דף ביאור
מסכת עבודה זרה דף ל׳ עמוד ב׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת עבודה זרה דף ל׳ עמוד ב׳
מסכת עבודה זרה דף ל׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 11 קטעים ממוספרים, כ־375 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
מכאן ואילך נתקלקל הרבה ואין בו משום גילוי:
יין תוסס יין חדש מגיתו. עד שהוא מחמיץ להיות יין קרי ליה תוסס:
השחלים קרשו"ן טרוף בכלי ושחוק ויין או מים נתונין בו:
חלא חומץ:
מיגרי בהו החומץ מתגרה ונלחם בחכן של נחשים ואין שותין בו ממנו:
כותח הבבלי חזק הוא כחומץ כדמפרש באלו עוברין (פסחים דף מב.) דיהבו ביה עיפושי פת ונסיובי דחלבא מישג"א בלע"ז:
ניקורי כמין מקום נשיכת הנחש:
טיף טיף כלי שתחת חבית שמקבל יין הנוטף:
ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Avodah Zarah 30b · Sefaria
תוספות
השחלים אין בהם משום גילוי פ"ה קרשי"ן בלע"ז טרוף בכלי ושחוק ויין או מים נתונים בו וקשיא דבסוף נדרים (דף צא:) דמשמע דיש בהם משום גילוי גבי ההוא נואף הוו תחלי א"ל לא תיכול מינייהו דטעמינהו חיויא ואין לפרש שחלים דהכא היינו מאכל של גריסין כי ההיא דפ"ב (לקמן עבודה זרה סז.) דקאמר וכן היו בצפורי עושין נותנים חומץ לתוך הגריסין וקורין אותו שחלים דהתם אינו קרוי שחלים עד לאחר נתינת החומץ והכא מיירי קודם נתינת החומץ כדאמרינן ולא אמרן אלא דלית בהו חלא וי"ל דהכא ודנדרים חד הוא ודאי לפעמים במקרה טועמם נחש כי ההוא עובדא דהתם ולכך נהגו בהן בני גולה איסור:
פי תאנה אין בו משום גילוי והא דאמרינן בפ"ק דחולין (דף ט.) ראה צפור מנקר בתאנה חוששין שמא במקום נקב נקר ואסור שאני התם דאיכא ריעותא דניקורא:
לא בהמתו ולא בהמת חבירו אין לדקדק השתא בהמתו אמרת בהמת חבירו מיבעיא דזו ואצ"ל זו קתני ודרך התנא לשנותם יחד:
ומטמא טומאה חמורה בכזית ואפי' ב"ה דבעו רביעית פרק המוציא יין (שבת דף עז. ושם) גבי נבלות דקא אמר אף כשטמאו ב"ה לא טמאו אלא ברביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית הכא מודו דסגי בכזית דהואיל ונאסר מטעם תקרובת מטמא בכזית כמו זבח:
Tosafot on Avodah Zarah 30b · Sefaria
רבנו חננאל
ת"ר יין תוסס פי' חדש אין בו משום גילוי וכמה תסיסתו ג' ימים. שחלים דלית בהו חלא אין בהן משום גילוי ובני גולה נהגו בהן איסור ואי אית בהן חלא מיגרי בהו.
וכן כותח הבבלי אין בו משום גילוי ובני גולה נהגו בו איסור ואי אית ביה ניקורי חיישינן. מטפטף דעביד טיף טיף להדי טיף טיף אין בו משום גילוי.
