Talmud Builders

    Eruvin 37b

    Back to index

    English translation — Eruvin 37b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1when they are purchased by their owner, if the owner explicitly consecrated it as a burnt-offering or sin-offering when he purchased it, or through the actions of the priest when he offers the birds as sacrifices. Therefore, even if the women did not verbalize their intentions, it is considered as if they had made a stipulation from the outset. Therefore, this case is not an instance of retroactive designation.

    2And still the question may be raised: Does Rabbi Yosei really hold that there is no retroactive designation? Wasn’t it taught in a baraita : If an am ha’aretz , who is not known to be scrupulous in separating tithes, said to a ḥaver , one known to be meticulous in his observance of halakha and especially the laws of teruma and tithes, before the ḥaver went to the market to buy himself vegetables from another am ha’aretz : Buy for me as well a bundle of vegetables or a cake [ geluska ], the ḥaver does not need to tithe the food that he gives to the am ha’aretz . The only reason the food needs to be tithed is because it is demai , and an am ha’aretz is not particular about that issue. This is the statement of Rabbi Yosei. It can be deduced from this ruling that Rabbi Yosei accepts the principle of retroactive designation, as the ḥaver purchased bundles of vegetables without specifying which was for himself and which was for the am ha’aretz , and when he gave one to the am ha’aretz , it became retroactively clear that he had purchased that bundle for the am ha’aretz from the start, and therefore he does not need to separate tithes from it as demai .

    3And the Rabbis say: He must tithe it. Since we do not accept the principle of retroactive designation, everything that the ḥaver bought was bought for himself, and the fact that he later gave part of it to the am ha’aretz does not exempt him from his original obligation to separate tithes from the demai . In any case, it seems that Rabbi Yosei’s opinion in this baraita contradicts his opinion in the Tosefta cited above with regard to wine. The Gemara answers: Reverse the opinions in the baraita and say that according to Rabbi Yosei he must tithe the produce he gives to the am ha’aretz , while the Rabbis permit him to proceed without tithing.

    4The Gemara attempts to bring another proof. Come and hear a proof from a different Tosefta : In the case of one who says: The second tithe that I have in my house shall be redeemed upon the sela coin that will happen to come up in my hand when I remove it from the pouch, i.e., he did not have a particular coin in mind, Rabbi Yosei says: The second tithe is redeemed. When the coin is removed from the pouch, it is retroactively clarified that this is the coin that he had in his mind from the outset. This indicates that Rabbi Yosei accepts the principle of retroactive designation.

    5The Gemara answers again: Reverse the attributions, and say that Rabbi Yosei says: He has not redeemed the second tithe. The Gemara raises a difficulty: What did you see that you reversed two sources because of one, and made the two baraitot conform to the mishna, which indicates that Rabbi Yosei holds that there is no retroactive designation? Perhaps I should reverse one source, i.e., the mishna, because of the two baraitot and say that in fact Rabbi Yosei accepts the principle of retroactive designation, and it is the lone source that indicates otherwise that must be revised.

    6The Gemara answers: This Tosefta was certainly taught in reverse, as the latter clause states: And Rabbi Yosei concedes with regard to one who says: The second tithe that I have in my house shall be redeemed with the new sela coin that will happen to come up in my hand when I remove it from the pouch, that he has redeemed the second tithe. The Gemara makes the following inference: From the fact that it said here that he has redeemed the second tithe, it can be proven by inference that there, in the first clause of the Tosefta , he did not redeem the second tithe. Therefore, the wording found in the earlier part of the baraita is clearly incorrect and must be reversed.

    7The Gemara raises a question with regard to the halakha cited in the Tosefta : This new sela , what are its circumstances? If it is referring to a situation where there are two or three coins in his pouch, so that it is not clear which coin he is referring to, and there is the possibility of retroactive designation, this is exactly the same as the first case. Why does he rule here, as opposed to the earlier case, that there is retroactive designation? Rather, it must refer to a situation where he has only one coin in his pouch. But if so, what is the meaning of the expression: Will happen to come up?

    8The Gemara answers: In fact, it is referring to a case where one has only one coin in his pouch, and the wording of the latter clause is imprecise. Since the first clause taught the halakha using this expression: Will happen to come up, the latter clause also taught the halakha using this same expression: Will happen to come up, even though he was referring to the only new coin that he has in his pouch.

    9Rava said to Rav Naḥman: Who is this tanna who does not accept the principle of retroactive designation even concerning rabbinic decrees? As it was taught in a baraita : If one person said to five people: I am hereby establishing an eiruv for whichever one of you I will choose, so that the person I have chosen will be able to walk two thousand cubits from the spot of the eiruv , whereas whomever I have not chosen will not be able to walk two thousand cubits from the location of the eiruv , the following distinction applies: If he chose the person for whom he was making the eiruv before Shabbat, while it was still day, his eiruv is a valid eiruv ; but if he only chose him after nightfall, his eiruv is not a valid eiruv . The tanna of this baraita apparently rejects the principle of retroactive designation, even with regard to rabbinic enactments, as if that were not the case, the eiruv should be valid even if he only chose the person for whom he was making the eiruv after nightfall.

    10Rav Naḥman was silent and did not say anything to Rava. The Gemara asks: And let Rav Naḥman say to him that the baraita is the opinion of a Sage of the school of Ayo, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, which maintains that even with regard to an eiruv there is no retroactive designation. The Gemara answers: He did not accept Ayo’s version of Rabbi Yehuda’s opinion and considered it incorrect.

    11Rav Yosef said, in his unique style: Have you removed the tanna’im from the world? Is there no tanna who holds this position? The possibility of retroactive designation with regard to rabbinic enactments is a dispute among tanna’im , as it was taught in a baraita : One said: I am hereby establishing an eiruv for the Shabbatot of the entire year, so that if I want to make use of it, I will be able to walk two thousand cubits from the eiruv , and if I do not want to do so, I will not walk. If he wanted to make use of the eiruv for a particular Shabbat while it was still day, his eiruv is a valid eiruv for that Shabbat. However, if he only decided after nightfall that he wanted the eiruv to be in effect, the tanna’im disagree: Rabbi Shimon says: His eiruv is a valid eiruv ; and the Rabbis say: His eiruv is not a valid eiruv . This indicates that according to the Rabbis there is no retroactive designation, even with regard to eiruvin , while Rabbi Shimon holds that his eiruv is in effect because of the principle of retroactive designation.

    12The Gemara asks: Didn’t we hear that Rabbi Shimon does not accept the principle of retroactive designation in the case of wine from Kutim ? The contradiction between one ruling of Rabbi Shimon and another ruling of Rabbi Shimon himself is difficult. The Gemara answers: Rather, reverse the opinions and say that it is Rabbi Shimon who holds that his eiruv is not valid, and therefore he can be identified as the tanna who holds that there is no retroactive designation at all, even with regard to rabbinic decrees.

