Talmud Builders

    Eruvin 63a

    Back to index

    English translation — Eruvin 63a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rav Hamnuna issued halakhic rulings in the town of Ḥarta De’argez during the years of Rav Ḥisda’s life, even though Rav Ḥisda was his teacher.

    2The Gemara relates that Ravina once examined a slaughterer’s knife in Babylonia to check if it was fit for slaughtering, during the lifetime of his teacher, Rav Ashi, who also lived in Babylonia. Rav Ashi said to him: What is the reason that the Master acted in this manner? Isn’t it prohibited for a disciple to issue rulings while his teacher is still alive?

    3Ravina said to him: Didn’t Rav Hamnuna issue halakhic rulings in Ḥarta De’argez during the years of Rav Ḥisda’s life, as they were not in the same town, even though they were both located in Babylonia? Since I do not live in the same town as you, it stands to reason that I would be permitted to issue rulings as well. Rav Ashi said to Ravina: It was actually stated that Rav Hamnuna did not issue halakhic rulings during Rav Ḥisda’s lifetime, and that is the correct tradition.

    4Ravina said to Rav Ashi: In fact, it was stated that Rav Hamnuna issued rulings, and it was also stated that he did not issue rulings, and both traditions are correct. During the years of the life of Rav Huna, Rav Hamnuna’s principal teacher, Rav Hamnuna did not issue rulings at all, but he did issue rulings during the years of Rav Ḥisda’s life, for Rav Hamnuna was Rav Ḥisda’s disciple - colleague. And since I, too, am the Master’s disciple and colleague, I should also be permitted to examine a slaughterer’s knife when I am not in the same town.

    5Rava said: A Torah scholar may examine a knife for himself and use it for slaughtering, without having to show it to the local Sage. The Gemara relates that Ravina happened to come to Meḥoza, the home town of Rava. His host brought out a knife for slaughtering and showed it to him. He said to him: Go, bring it to Rava, the town Sage, for examination.

    6The host said to him: Doesn’t the Master hold in accordance with that which Rava said: A Torah scholar may examine a slaughtering knife for himself? In this case I am using the knife to slaughter on your behalf. Ravina said to him: Since I am only buying the meat from you, it is not considered as though I am slaughtering for myself. Rava’s principle does not apply to such a case.

    7The Gemara cites a mnemonic for the names of the Sages mentioned in the following discussion: Zila Lehanya : Rabbi Elazar from Hagronya; Maḥlif : Rav Abba bar Taḥalifa; Ika : Rav Aḥa bar Ika; and Ya’akov : Rav Aḥa bar Ya’akov.

    8The Gemara now relates that Rabbi Elazar from Hagronya and Rav Abba bar Taḥalifa happened to come to the house of Rav Aḥa, son of Rav Ika, in the place of jurisdiction of Rav Aḥa bar Ya’akov. Rav Aḥa, son of Rav Ika, wanted to prepare for them a third-born calf, whose meat was considered a delicacy. He brought out a slaughtering knife and showed it to them.

    9Rav Aḥa bar Taḥalifa said to them: Should we not be concerned with the respect of the Elder, Rav Aḥa bar Ya’akov, and present the knife to him for inspection, as this is his town? Rabbi Elazar from Hagronya said to them: That is unnecessary, since Rava said as follows: A Torah scholar may examine a knife for himself. Rabbi Elazar from Hagronya then inspected the knife, but he was later punished at the hand of Heaven for disregarding the honor of the senior rabbi.

    10The Gemara expresses surprise: What was Rabbi Elazar from Hagronya’s mistake? Didn’t Rava say: A Torah scholar may examine a slaughtering knife for himself? The Gemara answers: It was different there, as they had already begun to discuss the issue of the honor of Rav Aḥa bar Ya’akov. Had the name of Rav Aḥa bar Ya’akov never arisen, they would have been permitted to examine the knife themselves. Once his name had been mentioned, however, they should have approached him with the knife. Their failure to do so is considered a display of disrespect.

    11And if you wish, say instead: Rav Aḥa bar Ya’akov is different, as he was illustrious in age and wisdom, and thus deserved more honor than a regular Sage.

    12Rava said: Even though it is ordinarily prohibited for a disciple to issue a halakhic ruling in his teacher’s place, if he does so in order to separate another person from a prohibition he is committing, even in his teacher’s presence it seems well, i.e., it is permitted. The Gemara relates that Ravina was once sitting before Rav Ashi when he saw a certain man tying his donkey to a palm tree on Shabbat, in violation of the decree of the Sages against utilizing trees on Shabbat. He raised his voice to him in protest, but the man paid him no attention. Ravina then said to Rav Ashi: Let this man be in excommunication for transgressing the words of the Sages and ignoring a scholar’s rebuke.

    13Afterward, Ravina said to Rav Ashi: Behavior such as this, the way I acted in your presence just now, does it appear like irreverent behavior? Rav Ashi said to him: With regard to this it is stated: “There is no wisdom or understanding or council against the Lord” (Proverbs 21:30). The Sages expounded this verse as follows: Wherever a desecration of God’s name is involved, no respect is paid even to a teacher, i.e., in such a situation one should disregard the respect due to his teacher’s wisdom and understanding and object to the inappropriate behavior.

    14Rava said: With regard to one who issues a halakhic ruling in his teacher’s location without the intention of preventing someone from violating a prohibition, the following distinction applies: In the teacher’s actual presence, the disciple is prohibited to issue such a ruling, and if he does so, he is liable to receive the death penalty at the hand of Heaven. However, when he is not in his actual presence, the disciple is still prohibited to issue the ruling, but he is not liable to receive the death penalty.

    15The Gemara asks: Is the disciple not liable to receive the death penalty if he issues his ruling not in the teacher’s presence? But wasn’t it taught otherwise in a baraita : Rabbi Eliezer says: The sons of Aaron died only because they issued a halakhic ruling before Moses, their teacher? What did they expound in support of their conclusion that they must bring fire inside as opposed to waiting for fire to come down from the heavens? It is stated in the Torah: “And the sons of Aaron the priest shall put fire on the altar, and lay the wood in order on the fire” (Leviticus 1:7), which led them to say: Although fire descends from Heaven, it is nonetheless a mitzva to bring ordinary fire. Although they derived this from the verses, they were punished for ruling in the presence of their teacher.

    16It was further related that Rabbi Eliezer had a certain disciple who issued a halakhic ruling in his presence. Rabbi Eliezer said to his wife, Imma Shalom: I will be surprised if this one completes his year, i.e., if he lives until the end of the year. And so it was, he did not complete his year.

    17His wife said to him: Are you a prophet? He said to her: I am not a prophet, nor the son of a prophet, but I have received the following tradition: Anyone who issues a halakhic ruling in his teacher’s presence is liable to receive the death penalty.

    18And Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: That disciple was named Yehuda ben Gurya, and he was three parasangs away from Rabbi Eliezer. Apparently, one is liable for the death penalty even if he did not issue his ruling in his teacher’s presence.

    19The Gemara answers: In fact, the incident took place in the actual presence of the teacher, which is why the disciple was punished. The distance mentioned refers to the distance between the student’s usual place and the teacher. The Gemara expresses surprise: But didn’t Rabba bar bar Ḥana say that he was three parasangs away from his teacher? That implies that this was his distance from his teacher at the time of the ruling. The Gemara answers: And, according to your reasoning, that the details of the story must relate to the time of the ruling, why mention his name and his father’s name? Rather, the details were given so that you should not say it was a parable. That is also the reason why he provided the details concerning the student’s usual place. This does not contradict the fact that Yehuda ben Gurya issued his ruling in the actual presence of his teacher.

    20The Gemara continues to discuss the same topic. Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: Whoever issues a halakhic ruling in his teacher’s presence is deserving of being bitten by a snake, as it is stated: “And Elihu, son of Barachel the Buzite answered and said, I am young, and you are very old; therefore I held back [ zaḥalti ] and I was afraid, and did not declare my opinion to you” (Job 32:6), and it is written: “With the venom of the crawling things of [ zoḥalei ] the dust” (Deuteronomy 32:24), which refers to snakes. Elihu’s statement is understood as follows: I must apologize for speaking in my teacher’s presence, for one who does so is liable to be punished with the bite of a snake.

    21Ze’eiri said that Rabbi Ḥanina said: Whoever issues a halakhic ruling in his teacher’s presence is called a sinner, as it is stated: “Your word have I hidden in my heart, that I might not sin against You” (Psalms 119:11). In what case would speaking one’s word entail a sin? In a case where one rules on a matter of halakha in the presence of his teacher.

    22Rav Hamnuna raised a contradiction between the verse previously mentioned and another verse: It is written: “Your word have I hidden in my heart,” implying that David did not want to reveal the words of Torah, whereas in a second verse it is written: “I have preached righteousness in the great congregation” (Psalms 40:10). He answered: This is not difficult. Here, in the verse in which David remained silent, it is referring to the period when Ira HaYa’iri, David’s teacher, was alive; there, in the verse where he publicized his words, it is referring to the period when Ira HaYa’iri was no longer alive.

    23Having mentioned Ira HaYa’iri, the Gemara now cites a related teaching. Rabbi Abba bar Zavda said: Whoever gives all his priestly gifts to one priest has acted improperly and brings famine into the world as punishment. As it is stated: “And also Ira HaYa’iri was a priest for David” (II Samuel 20:26), which invites the question: Was he a priest for David alone, and not for anyone else? Rather, it means that David would send all his priestly gifts to him alone, i.e., he was the only priest to enjoy David’s gifts. And it is written afterward: “And there was a famine in the days of David, three years, year after year” (II Samuel 21:1).

    24Rabbi Eliezer says: Anyone who rules in his teacher’s presence is lowered from his position of greatness, as it is stated: “And Elazar the priest said to the men of war who went to battle: This is the statute of the Torah which the Lord commanded Moses” (Numbers 31:21). Although Elazar said to the soldiers: God commanded this statute to my father’s brother, while to me He did not command it, even so he was punished for speaking in this manner in the presence of his teacher, Moses.

    25What was his punishment? As it is written that God had told Moses with regard to Joshua: “And he shall stand before Elazar the priest, who shall inquire for him by the judgment of the Urim before the Lord: at his word shall they go out, and at his word they shall come in, both he, and all the children of Israel with him, even all the congregation” (Numbers 27:21). Elazar was originally awarded a place of great honor. But we do not find in the Bible that Joshua ever had need of him. It is never stated that Joshua made use of the Urim through Elazar, which shows that Elazar never achieved the greatness promised him.

    26With regard to this same issue, Rabbi Levi said: Whoever answers a word in the presence of his teacher will go down to the netherworld childless, as it is stated: “And Joshua bin Nun, the minister of Moses from his youth, answered and said: My lord Moses, shut them in” (Numbers 11:28). Since he spoke to his teacher out of turn, he was punished by remaining childless.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    חרתאשם העיר:

    דארגזשם האיש שבנאה והוה אמגושי כך ראיתי בתשובת הגאונים:

    סר סכינאבדק סכין לטבח ולא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם ונמצא רבינא נוטל לו עטרת כבוד העיר ורב אשי רבו במתא מחסיא הוה והיא מבבל:

    דהא רב המנונא אורי בחרתא דארגזהואיל ולא היה רבו דר בה אע"פ שהיתה בבבל ואני לא הוריתי במתא מחסיא שהיא מקומך:

    תלמיד חברחכם כמותו אלא שלמד ממנו דבר אחד או יותר:

    לנפשיהבודק סכין לשחוט בו הוא עצמו בהמה שלו ואין צריך להראות לרבו:

    למחוזאאתריה דרבא:

    אנא מיזבן זבינאכי אכילנא מהאי בישרא בדמי אנא זבין לה מינך הלכך לאו לנפשאי אלא כשאר טבחא הוית לי:

    עגלא תילתאגדל שליש ואז הוא עומד בעיקר טעם בשרו כדתנן (ב"מ דף סח.) ומגדלין אותן עד שיהו משולשין ואמרינן נמי (שם דף סט.) מותר שליש בשכרך אלמא אורחיה עד שליש ל"א שלישי לבטן וקשה לי הא דאמר בעלמא (סנהדרין דף סה:) רב חנינא ורב אושעיא הוו עסקי בספר יצירה וכל מעלי שבתא איברי להו עגלא תילתא דהתם מאי שלישי לבטן איכא הא לא היה בבטן מעולם:

    לא ליחוש לסבאלרב אחא בר יעקב ובתמיהה קאמר:

    דאתחילו בכבודומאחר שנאמר לו דניחוש לסבא והתחילו לדבר בכבודו לא היה לו לזלזל בדבר:

    ואב"א שאני רב אחא בר יעקב דמפליגהרבה מאד היה זקן וחכם:

    ולאפרושי מאיסוראראה תלמיד אדם רוצה לעבור עבירה ורבו שם ושותק מותר לתלמיד לקפוץ ולגעור:

    בצינתאבדקל ואין משתמשין באילן משום שבות:

    אמר ליהרבינא לרב אשי הא מילתא דעבידת קמך השתא מי הויא אפקירותא חוצפה או לא:

    אין חכמה וגו'אין תורת חכמה וכבוד ותבונה ויועץ עומדת כנגד חילול השם:

    בפניו אסורלהורות וחייב מיתה בידי שמים והא דרבא לאו לאפרושי מאיסור קאי אלא על הבא לישאל:

    בפניו הוהוהאי דקתני רחוק ממנו שהיה רחוק מקומו ממקום רבו שלש פרסאות ומיהו כי אורי קמיה אורי:

    והא רחוק ממנו קאמרואי הוראה לאו רחוק ממנו הוה מאי אתא רבי יוחנן לאשמועינן:

    צפנתי אמרתךכנסתי דברי מלהורות במקום שאהא חוטא עליהן:

    צדקדברי תורה:

    עירא היאירירבו הוה כדכתיב היה כהן לדוד רב לדוד:

    מורידין אותו מגדולתולעיל קאי אדזעירי במורה הלכה בפני רבו:

    את אחי אבא צוהדחלק כבוד למשה דכתיב אשר צוה ה' את משה והורה הלכות גיעול אך את הזהב:

    איענשלירד מגדולה שפסקו לו מקמי הכי:

    דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לושהיה עתיד יהושע להיות צריך לישאל דבר הלכה מאלעזר:

    ולא אשכחןלאחר מיתת משה דאיצטריך ליה יהושע לאלעזר לשאול כלום:

    מותיבמשיב דבר מורה הלכה:

    לשאוללמיתה:

    כלאםראויים הם לכך דהוי ליה כמורה הלכה:

    עירובין 63 עמוד א

    1רב המנונא אורי בחרתא דארגז בשני דרב חסדא.

    2רבינא סר סכינא בבבל. א"ל רב אשי מאי טעמא עבד מר הכי,׃

    3א"ל והא רב המנונא אורי בחרתא דארגז בשני דרב חסדא אמר ליה לאו אורי אתמר׃

    4אמר ליה אתמר אורי ואתמר לא אורי בשני דרב הונא רביה הוא דלא אורי ואורי בשני דרב חסדא דתלמיד חבר דיליה הוה ואנא נמי תלמיד חבר דמר אנא׃

    5אמר רבא צורבא מרבנן חזי לנפשיה רבינא איקלע למחוזא אייתי אושפיזכניה סכינא וקא מחוי ליה אמר ליה זיל אמטייה לרבא׃

    6אמר ליה לא סבר מר הא דאמר רבא צורבא מרבנן חזי לנפשיה אמר ליה אנא מיזבן זבינא׃

    7(סימן זיל"א להני"א מחלי"ף איק"א ויעק"ב)׃

    8רבי אלעזר מהגרוניא ורב אבא בר תחליפא איקלעו לבי רב אחא בריה דרב איקא באתריה דרב אחא בר יעקב בעי רב אחא בריה דרב איקא למיעבד להו עיגלא תילתא אייתי סכינא וקא מחוי להו׃

    9אמר להו רב אחא בר תחליפא לא ליחוש ליה לסבא אמר להו ר"א מהגרוניא הכי אמר רבא צורבא מרבנן חזי לנפשיה חזי ואיעניש רבי אלעזר מהגרוניא׃

    10והאמר רבא צורבא מרבנן חזי לנפשיה שאני התם דאתחילו בכבודו׃

    11ואי בעית אימא שאני רב אחא בר יעקב דמופלג׃

    12אמר רבא ולאפרושי מאיסורא אפילו בפניו שפיר דמי רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי חזייה לההוא גברא דקא אסר ליה לחמריה בצינתא בשבתא רמא ביה קלא ולא אשגח ביה א"ל ליהוי האי גברא בשמתא׃

    13א"ל כי האי גוונא מי מתחזא כאפקרותא אמר ליה (משלי כא, ל) אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' כל מקום שיש בו חילול השם אין חולקין כבוד לרב׃

    14אמר רבא בפניו אסור וחייב מיתה שלא בפניו אסור ואין חייב מיתה׃

    15ושלא בפניו לא והא תניא ר"א אומר לא מתו בני אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן מאי דרוש (ויקרא א, ז) ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אמרו אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט׃

    16ותלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שהורה הלכה בפניו אמר רבי אליעזר לאימא שלום אשתו תמיה אני אם יוציא זה שנתו ולא הוציא שנתו׃

    17אמרה לו נביא אתה אמר לה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה׃

    18ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן אותו תלמיד יהודה בן גוריא שמו והיה רחוק ממנו שלש פרסאות׃

    19בפניו הוה והא רחוק ממנו שלש פרסאות קאמר וליטעמיך שמו ושם אביו למה אלא שלא תאמר משל היה׃

    20אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המורה הלכה בפני רבו ראוי להכישו נחש שנאמר ״(איוב לב״, ו) ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים וגו' על כן זחלתי וכתיב ״(דברים לב״, כד) עם חמת זוחלי עפר׃

    21זעירי אמר רבי חנינא נקרא חוטא שנאמר ״(תהלים קיט״, יא) בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך׃

    22רב המנונא רמי כתיב ״בלבי צפנתי אמרתך וכתיב (תהלים מ״, י) בשרתי צדק בקהל רב לא קשיא כאן בזמן שעירא היאירי קיים כאן בזמן שאין עירא היאירי קיים׃

    23אמר רבי אבא בר זבדא כל הנותן מתנותיו לכהן אחד מביא רעב לעולם שנאמר ״(שמואל ב כ״, כו) עירא היאירי היה כהן לדוד לדוד הוא דהוה כהן לכו"ע לא אלא שהיה משגר לו מתנותיו וכתיב ״בתריה ויהי רעב בימי דוד״׃

    24ר' אליעזר אומר מורידין אותו מגדולתו שנאמר ״(במדבר לא״, כא) ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא וגו' אע"ג דאמר להו לאחי אבא צוה ואותי לא צוה אפ"ה איענש׃

    25דכתיב ״(במדבר כז״, כא) ולפני אלעזר הכהן יעמד ולא אשכחן דאיצטריך ליה יהושע׃

    26א"ר לוי כל דמותיב מלה קמיה רביה אזיל לשאול בלא ולד שנאמר ״(במדבר יא״, כח) ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר אדוני משה כלאם.

    Tosafot

    רב המנונא אורי בחרתא דארגזתרי רב המנונא הוו חד שהיה תלמידו של רב חסדא כדמשמע הכא ובפרק קמא דקדושין (דף כה.) גבי סבי דנזוניא דאמר ליה רב חסדא לרב המנונא זיל צנעינהו ועוד היה אחר שהיה תלמידו של רב כדלעיל בפרק כיצד מעברין (עירובין דף נד.) דאמר ליה רב לרב המנונא ברי מדאית לך אוטיב לך:

    מאי דרוש ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אע"פ שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט - לכאורה משמע שהקטרת שהקטירו על מזבח החיצון היה והוראת שעה היתה כדאשכחנא בקטרת של נשיאים כדאמרינן בשילהי התכלת (מנחות דף נ:) דאי על מזבח הפנימי הקטירו מאי שייכא אותה דרשה לשם והא לא היה יורד אש על מזבח הפנימי לשם קטרת דהא קי"ל בפרק אמר להן הממונה (יומא דף לג.) דמערכה שניה שעל מזבח החיצון לקטרת מיהו בתורת כהנים משמע שלבית קדשי הקדשים נכנסו להקטיר ולשם נשרפו וצ"ע:

    כל הנותן מתנותיו לכהן אחד כו'הא דקרי ליה עירא היאירי אף על פי שהיה כהן שמא אביו מאהרן ואמו ממנשה כדאמר במגילה (דף יב:) אביו מבנימין ואמו מיהודה ופשטיה דקרא כהן לדוד לאו כהן ממש הוא אלא שר כמו דאמר ובני דוד כהנים היו (שמואל ב ח׳:י״ח):

    מביא רעב לעולםואף על גב דכתיב על שאול ועל בית הדמים הא והא גרם וסמוכין קדרש:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    רבינא סר סכינא בבבל בדק הסכין של שחיטה שמא יהיה בה פגם ותרגום פוקד מסער וכן דרכו של לשון חכמים שמחסרין את העין והחית ואמרו סר סכינא כלומ' סער סכינא ואומרין שותא כלומ' שעותא ושותא במקום שחדא וכאלה רבות ובפר' הכל שוחטין אמרו אמ' רב חסדא מניין לבדיקת סכין מן התורה שנ' ושחטתם בזה ואכלתם פשיטא דכי נקבה טרפה בעיא בדיקה בדיקת חכם קאמרי' כול' ואמרינן האי טבחא דלא סר סכינה משמתינן ליה והתם במסכתא דיום טוב בפרק אמרו איבעיא להו מהו להראות סכין לחכם ביום טוב רב מרי בריה דרב ביסנא שארי ורבנן אסרי אמ' רב יוסף ותלמיד חכם רואה לעצמו ומשאילה לאחרים:

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 63a

    Eruvin 63a. The full printed text of this folio side — 26 numbered segments, about 579 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    חרתא שם העיר:

    דארגז שם האיש שבנאה והוה אמגושי כך ראיתי בתשובת הגאונים:

    סר סכינא בדק סכין לטבח ולא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם ונמצא רבינא נוטל לו עטרת כבוד העיר ורב אשי רבו במתא מחסיא הוה והיא מבבל:

    דהא רב המנונא אורי בחרתא דארגז הואיל ולא היה רבו דר בה אע"פ שהיתה בבבל ואני לא הוריתי במתא מחסיא שהיא מקומך:

    תלמיד חבר חכם כמותו אלא שלמד ממנו דבר אחד או יותר:

    לנפשיה בודק סכין לשחוט בו הוא עצמו בהמה שלו ואין צריך להראות לרבו:

    למחוזא אתריה דרבא:

    אנא מיזבן זבינא כי אכילנא מהאי בישרא בדמי אנא זבין לה מינך הלכך לאו לנפשאי אלא כשאר טבחא הוית לי:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 63a · Sefaria

    Tosafot

    רב המנונא אורי בחרתא דארגז תרי רב המנונא הוו חד שהיה תלמידו של רב חסדא כדמשמע הכא ובפרק קמא דקדושין (דף כה.) גבי סבי דנזוניא דאמר ליה רב חסדא לרב המנונא זיל צנעינהו ועוד היה אחר שהיה תלמידו של רב כדלעיל בפרק כיצד מעברין (עירובין דף נד.) דאמר ליה רב לרב המנונא ברי מדאית לך אוטיב לך:

    מאי דרוש ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אע"פ שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט - לכאורה משמע שהקטרת שהקטירו על מזבח החיצון היה והוראת שעה היתה כדאשכחנא בקטרת של נשיאים כדאמרינן בשילהי התכלת (מנחות דף נ:) דאי על מזבח הפנימי הקטירו מאי שייכא אותה דרשה לשם והא לא היה יורד אש על מזבח הפנימי לשם קטרת דהא קי"ל בפרק אמר להן הממונה (יומא דף לג.) דמערכה שניה שעל מזבח החיצון לקטרת מיהו בתורת כהנים משמע שלבית קדשי הקדשים נכנסו להקטיר ולשם נשרפו וצ"ע:

    כל הנותן מתנותיו לכהן אחד כו' הא דקרי ליה עירא היאירי אף על פי שהיה כהן שמא אביו מאהרן ואמו ממנשה כדאמר במגילה (דף יב:) אביו מבנימין ואמו מיהודה ופשטיה דקרא כהן לדוד לאו כהן ממש הוא אלא שר כמו דאמר ובני דוד כהנים היו (שמואל ב ח׳:י״ח):

    מביא רעב לעולם ואף על גב דכתיב על שאול ועל בית הדמים הא והא גרם וסמוכין קדרש:

    Tosafot on Eruvin 63a · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    רבינא סר סכינא בבבל בדק הסכין של שחיטה שמא יהיה בה פגם ותרגום פוקד מסער וכן דרכו של לשון חכמים שמחסרין את העין והחית ואמרו סר סכינא כלומ' סער סכינא ואומרין שותא כלומ' שעותא ושותא במקום שחדא וכאלה רבות ובפר' הכל שוחטין אמרו אמ' רב חסדא מניין לבדיקת סכין מן התורה שנ' ושחטתם בזה ואכלתם פשיטא דכי נקבה טרפה בעיא בדיקה בדיקת חכם קאמרי' כול' ואמרינן האי טבחא דלא סר סכינה משמתינן ליה והתם במסכתא דיום טוב בפרק אמרו איבעיא להו מהו להראות סכין לחכם ביום טוב רב מרי בריה דרב ביסנא שארי ורבנן אסרי אמ' רב יוסף ותלמיד חכם רואה לעצמו ומשאילה לאחרים:

    Rav Nissim Gaon on Eruvin 63a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    רבינא סאר סכינא פי' בדק הסכין לטבח בבבל כדגרסי' האי טבחא דלא סאיר סכיניה קמי חכם כו' והוא מלשון פוקד תרגום מסער א"ל רב אשי אמאי עבדת הכי כלומר אנא רבך א"ל רבינא הא רב חסדא אורי בכפרי בשני דרב הונא ורב המנונא אורי בארגז פי' שם מקום בשני דרב חסדא. א"ל רב אשי לא הורה איתמר [א"ל איתמר אורו וכו']. איתמר דאורי רב המנונא בשני דרב חסדא מ"ט תלמיד חבר הוא גבי רב חסדא אנא נמי גבי מר תלמיד חבר אנא. פי' מופלג גדול בחכמה מופלג משאר חכמים:

    אמר רבא ת"ח שרוצה לשחוט בביתו מה שיאכל רואה הסכין ובודקו אבל לבודקו לטבח שישחט ויקנה ממנו לא.

    אמר רבה ולאפרושי מאיסורא אפילו בפני רבו שפיר דמי כי הא דרבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי חזא לההוא גברא דהוה אסיר חמרא בצינתא. פי' בדקל. כדתנן ציני הר הברזל כשירות והוא אילני תמרים היה קושר בו החמור בשבת א"ל רבינא ליהוי ההוא גברא בשמתא א"ל רבינא לרב אשי כי האי גוונא מתחזי כאפקירותא אי לא א"ל לא אין חכמה ואין עצה ואין תבונה לנגד ה' כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב.

    אמר רב בפניו אסור וחייב מיתה שלא בפניו אסור ואינו חייב מיתה ולא מתו ב' בני אהרן אלא מפני שהורו הלכה בפני משה רבן.

    ותלמיד היה לו לר' אליעזר ויהודה בן גודיא היה שמו שהורה הלכה בפני רבו ולא הוציא שנתו.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 63a · Sefaria

    Rashba

    הא ד אמר רבא בפניו אסור וחייב מיתה שלא בפניו אסור ואינו חייב מיתה. כתבו בתוס' (סב, ד"ה רב חסדא) דבפניו היינו תוך שלש פרסאות, דשיעור שלש פרסאות מבני אהרן ילפינן דמחנה ישראל שלש פרסאות, וכיון שהיה [משה] בתוך המחנה בכל מקום היה אסור להם וחייבין מיתה. ושלא בפניו אסור אפילו בסוף העולם, דשלא בפניו אין לו שיעור והיינו דאקשינן עליה דרבא מתלמידו של ר' אליעזר דאפילו ברחוק שלש פרסאות נתחייב מיתה, ומשמע דלא הוה קשיא לן מינה אלא משום דלרבא בכי הא אינו חייב מיתה והתם קאמר דנתחייב מיתה, הא לאיסורא פשיטא לכולהו דאסור ואפילו רחוק ממנו שלש פרסאות. והא דאמרינן בפרק קמא דסנהדרין בתחילתו (ה, ב), תנחום בריה דר' אמי אקלע לאתרא דרש להו מותר ללתות חטים בפסח, אמרו לו ולאו ר' מני דמן צור איכא הכא ותניא דתלמיד אל יורה במקום רבו אלא א"כ רחוק ממנו שלש פרסאות, דמשמע הא רחוק ממנו שלש פרסאות מותר. איכא למימר התם תלמיד חבר היה. ואינו מחוור בעיני, דאי בתלמיד חבר דוקא לא הוה ליה לתנא למסתם ולמיתני תלמיד אל יורה אלא תלמיד חבר אל יורה, דתלמיד סתם לאו תלמיד חבר דוקא משמע. ועוד דהא רבה בר בר חנא ורב כי נחתי לבבל שקלי רשותא מרבי, ואמרינן התם בפרק קמא דסנהדרין וכיון דגמירי למה להו למשקל רשותא, ופרקינן משום מעשה שהיה, דמעשה בתלמיד שדרש בגובלין מי ביצים אין מכשירין ואינהו סבור מי בצעין וכו', באותה שעה גזר רבי תלמיד אל יורה אלא א"כ נטל רשות מרבו, דאלמא מדינא רבה בר בר חנה ורב בבבל שרו בלא נטילת רשות, ולא ממנעי ברחוק מקום משום כבודו דרבי ואע"פ שהיו תלמידיו. וממנה אתה למד לבני אהרן ולתלמידו של ר' אליעזר שהיו קודם גזירתו של רבי, דשלא בפניו יש לו שיעור והיינו תוך שלש פרסאות. והא דלא אקשו ליה לרבא מההוא מעשה דאותו תלמיד אלא ממה שנתחייב מיתה, אינו קושיא, משום דמימרא דרבא לא מיפרשא בהדיא שלא בפניו בכמה. ועוד דאפילו נתפרשה, מכ"ש מקשה לו דאפילו רחוק ממנו שלש פרסאות אסור וחייב מיתה. והראב"ד ז"ל פירש כן דלאחר שלש פרסאות מותר. וא"ת תיפוק ליה מיהא משום מעשה שהיה. י"ל דנפקא מינה להיכא דנטל רשות מרב אחד אפילו יש לו רב אחר והוא רחוק ממנו ג' פרסאות מותר ואע"פ שלא נטל ממנו רשות, הא תוך שלש פרסאות לעולם אסור אלא א"כ נטל ממנו רשות. כנ"ל.

    מאי דרוש ונתנו בני אהרן הכהן אש וגו' אע"פ שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט. וכתב הראב"ד ז"ל: דהם ודאי טעו בהוראתם דלא נאמרו דברים הללו אלא במזבח החיצון, אבל במזבח הפנימי לא, דמפורש ביומא (לג, א) ובתמיד (פ"ב) דמערכה בפני עצמה היו עושין על המזבח [החיצון] שממנה נוטל אש לקטורת. אלא הם טעו שהשוו מזבח הפנימי למזבח החיצון, ומ"מ לא נענשו משום טעותם אלא משום הוראתם.

    Rashba on Eruvin 63a · Sefaria

    Ritva

    אע״פ שהאש יורד מן השמי׳ כו׳ פי׳ הראב״ד ז״ל כי טועי׳ היו בהורא׳ זו שלא אמר הכתו׳ כן אלא לענין מזבת החצון אבל להקטי׳ קטר׳ במזבח הפנימי אין להביא ראי׳ מן ההדיוט כדמפורש במס׳ יומא ובמס׳ תמיד דמערכ׳ בפני עצמ׳ היו עושין על מזבח החצון שממנ׳ נוטלין אש לקטרת והם טעו שהשוו מזבח הפנימי למזבח החיצון. ומ״מ לא נענשו משו׳ טעות׳ כיון שהיו שוגגין אלא משו׳ הוראת׳. וליטעמיך כו׳ פירש ולטעמיך דסבירא לך דמתני׳ כפשוטה ומעשה שהיה כך היה למ׳ לי למתני שמו ושם אביו כדי שלא תאמ׳ דמשל היה וכיון דהוצרך להזכירו מפני כן כסה עליו קצת לומר דחוץ לג׳ פרסאו׳ היה. ודקדק ר״י ז״ל דכיון דלא קשי׳ לן הכא עלי׳ דרבא אלא משו׳ דקאמר שלא בפניו אינו חייב מיתה ופרכי׳ לה מההיא מתני׳ דאפי׳ חוץ לג׳ פרסאות חייב מיתה מכלל דלכ״ע מפשט פשיטא לן דכל שלא בפניו אסור ואפי׳ חוץ לג׳ פרסאות וכיון שכן ה״ה אפי׳ רחוק כלו׳ דשלא בפניו אין לו שיעור ובפניו דקאמר רבא היינוי תוך ג׳ פרסאו׳ כל שלא בפניו היינו חוץ לג׳ פרסאות ואפי׳ בסוף העולם. ותדע דהא דחשבי׳ בבני אהרן שהורו הלכה בפני משה לא בפניו ממש היה אלא דכל שהיה משה תוך המתנ׳ לא היה להם להורות ושיעור מחנה ישראל הוא ג׳ פרסאות כדאי׳ בכמה דוכתי. ע״כ תורף דברי רבי׳ ז״ל. ואיברא דבפניו לאו בפניו ממש כדמוכח מהאי דבני אהרן ומההיא דאלדד ומידד כדאי׳ בסנהדרין. ומיהו משמעתין ליכא ראיה דלעולם אימא לך דכל שלא בפניו דאמר רבא היינו תוך ג׳ פרסאות ובדין הוא דמצי׳ למיפרך ליה מהא מתנייתא דאסרה חוץ לג׳ פרסאות אלא דעדיפא מינה פרכי׳ דאפי׳ מיחה נמי מחייב. ועוד שהרי לא נתפרש לדברי רבא כמה שיעור שלא בפניו והיכי מצי׳ למפרך אההוא שיעורא גם מה שכתב ר׳ ז״ל דכל שלא בפניו כגון דהוא חוץ לג׳ פרסאות שוב אין לו שיעור ואסור הוא בסוף העולם. זה דבר קשה דהא בפ״ק דסנהדרין אמרי׳ דר׳ גזר משום מעשה שהיה דתלמיד אל יורה הלכה אלא א״כ נטל רשות מרבו והא דרבא לא משמע דא״ל מההיא גזרה דא״כ הוה מדכר לה וש״מ דליכא איסורא בסוף העולם ומ״מ הדבר צריך בירור כמה יהא שיעור דשלא בפניו שהוא אסור ואין בו מיתה דהא תוך ג׳ פרסאות חיוב מיתה איכא. והנכון בעיני דכל שהוא באותה אפרכיא שרבו דר איכא איסורא וחוץ לאותה האפרכיא היה מותר עד שבא ר׳ וגזר אפילו בסוף העולם. והא דתניא תלמיד אל יורה הלכה אלא א״כ רחוק ממנו ג׳ פרסאו׳ דמשמע דחוץ לג׳ פרסאו׳ מותר כבר תרגמ׳ ר״י ז״ל דההיא משום תלמיד חבר נקט לה וה״ק שום תלמיד בעולם ואפי׳ תלמיד חבר אל יורה הלכ׳ אלא א״כ רחוק ממנו ג׳ פרסאות ואפי׳ הוא עומד על התחום של הפרכיא אחרת והא דאמרי׳ דרבינא סר סכינא בבבל ופרישנא טעמא משום דתלמיד חבר חוץ לג׳ פרסאות הוה: זהו הנר׳ לי בשטת ר״י ז״ל הזקן. והיא הנכונה בעיני אבל י״א דכל בפניו אסור וחייב מיתה מן התורה כלומר מיתה בידי שמים כעובדא דר׳ אליעזר והיינו תוך ג׳ פרסאות וחוץ לג׳ פרסות מותר מן התורה אלא שאסור משום גזרתו של רבינו הקדוש והיינו דתניא תלמיד אל יורה הלכה במקום רבו אלא א״כ רחוק שלש פרסאות והא דקתני סתמא תלמיד משמע דלאו בתלמיד חבר מיירי וש״מ דכל תלמיד מותר להורות מן הדין חוץ לג׳ פרסאות ואם הוא תלמיד חבר אפי׳ תוך ג׳ פרסאות מותר ואינו אסור אלא בפניו ממש ואפילו בפניו ליכא חיוב מיתה וזה דעת הראב״ד ז״ל ולזה הסכימו רבותי. ומה שנ״ל כתבתי. ומיהו בהא מודינא דכל שהוא תלמיד חבר אין בו חיוב מיתה אפי׳ בפניו שאין לנו אלא דומי׳ דבני אהרן או דומיא דאלדד ומידד דלא הוה חד מינייהו תלמיד (חבר) ותו מסתברא לן דכל שאינו אסור אלא משום גזרתו של ר׳ די לו שיטול רשות מרב אחד ואע״פ שיש לו כמה רבנים אחרים שלא נטל רשות מהם ולאפרושי מאיסורא מותר ואפילו בפניו ממש ואפילו לתלמיד שאינו חבר דנקיט טעמא משום דאין חכמה ואין תבונ׳ לנגד יי׳ וכבר כתבתי יות׳ מזה בפ״ק דסנהדרין בס״ד:

    Ritva on Eruvin 63a · Sefaria

    Meiri

    לעולם לא יהא אדם נותן כל מתנותיו לכהן אחד אלא פעמים לזה ופעמים לזה דרך צחות אמרו וגם עירא היאירי כהן לדוד היה כהן לשאר בני אדם לא אלא שהיה משגר לו כל מתנותיו וסמיך ליה ויהי רעב בימי דוד:

    Meiri on Eruvin 63a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה מאי דרוש כו' והא לא היה יורד אש על מזבח הפנימי לשם קטורת כו' עכ"ל אע"ג דעל מזבח הפנימי היו מקטירין הקטורת בכל יום מ"מ האש היו נוטלין ממערכה שניה של מזבח החיצון מיהו מקרא גופיה דמייתי ונתנו בני אהרן וגו' ה"מ לאוכוחי נמי דאיירי במזבח החיצון וק"ל:

    Chidushei Halachot on Eruvin 63a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמרא צורבא מרבנן חזי לנפשיה עיין בכורות דף לא ע"א תוס' ד"ה דהא. ובר"ש סוף פ"ב דנגעים:

    שם ולא אשכחן דאצטריך ליה יהושע עי' סנהדרין דף טז. תוס' ד"ה מה תחלתה:

    Gilyon HaShas on Eruvin 63a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    לֹא מֵתוּ בָּנָיו שֶׁל אַהֲרֹן אֶלָּא עַל שֶׁהוֹרוּ הֲלָכָה בִּפְנֵי מֹשֶׁה רַבָּן אף על גב דכמה חטאים מנו להם רבותינו ז"ל, וגם בכתוב מפורש על שֶׁהִקְרִיבוּ אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם (ויקרא י, א), לא בא רבי אליעזר לשלול כל זה, דהוא מודה דכלהו איתנהו, אך אומר אם לא היו מזלזלים בכבוד משה רבינו ע"ה להורות הלכה בפניו היה מגין זכותו עליהם להצילם מן הפורעניות, ורק אחר שנגעו בכבודו לא הגין זכותו עליהם ולכך נחשב שהם לא מתו אלא בעבור שנגעו בכבוד משה רבינו ע"ה. ועל דרך זה פירשו המפרשים ז"ל מאמר לא חרבה ירושלם ולא גלו ישראל אלא על שביזו בה תלמידי חכמים (שבת קיט:). והנה הרי"ף ז"ל הקשה דמן בני אהרן ליכא קושיא דקאמר להדיא הורו הלכה בפני רבם, ורק הקושיא הוא מן תלמיד רבי אליעזר דמפרש לה רבי יוחנן דהיה שלא בפניו והוה ליה להביא זה דוקא יעויין שם. ונראה לי בס"ד דדברי רבא סובלים שני פירושים, חדא יש לפרש בפניו ושלא בפניו, היינו שהורה במקום רבו אלא שלא הורה בפניו ממש, ועל זה הפירוש מקשה מן בניו של אהרן דלא היה בפניו ממש ומתו. ועוד יש לפרש דברי רבא בפניו לאו ממש אלא רצונו לומר בעירו ומקומו עד משך ג' פרסאות, ושלא בפניו הוא רחוק שלשה פרסאות, ועל זה הפירוש מקשי מן אותו תלמיד שהיה רחוק שלשה פרסאות ומת.

    לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶּן נָבִיא אָנֹכִי קשה אמאי אצטריך לומר לה 'לֹא בֶּן נָבִיא אָנֹכִי' דדי לומר 'לֹא נָבִיא אָנֹכִי', כי היא גם היא לא אמרה לו אלא וכי נביא אתה? ונראה לי בס"ד בֶּן נָבִיא כלומר תלמיד של נביא, וכמו שנאמר (מלכים ב' ו, א) וַיֹּאמְרוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֶל אֱלִישָׁע, ותרגם התרגום תלמידי נביאייא וכן פירש הרד"ק ז"ל, ובא לומר לה רבותא שאפילו תלמיד נביא אין אני נקרא. או נראה לי בס"ד כי בעל רוח הקודש נקרא בֶּן נָבִיא והוא מדריגה פחותה מנבואה. ורצה לומר לא ידעתי דבר זה לא על פי הנבואה ולא על פי רוח הקודש.

    שְׁמוֹ וְשֵׁם אָבִיו לָמָּה? אֶלָּא, שֶׁלֹּא תֹּאמַר 'מָשָׁל' הָיָה ראיתי דמכאן מביאים הוכחה גדולה וראיה עצומה שכל מעשיות הנזכרים בתלמוד לא הביאום אלא דרך משל וחידה, דהא מעשה זו אין דבר פלאי והוצרך לומר שמו ושם עירו כדי שֶׁלֹּא תֹּאמַר 'מָשָׁל' הָיָה, ואם כן כל שכן קל וחומר למעשיות הנפלאים ותמוהים כמו מאמרי רבה בר בר חנה (בבא בתרא דף עג:) וכיוצא. ובזה ישכר פה דוברי שקר המלעיגים על דברי חכמינו ז"ל בדברים שנראה פשוטן זר מאד, והוכחה גדולה יש מכאן והוא דבר נכון ויציב וברור.

    כָּל הַמּוֹרֶה הֲלָכָה בִּפְנֵי רַבּוֹ, רָאוּי לְהַכִּישׁוֹ נָחָשׁ נראה לי בס"ד הטעם כיון דהוא חייב מיתה בידי שמים כדאמר בברייתא לעיל, לכך רָאוּי לְהַכִּישׁוֹ נָחָשׁ שהוא שליח מוכן לשליחות מן השמים כמו שנאמר (קהלת י, יא) אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא לָחַשׁ. או יובן בס"ד כיון דהורה הלכה חטא בפה ולכן רָאוּי לְהַכִּישׁוֹ נָחָשׁ שהוא ממית בפה דוקא. או יובן הטעם כי תלמיד חכם צריך להיות 'נוקם ונוטר כנחש' (יומא כג.) ולכך זה שהורה בפני רבו ישלחו מן השמים במקומו את הנחש דתלמיד חכם נוקם ונוטר כנחש. או יובן בס"ד הטעם המורה בפני רבו חטאו ב' קול ' ו' דיבור ' [358] שעולה מספרם נָחָשׁ [358] לכך רָאוּי לְהַכִּישׁוֹ נָחָשׁ. או יובן בס"ד זה שהורה הלכה נכנס בתחום שאינו שלו, ובזה עשה מעשה נחש שנכנס בתחום שאינו שלו לכך יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ.

    נִקְרָא 'חוֹטֵא' קשה פשיטא כיון דאיכא איסורא וחיוב מיתה? ונראה לי רצונו לומר נִקְרָא 'חוֹטֵא' למקום אף על פי שדברים אלו מפני הכבוד של רבו הם שהם בכלל בין אדם לחבירו.

    רַב הַמְנוּנָא רָמִי, כְּתִיב (תהלים קיט, יא) "בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ", וּכְתִיב: (תהלים מ, י) "בִּשַּׂרְתִּי צֶדֶק בְּקָהָל רָב". קשה, פסוק בִּשַּׂרְתִּי קדים והוה ליה למימר ברישא? ונראה לי בס"ד כי המקשן הוא עצמו התרצן, שבא לאוקים קרא של בְּלִבִּי צָפַנְתִּי מדבר בזמן הראשון שהיה עִירָא הַיָּאִרִי קיים, ופסוק בִּשַּׂרְתִּי צֶדֶק מדבר בזמן האחרון אחר שנפטר עִירָא הַיָּאִרִי, להכי נקטינהו בסדר הזמן דמוקים להו במסקנא.

    לָא קַשְׁיָא, כָּאן בִּזְמַן שֶׁעִירָא הַיָּאִירִי קַיָּם, כָּאן בִּזְמַן שֶׁאֵין עִירָא הַיָּאִירִי קַיָּם. מקשים כיון דלדעת רוב הפוסקים סבירא ליה דאם נתן לו רבו רשות מותר להורות, אמאי עִירָא הַיָּאִרִי לא נתן רשות לדוד המלך ע"ה שהיה גדול הדור ומכוין להלכה תמיד כמו שאמרו (סנהדרין צג:) וַהֳ' עִמּוֹ (שמואל א' טז, יח), שהלכה כמותו בכל מקום? ונראה לי בס"ד לעולם נתן לו רשות, אך דוד המלך ע"ה לא סמך על נתינת הרשות מפני שהוא היה מלך, דאפשר לומר שנתן רשות מפני אימת מלכות וחשיב זה כמו אונס, וכמו שאמרו אם מלך בא על אשת איש אינה נאסרת על בעלה דנחשבת כאנוסה מפני אימת מלכות. ודע דמה שכתוב בפרק קמא דברכות (ברכות ד.) על הפסוק (תהלים פו, ב) כִּי חָסִיד אָנִי, שהיה דוד המלך ע"ה מורה הלכה למעשה, מוכרח לומר שזה היה אחר פטירת עִירָא הַיָּאִרִי.

    כָּל הַמְשַׁגֵּר מַתְּנוֹתָיו לְכֹהֵן אֶחָד, מֵבִיא רָעָב לָעוֹלָם נראה לי בס"ד הטעם דעל ידי תרומות ומעשרות שנותנים ישראל תהא ברכה לעולם, וכמו שנאמר (מלאכי ג, י) הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר וכו' וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי, וידוע דכל מתנות כהונה מסוגלים לדבר זה של הברכה וכרבוי העושים תתרבה הברכה. ולכן זה הנותן מתנות כהונה לְכֹהֵן אֶחָד נמצא אינו עושה מצוה שלימה לכבוד שמו יתברך שצוהו על כך, אלא מצורף בזה אהבתו להמקבל, וכיון דנחסרה שלימות המצוה נחסרה הברכה, לכך מֵבִיא רָעָב כי חסרון הברכה בצד מה קוראו 'רָעָב' ואדם גדול כדוד המלך ע"ה נמשך על ידי מתנות כהונה שעושה שפע רב של ברכה כפי ערכו, וכיון שהיה נותן לְכֹהֵן אֶחָד אז נעשה חסרון גדול בשפע הברכה והוא חסרון הניכר לכך הגיע החסרון למדרגת רָעָב, וגם משום שלא הגינה המצוה שלו לדחות הרעב מחמת חסרון שלימותה על פי שביארנו לכך נחשב כאלו בא הרעב בשביל זה. או יובן בס"ד הטעם שֶׁמֵבִיא רָעָב לָעוֹלָם על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל, דהרעב בא על ידי חיבור שם הוי"ה דיודי"ן שהוא ע"ב עם שם אלקים ברבוע שהוא ר' [200], כזה א ' א " ל אל " ה אלה " י אלהי " ם סך הכל ר', אך השבע יבא על ידי חיבור שם הוי"ה של מלוי ע"ב עם שם אלקים במלוי יודי"ן שעולה ש' ויהיה צירוף שבע. ולכן זה שֶׁנּוֹתֵן מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה לְכֹהֵן אֶחָד דנמצא הוא כופל המתנה לכהן זה פעם ושתים ושלש וארבע וחמש, לכך מדה כנגד מדה יצטרף שם ע " ב עם שם אלקים הכפול ומשולש ומרובע ומחומש שאז עולה ר ' ויהיה בזה צירוף רָעָב, מה שאין כן מי שנותן המתנות להרבה כהנים פעם לזה ופעם לזה, שאינו כופל ומשלש ומרבע במקום אחד, זוכה להביא שפע שבע על ידי מצותו שיתחבר ע " ב עם אלקי"ם דמלוי ש '.

    3 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Eruvin 63a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 63, Amud Aleph, about 579 words in 26 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 26 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “רב המנונא אורי בחרתא דארגז בשני דרב…”

      Named: רב המנונא, רב חסדא.

    2. Segment 212 words

      Opens “רבינא סר סכינא בבבל. א"ל רב אשי…”

      Named: רב אשי.

    3. Segment 315 words

      Opens “א"ל והא רב המנונא אורי בחרתא דארגז…”

      Named: רב המנונא, רב חסדא.

    4. Segment 428 words

      Opens “אמר ליה אתמר אורי ואתמר לא אורי…”

      Named: רב הונא, רב חסדא.

    5. Segment 520 words

      Opens “אמר רבא צורבא מרבנן חזי לנפשיה רבינא…”

      Named: רבא.

    6. Segment 617 words

      Opens “אמר ליה לא סבר מר הא דאמר…”

      Named: רבא.

    7. Segment 76 words

      Opens “(סימן זיל"א להני"א מחלי"ף איק"א ויעק"ב)…”

    8. Segment 834 words

      Opens “רבי אלעזר מהגרוניא ורב אבא בר תחליפא…”

      Named: רבי אלעזר, רב אבא בר תחליפא, רב אחא, רב איקא, רב אחא בר יעקב, אבא.

    9. Segment 926 words

      Opens “אמר להו רב אחא בר תחליפא לא…”

      Named: רב אחא בר תחליפא, רבי אלעזר, רבא.

    10. Segment 1010 words

      Opens “והאמר רבא צורבא מרבנן חזי לנפשיה שאני…”

      Named: רבא.

    11. Segment 119 words

      Opens “ואי בעית אימא שאני רב אחא בר…”

      Named: רב אחא בר יעקב.

    12. Segment 1234 words

      Opens “אמר רבא ולאפרושי מאיסורא אפילו בפניו שפיר…”

      Named: רב אשי, רבא.

    13. Segment 1330 words

      Opens “א"ל כי האי גוונא מי מתחזא כאפקרותא…”

    14. Segment 1412 words

      Opens “אמר רבא בפניו אסור וחייב מיתה שלא…”

      Named: רבא.

    15. Segment 1541 words

      Opens “ושלא בפניו לא והא תניא ר"א אומר…”

      Named: רבן מאי.

    16. Segment 1624 words

      Opens “ותלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שהורה…”

      Named: רבי אליעזר.

    17. Segment 1723 words

      Opens “אמרה לו נביא אתה אמר לה לא…”

    18. Segment 1819 words

      Opens “ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי…”

      Named: רבי יוחנן, רבה.

    19. Segment 1918 words

      Opens “בפניו הוה והא רחוק ממנו שלש פרסאות…”

    20. Segment 2041 words

      Opens “אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי…”

      Named: רבי יוחנן, אבא.

    21. Segment 2117 words

      Opens “זעירי אמר רבי חנינא נקרא חוטא שנאמר…”

      Named: רבי חנינא.

    22. Segment 2228 words

      Opens “רב המנונא רמי כתיב בלבי צפנתי אמרתך…”

      Named: רב המנונא, רב לא.

    23. Segment 2340 words

      Opens “אמר רבי אבא בר זבדא כל הנותן…”

      Named: רבי אבא בר זבדא, אבא, שמואל.

    24. Segment 2428 words

      Opens “ר' אליעזר אומר מורידין אותו מגדולתו שנאמר…”

      Named: אבא.

    25. Segment 2513 words

      Opens “דכתיב (במדבר כז, כא) ולפני אלעזר הכהן…”

    26. Segment 2626 words

      Opens “א"ר לוי כל דמותיב מלה קמיה רביה…”

    Sages named on this page

    • Rav Aha b. Rav Ika · Amoraim · Fifth Generation of Amoraim

      Rav Ika, a prominent Amora, was the nephew of Rav Aha bar Yaakov and a key figure in Rav Ashi's academy.

      Source: Eruvin 63a · Segment 8 — “…תחליפא איקלעו לבי רב אחא בריה דרב איקא באתריה…

    • Rav Aha bar Tahalifa · Amoraim · Fourth Generation Amora

      Rav Aha bar Tahalifa was a prominent fourth-generation Amora, a diligent disciple of Rava, who both reported teachings in Rava's name and…

      Source: Eruvin 63a · Segment 9 — “אמר להו רב אחא בר תחליפא לא ליחוש ליה…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Eruvin 63a · Segment 8 — “…תחליפא איקלעו לבי רב אחא בריה דרב איקא באתריה…

    • Ze'iri · Amoraim · First Generation Amoraim

      Ze'iri was a first-generation Amora and a prominent disciple of Rabbi Hiyya the Great, known for his erudition and piety.

      Source: Eruvin 63a · Segment 21 — “זעירי אמר רבי חנינא נקרא חוטא שנאמר (תהלים קיט,…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Eruvin 63a · Segment 2 — “רבינא סר סכינא בבבל. א"ל רב אשי מאי טעמא…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Eruvin 63a · Segment 23 — “…רעב לעולם שנאמר (שמואל ב כ, כו) עירא היאירי…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 63a

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026