Talmud Builders

    Eruvin 103a

    Back to index

    English translation — Eruvin 103a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If he stated his ruling in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, why did he permit tying a bow only after the fact? It should also be permitted even ab initio , as Rabbi Eliezer maintains that preparations required for the performance of a mitzva override the prohibitions of Shabbat.

    2Rather, the Gemara rejects the previous explanation: It is not difficult; this baraita that deems tying prohibited is according to the opinion of Rabbi Shimon, while that mishna that rules that tying is permitted, is according to the opinion of the Rabbis. As it was taught in a baraita : If a string of the Levite’s harp was severed on Shabbat, he may tie it with a knot; Rabbi Shimon says: He may only form a bow. The Rabbis permit the preparations for a mitzva that could not have been performed before Shabbat, whereas Rabbi Shimon is stringent and prohibits even those preparations.

    3The Gemara continues its citation of the baraita . Rabbi Shimon ben Elazar says: Even if he ties a knot or a bow, the harp will not issue the proper sound, and he would therefore be committing a transgression without performing the mitzva in a fitting manner. Rather, he unwinds the string from the lower knob and winds it around the upper one, or he unwinds the string from the upper knob and winds it around the lower one, before tightening the string until it produces the proper note.

    4And if you wish, say instead that both sources were taught in accordance with the opinion of the Rabbis, who permit preparations for a mitzva that could not have been performed the day before, and even so it is not difficult; here, the mishna permits tying in a case where the string was severed in the middle, in which case the sound would be affected if the string were reconnected with a bow, whereas there, the baraita is referring to a string that was severed on the side near the end of the string, which can be fixed with a bow.

    5And if you wish, say instead that both sources are referring to a case where the string snapped in the middle, and the issue at hand is subject to a dispute between Rabbi Shimon and the Rabbis: One Sage, Rabbi Shimon, maintains in the baraita that it is prohibited even to tie a knot in the middle, as a decree, lest one unnecessarily tie a knot on the side as well. And the other Sage, the Rabbis, maintains in the mishna that we do not issue a decree of this kind.

    6MISHNA: A wart is an example of a blemish that temporarily disqualifies a priest from performing the Temple service, and disqualifies an animal from being offered on the altar; they regain their fitness once the wart is removed. Consequently, on Shabbat one may cut off a wart by hand in the Temple, as this constitutes a preparatory act required for the sacrificial service. However, he may not cut off a wart in the rest of the country. And if he seeks to cut off the wart with an instrument, it is prohibited in both places.

    7GEMARA: And the Gemara raises a contradiction from another mishna: When Passover eve occurs on Shabbat, the acts of carrying a Paschal lamb on one’s shoulders, bringing it to the Temple from outside the Shabbat boundary, and cutting off its wart to render it fit for the altar, do not override the prohibitions of Shabbat. Rabbi Eliezer, conforming to his standard opinion, says: They override the Shabbat prohibitions. The mishna in Eiruvin apparently contradicts the opinion of these Sages.

    8Rabbi Elazar and Rabbi Yosei ben Ḥanina suggested different resolutions to this difficulty: One said that both sources are referring to a moist wart, and it is not difficult. Here, the mishna permits removing the wart by hand. It is prohibited by rabbinic decree, as that is not the usual manner of performing the procedure. Whereas there, the mishna prohibits removal of the wart with an instrument by Torah law.

    9And the other one said that in both cases the wart is removed by hand, and it is not difficult. There, the mishna prohibits the removal of a moist wart, whereas here, the mishna is referring to a dry wart, the removal of which does not constitute a prohibited labor.

    10The Gemara raises a difficulty: And according to the one who said: This is referring to removal by hand, and that is referring to removal with an instrument; what is the reason that he did not say, as did his colleague: This is referring to a moist wart and that is referring to a dry one? The Gemara answers: He can say to you that with regard to a dry wart, it is permitted to remove it even with an instrument. What is the reason? As it crumbles on its own, cutting it is like cutting off dead skin.

    11And according to the one who said: This is referring to a moist wart and that is referring to a dry one, what is the reason that he did not say, like the other Sage: This is referring to removal by hand and that is referring to removal with an instrument? The Gemara answers: He can say to you that with regard to an instrument, we explicitly learned in the mishna: If he wishes to cut off the wart with an instrument, it is prohibited in both places. Consequently, it is unnecessary to teach again that it is prohibited to remove a wart with an instrument.

    12And the other Sage, how does he respond to this contention? He can say that the other mishna teaches this halakha there because it wants to record the dispute between Rabbi Eliezer and the Rabbis on this issue, i.e., to inform us that Rabbi Eliezer disagrees and permits cutting off the wart even with an instrument.

    13And the other Sage, how does he counter this reasoning? He can say that the tanna teaches the case of the wart parallel to the cases of carrying the animal and bringing it to the Temple from outside the Shabbat boundary, activities that are prohibited by rabbinic law. Consequently, the ruling involving a wart is also referring to cutting that is prohibited by rabbinic law, i.e., cutting by hand, not with an instrument.

