Talmud Builders

    Eruvin 100b

    Back to index

    English translation — Eruvin 100b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1where one does not commit a transgression by refraining from action. However, here, where one commits a transgression every additional moment he remains in the tree, indeed, he should descend from it.

    2The Gemara cites an apparent contradiction: It was taught in one baraita that both a green tree and a dry tree are included in the prohibition against climbing a tree, whereas it was taught in another baraita : In what case are these matters, that one may not climb a tree, stated? With regard to a green tree. But in the case of a dry one, it is permitted to climb it.

    3Rav Yehuda said: It is not difficult. Here, the baraita that includes a dry tree in the prohibition is referring to a tree whose stump sends out new shoots when cut; whereas there, the baraita that excludes a dry tree from the prohibition is referring to one whose stump does not send out new shoots.

    4The Gemara expresses surprise at this answer: You call a tree whose stump sends out new shoots dry? This tree is not dry at all. Rather, it is not difficult, as both baraitot deal with a dry tree whose stump will not send out any new shoots. However, here, the baraita that permits climbing a dry tree, is referring to the summer, when it is evident that the tree is dead; whereas there, the baraita that prohibits climbing the tree is referring to the rainy season, when many trees shed their leaves and it is not obvious which remain alive and which are dead.

    5The Gemara raises a difficulty: In the summer, the fruit of the previous year left on the dry tree will fall off when he climbs it, and climbing the tree should therefore be prohibited lest he come to pick the fruit. The Gemara answers: We are dealing here with a case where there is no fruit on the tree. The Gemara asks: But small branches will fall off when he climbs the tree, and once again this should be prohibited in case he comes to break them off. The Gemara answers: We are dealing here with a tree that has already been stripped of all its small branches.

    6The Gemara asks: Is that really so? But Rav arrived at a place called Apsetaya and prohibited its residents from climbing even a tree that had already been stripped of all its branches. The Gemara answers: In truth, no prohibition was involved, but Rav found an unguarded field, i.e., a place where transgression was widespread, and fenced it in. He added a stringency as a safeguard and prohibited an action that was fundamentally permitted.

    7Rami bar Abba said that Rav Asi said: It is prohibited for a person to walk on grass on Shabbat, due to the fact that it is stated: “And he who hastens with his feet sins” (Proverbs 19:2). This verse teaches that mere walking occasionally involves a sin, e.g., on Shabbat, when one might uproot the grass on which he walks.

    8The Gemara cites another apparent contradiction: It was taught in one baraita that it is permitted to walk on grass on Shabbat, and it was taught in another baraita that it is prohibited to do so. The Gemara answers: This is not difficult. This baraita is referring to green grass, which one might uproot, thereby transgressing the prohibition against reaping on Shabbat. That other baraita is referring to dry grass, which has already been cut off from its source of life, and therefore the prohibition of reaping is no longer in effect.

    9And if you wish, say instead that both baraitot are referring to green grass, and yet there is no difficulty: Here, the baraita that prohibits walking on grass is referring to the summer, when the grass includes seeds that might be dislodged by one’s feet, whereas there, the baraita that permits doing so is referring to the rainy season, when this problem does not exist.

    10And if you wish, say instead that both baraitot are referring to the summer, and it is not difficult: This baraita , which permits walking on grass, is referring to a case where one is wearing his shoes, whereas that other baraita , which prohibits it, deals with a situation where one is not wearing his shoes, as the grass might get entangled between his toes and be uprooted.

    11And if you wish, say instead that both baraitot are referring to a case where one is wearing his shoes, and nevertheless this is not difficult: This baraita prohibits walking on grass, as it involves a case where one’s shoe has a spike on which the grass might get caught and be uprooted, whereas that other baraita permits it, because it deals a case where one’s shoe does not have a spike.

    12And if you wish, say instead that both are referring to a case where the shoe has a spike, and it is not difficult: This baraita , which prohibits walking on grass, is referring to a case where the grass is long and entangled, and it can easily get caught on the shoe, whereas that other baraita is referring to a case where the grass is not long and entangled.

    13The Gemara concludes: And now, when we maintain that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who maintains that there is no liability for a prohibited act committed unwittingly during the performance of a permitted act, all of these scenarios are permitted, as here too, one’s intention is merely to walk and not to uproot grass on Shabbat.

    14The Gemara cites another halakha derived from the verse mentioned in the previous discussion. Rami bar Ḥama said that Rav Asi said: It is prohibited for a man to force his wife in the conjugal mitzva, i.e., sexual relations, as it is stated: “And he who hastens with his feet sins” (Proverbs 19:2). The term his feet is understood here as a euphemism for intercourse.

    15And Rabbi Yehoshua ben Levi said: Anyone who forces his wife to perform the conjugal mitzva will have unworthy children as a consequence. Rav Ika bar Ḥinnana said: What is the verse that alludes to this? “Also, that the soul without knowledge is not good” (Proverbs 19:2). If intercourse takes place without the woman’s knowledge, i.e., consent, the soul of the offspring will not be good.

    16That was also taught in a baraita : “Also, without knowledge the soul is not good”; this is one who forces his wife to perform the conjugal mitzva. “And he who hastens with his feet sins”; this is one who has intercourse with his wife and repeats the act in a manner that causes her pain or distress.