    13The Gemara asks: What is the difficulty here? Perhaps it is with regard to Torah law that Rabbi Shimon does not accept the principle of retroactive designation, but with regard to rabbinic decrees, he does accept the principle of retroactive designation. Therefore, it is not necessary to reverse the opinions.

    14The Gemara answers: Rav Yosef holds that one who accepts the principle of retroactive designation accepts it in all cases; there is no difference between Torah law and rabbinic decrees. And one who does not accept the principle of retroactive designation does not accept it at all; there is no difference between Torah law and rabbinic decrees.

    15Rava said: The distinction between the case of the wine and the other cases is not related to the principle of retroactive designation. Rather, there, the case of the wine of a Kuti , is different, as we require that the teruma be the first of your produce, whose remnants are recognizable. Since teruma is called the first, if it is not clear which portion was separated and which portion is left over, the designation of part of the wine as teruma is not effective, despite the fact that Rabbi Shimon accepts the principle of retroactive designation.

    16Abaye said to him: Do you really think that this ruling is correct? But if that is so, if there were two pomegranates that were tevel before him, and he said: If rain falls today, this pomegranate shall be teruma for that other pomegranate, and if rain does not fall today, that second pomegranate shall be teruma for this first one, so too, whether rain fell or did not fall, there is no significance to his statement because the remnants that are not teruma are not immediately recognizable.

    17And if you say that indeed, it is so, there is a difficulty. Didn’t we learn in a mishna that if one says: The teruma of this pile of produce and its tithes shall be inside it, without specifying the location of the produce that he is designating for these purposes, and similarly, if one says about a pile of first-tithe produce: The teruma of this tithe shall be inside it, without specifying the location, Rabbi Shimon says: He has given it a name, i.e., the designation of the teruma and tithes take effect, even though it is impossible to distinguish between them and the permitted portion of the produce? Therefore, it is not necessary for the remnants of the act of separation to be recognizable.

    18Rava refutes this argument: There, with regard to a pile of produce, it is different because there are recognizable remnants around it. He specified that the teruma should be inside the heap, which indicates that it is in the middle of the pile, and therefore the produce on the perimeter of the pile is certainly not teruma , and some of the remnants of the act of separation are recognizable.

    19And if you wish, you can reconcile the difference between the case of separating teruma from wine and the other cases and say in accordance with the reason that was taught in the case of the wine: The Rabbis said to Rabbi Meir: Don’t you concede that perhaps the leather flask will burst before he manages to separate the teruma , and retroactively this person would have been drinking tevel ? Since he never ended up separating teruma , the wine remained tevel all along. Rabbi Meir said to them: When it bursts, I will consider the matter, but presently I am not concerned that the bottle might burst. Therefore, we see that these tanna’im do not disagree about the principle of retroactive designation but over the likelihood that the flask will burst.

    20The Gemara now asks: And according to what initially entered our minds, which is that we require teruma that is the first, whose remnants are recognizable what did the Rabbis say to Rabbi Meir about that? That is the objection they should have raised against him.

    21The Gemara answers: This is what they said to him: According to our own opinion, we require teruma that is the first, whose remnants are recognizable; according to your opinion,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אלא אי בלקיחת בעליםשאמרו בשעת לקיחה זו אני לוקח לעולה וזו לחטאת:

    או בעשיית כהןאבל אם לקחום סתם ואחר כך קרא עליהן שם אין השם חל עליהן ויכול הכהן לשנותן וקרא דריש רב חסדא בסדר יומא ולקחה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת וכתיב גבי כהן ועשה הכהן את האחד חטאת והאחד עולה אלמא אין שם עולה וחטאת חל עליהן אלא בלקיחה או בעשייה:

    עם הארץ שאמר לחברשהיה חבר הולך לשוק ליקח לו ירק לעצמו ואמר לו עם הארץ קח גם לי אגודת ירק אין צריך חבר לעשר דמאי מאותה שנתן לעם הארץ אע"פ שלקח שלו ושל עם הארץ סתם ולא פירש כשקנאן זה לי וזה לעם הארץ והוא מעם הארץ לקחן יש ברירה כשנותנו לעם הארץ שזו לצורכו לוקחה ואין חבר זה מוכרה לו:

    וחכמים אומרים צריך לעשרדאין ברירה וי"ל זו לצורך חבר לוקחה והוא חוזר ומחליפה לעם הארץ וחבר אינו רשאי למכור לעם הארץ דבר שאינו מתוקן:

    רבי יוסי אומר חיללוכי סליק סלע בידיה אמרינן יש ברירה שזה שחילל מעשר שני עליה דאי אין ברירה לא אמר מידי אלא אמרינן דהא סלע דסלקא בידיה השתא לא הוה דעתיה להחליף ואישתכח דקא אכיל מעשר שני בלא פדיה:

    דאפכת תרתיאגודה וחילול:

    מקמי חדאיין מבין הכותים:

    דקתני סיפאדהך דחילול:

    סלע חדשהואין שם אלא היא ולקמן פריך מאי תעלה:

    שחיללדכיון דאין שם חדשה אלא היא מנכרא מלתא:

    אי דאיכא תרתי תלתחדשות היינו קמייתא ואמאי חילל:

    מאן האי תנאדבעי למימר דלית ליה ברירה אפילו בעירוב דמדרבנן הוא:

    ה"ג על איזה מהן שארצה רציתי ילך לא רציתי לא ילך רצה מבעוד יום כו' משחשיכה אינו עירוב - דילמא בין השמשות לא הוה דעתיה להאי:

    תנא דבי איואליבא דרבי יהודה דבעירוב נמי קאמר אין ברירה:

    לא שמיע ליהומהנך תנאי דלעיל לא מצי אמר דכולהו מילי דאורייתא נינהו:

    רציתי אלך לא רציתי לא אלךהיה מונח עירובו בסוף אלפים למזרח במקום המשתמר והרי הוא מניחו שם עכשיו לכל השנה כולה שבשבת שירצה יקנה לו עירובו ובשבת שלא ירצה יהיה כבני עירו ולא יקנה לו העירוב להפסידו אלפים אמה שבמערב:

    עירובו עירובויש ברירה דבין השמשות דעתיה הכי הוה:

    והא שמעינן לר"שגבי יין הבא מבין הכותים:

    רבא אמרטעמא דרבי שמעון ביין לאו משום דאין ברירה הוא דאית ליה ברירה אלא משום דקרייה רחמנא לתרומה ראשית דגנך ותירושך מכלל שתהא מובדלת תרומה משיריה בשעה שקורא עליה שם שתהא היא נראית ראשית ואלו שיריה:

    היו לפניו שני רמונים כו'בהדיא הוי ליה למיפרך מהא דלקמן דתנן תרומת הכרי כו' אלא הלכתא דעלמא נקט כלומר אם באתה לדרוש ברבים אליבא דר"ש אתה דורש על אחד שהיו לפניו שני רמונים כו':

