a priest involved in the service in concerned, there is no concern with regard to this prohibition either, as it is also a rabbinic decree that is not in effect in the Temple.

    5MISHNA: One may scatter salt on Shabbat on the ramp that leads to the altar so that the priests will not slip on their way up. And likewise, one may draw water from the Cistern of the Exiles and from the Great Cistern, which were located in the Temple, by means of the wheel designed for drawing water, even on Shabbat. And one may draw water from the Heker Well only on a Festival.

    6GEMARA: Rav Ika from Pashronya raised a contradiction before Rava: We learned in the mishna: One may scatter salt on Shabbat on the ramp that leads to the altar, so that the priests will not slip, from which it can be inferred: In the Temple, yes, it is permitted to do so, but outside the Temple, in the rest of the country, no, it is prohibited to scatter salt on a ramp. And he raised his contradiction from a baraita : With regard to a courtyard that was damaged on Shabbat by rainwater, so that it became difficult to cross, one may bring straw and scatter it about to absorb the water. Apparently, an action of this kind is permitted even outside the Temple.

    7The Gemara answers: Straw is different, as one does not negate it; rather, he intends to remove it once the water has been absorbed. He is therefore permitted to scatter the straw in the courtyard, just as it is permitted to put it in any other place. However, it is prohibited to scatter objects that one intends to leave in place, such as salt, as this appears as though he is adding to the ground and building.

    8Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: This salt, what are the circumstances? If one negates it vis-à-vis the ramp so that it becomes part of the ramp, he effectively adds to the structure of the Temple, and it states with regard to the Temple: “All this do I give you in writing as God has made me wise by His hand upon me, even all the works of this pattern” (I Chronicles 28:19). This verse indicates that all the details of the Temple structure were determined through prophecy and may not be changed in any way, even on a weekday.

    9And if he does not negate the salt vis-à-vis the ramp, it would constitute an interposition between the feet of the priests and the altar. This would mean that they would not be walking on the ramp during their service, and consequently they would not be performing the service as required by the Torah.

    10The Gemara answers: In fact, he does not negate the salt. However, he scatters it when the limbs of the sacrifice are brought up the ramp, a procedure that is not considered part of the Temple service subject to disqualification due to interposition, as it is merely preparation for the burning of the limbs.

    11The Gemara asks: And is this not a service? But isn’t it written: “And the priest shall offer it whole and make it smoke upon the altar” (Leviticus 1:13), and the Master said in explanation: This is referring to bringing the limbs to the top of the ramp. Evidently, this too is a service written in the Torah. Rather, say that he scatters the salt when the wood is brought up the ramp to the arrangement of wood on the altar, a procedure that is not a service.

    12Rava taught: In a courtyard that was damaged on Shabbat by rainwater, one may bring straw and scatter it about to make it easier to walk across. Rav Pappa said to Rava: But wasn’t it taught in a baraita : When one scatters the straw, he must not scatter it either with a small basket or with a large basket, but only with the bottom of a broken basket, i.e., he must scatter the straw in a manner different from that of an ordinary weekday. Rava, however, indicates that he may scatter the straw in the usual fashion.

    13Rava then appointed an amora before him to publicize his teaching, and taught: The statement I issued before you was a mistake of mine. However, in fact they said in the name of Rabbi Eliezer as follows: And when one scatters the straw, he must not scatter it either with a small basket or with a large basket, but only with the bottom of a broken basket.

    14We learned in the mishna: One may draw water from the Cistern of the Exiles by means of a wheel. The Gemara relates: Ulla happened to come to the house of Rav Menashe when a certain man came and knocked at the door. Ulla said: Who is that? May his body be desecrated, as he desecrates Shabbat by producing a sound.

    15Rabba said to him: The Sages prohibited only a pleasant musical sound on Shabbat, not the rasping sound of knocking on a door. Abaye raised an objection to Rabba from a baraita : One may draw up wine from a barrel with a siphon [ diyofei ], and one may drip water from a vessel that releases water in drops [ miarak ], for an ill person on Shabbat.

    16The Gemara infers: For an ill person, yes, this is permitted, but for a healthy person, no, one may not do so, what are the circumstances? Is it not the case that he is dozing off and they wish to waken him, and as they do not want to alarm him due to his illness, they do it by means of the sound of water poured from a vessel? And one can learn from here that it is prohibited to produce a sound on Shabbat, even one that is unpleasant, as the Sages permitted this only for an ill person.

    17The Gemara rejects this contention: No, it is referring to an ill person who is awake and whom they want to have fall asleep, and to this end they let water fall in drops, producing a sound that is heard as melodious.

    18Abaye raised another objection to Rabba from a baraita : One who is guarding his produce from birds or his gourds from beasts may guard them, in the manner that he typically does so, on Shabbat, as his guarding does not entail a prohibited labor, provided that he neither claps, nor slaps his hands against his body, nor dances and produces noise with his feet, in the manner that is performed on weekdays to chase away birds and animals.

