Talmud Builders

    Eruvin 21a

    Back to index

    English translation — Eruvin 21a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1must climb up and climb down into the well, and drink there.

    2The Gemara raises a difficulty: Is that so? Is the allowance of upright boards for animals alone? Didn’t Rav Yitzḥak say that Rav Yehuda said that Shmuel said: Upright boards surrounding wells were permitted only where the wells contain potable, running spring water? If the allowance is only for animals, what is the difference to me if it is spring water and what is the difference to me if it is collected water? Granted, collected water is inferior to spring water, but it is still suitable for animals to drink. The Gemara answers: We require something that is fit for humans.

    3The Gemara examines the baraita cited in the course of the previous discussion. Returning to the matter itself, the statement quoted above: Upright boards surrounding wells were permitted only for cattle, but a person must climb up and climb down into the well and drink there. But if the wells were too wide for him to climb, they are permitted for a person as well. A person may not fill a bucket with water and hold it before his animal on Shabbat, but he may fill it and pour it out before the animal into a trough, and the animal drinks of its own accord.

    4Rav Anan strongly objects to this explanation: If so, what purpose do the boards surrounding a well serve? The Gemara immediately expresses its surprise: How can he ask what purpose do they serve? They allow people to draw water from the wells, which would otherwise be prohibited.

    5Rather, Rav Anan’s question should be understood as follows: What purpose is served in requiring that the enclosed area be large enough for the cow’s head and most of its body, if in any case the cow may not be given to drink straight from the bucket?

    6Abaye said: In fact, it is permitted to give the animal to drink in any manner in the area enclosed by the boards surrounding the well. With what are we dealing here? We are dealing with a special case, with a manger or trough that stands in the public domain, and is ten handbreadths high and four handbreadths wide, i.e., it constitutes a private domain, and one end of it interposes into the area between the upright boards surrounding a well. In such a case, the Sages prohibited one to fill a bucket with water in the area enclosed by the upright boards and hold it before his animal; they were concerned that the manger might become damaged, and one might come to carry the bucket from the private domain into the public domain or vice versa while fixing the damaged manger.

    7It is prohibited to walk more than two thousand cubits from a city on Shabbat. However, if there are small watchmen’s huts [ burganin ] outside the city that are relatively close together, they are considered part of the city, and consequently the two thousand cubit limit is measured from the last such hut. Rav Yirmeya bar Abba said that Rav said: The law with regard to these huts [ burganin ] does not apply in Babylonia, nor does the allowance with regard to upright boards surrounding a well apply outside of Eretz Yisrael.

    8The Gemara explains: The law with regard to huts does not apply in Babylonia because floods are common there; and since the huts are liable to be swept away by the floodwaters, they are not regarded as dwellings. The allowance with regard to upright boards surrounding a well does not apply outside of Eretz Yisrael, because yeshivot are not common there, and the allowance was only granted to those traveling for the sake of a mitzva such as Torah study. But we do say the opposite, i.e., we apply the law of huts outside of Eretz Yisrael and we apply the allowance of upright boards surrounding a well in Babylonia.

    9The Gemara cites an alternative version of the previous discussion. Some say that Rav Yirmeya bar Abba said that Rav said: The laws with regard to huts and upright boards surrounding a well apply neither in Babylonia specifically, nor outside of Eretz Yisrael generally. The Gemara explains: The law with regard to huts does not apply in Babylonia, because floods are common there. It also does not apply outside of Eretz Yisrael, because thieves who steal from such huts are common there; therefore, people do not regard the huts as dwellings.

    10The allowance with regard to upright boards surrounding a well does not apply in Babylonia, because water is common there. Babylonia has many rivers and canals, and therefore wells are not essential there. Outside of Eretz Yisrael in general it also does not apply, because yeshivot are not common there.

    11Rav Ḥisda said to Marei, son of Rav Huna, son of Rav Yirmeya bar Abba: People say that you walk from the city of Barnish to Daniel’s synagogue, which is a distance of three parasangs [ parsei ], on Shabbat. Upon what do you rely? Do you rely on the huts located at the city’s outskirts that extend the Shabbat boundary toward the synagogue? Didn’t your father’s father say in the name of Rav: The law of huts does not apply in Babylonia?

    12Marei then went out and showed Rav Ḥisda certain ruins of towns that were subsumed within a distance of seventy cubits and a remainder, two-thirds of a cubit, of each other. He relied upon the ruins, rather than upon the huts, to be permitted to walk the entire distance from Barnish to Daniel’s synagogue.

    13Rav Ḥisda said: Mari bar Mar interpreted homiletically: What is the meaning of that which is written: “I have seen a limit to every purpose; but Your commandment is exceedingly broad” (Psalms 119:96)? This idea with regard to the breadth of the Torah was stated by David, but he did not explain it; it was stated by Job, but he too did not explain it; it was stated by Ezekiel, but he also did not explain it, until Zechariah, son of Berechiah, son of Iddo, came and explained it.

    14Rav Ḥisda explains: This idea was stated by David, but he did not explain it, as it is written: “I have seen a limit to every purpose; but Your commandment is exceedingly broad,” i.e., he stated that the Torah is exceedingly broad, but he did not explain how broad. And likewise this idea was stated by Job, but he too did not explain it, as it is written: “Its measure is longer than the earth and broader than the sea” (Job 11:9).

    15And similarly, it was stated by Ezekiel, but he also did not explain it, as it is written: “And He spread it,” the scroll, “before me, and it was written inside and outside; and in it was written lamentations, and melody [ hegeh ], and woe [ vahi ]” (Ezekiel 2:10).

