Talmud Builders

    Eruvin 54b

    Back to index

    English translation — Eruvin 54b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1whenever a person searches it for figs to eat, he finds figs in it, as the figs on a tree do not ripen all at once, so that one can always find a recently ripened fig, so too, with matters of Torah. Whenever a person meditates upon them, he finds in them new meaning.

    2Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: What is the meaning of that which is written: “A loving hind and a graceful roe, let her breasts satisfy you at all times, and be you ravished always with her love” (Proverbs 5:19)? Why were matters of Torah compared to a hind? To tell you that just as with a hind, its womb is narrow and it is cherished by its mate each and every hour like the first hour, so too, matters of Torah are cherished by those who study them each and every hour like the first hour.

    3“And a graceful roe” is expounded as follows: That the Torah bestows grace upon those who study it. “Let her breasts satisfy you at all times”; why were matters of Torah compared to a breast? Just as with a breast, whenever a baby searches it for milk to suckle, he finds milk in it, so too, with matters of Torah. Whenever a person meditates upon them, he finds new meaning in them.

    4“And be you ravished always with her love”; your love for Torah should always distract you from worldly matters, as was the case with Rabbi Elazar ben Pedat. They said of him, of Rabbi Elazar, that he would sit and engage in Torah study in the lower marketplace of Tzippori, and his cloak was lying in the upper marketplace of Tzippori. His mind was so focused on Torah study that he would act in this unusual manner. In this regard, the Gemara relates that it was taught in a baraita that Rabbi Yitzḥak ben Elazar said: One time a person came to take this cloak for himself and found a serpent on it guarding it.

    5In further praise of the Torah and those who study it, a Sage of the school of Rav Anan taught: What is the meaning of that which is written: “You that ride on white donkeys, you that sit on rich cloths, and you that walk by the way, tell of it” (Judges 5:10)? “You that ride on white donkeys”; these are Torah scholars, who travel from city to city and from province to province to study Torah. “White [ tzeḥorot ]” are those who make it clear as noon [ tzahorayim ], i.e., who make the Torah comprehensible. “You that sit on couches [ midin ]” refers to those who judge [ danin ] an absolutely true judgment. “And you that walk”; these are the masters of Bible, who are the least important of the scholars. “By the way”; these are the more important masters of Mishna. “Tell of it”; these are the masters of Talmud, the most important of all, as all their conversation is about matters of Torah.

    6The Gemara continues with this topic: Rav Sheizvi said in the name of Rabbi Elazar ben Azarya: What is the meaning of that which is written: “The slothful man [ remiyya ] will not roast [ yaḥarokh ] his catch” (Proverbs 12:27)? The deceitful [ rammai ] hunter will not live [ yiḥyeh ] a long life [ ya’arikh ]. A deceitful hunter continues to hunt more and more animals without holding on to the animals he has already caught. Similarly, someone who continues to study new material without reviewing what he has already learned will not be successful.

    7Rav Sheshet said: Will a deceitful hunter have something to roast? One who acts in this way is a fool, but it is hard to describe him as deceitful.

    8When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: This is comparable to a hunter who is hunting birds; if he breaks the wings of the birds one by one as he captures them so that they will be unable to fly off again, his prey will be secured, and if not, they will not be secured. According to this explanation, the word rammai is interpreted as cunning rather than deceitful. A cunning hunter secures his prey; similarly, a cunning student reviews each lesson and thereby retains that which he learns.

    9Similarly, Rabba said that Rav Seḥora said that Rav Huna said: What is the meaning of that which is written: “Wealth gotten through vanity [ hevel ] shall be diminished; but he that gathers little by little shall increase” (Proverbs 13:11)? If a person turns his Torah into bundles [ ḥavilot , derived from the word hevel by replacing the heh with a ḥet ], studying large amounts at the same time, his Torah will diminish. And if not, i.e., if he learns little by little and reviews what he has learned, he that gathers little by little shall increase.

    10Rabba said: The Sages know this, but nevertheless transgress it, i.e., they fail to heed this advice. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: I did this, learning little by little and regularly reviewing what I had learned, and my learning has indeed endured.

    11The Gemara continues to discuss methods of Torah study. The Sages taught the following baraita : What was the order of teaching the Oral Law? How was the Oral Law first taught? Moses learned directly from the mouth of the Almighty. Aaron entered and sat before him, and Moses taught him his lesson as he had learned it from God. Aaron moved aside and sat to the left of Moses. Aaron’s sons entered, and Moses taught them their lesson while Aaron listened. Aaron’s sons moved aside; Elazar sat to the right of Moses and Itamar sat to the left of Aaron. Rabbi Yehuda disagreed with the first tanna with regard to the seating arrangements and said: Actually, Aaron would return to sit to the right of Moses. The elders entered and Moses taught them their lesson. The elders moved aside, and the entire nation entered and Moses taught them their lesson. Therefore, Aaron had heard the lesson four times, his sons heard it three times, the elders heard it twice, and the entire nation heard it once.

    12Moses then departed to his tent, and Aaron taught the others his lesson as he had learned it from Moses. Aaron then departed and his sons taught the others their lesson. His sons then departed and the elders taught the rest of the people their lesson. Hence everyone, Aaron, his sons, the elders and all the people, heard the lesson taught by God four times.

    13From here Rabbi Eliezer said: A person is obligated to teach his student his lesson four times. And it follows by way of an a fortiori inference: If Aaron, who learned from Moses himself, and Moses had received the Torah directly from the mouth of the Almighty, needed this regimen; an ordinary student learning from the mouth of an ordinary teacher, how much more so must he review his studies four times.

    14Rabbi Akiva says: From where do we derive that a person is obligated to teach his student until he learns the material and understands it? As it is stated: “Now therefore write this song for you, and teach it to the children of Israel; put it in their mouths, that this song may be a witness for me against the children of Israel” (Deuteronomy 31:19). This verse indicates that one must teach Torah to others. And from where do we derive that one must teach his students until the material is organized in their mouths? As it is stated: “Put it in their mouths,” so that they should be capable of teaching it to others.

    15And from where do we derive that a teacher must show his students the reasons for the teachings? As it is stated: “Now these are the judgments which you shall set before them” (Exodus 21:1), which indicates that the lesson must be set out in logical fashion for the students.

    16With regard to the manner in which the Oral Law was taught, the Gemara asks: They should all have studied from Moses himself four times. The Gemara answers: The teaching was divided in this manner in order to give honor to Aaron and his sons, and also to give honor to the elders.