    19The Gemara asks: What is the reason that these activities are prohibited? Is it not because he is producing a sound on Shabbat, and any production of a sound is prohibited? Rav Aḥa bar Ya’akov said: This is not the reason. Rather, it is a decree issued by the Sages, lest while acting in his usual weekday fashion he mistakenly picks up a pebble to throw at the birds, thereby handling an object that is set-aside.

    20The Gemara asks: However, with regard to that which Rav Yehuda said that Rav said: Women who play with nuts by rolling them on the ground until they collide with each other, it is prohibited for them to do so; what is the reason for this prohibition? Is it not because knocking nuts together produces a sound, and any production of a sound is prohibited?

    21The Gemara rejects this contention: No, it is prohibited because perhaps they will come to level the holes. As small holes in the ground will interfere with their game, they might level them out and seal them up on Shabbat, which is prohibited as building.

    22For if you do not say that this is the reason, there is a difficulty with that which Rav Yehuda said: Women who play with apples, this is prohibited, as what production of a sound is involved there? Apples do not produce a sound when they collide with each other. Rather, the reason is that they will perhaps come to level holes, and the same reasoning applies to nuts.

    23We learned in the mishna: One may draw water from the Cistern of the Exiles and from the Great Cistern by means of the wheel on Shabbat. From this it can be inferred: In the Temple, yes, it is permitted to do so; but outside the Temple in the rest of the country, no, it is prohibited to draw water from cisterns. What is the reason for this? Is it not because he is producing a sound, and that is prohibited on Shabbat?

    24The Gemara again rejects this contention: No, it is a decree issued by the Sages, lest he draw water for his garden and for his ruin. As the wheel draws up large quantities of water, once he starts to use it, he might draw water for his garden as well and thereby transgress the prohibition against watering on Shabbat, a subcategory of a prohibited labor.

    25The Gemara relates that Ameimar permitted people to draw water on Shabbat by means of a wheel in Meḥoza, as he said: What is the reason the Sages decreed that this is prohibited? They did so lest one draw water for his garden and for his ruin. However, here in Meḥoza there are neither gardens nor ruins. Meḥoza was entirely built up and lacked gardens or empty areas for sowing, and consequently, there was no concern that people might transgress.

    26However, once he saw that

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שלש על שלש חוצצותומשום יתור בגדים:

    לימא פליגאהא דרבא אדרב יהודה בריה דרבי חייא דחשיב צלצול קטן יתור בגדים:

    שאני צלצול דחשיבואיכא למימר דמודה בה רבא אבל רבי יוחנן פליג עליה דהא עלה קאי ופליג:

    ולרבי יוחנןדאמר צלצול נמי שרי:

    לישמעינןתנא דמתניתין צלצול קטן דלא חייץ וכ"ש גמי:

    דגמי מסימשום שבת איצטריך למתני גמי דאף על גב דמסי שרי במקדש:

    מתני' בוזקין מלחמפזרין ומכתתין על הכבש מפני שחלק הוא וכשהגשמים נופלין עליו הוא מחליק. בוזקין לשון כיתות כדאמר בפרק ב' דיומא (דף כב:) ממאי דהאי ויפקדם בבזק מידי דמיבזק הוא ועוד כמראה הבזק מפרש בחגיגה (דף יג:) כאור היוצא בין החרסים שצורפין בהן זהב והם נקובים וסדוקים ולהב היוצא בנקב יש בו כמראה ירקרק או אדמדם:

    וממלאין מבור הגדול כו'כך שמן ושניהם בלשכת העזרה:

    בגלגלטור"ן בלע"ז אבל במדינה לא טעמא מפרש בגמרא משום שמא ימלא לגינתו ולחורבתו:

    ומבאר הקר בי"טולא בשבת ובגמרא מפרש מאי ניהו:

    גמ' מפשרוניאמקום:

    ומרדה בהשוטח בה:

    דלא מבטל ליהוליכא משום אשוויי גומות דמלאכה הוא בשבת דהוי כבנין דמידי דחזי למאכל בהמה או לטיט החומות לא מבטיל ליה התם אבל מלח משנדרס ברגל לא חזי ומסתמא מבטיל ליה ובמדינה אסור:

    קא מוסיף אבניןואפילו בחול אסור להוסיף על המזבח דכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל שהבנין נמסר לדוד על ידי הנביאים שלא להוסיף ושלא לגרוע ואית דנקטי ליה משום שבת ולא היא דהא בכסוי הדם בשחיטת חולין (חולין פג:) דאיירי בחול הכי נמי פרכינן:

    הא קא הוי חציצהבין רגליהם לכבש וחציצה כי האי גוונא פסולה דתנן בשחיטת קדשים (זבחים טו:) כל הזבחים שקבל דמן זר ואונן וערל יושב ועומד על גבי כלי על גבי רגל בהמה וע"ג רגל חבירו פסול והתם יליף טעמא:

    בהולכת אברים לכבש דלאו עבודה היאלעולם לא מבטל ליה אלא לאחר דריסה מולחין ממנו עורות קדשים ודקשיא לך הא הוי חציצה לא תקשה דהא דקתני בוזקין מלח בהולכת אברים לכבש קאמר דלאו עבודה דקא ס"ד השתא דכיון דכל הכפרה תלויה בדם אע"ג דהקטר חלבים הוה עבודה הולכה דידהו מיהא לא חשיב:

    והקריב את הכלרישא דקרא והקרב והכרעים ירחץ במים אלמא באברים קמשתעי קרא ומדבעי כהונה שמע מינה עבודה היא:

    ומרדה בהלדרוס עליה:

    לא בסל ולא בקופהכדרך חול:

    שולי הקופהשנשתברה ונשארו השולים:

    טרף אבבאהקיש על הדלת באגרופו והשמיע קול:

    דקא מחיל שבתדקסבר כל אולודי קלא אסיר:

    בקול של שירהנשמע כעין שיר בנעימה ובנחת:

    מעלין בדיופימעלין יין מחבית לחבית ע"י שני קנים החתוכים באלכסון ומניח ראשין המשופעים זה כנגד זה ונותן אחד מן הקנים בחבית ומוצץ בפיו בראש הקנה האחר מעט מן היין אליו ומסלק משם והיין יוצא כולו מאליו דיופי שתי פיות:

    ומטיפין מיארק לחולהכלי הוא ופיו צר ושל מתכת הוא ומנוקב בתחתיתו נקבים נקבים דקין וממלא מים וסותם פיו העליון וכל זמן שפיו סתום אין המים יוצאין בנקבים התחתונים וכשרוצה נוטל פקק העליון והמים יוצאין בנקבים טיף אחר טיף ונותן כלי מתכת וכופהו תחתיו וקולן נשמע לחולה:

    וקא בעי לאתעוריע"י קול זה ומתיראין להקיצו בידים שמא יבעית וכיון דלהקיץ הוא לא בנעימה ובנחת נשמע שהרי קול נעים מרדימו והולך אפ"ה לבריא לא:

    זמזומיצינב"ש:

    לא יטפחידיו על לבו:

    יספוקכף אל כף:

    ירקדברגל להשמיע קול להבעית העופות:

    שמא יטול צרורויזרוק לרה"ר להבריח העופות:

    משחקות באגוזיםלגלגלן דרך דף ומכות זו את זו כדרך שמשחקות הנשים:

    לאשוויי גומותלהכין דרך לגלגל האגוז:

    בתפוחיםנמי כה"ג:

    אולודי קלאשהגלגל משמיע קול:

    גזרה שמא ימלא לגינתומתוך שממלאין בו בלא טורח אתי להשקות בו בגינתו וחורבתו בשבת:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    עירובין 104 עמוד א

    1שלש על שלש חוצצות, פחות משלש אין חוצצות, והיינו דרבא אמר רב חסדא.

    2לימא פליגא דרב יהודה בריה דרבי חייא? שאני צלצול קטן דחשיב.

    3ולרבי יוחנן: אדאשמעינן גמי לישמעינן צלצול קטן!

    4מילתא אגב אורחיה קמ"ל דגמי מסי.

    Mishna

    5בוזקין מלח על גבי כבש בשביל שלא יחליקו, וממלאין מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת, ומבאר הקר ביום טוב.

    Gemara

    6רמי ליה רב איקא מפשרוניא לרבא, תנן: בוזקין מלח על גבי הכבש בשביל שלא יחליקו. במקדש אין, במדינה לא. ורמינהי: חצר שנתקלקלה במימי גשמים מביא תבן ומרדה בה!

    7שאני תבן, דלא מבטיל ליה.

    8א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי: האי מלח ה"ד אי דמבטליה קא מוסיף אבנין (וכתיב: ״(דברי הימים א כח״, יט) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל).

    9ואי דלא קא מבטליה, קא הויא חציצה.

    10בהולכת אברים לכבש, דלאו עבודה היא.

    11ולא? והא כתיב: ״(ויקרא א״, יג) ״והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה״, ואמר מר: זו הולכת אברים לכבש! אלא אימא: בהולכת עצים למערכה, דלאו עבודה היא.

    12דרש רבא: חצר שנתקלקלה במימי גשמים מביא תבן ומרדה בה. אמר ליה רב פפא לרבא, והתניא: כשהוא מרדה אינו מרדה לא בסל ולא בקופה, אלא בשולי קופה!

