Commentary page
Eruvin 21a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerEruvin 21a
Eruvin 21a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 440 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
מטפס אוחז בידיו ורגליו בכתלים ונכנס ויוצא מטפס קרפי"ר בלע"ז:
מידי דחזי לאדם כיון דמים משוי להו מחיצה בעינן מים חשובין:
אם היו רחבין ואינו יכול לטפס מותר לו למלאות ולשתות:
ויתן לפני בהמתו הוא עצמו אינו מותר לאחוז הכלי לפניה:
מה הועילו בתמיה הרי הועילו למלאות מן הבור שהוא רשות היחיד:
אין בורגנין בבבל דאמר בכיצד מעברין (לקמן עירובין ד' נה:) אם היו בורגנין חוץ לעיר בתוך ע' אמה ושירים מתעברין עמה ומודדין תחום העיר משם ולהלן ומה הן בורגנין סוכות שעושין שומרי העיר ואינו דבר קבוע וקאמר ר' ירמיה דהנך בורגנין אין בבבל כלו' ואין מתעברין עם העיר דבבבל איכא בידקי דמיא ושטפי להו הלכך לא חשיבי מידי:
בחוצה לארץ בשאר ארצות לבד מבבל:
דלא שכיחי מתיבתא להיות תלמידים הולכים מעיר לעיר ללמוד תורה ופסי ביראות לא הותרו אלא לעולי רגלים ולכיוצא בהן שהולכין לדבר מצוה:
19 more comments on this page.
Rashi on Eruvin 21a · Sefaria
Tosafot
מידי דחזי לאדם בעינן ואובסין את הגמל דלעיל היינו נמי במידי דחזי לאדם אי נמי איירי ברה"י ולא בין הפסין אי נמי הואיל ותחילת התיקון הוי במידי דחזי לאדם שרי בכל ענין לצורך בהמה וא"ת אמאי בעינן מידי דחזי לאדם כיון דלא שרי אלא לצורך בהמה וי"ל שאם דלה לצורך בהמה ונשתיירו שם שרי לאדם והא דאמרינן בסמוך ואם היו רחבים לאדם נמי שרי היינו לדלות לכתחילה לצורך אדם אי נמי הא דאמרינן לא הותרו אלא לצורך בהמה היינו תחילת התיקון אבל בשכבר נתקן לצורך בהמה שרי אף לצורך אדם לכתחילה לדלות ואם היו רחבים שרי לתקן אפי' לצורך אדם ואתי שפיר הא דאמר לעיל חצר שראשה נכנס לבין הפסין מותר לטלטל מתוכה לבין הפסין ומבין הפסין לתוכה היינו השתא אפי' לצורך אדם:
מה הועילו ראשה ורובה של פרה וא"ת הועילו בדנקיט מנא ונקיט לה דאמר לעיל דשרי וברייתא איירי בדלא נקיט לה כדמוכח לעיל וי"ל דרב ענן משמע ליה לא ימלא אפילו בדנקיט מנא ונקיט לה אי נמי סבירא ליה דבנקיט מנא ונקיט לה לא בעינן ראשה ורובה:
אחוי ליה הנך מתוותא משמע דכפרים קטנים מקרו מתוותא דהואיל ולא היו ידועים מכלל דקטנים היו ובפרק קמא דגטין (ד' ז.) קרי לעיירות גדולות מתוותא דקא אמרי' מתוותא דארעא דישראל קא חשיב גבי קינה ודימונה ועדעדה ומתוך כך נראה דאין להקפיד מה שכותבין בגט מתא פלוני בין עיר גדולה בין עיר קטנה ומיהו בקונטרס פי' כאן מתוותא עיירות חריבות ולפי זה אין ראיה דשמא גדולות היו ולפי שנחרבו לא היו ידועות:
אחד משלשת אלפים ומאתים בתורה בסלוק אז ראית וספרת יסד רבי אליעזר הקליר אלפים וארבע מאות בעולם מאריכה וזהו לפי שעושה זרת שליש אמה כמו שיסד והזרת מותחת עד שנים בסיט וארבעה אצבעות הוא הטפח והסיט ולפי חשבון דשמעתא הוי זרת חצי אמה וכל אמה כשתחלקנה לשתי וערב יש בה ארבע זרתות אך תימה כי לפי חשבונו היה לו לחלק אמה לתשעה חלקים ואז יהיה בכל חלק זרת על זרת כי העולם זרת על זרת ואז יעלה לשבעת אלפים ומאתים והוא עושה העולם זרת על אמה וזה מנין לו וגם סובר דוכל בשליש עפר הארץ היינו שליש אמה והוא עצמו יסד גיא וכל עפרה בצרדה הכילו משמע דאצבע שלישי היינו אצבע הקרוי אמה קרי ליה צרדה ורצה לפרש וכל בשליש באצבע שלישי ובמסכת יומא (ד' יט:) קרי צרדה אצבע שאצל הגודל וצרדה היינו צרה דדא של אגודל:
Tosafot on Eruvin 21a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
ת"ש גמל שראשו ורובו לפנים אובסין אותו בפנים והא איבוס כמאן דנקיט למנא [ונקיט לה] דמי. וקא בעי ראשו ורובו של גמל. ודחי ר' אלעזר שאני גמל הואיל וצוארו ארוך: תניא לא התירו פסי ביראות אלא לעולין לרגל ואוקימנא לבהמת עולי רגלים בלבד אבל אדם מטפס ויורד ושותה מטפס ועולה. פי' מטפס מסתרך מלשון שממית בידיה תתפש והיא בהיכלי מלך ואם הבורות רחבין שאין יכולין לטפס ולירד אפילו לאדם נמי. פי' אם היו הבורות רחבות שאין אדם יכול לטפס ולירד מותר למלאות גם לאדם ולא ימלא אדם ויתן לפני בהמתו אבל ממלא הוא ושופך והיא שותה מאיליה ואקשינן א"כ מה הועיל ראשה ורובה של פרה ואוקמה אביי (באותו) [באיבוס] העומד ברה"ר. איני והא אמרי' משמיה דשמואל לא הותרו פסי ביראות אלא לבאר מים חיים בלבד.