    17The Gemara is surprised by this teaching: Is that so? But didn’t Rava say: One who wants all his children to be males should have intercourse with his wife and repeat the act? The Gemara answers: This is not difficult: Here, where Rava issued this advice, he was referring to a husband who acts with his wife’s consent. There, the baraita that condemns this behavior is referring to one who proceeds without her consent.

    18Apropos relations between husband and wife, the Gemara cites that Rav Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yoḥanan said: Any woman who demands of her husband that he fulfill his conjugal mitzva will have sons the likes of whom did not exist even in Moses’ generation. With regard to Moses’ generation, it is written: “Get you, wise men, and understanding, and well-known from each one of your tribes, and I will make them head over you” (Deuteronomy 1:13), and it is later written: “So I took the heads of your tribes, wise men, and well-known, and made them heads over you” (Deuteronomy 1:15). However, men possessing understanding, which is a more lofty quality than wisdom, Moses could not find any of these.

    19While with regard to Leah, it is written: “And Leah went out to meet him, and said, You must come in to me, for indeed I have hired you with my son’s mandrakes” (Genesis 30:16). Her reward for demanding that Jacob fulfill the conjugal mitzva with her was the birth of Issachar, and it is written: “And of the children of Issachar, men who had understanding of the times, to know what Israel ought to do; the heads of them were two hundred, and all their brethren were at their commandment” (I Chronicles 12:33).

    20The Gemara poses a question: Is that so? Is it proper for a woman to demand her conjugal rights from her husband? But didn’t Rav Yitzḥak bar Avdimi say: Eve was cursed with ten curses, due to the sin of the Tree of Knowledge, as it is written: “To the woman He said, I will greatly multiply your pain and your travail; in sorrow you shall bring forth children; and yet your desire shall be to your husband, and he shall rule over you” (Genesis 3:16)?

    21Rav Yitzḥak bar Avdimi proceeds to explain this verse. “To the woman He said: I will greatly multiply [ harba arbe ]”; these are the two drops of blood unique to a woman, which cause her suffering, one the blood of menstruation and the other one the blood of virginity. “Your pain”; this is the pain of raising children. “And your travail”; this is the pain of pregnancy. “In sorrow you shall bring forth children”; in accordance with its plain meaning, i.e., the pain of childbirth.

    22“And yet your desire shall be to your husband” teaches that the woman desires her husband, e.g., when he sets out on the road; “and he shall rule over you” teaches that the woman demands her husband in her heart but is too shy to voice her desire, but the man demands his wife verbally. Rav Yitzḥak bar Avdimi adds: This is a good trait in women, that they refrain from formulating their desire verbally. Apparently, it is improper for a woman to demand her conjugal rights from her husband.

    23The Gemara answers: When we say that a woman who demands her conjugal rights from her husband is praiseworthy, it does not mean she should voice her desires explicitly. Rather, it means that she should make herself pleasing to him, and he will understand what she wants on his own.

    24The Gemara analyzes the above statement with regard to Eve’s ten curses: Are they in fact ten? They are only seven. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that the other curses are: A woman is wrapped like a mourner, i.e., she must cover her head; and she is ostracized from all people and incarcerated within a prison, as she typically spends all her time in the house.

    25The Gemara asks: What is the meaning of ostracized from all people? If you say this is because it is forbidden for her to seclude herself with a man, it is also forbidden for a man to seclude himself with women. Rather, it means that it is forbidden for her to marry two men, whereas a man can marry two women.

    26It was taught in a baraita that the three additional curses are: She grows her hair long like Lilit, a demon; she sits and urinates, like an animal; and serves as a pillow for her husband during relations.

    27And why doesn’t the other Sage include these curses? The Gemara answers: He maintains that these are praise for her, not pain, either because they are modest practices, e.g., urinating in a seated position, or because they add to her comfort, e.g., her bottom position during relations.

    28As Rabbi Ḥiyya said: What is the meaning of that which is written: “Who teaches us by the beasts of the earth, and makes us wiser by the birds of the sky” (Job 35:11)? He explains: “Who teaches us by the beasts of the earth”; this is the female mule, which crouches and urinates and from which we learn modesty. “And makes us wiser by the birds of the sky”; this is the rooster, which first cajoles the hen and then mates with it.

    29Similarly, Rabbi Yoḥanan said: Even if the Torah had not been given, we would nonetheless have learned modesty from the cat, which covers its excrement, and that stealing is objectionable from the ant, which does not take grain from another ant, and forbidden relations from the dove, which is faithful to its partner, and proper relations from the rooster, which first appeases the hen and then mates with it.

    30What does the rooster do to appease the hen? Rav Yehuda said that Rav said: Prior to mating, it spreads its wings as if to say this: I will buy you a coat that will reach down to your feet. After mating, the rooster bends its head as if to say this: May the crest of this rooster fall off if he has the wherewithal and does not buy you one. I simply have no money to do so.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דלא קא עביד איסוראכשהוא יושב ואינו נותן הלאו דבל תגרע והעשה דונתן על קרנות נעקרין מאליהן אבל זה ישיבתו תשמיש הוא שהוא משתמש באילן:

    יבששאין בו לחלוח ולאו מחובר הוא:

    בימות החמהיבש מותר דליכא אפי' משום מראית העין שהרי ניכר לכל שהוא יבש שאינו מוציא עלין והא דקתני אסור בימות הגשמים שאין ניכר בין לח בין יבש ואיכא משום מראית העין:

    קא נתרי פירישנשארו בו משנה שעברה ואתי למשרי ביה תלישה דלח נהי דעליה דיבש אטו עליה דלח לא גזרי' דהיא גופא גזירה מיהו תלישה אטו תלישה נגזר:

    בגדודאיחור שנשרו ענפיו כולם:

    בקעה מצאכלומר אינן בני תורה שידעו להזהר כבקעה זו שאין לה שומר והכל פרוץ:

    ואץ ברגלים חוטאאלמא הלוך נמי חטא קרי ליה והכא איכא חטא שתולש עשבים:

    לחיםאסור דהוי תולש יבשין כתלושין דמי:

    בימות החמהזרע יש בגבעולין ומשירן:

    סיים מסאנישרי:

    לא סיים מסאניאסור שעשבים נדבקין בקשרי אצבעותיו ונתלשין:

    עוקצאאשפי"א כפול מתחתיו והעשבים נדבקים שם ותולשן:

    שרכאפתילה ארוכה שהעשב ארוך אסור:

    כר"שדאמר דבר שאין מתכוין מותר:

    לדבר מצוהתשמיש:

    ברגליםלשון תשמיש דכתיב (שופטים ה׳:כ״ז) בין רגליה כרע נפל שכב:

    גם בלא דעתרישא דהאי קרא אץ ברגלים הוא:

    נפש לא טובלא טובים הבנים הנעשים בלא דעת האשה שהיה בעלה אץ ברגלים:

    הבועל ושונהשמטריחה:

    יבעול וישנהשמחמת ביאה ראשונה נתאוה האשה והולבשה תאוה וכשבא ביאה שניה היא מזרעת תחילה והיכא דהיא מזרעת תחילה יולדת זכר:

    לדעתהאשה:

    לדבר מצוהתשמיש:

    נבוניםמבינים דבר מתוך דבר:

    יששכרלאה תבעה את יעקב לדבר מצוה ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך וגו':

    צער עבורעוברות חולות הן:

    כמשמעוצער הלידה:

    משתוקקתמתאוה לתשמיש:

    והוא ימשל בךשהוא מושל לומר בפה תאות לבו והאשה בלב ובושה להוציא בפה:

    דמרצייא ארצויי קמיהמראה לפניו עניני חיבה:

    עטופה כאבלבושה לצאת בראשה פרוע:

    מנודה לכל אדםלקמיה מפרש שאסורה לכל אדם חוץ מבעלה והאיש נושא נשים הרבה:

    וחבושה בבית האסוריםכל כבודה בת מלך פנימה:

    כליליתשד:

    כבהמהשכורעת כשהיא משתנת ודרך פרידה לעשות כן:

    כר לבעלהשהוא למעלה בשעת תשמיש:

    שבח הוא להיושבת ומשתנת בצניעות ואינה חסרה כלום בדבר ונעשית כר לבעלה אין לה טורח כל כך טורחו מרובה משלה:

    מלפנומלמדנו:

    מבהמות ארץשנתן בהם חכמה להורות לנו:

    שמפייסהולך ופושט כנפיו והוא פיוס כדאמר לקמן שאומר לה לקנות מלבוש. שמגיע לארץ:

    צניעות מחתולשאינו מטיל רעי בפני אדם ומכסה צואתו:

    וגזל מנמלהדכתיב (משלי ו׳:ח׳) (אגרה) בקיץ לחמה ואין אחת גוזלת מאכל חברתה:

    ועריות מיונהשאינו נזקק אלא לבת זוגו:

    זיגאמלבוש שקורין קוט"ה:

    לבתר הכילאחר בעילה שמנענע וכופף ראשו לה לארץ:

    אי אית ליהבמה ליקח:

    עירובין 100 עמוד ב

    1דלא קא עביד איסורא, אבל הכא דקא עביד איסורא, הכי נמי דירד.

    2תני חדא: אחד אילן לח ואחד אילן יבש, ותניא אידך: בד"א בלח, אבל ביבש מותר.

    3אמר רב יהודה, ל"ק כאן בשגזעו מחליף, כאן בשאין גזעו מחליף.

    4גזעו מחליף יבש קרית ליה! אלא לא קשיא: כאן בימות החמה, כאן בימות הגשמים.

    5בימות החמה, הא נתרי פירי! בדליכא פירי. והא קא נתרי קינסי! בגדודא.

    6איני?! והא רב איקלע לאפסטיא, ואסר בגדודא! רב בקעה מצא, וגדר בה גדר.

    7אמר רמי בר אבא אמר רב אסי: אסור לאדם שיהלך על גבי עשבים בשבת, משום שנאמר: ״(משלי יט״, ב) ״ואץ ברגלים חוטא״.

    8תני חדא: מותר לילך ע"ג עשבים בשבת, ותניא אידך: אסור. ל"ק הא בלחים, הא ביבשים.

    9ואי בעית אימא, הא והא בלחים, ולא קשיא: כאן בימות החמה, כאן בימות הגשמים.

    10ואיבעית אימא, הא והא בימות החמה, ול"ק הא דסיים מסאניה, הא דלא סיים מסאניה.

    11ואיבעית אימא: הא והא דסיים מסאניה, ול"ק הא דאית ליה עוקצי, הא דלית ליה עוקצי.

    12ואיבעית אימא, הא והא דאית ליה עוקצי: הא דאית ליה שרכא, הא דלית ליה שרכא.

    13והאידנא דקיימא לן כר"ש כולהו שרי.

    14ואמר רמי בר חמא אמר רב אסי: אסור לאדם שיכוף אשתו לדבר מצוה, שנאמר: ״ואץ ברגלים חוטא״.

    15וא"ר יהושע בן לוי: כל הכופה אשתו לדבר מצוה הווין לו בנים שאינן מהוגנין אמר רב איקא בר חיננא מאי קראה (משלי יט, ב) גם בלא דעת נפש לא טוב׃

    Baraita

    16תניא נמי הכי גם בלא דעת נפש לא טוב זה הכופה אשתו לדבר מצוה ואץ ברגלים חוטא זה הבועל ושונה׃

    17איני והאמר רבא הרוצה לעשות כל בניו זכרים יבעול וישנה ל"ק כאן לדעת כאן שלא לדעת:

    18א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן כל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה הווין לה: בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן דאילו בדורו של משה כתיב ״(דברים א״, יג) הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם וכתיב ״ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואילו נבונים לא אשכח״׃

    19ואילו גבי לאה כתיב ״(בראשית ל״, טז) ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך וכתיב ״(דברי הימים א יב״, לג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם׃

    20איני והאמר רב יצחק בר אבדימי עשר קללות נתקללה חוה דכתיב׃

    21(בראשית ג, טז) אל האשה אמר הרבה ארבה אלו שני טפי דמים אחת דם נדה ואחת דם בתולים עצבונך זה צער גידול בנים והרונך זה צער העיבור בעצב תלדי בנים כמשמעו׃

    22ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שיוצא לדרך והוא ימשל בך מלמד שהאשה תובעת בלב והאיש תובע בפה זו היא מדה טובה בנשים׃

    23כי קאמרינן דמרציא ארצויי קמיה׃

    24הני שבע הווין כי אתא רב דימי אמר עטופה כאבל ומנודה מכל אדם וחבושה בבית האסורין׃

    25מאי מנודה מכל אדם אילימא משום דאסיר לה: ייחוד איהו נמי אסיר ליה ייחוד אלא דאסירא לבי תרי׃

    26במתניתא תנא מגדלת שער כלילית ויושבת ומשתנת מים כבהמה ונעשית כר לבעלה׃

    27ואידך הני שבח הוא לה׃

    28דא"ר חייא מאי דכתיב ״(איוב לה״, יא) מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו מלפנו מבהמות זו פרידה שכורעת ומשתנת מים ומעוף השמים יחכמנו זה תרנגול שמפייס ואחר כך בועל׃

    29אמר רבי יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל׃

    30ומאי מפייס לה אמר רב יהודה אמר רב הכי קאמר לה זביננא ליך. זיגא דמטו ליך עד כרעיך לבתר הכי אמר לה לישמטתיה לכרבלתיה דההוא תרנגולא אי אית ליה ולא זביננא ליך:

    Tosafot

    לא קשיא הא בלחים הא ביבשיםוא"ת והא לעיל אסרינן ביבש דפריך והא נתרי קינסי כו' וי"ל דבאילן שהוא גבוה שייך למגזר טפי משום דמינכר ביה ניתרי קינסי:

    והאידנא דקי"ל כר"ש כולהו שריפי' ר"ח דהאי היתר לא קאי אלא אעשבים דשרי בכל ענין אבל באילן אין להוכיח שם שום היתר אפילו יבש דשייך למיגזר טפי משום דמנכרא מילתא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    והשתא דקיימ' לן כר' שמעון כולהו שרי דהיינו דאמ' ר' שמעון גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ דקא סבר דבר שאינו מתכוין מותר ואיתה בפר' במה מדליקין וכבר פירשנוהו בפר' כירה ואמרינן נמי דעיק' דברי ר' יהודה דבר שאין מתכוין אסור במשנת יום טוב ובמשנת בכורות איתנהו:

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 100b

    Eruvin 100b. The full printed text of this folio side — 30 numbered segments, about 554 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    דלא קא עביד איסורא כשהוא יושב ואינו נותן הלאו דבל תגרע והעשה דונתן על קרנות נעקרין מאליהן אבל זה ישיבתו תשמיש הוא שהוא משתמש באילן:

    יבש שאין בו לחלוח ולאו מחובר הוא:

    בימות החמה יבש מותר דליכא אפי' משום מראית העין שהרי ניכר לכל שהוא יבש שאינו מוציא עלין והא דקתני אסור בימות הגשמים שאין ניכר בין לח בין יבש ואיכא משום מראית העין:

    קא נתרי פירי שנשארו בו משנה שעברה ואתי למשרי ביה תלישה דלח נהי דעליה דיבש אטו עליה דלח לא גזרי' דהיא גופא גזירה מיהו תלישה אטו תלישה נגזר:

    בגדודא יחור שנשרו ענפיו כולם:

    בקעה מצא כלומר אינן בני תורה שידעו להזהר כבקעה זו שאין לה שומר והכל פרוץ:

    ואץ ברגלים חוטא אלמא הלוך נמי חטא קרי ליה והכא איכא חטא שתולש עשבים:

    לחים אסור דהוי תולש יבשין כתלושין דמי:

    37 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 100b · Sefaria

    Tosafot

    לא קשיא הא בלחים הא ביבשים וא"ת והא לעיל אסרינן ביבש דפריך והא נתרי קינסי כו' וי"ל דבאילן שהוא גבוה שייך למגזר טפי משום דמינכר ביה ניתרי קינסי:

    והאידנא דקי"ל כר"ש כולהו שרי פי' ר"ח דהאי היתר לא קאי אלא אעשבים דשרי בכל ענין אבל באילן אין להוכיח שם שום היתר אפילו יבש דשייך למיגזר טפי משום דמנכרא מילתא:

    Tosafot on Eruvin 100b · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    והשתא דקיימ' לן כר' שמעון כולהו שרי דהיינו דאמ' ר' שמעון גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ דקא סבר דבר שאינו מתכוין מותר ואיתה בפר' במה מדליקין וכבר פירשנוהו בפר' כירה ואמרינן נמי דעיק' דברי ר' יהודה דבר שאין מתכוין אסור במשנת יום טוב ובמשנת בכורות איתנהו:

    Rav Nissim Gaon on Eruvin 100b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    תני חדא אחד אילן לח ואחד אילן יבש אסור להשתמש בו ותניא אידך בד"א בלח אבל ביבש דלא משיר עליו מותר ופריק רב יהודה הא דתני אסור כשאין גזעו מחליף והא דתני יבש מותר בשגזעו מחליף. והא דתני אסור בימות הגשמים דאיכא עלין ומשירן. והא דתני יבש מותר בימות החמה ואקשינן בימות החמה הא קא משיר פירי ודחינן באילן דלית ביה פירי. והא איכא קינסי פי' עצים יבשים דקים שנפרכין ברגל או ביד כשעולין או כשיורדין מן האילן ודחינן באילן גררא פירוש אילן קרח שאין לו עליו לא עלין ולא אמירין אלא הוא יבש כדגרסינן במועד [קטן] ואין משקין שדה גריר במועד.

    איני והא רב אסר באילן גררא בשבת ופרקי רב בקעה מצא וגדר בה גדר כלומר מקום שלא היתה בו תורה כמו בקעה ואסר להן אפי' דבר המותר. פ"א קיסני פירוש עלה האילן.

    תני חדא אסור להלך ע"ג עשבים בשבת שנאמר ואץ ברגלים חוטא ותניא אידך מותר ופרקינן הא דתני אסור ר' יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור והא דתני מותר ר"ש.

    ואמרינן אי בעית אימא הא והא ר' יהודה ולא קשיא הא בימות החמה והא בימות הגשמים. [ובדאית להו] שראני עשבים יבשים והן כגון פרוע מתלעתה או דסים מסאני דאית בהו עקוסא בהיזמי והיגי ואסקינ' והשתא דקי"ל כר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר כולהו שרי בין בימות החמה בין בימות הגשמים בין אית להו שראני בין לית להו שראני בין מסיים מסאני בין לא סיים. בין אית להו עקוסא בין לית להו. בין בהזמי והיגי בין בשאר ציבי בכלהו שרי.

    אסור לאדם לכוף אשתו לדבר מצוה שנאמר ואץ ברגלים חוטא וכל הכופה הוויין לו בנין שאינן מהוגנין דכתיב גם בלא דעת נפש לא טוב נפש היוצאה מביניהם לא טובה.

    כל אשה שתובעת בעלה כגון לאה שכתוב בה ותצא לאה לקראתו וגו' ונפק מיניה יששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל. ובדורו של משה כתיב ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואילו נבונים לא אשכח והא דאמרן דתובעת בעלה לאו תובעת ממש תביעה בפה אלא דמרציא ארצויי קמיה בלבישת [בגדים] נאים ותקונם של גוף ודברים בניחותא שמרגילין את האדם לדבר מצוה:

    י' קללות נתקללה חוה הרבה ארבה כו'.

    ומנודה מכל אדם דאשה אחת אסורה להינשא לשני אנשים כאחד.

    1 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 100b · Sefaria

    Rashba

    רב בקעה מצא וגדר בה גדר כלומר: מקום עמי הארץ ואסר להם את הכל. וכתב הראב"ד ז"ל [דהשתא] על אותו גדר שגדר רב באותה בקעה ובאותו מקום אנו נוהגים עכשיו ונאסור לעלות על כל אילן בין לח בין יבש, לפי שאין רוב העולם בקיאין בין יבש שגזעו מחליף ליבש שאין גזעו מחליף.

