מסכת עירובין דף י״ט עמוד א׳

למטעי כרם ויהנו שכיניה ושבח הוא לה שנזכרת לטובה:

חכה עץ שפותח פיו שלא יכול לדבר:

לך דומיה הכל שותקין כנגדך: שדומה עליו כו' נוחין לו יסורין שמקבלן מאהבה:

שדומה עליו כו' נוחין לו יסורין שמקבלן מאהבה:

ולך ישולם נדר אותה דומיה שהוא דומה ביסורין דומה לו כשילום נדר:

מעין ישיתוהו כמעין של שיתין נקב שבבנין המזבח שניסוך היין של ספלים יורד לתוכו כל השנה כדאמרי' בלולב וערבה (סוכה מט.):

הפושעי' בי עדיין ואפי' בשעת תולעתם ואשם:

דא"כ דהא דר"ל בפושעי ישראל מוקי לה להאי קרא דכתיב ואשם לא תכבה קשיא דידיה אדידיה:

[פושעי ישראל אין אור שולטת בהן ק"ו ממזבח הזהב תימה דבמס' חגיגה (דף כז.) עביד ק"ו מסלמנדרא דתלמידי חכמים אין אור שולטת בהן מק"ו וי"ל דפושעי ישראל פניהם משחירי' ואלו תלמידי חכמי' כלל וכלל לא]:

בר מבא וכו' לא שייך למחשביה בהזהב (ב"מ דף נח:) גבי שלשה יורדין לגיהנם ואינן עולין דזה עולה כשקיבל דינו והא דלא חשיב התם פושעי ישראל בגופן והצדוקין כו' דאין עולין לפי ששנויים בברייתא ואע"ג דמלבין פני חבירו חשיב ליה ותני ליה במס' אבות מ"מ אשמעינן דמכנה שם הוי מלבין אע"ג דדש ביה בשמיה:

דילמא היינו דירושלים כדכתיב (יהושע טו) גיא בן הנם וגו' ירושלים ולא גרסינן היינו דמדבר:

באר שחת כדכתיב כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת - [והיינו באר שחת] ומהאי קרא הוה מצי לאתויי דשמו שאול והא דלא מייתי קרא ואתה אלהים תורידם לבאר שחת דהאי קרא בקבר כתיב כדמוכח סיפא דקרא אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם:

וצלמות דכתיב יושבי חשך וצלמות האי קרא בתהלים כתיב גבי ארבעה צריכין להודות ונראה כספרים דגרסי בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות (איוב י׳:כ״א): [חיתית גרס דתחתית כתיב ביחזקאל (ל"א) כשהראה הקב"ה שכל הגוים יורדים לגיהנם כתיב שם אל ארץ תחתית]:

והאיכא תפתה תימה דלא חשיב עלוקה ור"ת מפרש דעלוקה שם חכם כמו לאיתיאל והא דמוקי ליה במסכת עבודה זרה (דף יז.) בגיהנם היינו משום דכתיב בתריה שאול ועוצר רחם ומיהו קשה דבפסיקתא לא חשיב להם בשמות שלמה וגם בג' דברי' וד' דברים הכתובים באותו ספר לא חשיב עלוקה ואע"ג דלא חשיב נמי יקא היינו משום דשמא הוי בכלל אגור והפייט נמי יסדו בשם גיהנם בזולת אין צור חלף יקדו בהבהבי עלק:

אם בין הנהרות הוא משמע דבין הנהרו' לאו היינו בבל ודלא כפ"ה שפי' בי' יוחסין (קדושין דף עב.) גבי בין הנהרות הרי הוא כגולה ליוחסין ובפירקין (דף כב:) נמי אמרי' בבל נמי מקיף לה פרת מחד גיסא ודגלת מחד גיסא:

נתקללה שומרון נתברכו שכניה שנאמר ושמתיה לעי השדה למטעי כרם לשכניה:

עוברי בעומק הבכא וגו' עוברי אלו בני אדם שעוברין על רצונו של מקום.

בעמק שמעמיקין להם גיהנם שעה אחת ואתי אברהם ומציל להו לבר מהבא על הגוי' דמשכ' ערלתיה כר"ל דאמר אין אור שולטת בפושעי ישראל ק"ו ממזבח הזהב.

ורשעים אפילו על פתח גיהנם אין חוזרין בתשובה ברשעי או"ה הוא.

ג' פתחים יש לגיהנם וכו':

מתני' וביניהן כמלא ב' רבקות פי' מלשון עגלי מרבק (מלאכי ג) של ג' בקר דברי ר"מ.