    14And the other Sage maintains that these cases also involve Torah prohibitions. How so? With regard to carrying the animal, the mishna was taught not in accordance with the opinion of Rabbi Natan, who said: A living being carries itself, which means that carrying an animal on one’s shoulders is not considered carrying by Torah law, and is prohibited by rabbinic law. If we do not accept this opinion, one who carries the Paschal lamb transgresses the Torah prohibition against carrying an object four cubits in the public domain. As for the case of bringing the animal from outside the Shabbat boundary, the mishna was taught in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who said: Bringing an animal from outside the Shabbat boundaries is prohibited by Torah law.

    15Rav Yosef raised an objection against this explanation from a mishna. Rabbi Eliezer said that this halakha is an a fortiori inference: If slaughtering the Paschal lamb, which is prohibited due to the fact that it is a prohibited labor by Torah law, nonetheless overrides Shabbat in the Temple, with regard to these actions, i.e., carrying the animal, bringing it from outside the Shabbat boundary, and cutting off its wart, which are prohibited due to rabbinic decree, isn’t it right that they should override Shabbat? Evidently, the previous explanation must be rejected, as there too the mishna is referring to rabbinic prohibitions.

    16Rather, Rav Yosef said: Both sources are referring to a case where the wart is removed by hand, an activity that constitutes a rabbinic prohibition, and the contradiction can be resolved as follows: To transgress a rabbinic decree relating to the Temple within the confines of the Temple itself, they permitted doing so. However, to transgress a rabbinic decree relating to the Temple, in the country, they did not permit doing so. Consequently, although these procedures involving the Paschal lamb are prohibited due to rabbinic decree and are indeed related to the Temple service, since they are performed outside the Temple, the Sages did not permit their performance.

    17Abaye sat with the scholars and recited this halakha in the name of Rav Yosef. Rav Safra raised an objection to the opinion cited by Abaye from a mishna: If one was reading a scroll of the Bible while sitting on the threshold of his house, and the scroll rolled out of his hand, i.e., while he was holding one end, the scroll rolled open into the public domain, he may roll the scroll back to himself. And here, isn’t it a rabbinic decree involving a sacred scroll, which due to its sanctity should have the legal status of a rabbinic decree relating to the Temple with regard to an incident that occurred in the country. And yet we do not issue a decree prohibiting one to roll the scroll back to himself, lest the scroll fall and he will forget and come to bring it in from the public domain to a private domain. Apparently, the Sages did not impose a rabbinic prohibition with regard to matters relating to the Temple, even outside the Temple compound.

    18Abaye refutes this contention: Didn’t we already establish this mishna as referring to a threshold that is a karmelit , e.g., one that is four handbreadths wide but less than ten handbreadths high, and before which the public domain passes? As he holds one end of the scroll in his hand, it is not prohibited even by rabbinic decree. The reason is that even if the scroll fell from his hand and rolled into the public domain, and he were to carry it back from the public domain to the karmelit , he would not transgress a Torah prohibition.

    19Rav Safra raised an objection from a different mishna: One may lower the Paschal lamb into the oven on Shabbat eve just before nightfall, after its blood is sprinkled and it is brought outside the Temple for roasting. But here we are dealing with a violation of a rabbinic decree relating to the Temple that occurred in the country, and yet we do not issue a decree against lowering the sacrifice into the oven at that late hour lest one rake the coals to hasten the cooking. Once again, the mishna indicates that the Sages did not issue a rabbinic decree prohibiting an action related to the Temple service, even outside the Temple.

    20Abaye was silent and did not answer. When he came before Rav Yosef, he said to him: This is what Rav Safra said to me, contrary to your approach. Rav Yosef said to him: What is the reason that you didn’t answer him: Members of a group who joined together to prepare and partake of a single Paschal lamb, which, like all sacrifices, requires careful attention, are certainly vigilant and exacting in the performance of this mitzva. Consequently, there is less concern that they might commit a transgression than with regard to people in other circumstances. However, other rabbinic decrees relating to the Temple remain in effect outside the Temple.

    21The Gemara comments: And as for Abaye, why did he not accept this reasoning? He maintains that we say that only priests are vigilant, as they are constantly involved in the Temple service, and they will therefore not mistakenly commit a transgression. However, that members of a group of people who join together for a single Paschal lamb are vigilant, we do not say. As they are not accustomed to that level of watchfulness, they might forget.

