מסכת עבודה זרה דף מ״ט עמוד ב׳

מתני' כרכור דויל"ו בלע"ז:

גמ' בהא קאמר ר"א דיש פדיון:

ל"ש דיש פדיון:

אלא פת משום דלא מנכרא ביה איסור ממש:

אבל חבית של יין נסך שנתערבה בחביות של היתר כולן אסורות בהנאה ואין לה תקנה בהולכת הנאה לים המלח להתיר ולהמכר כל חבית לבדה או להשקות מהן לחמרים עובדי כוכבים משום דאיתיה לאיסור בעיניה אבל מוכרן כולן חוץ מדמי יין נסך שבהן דהשתא לא מתהני מחבית דאיסורא:

ונשתרי לך בהנאה למכרן לבד לבד או לעשות מהן כביסה או להשקות מהן לעובדי כוכבים. ולא דמיא הך מילתא לפלוגתא דרשב"ג ורבנן דפליגי בפ' בתרא (לקמן עבודה זרה עד.) ביין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנאה רשב"ג אומר מוכר כולו לעובדי כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו דהתם תרוייהו סבירא להו כרבנן דהכא דאין פדיון ליין נסך ומיהו כי מזבין ליה חוץ מדמי יין נסך שבו לא מיתהני מיין נסך מידי משום דליתיה לאיסורא בעיניה:

מתני' כיצד מבטלה לאשירה:

קירסם קיסמין יבשין שבאילן נטל לצרכו לשרוף:

ארג בו את הבגד אסור בהנאה בירושלמי דפירקין פריך מ"ש מיין נסך דאמרי' ימכר חוץ מדמי יין נסך שבו דה"נ ימכר חוץ מדמי איסור שבו והכי איתא התם א"ר חגי כד נחתית מן אילפא אשכחי' ר' יעקב בר אחא יתיב מקשי נטל הימנה כרכר אסור בהנייה ארג בו את הבגד אסור בהנייה ותנינן ימכר כולו לעובד כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו א"ר יעקב בר אחא חגי קשיתא חגי קיימא מאי כדון תמן אין דרך בני אדם ליקח מן העובד כוכבים ברם הכא דרך בני אדם ליקח בגד מן העובד כוכבים פירוש ולפיכך אסור למכרו לעובד כוכבים דחיישינן שמא ימכרנו לישראל התם אין דרך ליקח מן העובד כוכבים יין וכן י"ל באפה בו את הפת דרך ליקח פת מן העובד כוכבים:

שקול ארבע זוזי כו' ולמוכרן כל אחד בפני עצמו אמר לו כן כדפירש רש"י:

לא דכ״ע עובדין לשברים פי' בקונטרס והא דאמר שמואל בריש פירקין (עבודה זרה דף מא.) אפי' שברי עבודת כוכבים מותרין בהנאה למוצאן התם לא חזינן דנשתברה מאיליה דאמרינן עובד כוכבים שברן והכא מיירי בראינוה שנשתברה ולא שברה העובד כוכבים וקשה דא״כ מאי מקשה לעיל (עבודה זרה דף מא:) לרשב״ל מראש דגון שאני התם שלא שברה עובד כוכבים דהא רשב״ל ושמואל קמו בחד שיטה בשברי עבודת כוכבים לכן נראה לפרש דהכא מיירי שדרכה לנשר קיסמין וענפים תדיר ואין מניחין לעובדה בכך ולכך יש לאסור הקיסמין הנופלים ממנה עוד י״ל דהתם מיירי בשברים שמצאן לבדן בלא עיקר עבודת כוכבים אבל הכא מיירי שכל השברים ביחד ובכי האי גוונא אמר עובדין לשברים ומ״מ לפי זה קשיא מאי פריך לעיל מראש דגון דהא הוו התם כל השברים יחד אבל התם לא היה דרכה לישבר וא״כ אפי' עיקר עבודת כוכבים קיים מותר דמימר אמר איהי לא אצלה נפשה:

רבי ישמעאל:

אפילו תרתי נמי ליתסרו ה"ה דהוה מצי למימר אפי' חדא נמי ליתסר אלא משום דבמתני' נקט שתים מותרות נקט נמי הכא שתים:

אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי ואסיקנא ההיא גינתא דאזדבלה בזבל של עבודת כוכבים ושלחה רב עמרם קמיה דרב יוסף ושלח ליה הרי אמרו הלכה כרבי יוסי:

מתני' נטל את האשרה קיסם ועשה בו כרכור אסור בהנאה כו' ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח.

וצריכא דאי אתמר בפת ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח והשאר מותר הוה אמינא משום דבעידנא דקא גמרה לה פת איקלי ליה לאיסור. אבל כרכור דאיתיה בעיניה אימא מודי להו לרבנן ואי אתמר פלוגתייהו בכרכור כו' ואסיקנא הלכה כר' אליעזר. ולא תימא בפת לבדה א"ר אליעזר יוליך הנאה לים המלח אלא אפילו נתערבה חבית של יין של עובדי כוכבים כדרב חסדא דאמר ליה לההוא גברא דאתערבא ליה חבית של יין דסתם יינו של עובד כוכבים בחביות יין שלו.