    16The Gemara explains: “Lamentations,” this refers to the punishment of the righteous in this world, and so it is stated: “It is a lamentation and they shall make lament with it” (Ezekiel 32:16). “And melody [ hegeh ],” this refers to the reward of the righteous in the World-to-Come, and the proof that this word is an expression of joy is the verse that states: “Upon an instrument of ten strings, and upon the harp, to the melody [ higayon ] of a lyre” (Psalms 92:4). And “woe [ vahi ],” this is the punishment of the wicked in the World-to-Come, and so it states: “Calamity [ hova ] shall follow upon calamity” (Ezekiel 7:26).

    17But nonetheless, Ezekiel did not explain the extent of the Torah, until Zechariah, son of Berechiah, son of Iddo, came and explained it, as it is written: “And he said to me: What do you see? And I said: I see a flying [ afa ] scroll; the length of it is twenty cubits, and the breadth of it is ten cubits” (Zechariah 5:2). Since the scroll was flying, the implication is that it had two equal sides, so that when you open it, it is twenty by twenty cubits. And it is written: “And it was written inside and outside,” i.e., on both sides. And when you peel them apart and separate the two sides, how much is it? Its entire area amounts to forty by twenty cubits, or eight hundred of God’s cubits.

    18In order to determine the measure of God’s cubit, the Gemara cites a verse that describes the size of the span between God’s thumb and little finger, in a manner of speaking. And it is written: “Who has measured the waters in the hollow of His hand, and meted out heaven with the span, and comprehended the dust of the earth in a measure” (Isaiah 40:12). If the entire world measures one square span, which is a quarter of one square cubit, we find according to this calculation that the entire world is one part in three thousand and two hundred of the Torah.

    19And Rav Ḥisda further said: Mari bar Mar interpreted homiletically: What is the meaning of that which is written: “The Lord showed me, and behold two baskets of figs were set before the temple of the Lord, after Nebuchadrezzar king of Babylon had carried away captive Jeconiah, son of Jehoiakim, the king of Judah, and the princes of Judah with the craftsmen and the smiths, from Jerusalem, and had brought them to Babylon. One basket [ dud ] had very good figs, like the figs

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מטפסאוחז בידיו ורגליו בכתלים ונכנס ויוצא מטפס קרפי"ר בלע"ז:

    מידי דחזי לאדםכיון דמים משוי להו מחיצה בעינן מים חשובין:

    אם היו רחביןואינו יכול לטפס מותר לו למלאות ולשתות:

    ויתן לפני בהמתוהוא עצמו אינו מותר לאחוז הכלי לפניה:

    מה הועילובתמיה הרי הועילו למלאות מן הבור שהוא רשות היחיד:

    אין בורגנין בבבלדאמר בכיצד מעברין (לקמן עירובין ד' נה:) אם היו בורגנין חוץ לעיר בתוך ע' אמה ושירים מתעברין עמה ומודדין תחום העיר משם ולהלן ומה הן בורגנין סוכות שעושין שומרי העיר ואינו דבר קבוע וקאמר ר' ירמיה דהנך בורגנין אין בבבל כלו' ואין מתעברין עם העיר דבבבל איכא בידקי דמיא ושטפי להו הלכך לא חשיבי מידי:

    בחוצה לארץבשאר ארצות לבד מבבל:

    דלא שכיחי מתיבתאלהיות תלמידים הולכים מעיר לעיר ללמוד תורה ופסי ביראות לא הותרו אלא לעולי רגלים ולכיוצא בהן שהולכין לדבר מצוה:

    דשכיחי גנבידגנבי להו הלכך לא חשיבי להיות בתים:

    דשכיחי מיאולא הותרו פסי ביראות אלא למקום שצריכין מי גשמים לכנסן ולשתות מהן דאיכא דוחק:

    אמרי דקאתיתו מברנש לבי כנישתא דדניאלשמעתי שאומרי' עליכם שאתם באין מברניש לבי כנישתא דדניאל בשבת מקום היה בבבל ששם היה מתפלל דניאל דכתיב וכוין פתיחן ליה בעיליתיה:

    אמאי קא סמכיתו אבורגניןשיש בורגנין משבעים אמה לשבעים אמה:

    מתוותאעיירות חריבות ונשארו שם מחיצות מן הבתים ואמרי' התם בפ' כיצד מעברין (עירובין נה:) נפש שלא נפרצה דהיינו מצבת קבר מתעברת עם העיר ואע"פ שאינה בית ממש:

    בשבעים אמה ושיריםשני שלישי אמה דהוא שיעור בית סאתים כחצר המשכן כדאמרי' לקמן (עירובין ד' נז.) נותנין קרפף לעיר דכל שבעים אמה ושירים סמוך לעיר הוי עיר:

    לכל תכלה ראיתי קץדסוף כל דבר יש קץ למצוא סופו אבל מצותך רחבה מאד ואין קץ לתכלה שלה:

    לא פירשואיזהו קץ שיעורה:

    ויפרוש אותה לפנימגילת תורה שבעל פה הראהו:

    וכן הוא אומרדקינים לשון פורענות הוא:

    והגהלשון שמחה:

    עשרים באמהאמה של הקדוש ברוך הוא:

    ורחבה עשרכשהיא עפה היינו כפולה:

    כי פשטתלכפילתה הויא עשרים בעשרים:

    כי קלפת להדתשים קליפה זו בראש חבירתה שיהא כל כתיבה מצד אחד:

    הויא לה ארבעי'אורך ברוחב כ':

    ושמים בזרת תכןמדת עולם חצי אמה על חצי אמה צא וחשוב כמה חצי אמה על חצי אמה יש במגילה ותמצא שלשת אלפים ומאתים כיצד עשה מעשרים אמה רוחב רצועות של רוחב חצי אמה הרי כאן ארבעים רצועות וכל אחת ארבעים אמה לאורכה של מגילה הרי אלף ושש מאות אמה אורך שהן שלשת אלפים ומאתים זרתות:

    דודאי תאניםסירות נחושת מלאות תאנים:

    מועדיםמוכנים:

    עירובין 21 עמוד א

    1מטפס ועולה מטפס ויורד.

    2איני? והאמר רב יצחק אמר רב יהודה אמר שמואל: לא הותרו פסי ביראות אלא לבאר מים חיים בלבד. ואי לבהמה, מה לי חיים מה לי מכונסין? בעינן מידי דחזי לאדם.

    3גופא: לא הותרו פסי ביראות אלא לבהמה בלבד, אבל אדם מטפס ועולה מטפס ויורד. ואם היו רחבין, אפילו לאדם נמי. ולא ימלא אדם מים ויתן לפני בהמתו, אבל ממלא הוא ושופך לפני בהמה ושותה מאיליה.

    4מתקיף לה רב ענן: אם כן, מה הועילו פסי ביראות? מה הועילו?! למלאות מהן!

    5אלא: מה הועיל ראשה ורובה של פרה?

    6אמר אביי: הכא במאי עסקינן באיבוס העומד ברה"ר גבוה עשרה ורוחב ארבעה וראשו נכנס לבין הפסין וכו'.

    7אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: אין בורגנין בבבל, ולא פסי ביראות בחו"ל׃

    8בורגנין בבבל לא דשכיחי בידקי, פסי ביראות בחו"ל לא דלא שכיחי מתיבתא. אבל איפכא עבדינן.

    9א"ד אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: אין בורגנין ופסי ביראות, לא בבבל ולא בחו"ל בורגנין בבבל לא דשכיחי בידקי, בחו"ל נמי לא דשכיחי גנבי.

    10פסי ביראות בבבל לא דשכיחי מיא. בחוץ לארץ נמי לא דלא שכיחי מתיבתא.

    11א"ל רב חסדא למרי בריה דרב הונא בריה דרב ירמיה בר אבא: אמרי אתיתו מברנש לבי כנישתא דדניאל דהוה תלתא פרסי בשבתא, אמאי סמכיתו אבורגנין? הא אמר אבוה דאבוה משמיה דרב: אין בורגנין בבבל!

    12נפק ואחוי ליה הנהו מתוותא, דמבלען בשבעים אמה ושיריים.

    13אמר רב חסדא, דריש מרי בר מר: מאי דכתיב ״(תהלים קיט״, צו) ״לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד״, דבר זה אמרו דוד ולא פירשו, אמרו איוב ולא פירשו, אמרו יחזקאל ולא פירשו, עד שבא זכריה בן עדו ופירשו.

    14אמרו דוד ולא פירשו, דכתיב: ״לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד״. אמרו איוב ולא פירשו, דכתיב: ״(איוב יא״, ט) ״ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים״.

    15אמרו יחזקאל ולא פירשו, דכתיב: ״(יחזקאל ב״, י) ״ויפרש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור וכתוב אליה קינים והגה והי״.

    16״קינים״ זו פורענותן של צדיקים בעולם הזה, וכן הוא אומר: (יחזקאל לב, טז) ״קינה היא וקוננוה״. ״והגה״ זו מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא, וכה"א (תהלים צב, ד) ״עלי הגיון בכנור״. ״והי״ זו היא פורענותן של רשעים לעתיד לבא, וכן הוא אומר: (יחזקאל ז, כו) ״הוה על הוה תבא״.

    17עד שבא זכריה בן עדו ופירשו, דכתיב: ״(זכריה ה״. ב) ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר אני רואה מגילה עפה ארכה עשרים באמה ורחבה עשר באמה וכי פשטת לה הויא לה עשרין בעשרין וכתיב ״היא כתובה פנים ואחור וכי קלפת לה כמה הויא לה ארבעין בעשרין״׃

    18וכתיב ״(ישעיהו מ״, יב) מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וגו' נמצא כל העולם כולו אחד משלשת אלפים ומאתים בתורה׃

    19ואמר רב חסדא דריש מרי בר מר מאי דכתיב ״(ירמיהו כד״, א) והנה שני דודאי תאנים מועדים לפני היכל ה' הדוד (ה) אחד תאנים טובות מאד כתאני׃

    Tosafot

    מידי דחזי לאדם בעינןואובסין את הגמל דלעיל היינו נמי במידי דחזי לאדם אי נמי איירי ברה"י ולא בין הפסין אי נמי הואיל ותחילת התיקון הוי במידי דחזי לאדם שרי בכל ענין לצורך בהמה וא"ת אמאי בעינן מידי דחזי לאדם כיון דלא שרי אלא לצורך בהמה וי"ל שאם דלה לצורך בהמה ונשתיירו שם שרי לאדם והא דאמרינן בסמוך ואם היו רחבים לאדם נמי שרי היינו לדלות לכתחילה לצורך אדם אי נמי הא דאמרינן לא הותרו אלא לצורך בהמה היינו תחילת התיקון אבל בשכבר נתקן לצורך בהמה שרי אף לצורך אדם לכתחילה לדלות ואם היו רחבים שרי לתקן אפי' לצורך אדם ואתי שפיר הא דאמר לעיל חצר שראשה נכנס לבין הפסין מותר לטלטל מתוכה לבין הפסין ומבין הפסין לתוכה היינו השתא אפי' לצורך אדם:

    מה הועילו ראשה ורובה של פרהוא"ת הועילו בדנקיט מנא ונקיט לה דאמר לעיל דשרי וברייתא איירי בדלא נקיט לה כדמוכח לעיל וי"ל דרב ענן משמע ליה לא ימלא אפילו בדנקיט מנא ונקיט לה אי נמי סבירא ליה דבנקיט מנא ונקיט לה לא בעינן ראשה ורובה:

    אחוי ליה הנך מתוותאמשמע דכפרים קטנים מקרו מתוותא דהואיל ולא היו ידועים מכלל דקטנים היו ובפרק קמא דגטין (ד' ז.) קרי לעיירות גדולות מתוותא דקא אמרי' מתוותא דארעא דישראל קא חשיב גבי קינה ודימונה ועדעדה ומתוך כך נראה דאין להקפיד מה שכותבין בגט מתא פלוני בין עיר גדולה בין עיר קטנה ומיהו בקונטרס פי' כאן מתוותא עיירות חריבות ולפי זה אין ראיה דשמא גדולות היו ולפי שנחרבו לא היו ידועות:

    אחד משלשת אלפים ומאתים בתורהבסלוק אז ראית וספרת יסד רבי אליעזר הקליר אלפים וארבע מאות בעולם מאריכה וזהו לפי שעושה זרת שליש אמה כמו שיסד והזרת מותחת עד שנים בסיט וארבעה אצבעות הוא הטפח והסיט ולפי חשבון דשמעתא הוי זרת חצי אמה וכל אמה כשתחלקנה לשתי וערב יש בה ארבע זרתות אך תימה כי לפי חשבונו היה לו לחלק אמה לתשעה חלקים ואז יהיה בכל חלק זרת על זרת כי העולם זרת על זרת ואז יעלה לשבעת אלפים ומאתים והוא עושה העולם זרת על אמה וזה מנין לו וגם סובר דוכל בשליש עפר הארץ היינו שליש אמה והוא עצמו יסד גיא וכל עפרה בצרדה הכילו משמע דאצבע שלישי היינו אצבע הקרוי אמה קרי ליה צרדה ורצה לפרש וכל בשליש באצבע שלישי ובמסכת יומא (ד' יט:) קרי צרדה אצבע שאצל הגודל וצרדה היינו צרה דדא של אגודל:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ת"ש גמל שראשו ורובו לפנים אובסין אותו בפנים והא איבוס כמאן דנקיט למנא [ונקיט לה] דמי. וקא בעי ראשו ורובו של גמל. ודחי ר' אלעזר שאני גמל הואיל וצוארו ארוך: תניא לא התירו פסי ביראות אלא לעולין לרגל ואוקימנא לבהמת עולי רגלים בלבד אבל אדם מטפס ויורד ושותה מטפס ועולה. פי' מטפס מסתרך מלשון שממית בידיה תתפש והיא בהיכלי מלך ואם הבורות רחבין שאין יכולין לטפס ולירד אפילו לאדם נמי. פי' אם היו הבורות רחבות שאין אדם יכול לטפס ולירד מותר למלאות גם לאדם ולא ימלא אדם ויתן לפני בהמתו אבל ממלא הוא ושופך והיא שותה מאיליה ואקשינן א"כ מה הועיל ראשה ורובה של פרה ואוקמה אביי (באותו) [באיבוס] העומד ברה"ר. איני והא אמרי' משמיה דשמואל לא הותרו פסי ביראות אלא לבאר מים חיים בלבד.

    ואי לבהמה מים חיים למה לי ושנינן דלמא בעינן כעין מידי דחזי לאדם.

    איכא דאמרי אמר רב יהודה בר אבא אמר רב אין בורגנין ולא פסי ביראות לא בבבל ולא בחוצה לארץ. פי' בורגנין כמין שובכין עשוין בשדות לאצור בהן תבואה ובמקום שמצוים בידקי דמיא דזמנין דסלקי ושטפי להו לא עבדי וכן אי חיישו משום גנבי לא שבקי פירי בבורגני הלכך בבבל דשכיחי בידקי דמיא ובחוצה לארץ דשכיחי גנבי לא עבדי בורגנין.

    פסי ביראות נמי בבבל שכיחי מיא בכל מקום ולא צריכי להשקות ממי הבארות ובחוצה לארץ נמי לא שכיחי מתיבתא ולא צריכי רבים למיתי לפרקא במקום עולי רגלים.

    א"ל רב חסדא למרי בריה דרב הונא אמרי דקא אתיתו בשבת מברנש לבי כנישתא דדניאל ג' פרסי אמאי סמכיתו אבורגנין והאמר אבוה דאימך אין בורגנין בבבל כלומר אין תורת בורגנין בבבל.

    נפק אחוי ליה הנהו מתוותאפי' כגון כפרים שסמוכין זה לזה בתוך ע' אמות ושירים וכאלו הללו תלתא פרסי חדא מדינה היא כיון דלית בינייהו יתר רחב משבעים אמה ושירים כדתנן וכן ג' כפרים המשולשים אם יש בין ב' החיצונים קמ"א אמה ושליש אמה עשה האמצעי את שלשתן להיות אחד:

    כתוב לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד אמר דוד ולא פירשו וכן איוב וכן יחזקאל עד שבא זכריה בן עדו ופירשו ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר אני רואה מגלה עפה ארכה עשרים באמה ורחבה עשרה באמה. פי' עפה כפולה כדמתרגמינן רבוע יהיה כפול ארבעה יהא עיף כי פשטת לה כמה הויא עשרים בעשרים והיא כתובה פנים ואחור כי קלפת להו משוית ליה לאחור בהדי פנים כמה הויא ארבעין בעשרין וכתיב שמים בזרת תכן נמצא העולם כולו זרת על זרת [שהן] ארבעין אמה בעשרין משתכח (בברייתא) [באורייתא] ת"ת אמה וכל אמתא אית בה ד' זרתות ב' זרתות אורך וב' זרתות רוחב. נמצא אורך המגילה שלשת אלפים ומאתים זרת ברוחב זרת וזו היא שיעור התורה נמצא שיעור העולם זרת והוא הג' אלפים ומאתים חלקים בתורה:

    הדוד האחד תאנים טובים מאד אלו צדיקים גמורים והתאנים הרעות רשעים גמורים כו':

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 21a

    Eruvin 21a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 446 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מטפס אוחז בידיו ורגליו בכתלים ונכנס ויוצא מטפס קרפי"ר בלע"ז:

    מידי דחזי לאדם כיון דמים משוי להו מחיצה בעינן מים חשובין:

    אם היו רחבין ואינו יכול לטפס מותר לו למלאות ולשתות:

    ויתן לפני בהמתו הוא עצמו אינו מותר לאחוז הכלי לפניה:

    מה הועילו בתמיה הרי הועילו למלאות מן הבור שהוא רשות היחיד:

    אין בורגנין בבבל דאמר בכיצד מעברין (לקמן עירובין ד' נה:) אם היו בורגנין חוץ לעיר בתוך ע' אמה ושירים מתעברין עמה ומודדין תחום העיר משם ולהלן ומה הן בורגנין סוכות שעושין שומרי העיר ואינו דבר קבוע וקאמר ר' ירמיה דהנך בורגנין אין בבבל כלו' ואין מתעברין עם העיר דבבבל איכא בידקי דמיא ושטפי להו הלכך לא חשיבי מידי:

    בחוצה לארץ בשאר ארצות לבד מבבל:

    דלא שכיחי מתיבתא להיות תלמידים הולכים מעיר לעיר ללמוד תורה ופסי ביראות לא הותרו אלא לעולי רגלים ולכיוצא בהן שהולכין לדבר מצוה:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 21a · Sefaria

    Tosafot

    מידי דחזי לאדם בעינן ואובסין את הגמל דלעיל היינו נמי במידי דחזי לאדם אי נמי איירי ברה"י ולא בין הפסין אי נמי הואיל ותחילת התיקון הוי במידי דחזי לאדם שרי בכל ענין לצורך בהמה וא"ת אמאי בעינן מידי דחזי לאדם כיון דלא שרי אלא לצורך בהמה וי"ל שאם דלה לצורך בהמה ונשתיירו שם שרי לאדם והא דאמרינן בסמוך ואם היו רחבים לאדם נמי שרי היינו לדלות לכתחילה לצורך אדם אי נמי הא דאמרינן לא הותרו אלא לצורך בהמה היינו תחילת התיקון אבל בשכבר נתקן לצורך בהמה שרי אף לצורך אדם לכתחילה לדלות ואם היו רחבים שרי לתקן אפי' לצורך אדם ואתי שפיר הא דאמר לעיל חצר שראשה נכנס לבין הפסין מותר לטלטל מתוכה לבין הפסין ומבין הפסין לתוכה היינו השתא אפי' לצורך אדם:

    מה הועילו ראשה ורובה של פרה וא"ת הועילו בדנקיט מנא ונקיט לה דאמר לעיל דשרי וברייתא איירי בדלא נקיט לה כדמוכח לעיל וי"ל דרב ענן משמע ליה לא ימלא אפילו בדנקיט מנא ונקיט לה אי נמי סבירא ליה דבנקיט מנא ונקיט לה לא בעינן ראשה ורובה:

    אחוי ליה הנך מתוותא משמע דכפרים קטנים מקרו מתוותא דהואיל ולא היו ידועים מכלל דקטנים היו ובפרק קמא דגטין (ד' ז.) קרי לעיירות גדולות מתוותא דקא אמרי' מתוותא דארעא דישראל קא חשיב גבי קינה ודימונה ועדעדה ומתוך כך נראה דאין להקפיד מה שכותבין בגט מתא פלוני בין עיר גדולה בין עיר קטנה ומיהו בקונטרס פי' כאן מתוותא עיירות חריבות ולפי זה אין ראיה דשמא גדולות היו ולפי שנחרבו לא היו ידועות:

    אחד משלשת אלפים ומאתים בתורה בסלוק אז ראית וספרת יסד רבי אליעזר הקליר אלפים וארבע מאות בעולם מאריכה וזהו לפי שעושה זרת שליש אמה כמו שיסד והזרת מותחת עד שנים בסיט וארבעה אצבעות הוא הטפח והסיט ולפי חשבון דשמעתא הוי זרת חצי אמה וכל אמה כשתחלקנה לשתי וערב יש בה ארבע זרתות אך תימה כי לפי חשבונו היה לו לחלק אמה לתשעה חלקים ואז יהיה בכל חלק זרת על זרת כי העולם זרת על זרת ואז יעלה לשבעת אלפים ומאתים והוא עושה העולם זרת על אמה וזה מנין לו וגם סובר דוכל בשליש עפר הארץ היינו שליש אמה והוא עצמו יסד גיא וכל עפרה בצרדה הכילו משמע דאצבע שלישי היינו אצבע הקרוי אמה קרי ליה צרדה ורצה לפרש וכל בשליש באצבע שלישי ובמסכת יומא (ד' יט:) קרי צרדה אצבע שאצל הגודל וצרדה היינו צרה דדא של אגודל:

    Tosafot on Eruvin 21a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ת"ש גמל שראשו ורובו לפנים אובסין אותו בפנים והא איבוס כמאן דנקיט למנא [ונקיט לה] דמי. וקא בעי ראשו ורובו של גמל. ודחי ר' אלעזר שאני גמל הואיל וצוארו ארוך: תניא לא התירו פסי ביראות אלא לעולין לרגל ואוקימנא לבהמת עולי רגלים בלבד אבל אדם מטפס ויורד ושותה מטפס ועולה. פי' מטפס מסתרך מלשון שממית בידיה תתפש והיא בהיכלי מלך ואם הבורות רחבין שאין יכולין לטפס ולירד אפילו לאדם נמי. פי' אם היו הבורות רחבות שאין אדם יכול לטפס ולירד מותר למלאות גם לאדם ולא ימלא אדם ויתן לפני בהמתו אבל ממלא הוא ושופך והיא שותה מאיליה ואקשינן א"כ מה הועיל ראשה ורובה של פרה ואוקמה אביי (באותו) [באיבוס] העומד ברה"ר. איני והא אמרי' משמיה דשמואל לא הותרו פסי ביראות אלא לבאר מים חיים בלבד.

    ואי לבהמה מים חיים למה לי ושנינן דלמא בעינן כעין מידי דחזי לאדם.

    איכא דאמרי אמר רב יהודה בר אבא אמר רב אין בורגנין ולא פסי ביראות לא בבבל ולא בחוצה לארץ. פי' בורגנין כמין שובכין עשוין בשדות לאצור בהן תבואה ובמקום שמצוים בידקי דמיא דזמנין דסלקי ושטפי להו לא עבדי וכן אי חיישו משום גנבי לא שבקי פירי בבורגני הלכך בבבל דשכיחי בידקי דמיא ובחוצה לארץ דשכיחי גנבי לא עבדי בורגנין.

    פסי ביראות נמי בבבל שכיחי מיא בכל מקום ולא צריכי להשקות ממי הבארות ובחוצה לארץ נמי לא שכיחי מתיבתא ולא צריכי רבים למיתי לפרקא במקום עולי רגלים.

    א"ל רב חסדא למרי בריה דרב הונא אמרי דקא אתיתו בשבת מברנש לבי כנישתא דדניאל ג' פרסי אמאי סמכיתו אבורגנין והאמר אבוה דאימך אין בורגנין בבבל כלומר אין תורת בורגנין בבבל.

    נפק אחוי ליה הנהו מתוותא פי' כגון כפרים שסמוכין זה לזה בתוך ע' אמות ושירים וכאלו הללו תלתא פרסי חדא מדינה היא כיון דלית בינייהו יתר רחב משבעים אמה ושירים כדתנן וכן ג' כפרים המשולשים אם יש בין ב' החיצונים קמ"א אמה ושליש אמה עשה האמצעי את שלשתן להיות אחד:

    כתוב לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד אמר דוד ולא פירשו וכן איוב וכן יחזקאל עד שבא זכריה בן עדו ופירשו ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר אני רואה מגלה עפה ארכה עשרים באמה ורחבה עשרה באמה. פי' עפה כפולה כדמתרגמינן רבוע יהיה כפול ארבעה יהא עיף כי פשטת לה כמה הויא עשרים בעשרים והיא כתובה פנים ואחור כי קלפת להו משוית ליה לאחור בהדי פנים כמה הויא ארבעין בעשרין וכתיב שמים בזרת תכן נמצא העולם כולו זרת על זרת [שהן] ארבעין אמה בעשרין משתכח (בברייתא) [באורייתא] ת"ת אמה וכל אמתא אית בה ד' זרתות ב' זרתות אורך וב' זרתות רוחב. נמצא אורך המגילה שלשת אלפים ומאתים זרת ברוחב זרת וזו היא שיעור התורה נמצא שיעור העולם זרת והוא הג' אלפים ומאתים חלקים בתורה:

    הדוד האחד תאנים טובים מאד אלו צדיקים גמורים והתאנים הרעות רשעים גמורים כו':

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 21a · Sefaria

    Rashba

    בעינן מידי דחזי לאדם איכא למידק והא אמרינן (לעיל עירובין כ, ב) לא הותרו פסי ביראות אלא לבהמת עולי רגלים, אם כן מאי איכפת לן במידי דחזי לאדם. ומסתברא לי דאי לאו דחזי לאדם לא הוו מתקני דלא חשו לבהמה טפי מלאדם, אלא דמשום דרוב ביראות אינן רחבין כל כך שלא יוכל האדם לטפס ולירד לפיכך לא הוצרכו לתקן עיקר התקנה בשביל אדם, שכל שאינו צריך לקולת הפסין אין מתירין לו, אבל בהמה שאי אפשר לה לעולם לטפס ולירד חשו לה משום הפסד בעלים. ונפקא מינה שאם היתה עיקר תקנה מחמת עולי רגלים ממש לעולם היה מותר לדלות ולשתות ואפילו בשאפשר לו לטפס ולירד, אבל השתא כל שיכול לטפס ולירד לא, הא בשאינו יכול לטפס אפילו אין שם בהמה כלל דולה לעצמה ושותה, וכדאמרינן ואם היו רחבין אפילו לאדם נמי. ואפילו בשאינן רחבין כל זמן שדלה לבהמה שותה ואינו נמנע. וכן נראה לי שאפילו אין שם בהמת עולי רגלים ויש שם שאר בהמות שאינן של עולי רגלים מותר לדלות להן ולהשקות, כיון שאי אפשר להן בלאו הכי, וכדי שלא יאמרו (לאו) [לזו] רשות היחיד (ולאו) [ולזו] רשות הרבים או כרמלית, וכיון שהותרו [הותרו] לכל מי שאינו יכול לטפס ולירד. ולא הותרו אלא לבהמת עולי רגלים דקתני, לא הותרו מתחילה קאמר, כלומר: לא נתקנה התקנה אלא מפני עולי רגלים, ונפקא מינה דשלא בזמן עולי רגלים ובמקום דלא שכיחי עולים לדבר מצוה כחוצה לארץ דלא שכיחי מתיבתא לא נתיר להם פסי ביראות, אבל במקום דשכיחי כיון דהותר הותר. והיינו דקתני לא הותרו ולא קתני אין פסי ביראות מותרין, כך נראה לי. והא דאמרינן לעיל (עירובין כ, א) חצר שנכנס ראשה לבין הפסין מהו לטלטל מתוכה לבין הפסין, בין לצורך בהמה כגון דלי או כלי לשתות בו לצורך אדם בשרחבין קאמר.

    לא ימלא אדם כלי ויתן לפני בהמתו אבל שופך לפניה והיא שותה מאיליה. מפני שהבהמה חוץ לפסין כמו שהעמידה אביי קתני אבל שופך, לפי שאי אפשר ליתן בחוץ הכלי לפניה מחמת אותה גזירה דאבוס. אבל אם היתה הבהמה בפנים ואפילו אין ראשה ורובה בפנים, נותן הוא אפילו כלי מלא בפניה ואין צריך לשפוך לפניה.

    מתוותא פירש ר"ח: כפרים. וכתבו בתוס' (ד"ה אחוי) דמכאן נלמוד לענין הגט שאפילו כפר קטן אם כתבו בו במתא פלונית כשר, דהכל נקרא מתא בין עיר קטנה בין עיר גדולה. ונראין הדברים דמתא היינו מקום וכדאמרינן (שבת קמה, ב) במתא שמאי דלא במתא תותבאי.

    Rashba on Eruvin 21a · Sefaria

    Ritva

    אלא מה הועלו ראשו ורובו של פרה דקס״ד דפשיטא לן דכל היכא דנקיט לה ונקיט מנא לא בעי׳ ראשה יי מבוי בדבר זה דודאי לא כמו פסי ביראות אלא דהיכא דנקיט מנא ולא נקיט לה והא דתניא לא ימלא כו׳ באבוס העומד כו׳ וכיון שכן שמעי׳ שכן הלכה דנקיט פרה ונקיט לה לא בעי׳ ראשה ורובה בפנים ונקיט לה מנא ולא נקיט לה סגי לה בראשה ורובה בפני׳ כיון דאיכא מתיבתא: פי׳ ושמעי׳ מינה שלא לעולי רגלי׳ בלבד התירו אלא אף לבני מתיבת׳ וכל לצורך מצות הרבים:

    דאיכא בקרא ואגבי פי׳ ובורגנין כי הני לית להו שום קביעות ולא חשיבי כלל לעשות מהם עיבור לעיר: לכל תכלה ראיתי קץ. פי׳ לכל דבר שנתת לו תכלית וקצבה ידעתי וראיתי קץ אותו השיעור כמה הוא אבל רחבה מצותיך מאד שלא ידעתי שיעורה. כי פשטת לה כמה הויא כו׳ כבר פירשה רש״י ז״ל ופשוטה היא מאד כי המגלה כשהיא עפה יש בה ארבעין אמות על עשרים אמות שהם ת״ת אמות והאמה מרובעת יש בה ארבע זרתות כדמוכח לעיל גבי המזבח והקרנות נמצא שיש בה שלשה אלפ׳ ומאתי׳ זרתות:

    Ritva on Eruvin 21a · Sefaria

    Meiri

    יתבאר במקומות שבמסכתא זו שהבורגנין והם כעין סכות שדרים בהם בני אדם למכור בהם מזון לעוברי דרכים או לשמור [בהם] שדותיהם (מהם) או שעושין אותם שומרי העיר כל שהם בתוך שבעים אמה ושירים לעיר מתעברין עם העיר ומודדין מהם אלפים אמה מחוץ לעיר מכל מקום בבל אין בה דין בורגנין מפני ששטפי מים מצוים שם ומפסידין אותם ואין בורגנין אלא אם כן מתקיימים וכן אין דין בורגנין בשאר ארצות שהגנבים מצויים שם ומפסידין אותם וכן פסי ביראות אין מקילין בהם לא בבבל ולא בשאר ארצות שאין שם הולכי לדבר מצוה כגון לישיבות ולבתי מדרשות ואין היתר פסי ביראות אלא או לעולי רגלים או לבני ישיבה שהם כיוצא בהם למצוה. ומכל מקום בבורגנין כל שהן קיימים מודדי׳ מהם בכל מקום והוא שאף בבבל אמרוה כאן אמ׳ ליה רב חסדא למרי בריה דרב הונא אתיתון לבי מדרשא תלתא פרסי בשבתא אמאי סמכיתו אמ׳ ליה אבורגנין והא אמ׳ אבוה (דאמך) [דאבוה משמי׳ דרב] אין בורגנין בבבל. אחוי ליה הנהו מתואתא דמבלען בשבעים אמה ושירים כלומר כפרים שחרבו ועדיין יש בהן מחיצות קיימות:

    גדולי המפרשי׳ שאלו מאחר שלא הותרו פסי ביראות אלא לעולי רגלים ולבהמותיהם היאך התירו למעלה טלטול מבין הפסים לחצר שראשה נכנס לפניהם ופתוחה להם ופרשוה שלא התיר אלא לצרך בהמתו כגון הכנסת האבוס והדלי והוצאתם וכיוצא באלו:

    Meiri on Eruvin 21a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה מידי דחזי לאדם בעינן כו' ומשמע להו ואובסים את הגמל היינו דשרי אף לטלטל המספוא תוך הפסין דאל"כ למאי קתני לה גבי פסין לפום סברא דהשתא דגבי פסי ביראות מתניא וק"ק דהא איכא תנאי דס"ל דלאו מידי דחזי לאדם בעינן כמ"ש התוס' לעיל ואימא דהך דאובסין את הגמל אתיא כוותייהו וק"ל:

    Chidushei Halachot on Eruvin 21a · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה אחד משלשת אלפים וכו' וגם סובר דוכל בשליש עפר הארץ שליש היינו אמה והוא עצמו וכו'. נ"ל להגיה לפי גירסת תוס' שלנו שהוא עצמו וכו' ודו"ק אבל מצאתי בתוספות ישנים גירסא אחרת וזה נוסחה וגם סבר דוכל בשליש עפר הארץ היינו שליש אמה והוא עצמו וכו' וזה נ"ל עיקר והפשט פשוט לפי גירסא זו וק"ל:

    Maharam on Eruvin 21a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' א"ר יהודה אמר שמואל לא הותרו פסי ביראות עיין שבת דף צט ע"ב תוס' ד"ה אא"כ:

    רש"י ד"ה ושמים חצי אמה על חצי אמה. עיין לעיל דף ד ע"א ברש"י ד"ה אלו הקרנות:

    Gilyon HaShas on Eruvin 21a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    וְכִי פָּשַׁטְתְּ לָהּ, הַוְיָא לָהּ עֶשְׂרִים בְּעֶשְׂרִים כתב הריטב"א ז"ל, כבר פירשה רש"י ז"ל ופשוטה היא מאד כי המגילה כשהיא עפה יש בה ארבעין אמות על עשרין אמות שהם שמונה מאות אמות, והאמה מרובעת יש בה ארבע זרתות כדמוכח לעיל גבי המזבח והקרנות נמצא שיש בה שלשה אלפים ומאתים זרתות עכ"ל. וצריך להבין מאי קא משמע לן זכריה הנביא ע"ה במספר זה של שלשה אלפים ומאתים זרתות מאחר דשיעור הזרת לא ידענו כי אין זה כשיעור זרת שלנו? ונראה לי בס"ד דקא משמע לן בסך הנז"ל שצריך לעסוק בתורה בארבע חלקיה, שהם פרד"ס [פשט, רמז, דרש, סוד] וגם צריך להוציאם בפה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (עירובין נד.) על פסוק (משלי ד, כב) כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם, 'למוציאהם בפה' ופרשנו הכונה בפה פתוחה ולא ינמנם וכמו שאמרו בגמרא (ברכות כב.) חזיה דהוה מנמנם ואמר לו: פתח פיך ויאירו דבריך! וכן ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דגריס בלחישה בטשא ביה (עירובין נג:) כי הלומד בלחישה לומד בפה סתומה אך הלומד בקו"ר לומד בפה פתוחה. ולכן לימוד התורה נרמז באות אל"ף רמז שהאדם ממשיך חוט של חסד הנקרא א"ל על ידי שלומד בפה פתוחה. והנה נודע פה פתוחה מספרה שמונה מאות ולכן לימוד ד' חלקים פרד"ס בפה פתוחה הנה המספר עולה שלשה אלפים ומאתים ועל זה רמז זכריה הנביא ע"ה במידה זו שנתן לתורה שבעל פה שלשה אלפים ומאתים זרתות והא דנעשה החשבון בזרתות שהוא חצי אמה לרמוז שהעוסק בתורה לא יראה עצמו חכם שלם אלא יחשוב תמיד שהוא עודנו כחצי ולכן אפילו החכמים הגדולים נקראים בשם תלמידי חכמים כי הם חושבים עצמם תלמידים ולא נעשו חכמים שלמים.

    Ben Yehoyada on Eruvin 21a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 21, Amud Aleph, about 446 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “מטפס ועולה מטפס ויורד.…”

    2. Segment 230 words

      Opens “איני? והאמר רב יצחק אמר רב יהודה…”

      Named: רב יצחק, רב יהודה, שמואל.

    3. Segment 335 words

      Opens “גופא: לא הותרו פסי ביראות אלא לבהמה…”

    4. Segment 414 words

      Opens “מתקיף לה רב ענן: אם כן, מה…”

      Named: רב ענן.

    5. Segment 57 words

      Opens “אלא: מה הועיל ראשה ורובה של פרה?…”

    6. Segment 617 words

      Opens “אמר אביי: הכא במאי עסקינן באיבוס העומד…”

      Named: אביי.

    7. Segment 714 words

      Opens “אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב:…”

      Named: רב ירמיה בר אבא, אבא.

    8. Segment 815 words

      Opens “בורגנין בבבל לא דשכיחי בידקי, פסי ביראות…”

    9. Segment 926 words

      Opens “א"ד אמר רב ירמיה בר אבא אמר…”

      Named: רב ירמיה בר אבא, אבא.

    10. Segment 1013 words

      Opens “פסי ביראות בבבל לא דשכיחי מיא. בחוץ…”

    11. Segment 1134 words

      Opens “א"ל רב חסדא למרי בריה דרב הונא…”

      Named: רב חסדא, רב הונא, רב ירמיה בר אבא, אבא.

    12. Segment 129 words

      Opens “נפק ואחוי ליה הנהו מתוותא, דמבלען בשבעים…”

    13. Segment 1339 words

      Opens “אמר רב חסדא, דריש מרי בר מר:…”

      Named: רב חסדא.

    14. Segment 1426 words

      Opens “אמרו דוד ולא פירשו, דכתיב: ״לכל תכלה…”

    15. Segment 1520 words

      Opens “אמרו יחזקאל ולא פירשו, דכתיב: (יחזקאל ב,…”

    16. Segment 1649 words

      Opens “״קינים״ זו פורענותן של צדיקים בעולם הזה,…”

    17. Segment 1746 words

      Opens “עד שבא זכריה בן עדו ופירשו, דכתיב:…”

    18. Segment 1821 words

      Opens “וכתיב (ישעיהו מ, יב) מי מדד בשעלו…”

    19. Segment 1927 words

      Opens “ואמר רב חסדא דריש מרי בר מר…”

      Named: רב חסדא.

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Eruvin 21a · Segment 2 — “…רב יהודה אמר שמואל: לא הותרו פסי ביראות אלא…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Eruvin 21a · Segment 6 — “אמר אביי: הכא במאי עסקינן באיבוס העומד ברה"ר גבוה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 21a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026