    22Rava stated a different resolution of the contradiction between the two mishnayot : The mishna which permits the cutting of a wart, is according to Rabbi Eliezer, who said that the preparations for the performance of a mitzva override the prohibitions of Shabbat, and it is therefore permitted to cut the wart by hand. And if you say that in that case one should be permitted to do so with an instrument as well, Rabbi Eliezer concedes that as much as it is possible to alter the manner in which a procedure is performed to prevent violation of a Torah prohibition, we alter it, to emphasize that the day is Shabbat.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אי אליבא דר"א קאמרכלומר כמאן ס"ל במכשירין על כרחך כר"א ס"ל וכיון דכר"א ס"ל אמאי הוי לכתחילה אסור:

    אלא הא ר' שמעון והא רבנןמתני' רבנן דפליגי עליה דר"ש ואמרי קושרה. דסבירא להו כר"א בחדא דמכשירי מצוה דוחין וכו' וכגון בשאי אפשר לעשות מאתמול כדקתני שנפסקה לו נימא בכנורו ופליגי עליה בשאפשר לעשות מבעוד יום הלכך בתחילה אסור ומעיקרא כי הוה מוקמינן לה כר' יהודה מ"ט לא שנינן הכי משום דלא שמעינן בהדיא דאית ליה האי סברא למפלג בין אפשר לאי אפשר וכל כמה דלא אשכח תנא דאמר הכי בהדיא מיבעיא לן סתמא דמתניתין מני:

    אף היאאם היה עונבה או קושרה אינה משמעת את הקול והואיל וקשירה נמי אב מלאכה היא הא עדיפא שתשמיע את הקול וטוב לנו לחלל את השבת בשלשולו לקיים השמעת קול שיר של לוים מלחלל שבת בקשירה שהיא אב מלאכה ולא נקיים בה שום מצוה דלא מצי השמע קול:

    משלשל מלמטה וכורך מלמעלהשהרי יש יתדות מלמעלה ולמטה שראשי הנימין כרוכין בהן וכשהוא רוצה מגלגל היתד והנימא נארכת כעין שעושין למיני כלי זמר ארפ"א דמאריך עד שיגיע ליתד שלמעלה וכורכה בו והרי היא כבתחלה ומגלגלין היתד עד שמתפשטת כהלכתה ומשמעת קולה ולרבנן עדיפא למשרי קשירה דהא משלשל נמי אב מלאכה הוא דמתקן כלי כהלכתו וכיון (דדמי) [דשרי] לכתחלה מחליף ואתי נמי להתיר נימין בכנור חדש לכתחלה הלכך קשירה עדיפא:

    הא והא רבנןדמכשירין שא"א מבעוד יום דוחין והא דקתני מתניתין קושרה כשנפסקה באמצעית שאילמלי עונבה לא תשמע קולה והא דקתני עונבה כשנפסקה בראשיה שאין צריכה שם חיזוק כל כך וסגי ליה בעניבה:

    ואי בעית אימא הא והא באמצעהא ר"ש והא רבנן וברייתא דקתני לא היה קושרה מדאורייתא שרי דס"ל לר"ש מכשירין דמצוה דוחין היכא דלא אפשר להו מאתמול ומשום גזירה הוא דגזר אמצע אטו מן הצד אבל בעלמא דליכא למיגזר מידי דחי:

    מתני' יבלתורוא"ה והוא מום לתמיד שדוחה את השבת כדכתיב (ויקרא כ״ב:כ״ב) או חרוץ או יבלת יבלת דקרא קרינן יבלת שאין שם דבר אלא כמו חיגרת דומיא דשבור ולא כתיב שבר ועורת נמי לא כתיב עיורון אבל יבלת דמתני' הוא שם דבר של המום:

    חותכין יבלתביד קאמר:

    אם בכלי כאן וכאן אסורואע"ג דכי עביד נמי ביד מתקן הוא והוה ליה חותך מבעלי חיים. והוי תולדה דגוזז את הצמר אפ"ה כיון דכלאחר יד קא עביד שאין כן דרך לחותכה אלא בסכין אין כאן אלא שבות:

    ואם בכלי כאן וכאן אסורדאב מלאכה הוי הואיל ואינו משנה מכמות שעושין בחול:

    גמ' הרכיבובפסח הבא בשבת קאמר הרכיבו על כתיפו ברה"ר או להביאו מחוץ לתחום:

    וחתיכת יבלתו אין דוחיןקשיא סתמא אסתמא:

    האדפסחים בכלי וה"נ קאמר תנא דמתניתין ור"א אפילו בכלי שרי דס"ל מכשירי מצוה דוחין שבת כגון מלאכה שאפשר לעשותה מבעוד יום כגון בקור המום מכשירי קרבן הוא והקרבן דוחה השבת ובמכשירין פליגי:

    מתני' ביבישהואפ"ה בכלי אסור משום דמתקן לה וענין מלאכה קא עביד ודפסחים בלחה ותרוייהו ביד:

    אמר לך בכלילמה לי לאשמועינן בפסחים דאסור הא כבר שמעינן לה הכא ולמה ליה לתנא לסתמיה בתרי דוכתי:

    ואידךלהכי הדר תניא התם משום פלוגתא דרבי אליעזר דאשמועינן דאפילו בכלי שרי:

    ואידךלהכי לא מוקמינן לההיא דפסחים בלחה ובכלי דאם כן הוה ליה אב מלאכה והתם הא דשבות הוא דאיירי:

    דומיא דהרכיבודלא מיתסר אלא מדרבנן דחי נושא עצמו ותחומין נמי דרבנן ואפ"ה הואיל ואפשר מאתמול לא דחי:

    ואידךהרכיבו והבאתו גופה מלאכה גמורה היא דלא ס"ל להאי תנא בפסחים כר' נתן דאמר במס' שבת בפ' המצניע (שבת דף צד.) חי נושא את עצמו ובתחומין סבר לה כרבי עקיבא דאמר במס' סוטה בפרק כשם שהמים בודקין (דף כז:) תחומין דאורייתא:

    א"ר אליעזר ק"והתם גבי פלוגתייהו תנינן לה בפ' אלו דברים (פסחים סה:):

    אלו שמשום שבותאלמא ת"ק משום שבות קא אסר להו וש"מ דלאו בכלי מתוקמא:

    אלא אמר רב יוסף הא והא בידומיהו מתני' ביבישה לא מוקמינן לה דאם כן אפילו בכלי שרי אלא בלחה וביד היינו טעמא דשרי דשבות הוא ובמקדש שתמידין וקרבנות צבור במקדש הם מבקרין אותן ובפסחים היינו טעמא דאסור דאע"ג דשבות הוא וצורך מקדש הוא אפ"ה כיון דכל אחד ואחד מבקר פסחו ומתקנו בביתו ואח"כ מביאו למקדש לא התירו לעבור על השבות במדינה:

    להא שמעתאדרב יוסף:

    גוללו אצלודכיון דאיגדו בידו אע"ג דאיכא שבות דילמא נפיל כוליה לרה"ר ואתי לאיתויי ספר נמי שבות דמקדש קרי ליה שהרי קדש הוא אלמא שבות דצורך מקדש הותר אף במדינה:

    הא אוקימנאבריש פירקין באסקופה כרמלית וכו' דאפילו שבות ליכא למגזר דא"נ נפיל כוליה כי ממטי ליה לתוך הבית דרך האסקופה אין כאן חיוב חטאת:

    משלשלין וכו'לצלותו והוא יצלה מעצמו ובבשר דעלמא אמרינן אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום גזירה שמא יחתה בגחלים בפ"ק דשבת (יט:):

    והא הכאדכל אחד צולה פסחו בביתו וקשרי ליה נמי במדינה:

    בני חבורההנמנין על הפסח זריזין הן דכל העוסקין בקדשים זריזין וחכמים הלכך לא מחתי:

    ואביידאישתיק סבר כהנים זריזין הן אמרינן בכמה דוכתי דכיון שנכנס לעבודה בידוע שלמדוהו הלכות קדש אבל בני חבורה זריזין הן לא אמרינן שאין לך אדם שאינו עושה פסח:

    רבא אמרהא והא ביד כדאמר דבכלי ליכא לאוקמי לפסחים משום מלאכה והא והא בלחה דאי ביבישה לא מיתסר בכלי אלא מתני' דקתני שבות דאפשר לה מאתמול מידחי מקמי מכשירי מצוה ר"א היא דפליג נמי עלה דההוא דפסחים ואמר דוחין דאפילו אב מלאכה מידחי מקמייהו וכ"ש שבות והא דקתני במתני' דבכלי אסור מודה ר"א דכמה דאפשר לשנויי משנינן ליה ולא מחללינן שבתא והיכא דלא אפשר כגון גבי איזמל דחינן אפילו אב מלאכה:

    עירובין 103 עמוד א

    1אי אליבא דר' אליעזר קאמר, אפי' לכתחילה נמי.

    2אלא, לא קשיא: הא ר"ש הא רבנן, דתניא: בן לוי שנפסקה לו נימא בכנור קושרה, ר' שמעון אומר: עונבה.

    3רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף היא אינה משמעת את הקול. אלא משלשל מלמטה וכורך מלמעלה, או משלשל מלמעלה וכורך מלמטה.

    4ואיבעית אימא: הא והא רבנן, ולא קשיא: כאן באמצע, כאן מן הצד.

    5ואיבע"א הא והא באמצע, מר סבר: גזרינן, ומר סבר: לא גזרינן.

    Mishna

    6חותכין יבלת במקדש, אבל לא במדינה. ואם בכלי כאן וכאן אסור.

    Gemara

    7ורמינהו: הרכיבו, והבאתו מחוץ לתחום, וחתיכת יבלתו אין דוחין, רבי אליעזר אומר: דוחין!

    8רבי אלעזר ורבי יוסי) (בן) חנינא, חד אמר: הא והא בלחה, ולא קשיא: כאן ביד, כאן בכלי.

    9וחד אמר: הא והא ביד, ולא קשיא: הא בלחה, הא ביבישה.

    10ולמאן דאמר ״הא ביד הא בכלי״, מאי טעמא לא אמר ״הא בלחה הא ביבישה״? אמר לך: יבישה אפילו בכלי נמי שרי, מ"ט איפרוכי איפרכא.

    11ולמ"ד ״הא בלחה והא ביבישה״, מאי טעמא לא אמר ״הא ביד הא בכלי״? אמר לך: בכלי הא תנן: אם בכלי כאן וכאן אסור.

    12ואידך הא דקתני התם, משום דקא בעי איפלוגי ר' אליעזר ורבנן.

    13ואידך דומיא דהרכיבו והבאתו מחוץ לתחום קתני, דרבנן.

    14ואידך: הרכיבו דלא כרבי נתן, דאמר: החי נושא את עצמו. הבאתו מחוץ לתחום כר"ע דאמר: תחומין דאורייתא.

    15מתיב רב יוסף: אמר רבי אליעזר, ק"ו ומה שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת, אלו, שמשום שבות אינו דין שידחו את השבת?

    16אלא אמר רב יוסף: הא והא ביד, ושבות מקדש במקדש התירו, שבות דמקדש במדינה לא התירו.

    17יתיב אביי וקאמר להא שמעתא. איתיביה רב ספרא לאביי: היה קורא בספר על האסקופה, ונתגלגל הספר מידו גוללו אצלו. והא הכא דשבות דמקדש במדינה הוא, ולא גזרי' דילמא נפיל ואתי לאיתויי!

    18ולא אוקימנא באסקופה כרמלית ורה"ר עוברת לפניה, דכיון דאיגדו בידו אפילו שבות נמי ליכא?!

    19איתיביה: משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה. והא הכא דשבות דמקדש במדינה, ולא גזרינן שמא יחתה בגחלים!

    20אישתיק. כי אתא לקמיה דרב יוסף, א"ל הכי אמר לי רב ספרא. אמר ליה: מאי טעמא לא תשני ליה: בני חבורה זריזין הן.

    21ואביי: ״כהנים זריזין הן״ אמרינן, ״בני חבורה זריזין הן״ לא אמרינן.

    22רבא אמר: רבי אליעזר היא, דאמר מכשירי מצוה דוחין את השבת. ומודה ר' אליעזר דכמה דאפשר לשנויי משנינן.

    Tosafot

    הא בלחה הא ביבישה[מתניתין ביבישה] ואפילו הכי אסרינן בכלי דשבות גדול הוא:

    יבישה אפילו בכלי שריולא מסתבר להחמיר עליו כיון דאפרוכי מפריך:

    ולאו אוקימנא באסקופה כרמליתתימה דאמר לעיל (עירובין דף צז.) גבי מצאן צבתים או כריכות מביאן פחות פחות מד' אמות אלמא שבות דמקדש במדינה התירו וי"ל דשבות כי האי גוונא ודאי שמוטלין בבזיון התירו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    פלוגתא דר' אליעזר ור' יהוש' אתא לאשמועינן הינו מתני' דבפר אלו דברים בפסח דוחין את השבת ותנן ר' אליעזר אומ' דוחין אמ' ר' אליעזר ומה אם שחיטה שהיא כול' אמ' לו ר' יהושע יום טוב יוכיח כול' הרכיבו דלא כר' נתן דאמ' חי נושא את עצמו הבאתו מחוץ לתחום כר' עקיבה דאמ' תחומין דאוריתא ועיקר דברי ר' נתן בפר' המצניע ר' נתן אומר על השחוטין חייב על חיים פטור שהחי נושא את עצמו ועיקר דברי ר' עקיבה במשנת סוטה בפר' כשם שהמים בודקין אותה וכבר פירשנוה:

    ולא קא גזרי' שמא יחתה בגחלים איתה בסוף פר' יציאות השבת לא תמלא אשה קדירה עססיות כו' ואמרי' אפי' תימ' בית הלל בהא מיסר אסרי גזירה שמא יחתה בגחלים כיון דאמרי רבנן בעלמ' משום שבות הכא מה לי הוא מה לי חברו אלא לאו ר' אליעזר היא דאמ' בעלמא חייב חטאת עיקרה במסכת שבת בפרק המצניע דתנן הנוטל ציפורניו כו' ר' אליעזר מחייב חטא' וחכמי' או' משום שבות:

    ודקתני כורך עליה גמי איתה בטהרות בתוספת מסכת כלים פר' ו' ר' יוסי מטמא בגמי מפני שהרופא נותנו על המכה שמוצץ הלחה. לא שנו אלא גמי אבל צילצול קטן הוי יתור בגדים טעמ' דמילתא שהכהן אינו רשאי לשמש במקדש ולעשות עבודה אלא בבגדים האמורים בתורה דילמ' מוסיף עליהם ותהיה עבודתו פסולה אם הוסיף עליהן ואיתה בשחיטת קדשים בפר' כל הזבחים שקבל דמן זר אונן לבש ב' מכנסים ב' אבנטים ב' כתנות כול' פסולה עבודתו.

    ותיפוק לי משום חציצה בשמאל טעמ' דמילתא כי הכהן אינו רשאי לקשור על ידו דבר שיהא חוצץ בין ידו ובין כלי שרת וכן לא יהא דבר חוצץ בין ידו ובין הדם כמפורש לשם מה כלי שרת אין דבר חוצץ בין כלי שרת ובינו כו' וכן הינו פירוקא דפרקינן בשמאל לפי שהעבודה לא הותרה אלא בידו הימנית אבל בשמאלו לא כדתנינן התם קיבל בשמאל פסול:

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 103a

    Eruvin 103a. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 361 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אי אליבא דר"א קאמר כלומר כמאן ס"ל במכשירין על כרחך כר"א ס"ל וכיון דכר"א ס"ל אמאי הוי לכתחילה אסור:

    אלא הא ר' שמעון והא רבנן מתני' רבנן דפליגי עליה דר"ש ואמרי קושרה. דסבירא להו כר"א בחדא דמכשירי מצוה דוחין וכו' וכגון בשאי אפשר לעשות מאתמול כדקתני שנפסקה לו נימא בכנורו ופליגי עליה בשאפשר לעשות מבעוד יום הלכך בתחילה אסור ומעיקרא כי הוה מוקמינן לה כר' יהודה מ"ט לא שנינן הכי משום דלא שמעינן בהדיא דאית ליה האי סברא למפלג בין אפשר לאי אפשר וכל כמה דלא אשכח תנא דאמר הכי בהדיא מיבעיא לן סתמא דמתניתין מני:

    אף היא אם היה עונבה או קושרה אינה משמעת את הקול והואיל וקשירה נמי אב מלאכה היא הא עדיפא שתשמיע את הקול וטוב לנו לחלל את השבת בשלשולו לקיים השמעת קול שיר של לוים מלחלל שבת בקשירה שהיא אב מלאכה ולא נקיים בה שום מצוה דלא מצי השמע קול:

    משלשל מלמטה וכורך מלמעלה שהרי יש יתדות מלמעלה ולמטה שראשי הנימין כרוכין בהן וכשהוא רוצה מגלגל היתד והנימא נארכת כעין שעושין למיני כלי זמר ארפ"א דמאריך עד שיגיע ליתד שלמעלה וכורכה בו והרי היא כבתחלה ומגלגלין היתד עד שמתפשטת כהלכתה ומשמעת קולה ולרבנן עדיפא למשרי קשירה דהא משלשל נמי אב מלאכה הוא דמתקן כלי כהלכתו וכיון (דדמי) [דשרי] לכתחלה מחליף ואתי נמי להתיר נימין בכנור חדש לכתחלה הלכך קשירה עדיפא:

    הא והא רבנן דמכשירין שא"א מבעוד יום דוחין והא דקתני מתניתין קושרה כשנפסקה באמצעית שאילמלי עונבה לא תשמע קולה והא דקתני עונבה כשנפסקה בראשיה שאין צריכה שם חיזוק כל כך וסגי ליה בעניבה:

    ואי בעית אימא הא והא באמצע הא ר"ש והא רבנן וברייתא דקתני לא היה קושרה מדאורייתא שרי דס"ל לר"ש מכשירין דמצוה דוחין היכא דלא אפשר להו מאתמול ומשום גזירה הוא דגזר אמצע אטו מן הצד אבל בעלמא דליכא למיגזר מידי דחי:

    מתני' יבלת ורוא"ה והוא מום לתמיד שדוחה את השבת כדכתיב (ויקרא כ״ב:כ״ב) או חרוץ או יבלת יבלת דקרא קרינן יבלת שאין שם דבר אלא כמו חיגרת דומיא דשבור ולא כתיב שבר ועורת נמי לא כתיב עיורון אבל יבלת דמתני' הוא שם דבר של המום:

    חותכין יבלת ביד קאמר:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 103a · Sefaria

    Tosafot

    הא בלחה הא ביבישה [מתניתין ביבישה] ואפילו הכי אסרינן בכלי דשבות גדול הוא:

    יבישה אפילו בכלי שרי ולא מסתבר להחמיר עליו כיון דאפרוכי מפריך:

    ולאו אוקימנא באסקופה כרמלית תימה דאמר לעיל (עירובין דף צז.) גבי מצאן צבתים או כריכות מביאן פחות פחות מד' אמות אלמא שבות דמקדש במדינה התירו וי"ל דשבות כי האי גוונא ודאי שמוטלין בבזיון התירו:

    Tosafot on Eruvin 103a · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    פלוגתא דר' אליעזר ור' יהוש' אתא לאשמועינן הינו מתני' דבפר אלו דברים בפסח דוחין את השבת ותנן ר' אליעזר אומ' דוחין אמ' ר' אליעזר ומה אם שחיטה שהיא כול' אמ' לו ר' יהושע יום טוב יוכיח כול' הרכיבו דלא כר' נתן דאמ' חי נושא את עצמו הבאתו מחוץ לתחום כר' עקיבה דאמ' תחומין דאוריתא ועיקר דברי ר' נתן בפר' המצניע ר' נתן אומר על השחוטין חייב על חיים פטור שהחי נושא את עצמו ועיקר דברי ר' עקיבה במשנת סוטה בפר' כשם שהמים בודקין אותה וכבר פירשנוה:

    ולא קא גזרי' שמא יחתה בגחלים איתה בסוף פר' יציאות השבת לא תמלא אשה קדירה עססיות כו' ואמרי' אפי' תימ' בית הלל בהא מיסר אסרי גזירה שמא יחתה בגחלים כיון דאמרי רבנן בעלמ' משום שבות הכא מה לי הוא מה לי חברו אלא לאו ר' אליעזר היא דאמ' בעלמא חייב חטאת עיקרה במסכת שבת בפרק המצניע דתנן הנוטל ציפורניו כו' ר' אליעזר מחייב חטא' וחכמי' או' משום שבות:

    ודקתני כורך עליה גמי איתה בטהרות בתוספת מסכת כלים פר' ו' ר' יוסי מטמא בגמי מפני שהרופא נותנו על המכה שמוצץ הלחה. לא שנו אלא גמי אבל צילצול קטן הוי יתור בגדים טעמ' דמילתא שהכהן אינו רשאי לשמש במקדש ולעשות עבודה אלא בבגדים האמורים בתורה דילמ' מוסיף עליהם ותהיה עבודתו פסולה אם הוסיף עליהן ואיתה בשחיטת קדשים בפר' כל הזבחים שקבל דמן זר אונן לבש ב' מכנסים ב' אבנטים ב' כתנות כול' פסולה עבודתו.

    ותיפוק לי משום חציצה בשמאל טעמ' דמילתא כי הכהן אינו רשאי לקשור על ידו דבר שיהא חוצץ בין ידו ובין כלי שרת וכן לא יהא דבר חוצץ בין ידו ובין הדם כמפורש לשם מה כלי שרת אין דבר חוצץ בין כלי שרת ובינו כו' וכן הינו פירוקא דפרקינן בשמאל לפי שהעבודה לא הותרה אלא בידו הימנית אבל בשמאלו לא כדתנינן התם קיבל בשמאל פסול:

    Rav Nissim Gaon on Eruvin 103a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ואם בתחילה [להניח] רטיה [אפילו] במקדש אסור כל שכן במדינה קושרין נימא במקדש כו' ורמינהו (נימא) [נימת] כנור שנפסקה לא היה קושרה אלא עונבה ופרקינן לא קשיא מתני' ר' אליעזר ברייתא ר' עקיבא דפליגי במכשירי מילה ובמכשירי פסח ר' אליעזר סבר מכשירי מצוה דוחין את השבת כו' ונדחה ואסיקנ' אלא ל"ק הא ר"ש הא רבנן דתניא בן לוי שנפסקה לו נימא בכנורו קושרה קשר של קיימא כו'.

    איבעית אימא הא והא ר' שמעון ולא קשיא מתניתין באמצע בריית' מן הצד איבעית אימא הא והא באמצע ות"ק סבר לא גזרינן באמצע אטו מן הצד ותנא (כד"א) [דברייתא] סבר גזרינן:

    מתני' חותכין יבלת במקדש אבל לא במדינה ואם בכלי כאן וכאן אסור והתנן בפסח חתיכת יבלת אינה דוחה את השבת. ופרקינן מתני' ביבישה ומתני' דפסח בלחה. ואיבע"א לעולם בלחה ומתני' ביד. ומתני' דפסח בכלי.

    מ"ד הא ביד הא בכלי מ"ט לא אמר הא בלחה הא ביבישה יבישה מיפרך פריכה אין צריך חתיכה. ומ"ד הא בלחה הא ביבשה מ"ט לא אמר הא ביד הא בכלי.

    אמר לך בכלי א"צ למיתנייה התם [הא] קתני במתני' ואם בכלי כאן אסור בין במקדש בין במדינה אסור ואידך אמר לך הא דקתני התם משום דבעי איפלוג ר' אליעזר ור' יהושע. ואקשינן והא חתיכת יבלתו דומיא (דהכרתו) [דהרכבתו] והבאתו מחוץ לתחום קתני מה הללו משום שבות אף חתיכת יבלת משום שבות ואי בכלי איסור מלאכה הוא.

    ופרקינן הרכיבו דלא כר' נתן דאמר החי נושא את עצמו והא דר' נתן מפורש בשבת פרק [המצניע דף צ"ד] הבאתו מחוץ לתחום כר"ע דאמר תחומין דאורייתא ומפורש (בסוכה) [בסוטה] פרק [כשם שהמים דף כ"ז] ואילו נמי איסור מלאכה נינהו ומותבינן איני דהני איסור מלאכה נינהו והתנן א"ר אליעזר ומה אם שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה שבת אלו שמשום שבות [וכו'] מיהו שבות דמקדש במקדש התירו אבל האי דפסח שבות דמקדש.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 103a · Sefaria

    Meiri

    חותכין יבלת במקדש ר״ל שומא שבבשרו ועושה אותו בעל מום ורשאי לחתכה בין שיחתכה הוא בעצמו בין שיחתכה לו חברו. ודוקא בדבר שאין דרך לחתכה בו כגון בשניו או בידו. ויתבאר בגמרא שאם היתה יבשה חותכה אף בכלי. ובמדינה אסור שמא יחתכנה בסכין או במספרים והוא תולדת גוזז ולפיכך בכלי ובלחה כאן וכאן אסור שמלאכה גמורה היא ואפי׳ עלתה לו בשבת שלא היה אפשר לו מבערב אסור. וגדולי המחברים כתבו שבדיעבד מיהא אף בכלי ואף במדינה פטור בין לעצמו בין לאחר:

    Meiri on Eruvin 103a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא ואיבעית אימא הא והא רבנן ול"ק כאן באמצע כו' ופליגי באמצע ולא ניחא ליה לתלמודא למימר דפליגי מן הצד והא והא ר"ש דלא מסתבר למימר דרבנן מתירין אף מן הצד כיון דסגי שם בעניבה וק"ל:

    בפרש"י בד"ה יבלת כו' או חרוץ או יבלת יבלת דקרא קרינן יבלת שאין שם דבר כו' עכ"ל ר"ל בקרא קאיירי בהקרבת הבהמה שיש בה יבלת הוה יבלת שם התואר לבהמה כמו שבור ועורת דשם התואר נינהו מדלא כתיב שבר ועורון דהוי שם דבר אבל יבלת דמתני' דאיירי בחתיכת יבלת מן הבהמה הוה שפיר יבלת שם דבר אבל בחומש פרש"י גבי עורת דקרא דהוי נמי שם דבר של מום עורון בלשון נקבה וע"ש ברא"ם וק"ל:

    Chidushei Halachot on Eruvin 103a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 103, Amud Aleph, about 361 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “אי אליבא דר' אליעזר קאמר, אפי' לכתחילה…”

    2. Segment 219 words

      Opens “אלא, לא קשיא: הא ר"ש הא רבנן,…”

    3. Segment 321 words

      Opens “רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף היא…”

      Named: רבי שמעון.

    4. Segment 412 words

      Opens “ואיבעית אימא: הא והא רבנן, ולא קשיא:…”

    5. Segment 511 words

      Opens “ואיבע"א הא והא באמצע, מר סבר: גזרינן,…”

    6. Segment 612 words

      Opens “מתני׳ חותכין יבלת במקדש, אבל לא במדינה.…”

    7. Segment 714 words

      Opens “גמ׳ ורמינהו: הרכיבו, והבאתו מחוץ לתחום, וחתיכת…”

      Named: רבי אליעזר.

    8. Segment 817 words

      Opens “רבי אלעזר ורבי יוסי) (בן) חנינא, חד…”

      Named: רבי אלעזר, רבי יוסי.

    9. Segment 911 words

      Opens “וחד אמר: הא והא ביד, ולא קשיא:…”

    10. Segment 1024 words

      Opens “ולמאן דאמר ״הא ביד הא בכלי״, מאי…”

    11. Segment 1123 words

      Opens “ולמ"ד ״הא בלחה והא ביבישה״, מאי טעמא…”

    12. Segment 1211 words

      Opens “ואידך הא דקתני התם, משום דקא בעי…”

    13. Segment 138 words

      Opens “ואידך דומיא דהרכיבו והבאתו מחוץ לתחום קתני,…”

    14. Segment 1417 words

      Opens “ואידך: הרכיבו דלא כרבי נתן, דאמר: החי…”

      Named: רבי נתן.

    15. Segment 1523 words

      Opens “מתיב רב יוסף: אמר רבי אליעזר, ק"ו…”

      Named: רב יוסף, רבי אליעזר.

    16. Segment 1616 words

      Opens “אלא אמר רב יוסף: הא והא ביד,…”

      Named: רב יוסף.

    17. Segment 1731 words

      Opens “יתיב אביי וקאמר להא שמעתא. איתיביה רב…”

      Named: רב ספרא, אביי.

    18. Segment 1814 words

      Opens “ולא אוקימנא באסקופה כרמלית ורה"ר עוברת לפניה,…”

    19. Segment 1917 words

      Opens “איתיביה: משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה.…”

    20. Segment 2023 words

      Opens “אישתיק. כי אתא לקמיה דרב יוסף, א"ל…”

      Named: רב יוסף, רב ספרא.

    21. Segment 2111 words

      Opens “ואביי: ״כהנים זריזין הן״ אמרינן, ״בני חבורה…”

      Named: אביי.

    22. Segment 2218 words

      Opens “רבא אמר: רבי אליעזר היא, דאמר מכשירי…”

      Named: רבי אליעזר, רבא.

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Eruvin 103a · Segment 15 — “מתיב רב יוסף: אמר רבי אליעזר, ק"ו ומה שחיטה…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Eruvin 103a · Segment 17 — “יתיב אביי וקאמר להא שמעתא. איתיביה רב ספרא לאביי:…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 103a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026