    13הדר אוקים רבא אמורא עליה ודרש: דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי, ברם כך אמרו משום רבי אליעזר: וכשהוא מרדה אינו מרדה לא בסל ולא בקופה, אלא בשולי קופה.

    14ממלאין מבור הגולה. עולא איקלע לבי רב מנשה, אתא ההוא גברא טרף אבבא אמר: מאן האי? ליתחל גופיה, דקא מחיל ליה לשבתא.

    15א"ל רבה: לא אסרו אלא קול של שיר. איתיביה אביי: מעלין בדיופי ומטיפין מיארק לחולה בשבת.

    16לחולה אין, לבריא לא. ה"ד לאו דנים וקא בעי דליתער. ש"מ אולודי קלא אסיר!

    17לא: דתיר, וקא בעי דלינים דמשתמע כי קלא דזמזומי.

    18איתיביה: המשמר פירותיו מפני העופות, ודלעיו מפני החיה משמר כדרכו בשבת, ובלבד שלא יספק ולא יטפח ולא ירקד כדרך שהן עושין בחול.

    19מאי טעמא לאו דקמוליד קלא, וכל אולודי קלא אסיר? אמר רב אחא בר יעקב: גזירה שמא יטול צרור.

    20ואלא הא דאמר רב יהודה אמר רב: נשים המשחקות באגוזים אסור. מאי טעמא לאו דקא מוליד קלא, וכל אולודי קלא אסיר?

    21לא, דלמא אתי לאשוויי גומות.

    22דאי לא תימא הכי, הא דאמר רב יהודה: נשים משחקות בתפוחים אסור, התם מאי אולודי קלא איכא?! אלא: דילמא אתי לאשוויי גומות.

    23תנן: ממלאין מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת, במקדש אין, במדינה לא. מאי טעמא, לאו משום דאולודי קלא ואסיר?

    24לא, גזירה שמא ימלא לגינתו ולחורבתו.

    25אמימר שרא למימלא בגילגלא במחוזא, אמר: מאי טעמא גזרו רבנן שמא ימלא לגינתו ולחורבתו? הכא, לא גינה איכא, ולא חורבה איכא.

    26כיון דקא חזא דקא׃

    Tosafot

    לישמעינן צלצול קטןאי צלצול אסור במדינה פריך שפיר לישמעינן צלצול דבמקדש מותר ובמדינה אסור אבל נראה לר"י דצלצול שרי במדינה וקשיא דאם כן מאי פריך ומפרש ר"י דפריך הכי דליתני במתניתין כהן שלקה באצבע כורך לו צלצול בין במקדש בין במדינה ואם להוציא דם כאן וכאן אסור:

    דרש רבא חצר שנתקלקלההלכתא כדמסיק דלא ירדה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי קופה שנשתברה ונשארו בה השוליים כדפירש בקונטרס אי נמי הופך הקופה ונותנה על שוליה דהיינו על ידי שינוי אבל ביד נראה לר"י דאסור:

    הכי גריס בקונטרס אלא הא דאמר רב נשים המשחקות באגוזים כו' לא משום אשוויי גומות דאי לא תימא הכי כו' - ותימה תרתי דרב למה לי ומיהו י"ל דחדא מכלל חברתה איתמר ור"ח גרס הכי אלא דאמר רב יהודה נשים המשחקות באגוזים כו' לא דמשתמע קלא כי זמזומי פירוש שזורק אחד ומקבל אחד בהשמעת קול דאסור והדר קאמר ואלא הא דאמר רב יהודה נשים המשחקות בתפוחים כו' ומשני לא משום אשוויי גומות והשתא תרי ענייני איסור אשמעינן ומיהו אין למחות בנשים ותינוקות דמוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין פר"ח דהלכתא כעולא דאפילו קול שאינו של שיר אסור אף על גב דשני רבה כל הני תיובתא דאקשי ליה אשנויי לא סמכינן ורב אלפס והר"ר יהודה בר ברזיליי פסקו כרבה דרב אחא בר יעקב מתרץ אליביה וקאי אמימר נמי כוותיה דשרא למימלא בגילגולא במחוזא:

    גזרה שמא ימלא לגינתו ולחורבתומפרש רבינו תם דדוקא בגלגלים גדולים שממלאין הרבה מים ביחד שייך למיגזר אבל שלנו קטנים הם ולא גזרינן:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    בוזקין מלח מפזרין על הכבש של מזבח והתם במסכ' יומא אמרו ממאי דהאי בזק מידי דמיבדרי הוא:

    Edition: Wien, 1847 · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 104a

    Eruvin 104a. The full printed text of this folio side — 26 numbered segments, about 412 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שלש על שלש חוצצות ומשום יתור בגדים:

    לימא פליגא הא דרבא אדרב יהודה בריה דרבי חייא דחשיב צלצול קטן יתור בגדים:

    שאני צלצול דחשיב ואיכא למימר דמודה בה רבא אבל רבי יוחנן פליג עליה דהא עלה קאי ופליג:

    ולרבי יוחנן דאמר צלצול נמי שרי:

    לישמעינן תנא דמתניתין צלצול קטן דלא חייץ וכ"ש גמי:

    דגמי מסי משום שבת איצטריך למתני גמי דאף על גב דמסי שרי במקדש:

    מתני' בוזקין מלח מפזרין ומכתתין על הכבש מפני שחלק הוא וכשהגשמים נופלין עליו הוא מחליק. בוזקין לשון כיתות כדאמר בפרק ב' דיומא (דף כב:) ממאי דהאי ויפקדם בבזק מידי דמיבזק הוא ועוד כמראה הבזק מפרש בחגיגה (דף יג:) כאור היוצא בין החרסים שצורפין בהן זהב והם נקובים וסדוקים ולהב היוצא בנקב יש בו כמראה ירקרק או אדמדם:

    וממלאין מבור הגדול כו' כך שמן ושניהם בלשכת העזרה:

    28 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 104a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    לישמעינן צלצול קטן אי צלצול אסור במדינה פריך שפיר לישמעינן צלצול דבמקדש מותר ובמדינה אסור אבל נראה לר"י דצלצול שרי במדינה וקשיא דאם כן מאי פריך ומפרש ר"י דפריך הכי דליתני במתניתין כהן שלקה באצבע כורך לו צלצול בין במקדש בין במדינה ואם להוציא דם כאן וכאן אסור:

    דרש רבא חצר שנתקלקלה הלכתא כדמסיק דלא ירדה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי קופה שנשתברה ונשארו בה השוליים כדפירש בקונטרס אי נמי הופך הקופה ונותנה על שוליה דהיינו על ידי שינוי אבל ביד נראה לר"י דאסור:

    הכי גריס בקונטרס אלא הא דאמר רב נשים המשחקות באגוזים כו' לא משום אשוויי גומות דאי לא תימא הכי כו' - ותימה תרתי דרב למה לי ומיהו י"ל דחדא מכלל חברתה איתמר ור"ח גרס הכי אלא דאמר רב יהודה נשים המשחקות באגוזים כו' לא דמשתמע קלא כי זמזומי פירוש שזורק אחד ומקבל אחד בהשמעת קול דאסור והדר קאמר ואלא הא דאמר רב יהודה נשים המשחקות בתפוחים כו' ומשני לא משום אשוויי גומות והשתא תרי ענייני איסור אשמעינן ומיהו אין למחות בנשים ותינוקות דמוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין פר"ח דהלכתא כעולא דאפילו קול שאינו של שיר אסור אף על גב דשני רבה כל הני תיובתא דאקשי ליה אשנויי לא סמכינן ורב אלפס והר"ר יהודה בר ברזיליי פסקו כרבה דרב אחא בר יעקב מתרץ אליביה וקאי אמימר נמי כוותיה דשרא למימלא בגילגולא במחוזא:

    גזרה שמא ימלא לגינתו ולחורבתו מפרש רבינו תם דדוקא בגלגלים גדולים שממלאין הרבה מים ביחד שייך למיגזר אבל שלנו קטנים הם ולא גזרינן:

    Tosafot on Eruvin 104a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rav Nissim Gaon

    בוזקין מלח מפזרין על הכבש של מזבח והתם במסכ' יומא אמרו ממאי דהאי בזק מידי דמיבדרי הוא:

    Rav Nissim Gaon on Eruvin 104a · Sefaria · Edition: Wien, 1847 · unknown

    Rabbeinu Chananel

    והיינו דרבא אמר רב חסדא במקום בגדים אפילו נימא אחת חוצצת שלא במקום בגדים שלש על שלש חוצצות פחות מיכן אינן חוצצות נימא הא דרבא אמר רב חסדא פליגא אדר' יהודה בריה דר' חייא דאמר באצבע אפילו צלצול קטן חוצץ ודחינן כגון א) שלקה בשמאל אי נמי שלא במקום צורך עבודה בשלמא לר' יהודה בריה דר' חייא היינו דקתני במתני' גמי מכלל דחתיכת בגד חוצצת אלא לרבי (אחא) [יוחנן] ניתני צלצול קטן וכיוצא בו ופרקינן הא קא משמע לן דגמי מסי:

    פיסקא בוזקין מלח ע"ג כבש בשביל שלא יחליק.

