Talmud Builders

    Eruvin 13a

    Back to index

    English translation — Eruvin 13a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The mishna relates that a student recited a halakha before Rabbi Akiva, and he did not accept the student’s version of the dispute between Beit Shammai and Beit Hillel, as Rabbi Akiva said: They disagree about this, an alleyway less than four cubits wide, and about that, an alleyway more than four cubits wide.

    2The Gemara asks: In that case, the opinion of Rabbi Akiva is identical with the opinion first tanna of the mishna, as he too holds that Beit Shammai and Beit Hillel disagree in all cases, irrespective of the width of the alleyway. The Gemara answers: There is a practical difference between them with regard to the halakha stated by Rav Aḥlai, and some say it was Rav Yeḥiel, that an alleyway less than four handbreadths wide requires no corrective action. However, their respective opinions are not defined; which tanna accepts the view of Rav Aḥlai and which tanna rejects it cannot be determined.

    3It was taught in a baraita that Rabbi Akiva said: Rabbi Yishmael did not state this matter, as it is unlikely that Rabbi Yishmael would err in this manner; rather, it was that disciple who stated that matter on his own, and the halakha is in accordance with the opinion of that disciple.

    4With regard to that baraita the Gemara asks: This baraita itself is difficult. You stated initially that Rabbi Yishmael did not state this matter; apparently the halakha is not in accordance with the opinion of the disciple. And then you said: The halakha is in accordance with the opinion of that disciple.

    5Rav Yehuda said that Shmuel said: Rabbi Akiva said that the halakha is in accordance with that disciple only to sharpen the minds of his students with his statement. Seeking to encourage his students to suggest novel opinions, he praised that disciple before them but did not actually rule in accordance with the disciple’s opinion.

    6And Rav Naḥman bar Yitzḥak said, in another attempt to resolve the contradiction: The statement of the disciple appears to be reasonable was stated. Although Rabbi Yishmael himself did not make that statement, the statement of the disciple is reasonable.

    7Rabbi Yehoshua ben Levi said: Anywhere that you find a statement introduced with: A certain disciple said before Rabbi Akiva in the name of Rabbi Yishmael, it is none other than Rabbi Meir, who was the student who served both Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva.

    8As it was taught in a baraita that Rabbi Meir said: When I was a student with Rabbi Yishmael, I used to put iron sulfate [ kankantom ] into the ink with which I wrote Torah scrolls, and he did not say anything to me. When I came to study with Rabbi Akiva, he prohibited me from doing so.

    9The Gemara challenges this statement: Is that so? Didn’t Rav Yehuda say that Shmuel said in the name of Rabbi Meir: When I studied with Rabbi Akiva as his disciple, I used to put iron sulfate into the ink, and he did not say anything to me. But when I came to study with Rabbi Yishmael, he said to me: My son, what is your vocation? I replied: I am a scribe [ lavlar ] who writes Torah scrolls. He said to me: My son, be careful in your vocation, as your vocation is heavenly service, and care must be taken lest you omit a single letter or add a single letter out of place, and you will end up destroying the whole world in its entirety. Addition or omission of a single letter can change the meaning from truth [ emet ] to death [ met ].

    10I said to him: I have one substance called iron sulfate, which I place into the ink, and therefore I am not concerned. He said to me: May one place iron sulfate into the ink? Didn’t the Torah state with regard to sota : “And the priest shall write these curses in a book, and he shall blot them out into the water of bitterness” (Numbers 5:23)? The Torah requires writing that can be blotted out.

    11The Gemara clarifies elements of the conversation: What is Rabbi Yishmael saying to Rabbi Meir, and what is he answering him? Rabbi Meir’s response with regard to iron sulfate does not seem to address Rabbi Yishmael’s comments with regard to omissions and additions.

    12The Gemara explains that this is what Rabbi Meir is saying to Rabbi Yishmael: There is no need to mention defective and plene words, as I am an expert; however, even with regard to the concern that a fly might come and land on the crown of the letter dalet and blot it out and render it a reish , thereby changing the meaning of the word, I am not concerned, as I have a substance called iron sulfate that I place into the ink so that it will not be erased.

    13Nevertheless, there is a difficulty between service and service, as one source states that Rabbi Meir initially served Rabbi Akiva, whereas the other source states that he served Rabbi Yishmael first. There is a difficulty between the words he prohibited it in the baraita , which is referring to Rabbi Akiva, and he prohibited it in the statement of Rav Yehuda, which is referring to Rabbi Yishmael.

    14The Gemara comments: Granted, there is no difficulty between the accounts in the two sources with regard to service and service, as it can be suggested as follows: Rabbi Meir initially came to study before Rabbi Akiva, and since he was unable to comprehend the teachings in accordance with his opinion, he came before Rabbi Yishmael and studied the tradition, and again came before Rabbi Akiva and studied logical analysis. After studying the basic principles from Rabbi Yishmael, he was able to understand the more complex teachings of Rabbi Akiva.

    15Having reconciled the first difficulty, the Gemara continues: However, the difficulty with regard to whether Rabbi Akiva prohibited iron sulfate or Rabbi Yishmael prohibited it remains difficult. The Gemara notes: It indeed remains difficult; no answer was found.

    16The Gemara continues the discussion of iron sulfate. It was taught in a baraita : Rabbi Yehuda says that Rabbi Meir would say: One may place iron sulfate into the ink that is to be used for all sacred writings, except for the writing of the Torah passage with regard to a sota , as it must be possible to erase that writing. Rabbi Ya’akov says in his name: Except for the writing of the Torah passage with regard to a sota used in the Temple in the ordeal to determine the guilt or innocence of the wife suspected of adultery.

    17The Gemara asks: What is the difference between their opinions, i.e., what is their point of dispute? The Gemara answers: Rav Yirmeya said: The difference between their opinions is whether it is permissible to erase the passage of a sota from a Torah scroll. The tanna’im of the baraita disagree whether or not a section taken from a Torah scroll may be used for this purpose, or whether a special scroll must be written for use in the ordeal of the sota .

    18And those tanna’im disagree in the same dispute as these tanna’im , as it was taught in a baraita : A scroll that was written for one woman suspected of infidelity but was not used, her scroll is not fit to prepare the water to give to another sota to drink. However, Rabbi Aḥai bar Yoshiya said: Her scroll is fit to be used to prepare the water to give another sota to drink. The legal status of a Torah scroll, which is not written for a particular sota , should be the same.

    19Rav Pappa said: Perhaps that is not the case, as the two circumstances are not comparable. The first tanna of the baraita stated his opinion that one woman’s scroll may not be used for another woman only there; since it had originally been designated in the name of one woman, e.g., Rachel, it cannot then be designated in the name of another woman, e.g., Leah. However, in the case of a Torah scroll, which is written with no particular person in mind, he too may say that we may erase it to be used for another woman, and it is not disqualified because it was not written in her name.

    20Furthermore, Rav Naḥman bar Yitzḥak said in another attempt to resolve the matter: Perhaps it is not so, as an additional distinction exists between the two cases: Rabbi Aḥai bar Yoshiya stated his opinion that the first woman’s scroll may be used for another woman only there because at least, in that case, it was written for a particular sota in the world. However, in the case of a Torah scroll, which was written for study, he too would agree that we do not erase it.

    21The Gemara asks: And does Rabbi Aḥai bar Yoshiya not hold in accordance with that which we learned in a mishna: If one wrote a bill of divorce to divorce his wife,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    רבי עקיבא היינו ת"קדקתני הכשר מבוי ב"ש אומרים כו' ולא מפליג בין קצר לרחב:

    דרב אחלימבוי פחות מד' טפחים חד מינייהו אית ליה דבארבעה ומארבעה ולמעלה פליגי אבל פחות מד'. אין צריך כלום:

    ולא מסיימיהי מינייהו אית ליה דרב אחלי והי מינייהו לית ליה לדרב אחלי והיינו דאמר לעיל דרב אחלי גופיה תנאי היא:

    לא רבי ישמעאל אמר דבר זהמוחזק אני בו שהוא חכם ומעולם לא אמר דבר זה:

    לא אמרה רבי עקיבאלהאי הלכה כאותו תלמיד אלא לחדד את התלמידים שישימו לבם לתורה ויאמרו פלפול מלבם לפיכך שיבחו בפניהם:

    נראין איתמרנראין דברי אותו תלמיד:

    קנקנתוםאדרימנ"ט:

    אסרה עליולקמן מפרש:

    מחסר אות אחתוה' אלהים אמת אם תחסר אל"ף הרי אתה מחריב וידבר ה' אם תוסיף אות אחת ותכתוב וידברו נמצאת מחריב:

    דבר אחד יש לילקמן מפרש מאי קמהדר ליה:

    כתב שיכול למחוקוקנקנתום רישומו ניכר מאד:

    מאי קאמר ליהרבי ישמעאל:

    ומאי קא מהדר ליהרבי מאיר אזהר ליה על חסר ויתר ומהדר ליה קנקנתום יש לי:

    קשיא שימוש אשימושדקאמר לעיל קמיה רבי ישמעאל שימש תחילה והכא תני איפכא: רבי עקיבא היה חריף טובא ולא מצי ר' מאיר למיקם אליביה:

    וגמר גמראמשניות שקיבל מרבותיו:

    והדר אתא לקמיה דרבי עקיבאשהיה חריף לפלפל ולדקדק במה שלמד להשיב תשובות ומשניות זו על זו ולתרץ:

    חוץ מפרשת סוטהאפילו בספר תורה דקסבר אם בא למחוק לה מן התורה מוחק:

    שבמקדשמגילה של כל סוטה וסוטה:

    אין מגילתה כשירה כו'סוטה שנכתבה מגילתה ואמרה טמאה אני ופטורה אין מגילתה כשירה לסוטה אחרת אלמא כתיבה לשמה בעינן וה"ה נמי דאין מוחקין לה מן התורה:

    License: CC0

    עירובין 13 עמוד א

    1ר"ע אומר: על זה ועל זה נחלקו כו'.

    2ר"ע היינו תנא קמא! איכא בינייהו דרב אחלי, ואיתימא רב יחיאל. ולא מסיימי.

    Baraita

    3תניא, אמר ר"ע לא אמר ר' ישמעאל דבר זה, אלא אותו תלמיד אמר דבר זה, והלכה כאותו תלמיד.

    4הא גופה קשיא: אמרת ״לא א"ר ישמעאל דבר זה״ אלמא לית הלכתא כוותיה, והדר אמרת: ״הלכה כאותו תלמיד״!

    5אמר רב יהודה אמר שמואל: לא אמרה ר' עקיבא אלא לחדד בה התלמידים.

    6ור"נ בר יצחק אמר: נראין איתמר.

    7א"ר יהושע בן לוי: כל מקום שאתה מוצא משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני ר"ע אינו אלא ר"מ ששימש את ר' ישמעאל ואת ר"ע׃

    8דתניא, אמר ר"מ כשהייתי אצל ר' ישמעאל הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו, ולא אמר לי דבר. כשבאתי אצל רבי עקיבא, אסרה עלי.

    9איני?! והאמר רב יהודה אמר שמואל משום ר' מאיר: כשהייתי לומד אצל ר' עקיבא הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו, ולא אמר לי דבר. וכשבאתי אצל ר' ישמעאל, אמר לי: בני, מה מלאכתך? אמרתי לו: לבלר אני. אמר לי: בני, הוי זהיר במלאכתך, שמלאכתך מלאכת שמים היא, שמא אתה מחסר אות אחת או מייתר אות אחת נמצאת מחריב את כל העולם כולו.

    10אמרתי לו: דבר אחד יש לי וקנקנתום שמו, שאני מטיל לתוך הדיו. אמר לי: וכי מטילין קנקנתום לתוך הדיו? והלא אמרה תורה: (במדבר ה, כג) ״וכתב (במדבר ה, כג) ומחה״, כתב שיכול למחות.

    11מאי קא"ל ומאי קא מהדר ליה?

    12הכי קא"ל לא מיבעיא בחסירות וביתירות [דלא טעינא] דבקי אנא, אלא אפילו מיחש לזבוב נמי, דילמא אתי ויתיב אתגיה דדל"ת ומחיק ליה ומשוי ליה רי"ש דבר אחד יש לי וקנקנתום שמו שאני מטיל לתוך הדיו.

    13קשיא שימוש אשימוש, קשיא אסרה אאסרה.

    14בשלמא שימוש אשימוש לא קשיא: מעיקרא אתא לקמיה דר"ע ומדלא מצי למיקם אליביה אתא לקמיה דרבי ישמעאל, וגמר גמרא, והדר אתא לקמיה דר"ע וסבר סברא.

    15אלא אסרה אאסרה קשיא! קשיא.

    Baraita

    16תניא רבי יהודה אומר, ר"מ היה אומר: לכל מטילין קנקנתום לתוך הדיו, חוץ מפרשת סוטה. ורבי יעקב אומר משמו: חוץ מפרשת סוטה שבמקדש.

    17מאי בינייהו? אמר רב ירמיה: למחוק לה מן התורה איכא בינייהו.

    18והני תנאי כי הני תנאי, דתניא: אין מגילתה כשירה להשקות בה סוטה אחרת. ר' אחי בר יאשיה אמר: מגילתה כשירה להשקות בה סוטה אחרת.

    19אמר רב פפא: דילמא לא היא. עד כאן לא קאמר ת"ק התם אלא כיון דאינתיק לשום רחל תו לא הדרא מינתקא לשום לאה, אבל גבי תורה דסתמא מיכתבא, הכי נמי דמחקינן.

    20אמר רב נחמן בר יצחק, דילמא לא היא: עד כאן לא קאמר רבי אחי בר יאשיה התם אלא דאיכתיב ״מיהת לשום סוטה בעולם״, אבל גבי תורה, דלהתלמד כתיב״א הכי נמי דלא מחקינן״.

    21ולית ליה לרבי אחי בר יאשיה הא דתנן: כתב [גט] לגרש את אשתו,׃

    Tosafot

    על זה ועל זה נחלקולא שייך למימר הכא טעמיה דב"ש אתא לאשמעינן דכיון דאמר ת"ק לא נחלקו בדין הוא שיש לו להשיב ולומר נחלקו:

    ולא מסיימילא שייך כאן תנא בתרא לטפויי קאתי כיון דאיכא תנא דאפסקיה:

    לחדד בו את התלמידיםאין לפרש כמו בשאר דוכתי לידע אם ידעו להשיב על דבריו דמאחר שאמר שלא אמר ר' ישמעאל דבר זה מעולם היו יודעים שלא אמר כי אם לשבחו:

    קנקנתוםפירש הקונטרס אדרמינ"ט ורשב"ם פירש דקנקנתום היא קרקע ירוקה שקורין אותה וידריו"ל וכן בערוך ור"ת נמי פוסק כן בתיקון ספר תורה דמותר לתת אדרמינ"ט לתוך הדיו לספר תורה לכולי עלמא דלאו היינו קנקנתום וא"ת דבמסכת נדה (ד' יט.) תנן שחור כחרת ומפרש התם חרתא דאושכפי ובפ"ב דגיטין (ד' יט.) קאמר דקנקנתום הוא חרתא דאושכפי אם כן משמע שהוא שחור ואילו וידריו"ל ירוקה היא ודומה לזכוכית ועל שם זכוכית נקראת וידריו"ל ולפי' הקונטרס ניחא ור"י מפרש דאחר שטוחנים אותה יפה לתת לתוך הדיו אז היא משחרת:

    או מייתר אות אחתכמו בראשית ברא בראו ורבינו מאיר קבל מרבותיו כמו הוה על הוה (יחזקאל ז׳:כ״ו) שהטיל יו"ד על האחרון:

    חוץ מפרשת סוטהור' ישמעאל שהיה אוסר בכל התורה כולה שמא היה דורש גזרה שוה מסוטה או כתיבה כתיבה או ג"ש אחרת אי נמי מדרבנן:

    אבל תורה דסתמא כתיבא ה"נ דמחקינןמשמע אע"ג דסוטה בעי כתיבה לשמה מוחקין לה מן התורה ותימה דלענין גט פסלינן פרק שני דגיטין (שם:) גבי ההוא דשקל ספר תורה ויהביה לדביתהו דאמר רב יוסף למאי ניחוש לה אי משום כריתות דאית בה בעינן וכתב לה לשמה וליכא וי"ל דרב יוסף לית ליה סברא דרב פפא דהכא אי נמי סבר לה כמאן דאמר אין מוחקין לה מן התורה וא"ת והיכי מכשר הכא רב פפא בספר תורה אפילו למאן דבעי לשמה והא תנן בריש כל הגט (גיטין ד' כד.) שמע קול סופרים מקרין איש פלוני מגרש פלונית פסול לגרש בו ומוקי לה בגמ' בסופרים העשויין להתלמד וספר תורה נמי חשיב לה הכא כעשויין להתלמד ומשמע דלכולהו תנאי אית להו מתני' דהתם מדפריך ולית ליה לר' אחא בר יאשיה הא דתנן וכו' וי"ל דלהתלמד דהתם לא נכתב כלל להכשר הגט אבל ספר תורה כותב בסתמא לדעת כן שאם יצטרכו ימחקו ממנה פרשת סוטה ומיהו קשיא דלגבי גט אפילו בענין זה פסול ולא חשיב לשמה דהא אפילו כתבו הסופר לשמה בלא צווי הבעל פסול לגרש בו דהא תניא במי שאחזו (שם ד' עב.) כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה ונתנו לה הרי הוא פסול עד שישמעו קולו שאמר לסופר כתוב ולעדים חתמו והתם פסול משום דלא חשיב לשמה ולא משום דבעינן שליחות בכתיבה דהא סוף פ"ב דגיטין (ד' כב:) מכשירים כתיבת חש"ו בגדול עומד על גביו אע"ג דלאו בני שליחות נינהו וי"ל דלעולם חשיב לשמה והתם פסול מדרבנן וגבי סוטה לא שייך לפסול מדרבנן א"נ בסוטה אין הכהן שעליו לכתוב מקפיד אם יכתוב שום אדם לשמה שלא ברשותו ומסתמא ניחא ליה אבל גבי גט מסתמא לא ניחא ליה לבעל:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    א"ר עקיבא על זה ועל זה נחלקופי' בין על המבוי שיש בארכו מד' אמות ולמעלה ובין על מבוי שהוא פחות מד' אמות נחלקו ב"ש וב"ה. ואמרינן ת"ק סתם קאמר על כל מבוי. ור' עקיבא סתם אמר על כל מבוי מה בינייהו ופרקינן דרב אהלי [איכא בינייהו] דאמר למטה עד ד' כלומר אם הוא מבוי שרוחב פתחו מד' טפחים ולמטה אינו צריך לא לחי ולא קורה.

    ולא מסיימי.

    אריב"ל כל מקום שאתה מוצא משום ר' ישמעאל אומר תלמיד אחד בפני ר' עקיבא אינו אלא ר' מאיר ששימש את ר' ישמעאל ואת ר' עקיבא דתניא א"ר מאיר כשהייתי למד תורה אצל ר' ישמעאל הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו וכשבאתי אצל ר' עקיבא אסרו עלי.

    איני והא [אמר רב יהודה אמר שמואל] משמיה דר"מ כשהייתי למד תורה אצל ר' עקיבא וכו' ואסיקנא לא קשיא מעיקרא אתא קמיה דר' עקיבא כיון דלא מצי למיקם אליביה אתו לקמיה דר' ישמעאל גמר גמרא והדר אתא לקמיה דר' עקיבא וסבר סברא.

    תניא ר' יהודה אומר ר' מאיר היה אומר לכל מטילין קנקנתום חוץ מפרשת סוטה שבמקדש מפני שצריך למוחקה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 13a

    Eruvin 13a. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 428 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    רבי עקיבא היינו ת"ק דקתני הכשר מבוי ב"ש אומרים כו' ולא מפליג בין קצר לרחב:

    דרב אחלי מבוי פחות מד' טפחים חד מינייהו אית ליה דבארבעה ומארבעה ולמעלה פליגי אבל פחות מד'. אין צריך כלום:

    ולא מסיימי הי מינייהו אית ליה דרב אחלי והי מינייהו לית ליה לדרב אחלי והיינו דאמר לעיל דרב אחלי גופיה תנאי היא:

    לא רבי ישמעאל אמר דבר זה מוחזק אני בו שהוא חכם ומעולם לא אמר דבר זה:

    לא אמרה רבי עקיבא להאי הלכה כאותו תלמיד אלא לחדד את התלמידים שישימו לבם לתורה ויאמרו פלפול מלבם לפיכך שיבחו בפניהם:

    נראין איתמר נראין דברי אותו תלמיד:

    קנקנתום אדרימנ"ט:

    אסרה עלי ולקמן מפרש:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 13a · Sefaria · CC0

    Tosafot

    על זה ועל זה נחלקו לא שייך למימר הכא טעמיה דב"ש אתא לאשמעינן דכיון דאמר ת"ק לא נחלקו בדין הוא שיש לו להשיב ולומר נחלקו:

    ולא מסיימי לא שייך כאן תנא בתרא לטפויי קאתי כיון דאיכא תנא דאפסקיה:

    לחדד בו את התלמידים אין לפרש כמו בשאר דוכתי לידע אם ידעו להשיב על דבריו דמאחר שאמר שלא אמר ר' ישמעאל דבר זה מעולם היו יודעים שלא אמר כי אם לשבחו:

    קנקנתום פירש הקונטרס אדרמינ"ט ורשב"ם פירש דקנקנתום היא קרקע ירוקה שקורין אותה וידריו"ל וכן בערוך ור"ת נמי פוסק כן בתיקון ספר תורה דמותר לתת אדרמינ"ט לתוך הדיו לספר תורה לכולי עלמא דלאו היינו קנקנתום וא"ת דבמסכת נדה (ד' יט.) תנן שחור כחרת ומפרש התם חרתא דאושכפי ובפ"ב דגיטין (ד' יט.) קאמר דקנקנתום הוא חרתא דאושכפי אם כן משמע שהוא שחור ואילו וידריו"ל ירוקה היא ודומה לזכוכית ועל שם זכוכית נקראת וידריו"ל ולפי' הקונטרס ניחא ור"י מפרש דאחר שטוחנים אותה יפה לתת לתוך הדיו אז היא משחרת:

    או מייתר אות אחת כמו בראשית ברא בראו ורבינו מאיר קבל מרבותיו כמו הוה על הוה (יחזקאל ז׳:כ״ו) שהטיל יו"ד על האחרון:

    חוץ מפרשת סוטה ור' ישמעאל שהיה אוסר בכל התורה כולה שמא היה דורש גזרה שוה מסוטה או כתיבה כתיבה או ג"ש אחרת אי נמי מדרבנן:

    אבל תורה דסתמא כתיבא ה"נ דמחקינן משמע אע"ג דסוטה בעי כתיבה לשמה מוחקין לה מן התורה ותימה דלענין גט פסלינן פרק שני דגיטין (שם:) גבי ההוא דשקל ספר תורה ויהביה לדביתהו דאמר רב יוסף למאי ניחוש לה אי משום כריתות דאית בה בעינן וכתב לה לשמה וליכא וי"ל דרב יוסף לית ליה סברא דרב פפא דהכא אי נמי סבר לה כמאן דאמר אין מוחקין לה מן התורה וא"ת והיכי מכשר הכא רב פפא בספר תורה אפילו למאן דבעי לשמה והא תנן בריש כל הגט (גיטין ד' כד.) שמע קול סופרים מקרין איש פלוני מגרש פלונית פסול לגרש בו ומוקי לה בגמ' בסופרים העשויין להתלמד וספר תורה נמי חשיב לה הכא כעשויין להתלמד ומשמע דלכולהו תנאי אית להו מתני' דהתם מדפריך ולית ליה לר' אחא בר יאשיה הא דתנן וכו' וי"ל דלהתלמד דהתם לא נכתב כלל להכשר הגט אבל ספר תורה כותב בסתמא לדעת כן שאם יצטרכו ימחקו ממנה פרשת סוטה ומיהו קשיא דלגבי גט אפילו בענין זה פסול ולא חשיב לשמה דהא אפילו כתבו הסופר לשמה בלא צווי הבעל פסול לגרש בו דהא תניא במי שאחזו (שם ד' עב.) כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה ונתנו לה הרי הוא פסול עד שישמעו קולו שאמר לסופר כתוב ולעדים חתמו והתם פסול משום דלא חשיב לשמה ולא משום דבעינן שליחות בכתיבה דהא סוף פ"ב דגיטין (ד' כב:) מכשירים כתיבת חש"ו בגדול עומד על גביו אע"ג דלאו בני שליחות נינהו וי"ל דלעולם חשיב לשמה והתם פסול מדרבנן וגבי סוטה לא שייך לפסול מדרבנן א"נ בסוטה אין הכהן שעליו לכתוב מקפיד אם יכתוב שום אדם לשמה שלא ברשותו ומסתמא ניחא ליה אבל גבי גט מסתמא לא ניחא ליה לבעל:

    Tosafot on Eruvin 13a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    א"ר עקיבא על זה ועל זה נחלקו פי' בין על המבוי שיש בארכו מד' אמות ולמעלה ובין על מבוי שהוא פחות מד' אמות נחלקו ב"ש וב"ה. ואמרינן ת"ק סתם קאמר על כל מבוי. ור' עקיבא סתם אמר על כל מבוי מה בינייהו ופרקינן דרב אהלי [איכא בינייהו] דאמר למטה עד ד' כלומר אם הוא מבוי שרוחב פתחו מד' טפחים ולמטה אינו צריך לא לחי ולא קורה.

    ולא מסיימי.

    אריב"ל כל מקום שאתה מוצא משום ר' ישמעאל אומר תלמיד אחד בפני ר' עקיבא אינו אלא ר' מאיר ששימש את ר' ישמעאל ואת ר' עקיבא דתניא א"ר מאיר כשהייתי למד תורה אצל ר' ישמעאל הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו וכשבאתי אצל ר' עקיבא אסרו עלי.

    איני והא [אמר רב יהודה אמר שמואל] משמיה דר"מ כשהייתי למד תורה אצל ר' עקיבא וכו' ואסיקנא לא קשיא מעיקרא אתא קמיה דר' עקיבא כיון דלא מצי למיקם אליביה אתו לקמיה דר' ישמעאל גמר גמרא והדר אתא לקמיה דר' עקיבא וסבר סברא.

    תניא ר' יהודה אומר ר' מאיר היה אומר לכל מטילין קנקנתום חוץ מפרשת סוטה שבמקדש מפני שצריך למוחקה.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 13a · Sefaria

    Rashba

    איכא בינייהו דרב אחלי ואיתימא ר' יחיאל ולא מסיימי וכתב הראב"ד ז"ל: דכיון דלא מסיימי מספק לא דחינן מימרא דרב אחלי, דדלמא חכמים סבירא להו כרב אחלי דלא מדחינן מימריה מספק. ומסתברא ודאי דהא דרב אחלי הלכתא היא מדאמרינן לעיל (עירובין יב, א) גבי הא דתניא אמר רשב"ג לא נחלקו ב"ש וב"ה על מבוי שפחות מד' אמות וכו', אמר רב אשי הכי קאמר אינו צריך לא לחי וקורה כב"ש ולא לחיין כר' אליעזר אלא או לחי או קורה כב"ה, וכמה אמר רב אחלי ואיתימא רב יחיאל עד ארבעה. וההיא וכמה לישנא דגמרא הוא אלמא הכין סבירא להו כדרב אחלי. ועוד מדאקשינן (שם) להדיא אדשמואל למה לי ארבעה ליסגי בשלשה ומשהו דאמר רב אחלי וכו' אלמא הכי סבירא להו. והרמב"ם ז"ל פסק דלא כרב אחלי שכך כתב (בהל' שבת פי"ז, ה"ט) דמבוי שאין ברחבו שלשה טפחים אינו צריך כלום משום דכל פחות משלשה כלבוד דמי. מכלל דבריו אתה למד דשלשה צריך תיקון ודלא כרב אחלי. ולא נראו דבריו. ודוקא במבוי אבל בחצר צריך או דופן או פסין וכדאמרי' לעיל גבי ההיא דשמואל דאקשי' עלה מדרב אחלי ופרקי' כאן בחצר כאן במבוי. וכתב הראב"ד ז"ל נ"ל כי פליגי תנאי בדרב אחלי כגון שהמבוי רחב מבפנים ומתקצר והולך עד שהפתח פחות מד' טפחים אבל אם היה כותלו קצר מד' טפחים דברי הכל מקום פטור הוא ואינו צריך כלום ע"כ. ונראין דבריו.

    הלכה כאותו תלמיד איכא למידק אותו תלמיד דב"ש אתא לאשמועינן, ולמה לי למימר ב"ש במאי פליגי. ור' עקיבא דאמר הלכה כאותו תלמיד מאי נפקא מינה וכי הלכה כב"ש, דאילו לב"ה ליכא הפרש בין אותו תלמיד לשאר תנאי דלעולם סגי ליה בלחי (וקורה) [או קורה]. ותירצו בתוס' דנפקא מינה דכל היכא דאמרי ב"ש לחי וקורה בעי ר' אליעזר לחיין, וכל היכא דאמר ר' אליעזר לחיין במבוי פסקינן הלכה כמותו בפסי חצר, הלכך אצטריך אותו תלמיד לאשמועינן דלא נחלקו בפחות מד' אמות, והלכך אף ר' אליעזר לא בעי לחיין בפחות מד' אמות. ומינה לדידן דבחצר שפתחה קצר מד' אמות לא בעי פס אלא לחי כמבוי. ואינו מחוור בעיני דאטו אותו תלמיד וגם ר' עקיבא טעמא דרב נחמן דפסק כר' אליעזר אתו לאשמועינן. ומסתברא דמשום דרשב"ג אמר לא נחלקו ב"ש וב"ה על מבוי שפחות מד' אמות שאינו צריך כלום, אתא אותו תלמיד ואשמועינן דבמבוי שבפחות מד' אמות לא נחלקו ב"ש וב"ה, היינו דלא בעי לחי וקורה כב"ש, אלא לחי או קורה, ולחי או קורה מיהא בעי.

    והלכה כאותו תלמיד ומיניה ילפינן לעיל לדרשב"ג דלאו דוקא אינו צריך כלום קאמר, אלא אינו צריך כלום ממאי דאמרי ב"ש ור' אליעזר [אלא] או לחי או קורה. וכן נ"ל מתוך גי' ירושלמי דגרסינן התם (ה"ב) תני והלכה כדברי התלמיד, דלכן מה אנן אמרין כב"ש ויש הלכה כב"ש, לא כב"ה אלא בגין דתני רשב"ג אומר מבוי שאין בו ארבעה טפחים אינו צריך קורה ע"כ. ונראה שיש שבוש בנוסחא וכן היא: בגין דתני רשב"ג אומר מבוי שאין בו ד' אמות אין צריך קורה, כלומר: וכדי שלא תטעה לומר שאין צריך אפילו קורה כלומר: שאינו צריך כלום, אתא למימר דאפילו מפחות מד' צריך לחי או קורה ואינו צריך לחי וקורה קאמר, כן נראה לי.

    קנקנתום פירש רש"י ז"ל: אדרמינט. וכן משמע בפרק (קמא) [שני] דגיטין (יט, א) דמפרש בגמרא חרתא דאושכפי קנקנתם, וחרתא שחור וכדאמרינן בפרק כל היד (נדה כ, א) שחור כחרת ומפרש התם חרתא דאושכפי, ואדרמינט הוא שחור. ורבנו שמואל ז"ל (בתוס' ד"ה קנקנתום) פירש: קנקנתום ביריאול, ואע"פ שאינו שחור אלא ירוק דומה לזכוכית, היינו דוקא הקורטין שלו הן כמו הזכוכית, אבל כשנטחנה היטב ומתוקנה כמו שנותנין אותה בדיו אז היא משחרת. וכן פסק ר"י בעל התוספות ז"ל בתיקון ספר תורה שעשה, דאדרימנט מותר לתת לתוך הדיו של ספר תורה לכולי עלמא דלאו היינו קנקנתום.

    ולית ליה לר' אחא בר יאשי' דתנן כתב לגרש וכו' ופרקינן עשיה דידיה מחיקה היא. איכא למידק טובא אשמעתין אי הכי אפילו פרשת סוטה נמי לשתרי דהא איכא מחיקה לשמה ועשייה דידה מחיקה היא. ותי' בתוספות דכתיבה לשמה מיהא בעיא וליכא. ואכתי איכא למידק תינח לר' אחא אבל לת"ק דאמר אין מגילתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת, אלמא לית ליה כי האי סברא דעשייה דידה מחיקה היא וכתיבה ממש לשמה בעינן כגט אף פרשת סוטה לא לתכשר. וכי תימא דכיון דכתב בספר תורה ולא אינתיק לשום אשה השתא דמחקי לשמה כמאן דכתיבה לשמה ואמחיק לשמה דמי, לא אפשר דהא בפרק שני דגיטין (יט, ב) פסלינן כי האי גוונא לענין גט ולאו לשמה קרינן בה, דאמרינן התם ההוא דשקיל ספר תורה ויהיב לדביתהו א"ר יוסף למאי ניחוש לה אי משום כריתות דאיתא ביה בעינן וכתב לה לשמה וליכא. וי"ל דרב פפא לית ליה דרב יוסף דהתם. כן תירצו בתוס'. ועוד יש לי להוסיף לפי דברי התוס' דשמא אפילו רב יוסף מודה בכענין זה הואיל ולא אינתיק לשם אשה אחרת, ועוד דאיכא מחיקה לשמה, מה שאין כן בגט דכיון דלא אכתיב לשמה ממש תו ליכא מידי לשמה. ומכל מקום אכתי קשיא לי, דמכל מקום הוה ליה לאקשויי נמי את"ק כדאקשינן לרב אחא ויתרץ ליה הכין, שאין סברא זו פשוטה כל כך שלא יצטרך לגלות עליו אחר שרב יוסף חלוק בו. ועל כן נראה לי דהא דרב פפא ורב נחמן דחיות בעלמא נינהו ואין תופשין אותו כעיקר ולא דייקינן עלייהו מידי, דעיקר מאי דאמרינן מעיקרא והני תנאי כי הני תנאי ועלה אתינן השתא לברורי. והיינו דלא אקשינן את"ק מידי, דאילו לת"ק שפיר אתיא דהא איהו קאמר שאין מגילתה כשרה להשקות סוטה אחרת וכן נמי אין מוחקין לה פרשת סוטה משום דגבי סוטה נמי בעינן לה לשמה כגט, אבל לר' אחא דמכשיר מגילתה לסוטה אחרת והוא הדין והוא הטעם לפרשת סוטה איבעי לן, ופרקינן דעשייה דידיה היינו מחיקה. כך נראה לי.

    Rashba on Eruvin 13a · Sefaria

    Ritva

    איכא בינייהו דרב אחלא ולא מסיימי פי׳ דת״ק או ר׳ עקיבא מצריך אליבא דב״ה או לחי או קורה אפי׳ בפחות מד׳ טפחים ולא מסיימו מאן מינייהו הוא דאצטריך לחי זה ומיהו כל שאין בו אלא פחות מג׳ הרי הוא כלבוד ודברי הכל אינו צריך כלום וכתב הראב״ד ז״ל שלא נחלקן אלא כשהמבוי בעצמו רחב ד׳ אלא שפתחו קצר אבל אם המבוי ג״כ אינו רחב ד׳ כשיעור משך מבוי דכ״ע אינו מבוי ואינו צריך כלום ונראין דבריו ז״ל: עוד כתב ז״ל דכיון דמספקא לן אי קאי ר׳ אחלאי כר׳ עקיבא או כרבנן לא דחינן מימרי׳ בכדי ותני׳ ליה ברבנן והלכתא כוותיה וכן נראה דהלכתא כוותי׳ דהא סוגיין לעיל הכי רהט׳ כדאמרי׳ וכמה אמר רב אחלאי כו׳ ומסקי׳ לה הכי ולעיל נמי גבי ההיא דשמואל בלישנא קמא אמרינן כרב אחלאי אלא דאמרי׳ כאן בחצר כאן במבוי ודאידך לישנא בתרא דהתם לא דחי׳ ליה לגמרי לפום פי׳ דפרי׳ עליה לעיל ומיהו בחצר ליתא לדרב אחלאי כלישנא קמא דלעיל דלא דחי׳ ליה כלל הלכך צריך הכשר פס עד שיתקצר בפחו׳ מג׳:

    הלכ׳ כאותו תלמיד הקשו בתוספות התלמיד הזה מה בא ללמדנו שהרי בדבריו אין שום חידוש אלא לדברי בית שמאי שמודים לבית הילל במבוי שהוא רחב פחות מד׳ אמו׳ ודכוותה פריך תלמוד׳ פרק ר׳ אליעזר מילה ולרבי עקיבא נמי למאי דסלקא דעתא דפסק הלכה כאותו תלמיד אי פסק לן דהא רבי עקיבא כב״ה סבירא ליה ותלמודיה הוא ותרצו דהא קי״ל כר׳ אלעזר בפסי חצר ולא אמר רבי אליעזר שני פסין בחצר אלא במקום שהצריך לחיי׳ כמבוי ולחי וקורה לב״ש הילכך ממאי דמודו ב״ש במבוי שמעינן אנן לגבי חצר ואינו מחוור שאם אותו תלמידו ר׳ עקיבא כבר היו יודעים דהלכת׳ כר׳ אליעזר דכסברא דרב נחמן דאמר לן כתר טב היה להם להשמיענו שהלכה כר׳ אליעזר בפסי חצר. וי״מ דהאי תלמיד אתא לפ׳ לנו דברי רשב״ג שאמ׳ למעלה דכל פחות מד׳ אמות אינו צריך כלום: והייתי סבור שאינו צריך כלום ממש ואפי׳ לב״ה. ואתא האי תלמיד לאשמעי ' דאינו צריך לחי וקורה. לב״ש קא׳ או לחיים לר׳ אליעזר אבל צריך הוא לחי או קורה:

    לחדד בה את התלמידים פי׳ שיתנו לבם לתורה ולדרוש בחכמ׳ כדי שיאמרו הלכות משמם ויפסקו הלכה כמותם כמו שעשו לתלמיד ואין זה מתפרש באותו שאמר במס׳ נדה לא אמרה ר׳ עקיבא אלא לחדד בה את התלמידים דהתם בעי למימר לראות מה ישיבו על דבריו כשפוסק שלא בהלכה: ואלו הכא ליכא למימר הכי כי הוא בעצמו גלה דעתו שאין הלכ׳ כן כשאומ׳ ח״ו לא אמר ר׳ ישמעאל דבר זה:

    קנקנתום הוא וידריא ולא הנקרא בלשון ערב אל זא״ג ולא היה אוסר ר״ת ז״ל ור״י ז״ל שלא להטיל׳ בדיו שכותבין בו ספרי תור׳ ובכל המקומות הללו נותנין אותו בדיו ואומר רבי׳ הגדול ז״ל שהטעם משום דאנן קיימ׳ לן כמאן דאמ׳ שלא נאסר אלא בפרש׳ סוטה שבמקדש ואפי׳ למאן דאמר בפרשת סוטה שבס״ת אינו מדין קדושת ס״ת דא״כ מ״ש משאר פרשיות אלא כדאמרי׳ כדי למחוק לה מן התורה ואין זה אלא בזמן שבית המקדש קיים שנוהגת השקאת סוטה אבל הכא דסתימא כתיבא לא. וק״ל דכיון דבעי האי תנא כתיבה לשמה היה לו לפסול אפי׳ מס״ת דהא אשכחן גבי גט דפסלי׳ מספר תורה שנכתב סתם גבי עובדא דההיא דשקל ס״ת ויהב לדביתהו. וי״ל דלמסקנא לא ק״ל דהא אמרי׳ לר׳ אחאי דכי כתיב ועשה לה לשמה אמחיקה קאי וה״ה נמי להאי תנא אלא דקסבר דאפ״ה כיון שהכתיבה הכשר המחיקה עליה נמי קאי ועשה לה קצת אלא דמסתייה שלא תהא מרחל ללאה דכיון דאינתיקה ללאה לא הדרא ומינתקא לרחל ובדין הוא דהשתא מקמי מסקנא דלקמן הוה לן לאקשויי הכי מגט אמאי מכשר אס״ת אלא דניח׳ לן למיפרך לר׳ אחאי דאית לן פרכא עליה ממתני׳ גופא. ומיהו כי פרכי׳ ופרקי׳ לר׳ אחאי אי פריקא אידך לת״ק דידיה. וא״ת וכיון דאכשרה ר׳ אחאי מגלה של לאה לרחל משום דעיקר עשייה מחיקה כ״ש שהי׳ לו להכשיר מס״ת עצמו שנכתב סתם דגבי גט עדיפ׳ טובא כתיבה סתם מהיכא שנכתב לשם אחרים. וי״ל דשאני הכא דבעינן כתיבה לשם אלות מיהת:כן תרצו בתוספות:

    Ritva on Eruvin 13a · Sefaria

    Meiri

    יתבאר במקומו שאין כותבין ספרים תפלין ומזוזות אלא בדיו וכבר ביארנו מעשה הדיו במסכת שבת. ומכל מקום כלל הדברים בו שהוא הרכבת דברים מהם שמשחירים מהם שמדביקים אלא שאין מדביקין כל כך שלא יהא יכול לימחות כלל אלא שלא יהא יכול לימחות בלא היכר ולכתחילה אין ליתן בו קנקנתום מפני שמדביק ביותר מדאי ואם נתנו כשר ובסוטה מיהא שכותבה במגלה של עור טהור כספר תורה ובדיו צריך שלא יהא שם [קנקנתום] על כל פנים שהרי עומדת לימחק וזהו שאמרו בסוטה פרק נוטל [כ.] בכל מטילין קנקנתום חוץ מפרשת סוטה. ותירצו שם שלא על פרשה שבתורה אמרוה אלא על פרשת סוטה שכותבין במקדש לכל (שוטה ושוטה) [סוטה וסוטה] וכל שאמרה קודם שתמחק איני שותה מגלתה נגנזת ואינה כשרה להשקות בה סוטה אחרת שהרי מגילה זו צריכה ליכתב לשמה ואין צריך לומר שאין מוחקין לה פרשה ביריעה של ספר תורה שלשמה אנו צריכין בה כגט אשה כמו שיתבאר במקומו. וכן מה שנתגלגל כאן מענין מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית דברים פשוטים הן יתבארו במקומן בע״ה:

    Meiri on Eruvin 13a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה על זה ועל זה נחלקו לא שייך למימר הכא טעמיה דב"ש כו' עכ"ל הא דלא קשיא להו לעיל מיניה שאמר ר' ישמעאל לא נחלקו בפחות מד' אמות כו' וכי טעמיה דב"ש אתא לאשמעינן די"ל דלא קשיא לן הכי בעלמא וכי טעמא דב"ש כו' אלא במלתא דפליג ב"ש אדב"ה כי הכא בדברי ר"ע ע"ז וע"ז נחלקו אבל ר"י דאמר לא נחלקו ב"ש בדבר זה לא קשיא כלל וכי טעמא דב"ש כו' דאשמועינן שפיר בדבר זה מודו ב"ש לב"ה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Eruvin 13a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    בְּנִי, הֱוֵי זָהִיר בִּמְלַאכְתְּךָ, שֶׁמְּלַאכְתְּךָ מְלֶאכֶת שָׁמַיִם הִיא נראה לי בס"ד דידוע תורה שבכתב היא בחינת שָׁמַיִם ושבעל פה בחינת אֶרֶץ וכמו שנאמר (ישעיהו נא, טז) לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ ומאחר שהוא כותב תורה שבכתב שהיא בחינת שמים לכן אמר לו שֶׁמְּלַאכְתְּךָ מְלֶאכֶת שָׁמַיִם הִיא ואמר לו שיזהר מתחלה שלא יטעה בכתיבה אף על פי דטעות שבספר תורה אפשר לתקנו אחר כך עם כל זה אם יטעה לכתוב טעות שיש בו כפרנות אפילו אם יתקן מגונה הדבר מאד דעל כל פנים יצא מידו דבר כפרנות מעקרא. גם נראה לי בס"ד מה שכתב לשון הֱוֵי זָהִיר דידוע תורה שבכתב היא סוד יה"ו דשמא קדישא ואינון זכוון דסלקין לחושבן ט"ל במילואם אבל תורה שבעל פה היא סוד הא' אחרונה דשמא קדישא ולזה אמר הֱוֵי זָהִיר בִּמְלַאכְתְּךָ, ' הֱוֵי ' אותיות 'יה"ו' זָהִיר לשון אורה וזהרורית.

    שֶׁמָּא אַתָּה מְחַסֵּר אוֹת אַחַת, אוֹ מְיַתֵּר אוֹת אַחַת פירש רש"י ז"ל בחיסר כגון וַהֳ' אֱלֹהִים אֱמֶת (ירמיהו י, י) עיין שם. והנה פסוק זה אינו בתורה אלא בנביאים והגם כי בימיהם היו כותבים נביאים וכתובים, גם כן יותר נכון להביא דמיון פסוק מן התורה כגון (שמות טו, א) אָשִׁירָה לַהֳ' אם יחסר אות שי"ן יהיה כפרנות ח"ו. והנה ביתר כתבו התוספות כגון (בראשית א, א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא וכתב 'הַבּוֹנֶה' הטעם שהתוספות לא בחרו כדברי רש"י וכו' עיין שם ועיין מהרש"א ז"ל. ונראה לי בס"ד דגם בחיסר איכא פסוק בענין בריאת העולם כגון (בראשית ב, ד) בְּיוֹם עֲשׂוֹת הֳ' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם אם יחסר אות תי"ו מן 'עֲשׂוֹת' יחריב העולם וכפסוק זה תמצא עוד גם ביתר שאם יוסיף ח"ו אות וא"ו על אלקים שיכתוב בְּיוֹם עֲשׂוֹת הֳ' וְ אֱלֹקִים או יוסיף למ'ד לכתוב ל אֱלֹקִים או מ"ם לכתוב מֵ אֱלֹקִים בכל זה נמצא מחריב. ואם תעיין בפסוקי התורה תמצא בכמה מקומות יהיה כפרנות בחיסר או יתר. ומה שאמר דָּבָר אֶחָד יֵשׁ לִי, וְ'קַנְקַנְתּוֹם' שְׁמוֹ עיין רש"י ותוספות וערוך ז"ל ונראה כי הַקַנְקַנְתּוֹם הוא מה שקורין בלשון ערבי ז'אג'.

    Ben Yehoyada on Eruvin 13a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 13, Amud Aleph, about 428 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “ר"ע אומר: על זה ועל זה נחלקו…”

    2. Segment 213 words

      Opens “ר"ע היינו תנא קמא! איכא בינייהו דרב…”

      Named: רב אחלי, רב יחיאל.

    3. Segment 318 words

      Opens “תניא, אמר ר"ע לא אמר ר' ישמעאל…”

    4. Segment 418 words

      Opens “הא גופה קשיא: אמרת ״לא א"ר ישמעאל…”

    5. Segment 513 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר שמואל: לא אמרה…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    6. Segment 66 words

      Opens “ור"נ בר יצחק אמר: נראין איתמר.…”

    7. Segment 725 words

      Opens “א"ר יהושע בן לוי: כל מקום שאתה…”

      Named: רבי ישמעאל.

    8. Segment 822 words

      Opens “דתניא, אמר ר"מ כשהייתי אצל ר' ישמעאל…”

      Named: רבי עקיבא.

    9. Segment 961 words

      Opens “איני?! והאמר רב יהודה אמר שמואל משום…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    10. Segment 1033 words

      Opens “אמרתי לו: דבר אחד יש לי וקנקנתום…”

    11. Segment 116 words

      Opens “מאי קא"ל ומאי קא מהדר ליה?…”

    12. Segment 1235 words

      Opens “הכי קא"ל לא מיבעיא בחסירות וביתירות [דלא…”

    13. Segment 136 words

      Opens “קשיא שימוש אשימוש, קשיא אסרה אאסרה.…”

    14. Segment 1425 words

      Opens “בשלמא שימוש אשימוש לא קשיא: מעיקרא אתא…”

      Named: רבי ישמעאל.

    15. Segment 155 words

      Opens “אלא אסרה אאסרה קשיא! קשיא.…”

    16. Segment 1623 words

      Opens “תניא רבי יהודה אומר, ר"מ היה אומר:…”

      Named: רבי יהודה, רבי יעקב.

    17. Segment 1711 words

      Opens “מאי בינייהו? אמר רב ירמיה: למחוק לה…”

      Named: רב ירמיה.

    18. Segment 1824 words

      Opens “והני תנאי כי הני תנאי, דתניא: אין…”

    19. Segment 1931 words

      Opens “אמר רב פפא: דילמא לא היא. עד…”

      Named: רב פפא.

    20. Segment 2032 words

      Opens “אמר רב נחמן בר יצחק, דילמא לא…”

      Named: רב נחמן בר יצחק, רבי אחי בר יאשיה.

    21. Segment 2113 words

      Opens “ולית ליה לרבי אחי בר יאשיה הא…”

      Named: רבי אחי בר יאשיה.

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Eruvin 13a · Segment 7 — “…שאתה מוצא ״משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני…

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Eruvin 13a · Segment 8 — “…דבר. כשבאתי אצל רבי עקיבא, אסרה עלי.

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Eruvin 13a · Segment 5 — “…שמואל: לא אמרה ר' עקיבא אלא לחדד בה התלמידים.

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Eruvin 13a · Segment 5 — “…רב יהודה אמר שמואל: לא אמרה ר' עקיבא אלא…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 13a

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026