ואמר לו רב חסדא זיל שקול ד' זוזי דמי חבית יין ושדי בנהרא ושאר חביות מותרות לך כולן בהנאה:

פיסקא כיצד מבטלה קירסם וזירד נטל ממנה מקל או שרביט ואפילו עלה הרי זו בטלה. שפאה לצרכה אסורה שלא לצרכה מותרת:

גמ' ואותם שפאים תניא כמאן דאמר מותרין דתניא עובד כוכבים ששיפה עבודת כוכבים לצרכו כדי שיהנה משפאיה היא ושפאיה מותרין. לצרכה היא אסורה ושפאיה מותרין. וישראל ששיפה עבודת כוכבים בין לצרכו בין לצרכה היא ושפאיה אסורין.

אתמר עבודת כוכבים שנשתברה מאליה אמר רב צריך לבטל כל קיסם וקיסם ושמואל אמר [אין] עבודת כוכבים צריכה להבטל אלא כל זמן שהיא דרך גדילתה לימא בהא פליגי דרב סבר עובדין לשברים לפיכך צריך לבטל כל קיסם שבה ושמואל סבר כיון שנשתברה הותרה ודחינן לה דכולי עלמא לא פליגי דעובדין לשברים והכא בשברי שברים פליגי רב אוסר ושמואל אמר מותר איבעית תימא כולי עלמא לא פליגי דאין עובדים לשברים ובעבודת כוכבים של חוליות וההדיוט יכול להחזירה פליגי. רב סבר כיון דהדיוט יכול להחזירה לא בטלה ושמואל סבר אין עבודת כוכבים צריכה ליבטל אלא דרך גדילתה. כגון גידוע וכיסוח דהיינו אורחיה אבל הא שבירה כיון דלאו דרך גדילתה היא לאו היינו אורחיה ומותרת:

הדרן עלך כל הצלמים אסורין.

ר"א אומר יוליך הנאה לים המלח רש"י ז"ל והראב"ד ז"ל פירשו דמי הנאת עצים, וכן פירש ר"ח ז"ל: שכר אפייה, וכן דעת הרא"ש ז"ל,

והרשב"א ז"ל כתב שכן דעת רבו ז"ל, ושלשון יוליך הנאה מסייעם, דיוליך הנאה הנאת האיסור משמע, מדלא קתני הנאת הפת. ויש מרבני צרפת שפירשו הנאת כל הפת, וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ז מהלכות ע"ז (הי"ג) (נמוקי יוסף).

ההוא גברא דאיתערב ליה חביתא דיין נסך בחמריה וכו' ולמכור את הכל בהולכת הנאה לים המלח, יש מי שאומר מותר ואפילו יין ביין של ודאי יינן, (היותר) [שיותר] עדיף פדיון בהולכת הנאה לים המלח ממכירת כולו לעו"ג חוץ מדמי יין נסך שבו (עד, א), וזה דעתו של הרב ר' זרחיה הלוי ז"ל, וגריס בפרק כל הצלמים: ההוא גברא דאיערבא חביתא חמרא דאיסורא בחמריה, כלומר שנתערב, שנשפכה חבית של יין נסך גמור לתוך יינו, אתא לקמיה דרב חסדא, אמר ליה זיל שקול ארבעה זוזי דמי חמרא ושדי לנהרא ואידך תשתרי לך בהנאה, אבל בהלכות הרב אלפסי ז"ל גריס: דאיערבא ליה חביתא דסתם יינן בחמריה, ולומר דדוקא בסתם יינן אבל בודאי יינן לא, ומכל מקום נראה מדבריו שסתם יינן שנתערב יין ביין מותר בהולכת הנאה לים המלח. אבל ר"ח ז"ל כתב: ההוא גברא דאיערבא ליה חביתא דיין נסך מסתם יינן של עו"ג בחביות של יין שלו, ואמר לו רב חסדא, זיל שקול ארבעה זוזי דמי חבית אחת ושדי בנהרא. וממנו אנו למדין דדוקא חבית בחבית דסתם יינן אמרינן יוליך הנאה לים המלח אבל בודאי יינן אפילו חבית בחבית לא אלא דוקא במוכר לנכרים חוץ מדמי יין נסך, אבל בהולכת הנאה לים המלח לא, וחבית בחבית אפילו של ודאי יינן, אם נפלה אחת מהן לים הגדול או שנאבדה או ששתו אותה בשוגג הותרו כולן ואפילו בשתיה, שאני אומר הך דנפל דאיסורא נפל וכדמוכח בזבחים פרק התערובות (עד, א), וכבר כתבתי זה בארוכה בבית התערובות (ב"ד) בשער השני, בביאור חתיכת איסור שנפלה לתוך חתיכה של היתר (תוה"ב ב"ה ש"ה).

דסתם יינן זו היא גירסת רבנו אלפסי ז"ל, וכתב הרשב"א ז"ל דאפילו יין ביין של סתם יינן הוא דסגי בפדיון זה, דסבירא ליה לרב חסדא כרב נחמן דאמר פרק השוכר (עד, א) הלכה למעשה יין נסך חבית בחבית מותר למוכרו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו יין ביין אסור, סתם יינן אפילו יין ביין מותר, ומותר דקאמר, היינו בהולכת הנאה לים המלח כדי שלא יהנה מן האיסור, וכל שכן למוכרו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו, שאותן דמים משליכן לים הגודל, ומן הגמרא נראה, דתקנת מוכרו כולו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו עדיף מהולכת הנאה לים המלח, דבהולכת הנאה פליג רב אדא, ובמכירת כולו לגוים ליכא מאן דפליג פרק השוכר, אבל יין נסך ביין ממש ליכא תקנה אפילו למוכרו כולו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו, אבל חבית בחבית של יין נסך מותר המכירת כולו לגוים. ויש שפירשו דאפילו הולכת הנאה לים המלח סגי, וזה לדעת הריא"ף ז"ל. ואחרים פירשו דאפילו בסתם יינן יין ביין לא סגי בהולכת הנאה אלא למוכרו כולו וכו' (נמוקי יוסףֿ.

מתני׳ נטל הימנה עצים כו׳ אפה בו את הפת הפת אסורה פירוש ואפילו בחדש שחזר והסיקו בעצי היתר וכן בישן שהסיקו בעצי אסור ולא צננו ואפה בו ולית הלכתא כוותיה דהני רבנן סבירא להו זה וזה גורם אסור ואנן קיימא לן דזה וזה גורם מותר הילכך בין חדש בין ישן יוצן ומיהו דכולי עלמא צנון בעינן שאם לא כן הרי הואעושה עתה פעולתו לכתחילה בגורם דאיסורה שהוא אסור דהאי לכתחילה גמור הוא שהרי אפשר לו לצנון ולחזור ולהסיקו בעצי היתר ולא יפסיד תנור שלו ודכולי עלמא אם אפה את הפת בתנור הישן באבוקת עצי איסור כנגדו הפת אסורה לדברי הכל שיש שבח עצים ממש בפת וכן לדברי הכל אם לא הסיק את התנור באבוקת עצים אלא בגחלתם הרי הוא מותר דכל הנשרפין אפרן מותר וגחלים חשובים הם כאפר וכדאמרינן התם בשלה על גבי גחלים דברי הכל מותרת ולא נחלקו כאן אלא כשהסיק את התנור באבוקת עצים דאיכא שבח עצים בתנור החדש ונתחזק כולו על ידם וחשוב כולו גורם חד דאסורה כעצי עבודה זרה עצמן.

נתערבה באחרות כולן אסורות בהנאה ולא גרסי׳ ואחרות באחרות דהא בפרק כל התערובות דחלקו רב ושמואל בטבעת של עבודה זרה שנתערבה באחרו׳ ואחרו׳ באחרות דרב שרי ושמואל אסר ולא אותיבו ממתניתין ולא אסתייעו מינה ואותיבו לשמואל תרתי תיובתא ואמר אנא דאמרי כרבי שמעון והלכתא כרב דאמר דאפילו בע״ז ספק ספקא הבא על ידי תערובת מותר הלכך אם נתערבו אחרות באחרות כולם מותרות אלא אם כן נפלו שם רוב הראשונות דהשתא אלו ואלו אסורות מ״ר.

יולך הנאה לים המלח פי׳ ר״שי ז״ל הנאת עצי האיסור וכן פירשו ר״ח והר״אבד ז״ל אבל בתוספות פירשו הנאת כל הפת שכבר נעשה הכל חתיכה דאיסורה וכן פי׳ הר״מבם ז״ל ולשון יוליך הנאה מסייע לפי׳ הראשון בדברי הרב רבינו יונה ז״ל וכתב הר״ז הלוי ז״ל וכן נראה מדברי ר״ח ור״שי ז״ל דרבי אליעזר אפילו על פת קודם שנתערבה קאי אבל רבותי אומרים שנראין דברי התוספות שלא התיר רבי אליעזר אלא אחר שנתערבה אבל הפת עצמה שידוע שהאיסור בתוכו הרי הוא כאילו האיסור בעינו ואין לו תקנה.

ומאי דאמרינן בגמרא לא שנו אלא פת אבל חבית לא משמע פת דומיא דחבית דהיינו חבית בין החביות והיינו דאמרינן במתניתא דלעיל שדה תבור ופרה תרזה ואתינן לאוקומה כרבי אליעזר ואם יש להם תקנה לא הוה למיתני הכי אלא יוליך הנאה לים המלח והכי נמי אמרינן בפרק כל שעה הילכך כוסות וצלוחיות שהסיקן בעצי איסור׳ כלהו אסירי ולא אדכרו בהו שום תקנת׳ ואין דרך התלמוד לסתום דבריו כך כשעושה פסק הלכה אלא ודאי דלית להו תקנתא ותדע דתנן בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק ופריך בירושלמי אמאי ידלק נימא שימכר לגוים חוץ מדמי איסור שבו כרבן שמעון ן׳ גמליאל ופריק מפני שהוא מדברים הנקחים מין הגוים ומדלא פריכו דנימא יוליך לים המלח שמעינן דסבירא ליה דלא אמר רבי אליעזר אלא בשנתערב ואף ע״ג דהתם בסיפא קתני נתערב באחרים כולן אסורים דברי רבי מאיר וחכמים אומרים יעלו באחד ומאתים ולא אמרינן דלרבי מאיר יוליך הנאה לא חיישינן למיפרך הני אליבא דרבי מאיר כיון דלרבנן בלאו הכי נמי יעלו ואף על גב דתקנת רשב״ג דאמר ימכר כולו לגוים חוץ מדמי עבוד׳ זרה איתא אפילו כשמעורב גופו של איסור כשהוא מן הדברים שאין נקחין מן הגוים וכן בסתם יינם חוץ מעבודה זרה ויין נסך של תורה אינו כן בתקנת רבי אליעזר דבשום איסורה לא עביד תקנתא אבל בתערובת יבש ביבש דשאני הכא שאנו עושין תקון לשייר האסור אצלנו וכן דעת מורי הרב בשם רבו הר״מבן ז״ל וכן דעת מורי הר״שבא נר״ו.

