נותנין קרפף לעיר — כשבא למדוד התחומין מניח לעיר אויר של שבעים אמה ושיריים שהוא כעיר לבד התחום:
אלא לב' עיירות — לחברן על ידי קרפף שביניהן:
ואיתמר רב הונא אמר כו' — ולקמן מפרש בפירקא פלוגתייהו:
אי אשמעינן — בחומת העיר שנפרצה התם קאמר רב הונא קרפף לזו ולזו לחברן משום דהוה להו צד היתר מעיקרא שהיו כבר עיר אחת:
דדחיקא תשמישתייהו — ב' עיירות ממש דחיקא תשמישתייהו בחד קרפף הלכך קרפף מיחשב לכל חד כעיר גופה וכיון דצריך לה והוי כעיר כי מחברי ב' הקרפיפות כאילו העיירות מחוברות דמו:
אבל הכא — דעיר אחת היא ומעיקרא כי מחברי קודם שנפרצה הויא כולה מלאה והוי סגיא לה בלאו האי אויר השתא נמי לא ניתיב האי אוירה לתשמישן קמ"ל:
וכמה — יהא אויר החלק מן היתר לקשת דאמרו מודדין לה מן היתר כי ליכא ארבעת אלפים בין ב' ראשיה:
אלפים — אבל יותר מאלפים כיון דמכי נפק מביתו הולך לו תחום שלם מקמי דלימטי ליתר לא משחינן ליה מן היתר:
דאי בעי הדר אתי — למקום היתר דרך הבתים סביב הקשת יכול להלך עד שמגיע לאחד מן הראשון ומשם יכול להלך לראשו האחר שהרי תחומיהן נבלעין זה בזה וכיון דבהיתר יכול להלך למקום היתר תו לא אסר ליה אורך החלק לשוויה כשתי עיירות ורואין אותה כאילו היא מלאה בתים וחצירות:
שאין עליהן תקרה — וכל שכן אם מקורות הן מזו לזו בגג דהוו להו דירה מעלייתא:
נפש — בנין על הקבר וסתמא לדירת שומר הקבר עביד הלכך אע"ג דלא דייר ביה בית דירה הוא:
והקבר — בית הקברות:
ובית הכנסת — סתם ביהכ"נ לאו לדירה עביד הלכך אי לית בה דירה לחזן הכנסת לאו דירה היא:
ובית עבודת כוכבים — נמי לאו לדירה עביד:
והאורוות — אורוות סוסים:
אוצרות — לתבואה ולשמן וליין לאו לדירה נינהו:
והבורגנין שבתוכה — בתוך השדה:
והבית שבים — באיי הים בתוך ע' אמה ושיריים לעיר:
בור ושיח — בבבא קמא (דף נ:) מפרש מאי בור ומאי שיח:
שבתוכה — שבשדה:
בית שבספינה — לא קביע ליה דוכתא פעמים שהוא בתוך שבעים לעיר פעמים שאינו:
ותיפוק ליה משום בנין — אם יש בנין על פיה מאי אהניא מערה בלאו מערה נמי מבנין משחינן:
להשלים — אם אין הבנין ראוי לדירה כגון שאין בו ד' על ד' מהניא ליה מערה לאשלומי:
צריפין — דירה של הוצין וערבה ואינו קבע הלכך אפילו יש הרבה במקום אחד כשיעור מהלך מאה אמה אין חשובין עיר להיות כארבע אמות וכל אחד מודד מפתח ביתו אלפים לכל רוח אם בא לצאת:
ויחנו על הירדן — במחנה ישראל כתיב:
אין נפנין לא לפניהן — חוץ לענן שמא ילך הענן והארון שם:
ולא לצידיהן — חוץ לענן שאין יודעין אנה יפנה הענן לעבור:
אלא לאחוריהן — חוץ לענן דודאי לא יחזור הענן לאחוריו אלמא המהלך בראש והוצרך לנקביו חוזר לאחוריו שלש פרסאות וישראל במדבר יושבי אהלים היו שאינן קבועין ואפילו הכי מהלכין את כל המחנה כארבע אמות:
כיון דכתיב על פי ה' יחנו — חשובה היא חנייתן להיות נידונת קבע:
ג' חצירות של ב' בתים — קבועין של אבן או של עץ בהכי חשיבי עיר וקובעת את כולן וכדתנן לקמן (עירובין דף נט.) ר' שמעון אומר שלש חצירות של ב' ב' בתים:
ומהלכי מדברות — ונשותיהן עמהן:
אינן שלהן — לקמן מפרש טעמא:
כיושבי קברות — כמתים לפי שמחוסרין הנאה הן ולוקין ברוחות בזרם ובמטר:
מ"ט — אסורין בנותיהן:
שאין להן מרחצאות — והולכין במקום רחוק לרחוץ ונשותיהן נזקקות למנאפין לפי שהעיר עזובה מאין איש:
בטבילה — שאין להן מקוואות והולכות הנשים לטבול במקום רחוק וקוראה לחברתה ומרגישין השכנים ויש רשע רודף אחריהן ומתייחד עמהן ותנן (קידושין דף פ:) לא יתייחד אדם עם שתי נשים:
נהרא — ראוי לטבילה ולא למרחץ הרגש טבילה ליכא דהא סמוך לה אבל טעמא דמשום מרחצאות איכא:
אין תלמיד חכם כו' — לפי שהירק טוב למאכל ונלקח בזול ויכול לעסוק בתורה:
וכופפין — גרסינן:
