Commentary page
Eruvin 102b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerEruvin 102b
Eruvin 102b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 322 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
בשיפועה מכנגד אמצעית גגה עד מקום ששפת יריעה כלה שם לא הרחיב טפח דהוי כולה כדופן ואין כאן אהל כלל אבל הרחיבה כל דופן ודופן באלכסונה טפח הוי ההוא אלכסון אע"פ שהוא משופע קרוי אהל כרבנן דפליגי אדרבי אליעזר במסכת סוכה (דף יט:) כך שמעתי וקשיא לי איזו מטה שאין ברחבה שני טפחים או ג' חסר משהו שיהיה בגגה פחות מטפח ושני שיפועיה כל אחד פחות מטפח וי"ל שהמטה רחבה כמשפטה ונקליטין הרבה יוצאין הימנה לשני ראשיה ועולין למעלה סדורין אחד נמוך ואחד גבוה וקנים נתונים עליהם מנקליטין שבראשה לנקליטין שברגליה ופורס על המטה שתים ושלש כילות קטנות בגגה ויריעה גדולה פרוסה סביב המטה לדפנות:
סיינא שרי כובע של לבד שקורין פלטרי מותר לצאת בו בשבת:
הא דאית ביה טפח שיוצא טפח רוחב שפתו להלן מראשו אסיר דהוי אהל:
שרביב בגלימיה האריך בטליתו להלן מראשו והוציאה טפח הכי נמי דאסור:
אלא הא דמיהדק הא דלא מיהדק וטעמא לא משום אהל הוא אלא דילמא נפיל מרישיה ואתי לאתויי הלכך כי מיהדק וקשור ברצועה תחת צוארו שרי ואי לא אסור:
מתני' מחזירין ציר התחתון של דלת חלון שידה תיבה ומגדל שפתחיהם מצדיהן דציר התחתון כל זמן שלא יצא העליון נוח להחזירו ואין כאן בנין:
אבל לא במדינה גזירה שמא יתקע בגרזן או במקבות דהויא מלאכה:
והעליון כאן וכאן אסור דכיון שיצא העליון כולו נופל והוי כבונה וקא סבר יש בנין בכלי ומלאכה לא הותרה אפילו במקדש:
27 more comments on this page.
Rashi on Eruvin 102b · Sefaria
Tosafot
הא דמיהדק הא דלא מיהדק פירש בקונטרס דטעמא לאו משום אהל הוא ולפי זה מותרין אותן כובעין של לבד אע"פ שמאהיל טפח ובלבד שיהיה קשור תחת גרונו שלא יפול ואתי לאיתויי ד' אמות ברה"ר אבל ר"ח מפרש דמיהדק אסור כשהטפח היוצא מן הכובע חזק שאינו נכפף ונראה אהל ולפי זה כובעים אסורין:
והעליון כאן וכאן אסור פי' בקונטרס דקסבר יש בנין וסתירה בכלים דעל שידה תיבה ומגדל קאמר לה בגמרא ותימה אטו מתני' כב"ש דלב"ה אין בנין וסתירה בכלים בפ"ב דביצה (דף כב.) ועוד קשה דבגמרא גבי והעליון כאן וכאן אסור שמא יתקע דחק לפרש דשמא יתקע קאי על תחתון דאי אעליון לא היה אסור במקדש דאין שבות במקדש ודוחק גדול הוא ונראה לר"י דאפילו ציר העליון הוא דרבנן דשבות גדולה כזה לא התירו במקדש וטובא אשכחן דלא התירו במקדש כגון סידור הקנים ונטילתן דאינו דוחה את השבת:
מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה פי' בקונט' גזירה שמא ימרח אבל לשחיקת סממנין ליכא למיחש כיון דמאתמול הוה עילויה וקשה דבפרק במה אשה (שבת דף סד:) אמר אשה יוצאה בפילפל ובגרגיר מלח ואם נפל לא תחזיר ואמאי כיון דכבר הוי עילויה ויש לומר דהתם טעמא לפי שנראית כמו שמתכוון להוציא לחוץ ואתי למשרי הוצאה והר"ר יוסף פירש לשם הטעם משום שחיקת סממנים וכן יש לפרש בשמעתין ונקט רטיה לרבותא אף על גב דאיכא למיחש לשחיקת סממנין ולמירוח אפי' הכי מחזירין במקדש:
רטיה שפירשה מחזירין אותה וא"ת ומ"ש דאמר גבי פילפל ובגרגיר מלח נפל לא תחזיר וי"ל דהך דפילפל איירי שנפל על גבי קרקע והכא שנפל על גבי כלי כדקאמר רב חסדא בסמוך ורב אשי דקאמר בסמוך לא שמיע לי לא קאי אדרב חסדא כדפירש בקונטרס אלא קאי אהלכה כר' יהודה אבל אמילתא דרב חסדא לא פליג ומודה דלא שרו רבנן אלא בכלי ועוד י"ל ההיא דגרגיר מלח אתי כרבי יהודה דאסר הכא:
אמר מר בר רב אשי הוה קאימנא קמיה דרבא ר"ח גרס קמיה דאבא וכן נראה דל"ג קמיה דרבא דיום שמת רבא נולד רב אשי:
קושרין נימא כו' ואם לכתחילה כאן וכאן אסור פירש בקונטרס שלא היתה שם מאתמול ור"י מפרש לכתחילה אפילו נפסקה היום ורצה לשלשלה ולעשותה בלא קשר זהו לכתחילה:
Tosafot on Eruvin 102b · Sefaria
Rav Nissim Gaon
מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה במסכ' יום טוב בפר' א' גרסי מאי טעמ' התירו חזרת רטייה במקדש ואוקמוה בכהן שעובד עבודה והינו דאמ' עולא ג' דברים התירו סופן משום תחילתן ואלו הן עור לפני הדריסה ותריסי חנויות וחזרת רטיה במקדש קמ"ל הותרו סופן משום תחילתן כהן דבר עבודה אין דלאו בר עבודה לא:
ר' אליעזר אומ' מכשירי מצוה דוחה את השבת עיקר דבריו במס' שבת בפר' ר' אליעזר אומ' אם לא הביא כלי מערב שבת דתנן ועוד אמ' ר' אליעזר כורתין עצים לעשות פחמים ולעשות ברזל ותניא מילה וכל מכשיריה דוחין את השבת דברי ר' אליעזר ורבנן דפליגי עליה סברי כר' עקיבה דאמ' מילה עצמה דאי איפשר לעשותה מערב שבת דוחה את השבת אבל מכשיריה דאיפשר לעשותן מערב שבת אין דוחין את השבת:
Rav Nissim Gaon on Eruvin 102b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
הנך דכרי פי' אלים דהוו לרב הונא ביממא בעי טולא ובלילה בעו אוירא ואתא לקמיה דרב וא"ל זיל כרוך בודייא ושייר בה טפח (פרוס) [פירוש] ושדייה (לדיר) [לבודייא] ע"ג עצים מע"ש וליהוי הבודיא כרוכה על גבי העצים לילי שבת כדי שיהא האויר נכנס על הצאן ומחר בשעת החמה פרוס גם שאר הבודיא וכסה בה העצים להיות להן צל דכיון דהוה בה מאתמול פריסה מקצת הבודיא טפח נעשה אותו טפח מאתמול אהל עכשיו מוסיף על אהל עראי אתה ושרי לך. וילון פי' פרוכת. אמר שמואל משום ר' חייא כילת תנים מותר לנטותה כו' אבל יש בגגה טפח או פחות מג' סמוך לגג רחב טפח או נחתא מפוריא טפח או אית בשיפועא טפח. אי אית חד מהנך אסיר ושיפועי אהלים כאהלים דמו. סייאנא. פי' הכובע שעל ראש האדם שיש לו כנפים יוצאות כגון שפתים פשוטות גועות על הפנים מפני השמש אם מהדק אפי' יש בו טפח שרי ואי לא אסיר:
מתני' מחזירין ציר התחתון במקדש.
ת"ר ציר דלת של שידה ושל תיבה ושל מגדל כו' פי' שמא יתקע בה מסמר.
יהודה אמר פרשה אין מחזירין אותה כלל אלא הוחלקה במכה למטה דוחקה למעלה על גבי מכה וכן אם הוחלקה למעלה דוחקה למטה ומגלה מקצת רטיה ומקנח פי המכה וחוזר ומגלה מקצת רטייה ומקנח פי המכה כו'. אמר רב חסדא לא שנו אלא שפירשה ע"ג כלי דת"ק מתיר להחזירה ור' יהודה אוסר. אבל פירשה ע"ג קרקע דברי הכל אסור להחזירה.
אמר מר בר רב אשי הוינא קאים קמיה אבא כו' וקי"ל כרב אשי דהוה בתרא.
Rabbeinu Chananel on Eruvin 102b · Sefaria
Rashba
אלא לא קשיא הא דמיהדק הא דלא מיהדק פי' ר"ח לעולם משום אהל, וכשמיהדק הוי ליה כאהל אבל גלימא דלא מיהדק לא הוי כאהל ושרי, וכן עיקר.
Rashba on Eruvin 102b · Sefaria
Meiri
כובע של לבד העשוי להניחו על הראש מפני הגשמים או מפני החמה אעפ״י שיש בו שפה סביב שהוא עושה צל כמו אהל מותר ללבשו ובלבד שיהא מהודק על ראשו כדי שלא יפול ויבא להביאו. וגדולי המחברים כתבו בענין הדוק זה כונה אחרת:
המשנה העשירית והכונה בה בביאור ענין החלק הרביעי והוא שאמר מחזירין ציר התחתון במקדש. פי׳ שהרבה דברים של איסור שבת הותרו במקדש וחזרת ציר תחתון בדלת הואיל ולא יצא העליון נוחה הרבה אלא שנאסרה מחשש שמא יתקע ובמקדש לא חששו והעליון כאן וכאן אסור שבעליון דרכו לתקוע במקבות וגרזן ור׳ יהודה מתיר בעליון במקדש ובתחתון במדינה. ויש מפרשי׳ והעליון כאן וכאן אסור כשיצא אף העליון ומפני שהתחתון יוצא תחלה הוא תופשה בלשון זה. ונמצא שר׳ יהודה מתיר אף כשיצאו שניהם והלכה כחכמים. ובגמרא פרשו בדלת של שידה תיבה ומגדל במקדש מחזירין ר״ל התחתון ובמדינה דוחקין אם לא יצא כלו מנקב האסקופה אלא שקרוב לצאת והעליון כאן וכאן לא יחזיר שמא יתקע ואם תקע חייב חטאת. של בור ושל דות ושל יציע לא יחזיר ואם החזיר חייב חטאת מפני שאין אלו חוזרין לצירם אלא בדוחק גדול וחזרתם בתקיעה. ויש מפרשי׳ שהציר שלהם בקרקע והרי זה בנין גמור. מחזירין רטיה במקדש ר״ל מי שהיתה לו מכה בידו והניח רטיה עליה מבעוד יום והוצרך ליטלה בשבת מצד שרצה לעבוד עבודה ונמצאת הרטיה חציצה לו ולאחר עבודה רשאי להחזירה שאם לא תתיר חזרתה נמנע מעבודתו וזה אחד מן הדברים שהתירו סופם משום תחלתם כמו שביארנו במסכת יום טוב. אבל לא במדינה גזרה שמא יניח מתחלה והנחה לכתחלה כאן וכאן אסור מפני שני דברים. אחד משום רפואה ואחד שמא ימרח הרטייה וזהו [ממחק] הנזכר באבות מלאכות. ומכל מקום מה שאין בו חששות אלו אלא שמגין מותר להחזיר אף במדינה. והוא שאמרו יוצאין בציפי צמר ובפיקורין כמו שביארנו במקומו. קושרין נימא (בשבת) [במקדש] ר״ל נימת כנור של שיר קרבן שנפסקה קושרין אותה להכשירה לזמר. ובגמ׳ פרשוה לדעת ר׳ אליעזר שסובר מכשירי מצוה דוחין את השבת אף במה שהיה אפשר מבערב וכל שכן בזו שנפסקה בשבת ואין הלכה כדבריו כמו שביארנו במסכת שבת פרק מילה. ומעתה לענין פסק לא קשירה דוקא אלא עניבה. ויש פוסקים אף בקשירה גמורה מפני שמכשירין אלו לא היה אפשר לו לעשותן מבערב שהרי נפסקה הנימא בשבת וכדעת ר׳ יהודה שמתיר במכשירין שאי אפשר לו לעשותם מבערב. והיתר זה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. פירושו אף לדעת האומר שאין עיקר שירה בכלי אלא בפה ובמדינה אסור שמא יקשור מתוך שהדבר מצוי ושהוא קפיד בה על הכנור ולכתחלה ר״ל להניח בה נימא חדשה שלא היתה שם מעולם כאן וכאן אסור.
Meiri on Eruvin 102b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה לר"י כו' והא דתניא עונבה רבנן כו' היא וכיון דאפשר בעניבה כו' עכ"ל אבל אם לא היה אפשר בעניבה היה מותר לקשור דס"ל נמי כר"א דמכשירי מצוה דוחין שבת ולא תקשי להו לרבנן אי אליבא דר"א אפילו לכתחילה נמי דאימא דקושטא הוא דאפילו לכתחלה ודקתני נימא שנפסקה לרבותא דאפ"ה לא היה קושרה אלא עונבה וק"ל:
תוס' בד"ה הא דמיהדק כו' אבל ר"ח מפרש דמיהדק אסור כו' שאינו נכפף ונראה אהל כו' עכ"ל ולפי זה ל"ג אלא ל"ק ועיין ברא"ש פרק תולין וק"ל:
בד"ה מחזירין רטיה כו' גזירה שמא ימרח אבל לשחיקת כו' כיון דמאתמול כו' עכ"ל דאל"כ אמאי נקט רטיה דשייך ביה נמי מירוח ולא נקט שאר דברים דלא שייך ביה מירוח אלא שחיקת סממנין ואפ"ה אסור במדינה וכ"ה בתוס' פרק במה אשה אלא כיון דמאתמול הוה עילויה ליכא ביה משום שחיקת סממנין ומיהו בסיפא אם בתחילה כאן וכאן אסור כיון דלא הוה עילויה מאתמול אית ביה נמי משום שחיקת סממנין וה"ל למנקטיה לרבותא בשאר דברים ולא ברטיה דשייך ביה מירוח אלא משום רישא נקטיה הכי גם בסיפא ודו"ק:
בד"ה רטיה שפירשה כו' וי"ל דהך דפילפל איירי שנפל ע"ג קרקע והכא שנפל על גבי כלי כו' עכ"ל ולעיל שהקשו לפ"ה דלא שייך הכא שחיקת סממנין מההיא דפילפל ולא תירצו בכה"ג דההיא דפילפל שנפל על גבי קרקע והכא ע"ג כלי דא"כ לטעמא דשמא ימרח נמי אמאי אוסר כיון שנפל ע"ג כלי ודו"ק:
Chidushei Halachot on Eruvin 102b · Sefaria
Gilyon HaShas
מתני' קושרין נימא עיין סוכה דף נ ע"ב ד"ה ורבנן:
Gilyon HaShas on Eruvin 102b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Eruvin, daf 102, Amud Bet, about 322 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 111 words
Opens “בְּשִׁיפּוּעָהּ טֶפַח, אֲבָל יֵשׁ בְּשִׁיפּוּעָהּ טֶפַח —…”
- Segment 223 words
Opens “וְאָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: סְיָינָא…”
- Segment 38 words
Opens “אֶלָּא מֵעַתָּה: שַׁרְבֵּיב בִּגְלִימֵיהּ טֶפַח, הָכִי נָמֵי…”
- Segment 410 words
Opens “אֶלָּא, לָא קַשְׁיָא: הָא — דְּמִיהַדַּק, הָא…”
- Segment 522 words
Opens “מַתְנִי׳ מַחְזִירִין צִיר הַתַּחְתּוֹן בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא…”
- Segment 628 words
Opens “גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: צִיר דֶּלֶת שִׁידָּה תֵּיבָה…”
- Segment 713 words
Opens “שֶׁל בּוֹר וְשֶׁל דּוּת וְשֶׁל יָצִיעַ —…”
- Segment 813 words
Opens “מַתְנִי׳ מַחְזִירִין רְטִיָּה בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה.…”
- Segment 936 words
Opens “גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: רְטִיָּה שֶׁפֵּרְשָׁה מֵעַל גַּבֵּי…”
- Segment 1012 words
Opens “וּרְטִיָּה עַצְמָהּ לֹא יְקַנֵּחַ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמָרֵחַ.…”
- Segment 1127 words
Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי…”
- Segment 1243 words
Opens “אָמַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי: הֲוָה קָאֵימְנָא…”
- Segment 139 words
Opens “אָמַר לִי: לָא שְׁמִיעַ לִי, כְּלוֹמַר לָא…”
- Segment 1413 words
Opens “מַתְנִי׳ קוֹשְׁרִין נִימָא בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה.…”
- Segment 1520 words
Opens “גְּמָ׳ וּרְמִינְהוּ: נִימַת כִּנּוֹר שֶׁנִּפְסְקָה — לֹא…”
- Segment 1614 words
Opens “לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר מַכְשִׁירֵי מִצְוָה דּוֹחִין אֶת…”
- Segment 176 words
Opens “אִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אֲפִילּוּ לְכַתְּחִילָּה נָמֵי!…”
- Segment 1810 words
Opens “אֶלָּא, לָא קַשְׁיָא: הָא — רַבִּי יְהוּדָה,…”
- Segment 194 words
Opens “וְרַבִּי יְהוּדָה אַלִּיבָּא דְּמַאן?…”
Sages named on this page
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Eruvin 102b · Segment 11 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. אָמַר רַב…”
Encyclopedia entries citing this page
- Rabbi Ashi · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Rabbi Ashi, a prominent Amora, was head of the Academy of Mata Mehasya for many decades, where he initiated the monumental task…
Cited source: Eruvin 102b
All 14 sources this entry cites
Original text
בְּשִׁיפּוּעָהּ טֶפַח, אֲבָל יֵשׁ בְּשִׁיפּוּעָהּ טֶפַח — שִׁיפּוּעֵי אֹהָלִים כְּאֹהָלִים דָּמוּ.
its incline does not extend a handbreadth from the center to each side. However, if its incline extends a handbreadth from the center to the side, the halakha is that the inclines of tents are considered like tents, and it is therefore prohibited to suspend them.
וְאָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: סְיָינָא — שְׁרֵי. וְהָתַנְיָא אָסוּר! לָא קַשְׁיָא: הָא — דְּאִית בֵּיהּ טֶפַח, הָא — דְּלֵית בֵּיהּ טֶפַח.
And Rav Sheisha, son of Rav Idi, said: With regard to a stiff felt hat [ sayna ], it is permitted to wear it on Shabbat. The Gemara raises a difficulty: But wasn’t it taught in a baraita that wearing this hat is prohibited? The Gemara answers: It is not difficult. This baraita , which prohibits wearing a felt hat, is referring to a case where the hat extends a handbreadth from the person’s head and is therefore regarded as a tent; whereas that statement by Rav Sheisha, who permits doing so, is referring to a case where it does not extend a handbreadth from one’s head.
אֶלָּא מֵעַתָּה: שַׁרְבֵּיב בִּגְלִימֵיהּ טֶפַח, הָכִי נָמֵי דְּאָסוּר?
The Gemara is surprised at this answer: But if that is so, one who pulled his cloak a handbreadth beyond his head, is it also prohibited for him to do so? This is unreasonable, as it is an article of clothing, not a tent.
אֶלָּא, לָא קַשְׁיָא: הָא — דְּמִיהַדַּק, הָא — דְּלָא מִיהַדַּק.
Rather, the previous explanation must be rejected, as the issue with regard to a felt hat is not whether it is considered a tent, but whether there is concern that one might come to carry it in the public domain if it falls from his head. This is not difficult; this statement of Rav Sheisha, which permits it, is referring to a case where the hat fits snugly on his head. There is no concern lest the hat fall and one will come to carry it; therefore it is permitted to wear it. Conversely, that baraita , which prohibits wearing this hat, is referring to a case where it does not fit snugly on his head. It is therefore liable to fall, and one might come to carry it in the public domain.
מַתְנִי׳ מַחְזִירִין צִיר הַתַּחְתּוֹן בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה. וְהָעֶלְיוֹן — כָּאן וְכָאן אָסוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָעֶלְיוֹן — בַּמִּקְדָּשׁ, וְהַתַּחְתּוֹן — בַּמְּדִינָה.
MISHNA: One may restore the lower hinge pin of the door of a carriage, box, or cupboard that becomes dislocated to its place on Shabbat in the Temple, as this action is prohibited by rabbinic decree, which is not in effect in the Temple; but it may not be restored to its place in the rest of the country. And restoring the upper hinge pin is prohibited in both places, as this is considered building, a labor prohibited by Torah law, which applies everywhere. Rabbi Yehuda says: Restoring the upper hinge pin to its place is permitted in the Temple, while one may restore the lower one to its place even in the rest of the country.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: צִיר דֶּלֶת שִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל, בַּמִּקְדָּשׁ — מַחֲזִירִין, בַּמְּדִינָה — דּוֹחֲקִין. וְהָעֶלְיוֹן — כָּאן וְכָאן לֹא יַחֲזִיר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְקַע. וְאִם תָּקַע — חַיָּיב חַטָּאת.
GEMARA: The Sages taught a baraita : With regard to the lower hinge pin of the door of a carriage, box, or cupboard, one may restore it to its place in the Temple; in the rest of the country one may only push it back into place, provided that it did not come out of its socket entirely. As for the upper hinge, one may not restore it in either place. This is prohibited as a preventive measure, lest one come to bang it in forcefully, thereby performing an actual labor prohibited by Torah law. And if he actually banged it in, he is liable to bring a sin-offering, as his action is considered building.
שֶׁל בּוֹר וְשֶׁל דּוּת וְשֶׁל יָצִיעַ — לֹא יַחְזִיר, וְאִם הֶחְזִיר חַיָּיב חַטָּאת.
With regard to the hinge pin of the door of a pit, cistern, or an extension to a building, one may not restore it to its place at all. And if one restored it to its place, he is liable to bring a sin-offering. The above distinction applies only to movable utensils, whereas anything attached to the ground may certainly not be fixed in place, as this is regarded as prohibited building.
מַתְנִי׳ מַחְזִירִין רְטִיָּה בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה. אִם בַּתְּחִילָּה — כָּאן וְכָאן אָסוּר.
MISHNA: One may return to its place a bandage that became detached from a wound on Shabbat in the Temple. In the Temple, this is not prohibited as a preventive measure, lest one come to spread the ointment and thereby perform the prohibited labor of smoothing. However, one may not return a bandage to its place in the rest of the country. If one sought to apply the bandage for the first time to an untreated wound on Shabbat, it is prohibited in both places.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: רְטִיָּה שֶׁפֵּרְשָׁה מֵעַל גַּבֵּי מַכָּה — מַחְזִירִין בְּשַׁבָּת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הוּחְלְקָה לְמַטָּה — דּוֹחֲקָהּ לְמַעְלָה, לְמַעְלָה — דּוֹחֲקָהּ לְמַטָּה, וּמְגַלֶּה מִקְצָת הָרְטִיָּה וּמְקַנֵּחַ פִּי הַמַּכָּה, וְחוֹזֵר וּמְגַלֶּה מִקְצָת רְטִיָּה וּמְקַנֵּחַ פִּי הַמַּכָּה.
GEMARA: The Sages taught a baraita : With regard to a bandage that became detached from a wound, one may return it to its place on Shabbat in all cases. Rabbi Yehuda says: If it slipped downward, one may push it upward; if it slipped upward, one may push it downward. One may also uncover part of the bandage and clean the opening of the wound on one side, and then uncover another part of the bandage on the other side and clean the opening of the wound on that side.
וּרְטִיָּה עַצְמָהּ לֹא יְקַנֵּחַ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמָרֵחַ. וְאִם מֵירַח — חַיָּיב חַטָּאת.
However, one may not clean the bandage itself, because that would involve spreading the ointment, which is a subcategory of the prohibited labor of smoothing, and if one spread the ointment he is liable to bring a sin-offering. Actually restoring a bandage that was completely detached from the wound is prohibited in all cases.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. אָמַר רַב חִסְדָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁפֵּירְשָׁה עַל גַּבֵּי כְּלִי, אֲבָל פֵּירְשָׁה עַל גַּבֵּי קַרְקַע — דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר.
Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Rav Ḥisda said: The Sages taught that it is permitted to restore the bandage to the wound only where it became detached and fell onto a utensil, in which case one may immediately pick it up and replace it. However, if it became detached and fell onto the ground, everyone agrees it is prohibited, as this is considered as though one were bandaging the wound for the first time.
אָמַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי: הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ אַבָּא, נְפַלָה לֵיהּ אַבֵּי סַדְיָא, וְקָא מַהְדַּר לֵיהּ. אָמֵינָא לֵיהּ: לָא סָבַר לַהּ מָר לְהָא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: מַחְלוֹקֶת שֶׁפֵּירְשָׁה עַל גַּבֵּי כְּלִי, אֲבָל פֵּירְשָׁה עַל גַּבֵּי קַרְקַע — אָסוּר, וְאָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה!
Mar bar Rav Ashi said: I was standing before Father, and his bandage fell onto a pillow and he replaced it. I said to him: Doesn’t the Master hold that which Rav Ḥisda said: The dispute is restricted to a case where the bandage became detached and fell onto a utensil, but if it became detached and fell onto the ground, everyone agrees that it is prohibited; and furthermore, Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, that it is prohibited to replace even a bandage that fell onto a utensil?
אָמַר לִי: לָא שְׁמִיעַ לִי, כְּלוֹמַר לָא סְבִירָא לִי.
He said to me: I did not hear this teaching; that is to say, I do not agree with Rav Ḥisda’s interpretation that the dispute is only in a case where the bandage fell onto a utensil. Rather, they disagree even if it fell onto the ground, and the halakha is that the bandage may be restored to the wound.
מַתְנִי׳ קוֹשְׁרִין נִימָא בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה. וְאִם בַּתְּחִילָּה — כָּאן וְכָאן אָסוּר.
MISHNA: One may tie up on Shabbat a string [ nima ] that came loose from a harp used in the Temple, but not in the rest of the country. And tying the string to the harp for the first time is prohibited both here and there.
גְּמָ׳ וּרְמִינְהוּ: נִימַת כִּנּוֹר שֶׁנִּפְסְקָה — לֹא הָיָה קוֹשְׁרָהּ אֶלָּא עוֹנְבָהּ! לָא קַשְׁיָא: הָא — רַבָּנַן, וְהָא — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
GEMARA: And the Gemara raises a contradiction from a baraita : If a harp string broke, one would not tie it up with a knot, but fashion a bow. This teaching indicates that tying up a harp string is prohibited even in the Temple. The Gemara answers: It is not difficult; this baraita , which prohibits tying, was taught in accordance with the opinion of the Rabbis; and that mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.
לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר מַכְשִׁירֵי מִצְוָה דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת, קוֹשְׁרָהּ. לְרַבָּנַן דְּאָמְרִי אֵין דּוֹחִין, עוֹנְבָהּ.
The Gemara clarifies this answer: According to Rabbi Eliezer, who said that the preparations that enable the performance of a mitzva override the prohibitions of Shabbat, one may tie even the broken harp string, as this is for the purpose of the mitzva of accompanying the Temple service with music. However, according to the Rabbis, who say that preparations for a mitzva do not override Shabbat prohibitions, one may only fashion a bow.
אִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אֲפִילּוּ לְכַתְּחִילָּה נָמֵי!
The Gemara raises a difficulty: If in fact the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who permits facilitating performance of a mitzva even when it involves desecration of Shabbat, even in a case where the string did not break and one is tying it for the first time, this too should be permitted, as he is acting for the purpose of a mitzva.
אֶלָּא, לָא קַשְׁיָא: הָא — רַבִּי יְהוּדָה, וְהָא — רַבָּנַן.
Rather, the Gemara provides a different resolution of the contradiction: It is not difficult. This, the mishna that permits tying the broken string, was taught in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who maintains that making a bow is considered tying, and there is no difference between the two actions; and that, the baraita that prohibits it, is in accordance with the opinion of the Rabbis, who rule that fashioning a bow is not prohibited by Torah law, and therefore it is permitted to fashion a bow.
וְרַבִּי יְהוּדָה אַלִּיבָּא דְּמַאן?
The Gemara asks: And Rabbi Yehuda, in accordance with whose opinion did he express his view?