והא דאמרינן יוליך הנאה לים המלחיש שפירשו דאפי׳ להתירו באכילה קאמר כיון שאין שם אלא שבחן של עצים בלבד. ומיהו בחבית בין החביות לא שריין אלא בהנא׳ כיון שנתער׳ שם גופו של איסור כדאמרינן לקמן זיל שקול ארבעה זוזי ושדי בנהרא ואידך תשתרי לך בהנאה אין לנו אלא היתר הנאה וכן דעת הר׳ רבינו יונה ז״ל אבל מורי ורבו ז״ל סבורין כדברי הר״ז הלוי ז״ל דאפילו בפת לא התיר פדיון אלא להיתר הנאה בלבד דבחדא גוונא נקטינן בגמרא פת וחבית וכן עיקר.

אמרו לו אין פדיון לעבודה זרה כלומר זה כעין פדיון הוא ואין פדיון לעבודה זרה לדברי הכל ורבי אליעזר היה סובר דכי הא לא חשיב פדיון כלל.

גמ׳ אמר רב חסדא אמר רב הלכה כרבי אליעזר איכא דקשיא ליה דהא רב גופיה אמר בפר׳ כל שעה התערובות טבעת של עבודה זרה שנתערבה באלף טבעות כולן אסורות ויש שתירצו שלא אמר רבי אליעזר אלא במשנתי׳ שאין שם אלא שבח עצי עבודה זרה ולא כשנתערב גופו של איסור ואף על פי שהוא יבש ביבש וחבית בין החביו׳ שהתירו לקמן בדרבי אליעזר סתם יינם הוא אבל בדבר׳ של עבודה זרה דאסור תורה לא התיר ואינו נכון דסתמ׳ נקטינן לקמן חבית ומשמע דאפילו דומיא דפת שהוא אסור תורה קאמר אבל הנכון דהתם לא איירי רב בתקנתא אלא בדינא דספקא וספק ספקא ויש שהקשו מדתנן לקמן ואלו אוסרין בכל שהן עבודה זרה ועורות לבובין וחבית כו׳ ויש שפירשו דהתם בחבית חשובה שהוא דבר שבמנין והכא בחבית קטנה ואין זה נכון כלל אלא התם דינא קתני ורבנן היא ובתקנתא לא איירו כלל דהא פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן היא וכבר פסקו האמוראי׳ הלכה כרבי אליעזר ונראין דברי האמוראים דלרבותא נקטה רבי אליעזר דאיסורי עבודה זרה אעפ״י שכתוב בה והיית חרם ואין לה פדיון וכל שכן שהוא אומר כן בערלה וכלאי הכרם ושאר איסורי הנאה של תור׳ כשנתער׳ יבש ביבש כדאמרינן הכא וכן פירש רבינו שמואל ז״ל וכן הסכימו עמו בתוספות והרב רבינו יונה והר״מבן ז״ל אבל הר״ז הלוי ז״ל היה אומר שלא התירו רבי אליעזר אלא בעבודה זרה שתופסת דמיה ואינו נכון דאדרבא אעפ״י שתופסת דמיה היא אין לה פדיון אלא אסורה לעולם כדאיתא במכילתין לקמן ובכמה דוכתי וכן דעת שני רבותי.

ורב חסדא אמר אפילו חבית פי׳ דאפילו בחבית של יין נסך שנתערבה בין החביות אעפ״י שיש שם גופו של אסור כיון דיבש ביבש הוא יוליך הנאה לים המלח ויהיה הכל מותר בהנאה מיהת ואיכא דקשיא ליה כיון דאפסיק׳ הלכתא כרבי אליעזר אפילו בחבית בין החביות למה הוצרכו בפרק השוכר לפסוק הלכה כרבן שמעון ן׳ גמליאל דאמר חבית בחבית ימכר כולו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו דהא ודאי מפסקא דהכא נפקא דכיון דשרי כדר׳ אליעזר להניח האסור אצלנו ומותר למכור כל התערובו׳ אפי׳ חדא חדא וכל שכן שמותר לעשות כרבן שמעון בן גמליאל שאומר שימכר כולו ביחד לגוים חוץ מדמי אסור שבו תירץ ה״ר יונה ז״ל דמשום דלא שמעינן ליה לרבי אליעזר דאמר הכי בהדיא בחבית דהא איכא רב חסדא דאמר לא שנו אלא פת הוצרכנו לפסוק שם כרבן שמעון בן גמליאל והנכון דדילמא הוה ס״ד דלא שרינן כדרבן שמעון בן גמליאל שמא לא ימכרנו כולו לכך לא הוצרכו לפסוק הלכה כמותו כנ״ל.

המשנה האחת עשרה והכונה בה לבאר איסור תערובתה ואמר על זה נטל הימנה עצים אסורין בהנאה הסיק בהם את התנור אם חדש יותץ ואם ישן יוצן אפה בו את הפת אסורה בהנאה נתערבה באחרות כלן אסורות בהנאה ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח אמרו לו אין פדיון לע"ז נטל הימנה כרכר אסור בהנאה ארג בו את הבגד אסור בהנאה נתערב באחרים כלם אסורין בהנאה ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח אמרו לו אין פדיון לע"ז אמר הר"ם ההסק הראשון שמסיקין התנור הוא משלים בשול חדש ואז הוא ראוי לאפות בו אח"כ ולפיכך יותץ לפי שאפי' כשיכלה שבח אותו ההיסק נשאר בו וזהו לדעת האומר זה וזה גורם אסור ופסק ההלכה בין חדש בין ישן יוצן כלומר יניח אותו עד שיצטנן ויסיקו אותו בעצים שנית של היתר ויאפו בו וזהו מותר ודברי ר' אליעזר יוליך הנאה לים המלח שיקח מדמיהם דמי אותם שנתערב בכל הפת וישליך אותו בים המלח במקום שלא ימצא לעולם וזכר ממחלוקתם בפת להודיע בר' אליעזר כי היכי דשרו פת בעצים דאיסורא כי כבר כלו ונשרפו כמו כן מיקל בדבר שהאסור קיים כגון כרכר שארג בו את הבגד דאיתיה לאיסורא בעיניה ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח ואפי' בפת שכלו העצים וליתיה לאיסורא בעיניה וחכ"א כלן אסורות והלכה כר' אליעזר בכל ואפי' חבית של יין נסך כשנתערבה בין חביות יוליך הנאה לים המלח ומותר לו למכור וליהנות בו:

אמר המאירי נטל הימנה עצים ר"ל מן האשרה אסורים אותם עצים בהנאה וכן הלכה הסיק באותם עצים את התנור כדי לאפות בו את הפת חדש והוא שלא הוסק בו עדין הסק ראשון העשוי לגמר מלאכה עד שכח היסק זה מסייע בכל היסקים העשויים משם ואילך יותץ שהרי אם יאפה אף בהצנה ובהסק אחר אינו מועיל שהרי כח היסק זה מעורב עם כל שאר ההיסקים ונמצא גורם של איסור מסייע לגורם של התר ר"ל היסק הבא ומשנה זו סוברת זה וזה גורם אסור ישן יוצן ויאפה בו בהסק אחר של התר שאין כאן סיוע של איסור כלל ואין הלכה כן שהרי ידעת זה וזה גורם מותר ואף חדש יוצן ואופין בו בהסק אחר לכתחלה וישן מיהא מן הדין אף הצנה לא היה צריך אלא מפני שבח עצים והוא שסמך לזה אפה בו את הפת הרי הפת אסורה ולפירוש המשנה שסוברת זה וזה גורם אסור פירושו אפה בו את הפת בחדש בהצנה ובישן בלא הצנה הפת אסורה ואפילו לא היתה אבוקה כנגדו שהרי מדין זה וזה גורם אסור הוא ומ"מ לענין פסק זה וזה גורם מותר ובחדש בהצנה הפת מותרת ואף לכתחלה אופין בה אבל בחדש בלא הצנה אסורה ובישן בלא הצנה בדין היה להתירו אלא שהפת אסורה בשאבוקה כנגדו מפני שיש שבח עצים בפת והרי הוא כאלו האסור בעין ואין לפת זו תקנה בהולכת הנאת עצים שהוסק בו לים המלח וכן התנור עצמו שכל שנגמר גופו באיסור אין אומרים בו יוליך הנאה לים המלח עד שיתערב באחרים שאם כן אף גבנת בית אונייקי שאסורה בהנאה יוליך הנאה וכו' וכן כבשים שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ לחזקיה שאוסרן בהנאה ומ"מ יש מי שאומר להתיר אף פת ותנור ובגד עצמו בהנאה בהולכת הנאה לים המלח וכן דעת גדולי הרבנים וגאוני הראשונים ואין הדברים נראין שאם כן למה אמרו בחדש יותץ אלא הואיל וגוף האיסור מעורב בודאי באותו הפת אין בו תקנה וא"כ מה שאמר ר' אליעזר יוליך הנאה לים המלח אסופא קאי ר"ל אנתערבה באחרות ולא באפה את הפת דרישא וזהו שאמרו בגמרא לא שנו אלא פת אבל חבית לא ורב חסדא אמר אפילו חבית משמע פת דומיא דחבית וחבית ודאי בנתערבה נאמרה ויש מי שמגלגל בזה דין האמור בהסיקו בעצי ערלה שאם בשלו על גבי גחלים הפת מותרת לא נאמר שבח עצים בפת אלא בשאבוקה כנגדו שכח השלהבת גומרת אפייתו ועל הדרך שבארנו במקומו בתנור שהסיקו בקלפי ערלה ושמא תאמר מה צורך לישן בהצנה אפשר שכל שיכול להעביר גורם האיסור בהצנה לכתחלה צריך לעשות כן ואע"פ שבחדש לא הצרכנו נתיצה לכתחלה בישן מיהא צריך הצנה לכתחלה שמא מתוך כך יבא לאפותו בכח השלהבת וגדולי המפרשים פי' הטעם הואיל ובזו גורם האיסור מפורסם ביותר ושהוא עיקר האפיה ומ"מ יש לפרש שלא הותרו גחלים אלא בעצי ערלה מפני שכל הנשרפין אפרן מותר אבל אשרה שאף אפרה אסור בשלה על גבי גחלים אסור וכמו שכתבנו שם בשני של פסחים וכן עיקר אלא שלדעת המתירים ראיתי גדולה מזאת לקצת מפרשים שאף לדעת האומר זה וזה גורם אסור על הגחלים מותר ומפני שאפר בעלמא הוא ומשום דבפסחים איתניא בשלה על גבי גחלים דברי הכל מותרת וכן נראין הדברים אלא שאין אנו צריכים לכך שהרי פסקנו זה וזה גורם מותר:

נתערבה אותה הפת האסורה באחרות ולא הוכרה כלן אסורות בהנאה וי"מ הטעם משום דדבר שבמנין אינו בטל וגדולי המפרשים כתבו מפני שאיסורי ע"ז אוסרין בהנאה במשהו ואין להם בטול וכן עיקר שהרי כל פת במשמע אפילו ככרות שלא מבעל הבית שאינן דבר שבמנין וכן בבגד בין חשוב בין שאינו חשוב ור' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח והוא הנאת עצי האיסור ואינו צריך להוליך דמי אותה הפת וגדולי הפוסקים חולקים בזו להוליך דמי הפת ואין הדברים נראין הואיל ואין האיסור בעין אלא מוליך דמי עצים ואח"כ יותרו כל השאר בהנאה וכל שכן שמוכרן כלם לגוים חוץ מדמי האיסור שאין כאן הנאה בגופן ולפי דרכך למדת שהולכת הנאה ומכירה לגוי דברים חלוקין הם ולא דבר אחד כמו שפירשו רבים והראיה שנשתנה הלשון מזו לזו וכן שזו מיוחסת לר' אליעזר וזו לר' שמעון וודאי הולכת הנאה קילא ממכירה לגוי חוץ מאיסור שבו שהולכת הנאה נהנה מן האיסור עצמו בהולכת הנאתו לים ובמכירת כלו חוץ מן האיסור אינו נהנה מן האיסור עצמו ובפרק השוכר גם כן העלו דיין ביין צריך מכירה לגוים חוץ מדמי איסור אבל חבית בחבית דיו בהולכת הנאה ומ"מ יש צדדין שעושין כר' אליעזר ולא כר' שמעון ומפני שהם דברים הניקחים מן הגוים ושמא יחזור וימכור לישראל וזו של ר' אליעזר ר"ל מה שהתיר בהולכת הנאה אסופא קאי ר"ל אנתערבה ולא ארישא ר"ל אפה בו את הפת שכל שלא נתערבה אין הולכת הנאה מועלת כמו שבארנו למעלה אמרו לו אין פדיון לע"ז ואין כאן תקנה לא בהולכת הנאה לים המלח ולא במכירה לגוים חוץ מדמי האיסור ומ"מ הלכה כר' אליעזר ואם נתערבה באחרות שכלן נאסרו ואח"כ נתערבה אחת מן האחרות באחרות כל אותן השניות מותרות שספק ספקא הוא וכן התבאר לנו ממסכת זבחים פרק התערובת ע"ד א' שאמרה שם רב כן בהדיא ויש חולקין בה ואף הם משם אמרו מה שאמרו מפני ששמואל אמר שם שבע"ז ספק ספקא אסור ור' שמעון עמו אלא שהדברים נראין כדעתנו ומ"מ אם נתערבו כלן אסורות בודאי והוא ענין מה שגורסין במקצת ספרים ואחרות באחרות נטל הימנה כרכר והוא כלי האריגה שהאורג מריץ תמיד אחת לידו שניה אסור בהנאה ואם ארג בו את הבגד אותו בגד אסור ואין לו תקנה בהולכת הנאת עצי איסור לים המלח נתערב אותו בגד באחרים כולם אסורין בהנאה ולר' אליעזר יוליך הנאת עצי האיסור לים המלח וכן הלכה ואין צריך להוליך דמי הבגד הואיל שאין האיסור בעין אלא הנאת שבח עצים שבהם או מוכרן כולם לגוים חוץ מדמי האיסור ואף בהולכת הנאה לים המלח כתבו גדולי המפרשים במסכת פסחים שלא הותרו אלא במכירה לגוי או לשטחה להתכבד בה וכיוצא בזה אבל לא ללבשן שהלבישה לבגד כאכילה לפת והרבה חולקין בזו ומכח תלמוד המערב כמו שיתבאר למטה:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנתחדשו עליה בגמרא עם מה שניתוסף בביאורה בדברי גאונים כך הוא:

כשם שביארנו בפת שנתערבה באחרות ואח"כ נתערבה אחת מאלו באחרות שכל השניות מותרות כך הדין בבגד זה שאם נתערב באחרים שאסרנו את כלם אם נתערב אחד מאלו באחרים כלם מותרין בהנאה כלל גדול בע"ז ספקה אסור ספק ספקא מותר כיצד כוס של ע"ז שנפל לאוצר מלא כוסות כלם אסורות פירש אחד מהם לכוסות אחרות כלם מותרין וכן כל כיוצא בזה ויש חולקין בה מצד שהם פוסקים כר' יהודה במסכת זבחים פרק התערובות ואין הדברים נראין שם התבאר שטבעת של ע"ז שנתערבה במאה טבעות ונפלה אחת מהן לים הגדול הותרו כלן בהנאה אני אומר של איסור נפלה ויש פוסקין בה דוקא בשנפלו שנים שאני אומר זו של איסור בכלל השנים היתה אבל לא באחת לבד וכן פסקוה גדולי המחברים ולא נראו דבריהם לא אמרו שם שנים שנים אלא ליאכל או לימכר שנים שנים שיש כאן היתר בודאי ואף בזו אין אנו פוסקים כן ואף הדעת מכרעת כדברינו בין שלא אמרוה שם אלא לדעת ר' אלעזר שאמר קירב אחד מן הראשים יקרבו כולם ונאמר שם שלא אמרה אלא בהקרבת שנים שנים כדי שתהא בכל העלאה מהם דבר העולה לרצון ויהא האיסור שבאותה העלאה כמאן דליתיה ואינו נרצה ולא נקפיד הואיל ומ"מ יש כאן העלאה לרצון אבל לענין הנאת אדם מה לי אם יאכל שנים שנים מה לי אם יאכל אחד אחד הרי אף שנים אין בו בטול איסור אף מן התורה התבאר שם גם כן שטבעת של ע"ז שנתערבה במאה טבעות ופירשו ארבעים לצד אחד וששים לצד אחד הארבעים מותרות שאני אומר אותה של איסור עם הרוב נשארה ואפילו נפלו כל אותן הארבעים למקום אחד מותרות הא אותן הששים אם נפלו כלם למקום אחד נאסר הכל שהרוב בצד אחד אנו אומרים שהאיסור שם בודאי נפל אחד מן הששים למקום אחר הכל מותר שהרי יש כאן שתי ספקות:

זה שאנו מתירין בפת זו ובגד זה בהנאה כשנתערב באחרים בהולכת הנאה לים המלח לא נאמר כן אלא מפני שהאיסור אף בשלא נתערב אינו בעין אבל אם נתערבו עצי האשרה עצמן בשאר עצים אין הולכת הנאה מועלת שהרי אמרו אלו אסורין וכו' יין נסך וע"ז ועורות לבובין טבעת של ע"ז בשאר טבעות הואיל והאיסור בעין אין ניתרין בהולכת הנאה לים המלח שאין להם תקנה בפדיון והוא אצלי מה שאמרו בחבלי תלתן של כלאי הכרם שנתערבו באחרות שכלן ידלקו אם אין שם מאתים של התר ואע"פ שבבגד שצבעו בקליפי ערלה שנתערב באחרים אמרו גם כן שידלקו שאני צבע דחזיתא מילתא היא והרי הוא כאלו היה האיסור בעין וחבית בחבית שהותרו בהולכת הנאה לים המלח משום דסתם יינן דרבנן ויש מתירין אף בעצי אשרה וטבעת של ע"ז מיהא במכירת כלם לגוים חוץ מדמי איסורן ומגדולי המחברים חולקים אף בזו:

יש מי שמפרש בדבר זה דרך אחרת לומר שלא הותר פת ובגד בהולכת הנאה לים המלח אלא בע"ז שתופסת דמיה הא בערלה וכלאי הכרם אין להם תקנה שהרי אף ר' אליעזר לא הזכירה אלא באיסורי ע"ז וקצת רבנים חולקים לומר בכל איסורין כן וכל שכן הוא ויש מתירין מיהא במכירה לגוים חוץ מדמי איסור שבהם ומ"מ יש אוסרין למכור לגוים בענינים אלו אלא דברים שאין ניקחים מהם כגון יין ודברים המבושלים שאין נאכלים כמות שהם היין אבל דברים הניקחים מהם כגון בגד והדומים לו אסור שמא יחזור וימכור לישראל ובתלמוד המערב שבמסכת ערלה אמרוה כן והוא שאמרו שם בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק נטל ממנה כרכר אסור בהנאה יין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנאה ותנינן רשב"ג אומר ימכר כלו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו תמן אין דרך בני אדם ליקח יין מן הגוי ברם הכא דרך בני אדם ליקח בגד מן הגוי וא"כ לדעת זה מה יעשה בהן שהרי בלבישה אתה אוסרו זה בהולכת הנאה וכן במכירה לגוים אתה אוסרו אלא שנראה מכאן שבהולכת הנאה אף הלבישה מותרת ויש אומרים שלא אסרו מכירה לגוי מפני שחוזר ומוכרה לישראל אלא בשהמכירה הוא גוף הפדיון אבל בשהקדים בהולכת הנאה מוכרו לגוי ואינו חושש:

גדולי הדורות כתבו שדבר שבמנין כאותם שאמרו אלו אסורין ואסורן בכל שהו וכו' אין להם תקנה בהולכת הנאה לים המלח ולא במכירה לגוי חוץ מדמי האיסור שבו ולא אמרו שם חבית בחבית שמותר חוץ מדמי יין נסך אלא בחביות פתוחות שאין כאן דבר שבמנין שאין זה אלא כנתערב יין ביין שהרי הריח הולך מזו לזו וכן שאינן חשובות להיות דבר שבמנין אלא בסתומות:

בפרש"י בד"ה ונשתרי לך כו' דהתם תרוייהו ס"ל כרבנן דהכא כו' עכ"ל וצ"ע דא"כ קשיא הלכתא אהלכתא דהכא פסקינן כר"א ושרי למכרן אפילו כ"א בפני עצמו כדעבד רב חסדא עובדא ולקמן בפרק בתרא פסקינן הלכתא כרשב"ג ודו"ק:

בא"ד לא מתהני מיין נסך מידי משום דאיתיה לאיסור בעיניה עכ"ל הוא מגומגם ובדפוסים חדשים הגיהו משום דליתיה לאיסורא כו' ואפשר שהמגיה הבין דאיירי ביין דנתערב האיסור ואינו בעין ממש ואין זה מספיק דאדרבה הא אמרינן התם בהדיא דטפי אית לן למישרי למכור חוץ מדמי יין נסך שבו בחבית דאיתיה לאיסורא בעיניה מביין ביין ודו"ק:

בד"ה ה"ג ואיבעית אימא דכ"ע אין עובדין לשברים כו' עכ"ל ממה שדחק רש"י לפרש עבודת כוכבים של חוליות הרי הן כשברי שברים כו' ובנבייה דמתני' דשברי שברים הן כו' נ"ל להגיה הכא בפרש"י דכ"ע אין עובדין לשברי שברים כו' והיינו כגירסא דשמעתין וק"ל:

רש"י ד"ה ונשתרי לך כו' ולא דמיא הך מלתא וכו' ומיהו כי מזבין ליה חוץ מדמי יין נסך שבו לא מתהני מיין נסך מידי כצ"ל. ומה שכתוב בספרים אח"כ משום דליתא לאיסורא בעיניה נ"ל דלא גרסינן ליה דאין לו שום קישור עם מה שלמעלה ממנו ועוד דלעיל מיניה כתב רש"י דחבית בחבית איסורא בעיניה מקרי וכ"ת דכוונתו של רש"י בזה לומר דדוקא נתערב חבית בחבית דכל חבית וחבית בספק איסור הוא לכך מותר למכור כולם ביחד חוץ מדמי יין נסך שבהם אבל אם נתערב יין ביין דיש בו ודאי תערובות איסור אינו מותר למכור חוץ מדמי יין נסך שבו וכדמסיק לקמן בפ' בתרא (עבודה זרה דף ע"ד) א"כ לא הוי ליה לרש"י למנקט האי לישנא משום דליתא לאיסורא בעיניה גם לא היה לו לרש"י לקצר כ"כ לשונו וגם רבינו נסים שהעתיק דברי רש"י לא הביא זה וע"ש ודו"ק:

ד"ה ה"ג ואבע"א דכ"ע אין עובדים לשברי שברים והכא בעבודת כוכבים שהיתה של חוליות דקין וכו' כן נ"ל להגיה ודו"ק:

תוס' ד"ה שקול ד' זוזי וכו' ולמוכרן כל אחד בפני עצמו אמר לו כן. ר"ל דאילו למוכרן כולן ביחד חוץ מדמי יין נסך שבהן בלא השלכת ד' זוזי לנהרא היה מותר:

ד"ה לא דכ"ע עובדין לשברים וכו' וקשה דא"כ מאי מקשה לעיל לרשב"ל וכו'. יש לתמוה על דברי התוס' הללו דמשמע דר"ל דמאי מקשה ר"י לר"ל הא ריש לקיש לא התיר אלא בלא ראינו שנשתברה מאליה דנוכל לומר עובד כוכבים שברה אבל בראש דגון שאני התם דלא שברה עובד כוכבים וזה אינו דבהאי מימרא דר"י ור"ל דלעיל אתמר בה בהדיא עבודת כוכבים שנשתברה מאליה ונצטרך לומר ולפרש לפי זה דר"ל שנמצא שנשתברה ואפשר שנשתברה מאליה וזה דחוק ועדיפא מיניה היה להם להתוס' להקשות על דברי רש"י בזה הלשון דלפי' רש"י דלא שרי שמואל אלא במצא שברי עבודת כוכבים דלא חזינן שנשתברה מאליה דאמרינן עובד כוכבים שבר וקשה הא ר"ל קא שרי בהדיא אפילו בעבודת כוכבים שנשתברה מאליה ושמואל ור"ל קמו בחד שיטה בשברי עבודת כוכבים וק"ל אבל לפי האמת לא קשה מידי לפי' רש"י משום דאע"ג דמותיב ר"י לר"ל ממתניתין דקתני המוצא שברי דמות הרי אלו מותרים הא שברי עבודת כוכבים אסורים כדלעיל ריש פרקין דנשמע מיניה דר"י אוסר גם במצא שברי עבודת כוכבים ור"ל מתיר גם בשברי עבודת כוכבים דמזה דקדקו התוס' בריש פרקין דשמואל כר"ל ס"ל בד"ה אמר שמואל מ"מ אינו מוכרח דלעולם לא קמו ר"ל ושמואל בחד שיטה דפשיטא דר"ל דמתיר אפי' בנשתברה מאליה כ"ש דמתיר במצא שברי עבודת כוכבים דיש לתלות ולומר שמא עובד כוכבים שברן אבל שמואל דאמר מצא שברי עבודת כוכבים מותרים אפשר דבנשתברה מאליה ס"ל כר"י דאסור אלא שר"י דמותיב לר"ל משברי עבודת כוכבים משום דרבי יוחנן אוסר גם בשברי עבודת כוכבים דלא כשמואל ודייק ממתניתין מצא שברי דמות וכו' הא שברי עבודת כוכבים אסורים וכ"ש עבודת כוכבים שנשתברה מאליה דאסורה ושני ליה ר"ל דליכא למידק ממתניתין הא שברי עבודת כוכבים אסורים והשתא לפי זה לא קשה מידי לפירוש רש"י והיינו נמי טעמא דהרי"ף והרא"ש דפסקו במצא שברי עבודת כוכבים כשמואל ובעבודת כוכבים שנשתברה מאליה פסקו כר"י משום דשמואל מצי שפיר סבר בנשתברה מאליה דאסור דלא כר"ל אע"ג דמתיר במצא שברי עבודת כוכבים הלכך בשברי עבודת כוכבים דמתיר שמואל ופליג בזה אר' יוחנן פסקו דלא כר"י דהוו שמואל ור"ל תרי לגבי דר"י אבל בנשתברה מאליה דלא פליג שמואל אר' יוחנן פסקו כר"י נגד ר"ל ודו"ק נראה לי:

בא"ד ומ"מ לפי זה קשיא מאי פריך לעיל וכו' אבל התם לא היה דרכה לישבר וכו'. הלשון אינו מדוקדק ור"ל אבל לפי מה דפרישית דהכא מיירי שדרכה לנשר קסמין ושמואל ור"ל איירי באין דרכה להשתבר ולכך מתירין פריך שפיר ר"י לר"ל מראש דגון דהא התם לא היה דרכה לישבר והיה ראוי להיות מותר לר"ל וק"ל:

רבי ישמעאל פרק רביעי :

גמ' שקול ארבע זוזי עיין יומא דף נה ע"ב תוס' ד"ה ונברור: