Talmud Builders

    Eruvin 20b

    Back to index

    English translation — Eruvin 20b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And the law is likewise in a winepress with respect to tithes. As long as one’s head and most of his body is in the winepress, he may drink from the wine without first separating tithes because drinking wine in a winepress is considered incidental drinking, which does not require tithing. The activity of harvesting and ingathering grapes is not considered completed as long as the grapes are in the winepress, since the grapes are still intended for making wine. Consequently, at this stage one may consume the produce in a casual, incidental manner. Once the work has been completed, however, one must tithe the produce before consuming any of it.

    2The Gemara clarifies several laws related to this issue: With regard to a person, it was said in connection to these laws that it is necessary that his head and most of his body be inside the domain from which he is drinking. However, a question may be raised with regard to a cow standing in a public domain and drinking from a private domain, or vice versa: Is it necessary that its head and most of its body be inside the domain from which it is drinking, or not?

    3The Gemara clarifies: Wherever one holds the bucket from which the cow is drinking but does not hold the animal, there should not be a dilemma for you, for it is certainly necessary for its head and most of its body to be inside, as the cow might move backward and pull the bucket with it, causing him to carry it from one domain to the other. Where there should be a dilemma for you is where he holds the bucket and also holds the animal. What is the law in such a case?

    4He said to him: We already learned a resolution to this dilemma, for we have learned in the mishna: It is permitted to bring the upright boards closer to the well, provided that the enclosed area is large enough for a cow to stand in, with its head and most of its body inside the partitioned space and drink. Does this not refer even to a case where one holds the cow and also holds the bucket? The Gemara rejects this argument: No, this may refer exclusively to the case where he holds the bucket but does not hold the animal.

    5The Gemara raises a difficulty: And where he holds the bucket but does not hold the animal, is it permitted to give his animal to drink in such a fashion? Wasn’t it taught in the following baraita : A person may not fill a bucket with water and hold it before his animal on Shabbat; but he may fill it and pour it out into a trough, and it, i.e., the animal, drinks of its own accord? Consequently, we see that it is prohibited to give an animal to drink from a bucket if he does not hold the animal.

    6The Gemara refutes this: Wasn’t it stated with regard to this baraita that Abaye said: Here we are dealing with a cow standing inside a house with windows open to the public domain, eating from a manger or trough that stands in the public domain that is ten handbreadths high and four handbreadths wide, i.e., it constitutes a private domain, and one end of this manger interposes into the area between the upright boards surrounding a well?

    7In such a case, it is prohibited to fill a bucket with water in the area enclosed by the upright boards and hold it before his animal, unless the animal is within the enclosed area. This is a rabbinical decree, lest one see that the manger was damaged on the side in the public domain and go to fix it, and he might take the bucket with him, thereby carrying it from the private domain to the public domain. Rather, he must pour out the water into the manger, so that it reaches the animal on its own.

    8The Gemara asks: Even if he carried the bucket into the public domain, would he be liable in such a case? Didn’t Rav Safra say that Rabbi Ami said that Rabbi Yoḥanan said: With regard to one who transfers objects from corner to corner in a house, and changed his mind about them while carrying them and carried them out to the public domain, he is exempt because the lifting at the first moment was not for that purpose of carrying out to a different domain; when he picked them up, he intended merely to move them around his house. Here too, then, one should not be liable, since when he picked up the bucket he did not intend from the outset to carry it into the public domain; accordingly, there is no room for such a decree.

    9Rather, say that the decree is due to a different concern, that at times one would fix the manger and then bring the bucket back in again, thereby carrying from the public domain into the private domain. In this case one picks up the bucket from the outset with the intention of carrying it from a public domain into a private domain.

    10Some say a different version of the previous discussion. With regard to a person, we said that it is sufficient if his head and most of his body are inside the domain from which he is drinking. But a question may be raised with regard to a cow standing in a public domain and drinking from a private domain, or vice versa: Is it sufficient if its head and most of its body are inside the domain from which it is drinking, or not? Perhaps all of the cow must be in that domain.

    11The Gemara clarifies the question. The case where one holds the bucket from which the cow is drinking and also holds the animal should not be a dilemma for you, as it is certainly enough if its head and most of its body are in the domain. Rather, the case where there should be a dilemma for you is where he holds the bucket but does not hold the animal. What is the halakha in such a case?

    12He said to him: We already learned a resolution to this dilemma in the mishna: It is permitted to bring the upright boards closer to the well, provided that the enclosed area is large enough for a cow to stand in, with its head and most of its body inside the partitioned space, and drink. Doesn’t this refer even to a case where one holds the bucket but does not hold the animal? The Gemara rejects this argument: No, this may refer only to the case where he holds the bucket and also holds the animal.

    13The Gemara comments: So too, it is reasonable to say this, for if one holds the bucket but does not hold the animal, is it in fact permitted to give his animal to drink in such a fashion? Wasn’t it taught in a baraita : A person may not fill a bucket with water and hold it before his animal on Shabbat. But he may fill it and pour it out into a trough, and the animal drinks of its own accord.

    14The Gemara refutes this argument: Wasn’t it stated with regard to this baraita that Abaye said: Here, we are dealing with a manger that stands in the public domain, and it is ten handbreadths high and four handbreadths wide, i.e., it constitutes a private domain, and one end of the manger interposes into the area between the upright boards surrounding a well, and the animal is standing at the other end in the public domain. In such a case, it is prohibited to fill a bucket with water in the area enclosed by the boards and hold it before his animal, unless the animal is within the enclosed area. This is a rabbinical decree, lest at times one see that the manger was damaged on the side in the public domain and go to fix it and take the bucket with him, thereby carrying it from the private domain into the public domain.

    15The Gemara asks: But would he be liable in such a case? Didn’t Rav Safra say that Rabbi Ami said that Rabbi Yoḥanan said: With regard to one who transfers objects from corner to corner in a house, and changed his mind about them while carrying them and took them out to the public domain, he is exempt because the lifting at the first moment was not for that purpose of carrying out to a different domain; when he picked them up, he intended merely to move them around his house. Here too, then, he should not be liable, since when he picked up the bucket he did not intend from the outset to carry it into the public domain; accordingly, there is no room for such a decree.

    16Rather, we must say that the decree is due to a different concern, that at times one would fix the manger and then bring the bucket back in again, carrying from the public domain into the private domain. In this case, he picks up the bucket with the intention of carrying it from a public domain into a private domain. In any case, no proof can be brought from this source.

    17The Gemara cites a different proof. Come and hear the following baraita : A camel whose head and most of its body are inside a private domain may be force-fed from inside the private domain. Now, force-feeding is like the case where he holds the bucket and also holds the animal, as one cannot force-feed an animal without holding it by its neck, and nonetheless we require that its head and most of its body be inside the domain where it is eating.

    18Rav Aḥa bar Rav Huna said that Rav Sheshet said: A camel is different, as since its neck is long, its head and most of its body must be inside; otherwise it could stretch its neck into the public domain, and the one feeding it might come to carry the bucket from the private domain into the public domain. In the case of other animals, however, there is no reason for such stringency.

    19The Gemara attempts to cite yet another proof. Come and hear the following baraita : An animal whose head and most of its body were inside a private domain may be force-fed from inside the private domain. Now, as stated above, force-feeding is like the case where he holds the bucket and also holds the animal, and nonetheless we require that its head and most of its body be inside the domain where it is eating. The Gemara refutes this argument: What is this animal that is taught in this baraita ? It is also a camel.

    20The Gemara objects: Wasn’t it taught as animal in one baraita , and wasn’t it taught as camel in the other baraita ? The implication is that this law applies not only to camels, but to other animals as well.

    21The Gemara answers: Were these two baraitot taught next to each other? Had both of these baraitot been taught together, we would indeed expect the tanna not to teach the same law using different formulations. However, since these two baraitot come from different sources, it is possible that one of the tanna’im referred to a camel with the generic term animal, and hence no proof can be brought from here. This same idea that a camel is different was also taught in another baraita : Rabbi Eliezer prohibits this in the case of a camel, since its neck is long.

    22Rabbi Yitzḥak bar Adda said: Upright boards surrounding wells were only permitted to Festival pilgrims. The Gemara raises a difficulty: Wasn’t it taught in a baraita that boards surrounding wells were permitted only for cattle? The Gemara answers: What is the cattle mentioned here? It means the cattle of festival pilgrims. However, a person

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וכן בגתמפרש בפ' בתרא (עירובין דף צט:) לענין מעשר דכל כמה שהוא בגת שותין בלא מעשר על הגת אבל להוציא מן הגת שתיית קבע הוא ועל הגת אפי' מוזגו בחמין דהויא לה קבע לא חשיב ליה קבע התם:

    גבי בהמההמשקה בהמתו ברה"י והיא עומדת ברה"ר מהו:

    היכא דנקיט מנאשהיא שותה בו:

    ולא נקיטלצוארה באפסר שלא תוכל לעקם ראשה בחוץ:

    לא תיבעי לךדודאי חיישינן שמא תעקם את ראשה ותוליך את הכלי אחריה:

    וכי לא נקיט לה מי שרילאחוז הכלי בפסי ביראות ואע"ג דעשויין כתיקנן שהפרה ראשה ורובה בפנים:

    לא ימלא אדם מים ויתן לפני בהמתוויאחוז הכלי בידו בעוד שהיא שותה ולקמן בברייתא בשמעתין היא גבי פסי ביראות ועל כרחך בדלא נקיט לה הוא דאי נקיט לה הוא ואפ"ה אסור למה הוצרכו ראשה ורובה בפנים אלא פשיטא בדלא נקיט לה ומתני' דשרי בדנקיט לה וקתני ראשה ורובה מבפנים:

    הא איתמר עלה כו'כלומר כי בעינן ראשה ורובה בדלא נקיט לה וכי הוי ראשה ורובה שרי וברייתא דקתני לא ימלא ויתן הוא עצמו לבהמתו הא תרצה אביי לקמן דלאו בבהמה העומדת ברה"ר וראשה ורובה בין הפסין עסקינן אלא בבהמה העומדת בבית וחלונות פתוחות לה לרה"ר ואיבוס מתוקן לה לפניה ברה"ר גבוה י' ורחב ד' דהוי רה"י ונותן לה שם תבן ומספוא מרה"י וראש האיבוס נכנס לבין הפסין ואשמעינן דלא ימלא מן הבור ויגביה הדלי על ראש האיבוס וילך דרך רה"ר ויטלטל הדלי על האיבוס לפני בהמה ואע"ג דקיי"ל עומד אדם ברה"ר ומטלטל ברה"י בהמוצא תפילין (לקמן עירובין ד' צח:). הכא אסור:

    דילמאכי בעי לאנוחי דלי על ראש האיבוס חזי ליה לאיבוס דמקלקל בראשו שברה"ר ומינשי ודרי ליה לדווליה בהדיה ואזיל לתקוניה וקא מפיק מבין הפסין לר"ה הלכך לא יניחנו ויטלטלנו אלא שופך על האיבוס והמים הולכין עד הבהמה מאליהן:

    וכי האי גוונא מי מיחייבכי עקר מרה"י אדעתא לאנוחיה ברה"י ואינשי ואפקיה לרה"ר מי מיחייב מדאורייתא דליגזור רבנן בדלא אפקיה משום דלא ליתי להכי:

    שלא היתה עקירה כו'ובשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה שנתכוין לכך אלא ששגג בשבת כסבור שהיום חול או מלאכה זו מותרת אבל כי לא נתכוין פטור מחטאת וכיון דאי נמי אתי לידי כך ליכא חיובא דאורייתא לא איבעי לן למיגזר היתירא משום הא:

    והדר מעייל ליהלדוולא לאיבוס לבתר דתקניה וקא עקר ליה מר"ה אדעתא לאנוחי ברה"י:

    לא תיבעי לך דסגי בראשה ורובהדהא מתני' היא בדנקיט מנא דאי לאו דנקיט מנא קמיה למה הצריכו ראשה ורובה בפנים אבל הא מספקא לן דדילמא מתני' בדנקיט לה הוא:

    אובסין אותה מבפניםמפרש בפ' מי שהחשיך (שבת ד' קנה:) שתוחב לה מספוא הרבה על כרחה בבית הבליעה יותר מכדי אכילתה עד שנעשה כאיבוס במעיה כשיוציא למדבר ומתיירא שלא תמצא מאכל:

    והא איבוס כמאן דנקיט מנא ונקיט לה הואשאם אינו אוחז בצוארו אינו יכול לתחוב וקא בעי ראשו ורובו ותיפשוט בעיא קמייתא דלישנא קמא:

    מידי גבי הדדי תני להודתנא בהמה לא תנא גמל ומאי בהמה גמל: איתמר נמי לא גרסי':

    צוארו ארוךואע"ג דרוב גופו מבפנים אם יתקפנו ויעקר צוארו יגיע עד רשות הרבים:

    בהמת עולי רגליםאבל אדם אפי' עולי רגלים לא הותר לדלות ולשתות שיכול ליכנס לפנים ולשתות:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    עירובין 20 עמוד ב

    1וכן בגת.

    2גבי אדם הא אמר דבעי ראשו ורובו. גבי פרה מי בעינן לה ראשה ורובה או לא?

    3כל היכא דקא נקיט מנא ולא נקיט לה לא תיבעי לך דבעי ראשה ורובה מלגיו. כי תבעי לך היכא דנקיט מנא ונקיט לה, מאי?

    4א"ל תניתוה: ובלבד שתהא הפרה ראשה ורובה מבפנים ושותה. מאי לאו, דנקיט לה ונקיט מנא? לא, דנקיט מנא ולא נקיט לה.

    5וכי נקיט מנא ולא נקיט לה, מי שרי? והתניא: לא ימלא אדם מים ויתן בשבת לפני בהמתו, אבל ממלא הוא ושופך, והיא שותה מאיליה!

    6הא אתמר עלה: אמר אביי, הכא באבוס העומד ברשות הרבים גבוה י' טפחים ורוחב ד' וראשו אחד נכנס לבין הפסין.

    7גזרה דילמא חזי ליה לאבוס דמקלקל ואתי לתקוניה, ודרא ליה לדוולא בהדיה, וקא מפיק מרשות היחיד לרשות הרבים.

    8וכי האי גוונא מי מיחייב? והאמר רב ספרא אמר ר' אמי אמר ר' יוחנן: המפנה חפציו מזוית לזוית, ונמלך עליהן והוציאן פטור, שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך.

    9אלא: זמנין דמתקן ליה והדר מעייל ליה, וקא מעייל מרשות הרבים לרשות היחיד.

    10איכא דאמרי: גבי אדם הא קאמרינן דסגי ליה בראשו ורובו. גבי פרה מי סגי לה בראשה ורובה, או לא?

    11היכא דנקיט מנא ונקיט לה לא תיבעי לך דסגי לה בראשה ורובה, אלא כי תיבעי לך דנקיט מנא ולא נקיט לה, מאי?

    12אמר ליה, תניתוה: ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה מבפנים ושותה. מאי לאו דנקיט מנא ולא נקיט לה: לא, דנקיט מנא ונקיט לה.

    13והכי נמי מסתברא, דאי נקיט מנא ולא נקיט לה, מי שרי? והתניא: לא ימלא אדם מים ויתן לפני בהמתו, אבל ממלא ושופך והיא שותה מאיליה!

    14הא איתמר עלה אמר אביי: הכא באבוס העומד ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים ורוחב ארבעה, וראשו נכנס לבין הפסין, דזמנין דחזי ליה לאבוס דמקלקל ואתי לתקוניה, ודרי ליה לדוולא בהדיה, וקא מפיק מרשות היחיד לרשות הרבים.

    15וכי האי גוונא מי מיחייב? והאמר רב ספרא אמר ר' אמי אמר ר' יוחנן: המפנה חפציו מזוית לזוית ונמלך עליהן והוציאן פטור, שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך!

    16אלא: זמנין דמתקן ליה והדר מעייל ליה, וקא מעייל ליה מרה"ר לרשות היחיד.

    17תא שמע: גמל שראשו ורובו מבפנים אובסין אותו מבפנים, והא איבוס כמאן דנקיט מנא ונקיט לה דמיא, וקא בעינן ראשה ורובה!

    18אמר רב אחא בר רב הונא אמר רב ששת: שאני גמל, הואיל וצוארו ארוך.

    19ת"ש בהמה שראשה ורובה בפנים אובסין אותה מבפנים. והא אבוס כמאן דנקיט מנא ונקיט לה, וקא בעינן ראשו ורובו! מאי בהמה נמי דקתני גמל.

    20והתניא בהמה והתניא גמל!

    21מידי גבי הדדי תניא?! תנ"ה ר"א אוסר בגמל, הואיל וצוארו ארוך.

    22א"ר יצחק בר אדא: לא הותרו פסי ביראות אלא לעולי רגלים בלבד. והתניא: לא הותרו פסי ביראות אלא לגבי בהמה בלבד! מאי בהמה בהמת עולי רגלים. אבל אדם׃

    Tosafot

    וכי לא נקיט לה מי שריקשה דאין זה סוגיית הש"ס דלעיל קאמר היכא דנקיט מנא ולא נקיט לה לא תבעי לך דבעינן ראשה ורובה והשתא פריך מי שרי וי"ל לא משום דפשיטא ליה קאמר הכי אלא אפי' אם תימצי לומר דשרי לא שרי אלא בראשה ורובה:

    והתניא לא ימלאגבי פסי ביראות מיתניא ומשמע דקאי אמתני' ואע"ג דאיכא ראשה ורובה ועל כרחך בדלא נקיט לה איירי דאי בדנקיט לה איירי אם כן מה הועילו ראשה ורובה של פרה:

    אמר אביי הכא באיבוס העומד ברה"רפירוש שהבהמה אוכלת מן האיבוס ברה"ר אצל הפסין וקא משמע לן דלא ימלא דלי ויתננו על ראש האיבוס ויאחזנו בידו דילמא חזי לראש האיבוס שברה"ר נתקלקל וילך שם עם הדלי ומפיק מרשות היחיד לרשות הרבים אלא שופך לפניה דכי נמי חזי לראש האיבוס שנתקלקל ואזיל להתם הא לית ליה מידי בידיה דהא כששפך הניח הדלי בין הפסין ובחנם דחק רש"י לפרש שהבהמה עומדת בבית ויש ספרים שכתוב בהן וכן גירסת רבינו חננאל דלמא חזי לאיבוס דמקלקל ומפיק ליה לדווליה בהדיה פירוש שלא יכול להניח הדלי בראש האיבוס שבין הפסין ומפיק לה לדווליה דרך האיבוס דעומד אדם ברה"ר ומטלטל ברה"י וחזי ליה לאידך גיסא דמקלקל ומנח ליה וקא מפיק ליה מרה"י לרה"ר ומנח ליה פי' על ארעא ברה"ר עד דמתקן ליה לאיבוס:

    אובסיןהאי אובסין לאו דוקא אלא כלומר מלעיטין דתנן בפ' בתרא דשבת (ד' קנה:) אין אובסין את הגמל אלא מלעיטין:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    פרה מאי מי בעינן להכניס ראשה ורובה למקום ששותה [ואי לא והיכא דנקיט לה למנא ולא נקיט לה לבהמה.

    לא תיבעי לן דודאי בעינן להכניס ראשה ורובה למקום ששותה] כי תיבעי לן היכא דנקיט לה למנא ונקיט לה לבהמה מאי.

    ת"ש ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה בפנים ושותה מאי לאו דנקיט מנא ונקיט לה כו'.

    [איכא דאמרי גבי] אדם הא קאמרינן דסגי ליה בראשו ורובו בהמה מאי היכא דנקיט לה למנא ונקיט לה לבהמה דברי הכל סגי ליה בראשה ורובה כי תיבעי לן היכא דנקיט מנא ולא נקיט לה מאי.

    ת"ש ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה לפנים ושותה מאי לאו דנקיט מנא ולא נקיט לה ודחינן לא דנקיט מנא ונקיט לה הכי נמי מסתברא דאי לא נקיט לה מי שרי לה לאשקויה.

    והתניא לא ימלא אדם מים ויתן לפני בהמתו אבל ממלא הוא ושופך והיא שותה מאיליה ודחינן הא אתמר עלה דהא ברייתא אמר אביי הכא באיבוס העומד ברה"ר גבוה עשרה ורחב ד' שהוא רה"י וראשו אחד נכנס לבין הפסין עסקינן חיישינן דלמא נפיק ומסגי עילולא ומפיק ליה [לדוולא] בהדיה ומנח ליה כ"א בארעא וקא מפיק מרה"י לרה"ר ואקשינן ומאן דמפיק כי האי גוונא מי מיחייב והא אמר ר' יוחנן המפנה חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהן והוציאן פטור שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך ואמרינן חיישינן דלמא בתר דמנח ליה הדר מעייל ליה וקא מעייל מרה"ר לרה"י.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 20b

    Eruvin 20b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 433 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    וכן בגת מפרש בפ' בתרא (עירובין דף צט:) לענין מעשר דכל כמה שהוא בגת שותין בלא מעשר על הגת אבל להוציא מן הגת שתיית קבע הוא ועל הגת אפי' מוזגו בחמין דהויא לה קבע לא חשיב ליה קבע התם:

    גבי בהמה המשקה בהמתו ברה"י והיא עומדת ברה"ר מהו:

    היכא דנקיט מנא שהיא שותה בו:

    ולא נקיט לצוארה באפסר שלא תוכל לעקם ראשה בחוץ:

    לא תיבעי לך דודאי חיישינן שמא תעקם את ראשה ותוליך את הכלי אחריה:

    וכי לא נקיט לה מי שרי לאחוז הכלי בפסי ביראות ואע"ג דעשויין כתיקנן שהפרה ראשה ורובה בפנים:

    לא ימלא אדם מים ויתן לפני בהמתו ויאחוז הכלי בידו בעוד שהיא שותה ולקמן בברייתא בשמעתין היא גבי פסי ביראות ועל כרחך בדלא נקיט לה הוא דאי נקיט לה הוא ואפ"ה אסור למה הוצרכו ראשה ורובה בפנים אלא פשיטא בדלא נקיט לה ומתני' דשרי בדנקיט לה וקתני ראשה ורובה מבפנים:

    הא איתמר עלה כו' כלומר כי בעינן ראשה ורובה בדלא נקיט לה וכי הוי ראשה ורובה שרי וברייתא דקתני לא ימלא ויתן הוא עצמו לבהמתו הא תרצה אביי לקמן דלאו בבהמה העומדת ברה"ר וראשה ורובה בין הפסין עסקינן אלא בבהמה העומדת בבית וחלונות פתוחות לה לרה"ר ואיבוס מתוקן לה לפניה ברה"ר גבוה י' ורחב ד' דהוי רה"י ונותן לה שם תבן ומספוא מרה"י וראש האיבוס נכנס לבין הפסין ואשמעינן דלא ימלא מן הבור ויגביה הדלי על ראש האיבוס וילך דרך רה"ר ויטלטל הדלי על האיבוס לפני בהמה ואע"ג דקיי"ל עומד אדם ברה"ר ומטלטל ברה"י בהמוצא תפילין (לקמן עירובין ד' צח:). הכא אסור:

    10 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 20b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    וכי לא נקיט לה מי שרי קשה דאין זה סוגיית הש"ס דלעיל קאמר היכא דנקיט מנא ולא נקיט לה לא תבעי לך דבעינן ראשה ורובה והשתא פריך מי שרי וי"ל לא משום דפשיטא ליה קאמר הכי אלא אפי' אם תימצי לומר דשרי לא שרי אלא בראשה ורובה:

    והתניא לא ימלא גבי פסי ביראות מיתניא ומשמע דקאי אמתני' ואע"ג דאיכא ראשה ורובה ועל כרחך בדלא נקיט לה איירי דאי בדנקיט לה איירי אם כן מה הועילו ראשה ורובה של פרה:

    אמר אביי הכא באיבוס העומד ברה"ר פירוש שהבהמה אוכלת מן האיבוס ברה"ר אצל הפסין וקא משמע לן דלא ימלא דלי ויתננו על ראש האיבוס ויאחזנו בידו דילמא חזי לראש האיבוס שברה"ר נתקלקל וילך שם עם הדלי ומפיק מרשות היחיד לרשות הרבים אלא שופך לפניה דכי נמי חזי לראש האיבוס שנתקלקל ואזיל להתם הא לית ליה מידי בידיה דהא כששפך הניח הדלי בין הפסין ובחנם דחק רש"י לפרש שהבהמה עומדת בבית ויש ספרים שכתוב בהן וכן גירסת רבינו חננאל דלמא חזי לאיבוס דמקלקל ומפיק ליה לדווליה בהדיה פירוש שלא יכול להניח הדלי בראש האיבוס שבין הפסין ומפיק לה לדווליה דרך האיבוס דעומד אדם ברה"ר ומטלטל ברה"י וחזי ליה לאידך גיסא דמקלקל ומנח ליה וקא מפיק ליה מרה"י לרה"ר ומנח ליה פי' על ארעא ברה"ר עד דמתקן ליה לאיבוס:

    אובסין האי אובסין לאו דוקא אלא כלומר מלעיטין דתנן בפ' בתרא דשבת (ד' קנה:) אין אובסין את הגמל אלא מלעיטין:

    Tosafot on Eruvin 20b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    פרה מאי מי בעינן להכניס ראשה ורובה למקום ששותה [ואי לא והיכא דנקיט לה למנא ולא נקיט לה לבהמה.

    לא תיבעי לן דודאי בעינן להכניס ראשה ורובה למקום ששותה] כי תיבעי לן היכא דנקיט לה למנא ונקיט לה לבהמה מאי.

    ת"ש ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה בפנים ושותה מאי לאו דנקיט מנא ונקיט לה כו'.

    [איכא דאמרי גבי] אדם הא קאמרינן דסגי ליה בראשו ורובו בהמה מאי היכא דנקיט לה למנא ונקיט לה לבהמה דברי הכל סגי ליה בראשה ורובה כי תיבעי לן היכא דנקיט מנא ולא נקיט לה מאי.

    ת"ש ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה לפנים ושותה מאי לאו דנקיט מנא ולא נקיט לה ודחינן לא דנקיט מנא ונקיט לה הכי נמי מסתברא דאי לא נקיט לה מי שרי לה לאשקויה.

    והתניא לא ימלא אדם מים ויתן לפני בהמתו אבל ממלא הוא ושופך והיא שותה מאיליה ודחינן הא אתמר עלה דהא ברייתא אמר אביי הכא באיבוס העומד ברה"ר גבוה עשרה ורחב ד' שהוא רה"י וראשו אחד נכנס לבין הפסין עסקינן חיישינן דלמא נפיק ומסגי עילולא ומפיק ליה [לדוולא] בהדיה ומנח ליה כ"א בארעא וקא מפיק מרה"י לרה"ר ואקשינן ומאן דמפיק כי האי גוונא מי מיחייב והא אמר ר' יוחנן המפנה חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהן והוציאן פטור שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך ואמרינן חיישינן דלמא בתר דמנח ליה הדר מעייל ליה וקא מעייל מרה"ר לרה"י.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 20b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    גמרא ת"ש ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה בפנים מאי לאו דנקיט מנא ונקיט לה. וא"ת ומאי ראיה דלמא דלא נקיט לה וכדדחינן לה נמי. י"ל דלשון ובלבד קשיתיה, דמשמע דלא סגי לעולם בלאו הכי, ואם איתא הא אפשר בפחות מיכן בדנקיט לה. אי נמי יש לומר דאברייתא סמיך, דקתני לא ימלא אדם מים ויתן לפני בהמתו, דמינה הוה שמיע ליה דכל היכא דלא נקיט לה לעולם אסור וכדמקשי ואזיל מינה לבסוף.