ואי לבהמה מים חיים למה לי ושנינן דלמא בעינן כעין מידי דחזי לאדם.
איכא דאמרי אמר רב יהודה בר אבא אמר רב אין בורגנין ולא פסי ביראות לא בבבל ולא בחוצה לארץ. פי' בורגנין כמין שובכין עשוין בשדות לאצור בהן תבואה ובמקום שמצוים בידקי דמיא דזמנין דסלקי ושטפי להו לא עבדי וכן אי חיישו משום גנבי לא שבקי פירי בבורגני הלכך בבבל דשכיחי בידקי דמיא ובחוצה לארץ דשכיחי גנבי לא עבדי בורגנין.
פסי ביראות נמי בבבל שכיחי מיא בכל מקום ולא צריכי להשקות ממי הבארות ובחוצה לארץ נמי לא שכיחי מתיבתא ולא צריכי רבים למיתי לפרקא במקום עולי רגלים.
א"ל רב חסדא למרי בריה דרב הונא אמרי דקא אתיתו בשבת מברנש לבי כנישתא דדניאל ג' פרסי אמאי סמכיתו אבורגנין והאמר אבוה דאימך אין בורגנין בבבל כלומר אין תורת בורגנין בבבל.
נפק אחוי ליה הנהו מתוותא פי' כגון כפרים שסמוכין זה לזה בתוך ע' אמות ושירים וכאלו הללו תלתא פרסי חדא מדינה היא כיון דלית בינייהו יתר רחב משבעים אמה ושירים כדתנן וכן ג' כפרים המשולשים אם יש בין ב' החיצונים קמ"א אמה ושליש אמה עשה האמצעי את שלשתן להיות אחד:
כתוב לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד אמר דוד ולא פירשו וכן איוב וכן יחזקאל עד שבא זכריה בן עדו ופירשו ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר אני רואה מגלה עפה ארכה עשרים באמה ורחבה עשרה באמה. פי' עפה כפולה כדמתרגמינן רבוע יהיה כפול ארבעה יהא עיף כי פשטת לה כמה הויא עשרים בעשרים והיא כתובה פנים ואחור כי קלפת להו משוית ליה לאחור בהדי פנים כמה הויא ארבעין בעשרין וכתיב שמים בזרת תכן נמצא העולם כולו זרת על זרת [שהן] ארבעין אמה בעשרין משתכח (בברייתא) [באורייתא] ת"ת אמה וכל אמתא אית בה ד' זרתות ב' זרתות אורך וב' זרתות רוחב. נמצא אורך המגילה שלשת אלפים ומאתים זרת ברוחב זרת וזו היא שיעור התורה נמצא שיעור העולם זרת והוא הג' אלפים ומאתים חלקים בתורה:
הדוד האחד תאנים טובים מאד אלו צדיקים גמורים והתאנים הרעות רשעים גמורים כו':
Rabbeinu Chananel on Eruvin 21a · Sefaria
Rashba
בעינן מידי דחזי לאדם איכא למידק והא אמרינן (לעיל עירובין כ, ב) לא הותרו פסי ביראות אלא לבהמת עולי רגלים, אם כן מאי איכפת לן במידי דחזי לאדם. ומסתברא לי דאי לאו דחזי לאדם לא הוו מתקני דלא חשו לבהמה טפי מלאדם, אלא דמשום דרוב ביראות אינן רחבין כל כך שלא יוכל האדם לטפס ולירד לפיכך לא הוצרכו לתקן עיקר התקנה בשביל אדם, שכל שאינו צריך לקולת הפסין אין מתירין לו, אבל בהמה שאי אפשר לה לעולם לטפס ולירד חשו לה משום הפסד בעלים. ונפקא מינה שאם היתה עיקר תקנה מחמת עולי רגלים ממש לעולם היה מותר לדלות ולשתות ואפילו בשאפשר לו לטפס ולירד, אבל השתא כל שיכול לטפס ולירד לא, הא בשאינו יכול לטפס אפילו אין שם בהמה כלל דולה לעצמה ושותה, וכדאמרינן ואם היו רחבין אפילו לאדם נמי. ואפילו בשאינן רחבין כל זמן שדלה לבהמה שותה ואינו נמנע. וכן נראה לי שאפילו אין שם בהמת עולי רגלים ויש שם שאר בהמות שאינן של עולי רגלים מותר לדלות להן ולהשקות, כיון שאי אפשר להן בלאו הכי, וכדי שלא יאמרו (לאו) [לזו] רשות היחיד (ולאו) [ולזו] רשות הרבים או כרמלית, וכיון שהותרו [הותרו] לכל מי שאינו יכול לטפס