    אין בדבריו כלוםהואיל ובשעת קריאת השם אינו ניכר איזו תרומה ואיזו שיריה דהא הכא גבי יין ניכרין שיריה לאחר זמן כי הכא וקאסר ר' שמעון:

    בתוכובאמצעיתו תהא תרומתו כדי שיעור תרומה ומעכשיו תהא להתיר סביביו:

    ותרומת מעשר בתוכומילתא אחריתי היא כלומר או אם היה כרי של מעשר ואמר תהא תרומת מעשר שלו בתוכו קרא שם ועד עכשיו אם אכל ממנו לא היה בו אלא איסור של טבל ומעתה אם אכלו לוקה עליו משום תרומה ומשום מעשר שני חוץ לירושלים ואם ניטמא ואכלו חייב משום אוכל תרומה בטומאה:

    דאיכא סביביושיריה ניכרים דאיהו בתוכו קאמר:

    ואיבעית אימאר' שמעון אית ליה ברירה וגבי יין דקאסר לאו משום דקסבר אין ברירה אלא כדקתני טעמא שמא יבקע הנוד קודם שיפריש הימנו ונמצא ששתה טבלין למפרע דבשלמא כי מפריש לה לאחר זמן איכא למימר הך דמטא השתא לחלק (בהן) יש ברירה דמעיקרא בתוך הנוד נמי דידיה הואי משעת קריאת שם וחולין שתה אבל כי בקע הנוד ולא איברר לה תרומה מיניה מאי יש ברירה איכא למימר הא אפילו לבסוף לאו לכלל תרומה אתאי:

    לכשיבקענעיין בדבר לאוסרו כלומר דלא חיישינן להכי דלא שכיח דאי בעי מסר ליה לשומר:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    עירובין 37 עמוד ב

    1אלא אי בלקיחת בעלים, אי בעשיית כהן.

    2ואכתי: סבר ר' יוסי אין ברירה? והתניא: עם הארץ שאמר לחבר ״קח לי אגודה אחת של ירק או גלוסקא אחת״ אינו צריך לעשר, דברי רבי יוסי.

    3וחכ"א צריך לעשר. איפוך.

    4תא שמע, האומר: ״מעשר שיש לי בביתי מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס״. רבי יוסי אומר: מחולל!

    5איפוך, אימא: ר' יוסי אומר: לא חילל. ומאי חזית דאפכת תרתי מקמי חדא, איפוך חדא מקמי תרתי!

    6הא ודאי איפכא תניא, דקתני סיפא: ומודה רבי יוסי באומר ״מעשר שיש לי בתוך ביתי יהא מחולל על סלע חדשה שתעלה בידי מן הכיס״ שחילל. מדקאמר הכא שחילל, מכלל דהתם לא חילל.

    7האי סלע חדשה ה"ד אי דאיכא תרתי תלת, דיש ברירה היינו קמייתא? אלא דליכא אלא חדא מאי ״תעלה״?

    8איידי דתני רישא ״תעלה״, תנא סיפא נמי ״תעלה״.

    9א"ל רבא לרב נחמן: מאן האי תנא דאפילו בדרבנן לית ליה ברירה? דתניא: אמר לחמשה הריני מערב על איזה מכם שארצה, רציתי ילך, לא רציתי לא ילך. רצה מבעו"י עירובו עירוב, משחשיכה אין עירובו עירוב.

    10אישתיק, ולא א"ל ולא מידי. ולימא ליה תנא דבי איו הוא! לא שמיע ליה.

    11רב יוסף אמר: תנאי שקלת מעלמא? תנאי היא! דתניא: הריני מערב לשבתות של כל השנה, רציתי אלך, לא רציתי לא אלך. רצה מבעוד יום עירובו עירוב. משחשיכה, רבי שמעון אומר: עירובו עירוב, וחכמים אומרים: אין עירובו עירוב.

    12והא שמעינן לרבי שמעון דלית ליה ברירה, קשיא דרבי שמעון אדר"ש אלא איפוך.

    13מאי קשיא? דילמא כי לית ליה לר' שמעון ברירה בדאורייתא, אבל בדרבנן אית ליה!

    14קסבר רב יוסף: מאן דאית ליה ברירה, ל"ש בדאורייתא, ל"ש בדרבנן אית ליה. ומאן דלית ליה ברירה, ל"ש בדאורייתא ול"ש בדרבנן לית ליה.

    15רבא אמר: שאני התם, דבעינן ״ראשית ששיריה ניכרין״.

    16א"ל אביי: אלא מעתה, היו לפניו שני רמונים של טבל, ואמר: אם ירדו גשמים היום יהא זה תרומה על זה, ואם לא ירדו גשמים היום יהא זה תרומה על זה, ה"נ בין ירדו בין לא ירדו דאין בדבריו כלום?

    17וכ"ת הכי נמי, והתנן: תרומת הכרי הזה ומעשרותיו בתוכו, ותרומת מעשר זה בתוכו. ר"ש אומר: קרא השם!

    18שאני התם דאיכא סביביו.

    19ואב"א כדקתני טעמא, אמרו לו לר"מ אי אתה מודה שמא יבקע הנוד, ונמצא זה שותה טבלים למפרע! אמר להן: לכשיבקע!

    20ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא דבעינן ראשית ששיריה ניכרין, מאי קאמרי ליה?

    21הכי קאמרי ליה: לדידן בעינן ראשית ששיריה ניכרין. לדידך׃

    Tosafot

    אלא דליכא אלא חדאוקמ"ל דלא גזרינן אטו היכא דאיכא תרתי או תלת:

    מאן האי תנא דאפילו בדרבנן לית ליה ברירההוי מצי למימר רבי יוסי דאגודה של ירק היא דהוי מדרבנן ושמא כיון דעיקר מעשר מן התורה חשיב ליה כדאורייתא כדפ"ל (דף לב. בד"ה תאנים) גבי לקט תאנים מתאנתי:

    אלא איפוךבלא איפוך הוה אשכחן תנא דבדרבנן לית ליה ברירה רבנן דר"ש אלא דבעי לאוכוחי בהדיא שם התנא ולהכי מוכח דמבעיא לן למימר איפוך ולכך קאמר אלא ומיהו לפי זה לא אתי שפיר הא דקאמר בסמוך קסבר מאן דלית ליה ברירה לא שנא בדרבנן לא שנא בדאורייתא:

    קסבר רב יוסףוא"ת דהכא מסיק רב יוסף דלרבי שמעון אין ברירה ובריש כל הגט (גיטין דף כה.) אית ליה ברירה גבי הריני בועליך על מנת שירצה אבא וי"ל דרב יוסף מחלק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים כרב משרשיא דהתם ורבא דלא מחלק התם מסיק הכא דלרבי שמעון יש ברירה וטעמא דאסר משום דבעינן ראשית ששיריה ניכרין:

    אלא מעתה היו לפניו שני רמוניםוא"ת וליפרוך ה"נ אי הוי טעמא משום דאין ברירה וי"ל דאי טעמא משום דאין ברירה הוא אין תימ' דודאי כיון דאין ברירה הכי נמי דלא הויא תרומה אבל אי מטעמא דבעינן ראשית ששיריה ניכרין ה"נ דבשני רמונין לא הויא תרומה והא בשני רמונים לא מסתברא שפיר האי טעמא ומיהו אי אמר התם האי טעמא דראשית ה"נ אית לן למימר גבי רמונים דלא מסתבר לפלוגי בהו והא דמייתי מתרומת הכרי בתוכו ר' שמעון אומר קרא שם למאי דלא ידע דאיכא סביביו הוי מצי לאקשויי נמי לטעמא דאין ברירה ומהר"י מפרש דאי טעמא דרבי שמעון משום דאין ברירה אתי שפיר דודאי היתה אחת מהן תרומה ומותר הכהן לאכלן ואע"ג דאין ברירה דחד מינייהו ודאי תרומה אבל אטעמא דראשית פריך שפיר הכי נמי דלא הוי כלל תרומה ויהיה כהן אסור לאכלן וכן בההיא דתרומת הכרי בתוכו קרא שם וכהן מצי אכיל לכל מה שבתוך הכרי אע"ג דאין ברירה:

    ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא דבעיא ראשית ששיריה ניכריןהכי נמי הוה מצי למימרא לטעמא דברירה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ומאי אתא לאשמעינן כדרב חסדא דאמר אין הקינין מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן קמ"ל ר' יוסי כרב חסדא דמעשיית כהן הקינין מתפרשות ולעולם בשהתנו כי עשיית כהן תזכה כל אחת בשלה אבל ברירה לית ליה.

    ת"ש עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק אחת אוכל ואינו צריך לעשר. דברי ר' יוסי כו' פי' ע"ה שאמ' לחבר קנה לי כמו שתקנה לעצמך והלך וקנה ב' ועישר על אחת מהן ואחרי כן נתן לע"ה אחת הנשארת לו א"ר יוסי אוכל ואינו צריך לעשר עליה נתברר כיון שלקחה כי המעשר שהוציא מקודם על זו הוציאו והנה אית ליה ברירה ופרקינן איפוך [ותריץ] הכי אינו אוכל עד שיעשר וחכמים פוטרין.

    ת"ש האומר מעשר שני שיש לי יהא מחולל על המעות כו' ואמרי' אפיך ואימא לא חלל דברי ר' יוסי ממאי מדקתני סיפא מודה ר' יוסי דאומר מעשר שני שיש לי יהא מחולל על סלע חדשה שתעלה בידי מן הכיס שחילל מדקתני סיפא חילל מכלל דרישא לא חילל קאמר ואיך קאתיא סיפא בדלית ליה בכיס אלא אותה סלע חדשה בלבד ואיידי דתני רישא תעלה תנא סיפא נמי תעלה [ואף] דלא הוה צריך.

    א"ל רבא לרב נחמן מאן האי תנא דאפילו דעירוב דהוא מדרבנן לית ליה ברירה דתניא האומר הריני מערב לחמשה על איזה מהן שארצה רצה מבעו"י עירובו עירוב רצה משחשכה אין עירובו עירוב. ואין ברירא.

    אישתיקולימא ליה איו הוא לא שמיעא ליה הא מתניתא דהוא תני לה איו.

    רב יוסף אמר תנאי (דרישא) הריני מערב לרוח אחת לכל שבתות השנה רציתי אלך [לא] רציתי לא אלך אלא הריני כבני עירי רצה מבעו"י עירובו עירוב משחשכה ר' שמעון אומר עירובו עירוב וחכ"א אין עירובו עירוב והא שמעינן ליה לר' שמעון דאמר בהלוקח יין מבין הכותים שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה ר' שמעון אסר דלית ליה ברירא. ופרקינן אפיך ואימא ר' שמעון אומר אין עירובו עירוב וחכ"א אומרים עירובו עירוב ואמרינן אמאי אפכת דלמא כי לית ליה לר' שמעון ברירה בתרומה דהיא דאורייתא אבל בעירוב דהוא מדרבנן אית ליה ברירה ודחינן לא מאן דלית ליה ברירה לא שנא בין דאורייתא בין דרבנן לית ליה ברירה ומאן דתני דאית ליה בין בדאורייתא בין בדרבנן אית ליה.

    רבא אמר היינו טעמא דר' שמעון דהלוקח יין מבין הכותים וקסבר תרומה אקרי ראשית וכל ראשית יש לו אחרית ידוע הלכך בעינן תרומה ששיריה נכרין וכיון שהנוד היין שיש בתוכו כולו מעורב ואינו ניכר בין ראשית לשיריה אע"פ שא' תרומה ולאו משום דלית ליה ברירא.

    אלא מעתה היה לפניו ב' רמונים ואמר אם ירדו גשמים היום זה תרומה על זה ואם לא ירדו היום יהא זה תרומה על זה הכי נמי כיון דבעת אמירתו אינה נבררת התרומה ולא שיריה הכי נמי דלא הוי תרומה.

    וכי תימא הכי נמי והתנן האומר תרומת הכרי הזה בתוכו ומעשרותיו בתוכו ותרומת מעשר בתוכו ר"ש [אומר] קרא השם והנה הכרי מעורב כולו כמו היין בנוד ואמר ר"ש (אמרו) קרא השם פי' תרומתו תרומה. ופרקינן כיון שהזכיר בתוכו נעשו סביבותיו שירים ניכרים.

    [ואיבעית] אימא טעמא דר"ש לאו משום דלית ליה ברירה אלא כדקתני סיפא אמרו לו לר"מ אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונשפכה אותה שקרא תרומה ונמצאת כי מה ששתה טבלים היה שותה למפרע. ואמר להן ר' מאיר לכשיבקע הנוד וישפוך היין אחרי כן אם ישתה הם טבלים. אבל כ"ז שהנוד קיים אינם טבלים. כי התרומה בקרקעית הנוד היא שומרה.

    ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא דבברירה פליגי מאי קאמרי ליה.

    הכי קאמרי ליה לדידן אין ברירא לדידך אינך מודה כו' ופשוטה היא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 37b

    Eruvin 37b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 374 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אלא אי בלקיחת בעלים שאמרו בשעת לקיחה זו אני לוקח לעולה וזו לחטאת:

    או בעשיית כהן אבל אם לקחום סתם ואחר כך קרא עליהן שם אין השם חל עליהן ויכול הכהן לשנותן וקרא דריש רב חסדא בסדר יומא ולקחה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת וכתיב גבי כהן ועשה הכהן את האחד חטאת והאחד עולה אלמא אין שם עולה וחטאת חל עליהן אלא בלקיחה או בעשייה:

    עם הארץ שאמר לחבר שהיה חבר הולך לשוק ליקח לו ירק לעצמו ואמר לו עם הארץ קח גם לי אגודת ירק אין צריך חבר לעשר דמאי מאותה שנתן לעם הארץ אע"פ שלקח שלו ושל עם הארץ סתם ולא פירש כשקנאן זה לי וזה לעם הארץ והוא מעם הארץ לקחן יש ברירה כשנותנו לעם הארץ שזו לצורכו לוקחה ואין חבר זה מוכרה לו:

    וחכמים אומרים צריך לעשר דאין ברירה וי"ל זו לצורך חבר לוקחה והוא חוזר ומחליפה לעם הארץ וחבר אינו רשאי למכור לעם הארץ דבר שאינו מתוקן:

    רבי יוסי אומר חילל וכי סליק סלע בידיה אמרינן יש ברירה שזה שחילל מעשר שני עליה דאי אין ברירה לא אמר מידי אלא אמרינן דהא סלע דסלקא בידיה השתא לא הוה דעתיה להחליף ואישתכח דקא אכיל מעשר שני בלא פדיה:

    דאפכת תרתי אגודה וחילול:

    מקמי חדא יין מבין הכותים:

    דקתני סיפא דהך דחילול:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 37b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אלא דליכא אלא חדא וקמ"ל דלא גזרינן אטו היכא דאיכא תרתי או תלת:

    מאן האי תנא דאפילו בדרבנן לית ליה ברירה הוי מצי למימר רבי יוסי דאגודה של ירק היא דהוי מדרבנן ושמא כיון דעיקר מעשר מן התורה חשיב ליה כדאורייתא כדפ"ל (דף לב. בד"ה תאנים) גבי לקט תאנים מתאנתי:

    אלא איפוך בלא איפוך הוה אשכחן תנא דבדרבנן לית ליה ברירה רבנן דר"ש אלא דבעי לאוכוחי בהדיא שם התנא ולהכי מוכח דמבעיא לן למימר איפוך ולכך קאמר אלא ומיהו לפי זה לא אתי שפיר הא דקאמר בסמוך קסבר מאן דלית ליה ברירה לא שנא בדרבנן לא שנא בדאורייתא:

    קסבר רב יוסף וא"ת דהכא מסיק רב יוסף דלרבי שמעון אין ברירה ובריש כל הגט (גיטין דף כה.) אית ליה ברירה גבי הריני בועליך על מנת שירצה אבא וי"ל דרב יוסף מחלק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים כרב משרשיא דהתם ורבא דלא מחלק התם מסיק הכא דלרבי שמעון יש ברירה וטעמא דאסר משום דבעינן ראשית ששיריה ניכרין:

    אלא מעתה היו לפניו שני רמונים וא"ת וליפרוך ה"נ אי הוי טעמא משום דאין ברירה וי"ל דאי טעמא משום דאין ברירה הוא אין תימ' דודאי כיון דאין ברירה הכי נמי דלא הויא תרומה אבל אי מטעמא דבעינן ראשית ששיריה ניכרין ה"נ דבשני רמונין לא הויא תרומה והא בשני רמונים לא מסתברא שפיר האי טעמא ומיהו אי אמר התם האי טעמא דראשית ה"נ אית לן למימר גבי רמונים דלא מסתבר לפלוגי בהו והא דמייתי מתרומת הכרי בתוכו ר' שמעון אומר קרא שם למאי דלא ידע דאיכא סביביו הוי מצי לאקשויי נמי לטעמא דאין ברירה ומהר"י מפרש דאי טעמא דרבי שמעון משום דאין ברירה אתי שפיר דודאי היתה אחת מהן תרומה ומותר הכהן לאכלן ואע"ג דאין ברירה דחד מינייהו ודאי תרומה אבל אטעמא דראשית פריך שפיר הכי נמי דלא הוי כלל תרומה ויהיה כהן אסור לאכלן וכן בההיא דתרומת הכרי בתוכו קרא שם וכהן מצי אכיל לכל מה שבתוך הכרי אע"ג דאין ברירה:

    ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא דבעיא ראשית ששיריה ניכרין הכי נמי הוה מצי למימרא לטעמא דברירה:

    Tosafot on Eruvin 37b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    ומאי אתא לאשמעינן כדרב חסדא דאמר אין הקינין מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן קמ"ל ר' יוסי כרב חסדא דמעשיית כהן הקינין מתפרשות ולעולם בשהתנו כי עשיית כהן תזכה כל אחת בשלה אבל ברירה לית ליה.

    ת"ש עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק אחת אוכל ואינו צריך לעשר. דברי ר' יוסי כו' פי' ע"ה שאמ' לחבר קנה לי כמו שתקנה לעצמך והלך וקנה ב' ועישר על אחת מהן ואחרי כן נתן לע"ה אחת הנשארת לו א"ר יוסי אוכל ואינו צריך לעשר עליה נתברר כיון שלקחה כי המעשר שהוציא מקודם על זו הוציאו והנה אית ליה ברירה ופרקינן איפוך [ותריץ] הכי אינו אוכל עד שיעשר וחכמים פוטרין.

    ת"ש האומר מעשר שני שיש לי יהא מחולל על המעות כו' ואמרי' אפיך ואימא לא חלל דברי ר' יוסי ממאי מדקתני סיפא מודה ר' יוסי דאומר מעשר שני שיש לי יהא מחולל על סלע חדשה שתעלה בידי מן הכיס שחילל מדקתני סיפא חילל מכלל דרישא לא חילל קאמר ואיך קאתיא סיפא בדלית ליה בכיס אלא אותה סלע חדשה בלבד ואיידי דתני רישא תעלה תנא סיפא נמי תעלה [ואף] דלא הוה צריך.

    א"ל רבא לרב נחמן מאן האי תנא דאפילו דעירוב דהוא מדרבנן לית ליה ברירה דתניא האומר הריני מערב לחמשה על איזה מהן שארצה רצה מבעו"י עירובו עירוב רצה משחשכה אין עירובו עירוב. ואין ברירא.

    אישתיק ולימא ליה איו הוא לא שמיעא ליה הא מתניתא דהוא תני לה איו.

    רב יוסף אמר תנאי (דרישא) הריני מערב לרוח אחת לכל שבתות השנה רציתי אלך [לא] רציתי לא אלך אלא הריני כבני עירי רצה מבעו"י עירובו עירוב משחשכה ר' שמעון אומר עירובו עירוב וחכ"א אין עירובו עירוב והא שמעינן ליה לר' שמעון דאמר בהלוקח יין מבין הכותים שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה ר' שמעון אסר דלית ליה ברירא. ופרקינן אפיך ואימא ר' שמעון אומר אין עירובו עירוב וחכ"א אומרים עירובו עירוב ואמרינן אמאי אפכת דלמא כי לית ליה לר' שמעון ברירה בתרומה דהיא דאורייתא אבל בעירוב דהוא מדרבנן אית ליה ברירה ודחינן לא מאן דלית ליה ברירה לא שנא בין דאורייתא בין דרבנן לית ליה ברירה ומאן דתני דאית ליה בין בדאורייתא בין בדרבנן אית ליה.

    רבא אמר היינו טעמא דר' שמעון דהלוקח יין מבין הכותים וקסבר תרומה אקרי ראשית וכל ראשית יש לו אחרית ידוע הלכך בעינן תרומה ששיריה נכרין וכיון שהנוד היין שיש בתוכו כולו מעורב ואינו ניכר בין ראשית לשיריה אע"פ שא' תרומה ולאו משום דלית ליה ברירא.

    אלא מעתה היה לפניו ב' רמונים ואמר אם ירדו גשמים היום זה תרומה על זה ואם לא ירדו היום יהא זה תרומה על זה הכי נמי כיון דבעת אמירתו אינה נבררת התרומה ולא שיריה הכי נמי דלא הוי תרומה.

    4 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 37b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    עם הארץ שאמר לחבר וכו' ר"ח ז"ל גריס: אוכל ואין צריך לעשר. פירוש: כגון שעישר חבר על שלו מתוך ביתו, והלכך כשנתן הככר האחד לעם הארץ אמרינן דשלו כבר מתוקן שכבר עישר עליו מתוך ביתו דיש ברירה. ואין הגירסא הזאת מחוורת, דהא משמע דלרבנן דאמרי אינו אוכל עד שיעשר דלית להו ברירה, מ"מ מה שהוא נותן לעם הארץ אינו צריך לעשר, וזה אי אפשר דהא כיון דלית ליה ברירה הו"ל כמוכר לעם הארץ את שלו, ואין יכול למכור לו עד שיעשר. לפיכך נראה יותר כגירסת רש"י ז"ל דגריס: אין צריך לעשר וחכמים אומרים צריך לעשר. ומה שהוא נותן לעם הארץ קאמר.

    אלא איפוך ובלא איפוך אשכח רב יוסף תנא דאית ליה בדרבנן אין ברירה, אלא דרבה תנא מבורר בעי מאן ניהו, דהא נמי ברייתא ידע ואברייתא דאמר לחמשה קאי, אלא דבעי מאן ניהו האי תנא, ומשום הכי קא מהדר רב יוסף לאוקומה כר"ש. ואקשינן עליה דרב יוסף אמאי מהפך ליה דדילמא כאן בדאורייתא כאן בדרבנן. ופריק דרב יוסף סבר דמאן דאית ליה ברירה בדאורייתא בדרבנן נמי אית ליה, ומאן דלית ליה בדאורייתא אפילו בדרבנן לית ליה. וקשיא לי אם כן אמאי קא מהדר בתר האי ברייתא, לימא מתני' דהלוקח יין דר' שמעון ור' יוסי לית להו ברירה. וי"ל דאי הוי מייתי ליה מינה לא הוי מקבל מיניה רבא, דאדרבה ס"ל דבדרבנן אית ברירה ובדאורייתא לא. לפיכך קא מהדר רב יוסף דמחלוקת שנויה היא בדרבנן ממש ור"ש קא פליג בה, וכיון דאשכחן דמחלוקת שנויה היא, מעתה נאמר דר"ש הוא דקאמר אפילו בדרבנן אין ברירה, כך נראה לי.

    Rashba on Eruvin 37b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    עם הארץ שאמר לחבר וכו׳ פירש שהחבר היה הולך ליקח גלוסקא מן השוק ומצאו עם הארץ וא״ל שיקח אחרת לעצמו והלך חבר ולקח שתי ככרות סתם אחת לו ואחת לעם הארץ ולא ניכר בשעת המקח איזו מהן שלו ואיזו לעם הארץ ואח״כ נתן אחד מהן לעם הארץ וקי״ל שאסור לחבר למכור לעם הארץ משלו שום דבר שאינו מעושר ודאי: גרסת רוב הספרים שלנו יהיה בפירש״י ז״ל נותן לו ואינו צריך לעשר: פי׳ נותן החבר לעם הארץ אחת מהן ואינו חייב לעשר והיינו מדין ברירה דאמרינן שזו היה של עם הארץ מתחלת המקח ואין החבר הזה מוכר לו כלום וחכמים אומרים לא יתן עד שיעשר דסברי רבנן דאין ברירה ואין החבר מוכר לו זכו׳ שיש לו באותו דבר ויש גורסין אוכל ואינו צריך לעשר וזו גרסת ר״ח ז״ל ומפרשי׳ לה כי החבר הזה הפריש משלו על הככר שלו בכל מקום בעיר שהיו מעורבות ואח״כ נתן נכרו לעם הארץ וקתני שהחבר אוכלת הנשארת לו ואינו צריך לעשר פעם אחרת דיש ברירה והוברר הדבר למפרע שזו היתה שלו וכבר נתקנה ותכמים אומרים אינו אוכל עד שיעשר פעם אחרת דסבי׳ להו דאין ברירה: ואינו נכון דכיון דסבי׳ להו לרבנן דאין ברירה כשם שאסרו על החבר שלא יאכל עד שיעשר היאך לא אסרו עליו שלא יתן לעם הארץ עד שיעשר כדי שלא ימכר לעם הארץ דבר שאינו מעושר ועוד דהא במתניתא לא קתני שכבר עשר החבר והיכי תני אכל ואינו צריך לעשר אי נמי לא יאכל עד שיעשר אלא ודאי הגרסא הראשונה היא הנכונה והא דפרכי׳ מהאי דרבי יוסי לאידך דרבי יוסי דהלוקח יין משום דסבי׳ לן דמאן דלית ליה ברירה בדאורייתא ה״ה בדרבנן דהא הכא דרבנן הוא:

    רבי יוסי אומר חולל פי׳ חולל מעכשיו קודם שתעלה הסלע מן הכיס כשתעלה והיינו דאיכא דין ברירה והא דלא מקשי׳ הכא בשמעתי׳ לרבי יהודה או לר׳ יוסי מההיא דהאומר הרי זה גטיך אם מתי דשמעי׳ מינה בפ׳ כל הגט דרבי יוסי ור׳ יהודה לית להו ברירה: י״ל דסוגיין דהכא סביר להו דהתם כיון דאשה אחת היא לא שייך בה דין ברירה לפי שאין שעת חלות הגט מבוררת מעכשיו והתם פרישנא לה בס״ד: ומאי תעלה פי׳ דכיון שאין אחרת בכיס הא בעודה בתוך הכיס יכול לחלל עליה לגמרי ופרקינן איידי דתנ׳ וכו׳ ואשמעי׳ בהך סיפא דלא גזרינן היכא דליכא אלא חדא אטו היכ׳ דאיכא תרתי: מאן האי תנא פי׳ מאן האי תנא מתניתא דבעי׳ למתני השתא דס״ל דבדרבנן נמי אין ברירה דתניא וכו׳ ואשתיק רב נחמן דלא ידעי׳ סתמא דהאי ברייתא מני. ורב יוסף אתא לברורי מדתני׳ האומר הריני מערב וכו׳ ולאו מדקתני וחכמים אומרים דא״כ ערביך ערבא צריך דהנהו רבנן מני דהא רבא תנא מסויים בעי אלא רב יוסף היה סומך על דבעי׳ לאפוכי מתנייתא ור״ש הוא דתני אין עירובו עירוב דס״ל דאפי׳ בדרבנן אין ברירה וכדמפרש תלמוד׳ ואזיל:

    א״ל אביי אלא מעתה היו לפניו שני רמונים וכו׳ וכ״ת הכי נמי והתנן תרומת כרי זה לתוכו וכו׳. והא דנקט אביי היו לפניו שני רמונים ולא פריך ליה לאלתר מיהא מתני׳ משום דאביי הוה גמור לההיא דשני רמונים מרבותיו הכי נמי דבין ירדו בין לא ירדו אין בדבריו כלום פי׳ למאן דאית ליה ברירה ומשום שאין שיריה ניכרין בשעת הפרשה. ואי בעית אימא התם כדקתני טעמא וכו׳ ומסקנא דהכא פליגא אמסקנא דפ׳ כל הגט וסוגיי אחריני דאמרינן בתלמודא דטעמא דר׳ יהודה ור׳ יוסי בההיא דלוקח יין משום דאין ברירה וזומן הסוגיו׳ המתחלפו׳ בתלמוד וכבר פירשתיה יפה בארוכה בפ׳ כל הגט בס״ד:

    Ritva on Eruvin 37b · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729 · Public Domain

    Meiri

    עם הארץ שנתן דמים לחבר ליקח לו אגודת ירק וחבר זה צריך ליקח גם כן לעצמו ועירב את הדמים ולקח שתי אגודות ולא נודע איזו לקח לעצמו ואיזו לקח לעם הארץ הרי החבר צריך לעשר אגודה שלו וכן מעשר עוד באגודה שלו על של חברו שלא יאכיל לעם הארץ טבלים ואעפ״י שכל בדרבנן יש ברירה והוברר הדבר שזו שנתן לעם הארץ (היא) היא שלקחה לצרכו של עם הארץ ולא שיהא הוא נקרא עכשו כמוכרה לו והרי אם לקח לו סתם אין צריך לעשר מכל מקום הואיל ואין הברירה מבוררת כל כך צריך לעשות כן שלא להוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו ואם אמ׳ זו אני לוקח לפלוני וזו לעצמי אינו מעשר את של פלוני עם הארץ אלא אם כן חזרו ונתערבו:

    מעשר שני צריך לחללו על מעות מצויים לו ושהם ברשותו כמו שיתבאר במקומו. ומכל מקום אם [אמר] מעשר שני זה יהא מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס הרי זה חלל ואעפ״י שיש הרבה בכיס ואין צריך לומר אם לא היתה שם סלע אלא הוא. וסלע חדשה שהוזכר כאן לאו דוקא:

    מאחר שביארנו שכל בדרבנן יש ברירה מי שאמר לחמשה הריני מערב למזרח על איזה מכם שארצה ולמחר את שאברור מכם ילך אעפ״י שלא בירר לו אפי׳ בדעתו איזה מהן ילך עד למחר עירובו עירוב לאותו שיברור וכן מי שאמר הריני מערב לשבתות של כל השנה ר״ל לאחת מכלן ושבת שארצה אלך אפי׳ לא בירר רצונו עד שחשיכה עירובו עירוב אחר שעירובו קיים שכל בדרבנן יש ברירה ולזה שרצה עירב. ויש מי שפי׳ לשבתות כל השנה לכל שבת מהם שירצה ואפי׳ כמה:

    התרומה נקראת ראשית וצריך שיהו שיריה נכרים שאם (אם) [אמר] כל גרני תרומה לא אמ׳ כלום שאין ראשית אלא אם כן האחרית ניכר בשעת קביעת הראשית ואם אמ׳ כרי זה תרומתו לתוכו ומעשרותיו לתוכו אינו כלום ואין סביבותיו ניתרים עד שיאמר לצפונו או לדרומו הא כל שארד לצפונו או לדרומו קרא שם והאוכל משם חייב משום תרומה. היו לפניו שני רמונים של טבל ואמר אם יארע כך זו תהא תרומה על זו ואם יארע כך זו תהא תרומה על זו אינה תרומה:

    Meiri on Eruvin 37b · Sefaria · Edition: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא מאי קושיא דלמא כי לית ליה לר"ש ברירה בדאורייתא אבל בדרבנן כו' ק"ק אמאי לא מדקדק תלמודא הכי לעיל בריש הסוגיא לרב דאמר ליתא למתני' מקמי דאיו ומייתי ראייה מההיא דהלוקח דלית ליה לר"י ברירה ואימא כי לית ליה ברירה בדאורייתא כההיא דהלוקח אבל בדרבנן כי הכא במתני' אית ליה ברירה ואדרבה ליתא לדאיו מקמי מתני' מיהו רבא דקאמר שאני התם דבעינן ראשית כו' איכא למימר דלאו אר"ש לחוד דקיימינן הכא אלא קאי אכולה סוגיא דלר' יהודה ור' יוסי נמי ליכא לאוכוחי דלית להו ברירה מההיא דהלוקח אלא דטעמייהו דבעינן ראשית כו' וכן הא דקאמר ואי בעית אימא כדקתני טעמא שמא יבקע הנוד אדר' יהודה ור' יוסי נמי קאי ודו"ק:

    תוס' בד"ה אלא איפוך כו' ומיהו לפ"ז לא א"ש הא דקאמר בסמוך קסבר מאן דלית כו' עכ"ל בכוונתן כתב מהרש"ל וזהו תוכן דבריו בקיצור כיון דרבא בעי לאשכוחי תנא דאפי' בדרבנן לית ליה ברירה משמע דאיכא לפלוגי בין דאורייתא לדרבנן כו' מה השיב רב יוסף ס"ל כו' שתלה עצמו בחגורתו מאן דלית ליה ברירה כו' ואימא דאיכא לפלוגי כסברת רבא ולא תיפוך הא דר"ש ולא תשכח שום תנא דלית ליה ברירה אפי' בדרבנן ול"ג קסבר רב יוסף כו' כך העלו בישיבה והקשה מהרש"ל לדבריהם ע"ש באורך וכתב דרך אחרת להגיה בדברי התוס' וכצ"ל ומיהו לפ"ז לא א"ש כו' קסבר מאן דל"ל ברירה ל"ש בדרבנן ול"ש בדאורייתא הל"ל קסבר רב יוסף וא"ת כו' והד"א עכ"ד בקיצור וגם זה הוא דחוק דקסבר סתם נמי אדרב יוסף מצי קאי כיון דאליביה קיימינן בשקלא וטריא ולפי הדקדוק בדבריהם דנקטו החלוקה השניה דקאמר מאן דלית ליה ברירה ל"ש כו' ולא נקטו החלוקה הראשונה דקא' מאן דאית ליה ברירה ל"ש בדאורייתא כו' אבל ר"ל דלפ"ז לא א"ש החלוקה השניה דקאמר מאן דל"ל ברירה ל"ש כו' כיון דאדר' יוסף קאי ועיקר מלתיה לאוכוחי בהך ברייתא דר"ש לא קאמר עירובו עירוב אלא אין עירובו עירוב וסגי ליה למימר בהא דקסבר ר"י מאן דאית ליה ברירה הכא בדרבנן ועירובו עירוב אית ליה נמי ברירה בדאורייתא ותקשי לך ההיא דהלוקח אלא ע"כ איפוך ור"ש ס"ל הכא לית ליה ברירה ולא איצטריך ליה להזכיר חלוקה שניה דמאן דלית ליה ברירה כו' אבל אי הא דקאמר קשיא דר"ש אדר"ש לאו מלתיה דר"י היא אלא מלתיה באנפי נפשיה הוא דתלמודא מקשה דר"ש אדר"ש דהשתא הא דקאמר איפוך לא מסיימא אי הך דהכא דעירובו עירוב אי הך דהלוקח וניחא דנקט ב' חלוקות דאי הך דהלוקח תיפוך היינו משום מאן דאית ליה (עירוב) [צ"ל ברירה] ל"ש בדרבנן ול"ש בדאורייתא ואי הך דעירובו עירוב תיפוך היינו משום דלית ליה (עירוב) [צ"ל ברירה] ל"ש בדאורייתא ול"ש בדרבנן ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Eruvin 37b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    בתוס' ד"ה אלא איפוך בלא איפוך וכו' פי' דהתוס' ס"ל דהאי קושיא והא שמעינן לר"ש רב יוסף קאמר לה ולכן כתבו ולכך קאמר אלא פי' כיון דהמשך דברי רב יוסף הן שייך לומר אלא אבל אי הוה קושיא אחרת ממקשה אחר לא שייך לומר אלא וק"ל:

    בא"ד ומיהו לפי זה לא א"ש וכו' פי' משום דאי המשך דברי רב יוסף הן דבעי לאשכוחי תנא דאפילו בדרבנן לית ליה ברירה ע"כ צ"ל דס"ל דיש חילוק בין דאורייתא לדרבנן דאל"כ לימא דאתי ככל הנהו תנאי לעיל דס"ל דלא אמרינן ברירה ואם כן איך אמר אח"כ קסבר מאן דאית ליה ברירה לא שנא בדרבנן ל"ש בדאורייתא דהא ע"כ שנא ושנא הוא אלא משמע דהוי קושיא אחרת בפני עצמה ולא מדברי רב יוסף הוא וצ"ל דלא גרסינן בגמרא קסבר רב יוסף אלא סתם קסבר מאן דאית ליה וכו' דאל"כ ע"כ צ"ל דמדברי רב יוסף הוא כיון דמסיק קסבר רב יוסף וכו' אלא ע"כ לא גרסינן ליה והא דמתחיל דבור אח"כ קסבר רב יוסף היינו לפירוש הראשון דס"ל דהקושיא דמקשה והא שמעינן וכו' מדברי רב יוסף היא וק"ל:

    Maharam on Eruvin 37b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' שאני התם דבעינן ראשית ששיריה ניכרין עי' מכות דף יט ע"ב ברש"י ד"ה תרומה בעוקציה:

    Gilyon HaShas on Eruvin 37b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 37, Amud Bet, about 374 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “אלא אי בלקיחת בעלים, אי בעשיית כהן.…”

    2. Segment 226 words

      Opens “ואכתי: סבר ר' יוסי אין ברירה? והתניא:…”

      Named: רבי יוסי.

    3. Segment 34 words

      Opens “וחכ"א צריך לעשר. איפוך.…”

    4. Segment 418 words

      Opens “תא שמע, האומר: ״מעשר שיש לי בביתי…”

      Named: רבי יוסי.

    5. Segment 517 words

      Opens “איפוך, אימא: ר' יוסי אומר: לא חילל.…”

    6. Segment 632 words

      Opens “הא ודאי איפכא תניא, דקתני סיפא: ומודה…”

      Named: רבי יוסי.

    7. Segment 718 words

      Opens “האי סלע חדשה ה"ד אי דאיכא תרתי…”

    8. Segment 88 words

      Opens “איידי דתני רישא ״תעלה״, תנא סיפא נמי…”

    9. Segment 935 words

      Opens “א"ל רבא לרב נחמן: מאן האי תנא…”

      Named: רב נחמן, רב על, רבא.

    10. Segment 1014 words

      Opens “אישתיק, ולא א"ל ולא מידי. ולימא ליה…”

    11. Segment 1137 words

      Opens “רב יוסף אמר: תנאי שקלת מעלמא? תנאי…”

      Named: רב יוסף, רב לשבתות, רבי שמעון.

    12. Segment 1213 words

      Opens “והא שמעינן לרבי שמעון דלית ליה ברירה,…”

      Named: רבי שמעון.

    13. Segment 1314 words

      Opens “מאי קשיא? דילמא כי לית ליה לר'…”

    14. Segment 1423 words

      Opens “קסבר רב יוסף: מאן דאית ליה ברירה,…”

      Named: רב יוסף.

    15. Segment 158 words

      Opens “רבא אמר: שאני התם, דבעינן ״ראשית ששיריה…”

      Named: רבא.

    16. Segment 1639 words

      Opens “א"ל אביי: אלא מעתה, היו לפניו שני…”

      Named: אביי.

    17. Segment 1717 words

      Opens “וכ"ת הכי נמי, והתנן: תרומת הכרי הזה…”

    18. Segment 184 words

      Opens “שאני התם דאיכא סביביו.…”

    19. Segment 1920 words

      Opens “ואב"א כדקתני טעמא, אמרו לו לר"מ אי…”

    20. Segment 2011 words

      Opens “ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא דבעינן ראשית ששיריה…”

    21. Segment 219 words

      Opens “הכי קאמרי ליה: לדידן בעינן ראשית ששיריה…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Eruvin 37b · Segment 11 — “רב יוסף אמר: תנאי שקלת מעלמא? תנאי היא! דתניא:…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Eruvin 37b · Segment 16 — “א"ל אביי: אלא מעתה, היו לפניו שני רמונים של…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 37b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026