פי תאנה לחה שיש בה לחלוחית אין בו משום גילוי דתניא ר' אליעזר אומר אוכל אדם ענבים ותאנים בלילה ואינו חושש שנאמר שומר פתאים ה':
אמר רב ספרא ג' מיני ארס הן של נחש בחור שוקע ואם נתגלתה חבית אף על פי ששתו ממנה ט' ולא מתו לא ישתה עשירי מעשה היה ולא מת אלא האחרון וכן באבטיח שנתגלה אכלו ממנה עשרה ולא מת אלא האחרון א"ר ירמיה זהו ארס שוקע של נחש בינוני מפעפע של זקן צף ואע"ג דבכל זמן שמזקינין מוסיפין כח זיהריה מיקלש קליש:
ת"ר מים שנתגלו הרי זה לא ישפכם לרה"ר ולא ירבץ מהן הבית ולא יגבל בהן טיט ולא ישקה מהן בהמה ולא ירחץ מהן פניו ידיו ורגליו אחרים אומרים מקום שיש בו סירטא ביניהן גב היד וגב הרגל ורומני דאפא:
א"ר יוחנן משום רבי יהודה בן בתירא שלשה יינות הן יין שראהו כי ניסך ממנו אסור בהנאה ומטמא טומאה חמורה בכזית כמת וכעבודת כוכבים.
Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 30b · Sefaria
ריטב"א
שלשה יינות הן יין נסך פי׳ שנתנסך ודאי לעבודה זרה אסור בהנאה ומטמא טומאה חמורה פירוש שמטמא אדם וכלים במשא ואהל בכזית פירוש כעין מת דסבירא ליה כרבי יאודה בן בתירא דתקרובת ע״ז מטמא כמת מן התורה כדלקמן אבל רבנן פליגי עליה שאינו מטמא אלא מדרבנן.
Ritva on Avodah Zarah 30b · Sefaria
מאירי
יין שהחמיץ יש בו משום גלוי לפעמים שותה ממנו יין תוסס אין בו משום גלוי וכמה תסיסתו שלשה ימים:
משקין העשויים מן העשבים וכן מיני הכותח אין בהם משום גלוי והרבה נהגו בהם אסור ואם נראו בהם ניקורין יש לחוש:
אף אלו שיש בהם משום גלוי אם היה משקה מיטפטף מהם במהירות גדול עד שהוא עושה טיף טיף כנגד טיף טיף אין בהם משום גלוי שהנחש שומע קול הטפטוף ובורח:
פירות שנמצאו מנוקרין חוששין שמא בעל ארס נקרן ואסור לאכלן כמו שביארנו במסכת חולין פרק ראשון ומ"מ דוקא מנוקרין אבל מה שהוא נקוב מצד טבעו ואין שם נקור מחדש וכן אין הלחה שלהם מגלה מותרין ומפני זה אמרו בכאן פי תאנה אין בו משום גלוי וכן אוכל אדם ענבים ותאנים בלילה ואינו חושש:
משקין שנתגלו ושתו מהם הרבה בני אדם ולא נזוקו לא יהא אדם סומך על זה ששלשה מיני ארס הם של נחש בחור שוקע ושל זקן צף ושל בינוני מפעפע והולך ולפי מעוט שניו הוא שוקע יותר וא"כ פעמים שראשון לוקה פעמים שאחרון לוקה פעמים שאחד מן האמצעיים לוקין מעשה היה ושתו תשעה ולא נזוקו ושתה עשירי ומת:
אבטיח שנתבקע אף הוא יש בו משום גלוי וכן בכל הפירות הלחים:
משקין שנתגלו לא ישפכם לרשות הרבים שמא ידרוס עליהם אחד ורגלו יחפה וכן לא ירבץ בהם את הבית מטעם זה גם כן ולא יגבל בהם את הטיט ואף הבהמות ניזוקות בו ומתוך כך לא ישקה בהם את בהמתו ולא בהמת חברו ולא ירחץ בהם פניו ידיו ורגליו ואף במקומות שאין שם נקע כגון רמוני הפנים וגב היד וגב הרגל ואין צריך לומר מקומות הנקעים כגון נקבי החוטם והאזן והפה ובין אצבע לאצבע:
זה שאמרו שלא ישקה לא לבהמתו ולא לבהמת חברו בחתול שלו מיהא מותר להשקותם שאין הארס מזיק לו אדרבא אוכל הוא את הנחש כמו שהתבאר בפרק ערבי פסחים ואע"פ שמכחיש בכך חוזר הוא לבריאותו הא לשל חברו לא ישקה שהרי מכחישו ושמא קודם שישוב לבריאותו הוא צריך למכרו ונמצא מפסידו:
ועוד 8 קטעי פירוש על דף זה.
Meiri on Avodah Zarah 30b · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
גמרא אפילו לבתר תלתא יומי אין בו משום יין נסך משום גילוי חיישינן כו' כצ"ל וכ"ה ברי"ף וברא"ש:
שם והוא דעביד טיף טיף להדי כו' אמר ר' ירמיה זהו שוקע כצ"ל:
Chidushei Halachot on Avodah Zarah 30b · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת עבודה זרה, דף ל׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־375 מילים ב־11 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 11 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 126 מילים
נפתחת ב״מִכָּאן וְאֵילָךְ — אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי,…״
- קטע 235 מילים
נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: יַיִן תּוֹסֵס אֵין בּוֹ מִשּׁוּם…״
- קטע 343 מילים
נפתחת ב״כּוּתָּח הַבַּבְלִי אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי, וּבְנֵי…״
- קטע 433 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר שְׁמוּאֵל:…״
- קטע 548 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב סָפְרָא מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דָּרוֹמָא:…״
- קטע 637 מילים
נפתחת ב״שֶׁל בָּחוּר שׁוֹקֵעַ, לְמַאי הִלְכְתָא? דְּתַנְיָא: חָבִית…״
- קטע 731 מילים
נפתחת ב״וְכֵן אֲבַטִּיחַ שֶׁנִּתְגַּלְּתָה, אַף עַל פִּי שֶׁאָכְלוּ…״
- קטע 846 מילים
נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: מַיִם שֶׁנִּתְגַּלּוּ — הֲרֵי זֶה…״
- קטע 912 מילים
נפתחת ב״אֲחֵרִים הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא! אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ גַּב…״
- קטע 1041 מילים
נפתחת ב״אָמַר מָר: לֹא יַשְׁקֶה מֵהֶן לֹא בְּהֶמְתּוֹ…״
- קטע 1123 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם…״
חכמים הנזכרים בדף
- שמואל · דור ראשון לאמוראים
שמו: שמואל הכהן בריה דאבא בר אבא.
מקור: מסכת עבודה זרה דף ל׳ עמוד ב׳ · קטע 3 — “…בַּר אָשֵׁי אָמַר שְׁמוּאֵל: מֵי טִיף טִיף אֵין בּוֹ…”
לשון המקור
מִכָּאן וְאֵילָךְ — אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי, וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ. וּנְהַרְדָּעֵי אָמְרִי: אֲפִילּוּ לְבָתַר תְּלָתָא יוֹמֵי חָיְישִׁינַן מִשּׁוּם גִּילּוּי. מַאי טַעְמָא? זִימְנִין מִיקְּרֵי שָׁתֵי.
תָּנוּ רַבָּנַן: יַיִן תּוֹסֵס אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי, וְכַמָּה תְּסִיסָתוֹ? שְׁלֹשָׁה יָמִים. הַשַּׁחֲלַיִם אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם גִּילּוּי, וּבְנֵי גוֹלָה נָהֲגוּ בָּהֶן אִיסּוּר. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלֵית בְּהוּ חַלָּא, אֲבָל אִית בְּהוּ חַלָּא — מִיגָּרֵי בְּהוּ.
כּוּתָּח הַבַּבְלִי אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי, וּבְנֵי גוֹלָה נָהֲגוּ בּוֹ אִיסּוּר. אָמַר רַב מְנַשֵּׁי: אִי אִית בֵּיהּ נִקּוּרֵי — חָיְישִׁינַן. אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר שְׁמוּאֵל: מֵי טִיף טִיף אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי. אָמַר רַב אָשֵׁי: וְהוּא דְּעָבֵיד טִיף לַהֲדֵי טִיף טִיף.
אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר שְׁמוּאֵל: פִּי תְאֵנָה אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי. כְּמַאן? כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אוֹכֵל אָדָם עֲנָבִים וּתְאֵנִים בַּלַּיְלָה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״שֹׁמֵר פְּתָאִים ה׳״.