    וכי לא נקיט לה מי שרי והתניא וכו' איכא למידק דמעיקרא משמע דהוה מילתא פשיטא דבנקיט מנא ולא נקיט לה כי ראשה ורובה בפנים מיהא שרי, דאמר כי נקיט מנא ולא נקיט לה לא תבעי לך דבעינן ראשה ורובה, דמשמע דפשיטא דבעינן ראשה ורובה ובהכי סגי, והכא אקשינן דכי לא נקיט לה לעולם אסור. ותירצו בתוס' (ד"ה וכי) דלעיל לאו בדוקא קאמר, אלא הכי קאמר אפילו אם תימצי לומר בדלא נקיט לה לא תיבעי לך דלכשתמצא לומר דשרי על כרחין לא משכחת לה אלא בשראשה ורובה מבפנים והיינו מתני'. ולי נראה שאין אנו צריכין לכך אלא מעיקרא ודאי על דרך האמת אמר כן ומסקנא נמי הכין, דברייתא דקא קשיא ליה הא אוקמה אביי באבוס שראשו אחד בפנים וראשו אחד בחוץ אלא שהמקשה היה טועה בה. ובדין היה דמיד שאמר השואל כי לא נקיט לה לא תיבעי לך דבעינן ראשה ורובה בפנים שיקשה לו וכי לא נקיט לה אפילו בראשה ורובה מי שרי, אלא שדרך התלמוד כן לברר תחילה ולהשיב על עיקר השאלה, ומתוך מה שהשיב לו על עיקר השאלה נתברר גם מה שאמרו דהיכא דלא נקט לה בראשה ורובה סגי, כן נראה לי.

    כי תיבעי לך היכא דנקיט מנא ולא נקיט לה ת"ש ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה בפנים מאי לאו דנקיט מנא ולא נקיט לה לא דנקיט מנא ונקיט לה ה"נ מסתברא דתניא וכו'. קשיא אלמא שואל זה היה יודע ברייתא זו, וא"כ מעיקרא מאי קא מיבעי ליה. וניחא לי דהאי הכי נמי מסתברא לישנא דגמרא היא ולא תשלום דברי השואל שהשיב לא דנקיט מנא ונקיט לה, אלא הוא דחה בדרך דלמא וגמרא אומר דהכי מסתברא כדדחיא איהו. כן נראה לי.

    הכא באבוס עומד ברשות הרבים עסקינן גבוה עשרה ורחב ארבעה וראשו אחד עומד לבין הפסין. מה שפירש רש"י ז"ל שהבהמה עומדת בבית וחלונות פתוחין לה לרשות הרבים ואבוס מתוקן לפניה ברה"ר, לאו דוקא עומדת בבית אלא שעומדת כולה חוץ לפסים, ואורחא דמלתא נקיט לה רבנו ז"ל.

    גבוה עשרה ורחבה ארבעה כתב הראב"ד ז"ל: נ"ל דרחב ארבעה לאו דוקא אלא הכי קאמר, אי רחב ארבעה צריך שיהא גבוה עשרה, אבל אי לא רחב ארבעה מה שבחוץ מקום פטור הוא, ואע"פ שאינו גבוה עשרה מותר לשפוך לתוכו.

    גמל שראשו ורובו בפנים אובסין אותו בפנים אובסין לאו דוקא דהא קתני התם בשבת (קנה, ב) אין אובסין את הגמל אבל מלעיטין אותו, אלא הכא לא דק בלישניה ומלעיטין קאמר. וכן כתבתי שם (ד"ה אין) בס"ד בשם רבנו שמואל ז"ל.

    והא אבוס כמאן דנקיט מנא ונקיט לה דמי וקא בעינן ראשו ורובו בפנים. ותפשוט בעיין קמא. ואע"ג דאסיקנא בבעיא אחרינא, כן דרך התלמוד במקצת מקומות. ויש לנו כיוצא בה אחרת בפרק קמא דיבמות (יא, ב) גבי המחזיר גרושתו וצרתה מה היא.

    Rashba on Eruvin 20b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    גבי אדם הא אמרי׳ דבעי׳ ראש ורובו. פי׳ שיהא ראשו ורובו במקום ששותה ואי לא חישי׳ שמא יכניס ויוציא הכלי. גבי בהמה מאי כלומר אם עומדת ברשות אחת והשקה אותה ברשות אחרת מי בעינן שתהא ראשה ורובה במקום ששותה שמא יבא להוציא הכלי לרשו׳ שעומד׳ שם או דילמא לא חיישינן וזו הכוונה מוכחת כי טעם איסור׳ דאתי משו׳ גזרה דפרש״י ז״ל היא וכדמוכח כלה שיטת׳ דאייתינן על בעיין היכא דלא נקיט לה לא תבעי לך כי תבעי לך פי׳ הכי דלא נקט לה לבהמ׳ לא תבעי לך דבעי׳ ראש׳ ורוב׳ והוא דנקיט למאנה כדמקשי לה וכדאמרי׳ לקמן בסוגיין דנקוט מנא ולא נקיט לה: וכלל של דבר כי זה על ד׳ דרכים או דנקט מאנה ונקיט לה או דנקיט מאנ׳ ולא נקיט לה או דנקיט לה ולא נקיט מנא: או דלא נקיט לה ולא נקיט מנא. וכל היכא דלא נקיט מנא כששותה לא שקלינן וטרינן בה בהאי סוגיין כלל דהא פשיט׳ דליכא למיגזר ואע״ג דלא נקיט לה וכ״ש בדנקיט לה ואין כל הסוגיא אלא בדנקיט מנא או דנקיט לה או דלא נקיט לה. והגדו׳ יותר היינו דינא דלא נקיט לה ונקיט מנ׳: ואחריו הוא היכא דנקט מנא ונקיט לה דכיון דנקיט לה נמי ליכא למיחש כ״כ שתוציא ראשה לרשות שעומדת שם ויוציא זה לשם הכלי שבידו ודוק בכולה שמניח ותשכח הכי:

    ת״ש דתנן גבי פסי ביראות ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה בפנים: וא״ת והא מנא ליה למפשט הכי כיון שאפשר לומר שלא הוצרך אליו משום היכא דנקיט מנא ולא נקיט לה תרצו בתוספת דדייק לישנא דקתני ובלבד שהוא לשון מיעוט לומר שאפי׳ למי שדרכו להשקות לעולם בדנקיט מנא ונקט א״א לעשות פסי׳ בפחות מכדי ראשה ורובה. ועי״ל דאדלקמן סמוך שהוא סובר דכל היכא דנקיט מנא ולא נקיט לה לא שרי אפי׳ בראשה ורובה. וכיון דכן על כרחיך שריותא דראשה ורובה היינו להיכא דנקיט מנא ונקיט לה דאלו בדלא נקיט מנא לא בעי׳ ראשה ורובה כלל כדאמרן: וא״ת מ״מ למה לא התירו פסי ביראות בפחות מכדי ראשה ורובה של פרה להשקותה בדלא נקיט מנא: יש לומר דסתם השקאה שהיא בכלי תלוש אינו אלא בדנקיט מנא כדי שלא תשפך המים ודח׳ דדילמא מתנ׳ בדנקיט מנא ולא נקיט לה הוא שדרך רוב משקי בהמות: ופרכי׳ וכי לא נקיט ונקיט מנא מי שרי והתניא כו׳: הקשו בתוס׳ והא בתחל׳ הבעיא נקטי׳ להדיא דנקיט מנא ולא נקיט לה לא תיבעי לך דבעי׳ ראשו ורובו ומשמע מהא. לישנ׳ דבעי׳ וסגי לן דהכי משמיעות׳ דהא לישנא בכל דוכתא ותירצו בתוס׳ דמעיקרא לא דק בלישנ׳ כולי האי אלא כך ר״ל דאם תמצא לומר דכל היכא דצא נקיט לה ונקיט מנא יועיל שלא תהא כולה בפנים ע״כ לא סגי דלא בעי׳ ראשה ורובה. עוד י״ל כי אפי׳ היה דעת השואל לומר דבעי׳ וסגי לן הנשאל לא הסכימה דעתו בכך אדרבה הא סבר דלא סגי לן. ומ״מ לא רצה השואל לתפוש מיד על זה כי הניחו לעשו׳ שאלתו וכי אתא למיפשט בעיא דיליה הפך דעת השואל מאי לאו דנקיט מנא ונקיט לה והיכי כוונתו כמו שפירשנו דאלו בדלא נקיט לה לא סגי לה בראשה ורובה בפנים והשואל לא הבין זה ודחה לו דילמא מתני׳ בדלא נקיט לה אז חוזר הנשאל ומפרש לו.

    ואי בדלא נקט לה מי שרי והתניא כו׳ וסוף סוף דחה השואל זו הברייתא ואמר דילמא כל היכא דלא נקיט נה סגי בראשה ורובה ובעילה וכדנקיט מנא ונקיט לה תבעי לן בעי׳ ראשה ורובה ויש כיוצא בזה בתלמוד. ולפי שטת התוספות אפשר עוד לפרש. כי השואל והנשאל הראשונים הסכימו לסברא זו דאע״ג דנקיט מנא ולא נקיט לה סגי בראשה ורובה ועכשיו חוזר התלמוד ושואל על הסכמה זו. דאי בדלא נקיט לה ונקיט מנא מי שרי והא תניא כו׳ ותרצו לנו הברייתא להעמיד דברי השואל והנשאל הראשונים. וזה דבר נוח ורגיל בתלמוד.

    והא תניא לא ימלא אדם ויתן לפני בהמתו פי׳ זו הברייתא גבי גבי פסי ביראות תנא וכן אתה רוצה הברייתא באוקימתא דאביי דבסמוך שהוצרך לומר וראשה עומד בין הפסי׳ והוא מן הטעם הזה דכיון שכבר יש בפסי ביראות שיעור שיהא ראשה ורובה בפנים משמע לן על כרחין דלא סגי דמיירי אלא בדנקיט מנא ולא נקיט לה דאלו בדנקיט מנא ונקיט לה פשי׳ דסגי בראשה ורובה בפנים דאי לא כי לא מהני למה הצריכו בפסי ביראות ראשה ורובה בפנים. ואין צ״ל בדלא נקיט מנא כלל דאפי׳ בעלמא דליכא ראשה ורובה בפנים. אבל ממילא הוא שופך והיא שותה מאליה פי׳ ושופך אפי׳ על הכלי בדלא נקיט לה כל היכא דלא נקיט מנא דאי כששופך בגומא שבקרקע פשיטא דהא לא גזרי׳ בהא אטו מנא אלא ודאי כדאמרן. ולכשתמצא לומר דשופך לפנינו משמע על הגומא לא נקטה בדוקא אלא משום שאין דרך להשקותה בכלי ולא נקיט ליה לכלי כדכתב לעיל:

    ואמרי׳ הא אתמר עלה אמר אביי הכא באבוס העומד ברשות הרבים עסקינן פרש״י ז״ל שהבהמה עומדת ברשות היחיד כל גופה ותוצי׳ ראשה דרך חלון שבכותל לאבוס שעומד בפניה שראש האבוס הסמוך לה הוא ברשות הרבים. וראשי האבוס השני נכנס לבין הפסין שהוא רשות היחיד והאבוס בעצמו יש לו דין רשות היחיד שהוא גבוה עשרה ורחב ד׳ טפחים. ולהכי קתני שלא ימלא מים ויתן לפני בהמתו לתת הכלי על האבוס הזה אפי׳ בראשו שתוך הפסין מטעם הגזרה דמפרש ואזיל ובודאי דהאי אוקימתא דאביי לא מכרחא שתהא הבהמה עומדת ברשות היחיד כמו שמפרש רש״י ז״ל שאין טעמו של אביי לומר אלא דהכא אין החשש שמא יוציא הכלי אחריה אלא טעם אחר וגזרה אחרת היא כדמפ׳ ואזיל ורבינו ז״ל כדי להראותינו דהכא לאו משום חששא דלעיל היא כלל אלא משום גזירה אחריתי הפריז במדתו ופירשה כן דיכול היה לומר שהיא עומדת כלה ברשות הרבים והאבוס לפניה ואיכא לגזרה דאביי. והא דנקט אביי שהאבוס גבוה עשרה ורחב טפחים היינו משו׳ דרוב האבוסים רחבי׳ ד״ט וכיון דרחב ד״ט לא סגי שלא יהא גבוה עשרה דאי לא הא ה״ל כרמלית וא״כ בלאו גזרה דדילמא מנח ליה ברשות הרבים איכא איסור׳ דרבנן דכי חזי ראשו של אבוס שבין הפסין שהוא מקולקל ומניח בכלי בראש האבוס השני הויא לה הנח׳ מרשות היחיד לכרמלי׳ כי ראשו שבין הפסין רשות היחיד וראשו השני שברשות הרבי׳ כרמלי׳ כיון דלא גבוה עשרה ורחב ד׳ ולהעמידו בפחות מרחב ד׳ טפחים שהוא מקום פטו׳ א״א דסתם אבוס אינו כן וכן דרך הראב״ד ז״ל אע״פ שלא פי׳ כל הצורך. צ״ע דהא אבוס זה כלי הוא כדפרש״י ז״ל ערבה ומשמע בפ״ק דשבת שאין כרמלית בכלים גבי קופה וי״ל דשאני ערב׳ זו שהיא כבדה ואדם קובע לה מקום:

    שם גזרה דילמא חזי ליה לאבוס דמקלקל ומפיק ליה לדווליה בהדיא וחזי ליה לאידך גיסא. דמקלקל דקא מפיק ומנח ליה וקא מפיק כו׳ כך הגרס׳ בכל הספרים ויש לישב׳ יפה כפי׳ רש״י ז״ל שכבר אמרנו שראש האבוס הא׳ בין הפסים וכי חזי דמקלקל ואינו מתיישב שם יפה יצא הוא עצמו מבין הפסין כדי להתקרב לראש האבוס השני הרחוק ממנו וכשיוצא מבין הפסין לרשות הרבים יוצא הכלי דרך האבוס מראש האבוס שבין הפסים לראשו השני העומד ברשות הרבים ואע״פ שהאבוס כולו אחד שפיר שייך למימר דמפיק לי׳ כיון שהראש האחד עומד בין הפסין וראשו אחר הוא מבחוץ וזהו שכתב רש״י ז״ל כי אע״פ שהוא עומד ברשות הרבי׳ ומטלטל כלים ברשות היחיד אין כלום דהא קיימא לן עומד אדם ברשות ומטלטל חפצים ברשות היחיד פי׳ בחפצים שאין צריכין לו בחוץ כגון זה וכי חזי לראש השני שהוא מקלקל לחוץ ואין הכלי מתיישב בו מפיק לי׳ ומנח לי׳ ברשו׳ וקא מפיק וכו׳ ופרכי׳ וכה״ג מי מחייב פי׳ כיון שבעקר הכלי מבין הפסין שהיא רשות היחיד לא היה דעתו לעשות ריוח ברשו׳ הרבים והא תניא המפנה כו׳ ואע״פ שהוא פטור אבל אסור משום איסורא דרבנן כי הא דלא שכיחא לית לן למיגזר דהוי ליה גזר׳ לגזרה וא״ת וליחייב משום העקירה שעשה מראש האבוס השני שהיתה על דעת להניחו ברשות הרבים. וי״ל דהת׳ כיון שלא נתייש׳ הכלי ולזרק אותו מידו לא חשיבא שם הנחה ועקיר׳ והרי זה כעומד לפוש שאמ׳ שם שהוא פטור. וזו צורת האבוס למראית העין: רשו׳ הרבי׳ ולכן ציירתי רשות היחיד כך שעומד בתוך רשות הרבים שאם לא כן היתה צריך לומר שיהא אבוס ארוך י״ו אמה כשיעור רשות הרבים אלא א״כ נאמר כי רשות היחיד היה סמוך לבין הפסי׳ מן הצד והאבוס לפניו וראשו נכנס לבין הפסים ואע״פ שכל כיוצא בזה מקום האבוס שבחוץ הוא קרן זוית שהוא כרמלית אפשר דכי מפיק ליה מנח ליה ברשות הרבים גמורה של אחר האבוס כגון זו הצורה: והצורה ראשונ׳ יותר נכונ׳ ומצוי יותר שיניחנו ברשות הרבים א״ד גבי אדם פשוטה דסגי לי׳ בראשו ורובו. אובסין אותו בפנים פירשה רש״י ז״ל אביסה ממש להניח בגרונה וא״א דהא קי״ל שאין אובסין בהמה כשרה. לכך פר״י ז״ל דלא דק ומלעיטי׳ בעי למימר דפשטי׳ הא מגמל ללישנא קמא הוא. ודכוותא בתלמודא שאני גמל שראשו ארוך. פי׳ ואע״ג דנקיט לה נהי דלא מישתמיט ונפיק יעקים צוארו ויוציאנו לחוץ ויוצי׳ הוא האוכל או הכלי לחוץ דהא מילת דשכיחא היא. ל״ג איתמר נמי דמאי סייעת׳ מדבריו לדבריו. והתניא אלא לבהמ׳ בלבד פי׳ ומשמע דלצורך בני אדם לא התירו ואפי׳ של עולי רגלים:

    מים חיים למאי פי׳ דאי למעוטי בור שמימיו מכונסין הא קתני באר אלא ודאי מים חיים דקאמר היינו מים זכים ראויים לשתות ופרקי׳ בעי׳ מאי דחזו ליה לאדם ופעמים רבים לא ימצאו מים דחזו לאדם ויפסידו הבהמות שלא יעשו להם פסין. א״כ עשית מן הטפל עיקר. והנכון כמו שפי׳ בתוס׳ כי באמת עיקר התקנה מפני הבהמות היתה דאלו לאדם הם מטפס ועולה מטפס ויורד אע״פ כיון שבאו להתיר התירו לטלטל בהם גם לצורך האדם אגב בהמה אפי׳ כשאינו יכול לטפס כדאמרינן לקמן שאם היו רחבים שא״א לטפס ולירד שממלא כדרכו לצרכו ואפי׳ אין שם בהמה כלל או שאינה ראוי לבהמה מפני שאין מן הפסין לבאר כדי ראשו ורובו. ועוד יש מרבותי אומרים כי תחלת התקנה היתה מפני בהמת עולי רגלים אבל הוא הדין דכיון דהותר להן הותרו אפי׳ לשאר בהמות ובלבד שנעשו בתחילתן לצורך עולי רגלים או של מתיבתא ולא מבעיא כשיש שם בהמות עולי רגלים שמקשה על ידן שאר בהמות אלא אפילו אם אין שם בהמות עולי רגלים כלל כיון שנעשו לצרכן והותרו הותרו לכולן שלא יהא לזה מותר ולזה אסור. ולעיל הכי קאמר שלא הותרו לעשותן מתחלה אלא לבהמת עולי רגלים וזהו דעת רבותי וטעמא דמסתבר הוא אף על פי שאין לו עיקר בתלמודא:

    Ritva on Eruvin 20b · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729 · Public Domain

    Meiri

    ומה שאמרו וכן בגת לענין מעשר נאמרה שכל שהוא בגת לא נאסרה שתיית עראי ממנו ובלבד על הגת אבל להוציא מן הגת ולשתות לא. ולענין פסק אף משיצא מן הגת כן עד שישלו החרצנים והזג מעל החביות כמו שיתבאר בפרק אחרון וכמו שביארנוה בראשון של שבת. ולענין טלטול שהזכרנו אם היה מרשות הרבים או מרשות היחיד לכרמלית שותה אף בהכנסת ראשו לבד ואין צריך לראשו ורובו:

    כבר ביארנו במשנה שמותר להקריב הפסין לבאר ובלבד שיניח שם ריוח שתי אמות בכדי שתכנס שם [ראשה] ורובה יראה מתלמוד המערב שאין מזקיקין לראשה ורובה ממש. אלא כל שיש שם שיעור בכדי כך שתהא שותה מיהא בפנים ומכל מקום מתלמוד שלנו יראה שצריך שיכנס ראשה ורובה ואף תלמוד המערב יש לפרשו שכל שיש שם שיעור שתי אמות אעפ״י שהבהמה גדולה שאין שיעור זה מחזיק ראשה ורובה מכל מקום הוכשר וכל שאין שם שיעור זה אף לבהמה קטנה ששיעור זה מחזיק ראשה ורובה אינו כלום והוא שאמרו שם היה שיעור כשיעור הזה אפי׳ גמל כלו מבחוץ מותר פחות מן השיעור אפי׳ גדי כלו אסור. ומכל מקום צריך שתהא שותה בפנים והוא ששאלו בכאן בהמה מאי כלומר צריך שתהא ראשה ורובה ממש בפנים או לא והעלו מן הסוגיא שצריך להיות ראשה ורובה בפנים ואף גם זאת דוקא כשאינו תופס לא הבהמה באפסרה ולא הכלי או שתופש את הבהמה באפסרה ואינו תופש את הכלי אבל כל שתופש את הכלי ואינו תופש את הבהמה חוששין שמא תעקם את ראשה כלפי רשות הרבים ויוציא את הכלי אחריה ואף בראשה ורובה אסור עד שתעמוד כולה בפנים שהרי נשארה כאן בספק ודנין בה להחמיר:

    זה שאמרו לענין פסים שלא ימלא אדם מים ויתן לפני בהמתו אלא שממלא ושופך והיא שותה מאליה אינו כן שהרי כל שאינו תופש לא הכלי ולא הבהמה מותר בראשה ורובה ולא נאמרה אלא שהיה לו אבוס גבוה עשרה ורחב ארבעה שהוא רשות היחיד ומקצתו לפנים מן הפסים ומקצת בחוץ והבהמה עומדת על האבוס ומן הדין היה מותר לטלטל מבין הפסים לתוך האבוס ואעפ״י כן אסרוה שמא כשנותן דליו לתוך האבוס רואה צדו הפנימי של אבוס מתקלקל ואינו רוצה ליתן מים מאותו צד ומוציא הדלי בידו ליתן מימיו בצד האחד ורואה אף הצד האחר מקולקל ומניח הדלי בקרקע של רשות הרבים ולפיכך גזרו בזו שלא יתן הדלי לפניה אלא ישפוך ותשתה ממקום שפיכתן ואעפ״י שהמפנה חפציו מזוית לזוית ונמלך והוציאן פטור שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך ומכיון שאין כאן איסור תורה אין לנו לגזור ולאסור משום גזרה. מכל מקום יש לחוש שמא תחוס עינו על דליו ויחזירנו ברשות היחיד כדי להצניעו ומכל מקום בכרמלית כיוצא בזה כגון שהיה האבוס בגובה פחות מעשרה מותר שאף אם שכח פטור:

    ביארנו באחרון של שבת שאין אובסין את הגמל בשבת מפני הטורח ופירשנו שם שענין זה הוא שהיו מאכילין אותו הרבה ביד שתוחבין השעורים בגרונו עד מקום שאין יכול להחזירו ואם כן מה שאמרו כאן גמל שראשו ורובו בפנים אובסין אותו לא נאמר אלא לענין השקאה מרובה ואף זו בתפיסת ראשה בכלי שהמים לתוכן אבל להרביצה ולהשקותה ביד הרבה אסור והוא בכלל מה שאמרו שאין אובסין את הגמל. ויש שפרשוה במאכל ובמאכל בינוני הנקרא הלעטה שהותרה שם ואמר עליה אובסין על דרך העברה ומכל מקום לענין הלעטה או השקאה מותר ואעפ״י שצוארו ארוך ונעשה רובו במעט מן הגוף ויציאתה לחוץ נקלה ביותר והיה לנו לחוש להוציא האבוס אחריה:

    פסי ביראות לא הותרו אלא לעולי רגלים ולצורך בהמותיהן אבל לעולי רגלים עצמן לא אלא אם רוצה לשתות יהא מטפס ויורד כלומר מקפץ ויורד מקפץ ועולה וישתה בתוך הבאר ומכל מקום אם היה הבאר רחב עד שלא יהא יכול לטפס ולירד אם מלא לבהמתו מותרין לו. וכן לא הותרו פסי ביראות אלא בבאר מים חיים נובעי׳ וזכים שיהיו ראוים לאדם שאעפ״י שעיקר התקנה לצורך בהמה היתה מכל מקום צריך שיהא בו תשמיש לאדם:

    Meiri on Eruvin 20b · Sefaria · Edition: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    פרש"י בד"ה לא ימלא כו' דאי נקיט לה הוא ואפ"ה אסור למה הוצרכו ראשה כו' אלא פשיטא בדלא נקיט לה ומתני' כו' עכ"ל וכה"ג כתבו התוספות וז"ל ומשמע דקאי אמתני' ואע"ג דאיכא ראשה ורובה כו' עכ"ל וכתב מהרש"ל אבל קשה למה אנו צריכין לכל זה הדוחק כי המקשה שבא לדחות הפשיטות כו' עכ"ל ע"ש ולי נראה דלק"מ דודאי הוצרכו לזה דהברייתא איירי בדאיכא ראשה ורובה לאוכוחי דכי נקיט מנא ולא נקט ראשה ורובה אסור אפילו בדאיכא ראשה ורובה בפנים דההיא נמי קמבעיא ליה באת"ל כמ"ש התוספות והשתא פשיט נמי הך דע"כ הברייתא איירי בנקיט מנא ולא נקיט לה דאסירי אפילו בראשה ורובה וכן מוכח מלשון הפשטן דקאמר וכי נקיט מנא ולא נקיט לה מי שרי והתניא כו' דמשמע דהך נמי בעי למפשט:

    Chidushei Halachot on Eruvin 20b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    ברש"י ד"ה צוארו ארוך ואף על גב דרוב גופו וכו' ס"א ואי לאו דרוב נופו מבפנים אם יתקפנו וכו':

    Maharam on Eruvin 20b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 20, Amud Bet, about 433 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 12 words

      Opens “וכן בגת.…”

    2. Segment 216 words

      Opens “גבי אדם הא אמר דבעי ראשו ורובו.…”

    3. Segment 324 words

      Opens “כל היכא דקא נקיט מנא ולא נקיט…”

    4. Segment 421 words

      Opens “א"ל תניתוה: ובלבד שתהא הפרה ראשה ורובה…”

    5. Segment 524 words

      Opens “וכי נקיט מנא ולא נקיט לה, מי…”

    6. Segment 620 words

      Opens “הא אתמר עלה: אמר אביי, הכא באבוס…”

      Named: אביי.

    7. Segment 718 words

      Opens “גזרה דילמא חזי ליה לאבוס דמקלקל ואתי…”

    8. Segment 828 words

      Opens “וכי האי גוונא מי מיחייב? והאמר רב…”

      Named: רב ספרא.

    9. Segment 913 words

      Opens “אלא: זמנין דמתקן ליה והדר מעייל ליה,…”

    10. Segment 1019 words

      Opens “איכא דאמרי: גבי אדם הא קאמרינן דסגי…”

    11. Segment 1122 words

      Opens “היכא דנקיט מנא ונקיט לה לא תיבעי…”

    12. Segment 1222 words

      Opens “אמר ליה, תניתוה: ובלבד שתהא פרה ראשה…”

    13. Segment 1325 words

      Opens “והכי נמי מסתברא, דאי נקיט מנא ולא…”

    14. Segment 1436 words

      Opens “הא איתמר עלה אמר אביי: הכא באבוס…”

      Named: אביי.

    15. Segment 1528 words

      Opens “וכי האי גוונא מי מיחייב? והאמר רב…”

      Named: רב ספרא.

    16. Segment 1613 words

      Opens “אלא: זמנין דמתקן ליה והדר מעייל ליה,…”

    17. Segment 1721 words

      Opens “תא שמע: גמל שראשו ורובו מבפנים אובסין…”

    18. Segment 1814 words

      Opens “אמר רב אחא בר רב הונא אמר…”

      Named: רב אחא בר רב, רב ששת.

    19. Segment 1924 words

      Opens “ת"ש בהמה שראשה ורובה בפנים אובסין אותה…”

    20. Segment 204 words

      Opens “והתניא בהמה והתניא גמל!…”

    21. Segment 2111 words

      Opens “מידי גבי הדדי תניא?! תנ"ה ר"א אוסר…”

    22. Segment 2228 words

      Opens “א"ר יצחק בר אדא: לא הותרו פסי…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Eruvin 20b · Segment 8 — “…ר' אמי אמר ר' יוחנן: המפנה חפציו מזוית לזוית,…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Eruvin 20b · Segment 18 — “אמר רב אחא בר רב הונא אמר רב ששת:…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Eruvin 20b · Segment 6 — “…אתמר עלה: אמר אביי, הכא באבוס העומד ברשות הרבים…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 20b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026