Talmud Builders

    Eruvin 73b

    Back to index

    English translation — Eruvin 73b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And if they merged the courtyards of the alleyway, they are permitted to carry both here, in the alleyway, and there, in the courtyards.

    2If they established an eiruv in the courtyards and also merged the courtyards of the alleyway, and one of the residents of the courtyard forgot and did not contribute to the eiruv in his courtyard, but did participate in the merging of the courtyards in the alleyway, they are permitted both here and there, as the merging of courtyards in the alleyway serves as an effective eiruv for the courtyards as well.

    3However, if one of the residents of the alleyway forgot and did not participate in the merging of courtyards that open into the alleyway, they are permitted to carry in the courtyards and prohibited from carrying in the alleyway, as the principle is: An alleyway is to its courtyards as a courtyard is to its houses.

    4GEMARA: The Gemara asks: In accordance with whose opinion is this mishna? The Gemara answers: It is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who said: We require an eiruv and we also require a merging of the courtyards in an alleyway, and one is not sufficient without the other.

    5The Gemara asks: If so, say the middle clause of the mishna: And if they merged the courtyards in the alleyway, they are permitted to carry both here and there. We have arrived at the opinion of the Rabbis, who say that one is enough, and one does not need both an eiruv and a merging of alleyways.

    6The Gemara responds: That is not difficult, as the mishna stated as follows: And if they also merged the courtyards in the alleyway, they are permitted to carry in the courtyards and in the alleyway.

    7The Gemara asks: Say the latter clause of the mishna: If they established an eiruv in the courtyards and also merged the courtyards in the alleyway, and one of the residents of the courtyard forgot and did not contribute to the eiruv in his courtyard but did participate in the merging of the alleyway, they are permitted to carry both here and there. What are the circumstances? If the person who forgot did not renounce his rights to the courtyard in favor of the others, why are they permitted to carry? Rather, it is obvious that he did renounce those rights. But if so, say the last clause of the mishna: If one of the members of the alleyway forgot and did not participate in the merging of the alleyway, they are permitted to carry in the courtyards and prohibited from carrying in the alleyway. But if he renounced his rights, why are they prohibited from carrying in the alleyway?

    8And if you say that Rabbi Meir holds that renunciation of rights is not effective in an alleyway, that answer is insufficient. Wasn’t it taught in a baraita with regard to an alleyway: As he renounced his rights in your favor; this is the statement of Rabbi Meir? This indicates that Rabbi Meir accepts the principle of renunciation of rights in an alleyway.

    9Rather, it is obvious that the person who forgot to participate in the merging of alleyways did not renounce his rights. And from the fact that the last clause of the mishna is referring to a case where he did not renounce his rights, it can be inferred that the first clause is also referring to a case where he did not renounce his rights. This would indicate that if they carried out a merging of alleyways, it also serves as an eiruv , even when one of them forgot to contribute to the eiruv and also failed to renounce his rights in the courtyard. This is in accordance with the opinion of the Rabbis, which leads to the puzzling conclusion that the first and last clauses of the mishna are in accordance with the opinion of Rabbi Meir, while the middle clause is in accordance with the opinion of the Rabbis.

    10The Gemara answers: In fact, it is all in accordance with the opinion of Rabbi Meir. And what is the reason that Rabbi Meir said we require an eiruv and we also require a merging of alleyways? It was only so as not to cause the halakhic category of eiruv to be forgotten by the children. If people would only merge courtyards, the halakha of establishing an eiruv for a courtyard would gradually be forgotten. And here, where only one person forgot to contribute to the eiruv , since most of them established an eiruv for the courtyards, the halakha of an eiruv will not be forgotten. Therefore, there is room to be lenient after the fact and to permit carrying in both places.

    11Rav Yehuda said: Rav did not teach the mishna as stating that the five courtyards open into one another, but rather that each courtyard opens into the alleyway, and each established its own eiruv . And so too, Rav Kahana said: Rav did not teach the mishna as stating that the courtyards open into one another. Some say that Rav Kahana himself did not teach the mishna as stating that the courtyards open into one another.

    12Abaye said to Rav Yosef: What is the reason he did not teach the mishna as stating that the five courtyards open into one another? Rav Yosef replied: Because he holds that any merging of alleyways that is not brought in and taken out by way of the entrances that open into the alleyway, i.e., which is not brought from each courtyard into the alleyway and then taken from the alleyway into the courtyard where it will be deposited, is not considered a valid merging of the alleyway. If the food used for the merging of alleyways is transferred directly from one courtyard to another, it seems as though it is being used to establish an eiruv . It is therefore ineffective as a merging of alleyways. Here too, if the courtyards open into one another, the merging of alleyways is invalid, due to a concern that the residents of the courtyard will transfer the food directly from one courtyard to another.

    13He raised an objection to him based upon the following mishna: A homeowner who was a partner of his neighbors, with this one in wine and with that one in wine, they do not need to establish an eiruv . This indicates that it is not actually necessary to transfer the food used for the merging of alleyways from one place to another. For example, it is sufficient to have a jointly owned barrel of wine in one courtyard even if it did not pass through the alleyway. The Gemara rejects this proof and explains the mishna as follows: There, it is referring to a case where they took the wine out into the alleyway and subsequently brought it in to the courtyard where it was to be kept.

    14He raised another objection to him from a different mishna: How does one merge courtyards that open into alleyways? The mishna continues and says that it is sufficient for one person to acquire the food used for the merging on behalf of all the other residents of the alleyway. This indicates that the food does not need to pass through all the courtyards in the alleyway. The Gemara rejects this proof as well: There too, it is referring to a case where they first took the food out from each of the courtyards into the alleyway and from there brought it into the courtyard where it was to be deposited.

    15Rabba bar Ḥanan strongly objects to this: However, if that is so, if he transferred ownership of bread in his basket to another person, so too, it would not be considered a valid merging. And if you say that this is indeed so, didn’t Rav Yehuda say that Rav said: With regard to members of a group who were dining together on Shabbat eve, and the day became sanctified for them, i.e., Shabbat began while they were eating, they may rely upon the bread on the table as an eiruv for the courtyard, and some say, as a merging of the alleyway.

    16And Rabba said: The two versions do not disagree with each other regarding whether the bread counts as an eiruv or as a merging of the alleyway. Here, where they can use it as an eiruv , it is referring to a case where they were dining in a house, since food deposited inside a house can serve as an eiruv for the courtyard. There, it is referring to a case where they were dining in a courtyard, and therefore they may rely on the bread as a merging of the alleyway. This proves that even Rav agrees that it is not necessary to take the food used to merge an alleyway into the alleyway itself and then bring it back to the courtyard.

    17Rather, we must retract the previous explanation and say that the reason Rav did not teach the mishna as stating that the courtyards opened into one another is that he holds that an alleyway cannot be rendered permitted for carrying through a side post and a cross beam unless there are houses and courtyards opening into it. If, however, the courtyards open into one another, they are considered like a single courtyard, in which case they cannot be rendered permitted for carrying through a side post or a cross beam, and the merging of the alleyway is ineffective.