אָמַר רַב סָפְרָא מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דָּרוֹמָא: שְׁלֹשָׁה מִינֵי אֶרֶס הֵן, שֶׁל בָּחוּר — שׁוֹקֵעַ, שֶׁל בֵּינוֹנִי — מְפַעְפֵּעַ, וְשֶׁל זָקֵן — צָף. לְמֵימְרָא דִּכְמָה דְּקַשִּׁישׁ כְּחִישׁ חֵילֵיהּ? וְהָתַנְיָא: שְׁלֹשָׁה כׇּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין גְּבוּרָה מִתּוֹסֶפֶת בָּהֶן, אֵלּוּ הֵן: דָּג, נָחָשׁ, וַחֲזִיר! כֹּחַ אוֹסוֹפֵי הוּא דְּקָא מוֹסֵיף, זִיהֲרֵיהּ קְלִישׁ.
שֶׁל בָּחוּר שׁוֹקֵעַ, לְמַאי הִלְכְתָא? דְּתַנְיָא: חָבִית (שנתגלה) [שֶׁנִּתְגַּלְּתָה], אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁתוּ מִמֶּנָּה תִּשְׁעָה וְלֹא מֵתוּ — לֹא יִשְׁתֶּה מִמֶּנָּה עֲשִׂירִי. מַעֲשֶׂה הָיָה שֶׁשָּׁתוּ מִמֶּנּוּ תִּשְׁעָה וְלֹא מֵתוּ, וְשָׁתָה עֲשִׂירִי וָמֵת. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: זֶהוּ שׁוֹקֵעַ.
וְכֵן אֲבַטִּיחַ שֶׁנִּתְגַּלְּתָה, אַף עַל פִּי שֶׁאָכְלוּ מִמֶּנָּה תִּשְׁעָה בְּנֵי אָדָם וְלֹא מֵתוּ, לֹא יֹאכַל מִמֶּנָּה עֲשִׂירִי. מַעֲשֶׂה הָיָה וְאָכְלוּ מִמֶּנָּה תִּשְׁעָה וְלֹא מֵתוּ, וְאָכַל עֲשִׂירִי וָמֵת. אָמַר רַבִּי: זֶהוּ שׁוֹקֵעַ.
תָּנוּ רַבָּנַן: מַיִם שֶׁנִּתְגַּלּוּ — הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁפְּכֵם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְלֹא יְרַבֵּיץ בָּהֶן אֶת הַבַּיִת, וְלֹא יְגַבֵּל בָּהֶן אֶת הַטִּיט, וְלֹא יַשְׁקֶה מֵהֶן לֹא בְּהֶמְתּוֹ וְלֹא בֶּהֱמַת חֲבֵירוֹ, וְלֹא יִרְחַץ בָּהֶן פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ סִירְטָא — אָסוּר, אֵין סִירְטָא — מוּתָּר.
אֲחֵרִים הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא! אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ גַּב הַיָּד וְגַב הָרֶגֶל וְרוּמָּנֵי דְּאַפֵּי.
אָמַר מָר: לֹא יַשְׁקֶה מֵהֶן לֹא בְּהֶמְתּוֹ וְלֹא בֶּהֱמַת חֲבֵירוֹ. וְהָתַנְיָא: אֲבָל מַשְׁקֵהוּ לְבֶהֱמַת עַצְמוֹ! כִּי תַּנְיָא הָהִיא — לְשׁוּנָּרָא. אִי הָכִי, דְּחַבְרֵיהּ נָמֵי? דְּחַבְרֵיהּ כָּחֵישׁ. דִּידֵיהּ נָמֵי כָּחֵישׁ? הָדַר בָּרֵיא. דְּחַבְרֵיהּ נָמֵי הָדַר בָּרֵיא! זִימְנִין דְּבָעֵי לְזַבּוֹנֵהּ, וּמַפְסֵיד לֵיהּ מִינֵּיהּ.
אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא: שְׁלֹשָׁה יֵינוֹת הֵן — יֵין נֶסֶךְ אָסוּר בַּהֲנָאָה, וּמְטַמֵּא טוּמְאָה חֲמוּרָה בִּכְזַיִת.