    תאני חדא (אסור) [מותר] לילך על גבי עשבים [בשבת] ותניא אידך לא ילך. ובכולהו הכי אוקמתא דלא כהלכתא נינהו ואליבא דר' יהודה נינהו, אבל אנן דקיימא לן כר' שמעון בכל מקום וכדאמרינן בגמרא, והשתא דקיימא לן דר' שמעון כולהו שריאן, והלכך בין בימות החמה בין (סאתים בין לא סאתים) [סיים מסאניה בין לא סיים מסאניה] שרי, דבכולהו ליכא משום פסיק רישיה ולא ימות. ולא גזרו להשתמש במחובר אלא באילן אבל בעשבים לא.

    Rashba on Eruvin 100b · Sefaria

    Meiri

    מותר לאדם להלך על גבי עשבים בשבת אפי׳ בימות הגשמים שהם רכות ונוחות להשבר. וכן אפי׳ נועל מנעלים שהדבר מצוי לשברן בנקל שכל דבר שאין מתכוין מותר. וזו שנאמרה כאן לאסור לא על דעת ר׳ שמעון נאמרה וכבר ידעת שהלכה כר׳ שמעון:

    אסור לאדם שיכוף את אשתו לדברי׳ שבצנעה אפי׳ לכונת מצוה אלא ירצה תחלה ואחר כך יעשה מעשה. דרך הערה אמרו מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו. אפי׳ לא נתנה תורה לישראל למדנו צניעות מחתול. ר״ל שמכסה את צואתו. וגזל מנמלה ר״ל שמכינה לחמה בקיץ ואין אחת גוזלת לחברתה. ועריות מיונה ר״ל שאינו נזקק אלא לבת זוגו. ודרך ארץ מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל והוא שמהלך סביבותיה ופושט לה כנפיו דרך פיוס:

    אעפ״י שמדת הצניעות משובחת אצל הכל בנשים משובחת ביותר ואעפ״י כן כל שמתחבבת אצל בעלה ומפייסתו לכונת מצוה אין זה פריצות אצלה אלא זריזות ומדה מעלה ושכרה שמור לה לצאת ממנה בנים הגונים הואיל ואין כונתה אלא לכך. וכבר העיד הכתו׳ ותצא לאה לקראתו וגו׳:

    בשני של נדה [לא:] אמרו אסור לאדם שישמש את מטתו ביום שמא יראה בה דבר מגונה ותתבזה עליו. וכן שישראל קדושים הם ואין משמשין מטותיהם ביום. ובבית אפל מותר. ותלמיד חכם מאפיל בטליתו ומשמש:

    ומה שנתגלגל כאן באיסור ייחוד של איש עם אשה כבר התבאר במקומות אחרים:

    Meiri on Eruvin 100b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' הא והא בימות החמה ברי"ף ורא"ש הגי' הא והא בימות הגשמים:

    שם ואי בעית אימא הא והא דמיים מסאניה הרי"ף כאן השמיט ב' אוקימתות דעוקצי ודשרכא אבל בשבת פרק ואלו קשרים הביאן ובהיפוך בתחילת אוקימתא הא דאית ליה שרכא ואח"כ אוקימתא דסיים מסאניה ואח"כ אוקימתא דעוקצי. ושם איתא ועוקסי והיינו כמו עוקצי. ע' בערוך ערך עקום:

    Gilyon HaShas on Eruvin 100b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    עֶשֶׂר קְלָלוֹת נִתְקַלְּלָה חַוָּה נראה לי בס"ד טעם לעשר כנגד עשרה אותיות של עץ דעת טוב ורע, כמו שנאמר (בראשית ב, יז) וּמֵ' עֵץ הַ דַּעַת טוֹב וָ רָע ', דאותיות ו"מ של ומעץ הם שימוש, וכן אות ה"א של הדעת ואות וא"ו של ורע הם שימוש. או יובן בס"ד על פי מ"ש רבינו האר"י ז"ל דקודם החטא היה שמה חיה ביו"ד, ואחר החטא נקראת חוה בוא"ו, ולכן כנגד מה שגרמה לסלק ממנה אות יו"ד נתקללה בעשר קללות.

    "הַרְבָּה אַרְבֶּה" (בראשית ג, טז) אֵלּוּ שְׁתֵּי טִפֵּי דָּמִים, אֶחָד דַּם נִדָּה, וְאֶחָד דַּם בְּתוּלִים. יש להקשות כיון דשניהם דם הם למה פלגינהו דשניהם אוסרים אותה בתשמיש, וחד שמא אית להו? ונראה לי בס"ד דיש בזה מה שאין בזה, דאיכא קושי בדם בתולים שאינו בדם נדה, כי דם בתולים אוסרה תיכף אחר ביאה ראשונה דעדיין לא שבעה הנאה מבעלה, ועוד דאותה ביאה אליה וקוץ בה דכאיבה לה, מה שאין כן דם נדה תראה אחר שתשכב עם בעלה כמה לילות שתראה בזמן וסתה דשבעה לה הנאה מכמה בעילות אחר טבילתה. ויש קושי בדם נדה טפי דהוא תדירי מה שאין כן דם בתולים אינו אלא פעם או שתים או שלש בכל ימיה ולהכי פלגינהו לתרתי. והא דרמז הכתוב שני דמים הללו במילות אלו של ' הַרְבָּה אַרְבֶּה '? נראה לי בס"ד שרמז על קושי אחר שיש בהם מצד הזדמנותם בזה אחר זה בפרק אחד, דהיינו בליל חופה בא בעלה וראה דם בתולים ונאסרה, ואחר חמשה ימים עשתה הפסק בטהרה וספרה לה שבעה נקיים ובסוף יום השביעי סמוך לטבילתה ראתה דם נדה, דהשתא צריכה להמתין עוד ששה ימים ותעשה הפסק בטהרה, ותמנה עוד ז' נקיים כדי שתטהר לבעלה, ונמצא הרחקת טבילתה היתה ביותר מחמת מראות שני מיני דמים אלו של דם בתולים ודם נדה הבאים בזה אחר זה תכף, וזה הקושי בא רבוי אחר רבוי ולזה אמר הַרְבָּה אַרְבֶּה.

    "עִצְבוֹנֵךְ" (בראשית ג, טז) זֶה צַעַר גִּדּוּל בָּנִים נראה לי בס"ד מפיק לה מתיבת עִצְבוֹנֵךְ, שהיא תיבה נחלקת לשתי תיבות על ידי אות בי"ת שהיא באמצע, ונקראת לכן ולכאן דקרינן בה עצב בונך כלומר עצב של בניך בגידוליך אותם. והא דהקדים צער גידול בנים לצער העיבור? משום דגידול בנים זמנו ארוך יותר עשר ידות על זמן צער העיבור, שהוא על הרוב יהיה שלשה חדשים מכל מקום. אי נמי צער הריון דנקיט כאן הוא בהיותו פתיך עם צער גידול בנים, כי יזדמן שתכף אחר שתטבול טבילה ראשונה אחר הלידה תתעבר, ואז מעורב עם גידול בנים צער הריון ובזה יגדל הכאב מאד.

    "בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים" (בראשית ג, טז) כְּמַשְׁמָעוֹ נראה לי בס"ד נרמז בזה כמה מיני קושי שיש לה בזה. הא' שתהיה מצטערת ונעצבת בעת חבלי יולדה פן תלד נקבה, וצער זה פתיך בהדי חבלי יולדה, וזהו בְּעֶצֶב רצונו לומר ב' עֶצֶב דהיינו בשני עצב תֵּלְדִי, ועוד תֵּלְדִי בָנִים תרי שתלד תאומים, ודבר זה קשה לה מאד מכמה טעמים. הא' על הרוב יהיו חלשים הרבה, והב' שלא תוכל להניק את שניהם, ותהיה מוכרחת להביא מנקת, וקשה לו למצוא מנקת מכמה סיבות, ועוד צער לידה של שנים הוא כפליים על אחד, ולכך אמר תֵּלְדִי בָנִים תרי ביחד ולא אמר תלדי בסתם.

    "וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ" (בראשית ג, טז) מְלַמֵּד שֶׁהָאִשָׁה מִשְׁתּוֹקֶקֶת עַל בַּעִלָהּ בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ. נראה לי הכונה בשעה שהוא יוצא ממש, דרבים בני אדם נמצאים עמו ללוותו אז יבא לה תאוה הרבה להזקק אליו, ודא עקא כי אותה שעה אי אפשר לשמש, והרי זה דומה למי שיש לו חטטין בלשונו והאוכל לפניו ואינו יכול להכניס לפיו.

    "וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ", מְלַמֵּד שֶׁהָאִשָּׁה תּוֹבַעַת בַּלֵּב וְהָאִישׁ תּוֹבֵעַ בַּפֶּה. נראה לי בס"ד הכונה דהאשה תביעתה סגורה בלבה ואינה יכולה לפרש אותה בפה, על כן תהיה מוכרחת לעשות המצאות ועניינים שיבין בעלה שרוצה בתשמיש וישמש עמה, ודא עקא כי לפעמים תעשה המצאות הרבה והוא לא ישים לבו להבין כונתה, או אפילו שמבין יעשה עצמו כאין מבין, ונמצא טרחתה בהמצאות ההם היה לריק ולא עלה בידם כלום, מה שאין כן התובע בפה מוכרח שימצא בקשתו באין מנוס. ומה שאמר זוֹ הִיא מִדָּה יָפָה שֶׁבַּנָּשִׁים, רצונו לומר אף על גב דבאמת הוא צער גדול לה זוֹ מִדָּה יָפָה שסובלת הצער ואינה תובעת, אף על פי שדבר זה מסור בידה לתבוע אם תהיה חצופה, מה שאין כן הנך אינם בידה.

    כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר עֲטוּפָה כְּאָבֵל, וַחֲבוּשָׁה בְּבֵית הָאֲסוּרִין, וּמְנֻדָּה מִכָּל אָדָם. נראה לי רב יצחק נמי נקיט להאי תלתא דרב דימי דהא בתחלת דבריו קאמר עשר, אך בעל השמועה ששמע להא דרב יצחק לא סיימוה קמיה, אי נמי שכחם אחר כך ואתא רב דימי ופירש אותם, ברם הא קשיא אמאי הני תלתא לא נמצא להם רמז במקרא? ונראה לי בס"ד כי הני אינם קללות גמורות, דכסוי הראש יש כמה נשים ניחא להו ביה כדי לעשות תכשיטין וקישוטין נאים בכיסוי הראש שלהם, וכן הב' אין זה נחשב צער לרוב הנשים שדרכם לצאת ולטייל גם עתה נשים אצל נשים, והג' אין זה צער כל כך, דרוב הנשים עדיפה להו להיות כל אחת מיוחדת לאיש אחד, והיא שמחה בבעל נעוריה בלבד שעשאה כלי כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין כב:) 'אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כל' דגם באנשים יש טבע שלא לישא אלא רק אשה אחת בלבד אף על גב שיכול לישא שתים ושלש.

    מְגַדֶּלֶת שֵׂעָר כְּלִילִית עיין מהרש"א ז"ל. ונראה לי בס"ד דהא ודאי אם השער סתור אינו שבח לה דהוי כְּלִילִית, אך אחר שקולעתו הוא שבח כי תתנאה בזה, וכנראה בחוש הריאות דהאשה מביאה פאה נכרית ועושה אותם קליעות להתנאות בם, ולכן מנה הכתוב השער בכלל הקישוטין דכתיב (שיר השירים ד, א) שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים, והיינו בהיותו קלוע. ולכן אמרו רבותינו ז"ל (בראשית ב, כב) 'וַיִּבֶן הֳ' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע' שקלע את חוה והביאה אל האדם, כלומר בעת שבראה גזר שתהיה נבראת בעלת שער, אך גזר שיהיה שערה קלוע מעת הבראו כדי שתתנאה בעיני בעלה, ולא נבראת בשער סתור דהוי כְּלִילִית.

    7 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Eruvin 100b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 100, Amud Bet, about 554 words in 30 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 30 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “דלא קא עביד איסורא, אבל הכא דקא…”

    2. Segment 215 words

      Opens “תני חדא: אחד אילן לח ואחד אילן…”

    3. Segment 311 words

      Opens “אמר רב יהודה, ל"ק כאן בשגזעו מחליף,…”

      Named: רב יהודה.

    4. Segment 414 words

      Opens “גזעו מחליף יבש קרית ליה! אלא לא…”

    5. Segment 512 words

      Opens “בימות החמה, הא נתרי פירי! בדליכא פירי.…”

    6. Segment 613 words

      Opens “איני?! והא רב איקלע לאפסטיא, ואסר בגדודא!…”

      Named: רב איקלע, רב בקעה.

    7. Segment 722 words

      Opens “אמר רמי בר אבא אמר רב אסי:…”

      Named: רב אסי, אבא.

    8. Segment 815 words

      Opens “תני חדא: מותר לילך ע"ג עשבים בשבת,…”

    9. Segment 914 words

      Opens “ואי בעית אימא, הא והא בלחים, ולא…”

    10. Segment 1014 words

      Opens “ואיבעית אימא, הא והא בימות החמה, ול"ק…”

    11. Segment 1115 words

      Opens “ואיבעית אימא: הא והא דסיים מסאניה, ול"ק…”

    12. Segment 1215 words

      Opens “ואיבעית אימא, הא והא דאית ליה עוקצי:…”

    13. Segment 136 words

      Opens “והאידנא דקיימא לן כר"ש כולהו שרי.…”

    14. Segment 1417 words

      Opens “ואמר רמי בר חמא אמר רב אסי:…”

      Named: רב אסי.

    15. Segment 1530 words

      Opens “וא"ר יהושע בן לוי: כל הכופה אשתו…”

      Named: רב איקא בר חיננא.

    16. Segment 1620 words

      Opens “תניא נמי הכי גם בלא דעת נפש…”

    17. Segment 1716 words

      Opens “איני והאמר רבא הרוצה לעשות כל בניו…”

      Named: רבא.

    18. Segment 1849 words

      Opens “א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן כל…”

      Named: שמואל.

    19. Segment 1937 words

      Opens “ואילו גבי לאה כתיב (בראשית ל, טז)…”

    20. Segment 2011 words

      Opens “איני והאמר רב יצחק בר אבדימי עשר…”

      Named: רב יצחק בר אבדימי.

    21. Segment 2131 words

      Opens “(בראשית ג, טז) אל האשה אמר הרבה…”

      Named: רבה.

    22. Segment 2226 words

      Opens “ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתוקקת על…”

    23. Segment 235 words

      Opens “כי קאמרינן דמרציא ארצויי קמיה…”

    24. Segment 2416 words

      Opens “הני שבע הווין כי אתא רב דימי…”

      Named: רב דימי.

    25. Segment 2518 words

      Opens “מאי מנודה מכל אדם אילימא משום דאסיר…”

    26. Segment 2612 words

      Opens “במתניתא תנא מגדלת שער כלילית ויושבת ומשתנת…”

    27. Segment 275 words

      Opens “ואידך הני שבח הוא לה…”

    28. Segment 2829 words

      Opens “דא"ר חייא מאי דכתיב (איוב לה, יא)…”

    29. Segment 2922 words

      Opens “אמר רבי יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה…”

      Named: רבי יוחנן.

    30. Segment 3032 words

      Opens “ומאי מפייס לה אמר רב יהודה אמר…”

      Named: רב יהודה, רב הכי.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Eruvin 100b · Segment 18 — “א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן כל אשה שתובעת…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Eruvin 100b · Segment 18 — “א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן כל אשה שתובעת…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 100b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026