Talmud Builders

    Eruvin 53a

    Back to index

    English translation — Eruvin 53a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and bridges and monuments over graves in which there is a residence, one extends the measure of that side of the city as though there were other structures opposite them in the adjacent corner of the city. And prior to measuring the Shabbat limit, one renders the city like a square tablet so that it gains the corners, although there are actually no houses in those corners.

    2GEMARA: The Gemara cites a dispute with regard to the mishna’s terminology. Rav and Shmuel disagreed: One taught that the term in the mishna is me’abberin , with the letter ayin , and one taught that the term in the mishna is me’abberin , with the letter alef .

    3The Gemara explains: The one who taught me’abberin with an alef explained the term in the sense of limb [ ever ] by limb. Determination of the city’s borders involves the addition of limbs to the core section of the city. And the one who taught me’abberin with an ayin explained the term in the sense of a pregnant woman [ ubbera ] whose belly protrudes. In similar fashion, all the city’s protrusions are incorporated in its Shabbat limit.

    4Apropos this dispute, the Gemara cites similar disputes between Rav and Shmuel. With regard to the Machpelah Cave, in which the Patriarchs and Matriarchs are buried, Rav and Shmuel disagreed. One said: The cave consists of two rooms, one farther in than the other. And one said: It consists of a room and a second story above it.

    5The Gemara asks: Granted, this is understandable according to the one who said the cave consists of one room above the other, as that is the meaning of Machpelah, double. However, according to the one who said it consists of two rooms, one farther in than the other, in what sense is it Machpelah? Even ordinary houses contain two rooms.

    6Rather, it is called Machpelah in the sense that it is doubled with the Patriarchs and Matriarchs, who are buried there in pairs. This is similar to the homiletic interpretation of the alternative name for Hebron mentioned in the Torah: “Mamre of Kiryat Ha’Arba, which is Hebron” (Genesis 35:27). Rabbi Yitzḥak said: The city is called Kiryat Ha’Arba, the city of four, because it is the city of the four couples buried there: Adam and Eve, Abraham and Sarah, Isaac and Rebecca, and Jacob and Leah.

    7They disagreed about this verse as well: “And it came to pass in the days of Amraphel” (Genesis 14:1). Rav and Shmuel both identified Amraphel with Nimrod. However, one said: Nimrod was his name. And why was his name called Amraphel? It is a contraction of two Hebrew words: As he said [ amar ] the command and cast [ hippil ] our father Abraham into the fiery furnace, when Abraham rebelled against and challenged his proclaimed divinity. And one said: Amraphel was his name. And why was his name called Nimrod? Because he caused the entire world to rebel [ himrid ] against God during his reign.

    8They also disagreed about this verse: “There arose a new king over Egypt, who knew not Joseph” (Exodus 1:8). Rav and Shmuel disagreed. One said: He was actually a new king, and one said: He was in fact the old king, but his decrees were new.

    9The Gemara explains. The one who said he was actually a new king based his opinion on the fact that it is written in the verse that he was new. And the one who said that his decrees were new derived his opinion from the fact that it is not written: And the king died, and his successor reigned, as it is written, for example, with regard to the kings of Edom (Genesis 36).

    10The Gemara asks: And according to the one who said that his decrees were new, isn’t it written: “Who knew not Joseph”? If it were the same king, how could he not know Joseph? The Gemara explains: What is the meaning of the phrase: “Who knew not Joseph”? It means that he conducted himself like one who did not know Joseph at all.

    11The Gemara cites a mnemonic of key words from a series of traditions cited below: Eighteen and twelve we studied, with regard to David, and he will understand.

    12Rabbi Yoḥanan said: I spent eighteen days with Rabbi Oshaya the Distinguished [ Beribbi ], and I learned from him only one matter in our Mishna. In the phrase: How does one extend cities, the word me’abberin is spelled with an alef .

    13The Gemara asks: Is this so? Didn’t Rabbi Yoḥanan say: Rabbi Oshaya the Distinguished had twelve students, and I spent eighteen days among them, and I learned the heart of each and every one, i.e., the nature and character of each student, and the extent of the wisdom of each and every one? How could Rabbi Yoḥanan say that he learned only one matter?

    14The Gemara answers: It is possible that he learned the heart of each and every one and the wisdom of each and every one, but he did not learn substantive tradition. And if you wish, say instead: From the students themselves he learned many things; from Rabbi Oshaya himself he did not learn anything beyond that one matter. And if you wish, say instead: Rabbi Yoḥanan meant to say that he learned only one matter in our Mishna from Rabbi Oshaya, but he learned other matters from him based on baraitot and other sources.

    15And Rabbi Yoḥanan said about that period: When we were studying Torah with Rabbi Oshaya, it was so crowded with students that we would sit four in each square cubit. Similarly, Rabbi Yehuda HaNasi said: When we were studying Torah with Rabbi Elazar ben Shamua, we would sit six in each square cubit.

    16Rabbi Yoḥanan said about his teacher: Rabbi Oshaya the Distinguished was as great in his generation as Rabbi Meir was in his generation: Just as with regard to Rabbi Meir, in his generation his colleagues were unable to fully grasp the profundity of his thinking due to the subtlety of his great mind, so it was with Rabbi Oshaya; his colleagues were unable to fully grasp the profundity of his thinking.

    17Similarly, Rabbi Yoḥanan said: The hearts, i.e., the wisdom, of the early Sages were like the doorway to the Entrance Hall of the Temple, which was twenty by forty cubits, and the hearts of the later Sages were like the doorway to the Sanctuary, which was ten by twenty cubits. And we, i.e., our hearts, are like the eye of a fine needle.

    18He explains: The term early Sages is referring to Rabbi Akiva, and the term later Sages is referring to his student, Rabbi Elazar ben Shamua. Some say that the term early Sages refers to Rabbi Elazar ben Shamua and that the term the later Sages refers to Rabbi Oshaya the Distinguished. And we are like the eye of a fine needle.

    19On the topic of the steady decline of the generations, Abaye said: And we, as far as our capabilities are concerned, are like a peg in the wall with regard to Torah study. Just as a peg enters a wall with difficulty, our studies penetrate our minds only with difficulty. Rava said: And we are like a finger in wax [ kira ] with regard to logical reasoning. A finger is not easily pushed into wax, and it extracts nothing from the wax. Rav Ashi said: We are like a finger in a pit with regard to forgetfulness. Just as a finger easily enters a large pit, similarly, we quickly forget our studies.

    20The Gemara continues the discussion relating to study and comprehension, and cites that which Rav Yehuda said that Rav said: With regard to the people of Judea, who were particular in their speech and always made certain that it was both precise and refined, their Torah knowledge endured for them; with regard to the people of the Galilee, who were not particular in their speech, their Torah knowledge did not endure for them.

    21The Gemara asks: Is this matter at all dependent on being particular with one’s language? Rather, with regard to the people of Judea, who were precise in their language and who would formulate mnemonics for their studies, their Torah knowledge endured for them; with regard to the people of the Galilee, who were not precise in their language and who would not formulate mnemonics, their Torah knowledge did not endure for them.

    22Furthermore, with regard to the people of Judea, who studied from one teacher, their Torah knowledge endured for them, as their teacher provided them with a consistent approach; however, with regard to the people of the Galilee, who did not study from one teacher, but rather from several teachers, their Torah knowledge did not endure for them, as it was a combination of the approaches and opinions of a variety of Sages.

    23Ravina said: With regard to the people of Judea, who would publicly disclose the tractate to be studied in the coming term so that everyone could prepare and study it in advance ( ge’onim ), their Torah knowledge endured for them; with regard to the people of the Galilee, who would not disclose the tractate to be studied in the coming term, their Torah knowledge did not endure for them.

    24The Gemara relates that King David would disclose the tractate to be studied in advance, whereas Saul would not disclose the tractate to be studied. With regard to David, who would disclose the tractate, it is written: “Those who fear You will see me and be glad” (Psalms 119:74), since all were prepared and could enjoy his Torah. With regard to Saul, who would not disclose the tractate to be studied, it is written: “And wherever he turned himself

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    או גשרים או נפשותכעין שעושין על הקבר:

    מוציאין את המדה כנגדןאם בליטות הללו אצל קרן מזרחית צפונית רואין כאילו יש בליטה אחרת כנגדה בקרן מזרחית דרומית וחוט מתוח מזו לזו ומודד מן החוט ולחוץ כדי שיהא התחום שוה לשתי קרנות ולא יהא כאן קצר וכאן ארוך:

    ועושין אותןאת התחומין מרובעין כדי שיהא אלפים לצדדין כבאמצע ולא עגולין שיהא להן אלפים באמצען ובצדדין הן מתמעטין כדרך כל עגול ובעיר מרובעת עסקינן שאין בה אלא אלפים על אלפים דהוו נמי תחומין מרובעים ואם אינה מרובעת כגון שהיא יתירה על אלפים לאורכה או פחותה מאלפים לא הוו מרובעין דתחומין מרובעין לאו דווקא שיהא ארכן כרחבן שהרי רחבן למידת העיר היא אם קטנה אם גדולה וארכן אלפים אלא מרובעין דקתני למעוטי עגולין כדי שיהא נשכר את הזויות:

    גמ' חד תני מאבריןבאלף:

    אבר אברשמוסיפין לה אברים שאם יש אבר שיוצא מן העיר בקרן מזרחית דרומית רואין כאילו אבר גם בקרן מזרחית צפונית ומודדין משם:

    מערת המכפלהמשום דפליגי במשמעות לשון מכפלה נקט לה הכא משום דפליגי נמי בלישנא דמתניתין וכן באמרפל וכן במלך חדש:

    שני בתיםהיו בה זה לפנים מזה:

    בית ועליההוי כפולה בשתי תקרות אבל שני בתים לא שייך בהו לשון כפולה:

    שכפולה בזוגותשנקברו כולן איש ואשתו דהיינו זוג זוג דכתיב (בראשית מ״ט:ל״א) שמה קברו את אברהם ואת שרה וגו':

    עליוכלפי מעלה אלא שכינו חכמים בלשונם:

    מדלא כתיב וימתזה וימלוך פלוני תחתיו:

    אושעיא בריביאדם גדול בדורו וכל היכי דקרי בריבי הכי פירושו:

    לב כל אחד ואחדכמה היה מחודד כלומר בכולן הכרתי מה חריפות יש מזה לזה:

    וחכמת כל אחד ואחדכמה זה חכם מזה וכמה למד יותר ממנו:

    איבעית אימאבמשנתינו לא למד אלא דבר אחד אבל ברייתות וגמרות גמר טובא:

    ששה באמהשהיינו מתקרבין לשמוע מפיו ודוחקין זה את זה:

    ר"מ לא עמדו חביריו על סוף דעתוכדאמרינן בפרק קמא (דף יג:) שהיה אומר על טמא טהור ומראה פנים:

    פתח אולםרחבו כ' ושל היכל י':

    סדקיתמחט שתופרין בה סדקי בגדים והוא דק ביותר:

    כסיכתא בגודא לגמראכיתד שנועצין אותו בכותל בנקב צר ונכנס בדוחק כך אין יכולין אנו להבין מה שאנו שומעין כי אם מעט ובקושי:

    כאצבע בקיראבשעוה קשה שאין האצבע יכול ליכנס בתוכה אלא מדבק מעט:

    כאצבע בבירה לשכחהכשם שהאצבע נוח ליכנס בפי הבור כך אנו מהירין לשכוח:

    שהקפידו על לשונםלדבר בלשון צח ולא בלשון מגונה כדאמרינן לקמן בבני גליל:

    דדייקי לישנאלחזר באותו לשון שהיו שומעין מרבן וע"י שהיו שומעין ע"פ שמועה אחר שמועה היו נותנין בהן סימן זו אחר זו ומתוך כך שהיו מדקדקים בלשון יודעין להניח סימנין נאין ואינן משתכחין מהן:

    ומתנחיומניחין סימנין:

    לא גמרי מחד רבהוהיו שומעין מזה בלשון זה ומזה בלשון אחר אע"פ ששניהם אחד שינוי לשון מבלבלן ומשכחן:

    דגלו מסכתאלמדו לאחרים כך שמעתי. ל"א מפרשין שמועותיהן ומדקדקים בטעמו של דבר עד שמתיישב בלבן:

    יראוני וישמחולפי ששמועותיו מכוונות לאיסור איסור ולהיתר היתר:

    דוד דגלי מסכתאכדאמר בברכות (דף ד.) שהיה יגע בתורה ומורה הוראות כדאמר ידי מלוכלכות בדם ושפיר ושיליא ואומר מפיבושת רבי יפה דנתי יפה זכיתי כו' ואמרינן נמי במועד קטן (דף טז.) עדינו העצני יושב בשבת תחכמוני זה דוד כו':

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    עירובין 53 עמוד א

    1וגשרים ונפשות שיש בהן בית דירה מוציאין את המדה כנגדן. ועושין אותה כמין טבלא מרובעת, כדי שיהא נשכר את הזויות.

    Gemara

    2רב ושמואל: חד תני ״מעברין״ וחד תני ״מאברין״.

    3מאן דתני ״מאברין״ אבר אבר, ומאן דתני ״מעברין״ כאשה עוברה. (בראשית כג, ט)׃

    4מערת המכפלה, רב ושמואל, חד אמר: שני בתים זה לפנים מזה, וחד אמר: בית ועלייה על גביו.

    5בשלמא למאן דאמר זה על גב זה היינו ״מכפלה״. אלא למאן דאמר שני בתים זה לפנים מזה, מאי ״מכפלה״?

    6שכפולה בזוגות. (בראשית לה, כז) ״ממרא קרית ארבע״, א"ר יצחק, קרית הארבע זוגות: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. (בראשית יד, א)׃

    7״ויהי בימי אמרפל״, רב ושמואל, חד אמר: נמרוד שמו. ולמה נקרא שמו אמרפל? שאמר והפיל לאברהם אבינו בתוך כבשן האש, וחד אמר: אמרפל שמו, ולמה נקרא שמו נמרוד? שהמריד את כל העולם כולו עליו במלכותו. (שמות א, ח)׃

    8״ויקם מלך חדש על מצרים״, רב ושמואל, חד אמר: חדש ממש, וחד אמר: שנתחדשו גזירותיו.

    9מ"ד חדש ממש דכתיב ״חדש״, ומאן דאמר שנתחדשו גזירותיו מדלא כתיב ״וימת וימלוך״.

    10ולמאן דאמר שנתחדשו גזירותיו, הא כתיב ״(שמות א״, ח) ״אשר לא ידע את יוסף״? מאי ״אשר לא ידע את יוסף״ דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה ליוסף כלל.

    11(סימן: שמונה עשרה ושנים עשר למדנו בדוד ויבן)׃

    12א"ר יוחנן: י"ח ימים גידלתי אצל רבי אושעיא בריבי ולא למדתי ממנו אלא דבר אחד במשנתינו: כיצד מאברין את הערים באלף.

    13איני?! והאמר רבי יוחנן י"ב תלמידים היו לו לרבי אושעיא בריבי, וי"ח ימים גידלתי ביניהן, ולמדתי לב כל אחד ואחד, וחכמת כל אחד ואחד?

    14לב כל אחד ואחד וחכמת כל אחד ואחד גמר, גמרא לא גמר. איבעית אימא: מנייהו דידהו גמר, מיניה דידיה לא גמר. ואב"א דבר אחד במשנתינו קאמר.

    15וא"ר יוחנן: כשהיינו לומדין תורה אצל ר' אושעיא, היינו יושבין ארבעה ארבעה באמה. אמר רבי: כשהיינו לומדין תורה אצל רבי אלעזר בן שמוע, היינו יושבין ששה ששה באמה.

    16א"ר יוחנן: רבי אושעיא בריבי בדורו כר' מאיר בדורו, מה רבי מאיר בדורו לא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו אף רבי אושעיא לא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו.

    17אמר ר' יוחנן: לבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל, ואנו כמלא נקב מחט סידקית.

    18ראשונים ר"ע אחרונים ר"א בן שמוע. איכא דאמרי: ראשונים ר' אלעזר בן שמוע, אחרונים ר' אושעיא בריבי. ואנו כמלא נקב מחט סידקית.

    19אמר אביי: ואנן, כי סיכתא בגודא לגמרא. אמר רבא: ואנן, כי אצבעתא בקירא לסברא. אמר רב אשי: אנן, כי אצבעתא בבירא לשכחה.

    20אמר רב יהודה אמר רב: בני יהודה שהקפידו על לשונם, נתקיימה תורתם בידם. בני גליל שלא הקפידו על לשונם, לא נתקיימה תורתם בידם.

    21מידי בקפידא תליא מילתא? אלא: בני יהודה דדייקי לישנא, ומתנחי להו סימנא, נתקיימה תורתן בידן. בני גליל דלא דייקי לישנא, ולא מתנחי להו סימנא, לא נתקיימה תורתן בידם.

    22בני יהודה גמרו מחד רבה, נתקיימה תורתן בידם. בני גליל דלא גמרי מחד רבה, לא נתקיימה תורתן בידם.

    23רבינא אמר: בני יהודה דגלו מסכתא, נתקיימה תורתן בידם. בני גליל דלא גלו מסכתא, לא נתקיימה תורתן בידם.

    24דוד גלי מסכתא, שאול לא גלי מסכתא. דוד דגלי מסכתא, כתיב ביה: (תהלים קיט, עד) ״יראיך יראוני וישמחו״. שאול דלא גלי מסכתא, כתיב ביה: ((שמואל א יד, מז) אל כל) אשר יפנה׃

    Tosafot

    וגשרים ונפשות שיש בהן בית דירההא דקתני שיש להן בית דירה לא קאי אנפשות כדמוכח בברייתא דנפשות גופיה סתמא לדירת שומר קבר עביד הלכך אף ע"ג דלא דייר בה דירה היא דנפש בנין שעל הקבר כדפ"ה בגמרא אלא אגשרים קאי דגשר וקבר ובית הכנסת וכל הנהו דקתני בגמ' בברייתא שיש להם בית דירה לאו לבית דירה עביד ואי לית ביה בית דירה לאו דירה הוא בערוך מפרש נפש ציון כדאמרינן בירושלמי אמר רשב"ג אין עושין נפשות לצדיקי' אלא דבריהם הם זכרונם וכן הביא מפ"ב דשקלים (דף ו:):

    לא למדתי ממנו כו'והא דאמר בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נז.) בעי מיניה רבי יוחנן מרבי אושעיא פצוע דכא כהן כו' לא באותן י"ח ימים היה:

    כי אצבעתא בבירא לשכחאור"ח גרס בביזרי פירש כשוקע אצבעו בזרעונים כמו בחרדל וכיוצא בו נראה כמו גומא וכשמסיר אצבעו חוזרת ומתמלאת הגומא מיד כך אנו כשאנו מסיימין המסכתא ומתחילין האחרת מיד שוכחין הראשונה:

    דגמרי מחד רבהלגמרא רב אחד עדיף שלא יבלבל לשונם יחד אבל למיסבר אמרינן בפ"ק דע"ז (דף יט.) כל הלומד תורה לפני רב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    פי' פגים בניין כמו שובך כדאמרינן (סנהדרין כה) במפריחי יונים (מי ששברו) [משישברו] את פגמיהן כגון שובך של יונים עשוי בניין עומד. ירושלמי בית נכנס מוציאין אותו כנגד העיר פגום יוצא מוציאין את העיר כנגדו.

    רב תני מעברין מלשון אשה עוברהשמואל תני מאברין מוסיפין לה אבר. רב תני עד שיאותו לאורו כדכתיב אך בזאת נאותה לכם. שמואל תני יעותו כדכתיב לדעת לעות את יעף דבר. (תני רב) [רב תני] אידיהם כדכתי' כי קרוב יום אידם שמואל אמר עידיהם כדכתיב ועדיהם המה שעתידים לבייש עובדיהן. כתיב ומשה יקח את האהל כמה היה רחוק מיל והיה כל מבקש משה אין כתיב אלא כל מבקש ה' מיכן כל המקביל פני רבו כמקביל פני השכינה. רב אמר כתיב ויאמר אליהו התשבי וגו' והלא אליהו טירונין של נביאים היה אלא מלמד שכל עמידות שעמד לפני אחיה השילוני כאילו עמד לפני השכינה. ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלהים וכי לפני האלהים אכלו. אלא מלמד שכל המקבל פני חבירו כאלו מקבל פני שכינה.

    מערת המכפלה רב ושמואל חד א' ב' בתים זה לפנים מזה וחד אמר בית ועליה קרית ארבע ד' זוגות אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה א"ר יוחנן י"ב תלמידים היו לר' אושעי' (ב"ר) [בריבי] וששה חדשים גדלתי אצלו ולמדתי (מכל) [לב כל] אחד ואחד וחכמת כל אחד ואחד ולא למדתי ממנו אלא דבר אחד במשנתנו כיצד מאברין [באל"ף] והיינו יושבין ד' באמה ור' אושעי' היה בדורו כר' מאיר בדורו ולא עמדו חבריהם על סוף דעתם.

    א"ר יוחנן לבן של ראשונים והם ר' עקיבא (וחכמים אומרים) כפתחו של אולם מ' אמה לבן של אחרונים והוא רבי אלעזר בן שמוע כפתחו של היכל כ' אמה ואנו לבינו כמלוא נקב מחט סדקית. פי' מחט דק מאד כסיכתא בגודא לגמרא. פי' היתד בכותל שאינו לא מעלה ולא מוריד. כך אנו בגמרא.

    ואמר רבא ואנו לסברא כאצבעתא בקירה פי' (רב) [רק] כשמניח אצבעו בתוכו נעשה גומא וכשמגביה מפעפע ועולה ומתמלאת הגומא כאלו לא נשקעה בתוכה אצבע ולא היתה גומא בתוכו אמר רב אשי ולשכחה כאצבעתא (בבירא) [בביזרא]. פי' כמו ששוקע אצבע בזירעונים כמו חרדל וכיוצא בו נראה כאלו עשה גומא וכאשר מרים אצבעו חוזרת ומתמלאת את הגומא מיד. כך אנו כשמשלימים מסכת ומתחילין אחרת מיד שוכחים הראשונה:

    אמר רב יהודה אמר רב בני יהודה שמקפידים על לשונם ומחתי סימן וגמרי מחד רבה ודייקי לישנא נתקיימה תלמודן בידן. ולא עוד אלא דגלו מסכתא כדכתיב ביה יראיך יראוני וישמחו. אבל בני גליל דלא קפדי אלשונם ולא גמירי מחד רבה ולא דקו (לשונם) [בלשונם] ולא נתקיימה תלמודם בידם ולא גלו מסכת נמי כשאול דכתיב ביה ובכל אשר יפנה ירשיע:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 53a

    Eruvin 53a. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 515 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    או גשרים או נפשות כעין שעושין על הקבר:

    מוציאין את המדה כנגדן אם בליטות הללו אצל קרן מזרחית צפונית רואין כאילו יש בליטה אחרת כנגדה בקרן מזרחית דרומית וחוט מתוח מזו לזו ומודד מן החוט ולחוץ כדי שיהא התחום שוה לשתי קרנות ולא יהא כאן קצר וכאן ארוך:

    ועושין אותן את התחומין מרובעין כדי שיהא אלפים לצדדין כבאמצע ולא עגולין שיהא להן אלפים באמצען ובצדדין הן מתמעטין כדרך כל עגול ובעיר מרובעת עסקינן שאין בה אלא אלפים על אלפים דהוו נמי תחומין מרובעים ואם אינה מרובעת כגון שהיא יתירה על אלפים לאורכה או פחותה מאלפים לא הוו מרובעין דתחומין מרובעין לאו דווקא שיהא ארכן כרחבן שהרי רחבן למידת העיר היא אם קטנה אם גדולה וארכן אלפים אלא מרובעין דקתני למעוטי עגולין כדי שיהא נשכר את הזויות:

    גמ' חד תני מאברין באלף:

    אבר אבר שמוסיפין לה אברים שאם יש אבר שיוצא מן העיר בקרן מזרחית דרומית רואין כאילו אבר גם בקרן מזרחית צפונית ומודדין משם:

    מערת המכפלה משום דפליגי במשמעות לשון מכפלה נקט לה הכא משום דפליגי נמי בלישנא דמתניתין וכן באמרפל וכן במלך חדש:

    שני בתים היו בה זה לפנים מזה:

    בית ועליה הוי כפולה בשתי תקרות אבל שני בתים לא שייך בהו לשון כפולה:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 53a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    וגשרים ונפשות שיש בהן בית דירה הא דקתני שיש להן בית דירה לא קאי אנפשות כדמוכח בברייתא דנפשות גופיה סתמא לדירת שומר קבר עביד הלכך אף ע"ג דלא דייר בה דירה היא דנפש בנין שעל הקבר כדפ"ה בגמרא אלא אגשרים קאי דגשר וקבר ובית הכנסת וכל הנהו דקתני בגמ' בברייתא שיש להם בית דירה לאו לבית דירה עביד ואי לית ביה בית דירה לאו דירה הוא בערוך מפרש נפש ציון כדאמרינן בירושלמי אמר רשב"ג אין עושין נפשות לצדיקי' אלא דבריהם הם זכרונם וכן הביא מפ"ב דשקלים (דף ו:):

    לא למדתי ממנו כו' והא דאמר בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נז.) בעי מיניה רבי יוחנן מרבי אושעיא פצוע דכא כהן כו' לא באותן י"ח ימים היה:

    כי אצבעתא בבירא לשכחא ור"ח גרס בביזרי פירש כשוקע אצבעו בזרעונים כמו בחרדל וכיוצא בו נראה כמו גומא וכשמסיר אצבעו חוזרת ומתמלאת הגומא מיד כך אנו כשאנו מסיימין המסכתא ומתחילין האחרת מיד שוכחין הראשונה:

    דגמרי מחד רבה לגמרא רב אחד עדיף שלא יבלבל לשונם יחד אבל למיסבר אמרינן בפ"ק דע"ז (דף יט.) כל הלומד תורה לפני רב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם:

    Tosafot on Eruvin 53a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    פי' פגים בניין כמו שובך כדאמרינן (סנהדרין כה) במפריחי יונים (מי ששברו) [משישברו] את פגמיהן כגון שובך של יונים עשוי בניין עומד. ירושלמי בית נכנס מוציאין אותו כנגד העיר פגום יוצא מוציאין את העיר כנגדו.

    רב תני מעברין מלשון אשה עוברה שמואל תני מאברין מוסיפין לה אבר. רב תני עד שיאותו לאורו כדכתיב אך בזאת נאותה לכם. שמואל תני יעותו כדכתיב לדעת לעות את יעף דבר. (תני רב) [רב תני] אידיהם כדכתי' כי קרוב יום אידם שמואל אמר עידיהם כדכתיב ועדיהם המה שעתידים לבייש עובדיהן. כתיב ומשה יקח את האהל כמה היה רחוק מיל והיה כל מבקש משה אין כתיב אלא כל מבקש ה' מיכן כל המקביל פני רבו כמקביל פני השכינה. רב אמר כתיב ויאמר אליהו התשבי וגו' והלא אליהו טירונין של נביאים היה אלא מלמד שכל עמידות שעמד לפני אחיה השילוני כאילו עמד לפני השכינה. ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלהים וכי לפני האלהים אכלו. אלא מלמד שכל המקבל פני חבירו כאלו מקבל פני שכינה.

    מערת המכפלה רב ושמואל חד א' ב' בתים זה לפנים מזה וחד אמר בית ועליה קרית ארבע ד' זוגות אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה א"ר יוחנן י"ב תלמידים היו לר' אושעי' (ב"ר) [בריבי] וששה חדשים גדלתי אצלו ולמדתי (מכל) [לב כל] אחד ואחד וחכמת כל אחד ואחד ולא למדתי ממנו אלא דבר אחד במשנתנו כיצד מאברין [באל"ף] והיינו יושבין ד' באמה ור' אושעי' היה בדורו כר' מאיר בדורו ולא עמדו חבריהם על סוף דעתם.

    א"ר יוחנן לבן של ראשונים והם ר' עקיבא (וחכמים אומרים) כפתחו של אולם מ' אמה לבן של אחרונים והוא רבי אלעזר בן שמוע כפתחו של היכל כ' אמה ואנו לבינו כמלוא נקב מחט סדקית. פי' מחט דק מאד כסיכתא בגודא לגמרא. פי' היתד בכותל שאינו לא מעלה ולא מוריד. כך אנו בגמרא.

    ואמר רבא ואנו לסברא כאצבעתא בקירה פי' (רב) [רק] כשמניח אצבעו בתוכו נעשה גומא וכשמגביה מפעפע ועולה ומתמלאת הגומא כאלו לא נשקעה בתוכה אצבע ולא היתה גומא בתוכו אמר רב אשי ולשכחה כאצבעתא (בבירא) [בביזרא]. פי' כמו ששוקע אצבע בזירעונים כמו חרדל וכיוצא בו נראה כאלו עשה גומא וכאשר מרים אצבעו חוזרת ומתמלאת את הגומא מיד. כך אנו כשמשלימים מסכת ומתחילין אחרת מיד שוכחים הראשונה:

    אמר רב יהודה אמר רב בני יהודה שמקפידים על לשונם ומחתי סימן וגמרי מחד רבה ודייקי לישנא נתקיימה תלמודן בידן. ולא עוד אלא דגלו מסכתא כדכתיב ביה יראיך יראוני וישמחו. אבל בני גליל דלא קפדי אלשונם ולא גמירי מחד רבה ולא דקו (לשונם) [בלשונם] ולא נתקיימה תלמודם בידם ולא גלו מסכת נמי כשאול דכתיב ביה ובכל אשר יפנה ירשיע:

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 53a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    וגשרים ונפשות שיש בהם בית דירה בית דירה אגשרים קאי, אבל נפשות סתמא לבית דירה הן כדמשמע בגמרא בברייתא (שם).

    עושין אותה כמין טבלא מרובעת לאו דוקא כטבלא מרובעת, דהא תניא בברייתא דלקמן (עירובין נה, א) ארוכה כמות שהיא, וקא מפרש בגמרא דאריכא וקטינא, וקא משמע לן דלא מרבעי לה למיהוי פותיה כאורכה. אלא הכא הכי קאמר: שאם היתה עגולה מרבעין אותה וכדתניא בברייתא לקמן.

    Rashba on Eruvin 53a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    לעולם יהא אדם מכיר חסרונו ואל ישא פנים לעצמו וכל שכן בערך אל הקודמים במעלה ובזמן. כבר אמרו לבן של ראשוני׳ כפתחו של אולם ושל אחרונים כשל היכל ואנו כמלא נקב מחט סדקית. ולעולם ידקדק בלשונו ויקפיד עליו לדקדקו היטב שבזה יתקיים למודו ויעשה סימניות בשמועות שהוא לומד כדי שיהא זוכרם יפה:

    יראה מסוגיא זו שעיקר הלמוד הוא ללמוד מרב אחד כמו שאמ׳ בני יהודה דגמר מחד רבא נתקיים תלמודן. וכן יראה ממסכת חולין שאמ׳ רב יוסף מכולי עלמא גמירנא אנא מרב יהודה גמירנא ובראשון של ע״ז [יט.] יראה ההפך כמו שאמרו שם כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם. ומכל מקום כבר אמרו שם הני מלי בסברא אבל בגמרא מרב אחד עדיף:

    לעולם יהא החכם משתדל להשפיע חכמתו לזולתו שבזה למודו מתקיים ומצליח והוא שאמרו בני יהודה דגלו מסכתא נתקיים תלמודם בידם ר״ל שלמדו לזולתם. והוא שאמרו לחייו כערוגת הבשם אם משים עצמו כערוגה שהכל דשין בה או שהכל מתבשמין הימנה תלמודו מתקיים בידו. ויש מפרשי׳ דגלו מסכתא כשהיו דורשי׳ ברבים מודיעין מקודם באי זה ענין ובאי זו מסכתא הם דורשים כדי שירגישו השומעים ויעיינו בדבר עד שידעו להשיב ומתוך כך הענין יוצא לאמתו והרב מודה בדרך זה שנוח לו להיות תלמידיו משיבין לו כדי שיבא הענין לידי בירור. והוא שדרשו דוד דגלי מסכתא כתי׳ ביה יראיך יראוני וישמחו שהרי היה גורם להם שלא יתביישו. שאול דלא גלי מסכתא כתי׳ ביה בכל אשר יפנה ירשיע שהיה מעמידם בחזקת רשעים ועמי הארץ:

    Meiri on Eruvin 53a · Sefaria · Edition: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain

    Ben Yehoyada

    אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר שְׁנֵי בָּתִּים זֶה לִפְנִים מִזֶּה, מַאי 'מַכְפֵּלָה'?. פירש רש"י 'בשני בתים לא שייך היה לשון כפולה'. וקשה אמאי לא שייך דהא כמו שתאמר כפולה בשתי תקרות כן תאמר כפולה בשתי מחיצות, דהפנימית יש לה מחיצה שלה וגם מחיצה של החיצונה? ועוד קשה מאי מתרץ ליה שכפולה בזוגות והלא אברהם אבינו ע"ה קרא לה מַכְפֵּלָה לפני בני חת, ואם הוא ידע ברוח הקודש שתהיה כפולה בזוגות מנא ידעי בני חת דקרא לה קמייהו מערת המכפלה? ואי אפשר לומר שגילה להם סוד זה שתהיה כפולה בזוגות! ועוד מלשון (בראשית כג, ט) 'וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ' משמע שהיתה ידועה אצלם בשם זה. ונראה לי בס"ד כונת הגמרא להקשות על מה שאנחנו קורין עתה 'מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה' דבשלמא למאן דאמר זו על גבי זו הוא חידוש דלא נמצא עתה כזאת ב' מערות זו על גבי זו, אך למאן דאמר זו לפנים מזו אין זה חידוש כדי שתהיה נקראת מערת האבות לבדה בו, דכמה מערות איכא בארץ ישראל שהם מערה לפנים ממערה. ומערה שנטמן בה דוד המלך ע"ה מפני שאול היתה כן. גם מערת רבי עקיבא נמי היא כך, וכן מערת רבי חייא ובניו, וכן מערת אביי ורבא, ועוד יש כזאת, ומה חידוש זה באותה מערה שתהיה נקראת מכפלה? ומשני שאנחנו קורין אותה מכפלה משום דְכְּפוּלָה בְּזוּגוֹת. ועל אברהם אבינו ע"ה שקראה מערת המכפלה לפני בני חת אין להקשות מה חידוש זה שקראה על שם כפלותה, דאין הכי נמי אין זה חידוש והרבה מערות הם כך, אך הוא הוכרח לפרש המכפלה כדי לברר מקחו, שלא יאמרו לו אחר כך את החיצונה דוקא מכרנו אם היה אומר סתם את המערה אשר בקצה שדהו, ולכן הוכרח לפרש המכפלה לברר שהוא קנה הפנימית שהיא הכפולה. והנה נראה יותר לומר דרב ושמואל שניהם דבריהם אמת והא והא איכא, שיש שתי מערות זו על גבי זו ובתחתונה יש מערה אחרת לפנים ממנה, ופתח התחתונה אינו מכוון כנגד פתח העליונה אלא הוא טמון בקרקע העליונה בצד אחד, וכאשר הכניסו את הזוגות לתוכה ירדו תחלה לקרקע העליונה, ומשם ירדו לתחתונה דרך הפתח שלה, ואחר שירדו לקרקע התחתונה נכנסו למערה ב' הפנימית שפתחה פתוח בתחתונה וקברו הזוגות בפנימית, אך ודאי המקום עמוק עמוק מאד. ואל תתמה איך היו יכולים החיים ליכנס במקום עמוק כזה ולסבול אויר הפנימית, כי ודאי בדרך נס היה כל זה, ושרה אברהם לבדו הכניסה, וכן את רבקה יצחק לבדו הכניסה, וכן את אברהם יצחק לבדו הכניסו, ואת יצחק יעקב לבדו הכניסו, וכן את לאה יעקב לבדו הכניסה, כמו שנאמר (בראשית מט, לא) 'וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה' ואת יעקב יוסף הכניסו ואחיו עמו וכולם בנס נכנסו ויצאו. או יתכן היה להם סמנים שיש בהם ריח טוב ובהם או בעשן שלהם נכנסו ויצאו. ושטח המערה אין אנחנו יודעים כמה, והציונים שיש עתה בעליונה אלו עשאום הגוים לפי דעתם, והחומה מחמת שאבניה גדולים מאד נראה שהיא בנין ישראל קדמונים, אך אין מכאן הוכחה על שטח הפנימית, כי אפשר עשו החומה כפי שטח העליונה דוקא, וסדר קבורתם מבואר בזוהר הקדוש שני אופנים וברוך היודע. ודע כי מה שתשמע שבזמן המלחמה והמצור קפצו גוים והפילו עצמם תוך המערה העליונה, הנה קרקע העליונה אין ניכר בה שום דבר, ובודאי אלו תכף ומיד נעשו עפר, או נטלום השדים וזרקום לתוך הים, כי אי אפשר שתשאר נבלתם שם רגע וזה פשוט, אף על פי שבקרקע העליונה אין שם שום דבר, ואינו נראה שם כלום כי אם רק יש שם פתח לתחתונה, עם כל זה המקום מקודש ולא יתכן שנשארה נבלת הגוים שנפלו שם רגע אחד, ועל זה נאמר (תהלים לז, י) וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וכו', וכן אמר בקהלת (קהלת ח, י) וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבֻרִים וָבָאוּ וּמִמְּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ וְיִשְׁתַּכְּחוּ בָעִיר אֲשֶׁר כֵּן עָשׂוּ גַּם זֶה הָבֶל ואין להאריך עוד בזה והמבין יבין.

    "וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל" (בראשית יד, א) רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר 'נִמְרוֹד' שְׁמוֹ. קשה הוה לי להש"ס למנקט פלוגתייהו על פסוק האמור קודם זה בפרשת נח, דכתיב (בראשית י, ח) וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד? ונראה לי בס"ד דודאי מאן דאמר 'נִמְרוֹד שְׁמוֹ' הוא רַב, כיון דנקיט מילתיה בראשונה והוא נזכר קודם שמואל, ומאחר דרב הוא דאמר נִמְרוֹד שְׁמוֹ ודאי הוא אמר האי מילתא על פסוק זה של 'וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל' דקא משמע לן חידוש זה דאין אמרפל שמו אלא נמרוד שמו, וּשְׁמוּאֵל פליג עליה ואמר לא כי אלא 'אַמְרָפֶל שְׁמוֹ' וכדנקיט האי קרא, ומה שנקרא נמרוד בקרא אחרינא הוא על אשר המריד את כל העולם. ברם עדיין י"ל מאי נפקא מינה בהאי פלוגתא דפליגי רבנן אם היה עיקר שמו נמרוד או עיקר שמו אמרפל? ונראה לי בס"ד דנפקא מינה אם אחד אמר על חבירו: זה כנמרוד! אז למאן דאמר נמרוד שם הלידה אין זה בזיון ואינו יכול לתבעו בדין, כי יאמר כונתי לומר שהוא גיבור כנמרוד, אבל אם נאמר אמרפל שם הלידה ואחר כך נקרא נמרוד על עוצם רשעתו שהמריד את העולם וכו' אז חשיב זה בזיון במה שאמר 'זה כנמרוד'. ולכן תמצא בפסוק (בראשית י, ט) עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי הֳ', פירש רש"י ז"ל בחומש על כל אדם מרשיע בעזות פנים יודע רבונו ומתכוין למרוד בו יאמר זה כנמרוד גבור ציד עד כאן לשונו. הנה רש"י ז"ל אזיל בתר מאן דאמר 'אַמְרָפֶל שְׁמוֹ' ונמרוד הוא מורה על רשעתו, ולכן אם אמר על אחד 'זה כנמרוד' הרי זה בזיון, אך אונקלוס תרגם פסוק הנזכר הוּא הֲוָה גִבַּר תַּקִּיף קֳדָם הֳ' עַל כֵּן יִתְאֲמַר כְּנִמְרֹד גִּבַּר תַּקִּיף קֳדָם הֳ' עד כאן, והוא אזיל בתר מאן דאמר 'נִמְרוֹד שְׁמוֹ' ושם אמרפל הוא שם רשעתו, ולכן אם אמר זה כנמרוד אין זה בזיון, כי יאמר כונתו לומר הֲוָה גִבַּר תַּקִּיף כְּנִמְרֹד.

    שֶׁאָמַר וְהִפִּיל אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ י"ל למאי הוצרך לפרש רמז שאמר ומה בא ללמדינו בזה? ונראה לי בס"ד בזה למדנו עוד פלא הנס שנעשה לאברהם אבינו מצד אחר, כי ידוע שנמרוד היה מכשף גדול, ומסתמא עשה ואמר כמה לחשים בשמות טומאה כשהפיל את אברהם אבינו לכבשן האש כדי שישלוט בו האש, ולא הועיל כי מכולם הצילו השם יתברך, וזה שכתב שאמר והפיל את אברהם ללמדינו רבותא של נס שעשה השם יתברך לאברהם אבינו, כי אותו רשע אמר כמה לחשים בשמות טומאה להפיל את אברהם אבינו כדי שישלוט בו האש ולא שלט בו. או יובן בס"ד דאיתא בתנא דבי אליהו שעשה נמרוד ויכוח עם אברהם אבינו ע"ה, והסית אותו בכמה דברים למשוך לבו לעבוד עבודה זרה קודם שהפילו לכבשן האש, וכשראה שלא הועילו דבריו עמו אז אמר שישליכו לכבשן האש שהוא עובד לאש, ואם יש יכולת לאלוה שלך יבא ויצילך ע"ש. ולזה אמר שֶׁאָמַר וְהִפִּיל פירוש אָמַר תחילה דברים של הסתה ואחר כך הִפִּיל. והנה מלבד הנטריקון דעביד הגמרא בשם אמרפל נראה לי בס"ד טעם נכון בשם אמרפל שנקרא בו נמרוד, והוא דנמרוד עשה עצמו אלוה ופעם באחדותו יתברך הרמוזה באות אל"ף שהוא מספר אחד, ולפי הפגם שלו אינו נקרא האלף במילואו בשלשה אותיות, אלא מסתלק ממנו אות הראשונה שהיא א' ונשאר רק אותיות פל. ולכך נקרא אמרפל חלק התיבה לשתים וקרי בה 'אמר פל'. ועוד נראה לי בס"ד לרמוז אמרפל אותיות 'מר אפל' שהיה מר ואפל שהחשיך עיני הבריות במרירות אשר מירר אותם לעבוד עבודה זרה.

    חַד אָמַר חָדָשׁ מַמָּשׁ. מקשים מה חידש מאן דאמר זה על הכתוב דהא גם הכתוב קוראו חָדָשׁ? ונראה לי בס"ד מי שהוא מלך בן מלך כשמולך אחר מות אביו אין המלכות אצלו חדשה ממש, יען כי גם בחיי אביו היתה המלכות נקראת על שמו שקורין אותו יורש העצר, ויש לו שם מיוחד בעבור זה, מה שאין כן אם אינו בן מלך, כשמולך הנה המלכות אצלו חדשה ממש, כי קודם שמלך לא היה לו שום מגע במלכות לא מינה ולא מקצתה, ולכן מאן דאמר זה בא לחדש על הכתוב חדש ממש שלא היה בן מלך דאז המלכות היא אצלו חדשה ממש. או יובן בס"ד הכונה דסבירא ליה מקודם לא היה למצרים מלך גמור כשאר מלכים, אלא היתה ריפובלי"ק כמו שיש עתה במלכות אמריכא"ן ובמלכות פראנס"ה, והראש של ריפובלי"ק היה נקרא פרעה, ואחר כך קודם ששעבדו בישראל שינו תכסיס שלהם ומינו עליהם מלך ולזה אמר 'חָדָשׁ מַמָּשׁ' ואף על גב דכתיב בפרשת וישב בענין שר המשקים ושר האופים (בראשית מ, א) חָטְאוּ לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם, לא היה עדיין מלך ממש אלא היו ריפובלי"ק, ולהראש קרי ליה מלך מצרים בלשון מושאל שדינו כמלך. ועדיין יש להבין במאמר זה מאי נפקא מינה בהאי פלוגתא רב ושמואל, אם נאמר 'חָדָשׁ מַמָּשׁ' או נאמר 'נִּתְחַדְּשׁוּ גְּזֵרוֹתָיו'? ונראה לי בס"ד דנפקא מינה לענין דינא בעלמא, דכתיב (דברים כ, ה) מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ, ומצינו במשנה דסוטה (משנה סוטה ח, ג) דרבי יהודה סבירא ליה הבונה בית על מכונו, דהיינו שסתרו וחזר ובנאו אינו חוזר דחדש ממש בעינן, והרמב"ם ז"ל לא פסק דברי רבי יהודה להלכה, וכתב בפירוש המשניות שאין הלכה כרבי יהודה, אלא גם סתר ביתו וחזר ובנאו חוזר, דסבירא ליה דתנא קמא פליג על רבי יהודה בזה. והשתא לפי זה מפלוגתא דרב ושמואל הכא בתיבת מלך חדש יצא נפקותא לענין דינא בדין בית חדש הנזכר, דלמאן דאמר 'חָדָשׁ מַמָּשׁ' סבירא ליה כרבי יהודה דבעינן חדש ממש, אבל סתרו וחזר ובנאו שחידש בניינו אינו חוזר, ולמאן דאמר חדש 'שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ גְּזֵרוֹתָיו' סבירא ליה כתנא קמא דחידש בניינו ואינו חדש ממש הרי זה חוזר. וראיתי להרב משנה למלך ז"ל (בהלכות מלכים פ"ח, ה"ח) שכתב, מ"ש רבינו דאין הלכה כרבי יהודה, לא ידעתי מנא ליה דתנא קמא חולק בזה? ובגמרא הביאו על דברי רבי יהודה אלו: 'תנא אם הוסיף דמוס אחד חוזר' ואם לא היה כרבי יהודה לא הוו מפרשי דבריו! ובירושלמי שקלו וטרו אם סדו בסיד או שפתח בו חלונות וכו' וכל זה אליבא דרבי יהודה, עד כאן לשונו, ע"ש. ועל פי הדברים הנזכרים שכתבתי בס"ד דהאי פלוגתא דמלך חדש תליא בהאי פלוגתא דבית חדש נראה לי בס"ד לתרץ הערת הגאון משנה למלך ז"ל הנזכר בדרך חריף, והוא דהרמב"ם ז"ל סבירא ליה מאן דאמר חדש ממש שום דנקיט הש"ס להאי מלתא דחדש ממש בתחלה, וכן רב נזכר קודם שמואל, ומאחר דקיימא לן 'הלכה כרב באיסורי וכשמואל בדיני' ודין זה דחזרת עורכי המלחמה הוא בכלל דיני ואינו בכלל איסורי, כי הוא בחלק המשפטים, לכן פסק הרמב"ם ז"ל בדין בית חדש דלאו כרבי יהודה, משום דהרמב"ם אזיל בתר סברת שמואל דהלכתא כוותיה בדיני, דהוא סבר אין משמעות חדש הוא'חָדָשׁ מַמָּשׁ' אלא 'נִּתְחַדְּשׁוּ גְּזֵרוֹתָיו' נמי קרי ליה חדש, והוא הדין הכא בבית חדש אינו צריך חדש ממש אלא גם אם חידש בניינו הרי זה חוזר דקרינן ביה בית חדש. ודע דאיתא בביצה (ביצה דף י:) רבי יוחנן ורבי אלעזר חד אמר בשני כיסין מחלוקת, אבל בכיס אחד דברי הכל חולין, וחד אמר בכיס אחד מחלוקת וכו', וכתב הגאון הרדב"ז בהלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ששי, פסק רבינו כמאן דאמר בשני כיסים מחלוקת דסתמא דמילתא כיון שהתלמוד הקדימו, דברי רבי יוחנן הם עיין שם. ובחדושי בס"ד למסכת מגילה בדף כ"ז ע"א, דקאמר תסתיים דרבי יהושע בן לוי הוא דאמר מקום שמגדלין בו תורה, דאמר רבי יהושע בן לוי בית הכנסת מותר לעשותו בית מדרש שמע מינה, שם הערותי בדברי הרדב"ז ממ"ש במועד קטן (מועד קטן ג.) החורש בשביעית רבי יוחנן ורבי אלעזר חד אמר לוקה, וחד אמר אינו לוקה, ופסק הרמב"ם כמאן דאמר אינו לוקה, וידוע הוא דרבי יוחנן ורבי אלעזר הלכה כרבי יוחנן, וגם שם ישבתי הערה זו. מיהו אפילו אם נאמר כל היכא, דנקיט תלמודא חד אמר וחד אמר מספקא ליה מאן אמר הא ומאן אמר הא, עם כל זה מוכרח למנקט בענין דידן בדין עורכי המלחמה להלכה על פי סברת המאן דאמר 'נִּתְחַדְּשׁוּ גְּזֵרוֹתָיו' יען כי לסברת האומר נתחדשו גזרותיו נפיק מיניה קולא לפטרו שיוכל לחזור, ולכן אף על גב דהש"ס מספקא ליה מי הוא בעל סברא זו רב או שמואל, סבירא ליה להרמב"ם דמצי למימר זה החוזר דשמואל הוא, דאמר נִּתְחַדְּשׁוּ גְּזֵרוֹתָיו נמי חדש קרו ליה, ולכך פסק דאין הלכה כרבי יהודה דסבירא ליה דחוזר. וכיוצא בדבר זה ממש כתב הגאון מהר"י קרקוס ז"ל בהלכות שמיטה ויובל דין ב' וז"ל, פסק רבינו כמאן דאמר אינו לוקה, כיון דלא סיימו מאן אמר לוקה ומאן אמר אינו לוקה אין ללקות מספק עד כאן לשונו, וכן כאן אומר זה החוזר דשמואל הוא דאמר נִּתְחַדְּשׁוּ גְּזֵרוֹתָיו נקרא חדש, ולדידיה אין אני חייב לחזור דלא בעינן חדש ממש, והא דידן עדיפה דתלמודא מזכיר את רב קמי שמואל ונקיט חַד אָמַר חָדָשׁ מַמָּשׁ ברישא. ושוב ראיתי להגאון חיד"א ז"ל (בחיים שאל ח"א דף ק' מ"ג) שהעיר על הגאון משנה למלך ז"ל דלא זכר שר דבתוספתא פ"ז דסוטה מפורש להדיא דהוא פלוגתא דתנא קמא ורבי יהודה ע"ש. ברם אנא עבדא קשיא לי למאן דאמר דגם אם נתחדשו גזרותיו נקרא מלך חדש, אם כן למה מחזיר גרושתו אינו חוזר, משום דכתיב (דברים כד, ה) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה, והלא גם זו נקראת חדשה 'שחידש לקוחיה' דהא לשון חדש אינו משמע חדש ממש! ובשלמא על דין נפל ביתו וחזר ובנאו דחוזר לתנא קמא ליכא לאקשויי ממחזיר גרושתו, דהתם שאני דאין ניכר חידוש בגוף האשה, אבל נפל וחזר ובנאו החידוש ניכר בבית, וכמ"ש הרב חסדי דוד ז"ל בתוספתא דסוטה, אך אהא איכא קושיא חזקה דחידוש גזירות אינו ניכר בגוף המלך ועם כל זה קרי ליה מלך חדש? ונראה לי בס"ד כי שם מלך אינו שם העצם והגוף שלו, אלא הוא שם הממלכה שלו וממלכתו היא הפועלת כל גזרותיו, ולהכי בעבור חידוש גזרותיו נקרא מלך חדש, כי החידוש ניכר בגוף ממלכתו שעושה בה גזרות חדשות בפועל, ודומה לזה בית חדש, דשם בית נאמר על הבנין, דאם אין בנין אינו נקרא בית אלא קרקע בעלמא, וכיון דנפל ובנאו ניכר בו חידוש הבנין, מה שאין כן מחזיר גרושתו אין ניכר החידוש אף על פי שעושה לקוחין חדשים.

    אָמַר רַבִּי כְּשֶׁהָיִיתִי לוֹמֵד תּוֹרָה אֵצֶל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמוּעַ, הָיִינוּ יוֹשְׁבִים שִׁשָּׁה שִׁשָּׁה בְּאַמָּה. י"ל למה אצל ר' אלעזר בן שמוע זכו לנס יותר מן אצל רבי אושעיה ברבי שהיו יושבים ארבעה באמה? ונראה לי בס"ד דאפשר דאצל רבי אושעיה היו לומדים בארבעה סדרים דוקא, וכמו שהיה בימי רב יהודה שלא היה להם יכולת ללמוד בששה, וכן מצינו ברבי אלעזר שאמר לאליהו זכור לטוב כשאמר לו לא תני מר סדר טהרות? והשיב לו בארבע לא מצינא בששה מצינא. ולכן היו יושבים ארבע באמה בדרך נס בזכות לימודם בארבעה סדרים, אך אצל רבי אלעזר בן שמוע היו לומדים בששה סדרים כאשר היו לומדים בימי רבא, ולכך זכו לנס יותר שהיו יושבים ששה באמה דכתיב (הושע י, יב) קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד.

    לִבָּן שֶׁל רִאשׁוֹנִים כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם וְשֶׁל אַחֲרוֹנִים כְּפִתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל נראה לי בס"ד שפע החכמה ישתלשל מן אות יו"ד דשמא קדישא שהיא סוד חכמה, והיו"ד [20] במילואה מספרה עשרים, ולכן זכו כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם דרחבו עשרים. אך האחרונים נתמעטו והיו יונקים מן המילוי בלבד שהוא מספר עשר, לכך זכו כְּפִתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל דרחבו עשרה. ועוד נראה לי בס"ד אוּלָם [77] עולה מספר עֹז [77] והתורה נקראת עז דכתיב (תהלים כט, יא) הֳ' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, לכן הראשונים שזכו לשלימות התורה היו כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם שהוא מספר עֹז. גם אוּלָם אותיות 'לו אם' סוד הבינה כמו שנאמר (משלי ב, ג) כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא, אך האחרונים נתמעטו ולא היה להם עז שלם, כי האחרונים לפני הראשונים יאמרו להם 'הַס' דהראשונים משתקים אותם לרוב חכמתם עליהם, לכך היו כְּפִתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל [65] שהוא מספר הַס [65] והיינו דכתיב (חבקוק ב, כ) 'וַהֳ' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ' פירוש וה' משפיע במידת הֵיכַל קָדְשׁוֹ ולא כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם, יען כי הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ ודוק.

    וְאִם רִאשׁוֹנִים כָּאֲנָשִׁים אָנוּ כַּחֲמוֹרִים נראה לי דנקיט חֲמוֹרִים משום דתלמיד חכם נמשל לחמור, כמו שאמרו רבותינו ז"ל על הפסוק (בראשית מט, יד) יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם, והיינו רצונו לומר שסובל עול תורה כחמור למשוי, ואף על גב דגם הפרדות נושאין משוי, הנה הפרדות בועטים וכן סוסים בועטים, אבל חמור נושא ואינו מבעט.

    דָּוִד דְּגָלִי מַסֶּכְתָּא, כְּתִיב בֵּיה (תהלים קיט, עד) "יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ". נראה לי בס"ד הטעם שישמחו, כי חכם שאינו מכוין להלכה הנה הוא נכשל בדברי תורה, ואז החכמים היושבים בבית המדרש מוכרחים להשיב על דבריו ולברר לו מכשולו, ואז מוכרח שיתבייש, והם מצטערים על אשר הוא מתבייש על ידם, מה שאין כן אם הוא תמיד מכוון להלכה ואינו נכשל כלל לא יבא לידי ביוש על ידי החכמים, ולכך הם שמחים שאינו מתבייש על ידם. והנה רבותינו ז"ל אמרו במדרש פרשת אחרי ד'כל הרואה את דוד היה זוכר תלמודו' לכך אמר יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ. ונראה לי בס"ד הטעם שכל דבר שנעשה בו נס יהיה בגופו של אותו דבר רושם השראת שכינה בתמידות. והנה בגופו של דוד המלך ע"ה נעשה נס שלשה פעמים. הא' כשנולד היה גופו נפל וחיה בנס, והב' כשהלך להכות את גלית, הלבישו שאול המלך ע"ה את בגדיו ועלו לו כשיעור בדרך נס, כי שאול המלך ע"ה היה ארוך הרבה יותר מגופו של דוד המלך ע"ה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, והג' כשלבש עטרת מלכם היתה הולמתו בנס. וכיון שנעשו ג' פעמים נסים בגופו קלט גופו רושם השראת שכינה בתמידות, לכך כל רואהו זוכר תלמודו, כי רושם השראת שכינה שבגופו דוחה כח השכחה מכל אדם אשר יסתכל בו. והא דנקטי רבנן לשון זה 'דְּגָלִי מַסֶּכְתָּא' נראה לי בס"ד כי מַסֶּכְתָּא אותיות 'את מסך' כי חולשת ההשגה ותגבורת השכחה באה לאדם מצד מסך החופף עליו מזוהמת הנחש, ודוד המלך ע"ה בצדקתו היה מגלה את מסך זה מעליו, ולכן היה מכוין להלכה ברורה ולא היה שולט בו כח שכחה. ונראה לי תורה שבעל פה שהיא הנקראת מַסֶּכְתָּא כשמו של דוד המלך ע"ה שיש בו שני דלתין שהם ארבע וארבע כנגד ח' דרגין שיש בתורה שבעל פה, שהם כשר פסול, טמא וטהור, חייב וזכאי, אסור ומותר, שהם ארבע וארבע ואות וא"ו בנתים רומז לששה סדרים של תורה שבעל פה ולכן היה מגלי מסכתא הרמוזה בשמו הטוב.

    Ben Yehoyada on Eruvin 53a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · CC0

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 53, Amud Aleph, about 515 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 120 words

      Opens “וגשרים ונפשות שיש בהן בית דירה מוציאין…”

    2. Segment 29 words

      Opens “גמ׳ רב ושמואל: חד תני ״מעברין״ וחד…”

      Named: רב ושמואל, שמואל.

    3. Segment 313 words

      Opens “מאן דתני ״מאברין״ אבר אבר, ומאן דתני…”

    4. Segment 417 words

      Opens “מערת המכפלה, רב ושמואל, חד אמר: שני…”

      Named: רב ושמואל, שמואל.

    5. Segment 519 words

      Opens “בשלמא למאן דאמר זה על גב זה…”

    6. Segment 624 words

      Opens “שכפולה בזוגות. (בראשית לה, כז) ״ממרא קרית…”

    7. Segment 738 words

      Opens “״ויהי בימי אמרפל״, רב ושמואל, חד אמר:…”

      Named: רב ושמואל, שמואל.

    8. Segment 815 words

      Opens “״ויקם מלך חדש על מצרים״, רב ושמואל,…”

      Named: רב ושמואל, שמואל.

    9. Segment 913 words

      Opens “מ"ד חדש ממש דכתיב ״חדש״, ומאן דאמר…”

    10. Segment 1028 words

      Opens “ולמאן דאמר שנתחדשו גזירותיו, הא כתיב (שמות…”

    11. Segment 118 words

      Opens “(סימן: שמונה עשרה ושנים עשר למדנו בדוד…”

    12. Segment 1221 words

      Opens “א"ר יוחנן: י"ח ימים גידלתי אצל רבי…”

      Named: רבי אושעיא.

    13. Segment 1324 words

      Opens “איני?! והאמר רבי יוחנן י"ב תלמידים היו…”

      Named: רבי יוחנן, רבי אושעיא.

    14. Segment 1426 words

      Opens “לב כל אחד ואחד וחכמת כל אחד…”

    15. Segment 1528 words

      Opens “וא"ר יוחנן: כשהיינו לומדין תורה אצל ר'…”

      Named: רבי אלעזר.

    16. Segment 1630 words

      Opens “א"ר יוחנן: רבי אושעיא בריבי בדורו כר'…”

      Named: רבי אושעיא, רבי מאיר.

    17. Segment 1719 words

      Opens “אמר ר' יוחנן: לבן של ראשונים כפתחו…”

    18. Segment 1822 words

      Opens “ראשונים ר"ע אחרונים ר"א בן שמוע. איכא…”

    19. Segment 1922 words

      Opens “אמר אביי: ואנן, כי סיכתא בגודא לגמרא.…”

      Named: רב אשי, אביי, רבא.

    20. Segment 2023 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר רב: בני יהודה…”

      Named: רב יהודה.

    21. Segment 2128 words

      Opens “מידי בקפידא תליא מילתא? אלא: בני יהודה…”

    22. Segment 2218 words

      Opens “בני יהודה גמרו מחד רבה, נתקיימה תורתן…”

      Named: רבה.

    23. Segment 2318 words

      Opens “רבינא אמר: בני יהודה דגלו מסכתא, נתקיימה…”

    24. Segment 2432 words

      Opens “דוד גלי מסכתא, שאול לא גלי מסכתא.…”

      Named: שמואל.

    Sages named on this page

    • Rabbi Elazar ben Shammua [Kohen] · Fourth Generation of Tannaim

      Rabbi Elazar ben Shammua, a Kohen and a prominent Tanna, was a student of Rabbi Akiva and Rabbi Yehudah ben Bava.

      Source: Eruvin 53a · Segment 18 — “…איכא דאמרי: ראשונים ר' אלעזר בן שמוע, אחרונים ר'…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Eruvin 53a · Segment 12 — “א"ר יוחנן: י"ח ימים גידלתי אצל רבי אושעיא בריבי…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Eruvin 53a · Segment 23 — “רבינא אמר: בני יהודה דגלו מסכתא, נתקיימה תורתן בידם.…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Eruvin 53a · Segment 24 — “…מסכתא, כתיב ביה: ((שמואל א יד, מז) ״אל כל)…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Eruvin 53a · Segment 19 — “אמר אביי: ואנן, כי סיכתא בגודא לגמרא. אמר רבא:…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 53a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026