Talmud Builders

    Eruvin 11b

    Back to index

    English translation — Eruvin 11b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1A braid of vines plaited around poles to form a partition is permitted with regard to diverse kinds, i.e., it is considered a partition that renders planting grapevines in close proximity to other crops permitted, but not with regard to Shabbat. And Rabbi Yoḥanan said: Just as such a braid is not considered a partition with regard to Shabbat, so too it is not considered a partition with regard to diverse kinds. Their opinions in the dispute here apparently contradict their opinions in the dispute cited above.

    2Granted, the apparent contradiction between one statement of Reish Lakish and the other statement of Reish Lakish poses no difficulty, as this statement, according to which such a braid of vines is an effective partition even with regard to Shabbat, reflects his own opinion; that statement, according to which it is an effective partition only with regard to diverse kinds, reflects the opinion of his teacher, Rabbi Yehuda, son of Rabbi Ḥanina. However, the apparent contradiction between one statement of Rabbi Yoḥanan and the other statement of Rabbi Yoḥanan, poses a difficulty.

    3Granted, if you say that there, where Rabbi Yoḥanan ruled that a braid of vines is an effective partition with regard to diverse kinds, it is referring to a case where the vines were placed on top of the posts, while here, where he rules that it is ineffective even with regard to diverse kinds, it is referring to a case where they were attached to the posts from the side, it works out well. However, if you say that both this and that are cases where the vines were attached from the side, what is there to say?

    4The Gemara answers: Actually, both this and that are cases where the vines were attached to the side posts from the side. There, where Rabbi Yoḥanan ruled that the braid is an effective partition with regard to diverse kinds, it is referring to a case where the poles were only ten cubits apart; here, where he rules that it is ineffective even with regard to diverse kinds, it is referring to a case where the poles were more than ten cubits apart.

    5And from where do you say that we distinguish between an opening of ten cubits and an opening of more than ten cubits? As Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish: That is not the way that the incident transpired. As Rabbi Yehoshua went to Rabbi Yoḥanan ben Nuri to study Torah, even though Rabbi Yehoshua himself was an expert in the halakhot of diverse kinds and found him sitting among the trees, and Rabbi Yehoshua stretched a vine from one tree to another and said to him: Rabbi, if there are grapevines here, in the enclosed area, what is the halakha with regard to sowing diverse kinds of seeds here, on the other side of the partition? Rabbi Yoḥanan ben Nuri said to him: In a case where the trees are only ten cubits apart, it is permitted; however, where they are more than ten cubits apart, it is prohibited.

    6The Gemara clarifies the case: With what are we dealing here? If you say that the vines were placed on top of the trees, when they are more than ten cubits apart is it prohibited? But wasn’t it taught in a baraita with regard to diverse kinds: If there were forked reeds there and he plaited a braid of vines above them, then even if the reeds were set more than ten cubits apart, it is permitted? With regard to diverse kinds, the form of a doorway when properly constructed is certainly effective.

    7Rather, is it not referring to a case where he attached the vines to the trees from the side, and he is saying to him: In a case where the trees are only ten cubits apart, it is permitted; however, in a case where the trees are more than ten cubits apart, it is prohibited? The Gemara concludes: Indeed, learn from it that there is a distinction between poles that are ten cubits apart and poles that are more than ten cubits apart, and that this distinction resolves the contradiction between the two statements of Rabbi Yoḥanan.

    8The Gemara now examines the matter itself with regard to Rav Ḥisda’s statement cited above. Rav Ḥisda said: If one prepared an opening in the form of a doorway from the side, placing the horizontal cross beam to the sides, rather than on top, of the vertical posts, he has not done anything.

    9And Rav Ḥisda also said: The opening in the form of a doorway of which the Sages spoke must be strong enough to mount a door in it, and even if it is merely a flimsy door of straw.

    10Reish Lakish said in the name of Rabbi Yannai: The opening in the form of a doorway requires a mark in the doorpost for hinges. The Gemara asks: What is a mark for hinges? Rav Avya said: Loops [ avkata ] into which the hinge is inserted, so that it will be possible to mount a door in the doorway.

    11The Gemara relates that Rav Aḥa, the son of Rav Avya, once found the students of Rav Ashi and said to them: Did the Master, Rav Ashi, say anything with regard to an opening in the form of a doorway? They said to him: He said nothing, implying that an indication for hinges is unnecessary.

    12A Sage taught a baraita : The form of a doorway of which they spoke consists of a reed from here, on one side, and a reed from there, on the opposite side, and a reed on top of them. The Gemara asks: Need the lower reeds reach high enough to touch the upper reed, or do they not need to touch it? Rav Naḥman said: They do not need to touch it; and Rav Sheshet said: They need to touch it.

    13The Gemara relates that Rav Naḥman went ahead and performed an action in the house of the Exilarch in accordance with his own opinion. He constructed an opening in the form of a doorway such that the upper reed was not in contact with the lower reeds. Rav Sheshet said to his attendant, Rav Gadda: Go, remove those reeds and throw them away. The attendant went, removed the reeds, and threw them away. Members of the Exilarch’s court found him and imprisoned him for destroying the form of a doorway that permitted them to carry. Rav Sheshet went and stood at the door of the prison, and called out to him: Gadda, go out and come to me. The Exilarch’s men released him, and he went out and came to Rav Sheshet.

    14The Gemara relates that Rav Sheshet once found Rabba bar Shmuel and said to him: Did the Master teach anything with regard to the halakhot of the form of a doorway? He said to him: Yes, we learned in a baraita : With regard to an arched gateway, Rabbi Meir deems the owner obligated to affix a mezuza , and the Rabbis deem him exempt. However, they both agree that if its supports, the vertical sides of the gate before it arches, are ten handbreadths high, that the gate requires a mezuza .

    15In order to explain the dispute, Abaye said: Everyone agrees that if the entire arch is ten handbreadths high, but its supports are less than three handbreadths high, or, alternatively, if its supports are three handbreadths high but the entire arch is less than ten handbreadths high, the arch requires no mezuza at all. Both of these gateways lack the requisite parameters of the form of a doorway to require a mezuza .

    16Where they disagree is in a case where the supports are three handbreadths high and the entire arch is ten handbreadths high, and at the height of ten handbreadths the arch is less than four handbreadths wide; however, there is room to carve out the area to complete it to four handbreadths, so that the opening of the arch measures four handbreadths wide and ten handbreadths high.

    17Abaye explains the dispute: Rabbi Meir holds that one carves out the area to complete the four handbreadths, i.e., the arch is considered as though it has already been carved out, and the opening has the necessary dimensions. And the Rabbis hold that one does not carve out the arch to complete the four handbreadths. Since the opening is not actually four handbreadths wide at a height of ten handbreadths, no mezuza need be affixed. Rabba bar Shmuel indicates that everyone agrees that the lintel need not touch the doorposts of the entrance; if the arch’s opening were four handbreadths wide at a height of ten handbreadths, it would require a mezuza even though the ceiling is separated by the arch and does not touch the doorposts directly. So too, with regard to the form of a doorway, the upper reed need not touch the lower reeds, contrary to the opinion of Rav Sheshet.

    18Rav Sheshet said to Rabba bar Shmuel: If you find them, do not say to the members of the Exilarch’s household anything with regard to this baraita of an arched gateway, as it is proof against my opinion.

    19MISHNA: There is a basic dispute with regard to the method of rendering an alleyway fit for one to carry within it on Shabbat. Beit Shammai say: Both a side post and a cross beam are required. Beit Hillel say: Either a side post or a cross beam. Rabbi Eliezer says: Two side posts are required, one on each side of the alleyway.

    20In the name of Rabbi Yishmael, one student said before Rabbi Akiva: Beit Shammai and Beit Hillel did not disagree about an alleyway that is less than four cubits wide, as they both agree that carrying is rendered permitted by either a side post or a cross beam. With regard to what did they disagree? It is with regard to an alleyway that is wider than four cubits, and up to ten cubits wide; as Beit Shammai say: It requires both a side post and a cross beam. And Beit Hillel say: It requires either a side post or a cross beam. Rabbi Akiva said to the disciple: It is not so, as they disagree both about this case, i.e., an alleyway that is less than four cubits wide, and about that case, i.e., an alleyway that is between four and ten cubits wide.

    21GEMARA: Before clarifying the various opinions in the mishna, the Gemara seeks to determine: In accordance with whose opinion was this mishna taught? Apparently, it is neither in accordance with the opinion of Ḥananya, nor in accordance with the unattributed opinion of the first tanna of the baraita , who disagree about an alleyway that is open to a public domain on two opposite sides. The dispute is whether the form of a doorway on one end and a side post and a cross beam on the other end suffice to render it permitted for one to carry within it, or whether actual doors are required, at least on one end. However, they both agree that a side post and a cross beam alone are not effective. Since at this point the Gemara assumes that the dispute in the mishna between Beit Shammai and Beit Hillel applies to all alleyways, whether closed on one side or open on two opposite sides to the public domain, these opinions reflect an entirely different position.

    22Rav Yehuda said that this is what the mishna is saying: How is a closed alleyway rendered fit for one to carry within it on Shabbat? Beit Shammai say: It requires both a side post and a cross beam. And Beit Hillel say: Either a side post or a cross beam.

    23The Gemara discusses the basis of each opinion. Beit Shammai say: It requires both a side post and a cross beam. Is that to say that Beit Shammai hold that in order for an area to be considered a private domain, four partitions are required by Torah law? Since a side post with a cross beam qualifies as a partition, the fact that they do not permit carrying within an alleyway without a side post indicates that they maintain that a private domain requires four partitions.

    24The Gemara rejects this argument: No, there is no proof, as one cannot conclude the parameters for a private domain based on the number of walls required to permit carrying. As with regard to the Torah prohibition to throw an object into a private domain from the public domain, once an enclosed area has three partitions, one is liable by Torah law. However, to permit one to carry an object within a private domain, the Rabbis decreed that it is not permitted until there are partitions on all four sides.

    25The Gemara attempts to draw an inference from that which Beit Hillel say: Either a side post or a cross beam is required. Is that to say that Beit Hillel hold that at least three partitions are required by Torah law, and that an area with fewer is not considered a private domain?

    26The Gemara rejects this argument as well: No proof can be cited from here. With regard to the Torah prohibition to throw an object into a private domain from the public domain, once an enclosed area has merely two partitions, one is liable by Torah law. However, to permit one to carry an object within a private domain, the Rabbis decreed that it is not permitted until there are partitions on three sides. A cross beam and a side post do not function as partitions but merely as conspicuous markers, so that one does not mistakenly carry outside the alleyway.

    27We learned in the mishna that Rabbi Eliezer says: Two side posts are required. A dilemma was raised before the Sages: Did Rabbi Eliezer intend to say that two side posts and a cross beam are required, adding a stringency to Beit Shammai’s opinion, that in addition to the cross beam not one, but two side posts are required? Or perhaps he intended to say that two side posts without a cross beam are required.

    28Come and hear a resolution to this dilemma from that which was related in the Tosefta . There was an incident involving Rabbi Eliezer, who went to Rabbi Yosei ben Perida, his disciple,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    פיאהקליעת הזמורה המתוחה מקונדס לחבירו ודוגמתו פיאה נכרית במסכת שבת (ד' סד:):

    הא דרביההך בתרייתא משום ר' יהודה בר' חנינא אמרה וליה לא סבירא ליה:

    אי אמרת בשלמאקמייתא על גבן משום הכי שרי לענין כלאים וביותר מעשר דאי בעשר לא מצי למימר אבל לא לשבת ועל כרחיך כרב סבירא ליה שפיר:

    ומנא תימרא דשני לןבכלאים בין עשר ליותר מעשר מן הצד:

    אע"פ שבקירבי יהושע בהלכות כלאים שאל ממנו דבר זה:

    קנים הדוקרניןמשופין כדקר יתד הנעוץ בקרקע:

    כדי להעמיד בה דלתכל שהוא ואפילו יכול להעמיד בה דלת של קשין דיה קשין של שבלים:

    אבקתאחור שציר הדלת סובב בו ואע"פ שאינה צריכה דלת מיהו חזיא לדלת בעינן:

    צריכין ליגעקנה שעל גבן לקנים שבצדדין או אפילו תלויה למעלה מהן באויר:

    עובדא בי ריש גלותאשהקיף להתיר רחבה לטלטל בה ועשה בהן פתחים הרבה יותר מעשר ועשה להן פיאה ולא נגעו לקנים של מטה:

    כיפהשער העשוי ככיפה:

    וחכמים פוטריםמפני שלמעלה בעיגול הוא מצר ואינו רחב ארבעה ואין פתח פחותה מד' רוחב:

    ושוין שאם יש ברגליה עשרהגובה קודם שיתחיל לעגל:

    חייבתדהא יש בה עשרה גובה ברוחב ארבעה ואפילו כל העיגול סתום נשאר שם שיעור פתח כשר אלמא אין צריכין ליגע דהא הכשירה דפתח ברגליה היא והעיגול מפסיק בין תקרה העליונה למזוזות וקתני חייבת אביי לפרושי פלוגתייהו אתא לישנא אחרינא ואמר אביי גרסינן ומפירוש דאביי ילפינן דאין צריכין ליגע:

    הכל מודים גבוהה עשרה ואין ברגליה שלשה דלא כלוםדכל בציר משלשה גובה ארעא סמיכתא היא ואין שם מפתח זה כלום שיהא רוחב ארבעה:

    אי נמי יש ברגליה גובה שלשהוסתם רגליה רוחב ד' ואין גובהה עשרה ולא כלום דכל פחות מעשרה לא כלום ולאו פתח הוא:

    כי פליגי דיש ברגליה שלשהדנפיק מתורת ארעא סמיכתא בהכשר פתח ארבעה רוחב וגובהה עשרה עם העיגול ואינה רחבה ארבעה מעוגל ולמעלה:

    ויש בה לחוקולסתור העיגול ולהרחיבו לארבעה בלא נפילת ראש העיגול העליון שהבנין ארוך לכאן ולכאן ואין הבנין כלה מכאן ומכאן למדת השער:

    חוקקין להשליםהואיל ובגובה שלשה יש הכשר רוחב פתח רואין שבעה העליונים כאילו הן חקוקין מבפנים ונרחבים למדת הרגלים:

    מתני' על מבוי שהוא פחות מארבע אמותרוחב פתחו:

    גמ' כמאן דלא כחנניה כו'דקא סלקא דעתיה דהכי קאמר הכשר מבוי מפולש ב"ש אומרים כו':

    ד' מחיצות דאורייתאהלכה למשה מסיני היא במחיצות דבציר מד' מחיצות לא הוי רשות היחיד משום הכי בעי לחי וקורה דתיהוי מחיצה מעלייתא:

    לזרוקמרה"ר לתוכו משלש הוא דמיחייב דשלש מחיצות דאורייתא לשוויה רה"י אבל לטלטל בתוכו גזור רבנן עד דאיכא ארבע:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    עירובין 11 עמוד ב

    1פיאה מותרת לענין כלאים, אבל לא לשבת. ור' יוחנן אמר: כמחיצות לשבת דלא, כך מחיצות לכלאים דלא.

    2בשלמא דריש לקיש אדר"ל לא קשיא: הא דידיה, הא דרביה. אלא דרבי יוחנן אדר' יוחנן קשיא!

    3אי אמרת בשלמא: התם על גבן, הכא מן הצד, שפיר. אלא אי אמרת: אידי ואידי מן הצד, מאי איכא למימר?

    4לעולם, אידי ואידי מן הצד: התם בעשר, הכא ביותר מעשר.

    5ומנא תימרא דשני לן בין עשר ליותר מעשר דאמר ליה רבי יוחנן לריש לקיש: לא כך היה המעשה, שהלך רבי יהושע אצל ר' יוחנן בן נורי ללמוד תורה, אף על פי שבקי בהלכות כלאים, ומצאו שיושב בין האילנות ומתח זמורה מאילן לאילן. ואמר לו: רבי, אי גפנים כאן מהו לזרוע כאן? אמר לו: בעשר מותר, ביותר מעשר אסור.

    6במאי עסקינן? אילימא על גבן יותר מעשר אסור והתניא: היו שם קנין הדוקרנין ועשה להן פיאה מלמעלה, אפי' ביותר מעשר מותר!

    7אלא לאו מן הצד, וקאמר ליה בעשר מותר, יותר מעשר אסור. שמע מינה.

    8גופא, אמר רב חסדא: צורת הפתח שעשאה מן הצד לא עשה ולא כלום.

    9ואמר רב חסדא: צורת הפתח שאמרו, צריכה שתהא בריאה כדי להעמיד בה דלת, ואפילו דלת של קשין.

    10אמר ריש לקיש משום ר' ינאי: צורת הפתח צריכה היכר ציר. מאי היכר ציר? אמר רב אויא: אבקתא.

    11אשכחינהו רב אחא בריה דרב אויא לתלמידי דרב אשי, אמר להו: אמר מר מידי בצורת הפתח? אמרו ליה: לא אמר ולא כלום.

    12תנא: צורת הפתח שאמרו, קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן. צריכין ליגע, או אין צריכין ליגע? רב נחמן אמר: אין צריכין ליגע. ורב ששת אמר: צריכין ליגע.

    13אזל רב נחמן ועבד עובדא בי ריש גלותא כשמעתיה. א"ל רב ששת לשמעיה רב גדא: זיל, שלוף שדינהו. אזל, שלף, שדינהו. אשכחוהו דבי ריש גלותא, חבשוהו. אזל רב ששת, קם אבבא, א"ל גדא, פוק תא! נפק ואתא.