ולירד. ולא הותרו אלא לבהמת עולי רגלים דקתני, לא הותרו מתחילה קאמר, כלומר: לא נתקנה התקנה אלא מפני עולי רגלים, ונפקא מינה דשלא בזמן עולי רגלים ובמקום דלא שכיחי עולים לדבר מצוה כחוצה לארץ דלא שכיחי מתיבתא לא נתיר להם פסי ביראות, אבל במקום דשכיחי כיון דהותר הותר. והיינו דקתני לא הותרו ולא קתני אין פסי ביראות מותרין, כך נראה לי. והא דאמרינן לעיל (עירובין כ, א) חצר שנכנס ראשה לבין הפסין מהו לטלטל מתוכה לבין הפסין, בין לצורך בהמה כגון דלי או כלי לשתות בו לצורך אדם בשרחבין קאמר.
לא ימלא אדם כלי ויתן לפני בהמתו אבל שופך לפניה והיא שותה מאיליה. מפני שהבהמה חוץ לפסין כמו שהעמידה אביי קתני אבל שופך, לפי שאי אפשר ליתן בחוץ הכלי לפניה מחמת אותה גזירה דאבוס. אבל אם היתה הבהמה בפנים ואפילו אין ראשה ורובה בפנים, נותן הוא אפילו כלי מלא בפניה ואין צריך לשפוך לפניה.
מתוותא פירש ר"ח: כפרים. וכתבו בתוס' (ד"ה אחוי) דמכאן נלמוד לענין הגט שאפילו כפר קטן אם כתבו בו במתא פלונית כשר, דהכל נקרא מתא בין עיר קטנה בין עיר גדולה. ונראין הדברים דמתא היינו מקום וכדאמרינן (שבת קמה, ב) במתא שמאי דלא במתא תותבאי.
Rashba on Eruvin 21a · Sefaria
Ritva
אלא מה הועלו ראשו ורובו של פרה דקס״ד דפשיטא לן דכל היכא דנקיט לה ונקיט מנא לא בעי׳ ראשה יי מבוי בדבר זה דודאי לא כמו פסי ביראות אלא דהיכא דנקיט מנא ולא נקיט לה והא דתניא לא ימלא כו׳ באבוס העומד כו׳ וכיון שכן שמעי׳ שכן הלכה דנקיט פרה ונקיט לה לא בעי׳ ראשה ורובה בפנים ונקיט לה מנא ולא נקיט לה סגי לה בראשה ורובה בפני׳ כיון דאיכא מתיבתא: פי׳ ושמעי׳ מינה שלא לעולי רגלי׳ בלבד התירו אלא אף לבני מתיבת׳ וכל לצורך מצות הרבים:
דאיכא בקרא ואגבי פי׳ ובורגנין כי הני לית להו שום קביעות ולא חשיבי כלל לעשות מהם עיבור לעיר: לכל תכלה ראיתי קץ. פי׳ לכל דבר שנתת לו תכלית וקצבה ידעתי וראיתי קץ אותו השיעור כמה הוא אבל רחבה מצותיך מאד שלא ידעתי שיעורה. כי פשטת לה כמה הויא כו׳ כבר פירשה רש״י ז״ל ופשוטה היא מאד כי המגלה כשהיא עפה יש בה ארבעין אמות על עשרים אמות שהם ת״ת אמות והאמה מרובעת יש בה ארבע זרתות כדמוכח לעיל גבי המזבח והקרנות נמצא שיש בה שלשה אלפ׳ ומאתי׳ זרתות:
Ritva on Eruvin 21a · Sefaria
Meiri
יתבאר במקומות שבמסכתא זו שהבורגנין והם כעין סכות שדרים בהם בני אדם למכור בהם מזון לעוברי דרכים או לשמור [בהם] שדותיהם (מהם) או שעושין אותם שומרי העיר כל שהם בתוך שבעים אמה ושירים לעיר מתעברין עם העיר ומודדין מהם אלפים אמה מחוץ לעיר מכל מקום בבל אין בה דין בורגנין מפני ששטפי מים מצוים שם ומפסידין אותם ואין בורגנין אלא אם כן מתקיימים וכן אין דין בורגנין בשאר ארצות שהגנבים מצויים שם ומפסידין אותם וכן פסי ביראות אין מקילין בהם לא בבבל ולא בשאר ארצות שאין שם הולכי לדבר מצוה כגון לישיבות ולבתי מדרשות ואין היתר פסי ביראות אלא או לעולי רגלים או לבני ישיבה שהם כיוצא בהם למצוה. ומכל מקום בבורגנין כל שהן קיימים מודדי׳ מהם בכל מקום והוא שאף בבבל אמרוה כאן אמ׳ ליה רב חסדא למרי בריה דרב הונא אתיתון לבי מדרשא תלתא פרסי בשבתא אמאי סמכיתו אמ׳ ליה אבורגנין והא אמ׳ אבוה (דאמך) [דאבוה משמי׳ דרב] אין בורגנין בבבל. אחוי ליה הנהו מתואתא דמבלען בשבעים אמה ושירים כלומר כפרים שחרבו ועדיין יש בהן מחיצות קיימות:
גדולי המפרשי׳ שאלו מאחר שלא הותרו פסי ביראות אלא לעולי רגלים ולבהמותיהם היאך התירו למעלה טלטול מבין הפסים לחצר שראשה נכנס לפניהם ופתוחה להם ופרשוה שלא התיר אלא לצרך בהמתו כגון הכנסת האבוס והדלי והוצאתם וכיוצא באלו:
Meiri on Eruvin 21a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
תוס' בד"ה מידי דחזי לאדם בעינן כו' ומשמע להו ואובסים את הגמל היינו דשרי אף לטלטל המספוא תוך הפסין דאל"כ למאי קתני לה גבי פסין לפום סברא דהשתא דגבי פסי ביראות מתניא וק"ק דהא איכא תנאי דס"ל דלאו מידי דחזי לאדם בעינן כמ"ש התוס' לעיל ואימא דהך דאובסין את הגמל אתיא כוותייהו וק"ל:
Chidushei Halachot on Eruvin 21a · Sefaria
Maharam
בתוס' ד"ה אחד משלשת אלפים וכו' וגם סובר דוכל בשליש עפר הארץ שליש היינו אמה והוא עצמו וכו'. נ"ל להגיה לפי גירסת תוס' שלנו שהוא עצמו וכו' ודו"ק אבל מצאתי בתוספות ישנים גירסא אחרת וזה נוסחה וגם סבר דוכל בשליש עפר הארץ היינו שליש אמה והוא עצמו וכו' וזה נ"ל עיקר והפשט פשוט לפי גירסא זו וק"ל:
Maharam on Eruvin 21a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' א"ר יהודה אמר שמואל לא הותרו פסי ביראות עיין שבת דף צט ע"ב תוס' ד"ה אא"כ:
רש"י ד"ה ושמים חצי אמה על חצי אמה. עיין לעיל דף ד ע"א ברש"י ד"ה אלו הקרנות:
Gilyon HaShas on Eruvin 21a · Sefaria
Ben Yehoyada
וְכִי פָּשַׁטְתְּ לָהּ, הַוְיָא לָהּ עֶשְׂרִים בְּעֶשְׂרִים כתב הריטב"א ז"ל, כבר פירשה רש"י ז"ל ופשוטה היא מאד כי המגילה כשהיא עפה יש בה ארבעין אמות על עשרין אמות שהם שמונה מאות אמות, והאמה מרובעת יש בה ארבע זרתות כדמוכח לעיל גבי המזבח והקרנות נמצא שיש בה שלשה אלפים ומאתים זרתות עכ"ל. וצריך להבין מאי קא משמע לן זכריה הנביא ע"ה במספר זה של שלשה אלפים ומאתים זרתות מאחר דשיעור הזרת לא ידענו כי אין זה כשיעור זרת שלנו? ונראה לי בס"ד דקא משמע לן בסך הנז"ל שצריך לעסוק בתורה בארבע חלקיה, שהם פרד"ס [פשט, רמז, דרש, סוד] וגם צריך להוציאם בפה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (עירובין נד.) על פסוק (משלי ד, כב) כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם, 'למוציאהם בפה' ופרשנו הכונה בפה פתוחה ולא ינמנם וכמו שאמרו בגמרא (ברכות כב.) חזיה דהוה מנמנם ואמר לו: פתח פיך ויאירו דבריך! וכן ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דגריס בלחישה בטשא ביה (עירובין נג:) כי הלומד בלחישה לומד בפה סתומה אך הלומד בקו"ר לומד בפה פתוחה. ולכן לימוד התורה נרמז באות אל"ף רמז שהאדם ממשיך חוט של חסד הנקרא א"ל על ידי שלומד בפה פתוחה. והנה נודע פה פתוחה מספרה שמונה מאות ולכן לימוד ד' חלקים פרד"ס בפה פתוחה הנה המספר עולה שלשה אלפים ומאתים ועל זה רמז זכריה הנביא ע"ה במידה זו שנתן לתורה שבעל פה שלשה אלפים ומאתים זרתות והא דנעשה החשבון בזרתות שהוא חצי אמה לרמוז שהעוסק בתורה לא יראה עצמו חכם שלם אלא יחשוב תמיד שהוא עודנו כחצי ולכן אפילו החכמים הגדולים נקראים בשם תלמידי חכמים כי הם חושבים עצמם תלמידים ולא נעשו חכמים שלמים.
Ben Yehoyada on Eruvin 21a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Eruvin, daf 21, Amud Aleph, about 440 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 14 words
Opens “מְטַפֵּס וְעוֹלֶה מְטַפֵּס וְיוֹרֵד.…”
- Segment 230 words
Opens “אִינִי? וְהָאָמַר רַב יִצְחָק אָמַר רַב יְהוּדָה…”
- Segment 335 words
Opens “גּוּפָא: לֹא הוּתְּרוּ פַּסֵּי בֵירָאוֹת אֶלָּא לִבְהֵמָה…”
- Segment 414 words
Opens “מַתְקֵיף לַהּ רַב עָנָן: אִם כֵּן, מָה…”
- Segment 57 words
Opens “אֶלָּא: מָה הוֹעִיל רֹאשָׁהּ וְרוּבָּהּ שֶׁל פָּרָה?…”
- Segment 619 words
Opens “אָמַר אַבָּיֵי: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — בְּאֵיבוּס…”
- Segment 715 words
Opens “אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב:…”
- Segment 818 words
Opens “בּוּרְגָּנִין בְּבָבֶל לָא — דִּשְׁכִיחִי בִּידְקֵי, פַּסֵּי…”
- Segment 931 words
Opens “אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא…”
- Segment 1015 words
Opens “פַּסֵּי בֵירָאוֹת בְּבָבֶל לָא — דִּשְׁכִיחִי מַיָּא.…”
- Segment 1136 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְמָרִי בְּרֵיהּ דְּרַב…”
- Segment 129 words
Opens “נָפֵק וְאַחְוִי לֵיהּ הָנְהוּ מָתָווֹתָא, דְּמִבַּלְעָן בְּשִׁבְעִים…”
- Segment 1336 words
Opens “אָמַר רַב חִסְדָּא, דָּרֵישׁ מָרִי בַּר מָר:…”
- Segment 1423 words
Opens “אֲמָרוֹ דָּוִד וְלֹא פֵּירְשׁוֹ, דִּכְתִיב: ״לְכׇל תִּכְלָה…”
- Segment 1517 words
Opens “אֲמָרוֹ יְחֶזְקֵאל וְלֹא פֵּירְשׁוֹ, דִּכְתִיב: ״וַיִּפְרֹשׂ אוֹתָהּ…”
- Segment 1645 words
Opens “״קִינִים״ — זוֹ פּוּרְעָנוּתָן שֶׁל צַדִּיקִים בָּעוֹלָם…”
- Segment 1744 words
Opens “עַד שֶׁבָּא זְכַרְיָה בֶּן עִדּוֹ וּפֵירְשׁוֹ, דִּכְתִיב:…”
- Segment 1819 words
Opens “וּכְתִיב: ״מִי מָדַד בְּשׇׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת…”
- Segment 1923 words
Opens “וְאָמַר רַב חִסְדָּא, דָּרֵישׁ מָרִי בַּר מָר,…”
Sages named on this page
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Eruvin 21a · Segment 2 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא הוּתְּרוּ פַּסֵּי בֵירָאוֹת אֶלָּא…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Eruvin 21a · Segment 6 — “אָמַר אַבָּיֵי: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — בְּאֵיבוּס הָעוֹמֵד בִּרְשׁוּת…”
Original text
מְטַפֵּס וְעוֹלֶה מְטַפֵּס וְיוֹרֵד.
must climb up and climb down into the well, and drink there.
אִינִי? וְהָאָמַר רַב יִצְחָק אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא הוּתְּרוּ פַּסֵּי בֵירָאוֹת אֶלָּא לִבְאֵר מַיִם חַיִּים בִּלְבַד. וְאִי לִבְהֵמָה, מָה לִי חַיִּים מָה לִי מְכוּנָּסִין? בָּעִינַן מִידֵּי דַּחֲזֵי לְאָדָם.
The Gemara raises a difficulty: Is that so? Is the allowance of upright boards for animals alone? Didn’t Rav Yitzḥak say that Rav Yehuda said that Shmuel said: Upright boards surrounding wells were permitted only where the wells contain potable, running spring water? If the allowance is only for animals, what is the difference to me if it is spring water and what is the difference to me if it is collected water? Granted, collected water is inferior to spring water, but it is still suitable for animals to drink. The Gemara answers: We require something that is fit for humans.
גּוּפָא: לֹא הוּתְּרוּ פַּסֵּי בֵירָאוֹת אֶלָּא לִבְהֵמָה בִּלְבַד, אֲבָל אָדָם מְטַפֵּס וְעוֹלֶה מְטַפֵּס וְיוֹרֵד. וְאִם הָיוּ רְחָבִין, אֲפִילּוּ לְאָדָם נָמֵי. וְלֹא יְמַלֵּא אָדָם מַיִם וְיִתֵּן לִפְנֵי בְהֶמְתּוֹ, אֲבָל מְמַלֵּא הוּא וְשׁוֹפֵךְ לִפְנֵי בְּהֵמָה וְשׁוֹתָה מֵאֵילֶיהָ.
The Gemara examines the baraita cited in the course of the previous discussion. Returning to the matter itself, the statement quoted above: Upright boards surrounding wells were permitted only for cattle, but a person must climb up and climb down into the well and drink there. But if the wells were too wide for him to climb, they are permitted for a person as well. A person may not fill a bucket with water and hold it before his animal on Shabbat, but he may fill it and pour it out before the animal into a trough, and the animal drinks of its own accord.
מַתְקֵיף לַהּ רַב עָנָן: אִם כֵּן, מָה הוֹעִילוּ פַּסֵּי בֵירָאוֹת? מָה הוֹעִילוּ?! לְמַלּאוֹת מֵהֶן!
Rav Anan strongly objects to this explanation: If so, what purpose do the boards surrounding a well serve? The Gemara immediately expresses its surprise: How can he ask what purpose do they serve? They allow people to draw water from the wells, which would otherwise be prohibited.
אֶלָּא: מָה הוֹעִיל רֹאשָׁהּ וְרוּבָּהּ שֶׁל פָּרָה?
Rather, Rav Anan’s question should be understood as follows: What purpose is served in requiring that the enclosed area be large enough for the cow’s head and most of its body, if in any case the cow may not be given to drink straight from the bucket?
אָמַר אַבָּיֵי: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — בְּאֵיבוּס הָעוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרוֹחַב אַרְבָּעָה וְרֹאשׁוֹ נִכְנָס לְבֵין הַפַּסִּין וְכוּ׳.
Abaye said: In fact, it is permitted to give the animal to drink in any manner in the area enclosed by the boards surrounding the well. With what are we dealing here? We are dealing with a special case, with a manger or trough that stands in the public domain, and is ten handbreadths high and four handbreadths wide, i.e., it constitutes a private domain, and one end of it interposes into the area between the upright boards surrounding a well. In such a case, the Sages prohibited one to fill a bucket with water in the area enclosed by the upright boards and hold it before his animal; they were concerned that the manger might become damaged, and one might come to carry the bucket from the private domain into the public domain or vice versa while fixing the damaged manger.
אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב: אֵין בּוּרְגָּנִין בְּבָבֶל, וְלֹא פַּסֵּי בֵירָאוֹת בְּחוּץ לָאָרֶץ.
It is prohibited to walk more than two thousand cubits from a city on Shabbat. However, if there are small watchmen’s huts [ burganin ] outside the city that are relatively close together, they are considered part of the city, and consequently the two thousand cubit limit is measured from the last such hut. Rav Yirmeya bar Abba said that Rav said: The law with regard to these huts [ burganin ] does not apply in Babylonia, nor does the allowance with regard to upright boards surrounding a well apply outside of Eretz Yisrael.
בּוּרְגָּנִין בְּבָבֶל לָא — דִּשְׁכִיחִי בִּידְקֵי, פַּסֵּי בֵירָאוֹת בְּחוּץ לָאָרֶץ לָא — דְּלָא שְׁכִיחִי מְתִיבָתָא. אֲבָל אִיפְּכָא עָבְדִינַן.
The Gemara explains: The law with regard to huts does not apply in Babylonia because floods are common there; and since the huts are liable to be swept away by the floodwaters, they are not regarded as dwellings. The allowance with regard to upright boards surrounding a well does not apply outside of Eretz Yisrael, because yeshivot are not common there, and the allowance was only granted to those traveling for the sake of a mitzva such as Torah study. But we do say the opposite, i.e., we apply the law of huts outside of Eretz Yisrael and we apply the allowance of upright boards surrounding a well in Babylonia.
אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב: אֵין בּוּרְגָּנִין וּפַסֵּי בֵירָאוֹת, לֹא בְּבָבֶל וְלֹא בַּחוּץ לָאָרֶץ. בּוּרְגָּנִין בְּבָבֶל לֹא — דִּשְׁכִיחִי בִּידְקֵי, בְּחוּץ לָאָרֶץ נָמֵי לָא — דִּשְׁכִיחִי גַּנָּבֵי.
The Gemara cites an alternative version of the previous discussion. Some say that Rav Yirmeya bar Abba said that Rav said: The laws with regard to huts and upright boards surrounding a well apply neither in Babylonia specifically, nor outside of Eretz Yisrael generally. The Gemara explains: The law with regard to huts does not apply in Babylonia, because floods are common there. It also does not apply outside of Eretz Yisrael, because thieves who steal from such huts are common there; therefore, people do not regard the huts as dwellings.
פַּסֵּי בֵירָאוֹת בְּבָבֶל לָא — דִּשְׁכִיחִי מַיָּא. בְּחוּץ לָאָרֶץ נָמֵי לָא — דְּלָא שְׁכִיחִי מְתִיבָתָא.
The allowance with regard to upright boards surrounding a well does not apply in Babylonia, because water is common there. Babylonia has many rivers and canals, and therefore wells are not essential there. Outside of Eretz Yisrael in general it also does not apply, because yeshivot are not common there.
אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְמָרִי בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: אָמְרִי אָתֵיתוּ מִבַּרְנִשׁ לְבֵי כְנִישְׁתָּא דְּדָנִיֵּאל דַּהֲוָה תְּלָתָא פַּרְסֵי בְּשַׁבְּתָא, אַמַּאי סָמְכִיתוּ — אַבּוּרְגָּנִין? הָא אָמַר אֲבוּהּ דַּאֲבוּהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: אֵין בּוּרְגָּנִין בְּבָבֶל!
Rav Ḥisda said to Marei, son of Rav Huna, son of Rav Yirmeya bar Abba: People say that you walk from the city of Barnish to Daniel’s synagogue, which is a distance of three parasangs [ parsei ], on Shabbat. Upon what do you rely? Do you rely on the huts located at the city’s outskirts that extend the Shabbat boundary toward the synagogue? Didn’t your father’s father say in the name of Rav: The law of huts does not apply in Babylonia?
נָפֵק וְאַחְוִי לֵיהּ הָנְהוּ מָתָווֹתָא, דְּמִבַּלְעָן בְּשִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִים.
Marei then went out and showed Rav Ḥisda certain ruins of towns that were subsumed within a distance of seventy cubits and a remainder, two-thirds of a cubit, of each other. He relied upon the ruins, rather than upon the huts, to be permitted to walk the entire distance from Barnish to Daniel’s synagogue.
אָמַר רַב חִסְדָּא, דָּרֵישׁ מָרִי בַּר מָר: מַאי דִּכְתִיב ״לְכׇל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד״, דָּבָר זֶה אֲמָרוֹ דָּוִד וְלֹא פֵּירְשׁוֹ, אֲמָרוֹ אִיּוֹב וְלֹא פֵּירְשׁוֹ, אֲמָרוֹ יְחֶזְקֵאל וְלֹא פֵּירְשׁוֹ, עַד שֶׁבָּא זְכַרְיָה בֶּן עִדּוֹ וּפֵירְשׁוֹ.
Rav Ḥisda said: Mari bar Mar interpreted homiletically: What is the meaning of that which is written: “I have seen a limit to every purpose; but Your commandment is exceedingly broad” (Psalms 119:96)? This idea with regard to the breadth of the Torah was stated by David, but he did not explain it; it was stated by Job, but he too did not explain it; it was stated by Ezekiel, but he also did not explain it, until Zechariah, son of Berechiah, son of Iddo, came and explained it.
אֲמָרוֹ דָּוִד וְלֹא פֵּירְשׁוֹ, דִּכְתִיב: ״לְכׇל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד״. אֲמָרוֹ אִיּוֹב וְלֹא פֵּירְשׁוֹ, דִּכְתִיב: ״אֲרוּכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם״.
Rav Ḥisda explains: This idea was stated by David, but he did not explain it, as it is written: “I have seen a limit to every purpose; but Your commandment is exceedingly broad,” i.e., he stated that the Torah is exceedingly broad, but he did not explain how broad. And likewise this idea was stated by Job, but he too did not explain it, as it is written: “Its measure is longer than the earth and broader than the sea” (Job 11:9).
אֲמָרוֹ יְחֶזְקֵאל וְלֹא פֵּירְשׁוֹ, דִּכְתִיב: ״וַיִּפְרֹשׂ אוֹתָהּ לְפָנַי וְהִיא כְתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר וְכָתוּב אֵלֶיהָ קִינִים וָהֶגֶה וָהִי״.
And similarly, it was stated by Ezekiel, but he also did not explain it, as it is written: “And He spread it,” the scroll, “before me, and it was written inside and outside; and in it was written lamentations, and melody [ hegeh ], and woe [ vahi ]” (Ezekiel 2:10).
״קִינִים״ — זוֹ פּוּרְעָנוּתָן שֶׁל צַדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״קִינָה הִיא וְקוֹנְנוּהָ״. ״וָהֶגֶה״ — זוֹ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר״. ״וָהִי״ — זוֹ הִיא פּוּרְעָנוּתָן שֶׁל רְשָׁעִים לֶעָתִיד לָבֹא, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״הֹוָה עַל הֹוָה תָּבֹא״.
The Gemara explains: “Lamentations,” this refers to the punishment of the righteous in this world, and so it is stated: “It is a lamentation and they shall make lament with it” (Ezekiel 32:16). “And melody [ hegeh ],” this refers to the reward of the righteous in the World-to-Come, and the proof that this word is an expression of joy is the verse that states: “Upon an instrument of ten strings, and upon the harp, to the melody [ higayon ] of a lyre” (Psalms 92:4). And “woe [ vahi ],” this is the punishment of the wicked in the World-to-Come, and so it states: “Calamity [ hova ] shall follow upon calamity” (Ezekiel 7:26).
עַד שֶׁבָּא זְכַרְיָה בֶּן עִדּוֹ וּפֵירְשׁוֹ, דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רוֹאֶה וָאוֹמַר אֲנִי רוֹאֶה מְגִילָּה עָפָה אׇרְכָּהּ עֶשְׂרִים בָּאַמָּה וְרׇחְבָּהּ עֶשֶׂר בָּאַמָּה״. וְכִי פָּשְׁטַתְּ לַהּ, הָוְיָא לַהּ עֶשְׂרִין בְּעֶשְׂרִין. וּכְתִיב: ״הִיא כְתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר״, וְכִי קָלְפַתְּ לַהּ, כַּמָּה הָוְיָא לַהּ — אַרְבְּעִין בְּעֶשְׂרִין.
But nonetheless, Ezekiel did not explain the extent of the Torah, until Zechariah, son of Berechiah, son of Iddo, came and explained it, as it is written: “And he said to me: What do you see? And I said: I see a flying [ afa ] scroll; the length of it is twenty cubits, and the breadth of it is ten cubits” (Zechariah 5:2). Since the scroll was flying, the implication is that it had two equal sides, so that when you open it, it is twenty by twenty cubits. And it is written: “And it was written inside and outside,” i.e., on both sides. And when you peel them apart and separate the two sides, how much is it? Its entire area amounts to forty by twenty cubits, or eight hundred of God’s cubits.
וּכְתִיב: ״מִי מָדַד בְּשׇׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וְגוֹ׳״ — נִמְצָא כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ אֶחָד מִשְּׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתַיִם בַּתּוֹרָה.
In order to determine the measure of God’s cubit, the Gemara cites a verse that describes the size of the span between God’s thumb and little finger, in a manner of speaking. And it is written: “Who has measured the waters in the hollow of His hand, and meted out heaven with the span, and comprehended the dust of the earth in a measure” (Isaiah 40:12). If the entire world measures one square span, which is a quarter of one square cubit, we find according to this calculation that the entire world is one part in three thousand and two hundred of the Torah.
וְאָמַר רַב חִסְדָּא, דָּרֵישׁ מָרִי בַּר מָר, מַאי דִּכְתִיב: ״וְהִנֵּה שְׁנֵי דּוּדָאֵי תְאֵנִים מוּעָדִים לִפְנֵי הֵיכַל ה׳. הַדּוּד הָאֶחָד תְּאֵנִים טוֹבוֹת מְאֹד כִּתְאֵנֵי
And Rav Ḥisda further said: Mari bar Mar interpreted homiletically: What is the meaning of that which is written: “The Lord showed me, and behold two baskets of figs were set before the temple of the Lord, after Nebuchadrezzar king of Babylon had carried away captive Jeconiah, son of Jehoiakim, the king of Judah, and the princes of Judah with the craftsmen and the smiths, from Jerusalem, and had brought them to Babylon. One basket [ dud ] had very good figs, like the figs