לאובלין — מקום:
הכי קאמר אינו צריך לא לחי ולא קורה כו' — והאי כלום דקאמר אהנך תוספת דמוספי בית שמאי ורבי אליעזר אדבית הלל קאי:
וכמה — יהא פחות רוחבו מארבע אמות ויהא צריך תיקון:
עד ארבעה — טפחים אפילו אינו רחב אלא אמה או חמשה או ארבעה טפחים צריך לחי אבל בפחות מארבעה אינו צריך כלום:
בפסי חצר — אם נפרצה למקום האסור לה צריכה שיור משני צידיה:
מאן מודים — דקאמר ר' ירמיה רבי ומאי הלכתא דקאמר רב נחמן דמשמע מכלל דפליגי אף בפסי חצר:
מאן פליג עליה רבנן — בני מחלוקתו של רבי:
וגדולה באחת עשרה — דליכא אלא שלשה מכאן ושלשה מכאן וקתני גדולה מותרת:
מימי — עלה מן הים:
רבי היא וסבר לה כר' יוסי — דאמר לחי רחב שלשה טפחים בעי ורבי יוחנן אליבא דרבנן קאמר דפס דקאמרי רבנן ארבעה טפחים הוא ובשני רוחות סגי בשני משהויין:
לשון ים שנכנס לחצר הוה — ופרצו הדופן במלואו:
ולא אצרכוה אלא פס אחד — בראש הכותל ומותר למלאות מן המים לפנים ממקום המחיצה ולא אמרינן קא ממלא מכרמלית לרשות היחיד:
שהקילו חכמים במים — למלאות מהן על ידי תיקון. כל שהוא:
כדבעא מיניה כו' — אלמא יש להקל במים שאין במקום אחר להכי נקט חורבה דדרכה להיות שם מחיצות תלויות:
אלא במים — כגון גזוזטרא שהיא למעלה מן הים בפרק כיצד משתתפין (לקמן עירובין ד' פז:):
מכל מקום — דשמואל אדשמואל קשיא:
פירשוה — לדשמואל האי דקאמר בפס אחד היינו ארבעה טפחים והאי דקאמר שני פסים בקטנים כל דהו:
בשלשה ומשהו סגי — דאימעיט מארבעה ותו לא בעי מידי:
דהא אמר רב אחלאי — לעיל דפחות מארבעה לא צריך כלום:
כאן בחצר — חצר מרובע או רחבו יותר מארכו אע"ג דאימעיט מארבעה לא סגי בהכי:
מבוי — ארכו יותר על רחבו:
דרב אחלאי תנאי היא — לקמן מפרש להו וליכא למיקם עלה דמילתא הילכך בעינן רוב הדופן עומד:
שנכנס לחצר — דרך פירצת הכותל וכשלא נפרץ במלואו עסקינן מדמפליג בעשרה ליותר מעשרה:
אלא אם כן — עשו מחיצה לגדור פירצת כותל החצר עד עשרה:
אבל עשרה אין צריך כלום — שהרי יש שיור מכאן ומכאן:
מימלא הוא דלא ממלאינן — משום דמטלטל מכרמלית לרשות היחיד:
הא טלטולי מטלטלינן — בהאי חצר:
במלואה — לאו דווקא אלא כל יותר מעשרה קרי ליה מלואה:
