Talmud Builders

    Eruvin 4b

    Back to index

    English translation — Eruvin 4b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Fig alludes to the measure of a dried fig-bulk with regard to the halakhot of carrying out on Shabbat. One is liable for carrying food fit for human consumption on Shabbat, provided that he carries a dried fig-bulk of that food.

    2Pomegranate teaches the measure, as that which we learned in a mishna: All ritually impure wooden vessels belonging to ordinary homeowners become pure through being broken, as broken vessels cannot contract or maintain ritual impurity, and they are considered broken if they have holes the size of pomegranates.

    3The Sages interpreted: A land of olive oil and honey, as: A land, all of whose measures are olive-bulks. The Gemara poses a question: Does it enter your mind that it is a land all of whose measures are olives-bulks? Yet aren’t there those measures that we just mentioned above, which are not olive-bulks? Rather, say: A land, most of whose measures are olive-bulks, as most measures, e.g., those relating to forbidden foods and to impurity imparted by a corpse in a tent and by contact with an animal carcass, are olive-bulks.

    4Honey, i.e., dates from which date honey is extracted, also determines a measure, as with regard to eating on Yom Kippur, one is liable only if he eats a large date-bulk of food. Clearly, the measurements pertaining to mitzvot are explicitly written in the Torah and were not transmitted to Moses from Sinai.

    5The Gemara refutes this argument: And can you hold that all these measures are explicitly written in the Torah with regard to each of the halakhot mentioned above? Rather, they are halakhot that were transmitted to Moses from Sinai, and the Sages based them on verses in the Torah.

    6Rabbi Ḥiyya bar Ashi said above that Rav said that the laws governing interpositions that invalidate ritual immersion are halakhot transmitted to Moses from Sinai. The Gemara challenges this assertion: These, too, are written in the Torah, as it is written: “And he shall bathe all his flesh in the water” (Leviticus 15:16), and the Sages derived that nothing should intervene between his flesh and the water. The definite article in the phrase “in the water” indicates that this bathing is performed in water mentioned elsewhere, i.e., specifically in the water of a ritual bath, and not in just any water. And the phrase “all his flesh” indicates that it must be in water into which all of his body can enter, i.e., in which a person can immerse his entire body at once. And how much water is that? It is a cubit by a cubit by the height of three cubits. And the Sages calculated the volume of a ritual bath of this size and determined that the waters of a ritual bath measure forty se’a . As this is derived from the Written Torah, what need is there for a halakha transmitted to Moses from Sinai?

    7The Gemara answers: The halakha transmitted to Moses from Sinai is needed with regard to his hair, that it too must be accessible to the water without interposition. And this is in accordance with the opinion of Rabba bar Rav Huna, as Rabba bar Rav Huna said: A single hair tied in a knot constitutes an interposition and invalidates the immersion. Three hairs tied together in a knot do not constitute an interposition, because three hairs cannot be tied so tightly that water cannot penetrate them. With regard to two hairs tied together in a knot, I do not know the halakha . This halakha with regard to hair is a halakha transmitted to Moses from Sinai.

    8The Gemara raises a difficulty: The halakha with regard to his hair is also written in the Torah, as it was taught in a baraita : And he shall bathe all [ et kol ] his flesh. The superfluous word et comes to amplify and include that which is subordinate to his flesh, and that is hair.

    9The Gemara answers: The halakha transmitted to Moses from Sinai comes to teach the details of interpositions on the body with regard to its majority and its minority, and with regard to one who is particular and one who is not particular, in accordance with the opinion of Rabbi Yitzḥak.

    10As Rabbi Yitzḥak said: By Torah law, if there is an interposition between a person and the water, and it covers the majority of his body, and he is particular and wants the interposing substance removed, only then is it considered an interposition that invalidates immersion in a ritual bath. However, if he is not particular about that substance, it is not considered an interposition. The Sages, however, issued a decree prohibiting substances covering the majority of one’s body with regard to which he is not particular, due to substances covering the majority of one’s body with regard to which he is particular. And, they issued a decree prohibiting substances covering the minority of his body with regard to which one is particular, due to substances covering the majority of his body with regard to which one is particular.

    11The Gemara raises a question: Then let us also issue a decree deeming substances covering the minority of one’s body with regard to which he is not particular an interposition due to substances covering the minority of his body with regard to which one is particular, or alternatively, due to substances covering the majority of his body with regard to which he is not particular.

    12The Gemara answers: We do not issue that decree, because the halakha that deems both an interposition covering the minority of his body about which one is particular and an interposition covering the majority of his body about which one is not particular an interposition is itself a decree. Shall we then rise up and issue one decree to prevent violation of another decree? In any case, these details with regard to interpositions are neither written nor alluded to in the Torah; rather, they are halakhot transmitted to Moses from Sinai.

    13Rabbi Ḥiyya bar Ashi said that Rav said that the halakhot of partitions were transmitted to Moses from Sinai. The Gemara challenges this assertion as well: They are written in the Torah, as the fundamental principle that a partition ten handbreadths high establishes a separate domain is derived from the Torah.

    14As the Master said: The Holy Ark in the Tabernacle was nine handbreadths high, as the verse states that its height was a cubit and a half. A cubit contains six handbreadths, so its height totaled nine handbreadths. And the cover atop the Ark was one handbreadth, which total ten. There is a tradition that the Divine Presence does not descend into the domain of this world, which is derived from the verse that states that the Divine Presence would reveal itself from above the cover of the Ark. Apparently, a partition of ten handbreadths creates a separate domain.

    15The Gemara answers: The halakha transmitted to Moses from Sinai is necessary only according to the opinion of Rabbi Yehuda, who said: The cubit mentioned with regard to the building of the Tabernacle and the Temple was a large cubit of six handbreadths, whereas the cubit mentioned with regard to the sacred vessels was a cubit of five handbreadths. According to this opinion, the Ark, which was a cubit and a half, and its cover, which was a handbreadth, measured eight and a half handbreadths. Therefore, nothing can be derived with regard to a partition of ten handbreadths.

    16The Gemara poses a question. And according to the opinion of Rabbi Meir, who said: All the cubits were medium ones, regular cubits of six handbreadths; what can be said? Apparently, according to his opinion, the laws governing partitions are explicitly stated in the Torah.

    17The Gemara answers: According to the opinion of Rabbi Meir, the halakha with regard to a partition of ten handbreadths is indeed written in the Torah. However, the halakha transmitted to Moses from Sinai comes to teach other halakhot concerning partitions, e.g., the halakhot of extending [ gode ], according to which an existing partition is extended upward or downward to complete the requisite measure; and the halakhot of joining [ lavud ], according to which two solid surfaces are joined if they are separated by a gap of less than three handbreadths; and the halakhot of the curved wall of a sukka . A sukka is valid even if there are up to four cubits of invalid roofing, provided that this roofing is adjacent to one of the walls of the sukka . In that case, the invalid roofing is considered a bent extension of the wall. These concepts are certainly not written in the Torah.

    18The Gemara returns to the laws of alleyways: If the cross beam spanning the entrance to an alleyway was higher than twenty cubits from the ground and one comes to diminish its height, how much must he diminish it? The Gemara is surprised by the question: How much must he diminish it? The amount that he needs in order to render its height less than twenty cubits.

    19Rather, the space between the cross beam and the ground must, of course, be reduced to twenty cubits. However, when one raises the alleyway, how much must the width of the raised section be in order to render the alleyway fit for carrying within it? Rav Yosef said: One handbreadth. Abaye said: Four handbreadths.

    20The Gemara suggests: Let us say that these amora’im disagree about this: The one who said one handbreadth holds that one is permitted to utilize the area beneath the cross beam spanning the entrance to the alleyway, as he maintains that the cross beam serves as a partition, and the alleyway is considered as if it were sealed by a partition descending from the outer edge of the cross beam that faces the public domain. Since the area beneath the cross beam is part of the alleyway and is less than twenty cubits, there is a conspicuous demarcation for one standing in the alleyway.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    גרוגרתהיא תאנה יבישה ובה שיערו כל אוכל אדם לענין הוצאת שבת דתנן (שבת ד' עו:) המוציא אוכלין כגרוגרת: בעל הבית חס על כליו ואם ניקב כמוציא זית מצניעו לאגוזים כאגוז מצניעו לרמונים לפיכך אם ניטמא וניקב עדיין טמא עד שינקב כמוציא רמון והיינו שיעורן כרמונים אבל כלי אומן העומד לימכר טהור בנקב קטן:

    רוב שיעוריה כזיתיםאכילת חלב ודם ונותר ופיגול וטמא ונבילה ובהמה טמאה ובשר המת להאהיל ומגע נבילות: כל דבש האמור בתורה דבש תמרים וכדאמר התם (בכורים פ"א מ"ג) אין מביאין בכורים כי אם מז' המינין ולא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים אלמא פשיטא ליה לתנא דתמרים מז' המינין דהיינו דבש:

    במים במי מקוההמכונסין משמע ואע"ג דלאו חיים מדלא כתיב חיים:

    כל בשרומשמע כל בשרו כאחד:

    לשערושתפסל בו חציצה:

    וכדרבהדאמר רבה חציצה פוסלת בשיער:

    נימא אחת קשורה חוצצתדמצי להדוקה שפיר ואין המים נכנסין בקשר:

    שלש אינן חוצצותדלא מיהדקי שפיר ועיילי בהו מים:

    דבר תורההלכה למשה מסיני בתורה שבעל פה:

    רובורוב שערו שאם יש בו דבר החוצץ כגון דם יבש ודיו וטיט יבש וזפת יבש או שקשור רובו אחת אחת:

    ומקפיד עליושמצטער על ליכלוך זה שבראשו:

    ושאינו מקפיד עליוהוי כגופו ואע"ג דהוי ברובו לא חייץ:

    וגזרו על רובו שאינו מקפידהואיל והוי רוב ודמי במקצת לחציצה דאורייתא:

    ועל מיעוטו המקפידהואיל ודמי ליה בהקפדה וגזרו לאו הלכה למשה מסיני הוא אלא גזירה מדרבנן ורובו המקפיד לחודיה הוא דהוה הלכה למשה מסיני:

    וליגזור נמי על מיעוטו שאינו מקפיד עליו משום מיעוטו המקפידדדמו להדדי דהאי מיעוט והאי מיעוט:

    אי נמיניגזור בו משום רובו שאינו מקפיד דדמי להדדי דהאי אינו מקפיד והאי אינו מקפיד:

    היא גופה גזירהמשום רובו המקפיד כדאמר:

    ארון תשעה וכפורת טפחארון גובהו תשעה טפחים דכתיב (שמות כ״ה:כ״ב) ואמה וחצי קומתו וכפורת טפח הרי עשרה וכתיב ודברתי אתך מעל הכפורת ותניא בפ"ק דסוכה (ד' ה.) רבי יוסי אומר לעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה דכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ולמטה מעשרה טפחים חשיב ארץ דכתיב ודברתי אתך מעל הכפורת אלמא עשרה הוי מחיצה דלמעלה מעשרה לא חשיב ליה רשות תחתית אלא רשותא אחריתי:

    טפחכנגד רחבה של קורה ותחתיה:

    אמות בניןכגון אמות הקרשים והיריעות:

    אמת כליםכגון אמות הארון והמזבחות והשלחן:

    באמה בת חמשהדהשתא לא נפקא ליה מארון מידי דלר' יהודה לא הוי לארון בהדי כפורת אלא שמנה טפחים ומחצה:

    בבינוניתבאמה בת ו' בינונית לכל אדם ויש גדולה ממנה כדאמר בכיצד צולין (פסחים פו.) שתי אמות היו בשושן הבירה אחת יתירה על של משה חצי אצבע ואחת יתירה עליה חצי אצבע נמצאת. יתירה על של משה אצבע:

    לגודדאמרינן בכמה דוכתי גוד אחית גוד אסיק ופחות משלש כלבוד ולשון לבוד כמו סניף דבר קצר שהוסיפו עליו והאריכוהו:

    ובא למעטולעשות בנין אצטבא או עפר תחת הקורה בארץ למעט גובה החלל:

    כמה ממעטמשמע: כמה יגביה הקרקע:

    כמה דצריך ליהעד שלא יהא החלל יותר על עשרים:

    רחבושל מיעוט להרחיבו לתוך אורך המבוי כמה:

    טפחכנגד רחבה של קורה ותחתיה:

    מאן דאמר טפח קסבר מותר להשתמש תחת הקורהדאמר חודו החיצון יורד וסותם כדמשמע לקמן (עירובין ד' ח:) והלכך כיון דשיעור עשרים אמה משום היכר הוא הרי יש היכר לעומד על אותו טפח שנגבה תחת הקורה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    עירובין ד עמוד ב

    1״תאנה״: כגרוגרת להוצאת שבת.

    2״רמון״, כדתנן: כל כלי בעלי בתים שיעורן כרימונים.

    3(דברים ח, ח) ״ארץ זית שמן (ודבש)״: ארץ שכל שיעוריה כזיתים. כל שיעוריה ס"ד והאיכא הני דאמרן! אלא אימא: ארץ שרוב שיעוריה כזיתים.

    4״דבש״, ככותבת הגסה ליום הכיפורים.

    5ותיסברא שיעורין מיכתב כתיבי? אלא הלכתא נינהו, ואסמכינהו רבנן אקראי.

    6חציצין, דאורייתא נינהו! דכתיב: ״(ויקרא טו״, טז) ״ורחץ את כל בשרו (במים)״, שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים. ״במים״ במי מקוה. ״כל בשרו״ מים שכל גופו עולה בהן, וכמה הן אמה על אמה ברום ג' אמות. ושיערו חכמים מי מקוה מ' סאה.

    7כי איצטריך הילכתא, לשערו. וכדרבה בר רב הונא, דאמר רבה בר רב הונא: נימא אחת קשורה חוצצת, שלש אינן חוצצות, שתים איני יודע.

    8שערו נמי דאורייתא הוא, דתניא: ״ורחץ את כל בשרו״ את הטפל לבשרו, וזהו שער!

    9כי אתאי הילכתא לרובו ולמיעוטו ולמקפיד ולשאין מקפיד, וכדר' יצחק.

    10דאמר ר' יצחק: דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ, ושאינו מקפיד עליו אינו חוצץ. וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד, ועל מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד.

    11וליגזור נמי על מיעוטו שאינו מקפיד משום מיעוטו המקפיד, אי נמי משום רובו שאינו מקפיד!

    12היא גופה גזירה, ואנן ניקום וניגזור גזירה לגזירה?!

    13מחיצות, דאורייתא נינהו!

    14דאמר מר: ארון תשעה וכפורת טפח, הרי כאן עשרה.

    15לא צריכא, לר' יהודה דאמר: אמת בנין באמה בת ששה. אמת כלים באמה בת חמשה.

    16ולר"מ דאמר: כל האמות היו בבינונית, מאי איכא למימר?

    17לר' מאיר, כי אתאי הילכתא לגוד וללבוד ולדופן עקומה.

    18היה גבוה מעשרים אמה ובא למעטו, כמה ממעט? כמה ממעט?! כמה דצריך ליה!

    19אלא: רחבו בכמה? רב יוסף אמר: טפח, אביי אמר: ארבעה.

    20לימא בהא קא מיפלגי דמאן דאמר טפח, קסבר: מותר להשתמש תחת הקורה,׃

    Tosafot

    It is permitted to use [the space] under the beamThe "kontres" explains that this is because [we say] "the outer edge descends and seals." Someone who forbids [using the space] holds that "the inner edge descends and seals." He didn't want to explain that one opinion holds the "lechi" belongs to the people of the public domain and one opinion holds it belongs to the people of the alleyway, because the Gemara later says "and if you want, say that everyone agrees the beam [works] because of the 'lechi'," which implies that until now, it wasn't [considered] a "lechi" according to everyone. There is no difficulty with his explanation [regarding the fact that] since they hold the beam [works] because of [the principle of] a partition, then what is the reason of the one who says one handbreadth [is sufficient], and behold, it is not a partition [if it's] less than four [handbreadths]? [The answer is that] there is no need to be concerned since it is a wall, but he [the "kontres"] just came to lessen [the required size], as explained in the "kontres" regarding this matter nearby.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    כי אתאי הילכת' לגוד וללבוד ולדופן עקומה אבל לגוד זה כמו שאמרו בזו המסכתא ובמסכת סוכה גוד אסיק מחיצתא וגוד אחית מחיצתא ולבוד זהו שאמרו כל פחות מג' כלבוד דמי ודופן עקומה מפורשת בפר' א' מסוכה (סוכה יז) בית שנפחת וסיכך על גביו אם יש בין הכותל ולסיכוך ד' אמות פסולה שאם יהיה הריחוק שביניהן פחות מד' אמות כשרה כי נידון זה הכותל של בית כאילו הוא סמוך לסיכוך ורואין כאילו הוא דופן עקומה ונכשיר בו הסוכה:

    Edition: Wien, 1847 · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 4b

    Eruvin 4b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 271 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    גרוגרת היא תאנה יבישה ובה שיערו כל אוכל אדם לענין הוצאת שבת דתנן (שבת ד' עו:) המוציא אוכלין כגרוגרת: בעל הבית חס על כליו ואם ניקב כמוציא זית מצניעו לאגוזים כאגוז מצניעו לרמונים לפיכך אם ניטמא וניקב עדיין טמא עד שינקב כמוציא רמון והיינו שיעורן כרמונים אבל כלי אומן העומד לימכר טהור בנקב קטן:

    רוב שיעוריה כזיתים אכילת חלב ודם ונותר ופיגול וטמא ונבילה ובהמה טמאה ובשר המת להאהיל ומגע נבילות: כל דבש האמור בתורה דבש תמרים וכדאמר התם (בכורים פ"א מ"ג) אין מביאין בכורים כי אם מז' המינין ולא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים אלמא פשיטא ליה לתנא דתמרים מז' המינין דהיינו דבש:

    במים במי מקוה המכונסין משמע ואע"ג דלאו חיים מדלא כתיב חיים:

    כל בשרו משמע כל בשרו כאחד:

    לשערו שתפסל בו חציצה:

    וכדרבה דאמר רבה חציצה פוסלת בשיער:

    נימא אחת קשורה חוצצת דמצי להדוקה שפיר ואין המים נכנסין בקשר:

    שלש אינן חוצצות דלא מיהדקי שפיר ועיילי בהו מים:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 4b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    It is permitted to use [the space] under the beam The "kontres" explains that this is because [we say] "the outer edge descends and seals." Someone who forbids [using the space] holds that "the inner edge descends and seals." He didn't want to explain that one opinion holds the "lechi" belongs to the people of the public domain and one opinion holds it belongs to the people of the alleyway, because the Gemara later says "and if you want, say that everyone agrees the beam [works] because of the 'lechi'," which implies that until now, it wasn't [considered] a "lechi" according to everyone. There is no difficulty with his explanation [regarding the fact that] since they hold the beam [works] because of [the principle of] a partition, then what is the reason of the one who says one handbreadth [is sufficient], and behold, it is not a partition [if it's] less than four [handbreadths]? [The answer is that] there is no need to be concerned since it is a wall, but he [the "kontres"] just came to lessen [the required size], as explained in the "kontres" regarding this matter nearby.

    Tosafot on Eruvin 4b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rav Nissim Gaon

    כי אתאי הילכת' לגוד וללבוד ולדופן עקומה אבל לגוד זה כמו שאמרו בזו המסכתא ובמסכת סוכה גוד אסיק מחיצתא וגוד אחית מחיצתא ולבוד זהו שאמרו כל פחות מג' כלבוד דמי ודופן עקומה מפורשת בפר' א' מסוכה (סוכה יז) בית שנפחת וסיכך על גביו אם יש בין הכותל ולסיכוך ד' אמות פסולה שאם יהיה הריחוק שביניהן פחות מד' אמות כשרה כי נידון זה הכותל של בית כאילו הוא סמוך לסיכוך ורואין כאילו הוא דופן עקומה ונכשיר בו הסוכה:

    Rav Nissim Gaon on Eruvin 4b · Sefaria · Edition: Wien, 1847 · unknown

    Rabbeinu Chananel

    היה גבוה מכ' אמה ובא למעטו ממעטו בגבהו עד שיעמידנו בכ' ברחבו בכמה ממעטו רב יוסף אמר טפח כלומר שיעור רוחב הקורה. לימא בהא פליגי אביי ורב יוסף.

    רב יוסף אמר טפח [קסבר] מותר לו להשתמש תחת הקורה שנמצא משתמש במקום שהוא עשרים אביי אמר ד' טפחים [קסבר] שאסור לו להשתמש מן המבוי תחת הקורה שתחת הקורה כלחוץ דמי ומן הקורה ולפנים המבוי [מותר] לפיכך צריך מקום אחר זולתי תחת הקורה להיות בתוך עשרים שיהא מותר לו להשתמש בו מן המבוי ודחינן לא כולי עלמא מותר להשתמש תחת הקורה מיהו רב יוסף סבר היכר למטה כהיכר למעלה ובטפח נמי סגי ליה.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 4b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    הא דתנן כל כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים. בכלי עץ מתנייא במסכת כלים (פי"ז, מ"א), אבל כלי חרס העשוי (לאכילה) [לאוכלים], שיעורן בכזיתים, ואם למשקין שיעורן ככונס משקה כדתנן בפרק ג' דכלים (מ"א). והא דאמרינן בסוף פרק המצניע (שבת צה, ב) חמש מדות בכלי חרס ניקב כמוציא זית וכו' ועוד כלי הוא לקבל רמונים. התם דוקא בשיחדו לרמונים אבל סתמו שיעורו כמוציא זית.

    שיעורן כרמונים בפרק י"ז דמסכת כלים (מ"ד) שנינו הרימונים שאמרו שלשה אחוזין זה בזה. ואמרו מקצת מרבותינו הצרפתים (תוד"ה שיעורן) דלאו למימרא שצריך נקב גדול כדי שיצאו בו שלשה רמונים אחוזים זה בזה, דהא אמרינן בפרק המצניע (שם) ניקב כמוציא רמון, דמשמע רמון אחד מדלא קאמר ניקב כמוציא רמונים. ועוד דלקמן (עירובין כד, א) וכן בשבת בריש פרק ואלו קשרים (שבת קיב, ב) אמרינן ניקב כמוציא זית וסתמו עד שהשלימו למוציא רמון מהו, ואם איתא היה לו לומר ניקב כמוציא רמון וסתמו עד שהשלימו לשלשה רמונים. אלא שלשה רמונים דקתני, הכי קאמר: רמון שאמרו לא כאותו רמון גדול שאינו יוצא בעוקץ אחד אלא אחד או שנים, ולא קטן כאותן שיוצאין ארבעה בעוקץ אחד, לפי שהם דוחקין זה את זה ואין גדלין כל כך, אלא ברמון בינוני שאוחזין שלשה זה בזה.

    אלא הלכתא וקרא אסמכתא בעלמא אע"ג דאמרינן הכא דעצם כשעורה הלכה, וכן שנו בברייתא ומתנייא בפרק המילה (שבת קלב, א) אמר ליה ר' עקיבא עצם כשעורה הלכה, הני מילי לענין נזיר אבל לטומאת כהן עצם כשעורה דאורייתא הוא וכדדרשינן ליה (בנזיר נד, א) מבעצם אדם זה עצם כשעורה.

    נימא אחת חוצצת אם רוב שערו קשור נימא נימא אבל אחת ממש אינה חוצצת דמיעוטו שאינו מקפיד הוא. וכתב הרמב"ם בפרק שני דמקוואות (הט"ו) וזה לשונו: שערה אחת שנקשרה חוצצת והוא שיהיה מקפיד עליה אבל אם אינו מקפיד עליה עלתה לו טבילה עד שיהא רוב שערו קשור נימא נימא בפני עצמה כך הורו הגאונים. ויראה לי ששערו של אדם כגופו הוא חשוב לענין טבילה ואינו כגוף בפני עצמו כדי שנאמר רוב השער, אלא אע"פ שכל שער ראשו קשור נימא נימא אם אינו מקפיד עליו עלתה לו טבילה אלא א"כ נצטרף לחוצץ אחר (בין שניהם) על גופו ונמצא הכל רוב גוף כמו שבארנו, ואחד הנדה ואחד שאר טמאין שיש בראשן שער ע"כ. ומסתברא כדברי הרב ז"ל שאין השער גוף בפני עצמו שנלך אחר רובו, אבל הראב"ד ז"ל כתב בהשגות דמסתברא כדברי הגאונים ז"ל.

    כי אצטריך הלכה לרובו ולמיעוטו ולמקפיד ושאינו מקפיד פירש רש"י ז"ל: רובו רוב שערו. נראה מדבריו דלא נאמרה הלכה דרובו ומיעוטו ומקפיד ושאינו מקפיד אלא בשער בלבד. ואינו מחוור, דהא אמרינן בפרק הערל (יבמות עח, א) מעוברת שנתגיירה בנה אינו צריך טבילה (כלומר) דעובר ירך אמו הוא, דאי לא תימא הכי טעמא מאי אלימא מדר' יצחק הא אמר רב כהנא לא שנו אלא רובו אבל כולו לא, ואם איתא עדיפא מינה הוה ליה למימר לא שנו אלא שערו אבל גופו לא. ועוד דאם איתא אף בבגדים דכתב בהו וכבס בגדיו צריך (בהו) שלא יהא דבר חוצץ בו ואפילו אינו מקפיד, ואלו במס' מקוואות (פ"ט, מ"ה) יהיב בהו שיעורא לחציצה ומייתינן לה בשלהי אלו קשרים (שבת קיד, א) רבב על המרדעת חוצץ רבן שמעון בן גמליאל אומר עד כאיסר האיטלקי. ועוד שנינו שם (מ"ו) של בנאים כלומר: של ת"ח מצד אחד חוצץ ושל בור משני צדדין. ובזבחים (צח, ב) דם על בגדו חוצץ ואם טבח הוא אינו חוצץ כלומר: שאינו מקפיד, רבב על בגדו חוצץ ואם מוכר רבב הוא אינו חוצץ, אלא ודאי הלכתא בין לשערו בין לגופו בין לכל הנטבלין.

    כל האמות היו בבינוניות פירוש: חוץ ממדות המזבח.

    דמאן דאמר טפח קסבר מותר להשתמש תחת הקורה ומאן דאמר ארבעה קסבר אסור להשתמש תחת הקורה. כך גרס רש"י ור"ח ז"ל, ואע"ג דאביי הוא דאמר לקמן (עירובין ט, א) מסתברא דר' יוחנן תחת הקורה, כלומר: דמותר להשתמש תחת הקורה. י"ל דהיינו דדחינן הכא לא דכ"ע מותר להשתמש תחת הקורה, ומ"ד לימא בהא קמפלגי לא ידע לה להא דאביי. והראב"ד ז"ל גרס איפכא, מ"ד טפח קסבר אסור להשתמש תחת הקורה ומ"ד ארבעה קסבר מותר להשתמש תחת הקורה, ולפי גירסא זו אתי שפיר, אלא שאין גרסתו ופירושו מתיישב בעיני לפי שיטת שמועתינו.

    Rashba on Eruvin 4b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    רמון דתנן כל כלי בעלי בתי׳ שיעורן ברמונים פי׳ במוציא רמון א׳ וכן נאמר בכל מקום והא דקתני ברמוני׳ כבר פירשנו במשנה ג׳ אחוזין זה בזה פי׳ ויצאו זה אחר זה אלא שזה מעכב על זה שלא לצאת להדיא כאלו היה אחד או שני׳ וצריך נקב גדול יותר כך פירש ר״י ז״ל ורבינו שמשון ז״ל פירש שבא לומר שמשערין ברמון בינוני כאותן שאחוזין ג׳ ביחד ונכון הוא:

    נימא אחת קשורה חוצצת פי' לאו דוקא דהא מיעוטו שאינו מקפיד הוא, אלא שנתקשרו שם נימות הרבה או מיעוט כדי הקפדה וקשורות אחת אחת דהשתא מיהדקא שפיר דשלש ביחד לא מיהדקי:

    כי איצטריך קרא לרובו ולמעוטו כו׳ פי' לחלק לנו ההפרשות שיש בין רובו ומעוטו ומקפיד ושאינו מקפיד, והא דפי' רש"י ז"ל רובו רוב שערו יש שנראה להם שרוצה לומר ואלו בגופו אין דקדוקין אלו אלא אפילו מיעוטו שאינו מקפיד חוצץ, והקשו דא"כ אפילו בבגדים נאמר כן שיש להם דין גופו ואנן אשכחן בזבחים (צ"ח ב') בדם או רבב שעל בגדו שאם היה טבח או מוכר רבב שאינו מקפיד אינו חוצץ, ועוד מההיא דנכרית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה ואתינן למימר טעמא משום דהוה ליה רובו שאינו מקפיד שאינו חוצץ מן התורה ועד כאן לא פרכינן עלה אלא משום דכי אמר ר' יצחק הכא ברובו אבל כולו אף על פי שאינו מקפיד חוצץ מן התורה, אלמא אפילו בגופו איתא לדר' יצחק דליכא חציצה מדאורייתא אלא ברובו המקפיד, וכן פי' ר"ת ז"ל וכן עיקר, אבל נראה שלא נתכוין רש"י ז"ל לכך אלא לאשמועינן דבשערו בלבד משערין ברוב ומיעוט ואין צריך לשער ברוב הגוף והשער וכדעת הגאונים ז"ל, ושלא כדברי הרמב"ם ז"ל שכתב שמשערין הגוף והשער ביחד שאין השער גוף בפני עצמו:

    היתה גבוה מעשרים אמה ובא למעטו פי׳ למעט חללו כמה ממעטו כו׳:

    אלא רחבו בכמה פי׳ כשיעשה תל מלמטה כל הקורה למעט חללו כמה יהא רחב הרגל. גרסת רש״י ז״ל לימא בהא קמיפלגי דמאן דאמר טפח קסבר מותר להשתמש תחת הקור׳ ומאן דאמר ארבע׳ טפחי׳ קסבר אסור להשתמש תחת הקורה דחודו החיצון יורד וסותם וכיון שהקורה מכשרת אל תחת הקורה הרי הוא עושה היכר למקצת המשתמשים בה תחתיה ומ״ד ד׳ טפחים קסבר אסור להשתמש תחת הקורה כי חודו הפנימי יורד וסותם וכיון שכן צריך להרחיב התל כלפי פנים שישתמשו בו בני מבוי ויהא להם היכר בקור׳ וכיון דאפיקתיה לרחב על זה מטפח אוקמיה בד׳ טפחים שהוא דבר חשוב וכן פרש״י ז״ל ומיהו ק״ל להאי גרסא דהיכי מוקמי׳ לאביי דסבר אסו׳ להשתמש תחת הקור׳ דהא איהו אמר לקמן בהדי׳ מותר להשתמש תחת הקורה ויש לומר דתלמודא הוא דקאמר השתא לימא בהא קא מיפלגי ולא שמיע׳ ליה ההיא סברא דאביי דלקמן והא דדחיין דלכולי עלמא מותר להשתמש תחת הקורה מהאי טעמא הוא דידעינן דאביי הכי סבירא ליה לקמן. והראב״ד ז״ל גורס בהפך מ״ד טפח קסבר אסור להשתמש תחת הקורה ומ״ד ד׳ טפחי׳ קסבר מותר להשתמש תחת הקורה ופירשה כן דמאן דאמר טפח סבר אסור להשתמש תחת הקור׳ הילכך לא הוי מכלל המבוי וסגי ליה בטפח ומאן דאמר ד׳ טפחים קסבר מות׳ להשתמש תחת הקורה הילכך הרי הוא מכלל המבוי וכיון שכן בעי׳ שיהא ראוי להשתמש בו כעין מבוי והשת׳ ניחא ההיא דאביי דלקמן ומיהו אין לפי׳ הוה טעם נכון:

    Ritva on Eruvin 4b · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729 · Public Domain

    Meiri

    כבר ידעת ששערו חכמים במי מקוה אמה על אמה ברום שלש אמות הוא שיעורו של אדם בינוני אמה על אמה לעביו ושלש אמות לקומתו וכל הטובל צריך שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין המים וכל שחצץ איזה דבר בינו לבין המים לא עלתה לו טבילה. ומדברי תורה אין חציצה אלא בשחופה רוב האדם או רוב הכלי וכן שיהא מקפיד על חציצתו ליטלה הא כל שבמיעוטו אעפ״י שמקפיד עליה או אף ברבו אם אינו מקפיד עליה אינה חוצצת. ומדברי סופרים לחוץ אף במעוטו אם הוא מקפיד או אף כשאינו מקפיד אם הוא ברובו הא אם אינו מקפיד ובמעוטו עלתה לו טבילה אלא שלכתחלה הצריכו לדקדק בכך:

    היתה נימא אחת קשורה בה הואיל ושערה אחת קשרה (מהודן) [מהודק] ביותר הרי הוא חוצץ אם היא מקפדת עליו הא שתי שערות נקשרות אינן חוצצות מפני שאין קשרן מהודק ונמצאו המים באין בהם ואם אינו מקפיד על קשריהן אף בקשורים אחד אחד עלתה לו טבילה עד שיהו רוב שערות קשורין אחד אחד כך כתבו הגאונים מפני שהם מפרשים רוב רוב שערו וכן בשאר מקומות רוב האבר וגדולי המחברים מכשירין אף ברוב שער וקשר אחד אחד מפני שהשער נידון כגוף ואפי׳ רוב שערות נקשרין אחד אחד הואיל ורוב הגוף בלא חציצה כשר אלא אם כן מצטרף עמהן חציצה אחרת לרוב הגוף. ומחלוקת זו תלויה בביאור הסוגיא. והוא שגדולי הרבנים אין גורסין בזו כי אצטריך הלכתא [לרובו] ומיעטו אלא כך הם גורסין אלא לרובו ומיעוטו ומפרשים רובו רוב שערו. והם מפרשי׳ דבר תורה הלכה למשה מסיני. ואעפ״י שלמעלה הוא קורא הלכות סיני דרבנן פעמים קורא אותה דבר תורה פעמים דברי סופרים כמו שכתבנו למעלה. ונראה לדבריהם שמן התורה לא היה שער חוצץ אלא בכולו ואתאי הלכתא לרוב שער וגזרו על מיעוטו המקפיד והוא שאמרו בפרק הערל [עח.] לענין גופו שמן התורה אעפ״י שברובו שאינו מקפיד אינו חוצץ כולו מיהא חוצץ ובאה הלכה לרובו ויש מפרשי׳ דבר תורה תורה ממש וגזרו אהלכה. ואין נראה כן שאין ראוי לומר בהלכה שלא לגזור בה גזרה לגזרה ולא לשון גזרו. ואף אלו מפרשין רובו רוב גופו ולא רוב שערו ולא ששערו לבד יחוץ אלא אם כן בהצטרפות שאר הגוף. וכן נראה מפרק הערל במה שאמרו נכרית שנתגיירה והיא מעוברת אין בנה צריך טבילה והקשו שם אמאי לא ואי משום דאמ׳ ר׳ יצחק דבר תורה רובו שאינו מקפיד אינו חוצץ הא אמ׳ רב כהנא לא שנו אלא רובו אבל כולו חוצץ ותירץ שאני עובר דהיינו רבותיה. וזו ודאי בכל הגוף נאמרה:

    שיעורין חציצין אלו שהזכרנו כלן הלכה למשה מסיני הן וכן המחיצין כגון מחיצה עשרה וששה טפחים לאמה בינונית וגוד (ולבון) [ולבוד] ודופן עקומה ושאר דיני המחיצות כלם הלכה למשה מסיני הם. ויש פוסקין שמחיצה עשרה מן התורה היא וכמו שהביאוה מן המקראות בראשון של סוכה:

    כבר ביארנו במשנה שהמבוי הגבוה יותר מעשרים יתקנהו ר״ל שישפיל הקורה לשפת עשרים ומכל מקום אם בא למעטו בהגבהת הקרקע שתחת הקורה שאלו בגמרא כמה יהא רחבו של מיעוט זה לארך המבוי והלכה שדיו בטפח רוחב לארך המבוי כרוחב הקורה שמאחר שאין קורה אלא היכר הרי היכר של מטה כהיכר של מעלה מה היכר של מעלה ברוחב טפח כדי לקבל אריח כך בהיכר של מטה ואין חוששין שמא יפחת בדריסת רגל העוברים אלא לכשיפחת יפחת וירגישו בו:

    ולענין ביאור סוגיא זו יש בה בלבול בנסחאות ופירושין במה שאמרו רב יוסף אמ׳ טפח ואביי אמ׳ ארבעה. שיש גורסין לימא בהא קמפלגי דמאן דאמ׳ טפח קסבר אסור להשתמש תחת הקורה ולמאן דאמ׳ ארבעה מותר ופירשו גדולי המפרשי׳ לשטה זו מאן דאמ׳ טפח קא סבר אסור להשתמש תחת הקורה והילכך מה שתחת הקורה אינו מכלל המבוי ודיו בטפח ולמאן דאמ׳ ארבעה מותר והאי מה שתחת הקורה מכלל המבוי הילכך צריך שיהא ראוי להשתמש בו כעין מבוי וזהו ארך ארבעה. ויש מפרשי׳ לשטה זו מאן דאמ׳ טפח אסור וכו׳ והילכך לא יעשה (סטו) [מעוטו] רחב ארבעה טפחים כדי שלא יהא בו מקום להשתמש בו ומאן דאמ׳ ארבעה קסבר מותר וכו׳. וזה שבוש שלא בא רב יוסף לפסול ביתר מטפח אלא להכשיר אף בפחות מארבעה וכל שכן שמכשיר בארבעה אעפ״י שיש כאן מקום להשתמש בו. ויש מפרשי׳ מאן דאמ׳ טפח אסור ואין לחוש שמא יפחת מאן דאמ׳ ארבעה מותר ולכך צריך שלא יפחת. ואין זה כלום שאם כן (היני) [היינו] מסקנת השמועה. וגדולי הרבנים גורסי׳ בהפך ר״ל מאן דאמ׳ טפח מותר להשתמש תחת הקורה והילכך מה שתחת הקורה נחשב מבוי. ונמצא המיעוט במבוי עצמו ומאן דאמ׳ ארבע׳ סבר אסור להשתמש תחת הקורה ואינו נחשב מבוי וצריך ארבעה שמאחר שאתה מוציאו מטפח אתה מניחו בדין ארבעה.

    ואחר כך אמרו דכולי עלמא מותר להשתמש תחת הקורה שכך הלכה כמו שיתבאר למטה לדעת גדולי הפוסקים אלא שהמכשיר בטפח סובר קורה משום היכר וברחב טפח נתקן מקום ההיכר. (המזקיק) [והמזקיה] לארבעה סבר קורה משום מחיצה ואין שם מחיצה נופל אלא למקום ארבעה שאין מחיצה אלא לרשות היחיד ואין רשות היחיד בפחות מארבעה. ויש מפרשי׳ בהפך שהאומר טפח [סובר] קורה משום מחיצה שפי הקורה יורד וסותם כל שיש תחתיו מקום טפח. והמזקיק לארבעה סובר קורה משום היכר ואין היכר בפחות מארבעה. וכן פירשוה גדולי המפרשי׳ ושמא תאמר לדעת האומר משום מחיצה האיך מותר להשתמש תחת הקורה והרי במחיצה עצמה אסור להשתמש שאין מקום המחיצה בכלל היתר טלטול. אין זה כלום שלדעתו חודו החיצון של קורה יורד וסותם ואחר כך שנינו דכולי עלמא קורה משום היכר ובהיכר של מטה כשל מעלה קמפלגי וכו׳. ויש שאין גורסין חד סבר קורה משום היכר וחד סבר קורה משום מחיצה וכו׳ אלא שגורסי׳ דכולי עלמא מותר להשתמש תחת הקורה והכא בדרב דימי קא מפלגי דאמ׳ מקום שאין בו ארבעה מותר לבני רשות היחיד ולבני רשות הרבים לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו על הדרך שביארנוה במסכת שבת. רב יוסף לית ליה דרב דימי ואפי׳ טפח הוי מיעוט ומפסיק בין שתי הרשויות ואביי אית ליה דרב דימי ובהיכר של מטה כשל מעלה קא מיפלגי וכו׳ ואיבעית אימא דכולי עלמא של מטה כשל מעלה ובגזרה שמא יפחת קא מפלגי וכו׳ וכבר ביארנו שהלכה כרב יוסף ואפי׳ במיעוט עפר שעשוי ליפחת שאם בדבר שאין עשוי ליפחת אף אביי היה מודה לכך למסקנא זו וכן נראה לי. וגדולי הפוסקי׳ כתבו בזה דברים זרים שהם פירשו מיעוט זה בקורה אחרת למטה מן העליונה. ואינו מחוור שאם כן היאך יחלוק אביי וכי משום שיש אחרת למעלה הימנה בטל היכר של תחתונה ועוד איזה חשש פחותה יש כאן. ואף שאר הסוגיא אינה מתבארת יפה לדעת זה. ואף בתלמוד המערב שנאוה כפי׳ שכתבנו כיצד הוא ממעט עושה איצטבא על פתח המבוי כמה יהא בה ר׳ אחא אומר ארבעה כדי מקום ר׳ יוסה אומר טפח כדי קורה. ומה שאמרו למעלה כיצד הוא עושה מניח את הקורה מעשרים ולמטה פירושו בהשפלת אותה קורה עצמה ולא בנתינת קורה אחרת. ואעפ״י ששנינו בתוספתא כיצד ממעטו נותן לו קורה מעשרים ולמטה לא שיהא צריך לה על כל פנים אלא מיני הכשר הם ותפש אחד מהם. ומכל מקום גדולי המחברים כתבוה גם כן (בדברי גדול) [כדברי גדולי] הפוסקי׳. ונסח דבריהם היה גבהו יתר מעשרים ובא למעטו בקורה שהניח למטה צריך שתהא אותה קורה גם כן רחבה טפח. והדברים נראין מתמיהים אלא שיש לפרש לדבריהם שלא באו לפסול בהכשר הגבהת עפר ברחב טפח אלא שאין לעשותו (להתחלה) [לכתחלה] מחשש פחותה והביאו ההכשר הפשוט שאין לחוש בו כלל:

    Meiri on Eruvin 4b · Sefaria · Edition: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בהגה"ה בא"ד ואם בשתייה איירי כו' מה שמפיל זית אגורי כו' שהוא דבר מועט כו' עכ"ל ר"ל דהתורה החמירה לחייב על שתיית יין דבר מועט דלא הוי כזית שהרי מה שמפיל זית מן היין לא הוי כשיעור זית שהרי נשאר ממנו בגודש אבל לענין לחייב על הגפגים ולולבין ליכא למימר לחייבו על דבר מועט דלא הוי כזית דהא כמו שנשאר בגודש ע"י הזית ה"נ נשאר בגודש ע"י לולבין וגפנים ושפיר הוו כזית ולא ניחא להו לומר להחמיר שישער הלולבין וגפנים אחר שנעשה היין גדוש ע"י הזית דהשתא אף אם מפילין הלולבין וגפנים מן היין כשיעור שמפיל הזית מ"מ לא הוו כזית שהרי נחסר מהן הגודש שנעשה ע"י הזית וק"ל:

    בא"ד וזהו מה שמפיל ביצה ומחצה מן המים לפי החשבון דמ' סאה כו' עכ"ל כן הוא בכל ספרי התוס' ישנים וכמ"ש מהרש"ל וכן נראה דהלכתא דקאמר לשער עלין ולולבין ברביעית יין לנזיר שהוא שיעור גדול ארביעית של תורה קאי שנעשה ממה שמפיל ביצה ומחצה מן המים ולכך לא ניחא להו ליישב בכה"ג לפי' ר"ת כלי שמחזיק מה שמפיל כזית מן המים לשער באותו כלי מה שמפילין העלין ולולבין מן היין שהוא שיעור גדול כו' משום דלא מצינו כזית של תורה ששיער במים א"כ אם נשאר הלולבין ביין לפי ההלכתא ג"כ הכזית נשאר ביין ולא הוי נ"מ כלל כמש"ל ודו"ק:

    בד"ה דבר תורה כו' פי' בקונטרס בשערו משמע אבל בשרו אפילו מיעוטו שאינו מקפיד חוצץ כו' עכ"ל דליכא לדיוקי אבל בשרו אפי' רובו שאינו מקפיד ומיעוט המקפיד חוצץ אבל מיעוט שאינו מקפיד אפי' בבשרו אינו חוצץ דבדבר תורה ליכא לפלוגי בהכי ועוד אי איכא לפלוגי נמי בבשרו מי הכריחו לאוקמא הלכתא אשערו אימא דאבשרו נמי קאי הלכתא אלא דאית לן למימר לפרש"י כיון דבשרו בפי' כתוב בקרא ליכא לפלוגי ביה ולאוקמא ביה הלכתא אלא בשערו דלא אתי אלא מרבויא דקרא ודו"ק:

    בא"ד ועוד אי בשערו דוקא א"כ כשנאמר הלכתא למשה מסיני הוצרך לומר שערו כו' עכ"ל ולפי פירושם דקאי אבשרו וקאי נמי אשערו ולא הוזכר בהלכתא לא בשר ולא שער ולכך איצטריך למכתב תרווייהו ובתוס' דפ"ק דסוכה כתבו השתא דקאי הלכתא אבשרו איצטריך למיכתב בשרו לבית הסתרים ולא ידענא מי הכריחם לכך ודו"ק:

    בד"ה מותר להשתמש כו' פירש בקונטרס דקסבר חודו כו' ולא רצה לפרש דמ"ס היכרא לבני ר"ה כו' עכ"ל דהכי מוקי לקמן בפירקין פלוגתייהו דאמוראי דפליגי אי מותר להשתמש תחת הקורה אי לאו באוקימתא קמייתא מיהו ק"ק דודאי הקונט' דקדק לפרש כן מן התלמוד מדקאמר ואב"א קורה כו' אבל התלמוד אמאי לא מוקי פלוגתייהו בהכי כדלקמן ודע דלפי האי אוקימתא דפליגי בחודו כו' הוי טעמא דקורה משום מחיצה כדלקמן בהדיא בגמרא מיהו צ"ל דאית להו טעמא נמי משום היכר כפרש"י הכא בהדיא מ"ד טפח כו' דאמר חודו החיצון כו' והלכך כיון דשיעור כ' אמה משום היכר הוא כו' וכה"ג כתבו התוס' לקמן בד"ה ד"א נידון משום מבוי כו' ע"ש וק"ל:

    Chidushei Halachot on Eruvin 4b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    בתוס' ד"ה דבר תורה כו' ואמאי צריך קרא לשער וכו' מקשין העולם ולפי' התוס' נמי דפירשו דהלכה רובו ומקפיד אכל דבר ולאו דוקא אשער אבל מ"מ אשער נמי קאי וא"כ קרא למה לי וי"ל דלפירוש התוס' הלכתא סתמא אתמר בכל דבר הטעון טבילה רובו ומקפיד עליו חוצץ ואי לאו קרא ה"א דשער לא בעי טבילה כלל קמ"ל קרא ואי לאו הלכתא ה"א כולו קמ"ל הלכתא בין בבשרו בין בשערו רובו ומקפיד חוצץ וכן מצאתי:

    Maharam on Eruvin 4b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 4, Amud Bet, about 271 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “״תאנה״: כגרוגרת להוצאת שבת.…”

    2. Segment 28 words

      Opens “״רמון״, כדתנן: כל כלי בעלי בתים שיעורן…”

    3. Segment 323 words

      Opens “(דברים ח, ח) ״ארץ זית שמן (ודבש)״:…”

    4. Segment 45 words

      Opens “״דבש״, ככותבת הגסה ליום הכיפורים.…”

    5. Segment 510 words

      Opens “ותיסברא שיעורין מיכתב כתיבי? אלא הלכתא נינהו,…”

    6. Segment 643 words

      Opens “חציצין, דאורייתא נינהו! דכתיב: (ויקרא טו, טז)…”

    7. Segment 723 words

      Opens “כי איצטריך הילכתא, לשערו. וכדרבה בר רב…”

      Named: רב הונא, רבה.

    8. Segment 814 words

      Opens “שערו נמי דאורייתא הוא, דתניא: ״ורחץ את…”

    9. Segment 910 words

      Opens “כי אתאי הילכתא לרובו ולמיעוטו ולמקפיד ולשאין…”

    10. Segment 1028 words

      Opens “דאמר ר' יצחק: דבר תורה רובו ומקפיד…”

    11. Segment 1115 words

      Opens “וליגזור נמי על מיעוטו שאינו מקפיד משום…”

    12. Segment 128 words

      Opens “היא גופה גזירה, ואנן ניקום וניגזור גזירה…”

    13. Segment 133 words

      Opens “מחיצות, דאורייתא נינהו!…”

    14. Segment 149 words

      Opens “דאמר מר: ארון תשעה וכפורת טפח, הרי…”

    15. Segment 1515 words

      Opens “לא צריכא, לר' יהודה דאמר: אמת בנין…”

    16. Segment 169 words

      Opens “ולר"מ דאמר: כל האמות היו בבינונית, מאי…”

    17. Segment 179 words

      Opens “לר' מאיר, כי אתאי הילכתא לגוד וללבוד…”

    18. Segment 1813 words

      Opens “היה גבוה מעשרים אמה ובא למעטו, כמה…”

    19. Segment 1910 words

      Opens “אלא: רחבו בכמה? רב יוסף אמר: טפח,…”

      Named: רב יוסף, אביי.

    20. Segment 2012 words

      Opens “לימא בהא קא מיפלגי דמאן דאמר טפח,…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Eruvin 4b · Segment 19 — “אלא: רחבו בכמה? רב יוסף אמר: טפח, אביי אמר:…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Eruvin 4b · Segment 19 — “…יוסף אמר: טפח, אביי אמר: ארבעה.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 4b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026