    17The Gemara asks why a different method was not adopted, one which would have involved less trouble for Moses: Aaron should have entered and studied from Moses; his sons should then have entered and studied from Aaron; the elders should then have entered and studied from Aaron’s sons; and then they should have gone out and taught all of the Jewish people. The Gemara answers: Since Moses had studied directly from the mouth of the Almighty, it would be more effective for everyone to hear the Torah at least once from Moses himself.

    18The Master said in the baraita that Rabbi Yehuda says: Actually, Aaron would return to sit to the right of Moses, i.e., no matter how many people were present Aaron always sat to Moses’ right. The Gemara asks: In accordance with whose opinion was it taught in a baraita dealing with the rules of etiquette: If three people were walking along the way, the teacher should walk in the middle and the greater of the two students should be to his right and the lesser one should be to his left? Shall we say that it is the opinion of Rabbi Yehuda and not that of the Sages? According to the Sages, the greater of the two students should be positioned to the left of the teacher so that the student’s right side faces his teacher.

    19The Gemara answers: You can even say that this baraita was taught in accordance with the opinion of the Sages, and the reason they said that Aaron remained to Moses’ left even after the others entered is due to the trouble to Aaron if he would have to stand up and sit down again.

    20Having discussed the importance of reviewing one’s Torah study, the Gemara relates that Rabbi Perida had a certain student whom he would have to teach four hundred times, and only then would he learn the material, as he was incapable of understanding it otherwise. One day they requested Rabbi Perida’s presence for a mitzva matter after the lesson. Rabbi Perida taught his student four hundred times as usual, but this time the student did not successfully learn the material.

    21Rabbi Perida said to him: What is different now that you are unable to grasp the lesson? He said to him: From the time that they said to the Master that there is a mitzva matter for which he is needed, my mind was distracted from the lesson and every moment I said: Now the Master will get up, now the Master will get up to go and perform the mitzva and he will not complete the lesson. Rabbi Perida said to him: Pay attention this time and I will teach you, and know that I will not leave until you have fully mastered the lesson. He taught him again an additional four hundred times.

    22Due to the merit of Rabbi Perida’s great devotion to his students, a Divine Voice emerged and said to him: Is it preferable to you that four hundred years be added to your life, or that you and the rest of your generation will merit the World-to-Come? He said: I prefer that I and my generation merit the World-to-Come. The Holy One, Blessed be He, said to the angels: Give him both; he shall live a very long life and he and the rest of his generation will merit the World-to-Come.

    23The Gemara continues its discussion with regard to methods of Torah study: Rav Ḥisda said: The Torah can be acquired only with mnemonic signs that aid the memory, as it is stated: “Put it in their mouths.” Do not read the phrase as: Put it [ simah ], but rather as: Its sign [ simanah ], thus indicating that mnemonic signs aid in memorizing the material.

    24Rav Taḥalifa of the West, i.e., from Eretz Yisrael, heard this statement and went and said it before Rabbi Abbahu, who said: You learn this idea from there; we learn it from here, as the verse states: “Set up signposts [ tziyyunim ] for yourself; establish you markers” (Jeremiah 31:20), which is understood to mean: Establish mnemonic signs for the Torah. And from where may it be inferred that this term tziyyun denotes a sign? As it is written in a different verse: “And when they that pass through shall pass through the land, and any sees a human bone, he shall set up a sign [ tziyyun ] by it” (Ezekiel 39:15), i.e., a sign that there is a source of ritual impurity at that spot.

    25Rabbi Eliezer said that we learn this same idea from here: “Say to wisdom, you are my sister, and call understanding, your kinswoman [ moda ]” (Proverbs 7:4), which means: Establish signs [ moda’im ] that convey knowledge of the Torah. Rava said with regard to this verse: Set appointed times [ mo’adim ] for Torah study.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כל זמן שממשמש בה מוצא בה תאניםשאינן מתבשלין בבת אחת אלא היום מעט ולמחר מעט וכל שעה ראוי לאכול מהן:

    שמעלת חן על לומדיהשהכל מנשאין אותו ותורתו נותנת לו חן:

    באהבתה תשגה תמידבשביל אהבתה תעשה עצמך שוגה ופתי להניח עסקיך ולרוץ לדבר הלכה:

    לא יחרוךנוטריקון דריש ליה לא יחיה ולא יאריך:

    ורב ששת אמראין זה רמאי אלא שוטה והקובץ על יד הוא הרמאי וערום בדבר והוא יחרוך כלומר יתקיים בידו כצייד הרמאי שמשבר גף ראשון ראשון כשהוא לוכדו שלא יברח הוא חורך עופות ואוכלן וקרא אתמוהי מתמה לא יחרוך לא יצלה ויאכל:

    אנא עבדתה וקיימתיהלקבוץ על יד וחזרתי עליה עד שהחזקתי בה ואחר כך חזרתי ושמעתי אחרת:

    כיצד סדר המשנהכיצד למדו ישראל תורה שבעל פה:

    נכנס אהרןוישב לפני משה כדכתיב (ישעיהו ל׳:כ׳) והיו עיניך רואות את מוריך וכן כולם בשעת שמועתן כולן יושבין לפניו:

    ישב לשמאל משהדתניא המהלך לימין רבו הרי זה בור וכ"ש יושב בזמן שאין שני לישב בשמאל:

    ושנה להן פירקןאותו פרק עצמו ששנה לאהרן:

    אהרן לימין משה חוזראחרי ששמעו בניו ויש שני לישב בשמאל משה כבוד הוא לאהרן ולמשה להיות אהרן שהוא גדול בא ויושב בימין:

    ומה אהרן ששמע ממשה כו'ומסתייעא מילתא להתקיים בלבו להבין מהר אפ"ה שמע ד' פעמים:

    להראות לו פניםללמדו לתת טעם בדבריו בכל אשר יוכל ולא יאמר כך שמעתי הבן אתה הטעם מעצמך וחבירו בפרק ראשון (דף יג:) שהיה אומר על טמא טהור ומראה לו פנים:

    אשר תשים לפניהםולא כתיב אשר תלמדם צריך אתה לסדר ולשום לפניהם טעם המיישב תלמודם:

    וליעיילו בניו ולילפו מאהרןד' זימנין וכן כולן:

    משום טרחא דאהרןדמתחילה דיחיד הוה לא סגי דלאו לשמאל יתיב וכי הדור עיילו אינך איכא טרחא לאוקומיה ולאהדוריה לימין:

    בעיוהלר' פרידא למלתא דמצוה:

    נפק בה קול ואמרלר' פרידא:

    סימניןסימני השמועות זו אחר זו וסימני חכמים כדרך שיש בהש"ס ותשים גירסא דסמניה בפיהם:

    עשו מועד לתורהקבעו עתים לתלמידיכם שידעו עת לבא ולשנות:

    עירובין 54 עמוד ב

    1כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים. אף דברי תורה, כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם.

