Talmud Builders

    Eruvin 76a

    Back to index

    English translation — Eruvin 76a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1this outer house becomes a gatehouse to this courtyard, and that outer house becomes a gatehouse to that courtyard, and therefore the residents of the outer houses need not contribute to the eiruv . The middle house between them is the house in which the eiruv is placed, and therefore its residents need not contribute bread for the eiruv .

    2The Sage Raḥava tested the other Sages: If there were two courtyards and two houses between them, and a resident of this courtyard came through this house that opens to his courtyard and placed his eiruv in that house farther from his courtyard, and a resident of this other courtyard came through this house that opens to his courtyard and placed his eiruv in that house that opens to the other courtyard, did they acquire the eiruv or not, i.e., are the two eiruvin valid? Do you render it a house with regard to this courtyard, whose eiruv was placed there, and a gatehouse with regard to that one who passed through it in order to place his eiruv in the other house? And similarly, do you render the other house a gatehouse with regard to this one and a house with regard to that one?

    3The Sages said to Raḥava: Neither of them has acquired his eiruv . Whichever way you look at it, it is difficult: If you consider either house a gatehouse, the halakha with regard to one who places his eiruv in a gatehouse, a porch, or a balcony, is that it is not a valid eiruv . And if you consider either one a house, he would be carrying into a house for which he is not establishing an eiruv . Since the assumption that benefits one of them harms the other, and there is no way to establish firmly the status of these houses, the residents of both courtyards fail to acquire their eiruv .

    4Raḥava asked: What makes this case different from the ruling of Rava? As Rava said: In the case of two people who said to one person: Go and establish an eiruv of Shabbat limits for each of us, and he established an eiruv for one of them while it was still day, and he established an eiruv for the other one during twilight, and the eiruv of the one for whom he established an eiruv while it was still day was eaten during twilight, and the eiruv of the one for whom he established an eiruv during twilight was eaten after nightfall, both of them have acquired their eiruv . Twilight is of doubtful status as to whether it is considered day or night. If it is night, any eiruv established at that time is invalid, and if it is day, any eiruv eaten at that time is invalid. Rava nonetheless ruled leniently, despite the fact that two contradictory assumptions are involved, in keeping with the principle that in cases of doubt relating to an eiruv , the halakha is lenient. Consequently, with regard to the one whose eiruv was eaten during twilight, it is considered as though it was already night, and therefore his eiruv had already taken effect while it was still day before it was eaten. Conversely, with regard to the one whose eiruv was established during twilight, that period of time is viewed as day, and therefore his eiruv is valid as well.

    5The Sages respond: How can these cases be compared? There, where there is uncertainty whether it is day and uncertainty whether it is night, the matter is not noticeable, as no one sees exactly when each eiruv was established. But here, where the houses are clearly distinguishable, if with regard to this one, who placed his eiruv there, it is a house, then with regard to that one, who passed through it, it should also be regarded as a house. And if, with regard to this one, who passed through it, it is a gatehouse, then with regard to that one, who placed his eiruv there, it should also be considered a gatehouse. Therefore, neither of them acquires his eiruv .

    6MISHNA: If there is a window in a wall that separates between two courtyards, and the window measures four by four handbreadths and is within ten handbreadths of the ground, the inhabitants of the courtyards establish two eiruvin , one for each courtyard. And if they desire, they may establish one eiruv , thereby merging the two courtyards, as they may be considered as one due to the window.

    7However, if the window measures less than four by four handbreadths, or if it is above ten handbreadths from the ground, it is no longer considered a valid opening, and the two courtyards cannot be considered a single courtyard. Therefore, the residents establish two eiruvin , but they may not establish one eiruv .

    8GEMARA: With regard to the mishna’s determination that the size of the window must be four by four handbreadths, the Gemara asks: Let us say that we learned an unattributed mishna in accordance with the previously cited opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, who said: Any gap less than four handbreadths is considered lavud , i.e., two objects are considered connected if the space between them is less than four handbreadths. That would explain why the window must be four handbreadths in size, as otherwise it would be considered as though it were sealed, based on the principle of lavud .

    9The Gemara rejects this suggestion: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis that only gaps of less than three handbreadths are included in the principle of lavud , the Rabbis disagreed with Rabban Shimon ben Gamliel only with regard to the halakhot of lavud , i.e., what is considered connected. But with regard to an opening, even the Rabbis agree that if there is an opening of four by four handbreadths, it is significant, and if not, it is not significant.

    10It was taught in the mishna: If the window is less than four by four handbreadths, or above ten handbreadths from the ground, the residents of each courtyard must establish a separate eiruv . The Gemara objects: This is obvious. Since the mishna stated in the previous clause that if the window is four by four handbreadths and within ten handbreadths from the ground, they establish one eiruv , from this halakha itself I know that if the window is less than four by four handbreadths or above ten handbreadths, they may not establish one eiruv . Why was it necessary to teach this in the mishna?

    11The Gemara answers: It teaches us this matter: The reason is specifically that the entire window is above ten handbreadths; however, if part of it is within ten handbreadths of the ground, they establish two eiruvin , and if they desire, they may establish one eiruv .

    12The Gemara comments: According to this explanation, we already learned in the mishna that which the Sages taught in a baraita : If nearly all of the window is above ten handbreadths and only a small part of it is within ten handbreadths, or if nearly all of it is within ten handbreadths and only a small part of it is above ten handbreadths, they establish two eiruvin , and if they desire, they may establish one eiruv .

    13The essential meaning of this baraita is clear, but the Gemara raises a question with regard to its formulation: Now, if nearly all of it is above ten handbreadths and only a small part of it is within ten handbreadths, you said that they establish two eiruvin , and if they desire, they may establish one eiruv , i.e., the window has the status of an opening and therefore the two courtyards may establish a joint eiruv , then is it necessary to state the halakha governing the case where almost all of it is within ten and only a small part of it is above ten?

    14The Gemara answers that indeed, this baraita teaches employing the style: This, and it is unnecessary to say that, moving from the more difficult and novel case to the easier, more straightforward one.

    15Rabbi Yoḥanan said: A circular window must have a circumference of twenty-four handbreadths, with two and a bit of them within ten handbreadths of the ground, so that when he squares the window, i.e., if he forms the shape of a square inside it, it measures four by four handbreadths, and a bit of it is then within ten handbreadths of the ground.

    16The Gemara poses a question with regard to this calculation: Now, since there is a general principle that any circle with a circumference of three handbreadths is one handbreadth in diameter, then according to this formula, a window with a circumference of twelve handbreadths, meaning that it has a diameter of four handbreadths, should be sufficient to create a window of four by four.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    זה נעשה בית שער לזהכל בית נעשה בית שער לחצר שהוא פתוח לו:

    בדיקמנסה אם חכמו להשיב:

    שתי חצירות ושני בתים ביניהןואין בני שתי החצירות רוצין לערב זו עם זו אלא כל אחת לעצמה וכל חצר לא הניחה עירובה בבית הפתוח לה אלא עשאתו בית שער והניח עירובה בבית הפתוח לחברתה:

    מהוודאי אי תרוייהו בית שער משוינן אין אחד מהן עירוב דהנותן את עירובו בבית שער תנן לקמן (עירובין פה:) דאינו עירוב ואי תרוייהו בית גמור. אין אחד מהן עירוב שהרי בית זה מפסיק בין חצר לעירובה והוא לא עירב עמה ואינה יכולה להביא עירובה לתוכה דרך בית זה:

    מי משוינןלכל בית לגבי חצר הסמוכה לו כבית שער שלא לאסור עליו וגבי חצר האחרת שעשאתו בית גמור והניח בו עירובה משוינן לה כי בית למיקני עירובה:

    מה נפשךטעמא מפרשי ואזלי:

    קא מטלטלכל חצר בבית דלא מערב ליה:

    שניהן קנו עירובאלמא משום דבין השמשות ספק הוא וספק דדבריהם להקל ועירוב מדבריהם הוא לגבי האי שנאכל עירובו בין השמשות משוינן ליה ליליא ואמרינן כבר קנה עירוב ולגבי האי שעירב עליו בין השמשות משוינן ליה יום ועדיין הוה לו שהות לקנות שביתה:

    לא מינכרא מילתאולא הוו מילי דרבנן כי חוכא ואיטלולא אבל הנך בתים הא קיימי קמן ואי משוינן הכא הכי והכא הכי הויין מילי דרבנן כי חוכא ואיטלולא ולא ניתן פה לצדוקים לרדות:

    מתני' חלון שבין שתי חצירותבתוך עשרה - מפרש בגמרא שיהא קצת הימנו ואפי' משהו בתוך עשרה לקרקע:

    מערבין שניםשני עירובין אלו לעצמן ואלו לעצמן ואסורין זו עם זו:

    ואם רצו מערבין אחדעירוב אחד שיתנו אלו עירובן באחרת ויערבו עמהן ויהיו כאחד:

    פחות מארבעלאו פתח הוי למעלה מעשרה נמי דאילו כל הכותל אינו גבוה יותר הוי מחיצה מעלייתא הלכך כשאין כלום מן החלל בתוך עשרה לאו פתח הוא ואין מערבין אחד ואסורות זו עם זו דרך ראש הכותל ודרך אותו חלון ודרך חורים וסדקים:

    גמ' רבן שמעוןבפירקא קמא בברייתא בגמרא:

    הא קמשמע לן טעמא דכוליה למעלה מי' כו'דאי מרישא הוה אמינא כולו בתוך י' בעינן:

    ומקצתואפילו משהו:

    צריך שיהא בהיקפו עשרים וארבעהדבלאו הכי לא מצית למינקט בגוויה חלון מרובע ד' על ד' כל חלון עגול בתחתית אמצעיתו נמוך ומאמצעיתו לכאן ולכאן הוא מגביה והולך וצריך לזה שיהו שני טפחים ומשהו אורך מהקיפו בתוך י' מאמצעו לכאן טפח ומאמצעו לכאן טפח ועוד משהו משום דכי מרבעינן ליה מדלינן ליה מיניה שני טפחים מן ההיקף עגול שבין קרן לקרן לכל צד דסתמינן להו ומוקמינן לה אריבועתא ונמצא אותו משהו הנשאר בסוף י' על פני רוחב החלון כדאמר לקמן רבועא מגו עגולא פלגא בעית לדלויי כלומר חצי מדה הנותרת בריבוע ריבה העגול עליו והיקף המרובע ט"ז נמצא העגול רבה עליו ח' הרי ב' טפחים לכל צד:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    עירובין 76 עמוד א

    1זה נעשה בית שער לזה, וזה נעשה בית שער לזה. אמצעי הוה ליה בית שמניחין בו עירוב, ואין צריך ליתן את הפת.

    2בדיק להו רחבה לרבנן: ב' חצרות וב' בתים ביניהם, זה בא דרך זה ונתן עירובו בזה, וזה בא דרך זה ונתן עירובו בזה, קנו עירוב או לא? מי משוי' להו לגבי דהאי בית, ולגבי דהאי בית שער [ולגבי דהאי בית שער, ולגבי דהאי בית]?

    3אמרו ליה: שניהן לא קנו עירוב, מה נפשך: אי בית שער משוית ליה, הנותן את עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת אינו עירוב. אי בית משוית ליה קא מטלטל לבית דלא מערב ליה.

    4ומאי שנא מדרבא? דאמר רבא: אמרו לו שנים צא וערב עלינו. לאחד עירב עליו מבעוד יום, ולא' עירב עליו בין השמשות. זה שעירב עליו מבעוד יום נאכל עירובו בין השמשות, וזה שעירב עליו בין השמשות נאכל עירובו משתחשך שניהם קנו עירוב!

    5הכי השתא?! התם ספק יממא ספק ליליא לא מינכרא מילתא, אבל הכא, אי דלגבי דהאי בית, לגבי דהאי בית. אי לגבי דהאי בית שער, לגבי דהאי נמי בית שער.

    6הדרן עלך הדר׃

    Mishna

    7חלון שבין ב' חצירות ד' על ד' בתוך עשרה מערבין שנים. ואם רצו מערבין א'׃

    8פחות מד' על ד' או למעלה מי' מערבין שנים, ואין מערבין אחד.

    Gemara

    9לימא תנן סתמא כר"ש בן גמליאל, דאמר: כל פחות מד' כלבוד דמי.

    10אפי' תימא כרבנן, עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרשב"ג אלא לענין לבודין, אבל לענין פתחא אפי' רבנן מודו דאי איכא ד' על ד' חשיב, ואי לא לא חשיב.

    11פחות מד' וכו'. פשיטא, כיון דאמר ד' על ד' בתוך עשרה ממילא אנא ידענא דפחות מד' ולמעלה מי' לא!

    12הא קמ"ל טעמא דכוליה למעלה מי' אבל מקצתו בתוך י' מערבין שנים, ואם רצו מערבין אחד.

    13תנינא להא דת"ר כולו למעלה מי' ומקצתו בתוך עשרה, כולו בתוך י' ומקצתו למעלה מי' מערבין שנים, ואם רצו מערבין אחד.

    14השתא כולו למעלה מי' ומקצתו בתוך י' אמרת מערבין שנים ואם רצו מערבין א' כולו בתוך י' ומקצתו למעלה מי' מיבעיא?

    15״זו ואצ"ל זו״ קתני.

    16א"ר יוחנן: חלון עגול צריך שיהא בהיקפו עשרים וארבעה טפחים, ושנים ומשהו מהן בתוך י' שאם ירבענו, נמצא משהו בתוך י'׃

    17מכדי, כל שיש בהיקפו שלשה טפחים יש בו ברוחבו טפח, בתריסר סגיא.

    Tosafot

    אמצעי הוה ליה בית שמניחין כו'נראה דאפי' יתנו העירוב באחד הבתים הסמוכים לחצירות או אפילו באחד מבתי החצירות אלו ג' בתים אין צריכין ליתן עירוב דנעשו כולם בית שער לאותה חצר המוליכה עירוב דרך עליהן לחצר אחרת:

    שניהם קנו עירובמתוך פי' הקונטרס משמע דאיירי בעירובי תחומין וקשה דבפרק במה מדליקין (שבת דף לד.) משמע דלא איירי רבא בתרוייהו בעירובי חצירות ובעירובי תחומין דמשני לא קשיא כאן בעירובי חצירות כאן בעירובי תחומין וא"כ לפירוש הקונט' בעירובי חצירות לא קנו וקשה דא"כ מאי פריך הכא מדרבא ונראה כפירוש רבינו חננאל דרבא איירי בעירובי חצירות אבל בעירובי תחומין דחמירי לא קנו והשתא פריך שפיר ולשון צא דקאמר צא וערב עלינו שייך אפי' בעיר כמו צא ושכור לנו פועלים (ב"מ דף פג.):

    מתני' לימא תנן סתמא כרשב"גדקס"ד דלרבנן כיון דבג' יוצא מתורת לבוד חשוב פתח:

    הא קמ"ל טעמא דכוליה למעלהואגב דהדר ותנא למעלה מעשרה תנא נמי פחות מארבעה על ארבעה:

    ושנים ומשהו מהן בתוך י'לא כמו שפירש בקונט' ב' טפחים ומשהו אורך מהיקפו בתוך י' מאמצעו ולכאן טפח ומאמצעו ולכאן טפח אלא כמו שפירש ריב"ן אלו שני טפחים ומשהו זקופים מלמטה למעלה דחלון זה הוי שמונה טפחים על שמונה טפחים מאחר דבעגולו כ"ד טפחים על כרחך באמצעו ח' טפחים דכל שבהיקפו שלשה טפחים יש ברוחבו טפח וכשתסיר שני טפחים למטה וכן למעלה וכן משני צדדין ישארו ד' על ד' הלכך צריך שיהא החלון ב' טפחים ומשהו בתוך י' באורך זקיפת החלון באמצעיתו כדי שיהא משהו מן המרובע בתוך עשרה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    חלון שבין שתי חצרותלימ' תנן סתמ' כרבן שמעון בן גמליאל דאמ' כל פחות מד' עיקר דברי רבן שמעון בן גמליאל בבריתא אמורה בפר' מבוי תנו רבנן קורה היוצאה מכותל זה כו' רבן שמעון בן גמליאל אומ' פחות מד' אין צריך להביא קורה אחרת ואית' נמי בפר' הישן תחת המיטה והיא שנויה בתוספתא דעירובין בפר' א':

    Edition: Wien, 1847 · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 76a

    Eruvin 76a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 355 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    זה נעשה בית שער לזה כל בית נעשה בית שער לחצר שהוא פתוח לו:

    בדיק מנסה אם חכמו להשיב:

    שתי חצירות ושני בתים ביניהן ואין בני שתי החצירות רוצין לערב זו עם זו אלא כל אחת לעצמה וכל חצר לא הניחה עירובה בבית הפתוח לה אלא עשאתו בית שער והניח עירובה בבית הפתוח לחברתה:

    מהו ודאי אי תרוייהו בית שער משוינן אין אחד מהן עירוב דהנותן את עירובו בבית שער תנן לקמן (עירובין פה:) דאינו עירוב ואי תרוייהו בית גמור. אין אחד מהן עירוב שהרי בית זה מפסיק בין חצר לעירובה והוא לא עירב עמה ואינה יכולה להביא עירובה לתוכה דרך בית זה:

    מי משוינן לכל בית לגבי חצר הסמוכה לו כבית שער שלא לאסור עליו וגבי חצר האחרת שעשאתו בית גמור והניח בו עירובה משוינן לה כי בית למיקני עירובה:

    מה נפשך טעמא מפרשי ואזלי:

    קא מטלטל כל חצר בבית דלא מערב ליה:

    שניהן קנו עירוב אלמא משום דבין השמשות ספק הוא וספק דדבריהם להקל ועירוב מדבריהם הוא לגבי האי שנאכל עירובו בין השמשות משוינן ליה ליליא ואמרינן כבר קנה עירוב ולגבי האי שעירב עליו בין השמשות משוינן ליה יום ועדיין הוה לו שהות לקנות שביתה:

    9 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 76a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אמצעי הוה ליה בית שמניחין כו' נראה דאפי' יתנו העירוב באחד הבתים הסמוכים לחצירות או אפילו באחד מבתי החצירות אלו ג' בתים אין צריכין ליתן עירוב דנעשו כולם בית שער לאותה חצר המוליכה עירוב דרך עליהן לחצר אחרת:

    שניהם קנו עירוב מתוך פי' הקונטרס משמע דאיירי בעירובי תחומין וקשה דבפרק במה מדליקין (שבת דף לד.) משמע דלא איירי רבא בתרוייהו בעירובי חצירות ובעירובי תחומין דמשני לא קשיא כאן בעירובי חצירות כאן בעירובי תחומין וא"כ לפירוש הקונט' בעירובי חצירות לא קנו וקשה דא"כ מאי פריך הכא מדרבא ונראה כפירוש רבינו חננאל דרבא איירי בעירובי חצירות אבל בעירובי תחומין דחמירי לא קנו והשתא פריך שפיר ולשון צא דקאמר צא וערב עלינו שייך אפי' בעיר כמו צא ושכור לנו פועלים (ב"מ דף פג.):

    מתני' לימא תנן סתמא כרשב"ג דקס"ד דלרבנן כיון דבג' יוצא מתורת לבוד חשוב פתח:

    הא קמ"ל טעמא דכוליה למעלה ואגב דהדר ותנא למעלה מעשרה תנא נמי פחות מארבעה על ארבעה:

    ושנים ומשהו מהן בתוך י' לא כמו שפירש בקונט' ב' טפחים ומשהו אורך מהיקפו בתוך י' מאמצעו ולכאן טפח ומאמצעו ולכאן טפח אלא כמו שפירש ריב"ן אלו שני טפחים ומשהו זקופים מלמטה למעלה דחלון זה הוי שמונה טפחים על שמונה טפחים מאחר דבעגולו כ"ד טפחים על כרחך באמצעו ח' טפחים דכל שבהיקפו שלשה טפחים יש ברוחבו טפח וכשתסיר שני טפחים למטה וכן למעלה וכן משני צדדין ישארו ד' על ד' הלכך צריך שיהא החלון ב' טפחים ומשהו בתוך י' באורך זקיפת החלון באמצעיתו כדי שיהא משהו מן המרובע בתוך עשרה:

    Tosafot on Eruvin 76a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rav Nissim Gaon

    חלון שבין שתי חצרות לימ' תנן סתמ' כרבן שמעון בן גמליאל דאמ' כל פחות מד' עיקר דברי רבן שמעון בן גמליאל בבריתא אמורה בפר' מבוי תנו רבנן קורה היוצאה מכותל זה כו' רבן שמעון בן גמליאל אומ' פחות מד' אין צריך להביא קורה אחרת ואית' נמי בפר' הישן תחת המיטה והיא שנויה בתוספתא דעירובין בפר' א':

    Rav Nissim Gaon on Eruvin 76a · Sefaria · Edition: Wien, 1847 · unknown

    Rabbeinu Chananel

    ור' יוחנן אמר אפי' חיצון של פנימי דסבר אע"ג דכבית שער הוא בית שער דפנימי לא הוי בית שער דהא איכא אחריני חוצה לו. ושמואל סבר אפי' בית שער דפנימי בית שער הוא. אמר [רב נחמן אמר רבה בר אבוה] משמיה דרב ב' חצירות ושלשה בתים ביניהן זה בעל החצר [בא] בדרך הבית שקרוב לו ובעל החצר האחר בא בדרך הבית האחר הקרוב לו ושניהן כאן ונתנו עירובן בבית האמצעי זה הבית הקרוב לה נעשה בית שער לחצר זו וזה הבית נעשה בית שער לחצר זו נמצאו ב' הבתים החיצונים בתי שער ואין צריכין עירוב. כדתנן הדר בבית שער אכסדרה ומרפסת אינו אוסר והאמצעי הוה ליה בית שמניחין בו עירוב כי בתוכו נתנו עירובן ב' חצירות וקיי"ל כל בית שמניחין בו עירוב אין צריך ליתן פת. נמצאו ג' בתים וב' חצירות יוצאין בעירוב אחד של חצר.

    בדיק להו רחבה לרבנן כלומר אם הן (בקיין) [בקיאי] בהלכות עירובין שתי חצירות ושתי חורבות של אחרים ביניהן זה בא מחצירו דרך החורבה הסמוכה לחצירו ונתן עירובו בחורבה [האחרת] (שכיחי צהלה). וכן בא זה מחצירו דרך החורבה הקרובה לחצירו ונתן עירובו בחורבה האחרת קנו עירוב או לא קנו עירוב ואמרו ליה לא קני עירוב ממה נפשך אי הני חורבות כל חדא הויא בית שער לחצר הסמוכה לה הנותן עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת אינו עירוב ואי הני חורבות בתין נינהו נמצאו כל אחד מטלטל בחורבה הסמוכה לה בבית דלא מערב דהא (של) [כל] חד מינייהו לא יהב עירוביה אלא בחורבה הסמוכה לחברתה ואמרינן מיכדי ספיקא הוא מאי שנא מדרבה דאמר א' לשנים צאו ועירב עלינו כו'.

    ודחינן הכי השתא התם בין השמשות ספק יום וספק לילה וספק (העירוב) [עירוב] כשר הכא אי לתרווייהו בית שער [או לתרווייהו בית] אבל לגבי האי בית שער ולגבי האי בית לא:

    הדרן עלך פרק הדר.

    פ"ז חלון שבין ב' חצירות ד' על ד' בתוך י' מערבין שנים ואין מערבין כו'. אוקימנא להא מתניתין אפילו לרבנן דסבירא להו דשלשה לא אמרינן בהו לבוד ותלתא סגי הכא דלהווי פתחא אי איכא (י') [ד'] טפחים הוי פתחא ואי לא לא ואוקימנא נמי דהאי חלון שיש בו ד' על ד' טפחים אי הוו הני ד"ט כולהו למעלה מי' טפחים [ומקצתן בתוך י'] אם רצו מערבין אחד.

    תנינא להא דתנו רבנן כולו למעלה מי' ומקצתו בתוך י' כו' תנא [בתוספתא] באהלות פי"ג עמוד המוטל באויר אינו מביא את הטומאה תחת דופנו עד שיהא בהיקפו כ"ד טפחים ר' (אסי) [יוסי] א' כ"ה. אין לך כ"ה טפחים שאין הארץ אוכלת טפח וכה"א ויהיו הרמונים תשעים וששה אי אפשר לומר:

    א"ר יוחנן [חלון] עגול צריך שיש בהיקפו כ"ד טפחים ומהן ב' טפחים ומשהו בתוך י' שאם ירבענו נמצא משהו בתוך י' ואסיקנא דר' יוחנן בדייני דקיסרי דטעו ואמרי ריבועא דנפיק מגו עיגולא פלגא אמרה לשמעתיה. פי' (בהדיא) [מכדי] דכל שיש בהיקפו ג"ט יש בו רוחב טפח מדכתיב ויעש את הים מוצק י' באמה וגו' וקו ל' באמה יסוב אותו סביב.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 76a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    הכי השתא התם בין השמשות ספיקא הוא ספק יממא ספק לילה הוא כלומר: וספיקא דרבנן הוא ולקולא. ואיכא למידק דהא תניא לעיל בפרק בכל מערבין (עירובין לו, א) כיצד אמר ר' יוסי ספק עירוב כשר, עירב בתרומה ספק מבעוד יום נטמאת ספק משחשיכה נטמאת אבל עירב בתרומה ספק טמאה ספק טהורה אין זה ספק עירוב כשר. והכא נמי בשלמא זה שעירב עליו מבעוד יום ונאכל עירובו בין השמשות דין הוא שיהא עירובו עירוב מספק, דהוה ליה כספק נטמאת מבעוד יום ספק משחשיכה, אבל זה שעירב עליו בין השמשות ונאכל עירובו משחשיכה למה [הוי] עירוב, דהוה ליה כספק עירב בטהרה ספק עירב בטומאה. ויש מפרשים דהכא בעירובי חצרות קאמר דלא קא מקנא רשותא אלא עירובי רשותא בלחוד, ואפילו בספק חשיכה ספק אינה חשיכה מערבין לכתחילה, וכדתנן בשלהי במה מדליקין (לד, א) ואוקימנא לה התם בעירובי חצרות. וקיל נמי דאפילו זה שעירב עליו מבעוד יום ונאכל עירובו בין השמשות עירובו עירוב אע"פ שעדיין הוא זמן הראוי לערב בו לכתחילה. אבל בעירובי תחומין לא, דכיון ששנינו שם שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה עשרתן ערבתן, דמשמע עם חשיכה אין הא ספק חשיכה לא וכדדייקינין התם בגמרא, ואוקימנא בעירובי תחומין, דאלמא עירובי תחומין אין מערבין בבין השמשות, הלכך אפילו עבר ועירב אין עירובו עירוב, אלא הכא בעירובי חצרות. ודבר הלמד מענינו הוא דהכא בעירוב חצרות קיימינן, וכן פירש ר"ח ז"ל בפרק במה מדליקין וכן פירשו בתוספות. ולשון צא דנקט רבא שייך נמי אפילו גבי חצרות, כלומר: צא וגבה את העירוב כמו צא ושכור פועלים (ב"מ פג, א) צא תן לו (ב"ק סח, ב). אבל רש"י ז"ל פירשה בעירובי תחומין וכן פירשה הרמב"ם ז"ל. וכתב רש"י ז"ל שם בפרק במה מדליקין דרבא כר' יוסי אמרה. וכבר כתבנו שאין דומה לה ודברי ר"ח ז"ל עיקר.

    מתני' חלון שבין שתי חצרות ד' על ד' וכו'. תוספתא (פ"ז, ה"ח): חלון שהיה ד' על ד' עשו לה סריגות בטלה.

    גמרא:ושנים ומשהו בתוך עשרה פירש רש"י ז"ל: שני טפחים ומשהו אורך מהיקיפו בתוך י', מאמצעי ולכאן טפח ומאמצעי ולכאן טפח ומשהו. ואינו מחוור, דהא אסיקנא (בע"ב) דר' יוחנן כדייני דקיסרי דאמרי דריבועא מגו עיגולא פלגא, וכיון שכן על כרחין קודם שיגיע לצלע התחתון של המרובע יעלה מן ההיקף הרביע שהוא ששה טפחים. אלא שני טפחים זקופים מלמטה למעלה חשיב, וכך היא המדה לפי החשבון שאמרו כל שיש ברחבו טפח יש בהיקיפו שלשה טפחים, ולפיכך חלון עגול שיש בהיקיפו ארבע ועשרים טפחים יש ברחבו שמונה, וכשתרבע בתוכו ארבעה על ארבעה נמצא שיש מן הנקודה האמצעית התחתונה עד צלע התחתון של המרובע שני טפחים, וכנגד מן הנקודה האמצעית העליונה של ההיקף עד צלע העליון של המרובע שני טפחים, וכן [לכל] צד וצד מצלעי המרובע, ונמצא המרובע ארבעה על ארבעה. ולפיכך צריך שיהא שני טפחים ומשהו זקופים מלמטה למעלה בתוך עשרה, כדי שיהא משהו מן המרובע בתוך עשרה.

    Rashba on Eruvin 76a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    אמר רבה כו׳ שניה׳ עירוב ואפי׳ מי שעירוב בין השמשו׳ ואתי׳ כי הא דתנן בפ׳ במה מדליקין דספק חשכ׳ מערבין וטומנין את החמין וסתם רמינן לה בהדי מתני׳ דתנן התם שלשה דברים צריך אדם לומ׳ בתוך ביתו ע״ש עם חשכה עשרתן ערבתן הא ספק חשכה אין מערבין ופרקי׳ כאן בעירובי תחומין כאן בעירובי חצרות והנכון כמו שפר״י ז״ל דבערובי תחומין ספק חשכה אין מערבין דה״ל מאני ביתא אבל בעירובי חצרות דאערוב רשותייהו בעלמא הוא מערבי ולא כמו שפרשנו בהפך דהא בכלה מכלתין מחמרין בערובי תחומי יותר מערובי חצרות וכן בדין מטעמא דכתיבנא ומעש׳ הא דהכא בעירובי חצרות ואע״פ שהלכה כר׳ יוסי דאמר ספק ערובי תחומין כשר הא אוקימנא בשערב בתרומה טהורה מבעוד יום ספק נטמאה משחשכה ספק לא נטמא׳ אלא מבעוד יום אבל ערב ספק בטהורה ספק בטמאה אינו כשר. וכ״ש שאם ערב בבין השמשות ממש שאינו עירוב דגריע ממערב מבע״י ספק בטומאה ספק בטהרה הילכך לגבי ערובי תחומין לא קנה עירוב אלא אותו שערב מבעוד יום ונאכל בין השמשות דה״ל כערב בתרומה טהורה ונטמא׳ אבל בעירובי חצרות הקלו לערב אפי׳ בבין השמשות והתירו בו אפ״ה תרי דמחזי כמאן דסתרי אהדדי והא דקאמר צא וערב עלינו צא וגבה את העירוב קאמר כדאמרינן בעלמא צא ושכור פועלים צא תן לו ודבר הלמד מענינו הוא דכל שמעתין ופרקי׳ בערובי חצרות הוא וכן פירשו בתוס׳ בכאן ובמס׳ שבת אבל רש״י ז״ל פירש׳ לזו בפ׳ במה מדליקין בעירובי תחומין ואינו מחוור מן הטעמים שכתבנו וכבר כתבנוה שם בס״ד. ספק יממא ספק ליליא פירש ואפשר לתלות בשניהם ג״כ כי מקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה. אבל הכא אי אפשר לדון בית דירה בשני דינין שהוא בית דירה גמור ושיהא בית שער:

    פרק שביעי חלון כותל שבין שתי חצרו׳ גבו׳ עשר׳ ורחב ד׳ מערבין שני׳ ואין מערבין אחד פרש״י ז״ל דהא דקתני ורחב ד׳ משו׳ סיפ׳ נקט׳ דקתני אלו עולין מכאן. ואוכלין ואלו עולין מכאן ואוכלין שאין הדין הזה אלא כשהו׳ כותל ד׳ אבל בפחות מד׳ דין אחר יש לו ובפלוגתא דרב ור׳ יוחנן בש״ס אבל לענין שאין מערבין אחד אפי׳ כשאין רחב ד׳ אלא משהו ויפה כיון דודאי כיון שהוא גבוה עשרה וחשוב מחיצה שלימה ואין לנו להקפיד על רוחב המחיצה ואין אנו מקפידין בו בשום מקום והיינו דכי שיילינן בש״ס אין בו ד׳ מאי לא אמרו כלל דפחו׳ מד׳ מערבין אחד אלא שנחלקו בו לענין דין הסיפא בלבד דאלמא לדינא דרישא לא נפקא לן מיניה מידי וכן מפורש בירושלמי דגרסי׳ התם למה לי רחב ד׳ בגין דמתני׳ דבתרא אלו עולין מכאן כו׳ הרי זה מבורר כדברי רש״י ז״ל וכן פיר׳ בתוס׳: ובלבד שלא יורידו למטה פי׳ לפי שהכותל הזה כיון שהוא גבוה י׳ ורחב ד׳ חולק רשות לעצמו וה״ה שאין מעלין לשם כלום וכדאמרינן בש״ס עולין אין מעלין לא אלא דחדא מינייהו נקט משום דאיירי בשיש בראשו פירות ופשוט הוא. ובפרק כל גגות נחלקו על משנה זו איכא מ״ד דלאו שלא יורידו למטה ממש לחצרות אלא שלא יורידו לבתים ושלא יעלו שם מאני דבתים אבל מאני דחצר שרי דהא קי״ל כר״ש דאמר אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפפו׳ לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית ומקום כתל זה היינו גג וכן פירשה שם ר׳ יוחנן ואתיא אפי׳ בשערבו ואיכא מ״ד התם שלא יורידו למטה ממש ואפילו לחצרות ואליבא דרב איכא לאוקומה אפלו כר״ש וכגון שערבו דגזרינן דילמא אתו לאתויי התם כלים דבתים דשכיחי בחצר אבל למאן דלית ליה ההיא גזרה א״א לומר כן אליבא דר״ש ולרבנן נמי לא אתיא דהא אמרינן התם דגג וחצר שהם רשות אחת ומיהו אפשר דאתיא כר׳ מאיר דאפילו גג וחצר שתי רשויות הן וזה עולה לדברי המפרשים שם. דלא אסר ר׳ מאיר אלא בכתל וחצר דתרי גברי ולא ערבו דהכא ודאי לא איירי׳ אלא בהכי דאלו בכתל וחצר דחד גבר׳ א״נ דתרי וערבו מותר להוריד ולהעלות אבל רש״י ז״ל פירש דאפילו בגג וחצר דחד גברא אסר ר׳ מאיר גזירה משום תל ברשות הרבים ולדבריו ז״ל לא אתיא ההיא אוקמתא כר׳ מאיר ושם נפרש יותר בס״ד:

    גמרא אמר ר׳ יוחנן כו׳ פרש״י ז״ל שיהא מתחתית הממל שני טפחים ומשהו מן ההיקף בתוך עשרה מאמצעו ולכאן טפח ומשהו כי כשתעשה מרובע מתוכו יחסר מן ההיקף שני טפחים לכל רוח ורוח ונמצא כי אותו משהו הנשאר יהא בתוך עשרה ואינו נכון כלל דע״כ כשתעש׳ סלע המרובע בתוכו קודם שיגיע לסלע התחתון יעלה מן ההיקף ג׳ טפחים לפי מה שאמרו דייני דקסרי דרבועא מגו עגולא פלגא וכדבעי׳ למימר קמן וגם בדרך האמת יעלה הסלע יותר משני טפחים של הקף כמו שהו׳ נראה למראי׳ העין : אבל הפיר׳ הנכון כמו שפירשו בתוספו׳ שיהא מרחב העיגול ארך שני טפחי׳ ומשהו בתוך עשרה וכך הוא החשבון שהרי עגול זה שיש בהקיפו כד׳ יש ברחבו ח׳ טפחים לפי מה שאמרו דכל שיש ברחבו טפח יש בהקפו ג׳ טפחים וכשתרבע בתוכו ד׳ על ד׳ ישאר לכל צד עכ״פ שני טפחים חלל מצלעו של העיגול עד צלעו של המרובע ולפיכך הצריכו להניח ב׳ טפחים חלל מצלעו של העיגול עד צלעו של המרובע ומשהו שיהא אותו משהו בתוך י׳ טפחים כגון זה מכדי כו׳ פירשתיה בפ״ק דסוכה בס״ד. ר׳ יוחנן דאמר פי׳ שהמרובע יותר על העיגול שבתוכו רביע וכדאמרינן אנן נמי עיגולא מגו ריבועא פלגא פרש״י ז״ל שהמרובע שבתוך העיגול יותר על המרובע שבתוכו כשיעו׳ חצי המרובע דס״ל תילת׳ מלבר וחלון שיש בו ד׳ על ד׳ יש בהקפו ששה עשר כשתעשה עליו עגולו עולה וה״ל הקפו בד׳ טפחים: ואחרים פירשו דמרובע שהוא בתוך העיגול הוא אלכסונו של מרובעו החקוק בתוכו וסברי דייני דקסרי דכל אמתא ברבועא תרי אמין באלכסונה הילכך עיגול זה צריך שיהא בהקפו עשרים וד׳ טפחים כדי שיהא ברחבו ח׳ טפחים דכל שיש בעיגולו ג׳ טפחים יש ברחבו טפח ואז תוכל לרבע בתוכו ד׳ על ד׳ טפחים וכל זה אינו שוה ופשוע הוא דאמה מרובעת אין באלכסונה שתי אמות גם פשוט הוא שאין בעיגול של המרובע עודף חצי המרובע וזה נראה ונמדד למראית העין. ובתשובת הגאונים ז״ל פי׳ דדייני דקסרי הכי קאמרי עגולא בגו רבועא רבעא ורבועא דמגו ההוא עגולא פלגא דרבועא קמא כלומר שאם תעשה מרובע אחד ותקיפנו בעגול מבחוץ ותעשה מרובע על העיגול יהא המרובע שבאמצע חצי המרובע מבחוץ וזה אמת וכבר ציירנו אותו בסוכה. ומן הצורה ההיא ניכר דהא דאמרי׳ כל אמתא ברבועא אמתא ותרי חומשה באלכסונה שאינו בדוקא ובעלי הפי׳ הזה אומרים כי דייני דקסרי כדין אמרו אלא שר׳ יוחנן לא הבין דבריהם. ואינו יודע מה הרווחנו לתלות הטעות בר׳ יוחנן ועוד תמה על עצמך שלא הבין ר׳ יוחנן מה שאנו מבינים בהם והנכון בעיני כי דברי דייני דקסרי ודברי ר׳ יוחנן אמת אלא שאמרו במליצה וחידה שכן דרך בעלי החשבון לדבר והגע עצמך שאם תעשה מרובע מד׳ על ד׳ ותעש׳ בכל צלע וצלע מהם עיגול בפני עצמו שיהא רחב העיגול ד׳ בארך הצלע יהא בהקפו של עיגול י״ב דכל שיש ברחבו טפח יש בהקפו ד׳ והרי חצי העיגול הבולט לחוץ ששה ונמצ׳ שיהא בארבעת חצי העיגולי׳ הקוטפים הסובבי׳ למרובע מבחוץ כד׳ טפחים והם עודפין על צלעות המרובע שבתוכן חצי המרובע י״ו טפחים ואלו העגולים כד׳ טפחים ועל זה הדרך אמרו דייני דקיסר׳ רבועא רבועא מגו עיגול פלגא וע״ז הדרך אמר ר׳ יוחנן כי חלון עגול שאנו צריכין לרבע בתוכו חלון שיש בו ד׳ על ד׳ צריך שיהא בהקיפו עשרים וד׳ טפחים כשיהא עגולו על הדרך שאמרנו שכל צלע וצלע עגיל בפני עצמו ודרך חידה ומליצה אמרו כן. אבל יודעים הם בודאי כי כשהעיגול היוצא על המרובע הוא עגול א׳ שאין העגול ההוא עול׳ כ״כ ובשיבסר נכי חומש׳ סגי כנ״ל:

    Ritva on Eruvin 76a · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729 · Public Domain

    Meiri

    שתי חצרות ושני בתים ביניהם פתוחים זה לזה והאחד סמוך לחצר זה ופתוח לה והשני סמוך לחצר השניה ופתוח לה ואין החצרות מזו לזו אלא כל אחת לעצמה ובאין בני חצר זה הימני ונכנסים דרך הבית הפתוח לחצרם לבית הסמוך לחצר השמאלי ומניחין שם עירובם ובני חצר שמאלי נכנסים דרך הבית הפתוח לחצרם לבית הסמוך לחצר השמאלי ומניחין שם עירובם ובני חצר שמאלי נכנסים דרך הבית הפתוח לחצרם לבית הסמוך לחצר הימני ומניחים שם עירובם והדבר ידוע שאם אתה דן כל בית ובית כבית שער אחר שזו בית שער לזו אינו עירוב שהרי המניח את עירובו בבית שער אינו כלום ואם אתה דן כל בית ובית כבית גמור גם כן אינו עירוב שהרי בית הסמוך להם מפסיק בין החצר למקום עירובה ואותו בית לא עירב עמה ואלו היית דנו כבית שער לא היה אוסר. ונמצאת למד שכל שאתה דן את שניהם או כבית גמור או כבית שער אינו כלום אלא אם כן אתה דן את הבתים בית אצל זה שהניח בו את העירוב ובית שער אצל זה שנכנס דרך בו להניח את העירוב בבית הסמוך לו. וזה אינו שאם כן נעשו דבריהם חוכא וטלולא ומתוך כך אינו עירוב כלל ממה נפשך כמו שביארנו ואסורה כל אחת אף לעצמה שאם מזו לזו על כל פנים אסורות הם ואף בלא טעם זה שהרי נתנו עירובם בשני בתים ולא הוצרכו בכאן אלא שעירבה כל אחת לעצמה ולאסור כל אחת לעצמה אעפ״י שבאמרו לו שנים צא וערב לנו לאחד עירב לו מבעוד יום ואחד עירב עליו בין השמשות זה שעירב עליו מבעוד יום נאכל בין השמשות וזה שעירב עליו בין השמשות נאכל משחשכה שניהם קנו עירוב של זה שנאכל עירובו בין השמשות דנין אותו כלילה וכבר קנה עירוב ולזה שעירב בין השמשות דנין אותו כיום ולא קנה שביתה אלא בכאן בזו הואיל ובין השמשות ספק לילה הוא אין כאן חוכא וטלולא וספק עירוב להקל. ולענין זה מכל מקום לכתחלה אין מערבין בין השמשות אלא שאם עירב הרי זה עירוב ודבר זה בעירובי תחומין וכן פרשוה גדולי המחברי׳ וגאוני הראשונים. ומכל מקום בשני של שבת פרשנוה בעירובי חצרות שאין כאן מקנא ביתא אלא עירובי רשותא ואפי׳ לכתחלה מותר וכמו שאמרו שם ספק חשכה וכו׳ מערבין ופרשנוה בעירובי חצרות הא בעירובי תחומין לכתחלה לא. ואעפ״י שאמרו צא וערב שמשמעו לצאת חוץ לתחום ואין זה אלא כאומר צא וגבה את העירוב כענין צא תן לו צא ושכור לנו פועלים וכן הרבה. ולפי דרכך למדת שבין עירובי חצרות בין עירובי תחומין אם נאכל עירובו לא הופקע זכותו וזכה לו עירובו מכל מקום ובעירובי תבשילין אינו כן כמו שהתבאר במקומו. ונשלם הפרק תהלה לאל:

    ביארנו בראש המסכתא שהחלק השני שבמסכתא אמנם קצתו בא לבאר עניני עירובי חצרות. ובכללן על איזה צד מערבין חצרות הרבה ביחד ועל איזה צד דוקא אחת אחת ועל איזה צד אם רצו מערבים ביחד ואם רצו מערבים אחת אחת וכן במה מערבין עירוב זה וזה הפרק אמנם הכונה בו לבאר אלו הענינים ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשני חלקים:

    הראשון לבאר על איזה צד מערבין שנים ועל איזה צד אם רצו מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד:

    והשני במה מערבין עירובי חצרות ושתופי מבואות וכמה שעורם ואם מערבין לו שלא בידיעתו אם לאו ואם המערב צריך לזכות אם לאו: זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בו דברים על ידי גלגול כי חק הוא לסדר סוגיית התלמוד כמו שהתבאר:

    והמשנה הראשונה ממנו אמנם תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר חלון שבין שתי חצרות כל שהחלון הוא ברחב ארבעה על ארבעה ושהוא למטה מעשרה אם רצו מערבין שנים ר״ל כל חצר לעצמה ואסורי׳ בני חצר זו בשל זו ואם רצו מערבין אחד ר״ל בעירוב אחד שיהו כבני חצר אחת להתיר בני חצר זו בזו ולהיות אחד מחצר זו ששכח ולא עירב אוסר על האחרת מפני שהחלון מצרפם ועושה אותם ראויים לערב כאחד שמכיון שיש בו ארבעה על ארבעה או יתר פתח הוא וראויים הם ליכנס בה מזו לזו אחר שהיא בתוך עשרה טפחים של קרקע החצר. ופרשו בגמרא שלא סוף דבר שיהא כל גובה החלון למטה מעשרה אלא אף במשהו ממנה בתוך עשרה הותר שבשיעור זה תשמיש נוח מזו לזו אבל כל שהיא פחות מארבעה על ארבעה אינו פתח ואין ראוי לעבור דרך בה מזו לזו וכן אם כלה למעלה מעשרה אין התשמיש נוח בה מזו לזו וכן שיש בגובה שיעור זה שיעור מחיצה ומתוך כך מערבין שנים ואין מערבין אחד ואסור להשתמש מזו לזו הן דרך אותו חלון הן דרך ראש הכותל הן דרך חורים שביניהם:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

    היה חלון זה עגול צריך שיהא בהיקפו שבעה עשר טפחים פחות חומש או למעלה מהן עד שכשאתה בא לרבעו מתוך עגולו יהא בו ארבעה לחשבון הידוע לרבותי׳ שכל שיש ברחבו טפח יש בהיקפו שלשה טפחים שכל אמתא ברבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא וצריך שיהיה החלון בדרך שאחר שתרבענו יהא משהו של צלע התחתון של המרובע בתוך עשרה. ונמצאת למד שדברי ר׳ יוחנן שאמר בחלון עגול צריך שיהא בהיקפו כד׳ טפחים לא עלו כהלכה. ומ״מ יש מעמידין את דבריו כהלכה וכדייני קסרי׳ שהיו אומרי׳ עגולא דנפיק מגו רבועא רבעא. רבועא מגו עגולא פלגא. וביאור הענין הוא שכשאמר שצריך שיהא בהיקפו עשרים וארבעה טפחים. שאלו מכדי כל שיש ברחבו טפח יש בהיקפו שלשה טפחים. ולא היה המקשה סבור שנצטרך לארבעה על ארבעה מכל צדדין שבחלון אלא דיינו שיהא ארבעה מקוטר לקוטר ואם כן בתריסר סגיא שהרי כל שיש בהיקפו שנים עשר טפחים יש בקו הרוחב שלו ממזרח למערב ומצפון לדרום ארבעה טפחים. ותירץ הני מלי בעגולא כלומר עגול שקטריו ארבעה היקפו שנים עשר אבל מרובע שיש מצלע לצלע ארבעה צריך בהיקפו יותר מי״ב וזהו שאמר אבל ברבועא בעינן טפי. כלומר שהרי אנו צריכים לארבעה על ארבעה מכל צד וארבעה על ארבעה מרובעים כשאתה מודד חוט הסובבו יש בהיקפו יותר משנים עשר והיה המקשה סבור עליו שעל חוט הסובבו ברבוע הוא אומר כן. וחזר ושאל אם כן אין צרך אלא לשש עשרה שהעגול שיש בו היקף שנים עשר טפחים כשאתה מרבעו מבחוץ נמצא הקו הסובבו ברבוע יתר רביע ובכל אחד מארבע רוחותיו אתה מודד קו של ארבעה טפחי׳ כגון זה# ונמצא שיעור הקו המקיף מד׳ רוחותיו שש עשרה טפחי׳. והשיבו ה״מ בעגולא מגו רבועא כלומר שאם העגול שנים עשר בהיקף כשאת, מרבעו מבחוץ נמצא החוט המקיפו ברבוע הוא ט״ז טפחי׳ אבל רבועא מגו עגולה בעינן [טפי] כלומר כל שאתה צריך לעגול שאחר שעשייתו מרבע (באחרת הקשתות) [באחת הקרנות] יהא כל קו שבו ד׳ טפחים עד שתהא צריך בהיקפו לחוט של ט״ז כשאתה בא להקיף אח״כ אותו רבוע בעגול עם חזרת הקשתות הרי הקו הסובבו בהיקף עגול הוא יותר משש עשרה שהוא מכל צדדיו באלכסון המרבע כגון זה# וחזרו ושאלו מכד כל אמת׳ [בריבוע׳ אמתא] ותרין חומשי באלכסונא. [וכו׳] ואעפ״י שחכמי החשבון מנו שהוא יותר מכל מקום אין בו כדאי לדקדק עליו ונמצא מכל מקום קו העגול האמצעי שממזרח למערב או מצפון לדרום חמשה טפחי׳ ושלשה חומשין ונמצא כשאתה בא למדוד החוט המקיפו בעגול שאתה מודד לחמשה טפחים ושלשה חומשין רוחב חמש עשרה טפחים וט׳ חומשין היקף לחשבון כל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו שלשה טפחים. ולמדת שבשיבסר נכי חומשא סגיא. והעמידו דברי ר׳ יוחנן כדייני קסרי שהיו אומרין עגולא מגו רבועא ריבעא רבועא מגו עגולא פלגא. וביאור הדברים שלא רצה ר׳ יוחנן בזה באמרו בהיקפו על החוט אלא כאלו אמר בשבורו או בהערכתו מלשון מקיפין בביעי שהוא ענין ערך והיקש ודמיון. והענין הוא כל שאתה מעגל עגול ואתה מרבעו מבחוץ שנמצאת לפי מה שכתבנו שהוספת עליו רביע והוא ענין עגולא מגו רבועא רבעא. ר״ל פחות רביע מן המרובע שעליו. אם אתה מרבעו מבפנים יהיה המרובע התיכון בשבורו חצי מרובע החיצון בשבורו והוא ענין רבועא מגו עגולא פלגא כלומר חצי המרובע העליון שכשאתה גורע מן המרובע החיצון רביעית שהוא יתרון המרובע על העגול שבתוכו ותגרע עוד שלישית העגול שהוא יתרון העגול המרובע שבתוכו תמצא שיעור המרובע הפנימי חצי שיעור המרובע החיצון. ויש גורסי׳ תילתא [ור״ל] פחות שליש מן העגול שעליו והכל לענין אחד. וזה שאמר ר׳ יוחנן צריך שיהא בהיקפו כ״ד טפחים הוא שנמצא כשאתה מרבעו מבחוץ יהיה שבורו ל״ב טפחים והוא תוספת רביע שהוא יתרון המרובע על העגול שבתוכו המרובע שבתוך העגול הזה יהיה שבורו שש עשרה שהוא חצי המרובע החיצון או שני שלישי העגול ונמצא המרובע התיכון ארבעה על ארבעה שהוא גדר שש עשרה והוא השיעור המבוקש. ונמצא כשאתה מצריך בהיקף כ״ד טפחים בשבור הוא מפני שירבעו בתוך אותו העגול שטח שבשבורו יעלה לי״ו טפחים שהוא חלון ארבעה על ארבעה. ומה שהצריך להיות שנים ומשהו מהם בתוך עשרה פירושו שכשאתה מסלק מן העגול שיש בהיקפו כ״ד ארבע קשתות לארבע רוחותיו נמצא כל קשת בשבורו שני טפחים ונמצא שסלקת שמונה טפחים שהוא שליש ההיקף סביב המרובע שבפנים ונשאר המרובע י״ו וצריך עוד משהו כדי שיהא מקצת החלון בתוך עשרה. ומכל מקום במסכת סוכה [ח.] אמרו על חשבון זה ולא היא דהא חזינן דלא הוי כולי האי.

    והרבה מפרשים סוברים שאף דייני קסרי מדברים על מדידת החוט ושתהא כוונת הדברים לומר רבועא דמגו עגולא תלתא שיהא החוט שליש על תשבורת הרבוע שהוא היקף המרובע שבפנים ואם הרבוע ד׳ על ד׳ שתשברתו י״ו שהחוט המקיפו גם כן י״ו יהא היקף החוט המקיף את העגול כ״ד ועל זה אמר לדעתם ולא היא כלומר שאי אפשר שהמרובע שבתוך העגול שיהיה שבורו י״ו כגון ארבעה על ארבעה יהא חוט הסובבו בעגול יתר שליש על חוט המקיף ברבוע שבתוכו ושהחוט המקיף את העגול יהיה כ״ד ושיאמר כן ר״ל ולא היא מפני שאי אפשר להיות רחבו אלא כאלכסון הרבוע ואעפ״י שהוא יותר משבסר נכי חומשא מצד שכל אמתא ברבועא הוא יותר מאמתא ותרין חומשי באלכסונא אלא שלא דקדקו בו חכמים מכל מקום אינו עולה לחשבון גדול כל כך ואינו כן שאף דייני קסרי הוא על דרך התשבורת כמו שביארנו. ואעפ״י שהרבה מן התלמידים נתבלבלו בה עד שהעמידו דבריהם של דייני קסרי בטעות גדולה ופרשו שמתוך כך העלינו את הענין להיקף שבסר נכי חומשא על סמך כל אמתא ברבועא וכו׳ מכל מקום גדולי הראשונים כתבו בחבוריהם דעת דייני קסרי על הדרך שהזכרנו עכשיו ומדרך חכמת התשבורת וכתבו שדבריהם של דייני קסרי קרובים אל האמת. ומה שאמרו במסכת סוכה דלא הוי כולי האי הוא חוזר למה שאמרו עגולא מגו רבועא רבעא ר״ל שהרבוע יתר עליו רביע ואינו כל כך וריבועא מגו עגולא למי שגורס תילתא ר״ל שהעגול יותר שליש הוא יותר מעט עד שמה שחסר זה יתר בזה עד שבא בכוון רבוע פנימי לחצי שיעור הרבוע החיצון וזה ממה שידוע בחכמת השיעור שהעגול י״א חלקים מי״ד במרובע החיצון ובמרובע התיכון שבעה חלקים מאחד עשר בעגול אבל דבר ברור הוא שהמרובע התיכון הוא חצי המרובע החיצון שהרי כשתעריך ז׳ אל י״א וי״א אל י״ד יצא לך ז׳ אל י״ד שהוא החצי ואעפ״י שאף לשאר החכמים היה יכול לומר ולא היא שהרי על דרך האמת יש להיקף העגול על רוחב הקוטר שלש כמהו ועוד שביעית רחב הקוטר עד שאם רחב הקוטר שבעה יהיה ההיקף כ״ב וכן שכל אמתא ברבועא הוא יותר מאמתא ותרין חומשי באלכסונא מכל מקום לענין מדידה אין הכוון מצוי בו כל כך עד שנדקדק עליהם בדבר מועט אבל דייני קסרי שהיו מדברים על דרך התשבורת ושהיו סבורים להעלות דבריהם בדקדוק מכוון יהיה ראוי לדקדק עליהם ולהודיע שאף הם עם כל פלפולם לא כוונו את הדבר לצמצם לגמרי וזו היא צורתה# למען ירוץ קורא בו. אלא שכתבו גדולי המפרשים אף לדעת זה ר״ל על היקף שבסר נכי חומשא שלא יצמצם אדם במדה זו מפני שחכמי המדו׳ כתבו שכל אמתא ברבועא הוא יותר מאמתא ותרין חומשי באלכסונא וכן כל שיש בו רחב טפח יש בו יותר משלשה טפחים היקף ועל דרך האמת כל עגול שיש ברחבו איזה שיעור יהיה היקפו שלש כמוהו ועוד שביעית וגם זה בקירוב כי לא יודע בצמצום גמור לפי מה שכתבו החכמים ולחשבון זה יבא למבוקש יותר משבעה עשר.

    2 more comments on this page.

    Meiri on Eruvin 76a · Sefaria · Edition: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה זה נעשה בית שער כו' לחצר שהוא פתוח לו עכ"ל ר"ל שמולכת עירובן דרך עליהן לאמצעית דאין לפרש דכ"א מבתים החיצונים נעשה בית שער לאמצעי כדלעיל (עירובין ב') [בי'] בתים זו לפנים מזו דלעיל הפנימית אין לה דרך אחרת אלא עליה והחיצונים אין להן כלל דרך על הפנימית משא"כ הכא דהחיצון יש לו דרך על אמצעי כמו שיש לאמצעי על החיצון וק"ל:

    תוס' בד"ה אמצעי כו' באחד מן הבתים הסמוכין לחצרות או אפילו בבית באחת מהחצרות כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל בא' מהבתים הסמוכין לחצרות דהיינו בא' מבתים החיצונים דאותו בית נעשה בית לחצר הסמוכה וכן לחצר שאינה סמוכה לה נעשו ב' הבתים הסמוכים לה כ"א בית שער שדרך שם מולכת עירובה לבית השלישי ממנה וכתבו או אפי' באחד משאר בתים שבחצרות שאז כל הג' בתים נעשו בית שער לחצר שמולכת עירובן שם דרך עליהן לחצר אחרת וק"ל:

    בד"ה שניהם קנו כו' משמע דאיירי בעירובי תחומין כו' עכ"ל היינו ממה שפירש לקנות שביתה הכי משמע דאיירי בתחומין וכמ"ש הרא"ש ומיהו גם רש"י שלפנינו בפ' ב"מ פי' כן הא דשניהם קנו עירוב איירי בתחומין ואפ"ה בהך דמשני ל"ק כאן בעירובי חצירות כאן בתחומין דהיינו בתחומין מחמירין ומחלק דהיינו לכתחילה אבל בדיעבד קאמר רבא דקנו שביתה אבל התוס' הכא לא נראה להם לחלק בזה גם התוס' שם דחו פירושו שם דאין לחלק בין לכתחילה ובין דיעבד ע"ש ודו"ק:

    גמ' פשיטא כיון דאמר ד' על ד' כו' בדוכתי אחריתי לא דייק ליה למפרך כי הכא דלא למתני דיוקא דרישא משום דהכא דייק ליה דאנא ממילא ידענא דבפחות מד' ולמעלה מעשרה לא משום דלא עדיף מאילו כל הכותל אינו גבוה יותר מי' דהוי מחיצה מעלייתא כפרש"י וק"ל:

    Chidushei Halachot on Eruvin 76a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 76, Amud Aleph, about 355 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “זה נעשה בית שער לזה, וזה נעשה…”

    2. Segment 244 words

      Opens “בדיק להו רחבה לרבנן: ב' חצרות וב'…”

    3. Segment 332 words

      Opens “אמרו ליה: שניהן לא קנו עירוב, מה…”

      Named: רב ליה.

    4. Segment 441 words

      Opens “ומאי שנא מדרבא? דאמר רבא: אמרו לו…”

      Named: רב עלינו, רב עליו, רבא.

    5. Segment 529 words

      Opens “הכי השתא?! התם ספק יממא ספק ליליא…”

    6. Segment 63 words

      Opens “הדרן עלך הדר…”

    7. Segment 716 words

      Opens “מתני׳ חלון שבין ב' חצירות ד' על…”

    8. Segment 812 words

      Opens “פחות מד' על ד' או למעלה מי'…”

    9. Segment 913 words

      Opens “גמ׳ לימא תנן סתמא כר"ש בן גמליאל,…”

    10. Segment 1029 words

      Opens “אפי' תימא כרבנן, עד כאן לא פליגי…”

    11. Segment 1119 words

      Opens “פחות מד' וכו'. פשיטא, כיון דאמר ד'…”

    12. Segment 1216 words

      Opens “הא קמ"ל טעמא דכוליה למעלה מי' אבל…”

    13. Segment 1321 words

      Opens “תנינא להא דת"ר כולו למעלה מי' ומקצתו…”

    14. Segment 1421 words

      Opens “השתא כולו למעלה מי' ומקצתו בתוך י'…”

    15. Segment 154 words

      Opens “״זו ואצ"ל זו״ קתני.…”

    16. Segment 1621 words

      Opens “א"ר יוחנן: חלון עגול צריך שיהא בהיקפו…”

    17. Segment 1712 words

      Opens “מכדי, כל שיש בהיקפו שלשה טפחים יש…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Eruvin 76a · Segment 16 — “א"ר יוחנן: חלון עגול צריך שיהא בהיקפו עשרים וארבעה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 76a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026