    ורמינהי חצר שנתקלקלה בימות הגשמים מביא תבן (וממדה) [ומרדה] בה ב) תבן אין מלח לא. ופרקינן אמאי לא בזיק תבן ע"ג הכבש משום דתבן לא מבטיל ליה וכיון דלא מבטיל ליה חוצץ ואשתכח דלא מסגי בכבש ואמרינן האי מלח היכי דמי אי דמבטיל ליה אשתכח דמוסיף על בנין. ואי לא מבטיל ליה הוי חציצה ופרקינן אין בוזקין המלח על הכבש אלא בהולכת אברים לכבש דלאו עבודה היא והא מתניתא והקריב הכהן את הכל המזבחה זו הולכת אברים לכבש. ומדבעיא כהונה ש"מ עבודה היא ואוקימנא בהולכת עצים למערכה דלאו עבודה היא.

    דרש רבא חצר שנתקלקלה מביא תבן ומרדה.

    וכשהוא מרדה אינו מרדה לא בסל ולא בקופה (ולא) [אלא] בשולי קופה מתני' ממלאין מים מבור הגולה ומבור הגדל בגלגל בשבת. תנן בסוף מדות לשכת הגולה והגלגל נותן עליו [מים] ומשם מספקין מים לכל העזרה והגלגל הזה כשממלאין בו מוצא קול גדול. כדתנן מיריחו היו שומעין קול שעשה בן קטין מוכני לכיור וזה לא התירו אלא במקדש לפיכך כשראה עולא לאותו האיש שהקיש והכה הדלת בשבת והשמיע קול בהקשתו אמר ליתחיל גופיה דההוא גברא דקא מחלל שבתא וא"ל רבא לא אסרו השמעת קול עץ כי האי גוונא אלא למקיש ומשמיע קול של שיר בלבד איתיביה אביי מעלין בדייפין ומטיפין מאדק לחולה בשבת פי' להודיע שמותר לעלות יין מחבית בדייפי. פי' דייפי כגון מניקות שיש לה שני פיות ומכניס פיו האחד בחבית ושואב בכד ומעלה היין בכחו ויש פה אחר למעלה מזה פתח הדייף הנתון בפיו כמין דד שהיין בהגעתו לדד מקלח ויוצא ומקבלו בכלי אחר עד שמריק כל היין שבחבית פי' מטיפין מאדק שמענו כי הוא כלי העשוי ולועא כמין כוז נקוב בקרקעיתו נקבין דקין דקין ופיו צר ממלאין אותו מים וסותמין פיו כ"ז שפיו סתום אין המים שבתוכו שותתין מן הנקבים שכח הרוח מונע את המים וכשפותחין פיו ויכנס האויר דוחה את המשקה שבתוכו ומטיף טפה אחר טפה טפות דקות ונותנין תחתיו כלי נחושת כגון ספל וכיוצא בו. וכשנופלת טפה על הכלי משמעת את הקול טפה אחר טפה או כמין קול משורר.

    ואמרי' מאי לאו (להני מי יוזק) [הני מי אדק] שהתירו חכמים לחולה לאו בחולה הישן ומבקשים להקיצו ועושין לפניו זה הכלי כדי שיקיץ והנה לחולה בלבד התירו משום סכנה אבל לבריא כי האי גוונא אסור שמוליד קול בשבת. וקשיא לרבה דאמר לא אסרו אלא בקול שיר בלבד. ופריק לא לעולם בחולה הניעור ורוצה שישן דמשתמע הללו טיפי דמטיפין מאדק כי זמזומי ג).

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 104a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    חצר שנתקלקלה בימי הגשמים מביא תבן אפי׳ בשבת ומרדה על הקרקע ר״ל שוטח לדרכו עליה וכשהוא מרדה לא ירדה בסל ובקופה שזהו דרך חול ומתוך שלא ירגיש יבא להשוות את הגומות אלא בשולי קופה ר״ל קופה שנשתברה ונשארו השולים שמתוך שנויו יזכור ששבת הוא ולא יבא להשוות גומות ומצד התבן אין כאן השוואת גומות שהתבן אין דעתו לבטלו לשם מן הסתם. אף כתיתת המלח ו פזורה על הכבש שהתרנו במשנה פירושו שאינו מבטל לה אלא שדעתו למלוח ממנה עורות קדשים לאחר דריסתו שאלו מבטל לה הרי מוסיף בבנין ואף בחול אסור להוסיף בבנין המזבח שהבנין נמסר מפי הגבורה שלא להוסיף ושלא לגרוע שנ׳ מיד ה׳ עלי השכיל ושמא תאמר ואם אינו מבטלה הרי היא חוצצת בין רגלי הכהנים לכבש בהולכת איברים לכבש וכבר אמרו כל הזבחים שקבל דמן זר ואונן ערל ויושב על הכלי או על רגלי הבהמה או על רגל חברו פסל ומשום חציצה והולכת איברים לכבש עבודה היא וטעונה כהן באמת כך הוא ולא התירו אלא בהולכת עצי׳ למערכה שאינה עיקר עבודה וכשרה בזה:

    כבר ביארנו במשנה שבמדינה אין ממלאין על ידי גלגל וביארנו הטעם מפני שהוא דרך השקאה מתוך שהוא נעשה בלא טורח שמא ימלא לגנתו ולחורבתו. ומכל מקום במקום שאין שם לא גנה ולא חורבה מותר ואם רואין בהם שמערימין למלאת בשבת להשתמש בהם למלאכתם בחול אוסרין להם שמא תאמר היאך לא אסרנו מלוי זה מצד השמעת קול כמו שאמרו אולודי קלא אסור. וכן שאמרו לא מספיקין ולא מטפיחין וכו׳ תדע שלא אמרוה אלא בקול של שיר ומגזרה שמא יתקן כלי שיר וזה שאמרו מעלין יין בדיופי והוא מיניקת ששואבין בה את היין. ויש מפרשי׳ בה העלאת יין מחבית מלאה לריקנית דרך קנישקני והוא לשון דיופי ר״ל שתי פיות ומטיפין מים מן הערק לחולה. וענין ערק הוא כלי שפיו צר מלמעלה ובתחתיתו נקבים נקבים דקים ומוציאין את המים טפה טפה וכשנופלים בתוך כלי של מתכת נשמע מהם קול כקול שיר כלי הנחשת הנקראים צינבאש ובלשון תלמוד זמזומי ועושין אותו לפעמים להעיר את החולה מצד הקול מצד שהקול אינו בא כל כך בבת אחת ואינו מבהילו ולפעמים עושין אותו ליישן את הניעור מצד נעימות הקול הנמשך ממנו. ולפי מה שכתבנו כל שהוא נעשה להוליד את הקול לבד כדי להעיר את הישן אף בבריא מותר שלא אסרו אולודי קלא אלא בקול של שיר אבל כל שנעשה ליישן את הניעור הרי זה נעשה להולדת קול של שיר ובחולה הוא שמותר אבל בבריא אסור. וכן המשמר את זרעיו מפני העופות או קשואים ודלועין מפני חיה שאמרו לא יספק בכפיו ולא יטפח בלבו ולא ירקד ברגליו להשמיע קול כדי להבריחם כדרך שעושה בחול. לא מפני שהולדת קול אסורה שלא בכוונת שיר אלא שמא מתוך שהוא עושה דרך חול אינו מרגיש ושמא יטול צרור ויזרוק לרשות הרבים. וכן מה שאמרו נשים המשחקות באגוזים אסור לא משום הולדת קול אלא מחשש השואת גומות והראיה שהרי אף במשחקות בתפוחים אסרו אעפ״י שאין שם קול אחר שכן מותר לקשקש על הדלת בשבת ואין אוסרין משום השמעת קול. ומה שהוזכר כאן לעולא בההוא גברא דטרף אדשא ואמ׳ ליתחיל גופיה דקא מחיל שבתא. שלא כהלכה נאמר וקללת חנם היתה. והוא שאמרו בסוגיא באמימר דשרא לממלא בגלגלא ומעשה רב. ומכל מקום יש פוסקי׳ כעולא לאסור כל השמעת קול ממה שאמרו בתלמוד המערב באחרון של יום טוב אמ׳ ר׳ אלעזר כל משמיעי קול אסורים בשבת ר׳ אלעזר איעצר בסדרא סליק לביתא אשכחון דמיכין דמך על תרעא בכן דלא בעי מקיש בשבת. ועוד אמרו שם ר׳ ירמיה שארי מקיש על תרעא בשבתא ואמ׳ (עלה) [לי׳] אביי מאן שרא לך. ואם כן כל מה שבא בסוגיא זו בתירוצין של שמועות אלו שנויי דחיקי נינהו ואין סומכין עליהם לדחות כמה שמועות. ומכל מקום גדולי הפוסקי׳ והמחברים כתבו כדעת ראשון וכן נראה שהרי בכל מקום אמרו מעשה רב:

    Meiri on Eruvin 104a · Sefaria · Edition: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא ואי דלא מבטלה קא הויא חציצה כו' והכי מסיק דלא מבטל לה ובהולכת עצים כו' וקשה דא"כ הדרן קושיא לדוכתין במקדש אין במדינה לא ורמינהו חצר שנתקלקלה במי גשמים מביא תבן כו' וצ"ל דסמך תלמודא עצמו אהא דמייתי דדרש רבא חצר כו' וא"ל רב פפא והתניא כו' אלא בשולי קופה והשתא ניחא במדינה אסור בלא שינוי ובמקדש שרי דלא גזרו על שבות במקדש ודו"ק:

    בפרש"י בד"ה לישמעינן תנא דמתני' צלצול קטן דלא חייץ וכ"ש גמי עכ"ל אבל מבגד פחות מג' על ג' לא קשיא ליה גם לרב יהודה בר חייא דלא הוי רבותא טפי מגמי אבל צלצול קטן דחשיב ודאי דהוה רבותא טפי מגמי וק"ל:

    תוס' בד"ה לישמעינן צלצול קטן אי צלצול אסור במדינה פריך כו' עכ"ל אע"ג דצלצול קטן ודאי דלא מסי איכא למימר דאסור במדינה מטעם משום גזירה אטו להוציא דם וכ"כ בהגהת אשר"י בשם ס"ה אך מה שכתב שם אמנם בזבחים מפרש הא קמ"ל דגמי מסי כו' עכ"ל ע"ש הוא תמוה דהא בסוגיין נמי מסיק הכי כי התם וק"ל (ע' בהגר"א או"ח סי' שכ"ח ס"ק נ'):

    Chidushei Halachot on Eruvin 104a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה ומטיפין וכו' כלי הוא עי' מתני' פ"ב מ"ו דכלים:

    Gilyon HaShas on Eruvin 104a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 104, Amud Aleph, about 412 words in 26 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 26 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “שלש על שלש חוצצות, פחות משלש אין…”

      Named: רב חסדא, רבא.

    2. Segment 211 words

      Opens “לימא פליגא דרב יהודה בריה דרבי חייא?…”

      Named: רב יהודה, רבי חייא.

    3. Segment 37 words

      Opens “ולרבי יוחנן: אדאשמעינן גמי לישמעינן צלצול קטן!…”

      Named: רבי יוחנן.

    4. Segment 46 words

      Opens “מילתא אגב אורחיה קמ"ל דגמי מסי.…”

    5. Segment 520 words

      Opens “מתני׳ בוזקין מלח על גבי כבש בשביל…”

    6. Segment 629 words

      Opens “גמ׳ רמי ליה רב איקא מפשרוניא לרבא,…”

      Named: רב איקא, רבא.

    7. Segment 75 words

      Opens “שאני תבן, דלא מבטיל ליה.…”

    8. Segment 827 words

      Opens “א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי:…”

      Named: רב אחא, רב אשי, רבא.

    9. Segment 97 words

      Opens “ואי דלא קא מבטליה, קא הויא חציצה.…”

    10. Segment 106 words

      Opens “בהולכת אברים לכבש, דלאו עבודה היא.…”

    11. Segment 1126 words

      Opens “ולא? והא כתיב: (ויקרא א, יג) ״והקריב…”

    12. Segment 1227 words

      Opens “דרש רבא: חצר שנתקלקלה במימי גשמים מביא…”

      Named: רב פפא, רבא.

    13. Segment 1329 words

      Opens “הדר אוקים רבא אמורא עליה ודרש: דברים…”

      Named: רבי אליעזר, רבא.

    14. Segment 1422 words

      Opens “ממלאין מבור הגולה. עולא איקלע לבי רב…”

      Named: רב מנשה, עולא.

    15. Segment 1516 words

      Opens “א"ל רבה: לא אסרו אלא קול של…”

      Named: רבה, אביי.

    16. Segment 1614 words

      Opens “לחולה אין, לבריא לא. ה"ד לאו דנים…”

    17. Segment 179 words

      Opens “לא: דתיר, וקא בעי דלינים דמשתמע כי…”

    18. Segment 1822 words

      Opens “איתיביה: המשמר פירותיו מפני העופות, ודלעיו מפני…”

    19. Segment 1918 words

      Opens “מאי טעמא לאו דקמוליד קלא, וכל אולודי…”

      Named: רב אחא בר יעקב.

    20. Segment 2021 words

      Opens “ואלא הא דאמר רב יהודה אמר רב:…”

      Named: רב יהודה.

    21. Segment 215 words

      Opens “לא, דלמא אתי לאשוויי גומות.…”

    22. Segment 2222 words

      Opens “דאי לא תימא הכי, הא דאמר רב…”

      Named: רב יהודה.

    23. Segment 2319 words

      Opens “תנן: ממלאין מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל…”

    24. Segment 246 words

      Opens “לא, גזירה שמא ימלא לגינתו ולחורבתו.…”

    25. Segment 2521 words

      Opens “אמימר שרא למימלא בגילגלא במחוזא, אמר: מאי…”

      Named: רבה.

    26. Segment 264 words

      Opens “כיון דקא חזא דקא…”

    Sages named on this page

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Eruvin 104a · Segment 8 — “א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי: האי מלח…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Eruvin 104a · Segment 15 — “…של שיר. איתיביה אביי: מעלין בדיופי ומטיפין מיארק לחולה…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Eruvin 104a · Segment 14 — “ממלאין מבור הגולה. עולא איקלע לבי רב מנשה, אתא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 104a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026