    2א"ר שמואל בר נחמני: מאי דכתיב ״(משלי ה״, יט) ״אילת אהבים ויעלת חן וגו'״, למה נמשלו דברי תורה לאילת? לומר לך: מה אילה רחמה צר, וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה אף דברי תורה חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה.

    3״ויעלת חן״ שמעלת חן על לומדיה. ״דדיה ירווך בכל עת״ למה נמשלו דברי תורה כדד? מה דד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב, אף דברי תורה, כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם.

    4״באהבתה תשגה תמיד״ כגון רבי (אליעזר) בן פדת. אמרו עליו על רבי (אליעזר) שהיה יושב ועוסק בתורה בשוק התחתון של ציפורי, וסדינו מוטל בשוק העליון של ציפורי. (תניא) א"ר יצחק בן אלעזר: פעם אחת בא אדם ליטלו, ומצא בו שרף.

    5תנא דבי רב ענן: מאי דכתיב ״(שופטים ה״, י) ״רוכבי אתונות צחורות יושבי על מדין [והולכי על דרך שיחו]״, ״רוכבי אתונות״ אלו תלמידי חכמים, שמהלכין מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד (בו) תורה. ״צחורות״ שעושין אותה כצהרים. יושבי על מדין״ שדנין דין אמת לאמיתו. ״והולכי״ אלו בעלי מקרא. ״על דרך״ אלו בעלי משנה. ״שיחו אלו בעלי תלמוד, שכל שיחתן דברי תורה.

    6אמר רב שיזבי משום רבי אלעזר בן עזריה: מאי דכתיב ״(משלי יב״, כז) ״לא יחרוך רמיה צידו״ לא יחיה ולא יאריך ימים צייד הרמאי.

    7רב ששת אמר: צייד הרמאי יחרוך?

    8כי אתא רב דימי, אמר: משל לצייד שצד צפרים, אם ראשון ראשון משבר כנפיו משתמר, ואם לאו אין משתמר.

    9אמר (רבה) אמר רב סחורה אמר רב הונא: מאי דכתיב ״(משלי יג״, יא) ״הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה״, אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות, מתמעט, ואם לאו קובץ על יד ירבה.

    10אמר (רבה): ידעי רבנן להא מלתא, ועברי עלה. אמר רב נחמן בר יצחק: אנא עבדתה, ואיקיים בידאי.

    Baraita

    11ת"ר כיצד סדר משנה: משה למד מפי הגבורה. נכנס אהרן, ושנה לו משה פירקו, נסתלק אהרן וישב לשמאל משה. נכנסו בניו, ושנה להן משה פירקן. נסתלקו בניו, אלעזר ישב לימין משה, ואיתמר לשמאל אהרן. רבי יהודה אומר: לעולם אהרן לימין משה חוזר. נכנסו זקנים ושנה להן משה פירקן. נסתלקו זקנים, נכנסו כל העם ושנה להן משה פירקן. נמצאו ביד אהרן ארבעה, ביד בניו שלשה, וביד הזקנים שנים, וביד כל העם אחד.

    12נסתלק משה ושנה להן אהרן פירקו. נסתלק אהרן שנו להן בניו פירקן. נסתלקו בניו, שנו להן זקנים פירקן. נמצא ביד הכל ארבעה.

    13מכאן א"ר אליעזר: חייב אדם לשנות לתלמידו ארבעה פעמים. וקל וחומר, ומה אהרן שלמד מפי משה, ומשה מפי הגבורה כך, הדיוט מפי הדיוט על אחת כמה וכמה.

    14ר"ע אומר: מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו שנאמר: ״(דברים לא״, יט) ״ולמדה את בני ישראל״, ומניין עד שתהא סדורה בפיהם, שנאמר שימה, בפיהם׃

    15ומניין שחייב להראות לו פנים שנאמר ״(שמות כא״, א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם׃

    16וליגמרו כולהו ממשה כדי לחלוק כבוד לאהרן ובניו וכבוד לזקנים׃

    17וניעול אהרן וניגמר ממשה וליעיילו בניו וליגמרו מאהרן וליעיילו זקנים ולילפו מבניו וליזלו וליגמרינהו לכולהו ישראל כיון דמשה מפי הגבורה גמר מסתייעא מלתיה׃

    18אמר: מר רבי יהודה אומר לעולם אהרן לימין משה חוזר כמאן אזלא הא דתניא שלשה שהיו מהלכין בדרך הרב באמצע וגדול בימינו וקטן בשמאלו לימא רבי יהודה היא ולא רבנן׃

    19אפילו תימא רבנן משום טירחא דאהרן׃

    20רבי פרידא הוה ליה ההוא תלמידא דהוה תני ליה ארבע מאה זימני וגמר יומא חד בעיוה למלתא דמצוה תנא ליה ולא גמר׃

    21א"ל האידנא מאי שנא א"ל מדההיא שעתא דא"ל למר איכא מילתא דמצוה אסחאי לדעתאי וכל שעתא אמינא השתא קאי מר השתא קאי מר א"ל הב דעתיך ואתני ליך הדר תנא ליה ד' מאה זימני [אחריני]׃

    22נפקא בת קלא וא"ל ניחא ליך דליספו לך ד' מאה שני או דתיזכו את ודרך לעלמא דאתי אמר: דניזכו אנא ודריי לעלמא דאתי אמר להן הקב"ה תנו לו זו וזו׃

    23אמר רב חסדא אין תורה נקנית אלא בסימנין שנאמר ״שימה בפיהם אל תקרי שימה אלא סימנה״׃

    24שמעה רב תחליפא ממערבא אזל אמרה קמיה דר' אבהו אמר אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה (ירמיהו לא, כא) הציבי לך ציונים שימי לך וגו' עשו ציונים לתורה. ומאי משמע דהאי ציון לישנא דסימנא הוא דכתיב ״(יחזקאל לט״, טו) וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון׃

    25ר' אליעזר אמר מהכא (משלי ז, ד) אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא עשה מודעים לתורה רבא אמר עשה מועדים לתורה׃

    Tosafot

    תנו לו זו וזווהא דאמר בפרק בתרא דמגילה (דף כז:) שאלו תלמידיו את ר' פרידא במה הארכת ימים אמר להן מעולם לא קדמני אדם לבית המדרש הא והא גרמא לו אי נמי באותה שעה לא ידע שאמר ליה הקב"ה תנו לו זו וזו עד לאחר שחי ארבע מאות שנה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    כתיב חיתך ישבו בה וגו' אם משים אדם את עצמו כחיה זו שדורסת ואוכלת ואמרי שמסרחת ואוכלת ישבו כלומר תלמודו מתקיים בידו וכיון שתלמודו מתקיים בידו הקב"ה מכין סעודתו שנא' תכין בטובתך לעני אלהים: נוצר תאנה יאכל פריה. מה תאנה כ"ז שממשמש בה מוצא בה תאנים טובות אף ד"ת כו'. כיוצא בו א"ר יוחנן אילת אהבים ויעלת חן וגו' באהבתה תשגה תמיד כגון ר' אלעזר בן פדת שהיה עוסק בתורה בשוק התחתון של צפורי וסדינו מוטל בשוק העליון כלומר היתה דעתו בתורה ושכח סדינו בשוק.

    תנא בא אדם ליטלו מצא בו נחש שרף:

    רוכבי אתונות צחורות אלו ת"ח שעוסקים בתורה ומבררין כצהריםיושבי על מדין שיושבים ודנין דין אמת לאמתו והולכי אלו בעלי מקרא. דרך אלו בעלי משנה. שיחו שכל שיחתן ד"ת.

    כתיב לא יחרוך רמיה צידו כלומר אם לא יחרוך כנפי העוף רמיה צידו (כלומר אם יחרך כנפי העוף רמיה צידו) יעיפו ממנו כך גם ד"ת אם לא יחזיק בהם בטוב יעיפו מידו לא יחיה ולא יאריך ימים. כיוצא בו הון מהבל ימעט אם משים אדם תורתו חבילות חבילות ימעט ואם קובץ על יד ומחזיקם ירבה. א' רבא הא מלתא גמירי לה רבנן ועברי עלה:

    ת"ר כיצד סדר המשנה משה רבינו למד מפי הגבורהבא אהרן שנה לו משה פרקו נסתלק אהרן וישב לו משמאל משה. נכנסו בני אהרן שנה להן פרקו. נסתלקו אלעזר שב לימין משה. איתמר ישב לשמאל אהרן. ר' יהודה א' אהרן לימין משה הוה חוזר נכנסו כל העם שנה להן פרקן נמצא ביד אהרן ארבע.

    מיכן א"ר אלעזר בן עזריה חייב אדם לשנות לתלמידו ד' פעמים ק"ו ומה אהרן שלמד מפי משה ומשה למד מפי הגבורה [למד] ד' פעמים הלומד מהדיוט עאכו"כ.

    ר"ע אומר חייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמד שנא' ולמדה את בני ישראל ומניין שחייב לסדרה בפיו שנא' שימה בפיהם.

    ומניין שחייב להראות לו פנים כדי לבא בלבו שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.

    אין תורה נקנית אלא בסימנים שנאמר שימה בפיהםסמנה בסימנין. כיוצא בו הציבי לך ציונים עשו ציונים לתורה. ר' אלעזר אומר ומודע לבינה תקרא עשה מיודעין לתורה.

    רבא אמר עשה (מודיעין) [מועדין] לתורהר' פרידא היה מתני ת' זימני לתלמידיה כו'. תניא כשמהלכין בדרך באמצע מהלך הרב והגדול מימינו והקטן משמאלו וכן מצינו במלאכים שבאו אל אאע"ה מיכאל באמצע גבריאל מימינו ורפאל משמאלו.

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 54b

    Eruvin 54b. The full printed text of this folio side — 25 numbered segments, about 699 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כל זמן שממשמש בה מוצא בה תאנים שאינן מתבשלין בבת אחת אלא היום מעט ולמחר מעט וכל שעה ראוי לאכול מהן:

    שמעלת חן על לומדיה שהכל מנשאין אותו ותורתו נותנת לו חן:

    באהבתה תשגה תמיד בשביל אהבתה תעשה עצמך שוגה ופתי להניח עסקיך ולרוץ לדבר הלכה:

    לא יחרוך נוטריקון דריש ליה לא יחיה ולא יאריך:

    ורב ששת אמר אין זה רמאי אלא שוטה והקובץ על יד הוא הרמאי וערום בדבר והוא יחרוך כלומר יתקיים בידו כצייד הרמאי שמשבר גף ראשון ראשון כשהוא לוכדו שלא יברח הוא חורך עופות ואוכלן וקרא אתמוהי מתמה לא יחרוך לא יצלה ויאכל:

    אנא עבדתה וקיימתיה לקבוץ על יד וחזרתי עליה עד שהחזקתי בה ואחר כך חזרתי ושמעתי אחרת:

    כיצד סדר המשנה כיצד למדו ישראל תורה שבעל פה:

    נכנס אהרן וישב לפני משה כדכתיב (ישעיהו ל׳:כ׳) והיו עיניך רואות את מוריך וכן כולם בשעת שמועתן כולן יושבין לפניו:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 54b · Sefaria

    Tosafot

    תנו לו זו וזו והא דאמר בפרק בתרא דמגילה (דף כז:) שאלו תלמידיו את ר' פרידא במה הארכת ימים אמר להן מעולם לא קדמני אדם לבית המדרש הא והא גרמא לו אי נמי באותה שעה לא ידע שאמר ליה הקב"ה תנו לו זו וזו עד לאחר שחי ארבע מאות שנה:

    Tosafot on Eruvin 54b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    כתיב חיתך ישבו בה וגו' אם משים אדם את עצמו כחיה זו שדורסת ואוכלת ואמרי שמסרחת ואוכלת ישבו כלומר תלמודו מתקיים בידו וכיון שתלמודו מתקיים בידו הקב"ה מכין סעודתו שנא' תכין בטובתך לעני אלהים: נוצר תאנה יאכל פריה. מה תאנה כ"ז שממשמש בה מוצא בה תאנים טובות אף ד"ת כו'. כיוצא בו א"ר יוחנן אילת אהבים ויעלת חן וגו' באהבתה תשגה תמיד כגון ר' אלעזר בן פדת שהיה עוסק בתורה בשוק התחתון של צפורי וסדינו מוטל בשוק העליון כלומר היתה דעתו בתורה ושכח סדינו בשוק.

    תנא בא אדם ליטלו מצא בו נחש שרף:

    רוכבי אתונות צחורות אלו ת"ח שעוסקים בתורה ומבררין כצהרים יושבי על מדין שיושבים ודנין דין אמת לאמתו והולכי אלו בעלי מקרא. דרך אלו בעלי משנה. שיחו שכל שיחתן ד"ת.

    כתיב לא יחרוך רמיה צידו כלומר אם לא יחרוך כנפי העוף רמיה צידו (כלומר אם יחרך כנפי העוף רמיה צידו) יעיפו ממנו כך גם ד"ת אם לא יחזיק בהם בטוב יעיפו מידו לא יחיה ולא יאריך ימים. כיוצא בו הון מהבל ימעט אם משים אדם תורתו חבילות חבילות ימעט ואם קובץ על יד ומחזיקם ירבה. א' רבא הא מלתא גמירי לה רבנן ועברי עלה:

    ת"ר כיצד סדר המשנה משה רבינו למד מפי הגבורה בא אהרן שנה לו משה פרקו נסתלק אהרן וישב לו משמאל משה. נכנסו בני אהרן שנה להן פרקו. נסתלקו אלעזר שב לימין משה. איתמר ישב לשמאל אהרן. ר' יהודה א' אהרן לימין משה הוה חוזר נכנסו כל העם שנה להן פרקן נמצא ביד אהרן ארבע.

    מיכן א"ר אלעזר בן עזריה חייב אדם לשנות לתלמידו ד' פעמים ק"ו ומה אהרן שלמד מפי משה ומשה למד מפי הגבורה [למד] ד' פעמים הלומד מהדיוט עאכו"כ.

    ר"ע אומר חייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמד שנא' ולמדה את בני ישראל ומניין שחייב לסדרה בפיו שנא' שימה בפיהם.

    ומניין שחייב להראות לו פנים כדי לבא בלבו שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.

    2 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 54b · Sefaria

    Meiri

    ולעולם לא יתיאש מן הלמוד אף לקושי המתלמד ולא ישנה לו עד שידע אפי׳ אלף פעמים. אמרו עליו על ר׳ עקיבא שהיה לו תלמיד שלא היה יודע משנתו עד שהיה שונה אותה ארבע מאות פעמי׳ ופעם אחת שנה לו ולא למד ואמ׳ לו האידנא מאי שנא אמ׳ מההאי שעתא דאמרו ליה למר איכא מילתא דמצוה הוה קאמינא השתא קאי מר ואסחתיה לדעתאי אמר ליה הב דעתך (נאי דר) [ואיהדר] ואתני הדר ותנא ליה ארבע מאה זמני אחריני. ומכל מקום אף לפחות שבכלם צריך הוא לשנות ארבעה פעמים. דרשו רבותי׳ כיצד סדר משנה משה למד מפי הגבורה. נכנס אהרן ושנה לו פרקו נסתלק אהרן וישב לשמאל משה ולא לימינו שהרי ההולך לימין רבו הרי זה בור אלא אם כן היו שנים שיהא גדול הולך לימינו והאחר לשמאלו נכנסו בניו ושנה להם פרקן. נסתלקו בניו נכנסו זקנים ושנה להם פרקן. נכנס כל העם ושנה להם משה פרקן. נסתלק משה ושנה להם אהרן. נסתלק אהרן שנו להם בניו. נסתלקו בניו שנו להם זקנים נמצא ביד כל אחד ואחד ארבעה:

    Meiri on Eruvin 54b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה אם היה בית א' כו' ולא שימתחו חוט באלכסון מן הפגום כו' דהא רחבה מן כו' עכ"ל ואי לאו הך הוכחה דרחבה כו' ה"א שימתחו חוט באלכסון אשמועינן שגם אותן בתים שבין ב' הראשים הנכנסים מן החוט ימדדו מן אותו החוט וק"ל:

    Chidushei Halachot on Eruvin 54b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    "וְיַעֲלַת חֵן", שֶׁמַּעֲלַת חֵן עַל לוֹמְדֶיהָ נראה לי בס"ד תורה שבכתב תתייחס לעין, ותורה שבעל פה תתייחס לאזן, כי דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה אלא על ידי ראיית עין בספר תורה, ודברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב, אלא למודם יהיה למשמע אזן. וכמו שכתבו המפרשים ז"ל על הפסוק (משלי כ, יב) אֹזֶן שֹׁמַעַת וְעַיִן רֹאָה הֳ' עָשָׂה גַם שְׁנֵיהֶם. והנה תורה שבכתב היא מצויה ביד האומות אחר שהעתיקו אותה, אבל תורה שבעל פה אינה אלא ביד ישראל, ולכן תורה שבעל פה שהיא תלויה באזן מַעֲלֶה חֵן עַל לוֹמְדֶיהָ, כי אֹזֶן [58] עולה מספר חֵן [58] ובה ימצאו חֵן כי אינה מצויה אלא אצלם דוקא. ובזה פרשתי טעם בריש מסכת אבות (משנה אבות א, א) שפרט התנא שמות המקבלים את תורה שבעל פה שהם מ שֶׁה, יְ הוֹשֻׁעַ, זְ קֵנִים, נְ בִיאִים, אַ נְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, דראשי תיבות שלהם אזנים לרמוז כי תורה שבעל פה תלויה באזנים. ובאופן אחר נראה לי בס"ד, 'וְיַעֲלַת חֵן' שֶׁמַּעֲלַת חֵן עַל לוֹמְדֶיהָ כי ישראל נקראו בתואר אָדָם, ושם זה לא ניתן לעכו"ם כמו שאמרו רבותינו ז"ל אתם קרויים אדם ואין עכו"ם קרויים אדם, גם יש לישראל תואר אחר שניתן להם דוקא, דכתיב (שמואל ב' ז, כג) וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. ושני תוארים אלו אָדָם ו אֶחָד עולה מספרם ח"ן [58] וזכו להם על ידי קבלת התורה, ולזה אמר ' וְיַעֲלַת חֵן ' שֶׁמַּעֲלַת חֵן עַל לוֹמְדֶיהָ הם תואר 'אָדָם אֶחָד'. ובזה פרשתי בס"ד (קהלת ז, כח) 'אָדָם אֶחָד' מֵאֶלֶף מָצָאתִי וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי, פירוש תואר ' אָדָם ' ותואר ' אֶחָד ' מֵאֶלֶף לשון אלוף, רצונו לומר מכח לימוד התורה מָצָאתִי ולקחתי אותם. ולכן תוארים אלו לא נאמרו בעצם אלא על הזכרים שהם חייבים בלימוד התורה, אבל אִשָּׁה שהיא פטורה מלימוד תורה בְכָל אֵלֶּה התוארים לֹא מָצָאתִי שלא נתנו לה בעצם כמו הזכר: ועוד נראה לי בס"ד לפרש מַּעֲלַת חֵן עַל לוֹמְדֶיהָ דידוע בני נח אחיזתם ויניקתם בשם אלקים דוקא, לכן אין להם זכיה אלא באותיות 'במוכן' שהם אותיות הבאים אחר אותיות שם אלקים דהיינו בטבע דוקא שהוא המוכן בעולם הזה. אבל ישראל יש להם עוד אחיזה ויניקה גם בשם הוי"ה שפועל למעלה מן הטבע, לכן יש להם זכיה גם באותיות 'כו זו' [39] הבאים אחר אותיות שם הוי"ה שהוא מספר 'טַל' ולכן כתיב בישראל (ישעיהו כו, יט) טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, ולכן הם חיים בטל התחיה לעתיד. ולכן כתיב בהושע (הושע יד, ו) אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה, וכתיב במיכה (מיכה ה, ו) וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת הֳ' וכו'. והנה כתיב (דברים יג, ה) אַחֲרֵי הֳ' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ, ופרשנו בס"ד במקום אחר כי אחרי אותיות שם הוי"ה באלפא ביתא הם 'כו זו' שהוא מספר 'טַל' [39] ואחרי אותיות שם הוי"ה במילואם באלפין כזה י ו " ד ה" א ו א " ו ה" א [19], הנה אותיות המלוי העומדים אחר אותיות הפשוט הם מספר י"ט, הרי יש שני בחינות בְּאַחֲרֵי הֳ' וצירוף שניהם ט"ל וי"ט הוא מספר חֵן [39+19= 58] וזכו ישראל לשני בחינות אלו של אַחֲרֵי הֳ' בזכות קבלת שתי תורות שהם תורה שבכתב ותורה שבעל פה. ובזה יובן ' וְיַעֲלַת חֵן ' שֶׁמַּעֲלַת חֵן עַל לוֹמְדֶיהָ, כי בעבור התורה זוכים לשני בחינות של אַחֲרֵי הֳ' שהם הארת ט"ל והארת י"ט שעולה מספרם חֵן. נמצא ישראל מלבד שהם זוכים באותיות 'במוכן' הבאים אחר שם אלקים, עוד הם זוכים בשתי הארות של ט"ל ושל י"ט הבאים אחר אותיות שם הוי"ה שהם מספר חֵן, ובזה פרשתי בס"ד הטעם שנקראים ישראל עַם חָכָם וְנָבוֹן (דברים ד, ו), כי יאמרו הגוים רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה, והוא שתקח אות ח' מן חֵ ן הנזכר הרמוז אחר שם הוי"ה, ואותיות כ' מ' מן אותיות 'ב מ ו כ ן' שהם אחר שם אלקים יהיה מזה צירוף חָכָם. ותקח אות נו"ן הנשאר מן חֵ ן ואותיות בו"ן הנשארים מן ' ב מ ו כ ן ' נעשה בזה צירוף נָבוֹן, לכן נקראים עַם חָכָם וְנָבוֹן! ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב ואתחנן (דברים ד, ו) 'וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּהֳ' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו, וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת' פירוש למה יאמרו עליהם עַם חָכָם וְנָבוֹן? מפני מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו שזוכים באותיות במוכן הבאים אחר אותיות שם אלקים, וגם עוד כַּהֳ' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו שזוכים באותיות הבאים אחר אותיות ה' שהם הארת ט"ל והארת י"ט שזכינו בהם על ידי קבלת התורה שבכתב ושבעל פה, וזהו כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת, ומחמת שזכינו לכל הנזכר זכינו לתואר חָכָם וְנָבוֹן. מָה אַיָּלָה זוֹ, רַחְמָהּ צַר וַחֲבִיבָה עַל בַּעֲלָהּ [בּוֹעֲלָהּ] כָּל שָׁעָה וְשָׁעָה כְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה [נד:] פירוש מחמת דרחמה צר זו היא סיבה שתהא חביבה על בעלה יותר שטועם תמיד טעם בתולה, כן התורה מה שסתם וחתם השם יתברך בכמה עזקאן עד שאין שאדם יוכל להשיג אמריה באמת, אלא על ידי חידוש הפנים שמחדשים בה שלא הרגישו בו קודם, מה שאין כן אם היו דבריה גלוים לא היה טורח ללומדיה להוציא דברים הסתומים ולראותם בעיניהם כחדשים בכל עת. ונראה לי לכך קראה אַיֶּלֶת [441] שהוא מספר אֱמֶת [441], כי היא תּוֹרַת אֱמֶת ובזכותה יבא אֵלִיָּה הַנָּבִיא (מלאכי ג, כג) שהוא אותיות אַיָּלָה, ואותיות א " ל י " ה שנמשכים בשפע רב על ידי עסק התורה. " דַּדֶּיהָ יְרַוּוּךָ בְּכָל עֵת " (משלי ה, יט) [לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה כְּדַּד]? מַה דַּד זֶה, כָּל זְמַן שֶׁתִּינוֹק מְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ, מוֹצֵא בּוֹ חָלָב, אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם הוֹגֶה בָּהֶן, מוֹצֵא בָּהֶן טַעַם [נד:] נראה לי בס"ד הטעם שנמשלה התורה לדד מלבד טעם הגמרא, והוא כי בתורה יש ח' דרגין שהם כשר ופסול, אסור ומותר, חייב וזכאי, טמא וטהור, הרי ארבע וארבע דבר והפוכו, לכך נקראת בשם דַּד שהוא שני דלתין שמספרם ארבע וארבע. ולכן אמרה תורה (משלי ח, לד) אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם, ולכן אמר מַה דַּד זֶה, כָּל זְמַן שֶׁתִּינוֹק מְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ מוֹצֵא בּוֹ חָלָב, כלומר אין לו עת קבוע וידוע אלא בין ביום בין בלילה העיתות שוים אצלו, כן התורה אין לה זמן ידוע ללימודה דכתיב בה (יהושע א, ח) וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וכמו שאמר רבי ישמעאל לבן אחותו צא והבא שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה (מנחות צט:). ובאופן אחר נראה לי בס"ד, הטעם שנמשלה הנאת האדם מן התורה כהנאת התינוק מן הדד, והוא כי מצינו לרבותינו ז"ל על הפסוק (בראשית מט, כה) ' בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם ' כשבירך יעקב אבינו ע"ה את יוסף הע"ה זכר את אמו וברכה, ואמר תתברך אותם השדים שהיו מניקים לך, ותתברך הרחם שהיתה נושאת אותך. ויש להקשות למה הקדים השדים לרחם, והלא הרחם נשאה אותו בזמן העיבור קודם שהניקו אותו השדים בזמן היניקה? ועוד למה בירך שתי אברים אלו יותר משאר איברים, והלא אמו גם בידיה טרחה ויגעה הרבה בשמושו וגידולו? ופרשתי בס"ד כי יש לאדם הנאה מן רחם אמו שיש בה יתרון על שאר הנאות שיש לו משאר איברים, והיינו כי שאר איברים הנאתו מהם לעתים ידועים, שיש כמה עיתות שהם בטלים, כגון זמן שינה וזמן עסק שאין הולד נהנה מהם אותה שעה, מה שאין כן הרחם בזמן העיבור שהיא מטתו של תינוק שנושאה אותו בימים ובלילות ובעת שינה ובעת העסק. ועוד יש יתרון אחר בדדים של האם שהתינוק יונק מהם שאינו נמצא זה בשאר איברים, והוא כל איברים של האם מביאים הנאה לולד מבחוץ, אך הדדים מביאם ההנאה לתינוק מבפנים מתוך גופה, שהחלב נמשך לולד על ידי הדדים מפנימיות גופה של האם, שהוא יונק ושואב מתמצית גופה וכוחה, וזה אינו נמצא גם ברחם בזמן ההריון, כי הרחם בעת שנושאה אותו אינו נותנת לו מכוחה ומתמציתה כלום, שאינה חסירה כלום על ידי שהיא נושאתו. ולכן אף על פי שנמצא יתרון ברחם על שאר איברים מפני שהנאה שלה תמידיית בכל רגע, הנה היתרון הזה שנמצא בשדים שהאשה נותנת מכחה ועצמותה אל הולד, שאנו רואין שניכר ביניקה חסרון כוחה וחלישותה, הוא יותר מעולה ומשובח מאותו היתרון הנמצא ברחם, לכך יעקב אבינו ע"ה בירך שתי איברים אלו שהם שדים ורחם שיש בהם יתרון בהנאה, והקדים השדים לרחם מפני כי יתרון הנמצא בשדים הוא יותר מעולה ומשובח. ובזה פרשתי בס"ד טעם נכון במאמר הגמרא בתרא (בבא בתרא ט:) דקאמר התם בעא מיניה רב אחדבוי בר אמי מרב ששת מנין למצורע בימי ספורו שמטמא אדם? והיה רב ששת משיב לו תשובות, והיה רב אחדבוי דוחה את התשובות של רב ששת, וגם היה שוחק מעט מפני כי רב ששת היה נכשל בתשובותיו, ומחמת כן חלשה דעתו של רב ששת ולכן מן השמים תכף ומיד הענישו את רב אחדבוי שנתאלם ונשתכח תלמודו ממנו! ובאה אמו של רב ששת ובכתה לפני רב ששת בנה וצווחה קמיה שיתפלל על רב אחדבוי שיתרפא, כי נכמרו רחמיה עליו ולא השגיח בה עד שהוכרחה לגלות דדיה לפניו, ואמרה לו: ראה דדים הללו שינקת מהם! וקם והתפלל עליו ונתרפא עיין שם. וצריך להבין למה הוצרכה לגלות דדיה ולבקש בעבור הנאה שהיתה לו מהם, ולא פשטה ידיה לפניו לבקש בעבור הנאה שהיה לו מהם ביגיעה של שימוש וגידול אשר שמשתו וגידלתו ביגיה כפיה? ובזה ניחא כי הנאה זו שהילד נהנה מהנקתו חלב מן הדדים היא גדולה מכל הנאות אשר נהנה הולד מאמו, מפני כי ביניקה היא נותנת מכחה ועצמותה לתינוק שנחסר כחה ביניקתה אותו, ולכן הוצרכה לעשות דבר חוץ מן השורה לגלות דדיה לבקש בעבור הנאתו שהיה יונק מהם. ולכן הנאת האדם מן התורה תדמה להנאתו מיניקה של הדדים, כי האדם בעסקו בתורה הוא מתחכם מגופה של תורה ומן פנימיות שלה, כמו שכתוב (משלי יט, ח) תּוֹרַת הֳ' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ, וכן הוא אומר (משלי ט, ט) תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד, (משלי א, ה) יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח, כי היא תתן לו השגה להבין דבר מתוך דבר, כמו שנאמר (תהלים קיט, יח) גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ. ומאחר דיתחכם על ידה להבין דבר מתוך דבר, נמצא דמיונה לשידים שהם מהנים לאדם בכח היוצא מבפנים מתמצית הגוף ותוכיות שלו, ולכך נמשלה לדדים, מַה דַּד כָּל זְמַן שֶׁתִּינוֹק מְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ מוֹצֵא בּוֹ חָלָב שהוא דבר היוצא ומתמצא מכח הפנימי של הגוף, אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם שׁוֹנֶה בָּהֶם מוֹצֵא בָּהֶם טַעַם, פירוש משיג מכחה להבין דבר מתוך דבר שהוא יונק מפנימיות גופה של תורה.

    וּמָצָא נָחָשׁ שָׂרָף עָלָיו נראה לי בס"ד הא דשלחו לו מן השמים את הנחש להיות שומר לבגדו, מפני כי התורה מטהרת את בגדי הנפש מזוהמת הנחש, דעל ידי עסק התורה יהפך כתונת עור לכתונת אור, ולכן אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה פרשה כ, יב) בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר מָצְאוּ כָּתוּב (בראשית ג, כא) וַיַּעַשׂ הֳ' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת אוֹר, וכל אחד מתקן ומטהר בגדי נשמתו מזוהמת הנחש כפי ערך לימוד תורתו. ולכן להורות שהוא פעל ועשה בתורתו טהרה בבגדי נשמתו מזוהמת הנחש, שלחו את הנחש להיות שומר לבגד של גופו, ולכן הנחש היה מין שרף, כי שָׂרָף בהפוך אתוון שפר, והתורה נקראת אִמְרֵי שָׁפֶר (בראשית מט, כא), שרמזו בזה על למוד התורה שהיה הוגה באמרי שפר.

    "יוֹשְׁבֵי עַל מִדִּין", שֶׁיּוֹשְׁבִים וְדָנִין דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל אם יש דין אמת למטה אין דין למעלה, ואם אין דין אמת למטה יש דין למעלה. ולפי זה אלו הדנין דין אמת למטה דמסלקין הדין מלמעלה הנה הם יושבים על הדין שאין הדין למעלה מהם, ולכן קראם יוֹשְׁבֵי עַל מִדִּין, מה שאין כן אם אין דנין דין אמת למטה אז נעשה הדין למעלה, ונמצא הדיינים יושבים תחת הדין הנעשה למעלה.

    'וְהוֹלְכֵי', אֵלּוּ בַּעֲלֵי מִקְרָא נראה לי בס"ד הטעם שקראם 'הולכים' כי דרכם של חכמים הראשונים היה שבכל עת שהם הולכים לאיזה מקום מתייעצים בתורה שאומרים לינוקא 'פסוק לי פסוקך' וכמו שכתוב בגמרא על רבי יוחנן, ולכן קרא דוד המלך ע"ה לתורה בשם אנשי עצה, דכתיב (תהלים קיט, כד) גַּם עֵדֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי אַנְשֵׁי עֲצָתִי. וכן אמרה תורה (משלי ח, יד) לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה, וכן אמר התנא בברייתא דאבות (משנה אבות ו, א) וְנוֹתֶנֶת לוֹ עֵצָה וכו' ולזה אמר דכתיב (תהלים קיט, א) אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת הֳ', ולכן אמר כאן ' וְהוֹלְכֵי ' אֵלּוּ בַּעֲלֵי מִקְרָא שעושים הליכתם על פי המקראות של התורה שמתייעצים במקרא.

    'שִׂיחוּ', אֵלּוּ בַּעֲלֵי תַּלְמוּד, שֶׁכָּל שִׂיחָתָן דִּבְרֵי תּוֹרָה נראה לי על פי מה שכתוב בגמרא דחולין (חולין דף קיא:) דלמדו הלכה דנותן טעם בר נותן טעם דאסור מן שיחתו של רב דאמר יהיב טעמא כולי האי עיין שם. גם עוד הכונה אפילו תראה שמספרים מעשיות אין כונתם כספור פשט הדברים, אלא מעשיות אלו אשר נראי שיחה בעלמא הנה הם באמת דברי תורה.

    לֹא יִחְיֶה וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים פירוש יִחְיֶה לשון יניקה, כמו רואין מהיכן ירק זה חי, שלא יהיה לו יניקה ממנה וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים בהשגתו בה כי תשתכח ממנו.

    צַיָּד הָרַמַּאי יַחֲרֹךְ נראה לי האי ערמה דנקיט הכא הוא רצונו לומר חכמה, על דרך מה שאמר הכתוב (בראשית כז, לה) בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ, ותרגם אנקלוס בא אחיך בְּחָכְמְתָא. או יובן רַמַּאי כמשמעו, שהוא ערמנות שמרמא את החומר שלו, על דרך מה שאמרו רבותינו ז"ל על דוד המלך ע"ה בפסוק (תהלים קיט, נט) חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ, שמשכים ואומר לבתי טרטייאות אני הולך וכן שבזה הוא מרמה החומר שלו שלא תתגבר עליו תאותו. ועל זה אמר (משלי ח, יב) אֲ‍נִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה.

    מָשָׁל לְצַיָּד שֶׁצָּד צִפֳּרִים נראה לי בס"ד הטעם שהמשיל את החכם לצייד, כי הוא על ידי עסק התורה צד נשמות ממדור הקליפות שהם עשוקות שם, והנשמות נקראו צפרים כמו שכתוב בתיקונים על הפסוק (דברים כב, ו) כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר, ולכן המשיל את החכם לצייד שצד צפרים. ובזה יובן רמז הכתוב (ישעיהו סו, יב) עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ, רצונו לומר עַל תלמידי חכמים שהוא עַל ניצוצי נשמות בלימודו תִּנָּשֵׂאוּ יהיה לכם נשיאות ראש.

    11 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Eruvin 54b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 54, Amud Bet, about 699 words in 25 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 25 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה…”

    2. Segment 244 words

      Opens “א"ר שמואל בר נחמני: מאי דכתיב (משלי…”

      Named: שמואל.

    3. Segment 337 words

      Opens “״ויעלת חן״ שמעלת חן על לומדיה. ״דדיה…”

    4. Segment 440 words

      Opens “״באהבתה תשגה תמיד״ כגון רבי (אליעזר) בן…”

    5. Segment 560 words

      Opens “תנא דבי רב ענן: מאי דכתיב (שופטים…”

      Named: רב ענן.

    6. Segment 624 words

      Opens “אמר רב שיזבי משום רבי אלעזר בן…”

      Named: רב שיזבי, רבי אלעזר.

    7. Segment 76 words

      Opens “רב ששת אמר: צייד הרמאי יחרוך?…”

      Named: רב ששת.

    8. Segment 819 words

      Opens “כי אתא רב דימי, אמר: משל לצייד…”

      Named: רב דימי.

    9. Segment 933 words

      Opens “אמר (רבה) אמר רב סחורה אמר רב…”

      Named: רב סחורה, רב הונא, רבה.

    10. Segment 1017 words

      Opens “אמר (רבה): ידעי רבנן להא מלתא, ועברי…”

      Named: רב נחמן בר יצחק, רבה.

    11. Segment 1171 words

      Opens “ת"ר כיצד סדר משנה: משה למד מפי…”

      Named: רבי יהודה.

    12. Segment 1222 words

      Opens “נסתלק משה ושנה להן אהרן פירקו. נסתלק…”

    13. Segment 1327 words

      Opens “מכאן א"ר אליעזר: חייב אדם לשנות לתלמידו…”

    14. Segment 1425 words

      Opens “ר"ע אומר: מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו…”

    15. Segment 1514 words

      Opens “ומניין שחייב להראות לו פנים שנאמר (שמות…”

    16. Segment 1610 words

      Opens “וליגמרו כולהו ממשה כדי לחלוק כבוד לאהרן…”

    17. Segment 1723 words

      Opens “וניעול אהרן וניגמר ממשה וליעיילו בניו וליגמרו…”

    18. Segment 1830 words

      Opens “אמר: מר רבי יהודה אומר לעולם אהרן…”

      Named: רבי יהודה, רב באמצע.

    19. Segment 196 words

      Opens “אפילו תימא רבנן משום טירחא דאהרן…”

    20. Segment 2022 words

      Opens “רבי פרידא הוה ליה ההוא תלמידא דהוה…”

      Named: רבי פרידא.

    21. Segment 2135 words

      Opens “א"ל האידנא מאי שנא א"ל מדההיא שעתא…”

    22. Segment 2230 words

      Opens “נפקא בת קלא וא"ל ניחא ליך דליספו…”

    23. Segment 2316 words

      Opens “אמר רב חסדא אין תורה נקנית אלא…”

      Named: רב חסדא.

    24. Segment 2447 words

      Opens “שמעה רב תחליפא ממערבא אזל אמרה קמיה…”

      Named: רב תחליפא, רבא.

    25. Segment 2522 words

      Opens “ר' אליעזר אמר מהכא (משלי ז, ד)…”

      Named: רבא.

    Sages named on this page

    • Rav Shizvi [the First] · Third Generation of Amoraim

      Rav Shizvi was a prominent Amora, a student of Rav Chisda and a contemporary of Abaye and Rava, known for his rigorous…

      Source: Eruvin 54b · Segment 6 — “אמר רב שיזבי משום רבי אלעזר בן עזריה: מאי…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Eruvin 54b · Segment 2 — “א"ר שמואל בר נחמני: מאי דכתיב (משלי ה, יט)…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026