    14אשכחיה רב ששת לרבה בר שמואל, אמר ליה: תני מר מידי בצורת הפתח? א"ל אין, תנינא: כיפה, ר"מ מחייב במזוזה, וחכמים פוטרין. ושוין שאם יש ברגליה עשרה שהיא חייבת.

    15אמר אביי: הכל מודים אם גבוהה עשרה ואין ברגליה שלשה, אי נמי: יש ברגליה שלשה, ואין גבוהה עשרה ולא כלום.

    16כי פליגי ביש ברגליה ג' וגבוהה עשרה, ואין רחבה ארבעה, ויש בה לחוק להשלימה לארבעה.

    17ר' מאיר סבר: חוקקין להשלים, ורבנן סברי: אין חוקקין להשלים.

    18א"ל אי משכחת להו לא תימא להו לבי ריש גלותא ולא מידי מהא מתניתא דכיפה.

    Mishna

    19הכשר מבוי, ב"ש אומרים: לחי וקורה, וב"ה אומרים: או לחי או קורה. רבי אליעזר אומר: לחיין.

    20משום ר' ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני ר"ע לא נחלקו ב"ש וב"ה על מבוי שהוא פחות מארבע אמות, שהוא ניתר או בלחי או בקורה. על מה נחלקו על רחב מארבע אמות ועד עשר, שב"ש אומרים: לחי וקורה, וב"ה אומרים: או לחי או קורה. א"ר עקיבא: על זה ועל זה נחלקו.

    Gemara

    21כמאן? דלא כחנניה ולא כתנא קמא.

    22אמר רב יהודה, הכי קאמר: הכשר מבוי סתום כיצד? ב"ש אומרים: לחי וקורה, וב"ה אומרים: או לחי או קורה.

    23ב"ש אומרים: לחי וקורה, למימרא דקא סברי ב"ש ארבע מחיצות דאורייתא.

    24לא, לזרוק משלש הוא דמיחייב, לטלטל עד דאיכא ארבע.

    25ב"ה אומרים או לחי או קורה. לימא קא סברי ב"ה שלש מחיצות דאורייתא?

    26לא, לזרוק משתים הוא דמיחייב, לטלטל עד דאיכא שלש.

    27ר' אליעזר אומר לחיין. איבעיא להו: ר' אליעזר לחיין וקורה קאמר, או דילמא לחיין בלא קורה קאמר?

    28ת"ש מעשה ברבי אליעזר שהלך אצל רבי יוסי בן פרידא תלמידו׃

    Tosafot

    הכא ביתר מעשרוהשתא לא צריכי לשנויי לריש לקיש הא דידיה הא דרביה:

    כי פליגי בשיש ברגליה שלשה וגבוהה עשרהוהא דאמרינן בפרק קמא דשבת (ד' ז:) זרק למעלה מי' והלכה ונחה בחור כל שהוא באנו למחלוקת ר' מאיר ורבנן דפליגי בחוקקין להשלים אומר ר"י דמיירי בחורין שדרכן לעשות בשעת בנין שמפולשין לרשות הרבים ולצד רשות היחיד רחבין ארבעה על ארבעה דבענין אחר לא הוה אמרינן לרבי מאיר חוקקין כדמשמע הכא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ר"ל לית ליה וכיון דאסיקנא דבפתח מן הצד פליגי אמרי איני והאמר ר"ל משום ר' יהודה בן חנינא פיאה מתרת לענין כלאים אבל לא לשבת.

    ור' יוחנן אמר כשם שאינן מחיצו' לשבת כך אינן מחיצות לכלאיםבשלמא ר"ל לא קשיא הא דידיה הא דרביה אלא ר' יוחנן הכא אמר מתרת לכלאים והכא אמר אפילו לכלאים אינה מתרת בשלמא אי אמרת הכא דקאמר מתרת לכלאים בשעשה צורת הפתח על גבן והכא עשה מן הצד לפיכך זה שעל גבן מתרת וזה שמן הצד אינה מתרת.

    אלא אי אמרת אידי ואידי מן הצד קשיאושנינן לעולם תרווייהו מן הצד והא דאמר [דמתרת לכלאים] בפתח שהוא בעשר. והא דאמר אינה מתרת ביותר מעשר. והיינו דא"ל ר' יוחנן לר"ל לא כך היה המעשה שהלך ר' יהושע בן קרחה אצל ר' יוחנן בן נורי ללמוד תורה אע"פ שהיה בקי בהלכות כלאים ומצאו יושב בין האילנות כו' ואסיקנא אלא לאו מן הצד וש"מ עשר מותר יתר מי' אסור: ירושלמי (בפירקין הל"ט) ר"ל בשם רבי יהודה בן חנינא נעץ ד' קנים בד' זויות הכרם. וקשר גמי מלמעלה מציל משום פיאה.

    א"ר יוחנן כמחיצות שבת כך מחיצות כלאים.

    א"ר יוחנן מעשה שהלך ר' יהושע בן קרחה אצל ר' יוחנן בן נורי והראהו שדה אחת (וחוותתה) [ובית חבירתא] היתה נקראת והיו שם פרצות יתר מעשר והיה נוטל אעים וסותם דוקרנין וסותם עד שמיעטן פחות מעשר. אמר כזו כך מחיצות שבת ואסיקנא א"ר אבהו כל אילין מיליא לענין מיסב ומיתן הא להורות אסירי.

    תניא היו שם קנין דוקרנין פי' נעוצין ועשה להן פיאה מלמעלה אפי' ביתר מעשר מותר:

    גופא אמר רב חסדא צורת הפתח שעשאה מן הצד פי' בלא תקרה ולא משקוף אלא מזוזות בלבד לא עשה כלום ויש שמפרש פתחא מן הצד כגון קנה עומד כנגד הקונדס הנעוץ בזויות ונתן קנה על גביהן צדו אחד על הקנה וצדו אחד על הקונדס שנמצא כצורת פירצה ולא כצורת פתח שהרי לא עשה לה מזוזות אלא הקונדס נתן במקום מזוזות: תנא קנה מיכן וקנה מיכן וקנה על גביהן ואמר רב חסדא צריכה שתהא בריאה כדי לקבל דלת ואפי' של קשין. וא"ר ינאי צריכה היכר ציר והיא (אבקתין) [אבקתא] פי' ידות כדמתרגמינן שתי ידות תרתין צירין וכתיב הדלת תסוב על צירה והוא החלל החקוק על המשקוף להכניס בו ציר הדלת כדגרסינן (במכות כג) בענין הרצועה שמלקין בה.

    אלא אמר רבא אבקתא אית בהפי' נקבין שמקויצין בהן הרצועה כי בעו מרפו בה מפקי לה. וכי בעו (מלקט) [מיקטר] בה לפום גבראי: איבעיא להו צריכין ליגע או לא. פי' הקנים העשויין במזוזות צריכין ליגע בקנה שעל גביהן הנתון במשקוף או כיון שהקנים הללו הוו יתר מי' טפחים ולמעלה והקנה שהוא במשקוף אינן נוגעין בו אלא הוא [מונח] על אחרים גבוהין מאלו והם מופרדין זה מזה יתר מד' אמות או קרובים פחות מד' טפחים מאי אמר רב נחמן אין צריכין ליגע.

    עבד רב נחמן עובדא כשמעתיה שעשה צורת הפתח שלא היו מגיעין ב' הקנים העשויין כמזוזות על הקנה העליון העשוי במשקוף.

    ואמר רב ששת לגדא שמעי' (זו) [זיל] שדינהו ושדנהו חבשוה עבדי דרב נחמן לגדא. קם רב ששת אבבא קרא גדא פוק ושבקוה ונפק.

    אשכח רב ששת לרבה בר שמואל א"ל תני מר משנה בצורת הפתחאין תנינא כיפה ר"מ מחייב במזוזה וחכמים פוטרין ושוין שאם יש ברגליה עשרה טפחים שחייבת. הנה כיפה זו כגון שיש ברגליה י' טפחים ומשם ולמעלה עוקם הבנין כמו קשת ועולה והאבנים (שבשאי) [שבראשי] כיפה אע"פ כי אינן מגיעות לרגליה שהן המזוזות נקרא פתח ושער לדברי הכל חייבת במזוזה (וחכמים פוטרין ושוין שאם יש ברגליה) שמעינן מינה שאע"פ שאינן מגיעות המזוזות למשקוף שער מעליא הוא כרב נחמן. א"ל רב ששת אי משכחת להו לאלו שחלקו עלי לא תימא להו הא מתניתא. כלומר אני אחזור בי מעצמי.

    אמר אביי הכל מודים אם כיפה זו רחבה ד' טפחים ואין ברגליה ג' ולא כלום היא דכל פחות מג' כלבוד דמי. (ואפילו סבר ליכא). וכן יש ברגליה ג' ואינה רחבה ד' ולא כלום היא דכל פחות מד' לא הוי מקום.

    כי פליגי דיש ברגליה ג' ורחבה ד' ואין גבוה עשרה ויש בה לחוק ולהשלימה לעשרה.

    ר' מאיר סבר הואיל ויש בה לחוק ולהשלימה לעשרה רואין אותו כאלו הוא חקוק ויש בה ברגליה עשרה וחייבת במזוזה כי פתח מעליא הוא. ורבנן סברי הואיל ואינו חקוק לא אמרינן רואין כאילו הוא חקוק השתא מיהא אין ברגליה עשרה:

    פיסקא הכשר מבוי ב"ש אומרים לחי וקורה כו'ואמרינן מתניתין דקא תני לחי וקורה. ובה"א או לחי או קורה קס"ד דמתניתין במבוי מפולש לרה"ר לפיכך אמרינן כמאן כת"ק דברייתא דקתני עושה צורת פתח מיכן ולחי או קורה מיכן ולא כחנניה דתני לב"ש דתניא דלת מיכן ודלת מיכן ולב"ה דלת מיכן ולחי או קורה מיכן.

    ופרקינן א"ר יהודה הכי קאמר הכשר מבוי סתום בג' רוחותיה כיצד מערבין בו בש"א לחי וקורה ובה"א או לחי או קורה כו' דייקינן מדקתני במתני' הכשר מבוי לטלטל בו בש"א לחי וקורה הויא לה מחיצה רביעית כדתנן ועוד א"ר יהודה מערבין למבוי המפולש כו' ואמר רבה התם לא תימא טעמא משום דסבר ב' מחיצות דאורייתא אלא משום דסבר פי תקרה יורד וסותם ולחי משום היכר. הלכך לב"ש ליתא לרה"י שמותר לטלטל בה עד דאיכא ד' מחיצות אבל ג' מבוי הוא ואע"פ שאין מטלטלין בו שאינה רה"י גמורה כרה"י דמי ואסור לזרוק מתוכו לרה"ר או מרה"ר לתוכו: ולב"ה ג' מחיצות דאורייתא לטלטל וכשם שלחי משום היכר כך קורה משום היכר ובשתי מחיצות נמי מבוי הוא מיהו לזרוק בו מרה"ר אסור כדאמרינן דהוא כרה"י ולטלטל בו עד שיהו ג' וכדתניא חצרות של רבים ומבואות שאינן מפולשין בין ערבו בין לא ערבו הזורק בתוכו חייב.

    ר' אליעזר אומר לחיין וקורה קאמר ולב"ש חולק או לב"ה חולק ולחיים בלא קורה קאמר ולא אפשיטא בהדיא.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 11b

    Eruvin 11b. The full printed text of this folio side — 28 numbered segments, about 542 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    פיאה קליעת הזמורה המתוחה מקונדס לחבירו ודוגמתו פיאה נכרית במסכת שבת (ד' סד:):

    הא דרביה הך בתרייתא משום ר' יהודה בר' חנינא אמרה וליה לא סבירא ליה:

    אי אמרת בשלמא קמייתא על גבן משום הכי שרי לענין כלאים וביותר מעשר דאי בעשר לא מצי למימר אבל לא לשבת ועל כרחיך כרב סבירא ליה שפיר:

    ומנא תימרא דשני לן בכלאים בין עשר ליותר מעשר מן הצד:

    אע"פ שבקי רבי יהושע בהלכות כלאים שאל ממנו דבר זה:

    קנים הדוקרנין משופין כדקר יתד הנעוץ בקרקע:

    כדי להעמיד בה דלת כל שהוא ואפילו יכול להעמיד בה דלת של קשין דיה קשין של שבלים:

    אבקתא חור שציר הדלת סובב בו ואע"פ שאינה צריכה דלת מיהו חזיא לדלת בעינן:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 11b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    הכא ביתר מעשר והשתא לא צריכי לשנויי לריש לקיש הא דידיה הא דרביה:

    כי פליגי בשיש ברגליה שלשה וגבוהה עשרה והא דאמרינן בפרק קמא דשבת (ד' ז:) זרק למעלה מי' והלכה ונחה בחור כל שהוא באנו למחלוקת ר' מאיר ורבנן דפליגי בחוקקין להשלים אומר ר"י דמיירי בחורין שדרכן לעשות בשעת בנין שמפולשין לרשות הרבים ולצד רשות היחיד רחבין ארבעה על ארבעה דבענין אחר לא הוה אמרינן לרבי מאיר חוקקין כדמשמע הכא:

    Tosafot on Eruvin 11b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    ר"ל לית ליה וכיון דאסיקנא דבפתח מן הצד פליגי אמרי איני והאמר ר"ל משום ר' יהודה בן חנינא פיאה מתרת לענין כלאים אבל לא לשבת.

    ור' יוחנן אמר כשם שאינן מחיצו' לשבת כך אינן מחיצות לכלאים בשלמא ר"ל לא קשיא הא דידיה הא דרביה אלא ר' יוחנן הכא אמר מתרת לכלאים והכא אמר אפילו לכלאים אינה מתרת בשלמא אי אמרת הכא דקאמר מתרת לכלאים בשעשה צורת הפתח על גבן והכא עשה מן הצד לפיכך זה שעל גבן מתרת וזה שמן הצד אינה מתרת.

    אלא אי אמרת אידי ואידי מן הצד קשיא ושנינן לעולם תרווייהו מן הצד והא דאמר [דמתרת לכלאים] בפתח שהוא בעשר. והא דאמר אינה מתרת ביותר מעשר. והיינו דא"ל ר' יוחנן לר"ל לא כך היה המעשה שהלך ר' יהושע בן קרחה אצל ר' יוחנן בן נורי ללמוד תורה אע"פ שהיה בקי בהלכות כלאים ומצאו יושב בין האילנות כו' ואסיקנא אלא לאו מן הצד וש"מ עשר מותר יתר מי' אסור: ירושלמי (בפירקין הל"ט) ר"ל בשם רבי יהודה בן חנינא נעץ ד' קנים בד' זויות הכרם. וקשר גמי מלמעלה מציל משום פיאה.

    א"ר יוחנן כמחיצות שבת כך מחיצות כלאים.

    א"ר יוחנן מעשה שהלך ר' יהושע בן קרחה אצל ר' יוחנן בן נורי והראהו שדה אחת (וחוותתה) [ובית חבירתא] היתה נקראת והיו שם פרצות יתר מעשר והיה נוטל אעים וסותם דוקרנין וסותם עד שמיעטן פחות מעשר. אמר כזו כך מחיצות שבת ואסיקנא א"ר אבהו כל אילין מיליא לענין מיסב ומיתן הא להורות אסירי.

    תניא היו שם קנין דוקרנין פי' נעוצין ועשה להן פיאה מלמעלה אפי' ביתר מעשר מותר:

    גופא אמר רב חסדא צורת הפתח שעשאה מן הצד פי' בלא תקרה ולא משקוף אלא מזוזות בלבד לא עשה כלום ויש שמפרש פתחא מן הצד כגון קנה עומד כנגד הקונדס הנעוץ בזויות ונתן קנה על גביהן צדו אחד על הקנה וצדו אחד על הקונדס שנמצא כצורת פירצה ולא כצורת פתח שהרי לא עשה לה מזוזות אלא הקונדס נתן במקום מזוזות: תנא קנה מיכן וקנה מיכן וקנה על גביהן ואמר רב חסדא צריכה שתהא בריאה כדי לקבל דלת ואפי' של קשין. וא"ר ינאי צריכה היכר ציר והיא (אבקתין) [אבקתא] פי' ידות כדמתרגמינן שתי ידות תרתין צירין וכתיב הדלת תסוב על צירה והוא החלל החקוק על המשקוף להכניס בו ציר הדלת כדגרסינן (במכות כג) בענין הרצועה שמלקין בה.

    אלא אמר רבא אבקתא אית בה פי' נקבין שמקויצין בהן הרצועה כי בעו מרפו בה מפקי לה. וכי בעו (מלקט) [מיקטר] בה לפום גבראי: איבעיא להו צריכין ליגע או לא. פי' הקנים העשויין במזוזות צריכין ליגע בקנה שעל גביהן הנתון במשקוף או כיון שהקנים הללו הוו יתר מי' טפחים ולמעלה והקנה שהוא במשקוף אינן נוגעין בו אלא הוא [מונח] על אחרים גבוהין מאלו והם מופרדין זה מזה יתר מד' אמות או קרובים פחות מד' טפחים מאי אמר רב נחמן אין צריכין ליגע.

    9 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 11b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    אשכחינהו רב אחא בריה דרב אויא לתלמידי דרב אשי אמר להו אמר מר מידי בצורת הפתח. כתבו בתוס': שהדבר מסופק על איזו שאלו אם על ראויה לקבל דלת או צריכה היכר ציר, וכיון דלא ידעינן מאי, אזלינן בתרווייהו לחומרא וצריכה שתהא בריאה לקבל דלת וצריכה היכר ציר. אבל רבנו אלפסי ז"ל נראה שפירשה אהיכר ציר דסמוך לה, ועל כן השמיט לההיא דר"ל והביא אותה של רב חסדא דאמר צריכה שתהא בריאה לקבל דלת. ומסתברא דבין על זו ובין על זו, דקנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן הא משמע שאינה יכולה לקבל שום דלת. ובירושלמי מצאתי שהיא מחלוקת שנויה בין ר' שמעון בן לקיש ובין ר' יוחנן דגרסינן התם (ה"א): צורת פתח שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן (וקנה) [וגמי] על גביהן ר' ינאי ב"ר ישמעאל בשם ר' שמעון בן לקיש ציר ובן ציר ולא יהא מחוסר אלא דלת וכו', אמרה ר' ירמיה קמי דר' זירא א"ל ומה בידך ר' אילא בשם ר' יוחנן צורת הפתח שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן (וקנה) [וגמי] על גביהן ע"כ. וכיון דפלוגתא דר' יוחנן ודריש לקיש היא הא קיי"ל כר' יוחנן. והראב"ד ז"ל כתב דצורת פתח צריך לו היכר ציר ושתהא בריאה לקבל דלת. ובפלוגתא דרב נחמן ודרב ששת דצריך ליגע או אין צריך ליגע, איכא מאן דפסק כרב ששת דאמר צריך ליגע דרב ששת ורב נחמן הלכה כרב ששת. והא (דמסייע) [דמשייל] מיניה רב ששת מרבה בר שמואל ואהדר ליה איהו מכיפה לא תליא בהא אלא לענין חוקקין אמר ליה, אבל הרב אלפסי ז"ל פסק כרב נחמן ממתני' דכיפא דלענין נגיעה קא מייתי לה, וכן פרש"י והראב"ד ז"ל. ויש ספרים דגרסי בהדיא אמר ליה אי משכחת להו לא תימא להו, ואף בפירושי רש"י ז"ל איתא, והיא מכרעת בפירוש כדבריהם ז"ל, וכן הלכה.

    גירסת הספרים שלנו לימא קא סברי בית שמאי ד' מחיצות דאורייתא לא לזרוק משלש הוא דמחייב לטלטל עד דאיכא ארבע בית הלל אומרים לחי או קורה לימא קא סברי בית הלל ג' מחיצות דאורייתא לא לזרוק משתים הוא דמחייב לטלטל עד דאיכא שלש. ולפי גירסא זו לזרוק היינו לדאורייתא ולטלטל היינו לדרבנן. ונראה לי פירושא דהא הכין, מדקתני ב"ש אומרים לחי וקורה ולא סגי ליה בחד מינייהו אלמא לאו משום היכר הוא אלא משום מחיצה, דאלמא ארבע מחיצות דאורייתא, דאי אמרת שלש א"כ ברביעית לסגי ליה בלחי או בקורה להיכירא, ומהדרינן לב"ש שלש מחיצות נמי דאורייתא והזורק מתוכן לרה"ר או מרה"ר לתוכן חייב, אלא מדרבנן החמירו עליו שלא לטלטל אפילו בתוכה עד דאיכא ארבע מחיצות גמורות. והדר בעי לב"ה דאמרי בדופן רביעית לחי או קורה דכיון דמשום היכר בחד סגי, א"כ שמעת מינה דשלש מחיצות מדאורייתא דכיון דלא שרי לחי או קורה אלא בדופן רביעית לבד אלמא השלש מדאורייתא, דאי לא אפילו בשלישי לסגי ליה בלחי או בקורה, דכל שהוא מדרבנן בהיכר לחי או קורה סגי ליה לב"ה. ומהדר ליה בדאורייתא ולחייב את הזורק אפילו בשתים מחייב, אבל לטלטל אסרוהו רבנן עד דאיכא שלש גמורות, ולא התירו לחי או קורה להיתר אלא ברביעית בלבד. ולהדין גירסא מסתברא דדחיה בעלמא הוא דקא דחו ליה למימר דאי משום הא לא איריא, אלא מיהו קושטא דמילתא הכין דאסיקנא לב"ה שלש מחיצות דאורייתא, דליכא מ"ד שתי מחיצות דאורייתא אלא ר' יהודה בלבד דאמר (לעיל עירובין ו, א) מי שיש לו שני בתים בשני צידי רה"ר עושה לחי מכאן ולחי מכאן וכו' ונושא ונותן באמצע, וכולהו אמוראי נמי לקמן (עירובין יב, ב) הכין אית להו דשלש מחיצות מיהא בעינן מדאורייתא. ור"ח ז"ל לא גריס לזרוק משתים מחייב אלא משתים אסור וכן בדבית שמאי לזרוק משלש אסור. ופירש לב"ש אע"ג דאינה מחיצה גמורה מדאורייתא לטלטל בה עד דאיכא ארבע, לזרוק מיהא הויא מחיצה מדרבנן ואסור לזרוק ממנה לרה"ר ומרה"ר לתוכה ולב"ה אינה מחיצה גמורה לטלטל ומדאורייתא עד דאיכא שלש וכדתניא לקמן בסמוך (עירובין יב, ב) חצרות של רבים ומבואות שאינן מפולשין בין עירבו בין לא עירבו הזורק לתוכו חייב, והענין נכון אלא שאין לשון הגמרא מתיישב בו כל כך.

    Rashba on Eruvin 11b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    אשכחינהו רב אחא בריה דרבא לרב אשי אמר לי׳ אמר מר מידי בצ״פ יש שפירשו בתוס׳ דקא בעי ליה למידע אם היה מצריך היכר ציר או בריא׳ לקבל דלת של קשים או לא אמר לי׳ לא ואית דגרסי לא אמר כלו׳ והכל דרך אחד. תנא צורת הפתח שאמרו כו׳ ומילתא באנפי נפשיה היא ויש גירסין אמר להו תנא כו׳ אמר להו אנא תנינ׳ צורת פתח שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן ותפשוט לן מינה דלכל הפחות אינה צריכה היכר ציר דבקנים אלו סתמן ליכא היכר ציר וזה נראה דעת רי״ף ז״ל שפסק כרב חסדא ולא הביא דר״ל דבקנים אפשר הוא לקבל דלת של קשים וכן נראה פירוש׳ דעביד לה פלוגתא דריש לקיש ורבי יוחנן וריש לקיש בעי היכר ציר ורבי יוחנן אמר היכר מבוי כו׳ למימרא דלא בעי היכר ציר כו׳ ובודאי דלישנא דלא אמר כלום הכי משמע שאלו היה צריך כלום לא סגי דלא הוה מפרש להו לתלמידיה ואף לנוסחי דגרסי אמר ליה לא כך נראה פירוש׳ דלא אמר להו מידי בצורת פתח כלומר שלא אמר בו שום חידוש ומיהו סתם קנים יכולים לקבל דלת של קשים וכדרב חסדא וזה לא היה צריך להם וי״א דאפי׳ דרב חסדא תפשוט דלא צריכי׳ אבל מצינו לראב״ד ז״ל שפוסק כרב חסדא וריש לקיש נראה שהוא סובר שלא ירד רב אחא לכל זה אלא שהיה רוצה לדעת שום חדוש אחר בצורת הפתח ולעול׳ אימא לך דבעי׳ היכר ציר ובריאות אלא דתנא לא נחת אלא צורת פתח גרידתא ונכון הוא וא״ת בקנה מכאן וקנה מכאן היכי איכא שקפי והיינו מזוזות אפי׳ יהיו פני הכותל שוין אינו נראה אלא כפרצה אבל בקנים או קונדרסין שפיר אתחזי צורת הפתח בלא שקפי ומלשון רש״י ז״ל שפי׳ לעיל נראה דפתח שאין לו שקפי היינו שהצדדים אינם שוין אלא אבן נכנסת ואבן יוצאת ולמעלה הוא גם כן פרוץ הא כל שהם שוין מן הצד למעלה שוב אינו צריך ואתא שפיר הא דקנים ומיהו פיר׳ שקפי אינו מוכיח כן בפרק הקומץ רבה אלא כפיר׳ הראשון וכן היה מפרש מורי הרב ז״ל ה״ה:

    א״ל תניא כיפה פי׳ בנין שיש פתח עשוי עגול שאנו קורין בלע״ז ארק״ו רבי מאיר מחייב במזוזה וחכמים פוטרין ושוים שאם יש ברגליה עשרה שהיא חייבת פי׳ עיקרא דמילתא דלא חשיב פתח לעניין מזוזה אנא כשיש מזוזות עומדות שוות מן הצד גבוהות עשרה לכל הפחות ובין מזוזה למזוזה ארבעה טפתם אויר לכל הפחות כשיעור פתח ושיהא למעלה סף שוה נתון עליהם כעין משקוף וכל שהוא עשוי ככיפה זו יש עליה בנין עומד פשוט על פני כולה ואותו בנין עומד במקום סף ולפי׳ כשיש ברגליה גובה עשרה ברחב ד׳ כשיעור פתח מודים חכמים שהוא חייב במזוזות שהרי יש לנו מזוזות וסף ואותו עגול יהא כמי שאינו וי״מ דמיהא דמודו רבנן תפשוט לן שאין צריכין ליגע שהרי בכאן אין המזוזות מגיעין בסף לפי מה שפירשנו שאין העגול חשוב לנו לא מזוזה ולא סף אלא הבנין שעליו ומה שהביאו בתלמודא מימרא דאביי בפי׳ דמתני׳ אינו אלא לברורה דעלמ׳ דלא תימא שמא יש שום חסרון אחר בברייתא דלא תפשוט לן מיניה מידי ועוד שדרך התלמוד הוא כשמביא ברייתא לפעמים שמביא טעם פירושא שנאמר עליה במקומה והא ברייתא ופירוש דאביי איתא בפ״ק דיומא גם בפרק הקומץ ולפי׳ זה לא גרסי׳ ואמר אביי אלא גורסין ואמר אביי דצריכין בהא לפי׳ דאביי כי שמא תאמר לעולם צריכין ליגע ומה ששוין חכמי׳ בזו אינו אלא משום דמודו דאמר בהא חוקקי׳ להשלים ומיירי כשיש בכיפה כדי לחוק להשלים ומעתה הרי הם נוגעים קמ״ל מדברי אביי דלרבנן אין א ומרי׳ חוקקים להשלים והרי אין צריכין ליגע ואין פי׳ זה מחוור מ״מ לפי מה שפירשנו נרא׳ דפשטי׳ שפיר שאין צריכין ליגע והיינו דאיכא במקצת ניסחי א״ל אי תשכחינהו לדבי ריש גלות׳ לא תימא להו ולא מידי ולפי זה אין הלכ׳ כרב ששת וי״מ דממתנית׳ ולא מפי׳ דאביי לאפשטיה מידי בהא אלא מתנייתא בעלמא הוא דאמר ליה בצורת פתח דדילמא שאני הכ׳ שאין אויר מפסיק הא כל שיש אויר מפסיק אינו פתח דצריכין הם ליגעי ולא גרסי הא דאמר ליה אי תשכחינהו כו׳ ולפי זה הלכה כרב ששת במקום רב נחמן:

    אמר אביי כו׳ פירוש אביי פירש לך כי אפי׳ לרבי מאיר אין חוקקין להשלים אלא א״כ יש לנו קצת הכשר פתח שיהא בו לכל הפחות מזוזות שוות ברחב ד׳ רגלים גבוהים ג׳ וביניהם ד׳ טפחים רחב וכל שאין ברגליה גבוה לא כלום הוא דארעא סמיכתא הוא וכאלו אין לנו רגלים כלל ואפי׳ יש ברגלי הג׳ אם ביניהם רחב ד׳ טפחים אינו כלום ואינו פתח בפחות מד׳ ויש גורסים עוד שאע״פ שיש ברגליה ג׳ ברחב ד׳ טפחים אם אין הכיפה גבוה עשרה אינו כלום לדברי הכל דבעי כולא גובהה ועיקר היא זאת הגרסא ומאן דלא גריס לה הכי נמי קא אמרי דאנן לא אמרי׳ חוקקין להשלים בגובה לא למעלה ולא למטה ומההיא דבי׳ שאין בתוכה עשרה וקירויו משלימו לעשרה שנדון תוכו ככרמלית לדברי הכל תפשוט לן שפיר שאין אומרין חוקקין להשלים למטה מיהת דאלו למעלה דילמא שאני התם שאין בו מקום לחוק שאם אתה חוקק להשלים תסתר כל קרויו לגמרי ומ״ה ה״ה והוא הטעם וכן פירשו בתו׳ וכן פרש״י ז״ל.

    כי פליגי בשיש ברגליה שלשה ורחבה ד׳ בין רגליה לכל הפחו׳ ויש בה בכיפה מקום לחוק להשלים לעשרה כי הכיפה רחבה בכתלי עצמה ואינן מתקצרין ומפירוש רש״י והתוספ׳ ז״ל נראה דכיון דכן אפי׳ אינה רחבה ד׳ טפחים למעלה מן הרגלים אין בכך כלום לר׳ מאיר שהרי חוקקין להשלים הכל הגובה והרחב ונמצא מרובה. ויש נסחא דגרסי׳ לה להדיא שאינה רחבה ד׳ טפחים אבל יש שאינם גורסי׳ כן אלא דפליגי ברחבה ד׳ טפחים ומפרשי לה דמיירי בין הרגלים. ומורי הר״א ז״ל היה מפרש שצריך שתהא רחבה גם למעלה עד עשרה כדי שיהא לנו למראי׳ העין קודם חקיקה מראית פתח בגובה ורחב מ״מ לכולהו פירושי צריך אתה לידע דנקטי׳ אינה רחבה ד׳ לאשמעי׳ דאפי׳ בהא אומר ר׳ מאיר חוקקי׳ להשלים ומיהו אפי׳ היא רחבה הרבה צריך לנו לומר שיש בעובי כותלי כיפ׳ רחב כדי לחוק להשלי׳ הרגלים לגובה י׳ כי רגלים י׳ שוים אנו צריכים לדברי הכל כדמוכח מדרבנן אלא שר׳ מאיר עושה אותו במחשבה ע״י שרואי׳ כאלו חוקקין כיון שיש מקום לחוק והקשו בתוס׳ דהכא משמע דאפי׳ לר׳ מאיר אין לו חוקקי׳ להשלי׳ אלא א״כ יש לנו קצת מאותו דבר בלא חקיקה כדאמר הכא. ואלו בפ״ק דשבת אמר זרק ונח בלחוד כל שהוא באנו למחלוקת ר״מ ורבנן. ותרצו דכל שהוא לאו דוקא אלא כשיש בראשו רחב ד׳ כשיעור רשות היחיד אלא שמתקצר והולך בעובי הכותל ויש ג״כ בחללו טפח בפחות מטפח אינו כלום: ואינו משלימין לר׳ מאיר לחוק במחשבה להשלימו לד׳ על ד׳ דבהא סגי כיון שיש כבר הכותל גבוה עשר׳ עד החור שיעור גובה רשות היחיד:

    לימא קא סברי ב״ש ד׳ מחיצות דאורייתא פי׳ דאי סבירא להו ג׳ מחיצו׳ דאוריית׳ למה לי לחי וקורה ברוח רביעית הא ודאי משום היכירא דרבנן בלחי או קורה סגי׳ אלא ודאי לחי או קורה משום מחיצה דאורייתא משוי ליה. וא״ת ואידך מחיצו׳ דאוריית׳ היכי סגי במחיצה רביעית בלחי וקורה תרצו בתוס׳ דה״ה דקא סברי ב״ש דמדאורייתא בעי׳ שם ד׳ מחיצות ג׳ מחיצות גמורות ומחיצ׳ רביעית בכל דהו. ומיהו בפחות מלחי וקורה לא אפשר ומהדרי׳ דלעולם ג׳ מחיצות דאורייתא אבל לזרוק בג׳ מחיצו׳ חייב אבל חכמי׳ אסרו לטלטל עד דאיכא ברוח רביעית היכר גמור ולחי או קורה לא עבדי היכר גמור: הדר אמרינן לימא קסברי ב״ה ג׳ מחיצות דאורייתא פי׳ ולא סגי בשתי מחיצות לא זו כנגד זו ולא כמין גם דעתם מדלא שרו בלחי או קורה אלא ברוח רביעית דאי רוח שלישית דרבנן ליסגי ליה בלחי או קורה או בלחי וקורה משום היכירא כדאמרי׳ ברוח רביעית ודחי׳ דלעול׳ אימא לך שתי ומיחייב בהו הזורק אבל רבנן אסרו לטלטל עד דאיכא ג׳ מחיצות שלימות ולחי או קורה ברוח רביעית להיכר׳ משו׳ דלא מיחזי להו לאינשי רשות היחיד אם אין שום היכירא אף ברוח רביעי׳ היינו דאמרי׳ ליה לא לסותמו אני צריך. וא״ת אי ר׳ אליעזר לחיים וקורה בעי הוה ליה למימ׳ עשה לו לחי או קורה כי התלמיד הזה לא הניח שם אלא לחי או אחר: ועוד זה התלמיד שהיה תלמידו של ר׳ אלעזר שהוא מתלמידי ב״ש היאך לא עשה אלא לחי אחד אם כן כב״ה. עשה ואי סבירא ליה כב״ה למה לא אמר לר׳ אליעזר אלא כב״ה סביר׳ לי׳ והנכון כי זה התלמוד לחי וקורה עשה כב״ש והיה סבור כי ר״א רבו הכי קאמר אף לחיים וקורה וה״ה ללחי וקורה והיינו דא״ל עשה לו לחי אחר. ומהדרינן דלעולם לר׳ אליעזר לחיים דווקא וה״ק עשה לו לחי אחר כי הקודם אינו תועלת כלום. וא״ת ור׳ אליעזר היאך חולק על ב״ש וב״ה ועוד והלא שמותי הוא. י״ל כי רבי אליעזר אומר שכך אמר ב״ש לחיים דווקא:

    Ritva on Eruvin 11b · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729 · Public Domain

    Meiri

    ואחר כך מקשה לר׳ יוחנן ולריש לקיש מדי דהו אדידהו ממה שאמרו פאה מותרת לענין כלאים אבל לא לשבת ופאה היא אותה זמורה המתוחה על ארבע קונדיסין וקורא לה פאה על שם שמקפת את כלה ואינה מכסה את כלה ואמר שמתרת בכלאים לזרוע בחוצה להם אעפ״י שיש גפנים בתוכה אבל לא לשבת לטלטל בתוכה ור׳ יוחנן אמר אף לכלאים אינה מחיצה. ולריש לקיש מיהא אתה יכול לתרצה שזו השניה לדעת רבותי׳ אמרה וכדקאמר בהדיא משום ר׳ יהודה (בין) [בן] חנינא. ואף לר׳ יוחנן אם תפרש בראשונה על גבן ובשניה מן הצד ניחא אלא אי תרוייהו מן הצד קשיא דידה אדידיה ופירש שזה שאסר אף כלאים ביתר מעשר. והוא שואלו (נימנא) [ומנא] תימרא דשני לן בין עשר ליתר מעשר ר״ל לענין כלאים ומן הצד והביאה ממעשה בר׳ יהושע שהלך אצל ר׳ יוחנן ומצאו שיושב בין אילנות ומתח זמורה בין אילן לאילן ושאלו אם גפנים כאן מהו לזרוע כאן ואמ׳ לו בעשר מותר ביתר מעשר אסור ואי בעל גבן ביתר מעשר אמאי אסור והתניא היו שם גפנים הדוקרנים פי׳ המתפצלים כגון שפצל קנה ונתן אחד לכאן ואחד לכאן וקנה על גביהן כקונדסין שהזכרנו למעלה ואמר שאם עשה להם פאה ר״ל אף ביתר מעשר מותר אלא מן הצד ובעשר מותר יתר מעשר אסור ולמדת שהזמורה בין אילן לאילן או בין קונדס לקונדיס על גבן הוי צורת פתח ואעפ״י שהמבוי כשמשים הקורה על שני הכותלים אינו צורת פתח אינו דומה לזו שהאילנות והקונדסין דומין הם לקנה מכאן וקנה מכאן מה שאין כן בכותלים:

    זהו ביאור הסוגיא וכבר הרגשת מדברינו מה שראינו לפסוק מתוכה ולפי דרכך יש לך ללמוד הימנה שאעפ״י שהחכם מרגיש בעצמו שהוא בקי ראוי הוא שיחזר להיות הדברים אצלו בקבלת חכם שאין ראוי לו לסמוך על עצמו אלא בקבלה והוא שאמרו שהלך ר׳ יהושע בן קרחא אצל ר׳ יוחנן בן נורי ללמוד תורה אעפ״י שבקי בהלכות כלאים:

    זה שייעדנו לבאר בצורת פתח שעשאה מן הצד שלא עשה כלום פרשו גאוני הראשונים שעשאה בצד הכותל סמוך לקרן ובאים עליה משום דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי וכן פירשוה גדולי הפוסקי׳ והמחברים. ואין הדברים נראין שאם כן היה לו לומר צורת פתח שעשאה בקרן זוית ועוד שאף רב הונא בריה דרב יהושע שהוא מריה דשמעתא דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי לא אמרה אלא באוכלת משתי רוחות וכמו שביארנו למעלה במחלקתם של אביי ורב יוסף במשך מבוי ולא עוד אלא שלא נאמרה אלא בנפרצה הא כל שהוא עשאה ובצורת פתח ודאי פתחא הוא ואעפ״י שאמ׳ לא עבדי אינשי פירושו הואיל ואין דרך בני אדם לעשותה אף כשנפרצה מאליה לא יהא קרוי פתח וכן יראה ממבוי שצדו אחד ארוך וכו׳ שרבא אמ׳ אחד זה ואחד זה אינו מניחו אלא כנגד הקצר וטעמא קורה משום היכר ואין היכר באלכסון ואלכסון הוא קרן זוית וצורת פתח ודאי משום מחיצה הוא ונמצא שהוא מכשיר בקרן זוית וגדולי הרבנים פרשוה בשקשר הקנה הראוי להיות על גביהן מצדן ומשום דעל גבן ממש בעינן ולא מצדן וגדולי המפרשי׳ פרשוה שנעץ קנה באמצע המבוי וקנה אחד בצד הכותל וקנה על גביהן והניח שאר המבוי פרוץ בלא לחי וקורה שזה ודאי אסור ואפי׳ נכנס רוב המבוי בפתח זה רואין אותו כסתום עד שיהא עומד מרובה על הפרוץ ובשמועת קונדיסין אתה מפרש לדעת זה מן הצד שמתח זמורה בין קונדס לקונדס ונעץ ראש הזמורה בקרקע כעין קנה ונמצא הקונדיס קנה אחד והזמורה שבאמצע קנה אחר ומתיחת הזמורה למעלה קנה שעל גביהן ונשאר השאר בלא זמורה. וגאוני הראשונים פירשו פתח׳ בלא צדדין. ואין זה כלום שאין צורת פתח בלא שיקפי כמו שביארנו למעלה. ויש מי שכתב שלא נאמר שאין פתח שבקרן זוית פתח אלא דוקא בקנים וכיוצא בהן הא בבנין הגמור בכל מקום הוי פתח וכן מה שאמרנו שאם נתן הקנה העליון באמצע אינו פתח דוקא בקנים וכיוצא בהן אבל בבנין או מחיצה גמורה אף בדרך זה הוא חשוב פתח. וכן יש מי שכתב שאף בכותלים שצריכין צורת פתח או קורה על גביו לאו דוקא תקרה אלא איזה בנין על עומד שבצדדין ואם הי׳ פרוץ על גביו ואין בו אלא עומד שבצדדין צריך שיהו בו מזוזות ר״ל שלא תהא הכותל שוה במקום המזוזות ובזה הוא נדון בצורת פתח וכל שאין בו אחת מאלו אינו אלא פירצה בעלמא:

    צורת פתח צריכה שתהא בריאה לקבל דלת [כל] דהו אפי׳ של קשין ואפי׳ קנה העליון דיו בכך הואיל ויש עומד מכאן ומכאן סותמין מעט במבוי אעפ״י שהקורה המונחת עליהם דקה מן הדקה ושאינה בריאה לקבל אריח בבנין עם הטיט ואינה רחבה טפח שלא הצרכנו כל אלה (בקורה) אלא בקורה הנכנסת בכותלים ואין שם צורת פתח כגון במבוי שאינו רחב יתר מעשר:

    צורת פתח צריכה היכר ציר שהרואים יכירו בקנה שמכאן ומכאן שיש שם מקום מוכן ליכנס בו דלת ומפני שבקנה מיהא אין מקום לציר הוא מפרש בכאן אבקתא כלומ׳ כעין עניבה של חבל או של גמי ודבר זה לא הזכירוהו גדולי הפוסקי׳ והמחברים מפני שהם גורסי׳ אשכחינהו רב אחא לתלמידיה דרב אשי אמ׳ להו אמר מר מידי בצורת פתח אמרו לא כלום והם מפרשי׳ שאינה צריכה כלום ולדעתם על זו של היכר ציר נאמרה ולפיכך לא הזכירוה. ובתוספות כתבו שהדבר ספק אם על היכר ציר שאלוה אם על ראויה לקבל דלת שאלוה ומחמירין מספק וגדולי הדור נוטים לפרש שעל שתיהן שאלו ועל שתיהן השיבם ולא כלום. ולדעתם אין צריך לראויות לקבל דלת ולא להיכר ציר שהרי אחר כך אמרו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן וקנה אינו בר קבלת דלת ולא כן היכר ציר וכן שבירושלמי אמרו קנה מכאן ומכאן וגמי על גביהן ומכל מקום יש מפרשי׳ ולא כלום כלומר אינו אומר בה כלום אלא שהדברים מוכיחים שזה שאמר אחר כן צורת פתח שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן נאמרה כנגד אלו כלומר ואחר שכן אין כאן קבלת דלת ולא היכר ציר אלא שראוי להחמיר בה:

    קנה שעל גביהן אינו צריך שיהא נוגע בקנים שבצדדין אלא כיון שגבוהות עשרה אומרים גוד אסיק:

    כפה הוא ענין שיש מזוזות ישרות מכאן ומכאן ומתעגלות בראשיהן ואותו עגול נעשה להם כמין (סריף) [צריף] והעגול שלמעלה נקרא כפה וממקום שממנו ולמעלה מתחיל להתעגל היא מתקצר ואין בו רחב ארבעה והעמודים הישרים שמכאן ומכאן קודם שיתחיל להתעגל קרוים רגלים וכל שאין רחבה ארבעה בין עמוד לעמוד אינו פתח לא לענין שבת ולא לענין חיוב מזוזה ואם יש ברחבה ארבעה ואין רגליה גבוהים עשרה אינו פתח גם כן שאין פתח אלא ברחב ארבעה וגובה עשרה. ולא סוף דבר בשאין רגליה גבוהים ג׳ שהוא כארעא סמיכתא אלא אפי׳ גבוהי׳ ג׳ אע״פ שיש בכפה עובי גדול שאלו ירצו לחוק בו כדי להגביה יושר רגליה עד עשרה ישלימוהו לעשרה ועדיין כיפה תשאר קיימת אינו כלום שאין רואין את הסתום כחקוק כדי להשלים אבל כל שרחבה ארבעה בגובה עשרה ר״ל שרגליה גבוהים עשרה חייבת במזוזה אעפ״י שלמעלה מעשרה היא מתעגלת וכן לענין שבת פתח הוא ולפי דרכך למדת מה שכתבנו שאין הקנה העליון צריך ליגע לקנים שבצדדים שהרי הכשר הפתח ברגליה הוא והעגול מפסיק בין תקרה עליונה למזוזות:

    המשנה השניה והיא גם כן מענין החלק הראשון והוא שאמר הכשר מבוי וכו׳ והיו סוברים בגמרא שהוא אמר כן אפי׳ על מבוי מפלש עד שהיו מקשים עליה כמו שיראה לך שם. והעלו בגמרא שמבוי סתום אמרה ואינו מפלש אלא מרוח רביעית ונחלקו בהכשר אותו רוח שלבית שמאי צריך לחי וקורה שהם סוברים שמן התורה אין רשות היחיד אלא בארבע מחיצות אפי׳ לזרוק אעפ״י שמדברי סופרים לזרוק מתוכו לרשות הרבים מתחייב בשלש ולהיתר טלטול מן התורה גם כן צריך ארבע והלכות סיני הידועה במחיצין באה להקל לטלטול ולהחמיר לזריקה והעמידה את הרביעית ללחי וקורה ולבית הלל שלש מחיצות רשות היחיד מן התורה ומדברי סופרי׳ מיהא בשתים חייב בזריקה ולטלטל שלש בדין תורה ובאה הלכת סיני להחמיר בטלטול ודיה שתעמידנה בלחי או קורה והלכה כבית הלל כמו שיתבאר. ולמדת שכל שאמרו בית שמאי לחייב הזורק משלש ולבית הלל משתים אין זה דוקא מן התורה אלא לבית שמאי מן התורה ארבע מחיצות בעינן ולבית הלל שלש אפי׳ לזרוק. ומה שאמרו בגמרא לבית שמאי לזרוק משלש מיחייב ולבית הלל לזרוק משתים מיחייב כך פירושו לימא לבית שמאי ארבע מחיצות דאורייתא ואף לזרוק לא נחמיר בהן ותירץ לזרוק מיהא מחמירין בהן ולא מיחייב דוקא. וכן ראיתי לגדולי הדור שגורסין לבית שמאי לזרוק משלש אסור לטלטל עד דאיכא ארבע ולבית הלל לזרוק משתים אסור לטלטל עד דאיכא שלש ושתים אלו דוקא בעריבן ר״ל שנוגעות זו לזו שאם מכוונות זו כנגד זו הרי רשות הרבים כך הוא ור׳ אליעזר נוטה לדעת בית שמאי אלא שמיקל מלחי וקורה לשני לחיים.

    2 more comments on this page.

    Meiri on Eruvin 11b · Sefaria · Edition: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה כי פליגי כו' והא דאמרינן פ"ק דשבת כו' ובצד רה"י רחבן ד' על ד' כו' עכ"ל מה שיש לדקדק בזה ע"ש בחידושינו באורך:

    Chidushei Halachot on Eruvin 11b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' נפק ואתא אשכחי' רב ששת כעין זה לקמן דף לט ע"ב ובב"ק דף צח ע"ב:

    Gilyon HaShas on Eruvin 11b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 11, Amud Bet, about 542 words in 28 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 28 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “פיאה מותרת לענין כלאים, אבל לא לשבת.…”

    2. Segment 216 words

      Opens “בשלמא דריש לקיש אדר"ל לא קשיא: הא…”

      Named: רבי יוחנן.

    3. Segment 320 words

      Opens “אי אמרת בשלמא: התם על גבן, הכא…”

    4. Segment 410 words

      Opens “לעולם, אידי ואידי מן הצד: התם בעשר,…”

    5. Segment 558 words

      Opens “ומנא תימרא דשני לן בין עשר ליותר…”

      Named: רבי יוחנן, רבי יהושע.

    6. Segment 621 words

      Opens “במאי עסקינן? אילימא על גבן יותר מעשר…”

    7. Segment 713 words

      Opens “אלא לאו מן הצד, וקאמר ליה בעשר…”

    8. Segment 813 words

      Opens “גופא, אמר רב חסדא: צורת הפתח שעשאה…”

      Named: רב חסדא.

    9. Segment 917 words

      Opens “ואמר רב חסדא: צורת הפתח שאמרו, צריכה…”

      Named: רב חסדא.

    10. Segment 1018 words

      Opens “אמר ריש לקיש משום ר' ינאי: צורת…”

      Named: רב אויא.

    11. Segment 1122 words

      Opens “אשכחינהו רב אחא בריה דרב אויא לתלמידי…”

      Named: רב אחא, רב אויא, רב אשי.

    12. Segment 1228 words

      Opens “תנא: צורת הפתח שאמרו, קנה מכאן וקנה…”

      Named: רב נחמן, רב ששת.

    13. Segment 1337 words

      Opens “אזל רב נחמן ועבד עובדא בי ריש…”

      Named: רב נחמן, רב ששת, רב גדא.

    14. Segment 1429 words

      Opens “אשכחיה רב ששת לרבה בר שמואל, אמר…”

      Named: רב ששת, רבה, שמואל.

    15. Segment 1520 words

      Opens “אמר אביי: הכל מודים אם גבוהה עשרה…”

      Named: אביי.

    16. Segment 1615 words

      Opens “כי פליגי ביש ברגליה ג' וגבוהה עשרה,…”

    17. Segment 1710 words

      Opens “ר' מאיר סבר: חוקקין להשלים, ורבנן סברי:…”

    18. Segment 1815 words

      Opens “א"ל אי משכחת להו לא תימא להו…”

    19. Segment 1917 words

      Opens “מתני׳ הכשר מבוי, ב"ש אומרים: לחי וקורה,…”

      Named: רבי אליעזר.

    20. Segment 2050 words

      Opens “משום ר' ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני…”

    21. Segment 217 words

      Opens “גמ׳ כמאן? דלא כחנניה ולא כתנא קמא.…”

    22. Segment 2219 words

      Opens “אמר רב יהודה, הכי קאמר: הכשר מבוי…”

      Named: רב יהודה.

    23. Segment 2311 words

      Opens “ב"ש אומרים: לחי וקורה, למימרא דקא סברי…”

    24. Segment 249 words

      Opens “לא, לזרוק משלש הוא דמיחייב, לטלטל עד…”

    25. Segment 2513 words

      Opens “ב"ה אומרים או לחי או קורה. לימא…”

    26. Segment 269 words

      Opens “לא, לזרוק משתים הוא דמיחייב, לטלטל עד…”

    27. Segment 2717 words

      Opens “ר' אליעזר אומר לחיין. איבעיא להו: ר'…”

    28. Segment 2811 words

      Opens “ת"ש מעשה ברבי אליעזר שהלך אצל רבי…”

      Named: רבי אליעזר, רבי יוסי.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Eruvin 11b · Segment 5 — “…רבי יהושע אצל ר' יוחנן בן נורי ללמוד תורה,…

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Eruvin 11b · Segment 20 — “משום ר' ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני ר"ע לא…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Eruvin 11b · Segment 11 — “אשכחינהו רב אחא בריה דרב אויא לתלמידי דרב אשי,…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Eruvin 11b · Segment 15 — “אמר אביי: הכל מודים אם גבוהה עשרה ואין ברגליה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 11b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026