    18The Gemara now examines the matter itself cited in the previous discussion. Rav said: An alleyway cannot become permitted for carrying through a side post and a cross beam,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ואם נשתתפו כו'בגמרא מתרץ לה:

    דשכח אחד מבני חצר ולא עירבבחצירו להתיר חצירו אבל בשיתוף היה לו חלק:

    מותרין כאן וכאןהשתא משמע דסומכין ובגמרא מתרץ לה:

    שהמבוי לחצירות כחצר לבתיםכשם שאסור להוציא מן הבתים לחצר בלא עירוב כך אסור להוציא מן החצר למבוי בלא שיתוף ולא תימא דלא דמו דבית וחצר זו רשות היחיד וזו רשות הרבים אבל חצר ומבוי שניהן רשויות של רבים הן:

    גמ' ואם נשתתפו נמיואקמייתא קאי ואם נשתתפו אף במבוי קאמר:

    אמאי מותריןבאותה חצר הא רבי מאיר לית ליה סומכין על שיתוף:

    מבני מבוי ולא נשתתףאחת מן החצירות לא נשתתפה עם חברתה במבוי:

    והא תניאלעיל בפירקין גבי צדוקי:

    רישא נמי דלא בטילהא דקתני שכח אחד מבני חצר בדלא בטיל וקתני מותרים אלמא סומכין על השיתוף:

    רישא וסיפא רבי מאיררישא קתני עירבו בחצירות ולא נשתתפו במבוי אסורין במבוי אלא אם כן נשתתפו נמי במבוי כרבי מאיר וסיפא קתני מבני מבוי ולא נשתתף אסורין במבוי כרבי מאיר:

    ומציעתאדקתני מבני חצר ולא עירב כו' כרבנן:

    כולה רבי מאיר היאומציעתא אמאי סומכין בני אותה חצר על השיתוף משום דרובן עירבו דטעמא מאי כו':

    רב לא תני פתוחות זו לזווכל עירבו בחצירות דמתניתין עירבו כל חצר לעצמה קאמר ומותרין בחצירות דקתני מותרין בני חצר לעצמן קאמר:

    כל שיתוף שאיןכל אחד ואחד מכניס חלקו דרך פתח חצירו למבוי ודרך מבוי יוליכוהו לחצר שיהא מונח בו:

    לאו שמיה שיתוףשאם יכניסוהו דרך פתחים שמחצר לחצר אין נראה כשיתוף מבוי והכא נמי חייש רב דילמא מעיילי ליה דרך פתחים שביניהן:

    אין צריך לערבוהא הכא דלקחו חבית בשותפות ולא נכנסה אלא לאותה חצר לבדה:

    דאפקיה ועייליהלחבית בכל החצירות ומהן למבוי ומשם לחצר שהונח שם ולא לשם שיתוף ושינויא דחיקא הוא ולא הוי מסקנא הכי:

    כיצד משתתפין כו'תיובתא קא מותיב ממתניתין דפרק חלון דלקמן [עירובין דף עט:] דקתני התם כיצד משתתפין במבוי מניח את החבית ואומר הרי זה לכל בני מבוי ומזכה להן כו' והא הכא דחד מזכה מדידיה לכולהו ולא נכנסה לחצרותיהן:

    מסובין בביתסומכין משום עירוב החצר כדאמר לקמן [עירובין פה:] עירובי חצירות בבית שבחצר:

    מסובין בחצרסומכין משום שיתוף דשיתופי מבואות מותר להניחן בחצר שבמבוי אבל משום עירוב לא דבית בעינן דעירוב משום דירה וחצר לאו בר דירה הוא:

    עירובין 73 עמוד ב

    1ואם נשתתפו במבוי מותרין כאן וכאן.

    2עירבו בחצירות ונשתתפו במבוי, ושכח אחד מבני חצר ולא עירב מותרין כאן וכאן.

    3מבני מבוי ולא נשתתף מותרין בחצירות ואסורין במבוי, שהמבוי לחצירות כחצר לבתים.

    Gemara

    4מני? רבי מאיר היא, דאמר: בעינן עירוב ובעינן שיתוף.

    5אימא מציעתא: ״ואם נשתתפו במבוי מותרין כאן וכאן״, אתאן לרבנן דאמרי בחדא סגיא!

    6הא ל"ק ואם נשתתפו נמי קאמר.

    7אימא סיפא: עירבו בחצירות ונשתתפו במבוי, ושכח אחד מבני חצר ולא עירב מותרים כאן וכאן. היכי דמי? אי דלא בטיל, אמאי מותרים? אלא פשיטא דבטיל. אימא סיפא: שכח אחד מבני מבוי ולא נשתתפו מותרין בחצירות ואסורין במבוי, ואי דבטיל אמאי אסורין במבוי?

    8וכי תימא קסבר רבי מאיר אין ביטול רשות במבוי. והא תניא: שהרי ביטל לכם רשותו, דברי רבי מאיר.

    9אלא פשיטא דלא בטיל. ומדסיפא דלא בטיל רישא נמי דלא בטיל. רישא וסיפא רבי מאיר, מציעתא רבנן!

    10כולה רבי מאיר היא, וטעמא מאי אמר רבי מאיר בעינן עירוב ובעינן שיתוף? שלא לשכח תורת עירוב מן התינוקות, והכא, כיון דרובה עירבו לא משתכחא.

    11אמר רב יהודה: רב לא תני ״פתוחות זו לזו״. וכן אמר רב כהנא: רב לא תני ״פתוחות זו לזו״. איכא דאמרי, רב כהנא גופיה לא תני ״פתוחות זו לזו״.

    12אמר ליה אביי לרב יוסף: מאי טעמא דלא תני פתוחות זו לזו. קסבר כל שיתוף שאין מכניסו ומוציאו דרך פתחים במבוי לאו שמיה שיתוף.

    13איתיביה: בעל הבית שהיה שותף לשכניו, לזה ביין ולזה ביין, אין צריכין לערב. התם, דאפקיה ועייליה.

    14(איתיביה) כיצד משתתפין במבוי וכו'. התם נמי: דאפקיה ועייליה.

    15מתקיף לה רבה בר חנן: אלא מעתה, הקנה לו פת בסלו ה"נ דלא הוי שיתוף?! וכי תימא: הכי נמי, והא אמר רב יהודה אמר רב: בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהן היום הפת שעל שלחן סומכים עליה משום עירוב, ואמרי לה משום שיתוף.

    16ואמר רבה, לא פליגי: כאן במסובין בבית, כאן במסובין בחצר.

    17אלא טעמא דרב, דקא סבר: אין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהו בתים וחצירות פתוחים לתוכו.

    18גופא, אמר רב: אין מבוי ניתר בלחי וקורה׃

    Tosafot

    אימא מציעתא ואם נשתתפו במבוי מותרין כאן וכאן אתיא כרבנןואפילו למאן דאמר לעיל [עירובין דף עא:] דבפת לא פליגי משמע ליה ואם נשתתפו במבוי בכל ענין ואפילו נשתתפו במבוי ביין:

    אלא פשיטא דבטילואם תאמר למאן דאמר אין מבטלין רשות מחצר לחצר היאך מותרין במבוי הא אין יכול לבטל רשותו לבני חצר אחרת לרבא דאמר לשמואל דאפילו ב' חצירות זו לפנים מזו פעמים דאין מבטלין ויש לומר דהא לא קשיא שהרי במבוי נשתתף אבל הא קשיא היאך מועיל במבוי ביטול לרבא דאמר בב' חצירות זו לפנים מזו דאין מבטלין ועל כרחך יש ביטול רשות במבוי כדדייקי שהרי ביטל להם רשותו ויש לומר דכיון דכולם שוין במבוי זה כזה יכול לבטל אף לבני חצר אחרת שהמבוי חדא תשמישתא לתרוייהו ולא דמי לב' חצירות דהא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד כדאמר לעיל ולקמן (דף עט.) תניא גבי בית שבין שתי חצירות ומלאוהו תבן דאם נתמעט התבן מעשרה טפחים מבטלין הבית לזה ולזה והיינו טעמא כדפרישית דאפילו לשמואל הבית לחצירות חדא תשמישתא הוא לתרוייהו:

    כל שיתוף שאין מכניסו ומוציאו דרך פתחים למבוי לאו שמיה שיתוףפי' בקונטרס ולהכי לא תני רב ופתוחין זו לזו דחייש דילמא מעיילי ליה דרך פתחים שביניהם משמע לפירושו ואם פתוחות זו לזו לא מהני בהן שיתוף ואפילו מעיילי ליה דרך מבוי גזרינן דילמא לא מעיילי אלא דרך פתח החצר וסמכינן עליה ואם תאמר היכי משכחת ליה פלוגתא דרבי מאיר ורבנן דמערבין ומשתתפין אם לא בחצירות הפתוחות זו לזו ומשמע התם דמהני שיתוף ויש לומר דאשכחן לה בשעירבו החצירות דרך חלונות וכיון שאין פתח גמור מחצר לחצר גבוה י' ורוחב ד' ליכא למיגזר דילמא מפקי ועיילי השיתוף שלא כדרך המבוי כיון דמחצר לחצר לא סלקי להדיא אי ליכא פתחים אלא חלונות בעלמא:

    דאפקיה ועייליהפירש בקונט' לאותה חבית בכל החצירות ומהן למבוי ומשם לחצר שהונח שם ולא לשם שיתוף ולפירושו ה"ל למימר דעייליה ואפקיה ועייליה ובחנם דחק לומר כן דתחילה היה בשאר חצירות ואפקיה למבוי והדר עיילי בזה החצר:

    בני חבורה שהיו מסובין כו'כאן לא שייך למימר דאפקיה ועייליה דאע"ג דיכול לומר דכל חד וחד הביא פת בחצר זה [דרך מבוי] כדי לסעוד סתמא דמלתא איירי שבעל הבית זה הזמינם לסעוד אצלו ואע"פ שלא זיכה סומכין על פת שעל השלחן דכזכו בו דמו שאין לומר אירע שפת של בעל הבית היה מונח בשאר חצירות והובא כאן דרך מבוי דהוצאה והכנסה זו לא מהניא מידי כיון שלא היה קנוי פת לכל בני החבורה באותה שעה אלא היה של בעל הבית זה ואין הכנסה והוצאה מועלת אא"כ היה של בעל השיתוף מאותה שעה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    מתני' מני ר' מאיר היא דאמ' בעינן עירוב ובעינן שיתוף הא דר' מאיר ורבנן כבר מפורשת בזה הפרק מאי ר' מאיר ומאי רבנן דתניא מערבין בחצרות בפת:

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 73b

    Eruvin 73b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 317 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ואם נשתתפו כו' בגמרא מתרץ לה:

    דשכח אחד מבני חצר ולא עירב בחצירו להתיר חצירו אבל בשיתוף היה לו חלק:

    מותרין כאן וכאן השתא משמע דסומכין ובגמרא מתרץ לה:

    שהמבוי לחצירות כחצר לבתים כשם שאסור להוציא מן הבתים לחצר בלא עירוב כך אסור להוציא מן החצר למבוי בלא שיתוף ולא תימא דלא דמו דבית וחצר זו רשות היחיד וזו רשות הרבים אבל חצר ומבוי שניהן רשויות של רבים הן:

    גמ' ואם נשתתפו נמי ואקמייתא קאי ואם נשתתפו אף במבוי קאמר:

    אמאי מותרין באותה חצר הא רבי מאיר לית ליה סומכין על שיתוף:

    מבני מבוי ולא נשתתף אחת מן החצירות לא נשתתפה עם חברתה במבוי:

    והא תניא לעיל בפירקין גבי צדוקי:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 73b · Sefaria

    Tosafot

    אימא מציעתא ואם נשתתפו במבוי מותרין כאן וכאן אתיא כרבנן ואפילו למאן דאמר לעיל [עירובין דף עא:] דבפת לא פליגי משמע ליה ואם נשתתפו במבוי בכל ענין ואפילו נשתתפו במבוי ביין:

    אלא פשיטא דבטיל ואם תאמר למאן דאמר אין מבטלין רשות מחצר לחצר היאך מותרין במבוי הא אין יכול לבטל רשותו לבני חצר אחרת לרבא דאמר לשמואל דאפילו ב' חצירות זו לפנים מזו פעמים דאין מבטלין ויש לומר דהא לא קשיא שהרי במבוי נשתתף אבל הא קשיא היאך מועיל במבוי ביטול לרבא דאמר בב' חצירות זו לפנים מזו דאין מבטלין ועל כרחך יש ביטול רשות במבוי כדדייקי שהרי ביטל להם רשותו ויש לומר דכיון דכולם שוין במבוי זה כזה יכול לבטל אף לבני חצר אחרת שהמבוי חדא תשמישתא לתרוייהו ולא דמי לב' חצירות דהא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד כדאמר לעיל ולקמן (דף עט.) תניא גבי בית שבין שתי חצירות ומלאוהו תבן דאם נתמעט התבן מעשרה טפחים מבטלין הבית לזה ולזה והיינו טעמא כדפרישית דאפילו לשמואל הבית לחצירות חדא תשמישתא הוא לתרוייהו:

    כל שיתוף שאין מכניסו ומוציאו דרך פתחים למבוי לאו שמיה שיתוף פי' בקונטרס ולהכי לא תני רב ופתוחין זו לזו דחייש דילמא מעיילי ליה דרך פתחים שביניהם משמע לפירושו ואם פתוחות זו לזו לא מהני בהן שיתוף ואפילו מעיילי ליה דרך מבוי גזרינן דילמא לא מעיילי אלא דרך פתח החצר וסמכינן עליה ואם תאמר היכי משכחת ליה פלוגתא דרבי מאיר ורבנן דמערבין ומשתתפין אם לא בחצירות הפתוחות זו לזו ומשמע התם דמהני שיתוף ויש לומר דאשכחן לה בשעירבו החצירות דרך חלונות וכיון שאין פתח גמור מחצר לחצר גבוה י' ורוחב ד' ליכא למיגזר דילמא מפקי ועיילי השיתוף שלא כדרך המבוי כיון דמחצר לחצר לא סלקי להדיא אי ליכא פתחים אלא חלונות בעלמא:

    דאפקיה ועייליה פירש בקונט' לאותה חבית בכל החצירות ומהן למבוי ומשם לחצר שהונח שם ולא לשם שיתוף ולפירושו ה"ל למימר דעייליה ואפקיה ועייליה ובחנם דחק לומר כן דתחילה היה בשאר חצירות ואפקיה למבוי והדר עיילי בזה החצר:

    בני חבורה שהיו מסובין כו' כאן לא שייך למימר דאפקיה ועייליה דאע"ג דיכול לומר דכל חד וחד הביא פת בחצר זה [דרך מבוי] כדי לסעוד סתמא דמלתא איירי שבעל הבית זה הזמינם לסעוד אצלו ואע"פ שלא זיכה סומכין על פת שעל השלחן דכזכו בו דמו שאין לומר אירע שפת של בעל הבית היה מונח בשאר חצירות והובא כאן דרך מבוי דהוצאה והכנסה זו לא מהניא מידי כיון שלא היה קנוי פת לכל בני החבורה באותה שעה אלא היה של בעל הבית זה ואין הכנסה והוצאה מועלת אא"כ היה של בעל השיתוף מאותה שעה:

    Tosafot on Eruvin 73b · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    מתני' מני ר' מאיר היא דאמ' בעינן עירוב ובעינן שיתוף הא דר' מאיר ורבנן כבר מפורשת בזה הפרק מאי ר' מאיר ומאי רבנן דתניא מערבין בחצרות בפת:

    Rav Nissim Gaon on Eruvin 73b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    מתני' חמש חצרות פתוחות זו לזו ופתוחות למבוי עירבו בחצרות ולא נשתתפו במבוי מותרין בחצרות ואסורין במבוי מני ר' מאיר היא דאמר בעינן עירוב ובעינן נמי שיתוף אי הכי אימא מציעתא נשתתפו במבוי מותרין כאן וכאן בחצרות ובמבוי כרבנן דאמרי או מערבי או משתתפי ופריקנא אעירוב דרישא קאי והכי קתני כיון שעירבו (או נשתתפו) [ונשתתפו] נמי במבוי מותרין כאן וכאן. אי הכי אימא סיפא שכח אחד מבני חצר ולא עירב מותרין כאן וכאן.

    היכי דמי אי נימא כדקתני אמאי מותרין והלא אוסר עליהן דתנן שכח אחד מהן ולא עירב ביתו אסור כו' ואוקימנא בשביטל רשותו בחצר כו'. ופרקינן אלא מתני' ודאי בשביטל ומדרישא בשביטל סיפא נמי בשביטל. אימא סיפא שכח אחד מבני מבוי ולא נשתתף מותרין בחצרות ואסורין במבוי ומאחר שביטל רשותו במבוי אמאי אסורין במבוי הא שמעינן ליה לר' מאיר דאית ליה ביטול רשות במבוי דתניא בענין הצדוקי הדר עמו במבוי שהרי ביטל לכם רשותו דברי ר' מאיר אלא פשיטא דלא ביטל משום הכי אסירי במבוי. ומדסיפא לא ביטל רישא נמי לא ביטל וקתני מותרין כרבנן וכי רישא וסיפא ר' מאיר ומציעתא רבנן.

    ושנינן כולה ר' מאיר היא וטעמא מאי בעי ר' מאיר עירוב ושיתוף כדי שלא תשתכח תורת עירוב. הכא מציעתא דמתניתין כיון דאחד שכח ורובה עירבו לא משתכח תורת עירוב דהא רובה עירבו.

    אמר רב יהודה (אמר) רב לא תני במתני' פתוחות זו לזו קסבר כל שיתוף שאין מכניסין אותו דרך פתחין למבוי לאו שמיה שיתוף ואלו הן פתוחות זו לזו מכניסות אותו מזו לזו ואין מוציאין אותו למבוי אינו שיתוף לפיכך לא תנו במתני' פתוחות זו לזו ומותבינן עליה מהא בעל הבית שהיה שותף לשכיניו לזה ביין ולזה ביין וכו' ופריק כגון דאפקיה לההוא יין והדר עייליה דרך פתחין למבוי והכי נמי פריק בכיצד משתתפין במבוי כגון דאפקיה לההוא מידי דמקני להו לבני מבוי והדר עייליה דרך פתחין למבוי איני דרב אמר לא הוי שיתוף עד דמעייל ליה דרך פתחין למבוי והא רב הוא דאמר בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום פת שע"ג השלחן סומכין עליה משום עירוב ואמרי לה משום שיתוף ואמר רבה לא פליגי אי מסובין בבית סומכין עליה משום עירוב ואי מסובין בחצר סומכין עליה משום שיתוף.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 73b · Sefaria

    Rashba

    הא לא קשיא ואם נשתתפו נמי קאמר והכי קאמר: אסורין במבוי שאין מותרין כאן וכאן אלא אם נשתתפו נמי.

    כולה ר' מאיר היא ואפילו למ"ד (לעיל עירובין עא, ב) בפת כולי עלמא לא פליגי מתניתין נמי ר' מאיר הוא, דהתם אם נשתתפו בפת קאמר וכמ"ש למעלה (שם בד"ה בפת).

    כל שיתוף שאין מכניסין ומוציאין אותו דרך פתחים במבוי לא שמיה שיתוף פירש רש"י ז"ל: ולהכי לא תני רב פתוחות, דחיישינן דילמא מעיילי להו דרך פתחים שביניהם. משמע מדברי הרב ז"ל דכל שהן פתוחות זו לזו אפילו הכניסוהו והוציאוהו מכל חצר למבוי לא הוי שיתוף, גזירה דילמא מעיילי ליה דרך פתחים. ואיכא למידק א"כ פלוגתא דר' מאיר ורבנן דסומכין על עירוב במקום שיתוף היכי משכחת לה, דהא על כרחך עירבו בחצרות לא משכחת אלא בשהיו חצרות פתוחות זו לזו, ואם כן היכי סומכין על זה לשיתוף דהא מבוי זה אינו בר שיתוף. וי"ל דמשכחת לה כשנתערבו דרך חלונות, דבחלונות לא גזרינן דילמא מעיילי ליה דרך חלונות דאין רגילות בכך אלא כשהן פתוחות זו לזו בפתחים דעיילי התם להדיא.

    כל שיתוף שאין מכניסין אותו דרך פתחים למבוי וכו' פירש רש"י ז"ל: שמכניסין אותו מכל החצרות למבוי, ומוציאין אותו משם דרך כל פתח ופתח שבמבוי, ואח"כ מכניסין אותו בחצר שמונח שם לשם שיתוף. ומסקנא דלא צריך.

    בני חבורה שהיו מסובין פירוש: שזימנן בעל הבית לאכול אצלו משלו, דהכין משמע ודאי מדקאמר אי הכי הקנה להן פת בסלו הכי נמי, והאמר רב יהודה בני חבורה שהיו מסובין דאלמא במקנה להן היא הא דרב יהודה. ואע"ג דאינו מקנה להן פת שעל השלחן בפירוש, סתמא דמילתא כיון שזמנן לאכול עמו ויכולין לאכול לדעתם הרי הוא כאילו נשתתפו בו עמו ויש להם בו זכות.

    כאן במסובין בבית כאן במסובין בחצר כלומר: במסובין בבית סומכין עליו משום עירובי חצרות וכ"ש משום שיתוף, דמסתמא דמילתא דעתם לסמוך עליו בין בעירוב בין בשיתוף. ואע"פ דתניא לקמן בפרק כיצד משתתפין (עירובין פה, ב) עירובי חצרות בחצר ושיתופי מבואות במבוי, וקא מפרשי עירובי חצרות בבית שבחצר ושיתופי מבוי בחצר שבמבוי. לאו למימר שיהא שיתוף מונח דוקא בחצר שבמבוי ולא בבית שבחצר, אלא רבותא קאמר דאף בחצר שבמבוי כשר מה שאין כן בעירוב. והכין מכרעא הא דאמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב לקמן בפרק כיצד משתתפין (שם) כל מקום שאמרו חכמים הדר שם אין אוסר עליו והרי נותן את עירובו אין עירובו עירוב חוץ מבית שער דיחיד וכל שאמרו חכמים אין מניחין בו עירוב אבל מניחין בו שיתוף חוץ מאויר דמבוי, דאלמא רב כאיל ותני כל המקומות שמניחין בו עירוב ושיתוף ושאין מניחין בו, ואם איתא הכי נמי הוה ליה למימר וכל מקום שמניחין בו עירוב אין מניחין בו שיתוף. ועוד דאם איתא עירובו בחצרות מותרין כאן וכאן היכי משכחת לה, דאי מנח לה בבית אין סומכין בו משום שיתוף ואם הניחו בחצר אין סומכין עליו משום עירוב. אלא ודאי מכרעא מילתא כדאמרן. וכן נראה מדברי רש"י ז"ל, וכן מדברי הראב"ד ז"ל. והא דאמר ר' מאיר אין סומכין על עירוב במקום שיתוף, בשהניחו שם סתם קאמר, הא הניחו בפירוש משום עירוב ומשום שיתוף סומכין עליו אף משום שיתוף. אבל במסובין בחצר אין סומכין עליו משום עירוב ואפילו אמר בפירוש משום שיתוף ומשום עירוב, דהמניח עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת אינן עירוב. ורבותנו בעלי התוספות ז"ל נסתפקו בדבר. ויש מי שאומר שאין סומכין עליו משום שיתוף דדוקא בחצר שבמבוי הא בבית לא. ונראין דברי רש"י ז"ל והראב"ד ז"ל, וכן אנו נוהגין במקומותינו. ועוד מצאתי בירושלמי (בפרקין ה"ח) מבואר כן, דגרסינן התם פשיטא עירוב צריך בית שיתוף מהו שיהא צריך בית, רב אחא בשם רב אמר נותנו בין באויר חצר בין באויר מבוי, מילתא דרב אמרה עירוב צריך בית מילתא דשמואל אמרה שיתוף צריך בית, מתניתא פליג עליה דשמואל שיתוף נותנו בבית שער ע"כ. דמהכא משמע בהדיא דלכולי עלמא אי מנח ליה בבית כל שכן דעדיף, ולא נחלקו אלא אי בעי בית או לא, ורב לטעמיה דאמר הכא כל מקום שאין מניחין בו עירוב מניחין בו. ומה שאמרו בירושלמי דשיתוף אפילו באויר מבוי, לא קיימא לן הכין אלא כרב דאמר בגמרין הכא דשיתוף בכל מקום נותנין אותו חוץ מאויר מבוי. והכי נמי איתא לקמן בפרק כיצד משתתפין (עירובין פה, ב).

    אלא טעמא דרב דקא סבר אין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהו בתים וחצרות פתוחים לתוכו. וא"ת א"כ הא דתניא לעיל וחכמים אומרים או מערבין או משתתפין, כלומר: או מערבין בחצרות ומותרין כאן וכאן או משתתפין במבוי ומותרין כאן וכאן, היכי משכחת לה שמערבין בחצרות וסומכין עליו משום שיתוף, דכל שמערבין חצרות פתוחות זו לזו הן, ומבוי אין לו תורת שיתוף. וי"ל דמיירי כגון שהכשירוהו למבוי בשני לחיין או בפס ארבעה כחצר. ובתוספות אמרו דסתם מבוי שנזכר בכל מקום היינו שהכשירוהו בלחי וקורה, ואפילו הכי יש להעמידה בשעירבו דרך חלונות דאף ע"ג דחלונות ארבעה פתוחות להן, אין נעשות בכך אחת כחצר אחת.

    קא סבר אין המבוי ניתר בלחי וקורה אלא א"כ בתים וחצרות פתוחות לתוכו. פירש רש"י ז"ל: דרב לית ליה הא דרב חסדא דלעיל (עירובין עג ע"א) דאמר האב ובנו כיחידים דמו ומבוי שלהן ניתר בלחי וקורה. ואינו מחוור, דהא רב חסדא ברייתא קא מייתי, דתניא הכין בהדיא וקיימא לן כוותיה, וסתמא דמילתא רב לא פליג אברייתא, ועוד דקיימא לן נמי כוותיה דרב. אלא ההיא לאו באב ובנו דדיירי בחצרות הסמוכות ופתוחות זו לזו, אלא כשדרין בחצר אחת ובתים רחוקים זה מזה. וכן כתבו בתוספות.

    Rashba on Eruvin 73b · Sefaria

    Ritva

    הא לא קשיא ואם נשתתפו נמי קאמ׳ פי׳ ואע״ג דהא פשיט׳ קמ״ל דכי לא עירבו אע״ג דנשתתפו אסורין בחצר שאין סומכין על שתוף במקום ערוב לרבי מאיר ולמ״ד לעיל בפת כ״ע לא פליגי יכול היה לתרץ התלמוד כאן בנשתתפו בפת קאמר דמודה בה ר׳ מאיר אלא דכיון דסת׳ שתוף ביין הוא ניחא ליה לתרוצי הכי דסליק תירוצ׳ אף למ״ד ביין כ״ע לא פליגי.

    שכח א׳ מהם מבני חצר ולא עירוב פרש״י ז״ל שלא ערב עם בני חצרו והכין ודאי משמע האי לישנא והא דאקשי׳ היכי דמי אי לא בטיל אמאי מותרין כאן וכאן דהא לר׳ מאיר אין סומכין על שתוף במקום ערוב אבל לרבנן ניחא והכין מוכח מהא דאמרי׳ בסמוך ריש׳ וסיפא ר׳ מאיר מציעתא רבנן כלו׳ דהאי מציעתא רבנן היא דכי שכח אחד מבני חצר ולא ערוב עמהם אע״פ שאין הערוב כלום לא איכפת לן אליבא דרבנן דסבירא להו דסומכין על שתוף במקום ערוב ושמעי׳ מהכ׳ דלרבנן כשם שסומכין על שתוף במקום ערוב דחצרו׳ זו עם זו כך סומכין על שתוף במקו׳ עירוב חצר בעצמה כי אע״פ שלא ערבו החצרו׳ בעצמן שתוף המבוי מותרין כאן וכאן וכדברי הרמב״ם ז״ל שכתבנו למעלה. ואע״ג דלכ״ע אין עירוב החצרות בעצמן מידי שתוף מבוי והוא ודאי דבר קשה מה ענין שתוף הכא מן החצרו׳ למבוי להציל מיד ערוב בתים עם חצרות בעצמן להציל שתוף במקום ערוב דהא כל א׳ ענין חלוק לעצמו אלא א״כ בשפרשו כפי שיעלה לכאן ולכאן. ואפשר שלא אמרו כאן דלרבנן סומכין על שתוף במקום ערוב החצר אלא לענין שכחת היחיד בלבד דכיון דמסתמא ניח׳ ליה במאי דעבדו וה״ל כלך אצל יפות שנסמוך על שתוף במקום בטול שלו ומן מה שאמרו בסמוך אליבא דר״מ אלא דמעיקרא ס״ד דדוקא לרבנן שמקילין לסמוך בעלמא על שתוף במקום ערובי חצרות שסומכין על שתוף במקום ביטול היחיד אבל לא לר׳ מאיר ואסיק תלמודא דאפי׳ לר׳ מאיר נמי כנ״ל והכא כיון דרובא ערוב לא משתכח. וק״ל א״כ שכח א׳ מבני מבוי ולא נשתתף נימא הכי. וי״ל שלא אמרו כיון דרובא ערוב לא משתכח אלא לענין שכחת יחיד אבל לענין שכחת חצר אחת שלא נשתתפה לא אמרי׳ הכי וכן פי׳ רבי׳ ז״ל:

    רב לא תני פתוחות זו לזו פי׳ דלא תני במתני׳ חמש חצרות פתוחות זו לזו אלא חמש חצרו׳ פתוחות למבוי וערבו בחצרות דקתני היינו שערבה כל חצר לעצמה ואסורין במבוי דקתני אתיא אפי׳ לרבנן דהא לכ״ע אין סומכין על ערוב החצרו׳ שערבו עצמן במקמו׳ שתוף וסיפא אם נשתתפו נמי קאמר לפי סברתנו. מ״ט דרבנן כו׳ פי׳ כל שתוף שאין מכניסין אותו לחצר שמניחין אותו בו דרך פתחי החצרות המשתתפות בו כלומר שיוציא כל חצר חלקה בשתוף דרך חצרה למבוי והכניסו אחרי כן למקום שמכניסין בו השתוף לא שמיה שתוף דבעי׳ דליהוי היכרא דלהתיר תשמיש חצרות עם המבוי דרך פתחים הוא בא ומשום הכי לא תני רב פתוחות זו לזו פרש״י ז״ל דס״ל דכל שהחצרות פתוחות זו לזו אע״פ שהכניסו השתוף בחצר דרך פתתים של מבוי אינו שתוף משום גזירה דגזרינן שמא יכניסוהו דרך פתחים שביניהן. והקשו בתוס׳ דהתניא לעיל או מערבין או משתתפין ועל כרחין או מערבין או בחצרות זו עם זו קאמר דאי לא אפי׳ לרבנן אין סומכין על עירוב במקום ערוב כדכתיב לעיל ואין מערבין חצרות זו עם זו אלא כשיש פתחים ביניהם ואפ״ה קתני או משתתפין דאלמא מהני ביה שתוף ותקשי ליה לרב. ותירצו דמתניתא דלעיל מיירי בשערבו דרך חלונות שביניהן ולא גזר רב אלא בשיש פתחים ביניהם שרגילין להשתמש דרך אותן פתחים.

    איתיביה אביי כו׳ יפה פרש״י ז״ל דקושיין מהכא דלקחו חבית בשותפות דהתם לא נכנסה אלא לחצר לבדה מן הסתם והוצרך לפ׳ כן דאילו בשותפות דעלמא שזה בא בלגינו ושפך למה לא יכניס כל א׳ חלקו דרך פתחים למבוי ואע״ג דבמתני׳ לא קתני שלקחו חבית בשותפו׳ מ״מ סתמא קתני שהיה שותף עם שכניו ואפי׳ בשלקחו חבית במשמע ובהא אוקימנא פלוגת׳ דבן תראי ורבנן בחד לישנא ולא פליג בה בן תראי אלא משום דאין ברירה והא דפרקי׳ ועיליה פרש״י זייל דאפקוה ועיילוה לאותה חבית בכל החצרות ומהם למבוי ושנוייא רחוקה הוא כדדחיק נמי תלמודא לאוקומי בהכי מתני׳ דכיצד משתתפין במבוי. ומיהו אפשר לפ׳ בזו דהא קא משנינן דמתני׳ דשותפות מיירי אליבא דרב בדאפקוה ועילו׳ שזה בא בלגינו ושפף וזה בא בלגינו ושפך:

    אלא מעתה כו׳ מעיקרא אקשי ליה מסבר׳ דוודאי לא מסתבר לומ׳ כן וכ״ת ה״נ ותחלוק על הסברא. והא אמר רב יהודה וכולי פת שעל גבי וכולי וזה בענין שאין להם פנאי להכניס ולהוציא אותו פת דרך פתחים למבוי בין בבני חבורה שיזדמנו לאכול כל אח׳ משלו או בשהזמינן בעל הבי׳ דומי׳ דהקנה להם פת בסלו דאיירי׳ ביה כי אע״פ שאינו מקנה להם בפי׳ פת שעל גבי השלחן מ״מ הרי יש להם בו זכות כיון שזמנה לאכול ויכולין לאכול לדעתם והרי הוא כאלו נשתתפו בו עמו: ולא פליגי כו׳ מסובין בבית סומכין עליו משום ערוב דהא קי״ל דערובי חצרות בבי׳ דמנטר ולדעת רבותי יכולין לסמוך עליו משום שתוף לדברי הכל אם פרשו ובמסובין בחצר אין סומכין עליו אלא משום שתוף דהא קי״ל חצרות בבית ולא בחצר כלל:

    אלא היינו טעמיה דרב כו׳ פי׳ ומשום הכי לא תני במתני׳ פתוחו׳ זו לזו כלהו כחד חצר (משמע) דמיין ולא מהני ביה שתוף והא דתניא לעיל או מערבין או משתתפין מיירי בשערבו דרך חלונות דהשתא לא חשבי׳ כחצר אחת וכתב רש״י ז״ל דרב לית ליה הא דתניא לעיל האב ובנו הרב ותלמידו מבוי שלהם ניתר בלחי דכל היכא דלא בעו לעירובי כחד חצר חשיב לרב. והקשו בתו׳ דהיכי אפשר דרב פליג אההיא בריית׳ דהא קי״ל כרב וקי״ל נמי כההיא מתני׳ כדמשמע לעיל מבעיא דרמי בר חמא לרב חסדא ולא עוד אלא דכל כה״ג ה״ל לתלמודא לאותובי מיניה לרב ולימא דרב תנא הוא ופליג. לכך פירשו בתוס׳ דלא אמר רב אלא דוקא בחצרות פתוחות זו לזו שנראין לעולם שהן כחצר אחת אלא בשהחצרות סתומו׳ אע״פ שיש שם ענין שהדרים שם הם כיחידים ואינם צריכין לערב לא קאמר ומתנייתא דהאב ובנו הרב ותלמידו מיירי בשהן סתומות בין שהן קרובות זו לזו או שהן רחוקין זו מזו. והקשה ר״ת ז״ל היכי אמרינן דרב לא תני פתוחות זו לזו לאו משום דנתקו חצרות והוי להו כחד חצר דהא אסיקנא בפרק ר׳ אליעזר דמילה דלא אמרינן נתקו הבתים ונעשו חצרות ואע״ג דבתים פתוחו׳ לחצרות ולפי פר״ח ז״ל דלהכי לא תני פתוחות משום דלא נטעו לומר שאינם פתוחות למבוי אלא אחת מן החצרות בלבד ואע״ג דקתני פתוחות למבוי הוה ס״ד דהיינו שהאחרונה פתוחה למבוי וחשוב כאלו כלם פתוחות שם. וא״כ אין לפי׳ הזה טעם דמאן הוא דטעי בהכי דהא פתוחות למבוי כלם פתוחות למבוי משמע וכדתנן לעיל גבי שלש חצרות ופתוחות לרשות הרבים דעל כרחין מיירי שכלן פתוחות לרשות הרבים. וההיא דפרקי׳ ר׳ אליעזר דלא אמרינן נתקו חצרות ונעשו בתים התם הוא בבתים עם החצרות שהם דיורין חלוקין ושמות חלוקין מה שאין כן בחצרות זו עם זו. ופרש״י ז״ל הוא הנכון ועליו רבותי וכל המפרשים:

    גופא אמר רב כו׳ וצריך לחיים או פס ד׳ על ד׳ שיהיו בתים וחצרות עיקר הפי׳ כדפרש״י ז״ל שיהיו שני בתים בכל אחת ואח׳ משתי חצרות וכן מוכיח בפרק ר׳ אליעזר דמילה כדכתיבנ׳ התם. וכן אמר בירושלמי בפרק אין מבוי פחות משתי חצרות ואין חצר פחותה משני בתים והכי נמי משמע קצת לקמן בעובדא דאבוה בר איסי ושלא כדברי הראב״ד ז״ל שפי׳ בשני בתים בשתי החצרות:

    Ritva on Eruvin 73b · Sefaria

    Meiri

    כל שאמרנו בכאן אסור פירושו אסור עד שיבטל רשות בין בחצר בין במבוי שכמו שיחיד ששכח ולא עירב מבטל רשות לבני החצר כך בני חצר אחת ששכחו ולא נשתתפו מבטלין רשות חצרם לבני המבוי והוא שאמרו למעלה בענין צדוקי שהיה דר עם רבן גמליאל במבוי שאמ׳ רבן גמליאל לבני מבוי מהרו והוציאו את כליכם עד שלא יוציא ויאסור עליכם שהרי בטל רשותו:

    הוזכר בסוגיא זו על רב שלא היה שונה במשנתנו חצרות הפתוחות זו לזו אלא שהיה מפרשה בשאין פתוחות זו לזו ועירבו האמור בה פירושה כל אחת לעצמה ומותרות האמור בה פירושו כל אחת לעצמה ואעפ״י שהדין אמת הוא מכל מקום חקרו עליו מה היה מכריחו להיות משנה ממטבע שטבעו חכמי׳ בגירסת המשנה ופרשו בה תחלה מפני שכל שתוף שאין מכניסין אותו דרך פתחים אינו שתוף ר״ל שהשתוף צריך שיוציאוהו למבוי ומן המבוי יחזרו ויכניסוהו לחצר שרוצים להכניסו בתוכה שאם החצרות פתוחות זו לזו ויכניסו השתוף בחצר שרוצים להכניסו בתוכה דרך פתחי החצרות שביניהם ונמצא שלא ראה השתוף פני המבוי כלל אינו שתוף מפני שאינו נראה כשתוף אלא כעירוב וישתכח תורת שתוף ויבאו לסמוך על עירוב לבד. ואעפ״י שכל שהוציאוהו דרך המבוי מיהא אין פתחים שבנתים מפקיעין כלום מכל מקום היה שונה כן כדי לגלות דבר זה מפני שחשש שיהא התלמיד טועה לומר הואיל ובמשנה זו מצינו שכל החצרות פתוחות זו לזו אלמא הכנסת שתוף דרך פתחי חצרות מועיל שאם לא כן היה לנו לחוש לפסול אף כשיכנסהו דרך מבוי הואיל וכל החצרות פתוחות זו לזו מגזרה שמא יכניסהו דרך פתחים. ומכל מקום זו אינה הלכה שהשתוף אינו צריך שיהא רואה פני המבוי שהרי נדחה דעת זה ממה שאמרו בעל הבית שהיה שותף לשכניו ואפשר שנתנו מעות ונשתתפו ביינו והרי לא יצא ולא נכנס דרך פתחים למבוי. וכן ממה שאמרו כיצד משתתפין במבוי מניח את החבית ואומר הרי זו לכל בני המבוי. ואעפ״י שתירץ דאפקה ועיילה שנויי דחיקי אינון ועוד שהרי אף בהקנה להם פת בסלו דיו וכמו שאמרו בני חבורה שהיו מסובים וקדש עליהם היום פת שעל השלחן אם היו מסובין בבית סומכי׳ עליו משום עירוב שאין מקום עירוב בחצר אבל סומכין עליו משום שתוף וכל שכן שאם הוא בבית ורצו לסמוך עליו משום שתוף סומכין שזה שאמרו מקום שתוף בחצר אינו אלא ללמד שאינו צריך בית הא אם הניחו בבית כל שכן שמועיל ומה שאמרו אין סומכין על עירוב במקום שתוף פירושו כשהניחו סתם שסתם כל שנכנס בבית לשם עירוב נכנס אבל אם הניחו בפירוש אף משום שתוף סומכין עליו. ואעפ״י שיש חולקי׳ בזו לומר ששתוף דוקא בחצר כמו שהעירוב דוקא בבית זה עיקר כמו שנבאר בפרק שתוף בע״ה. והרי בזו מכל מקום לא נשתתפו על דעת שתוף שהרי סבורים היו לאכל סעודתם מבעוד יום ולהחזיר המותר לבניהם וכשראו שקדש היום סמכו עליו אעפ״י שמשעשאוהו שתוף לא ראה פני המבוי. אלא ודאי זו אינה. וחזרו ופרשו בטעמו של רב ממה שאמרו אין המבוי נתר בלחי וקורה עד שיהו בתים וחצרות פתוחות לתוכו ר״ל שתי חצרות שבכל אחת מהן שני בתים והוא סובר שכל שהיו פתחים בין כל החצרות ועירבו כלם דרך פתח שביניהן הרי הן כחצר אחת ואעפ״י שפתוחות למבוי גם כן:

    ולענין פסק הלכה ראינו לגדולי המפרשי׳ שדחאוהו שהרי לא אמרו אלא רב לא תני הא מכל מקום כולי עלמא תאנו. וכן שהסוגיא מוכחת כן שהרי הוצרכו להעמידה לדעת ר׳ מאיר ואי לא תנינן פתוחות הרי אתה צריך לפרש עירבו חצרות זו בפני עצמה וזו בפני עצמה שכיוצא בזו אין לומר סומכין על עירוב במקום שתוף אף לרבנן ומה הוצרכנו להעמידה כר׳ מאיר אלא שמכל מקום אף כשאינן פתוחות זו לזו אפשר לפרש שעירבו בחצרות כלם במשמע וכגון שעירבו דרך חלונות או דרך סלמות שחלון וסלם תורת פתח עליהם להקל ובדרך זה פרשו בתוספות לרבנן במה שאמרו שסומכין על עירוב במקום שתוף וכמו שאמרו וחכמי׳ אומרי׳ או מערבין או משתתפין. ופירושו או מערבין בחצרות ומותרין כאן וכאן או משתתפין במבואות ומותרין כאן וכאן שלדעת רב שאמר אין מבוי נתר בלחי וקורה אלא אם כן בתים וחצרות פתוחות לתוכו אי אתה מוצאה אלא בשעירבו דרך חלונות או סלמות ואעפ״י שאתה יכול לדעת רב לפרש סמיכה על עירוב במקום שתוף בדרך פתחים ובמבוי שהוכשר בפס ולחיים סתם מבוי מכל מקום בלחי וקורה הוא מוכשר. ומכל מקום הדברים נראים שלא לפסוק כרב אבל מה נעשה וגדולי הפוסקי׳ הביאוה ואף גדולי המחברים הביאוה. ואף גדולי הפוסקים נראה שפרשוה כן אף בעירבו כל החצרות זו לעצמה וזו לעצמה וכן כתבו שכל שעירבו בתים עם חצרות כל חצר וחצר עם הבתים שלה אין אותו מבוי נתר בלחי וקורה שכל שעירבו בתים עם החצרות נתקו החצרות ונעשו בתים ובתים איכא חצרות ליכא. וכבר כתבנוה במסכת שבת פרק מילה. ומכל מקום אף בזו נחלקו גדולי המפרשים לומר שכל שבתים פתוחות לחצרות וחצרות פתוחות למבוי אפי׳ עירבו בתים עם חצרות וחצרות זו עם זו נתר המבוי בלחי וקורה והן הן הדברים. וכן יש מפרשי׳ שאף רב לא אמרה כן ר״ל שכל שפתוחות זו לזו יהו כחצר אחת הואיל ומכל מקום הם פתוחות למבוי אלא כך הוא אומר לא תאני פתוחות זו לזו שלא לטעות ולומר שאם פתוחות זו לזו כל שאחת מהן פתוחות למבוי דיה אלא צריך שיהו שתיהן פתוחות למבוי:

    Meiri on Eruvin 73b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה אימא מציעתא כו' משמע ליה ואם נשתתפו במבוי בכל ענין כו' עכ"ל ולפ"ז הא דקאמר אימא מציעתא כו' אתאן לרבנן כו' היינו דוקא למ"ד בפת לא פליגי אבל למ"ד בפת פליגי וביין כ"ע לא פליגי דאין סומכין על שיתוף במקום עירוב ע"כ כרבנן נמי לא אתיא דמשמע ואם נשתתפו כו' בכל ענין אפילו ביין ודוחק לומר דקאמר אתאן כרבנן היינו רבנן דר"א בן תדאי דס"ל גם סומכין על שיתוף דיין וצ"ל המקשה לא נחית הכא להקשות אלא למ"ד קמא דס"ל דבפת לא פליגי אלא ביין ולמ"ד דביין לא פליגי טפי איכא לאקשוי דאתיא דלא כמאן ובהכי יתיישב לקמן דפריך לרב אמאי לא תני פתוחות דליכא למימר משום דדחיק ליה לפרושי כדקאמרינן דאתיא כר"מ ואם נשתתפו נמי קאמר ובסיפא נמי כיון דעירב רובא לא משתכחא ולכך לא תני פתוחות דהשתא מצי אתיא כולה בפשיטות כרבנן דסומכין על עירוב במקום שיתוף ועל שיתוף במקום עירוב אלא דמיירי הכא באינן פתוחות דמ"מ למ"ד דביין לא פליגי ולכ"ע אין סומכין דהכי אמר רב גידל משמיה דרב לעיל ע"כ לא אתיא נמי כרבנן דאם נשתתפו בכל ענין איירי אפילו ביין וע"כ אית לן לדחוקי ואם נשתתפו נמי קאמר ובסיפא משום דרובא עירב לא משתכחא ומיהו לשיטת רש"י שכתבו התוס' לעיל דלא פריך הכא למ"ד בפת לא פליגי דאם כן לא אתיא נמי רישא כר"מ אלא למ"ד בפת פליגי פריך הכא וע"כ הא דקאמר אתאן כרבנן לא משמע ליה ואם נשתתפו בכל ענין דאם כן לא אתיא נמי כרבנן דמודו ביין דאין סומכין וא"כ מאי פריך מ"ט דרב דלא כו' אימא דלכך לא תני פתוחות משום דהשתא אתיא שפיר בפשיטות כרבנן ויש ליישב דטפי נראה לתלמודא דחוק דלא למתני פתוחות מהנהו דחיקי דאיתנהו באוקימתא דלעיל ועוד י"ל דאי ואם נשתתפו לחוד בלא עירוב כלל קתני לרבנן דסומכין עליו העירוב לא איצטריך ליה למתני בעירבו ונשתתפו ושכח א' כו' דסומכין דכל שכן הוא ודו"ק:

    בד"ה אלא פשיטא כו' שהמבוי חדא תשמישתא כו' והיינו טעמא כדפרישית דאפי' לשמואל הבית לחצירות חדא כו' עכ"ל ואע"ג דחורבה נמי חדא תשמישתא לתרוייהו היא כדאמרינן לעיל ואפי' הכי אין מטלטלין לשמואל דחורבה טעמא אחרינא אית בה משום דבחורבה ליכא עיקר תשמישתא כפירוש רש"י לעיל ע"ש וק"ל:

    בד"ה כל שיתוף כו' כשעירבו החצירות דרך חלונות וכיון כו' ליכא למיגזר דלמא מפקי כו' עכ"ל ולפי זה לא הוצרך רש"י לפרש רב לא תני פתוחות כו' וכל עירבו דמתני' עירבו כל חצר לעצמה קאמר כו' עכ"ל אלא שעירבו החצירות דרך חלונות דליכא למיגזר מידי וי"ל לשיטת רש"י דמ"ד בפת לא פליגי אפילו בפת דעירוב ע"כ לא תני פתוחות כמ"ש התוס' לעיל ואי הוה עירבו החצירות דרך החלונות אכתי תקשי אמאי אוסר ר"מ ברישא אלא ע"כ דאיירי בלא עירבו יחד כלל אלא כל חצר לעצמו עירב ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Eruvin 73b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ואם נשתתפו נמי קאמר עיין לעיל דף סז ע"ב ברש"י ד"ה נסמוך אשיתוף:

    תוס' ד"ה בני ואין הכנסה והוצאה מועלת. קשה לי דא"כ איך משני תחלה על מתני' דכיצד משתתפים במבוי וכו' ה"נ דאפקיה ועייליה. הא מקודם לא מהני זה כיון דהחבית כולה דבעה"ב. וע"כ דעתה אחר הזיכוי מפקא ומעיילא א"כ למאי צריך לזכות ע"י בנו ובתו הא כיון דעיילא לכל חצר וחצר יקנה חצירו של כל אחד חלקו ביין וצע"ג:

    Gilyon HaShas on Eruvin 73b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 73, Amud Bet, about 317 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 16 words

      Opens “ואם נשתתפו במבוי מותרין כאן וכאן.…”

    2. Segment 213 words

      Opens “עירבו בחצירות ונשתתפו במבוי, ושכח אחד מבני…”

      Named: רב מותרין.

    3. Segment 312 words

      Opens “מבני מבוי ולא נשתתף מותרין בחצירות ואסורין…”

    4. Segment 410 words

      Opens “גמ׳ מני? רבי מאיר היא, דאמר: בעינן…”

      Named: רבי מאיר.

    5. Segment 513 words

      Opens “אימא מציעתא: ״ואם נשתתפו במבוי מותרין כאן…”

    6. Segment 66 words

      Opens “הא ל"ק ואם נשתתפו נמי קאמר.…”

    7. Segment 742 words

      Opens “אימא סיפא: עירבו בחצירות ונשתתפו במבוי, ושכח…”

      Named: רב מותרים.

    8. Segment 818 words

      Opens “וכי תימא קסבר רבי מאיר אין ביטול…”

      Named: רבי מאיר.

    9. Segment 917 words

      Opens “אלא פשיטא דלא בטיל. ומדסיפא דלא בטיל…”

      Named: רבי מאיר.

    10. Segment 1025 words

      Opens “כולה רבי מאיר היא, וטעמא מאי אמר…”

      Named: רבי מאיר.

    11. Segment 1129 words

      Opens “אמר רב יהודה: רב לא תני ״פתוחות…”

      Named: רב יהודה, רב לא, רב כהנא.

    12. Segment 1224 words

      Opens “אמר ליה אביי לרב יוסף: מאי טעמא…”

      Named: רב יוסף, אביי.

    13. Segment 1316 words

      Opens “איתיביה: בעל הבית שהיה שותף לשכניו, לזה…”

    14. Segment 149 words

      Opens “(איתיביה) כיצד משתתפין במבוי וכו'. התם נמי:…”

    15. Segment 1543 words

      Opens “מתקיף לה רבה בר חנן: אלא מעתה,…”

      Named: רב יהודה, רבה.

    16. Segment 1610 words

      Opens “ואמר רבה, לא פליגי: כאן במסובין בבית,…”

      Named: רבה.

    17. Segment 1716 words

      Opens “אלא טעמא דרב, דקא סבר: אין מבוי…”

    18. Segment 188 words

      Opens “גופא, אמר רב: אין מבוי ניתר בלחי…”

    Sages named on this page

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Eruvin 73b · Segment 11 — “…לזו״. וכן אמר רב כהנא: רב לא תני ״פתוחות…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Eruvin 73b · Segment 12 — “אמר ליה אביי לרב יוסף: מאי טעמא דלא תני…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 73b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026