לעולם לא יהא אדם בועט אחר עונשיו של הקב״ה אלא יהא מצדיק עליו את דינו ויהא משבח את השם על יושר משפטיו ולא עוד אלא שיהא דומה בעיניו כמי שמקריב קרבן וכל מי שעושה כן אף בשעת מיתה מתכפר לו ועליהם אמרו פושעי ישראל אין אור של גיהנם שולטת בהם ואם בועט בייסוריו ומת לו בביעוטו אין לו כפרה עולמית ועליהם נאמר בפגרי האנשים הפושעים בי שפשעו נאמר אלא הפושעים והולכים שאפי׳ בפתחה של גיהנם אין חוזרים בתשובה וכבר הארכנו בדברים אלו בילדותנו בחבור התשובה:

בתוס' ד"ה והאיכא תפתה וכו' וגם בשלשה דברים כו' מדרש נקרא כך וע' במס' ע"ז דשם לשון התוספות בענין אחר:

רש"י סד"ה ולא מבשקר איננו מכירו וכן לא בשקרוה יבמות דף קכ ע"א:

שם על עסקי חנם עריות כצ"ל וכדאיתא ביומא פרק יוה"כ נאכל במצרים חנם זה עריות מהרש"א:

גמרא, מתקיף לה רב כהנא [עי' מ"ש לעיל ברכות דף לה ע"א]::

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יָפֶה דַּנְתָּ, יָפֶה זִכִּיתָ, יָפֶה חִיַּבְתָּ, יָפֶה תִּקַּנְתָּ גֵּיהִנֹּם לָרְשָׁעִים, וְגַן־עֵדֶן לַצַּדִּיקִים. יש להבין דנראין דברים כפולים ומכופלים? ונראה לי בס"ד יָפֶה דַּנְתָּ על עונש עונות שעשו הם בעצמם יָפֶה זָכִיתָ על אשר נטל חלק המצות שלהם ונתנו לאחרים כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה טו.) 'זכה, נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם'. ולכן אומרים גם כן יָפֶה חִיַּבְתָּ אותם בעונש עונות של אחרים יען כי יָפֶה תִּקַּנְתָּ מכבר קודם ביאת האדם לעולם הזה גֵּיהִנָּם לָרְשָׁעִים וְגַּן עֵדֶן לְצַדִּיקִים ולכן הצדיק זוכה בחלק הרשע שכבר מוכן ומזומן לו והוא דבר שבא לעולם, והרשע לוקח חלק שהיה מוכן לחבירו בגיהנם שכבר הוא מוכן ומזומן וישנו בעולם.

וּמוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ וְלֹא מְבַשְׁקַר לֵיהּ פירש רש"י 'אינו מכירו' ונראה לי בס"ד דהכונה על דרך מה שכתב בגמרא דמועד קטן (דף טז.) דאמר רבי לבר קפרא כשכעס עליו: בר קפרא איני מכירך בעולם! וכן הוא זה מה שאמר 'לא מבשקר ליה' אין כונתו לומר שאינו מכירו ממש אלא הכונה שאינו רוצה לפנות אליו להזקק לו להצילו מדין גיהנם ובזה נחשב כאלו אינו מכירו. ונראה לי בס"ד דנמשכה ערלתו מדה כנגד מדה דהמילה ניתנה כדי להבדיל בין הטהור ובין הטמא וזה דבק בטמאים. ועוד נראה לי בס"ד כי האדם נקרא איש תואר חשוב וכיון דפגם בריתו הרמוז לאות וא"ו שמספרו ששה יחסר מן מספר 'איש' [311] ששה וישאר מספר 'ערלה' [305].

שִׁבְעָה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ לְגֵיהִנֹּם נראה לי בס"ד להורות שלא ניתנה נחלה לאומות העולם שאין להם אלא רק שבע מצות בני נח בלבד ולהם נתנה לנחלה אבל ישראל שיש להם תרי"ג מצות אם ירדו יעלו ואינה להם בסוג נחלה כי כל בני ישראל יש להם חלק לעולם הבא. ובזה יובן הטעם דהתורה נחלקה לשבעה ספרים וכמו שאמרו חז"ל בפסוק (משלי ט, א) חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה לרמוז זכות התורה שהיא שבעה ספרים ניצולים ישראל מן גיהנם שיש לה ז' שמות. וידוע שיש צדיק יורד לגיהנם בעבור להוציא נשמות להקים אותם משם. ובזה יובן בס"ד 'כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם' (משלי כד, טז) פירוש שֶׁבַע זו גיהנם שיש לה שבע שמות יִפּוֹל צַדִּיק בה וָקָם רוצה לומר כדי להקים משם חלק גדול מנשמות ישראל הנדונים שם.

'אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן' (ישעיהו לא, ט) זוֹ גֵּיהִנָּם כתב הגאון מהרש"א ז"ל גיהנם גופה בציון דבר שאי אפשר הוא דגיהנם גדול כמו ס' פעמים בגן עדן וגן עדן גדול כמו ס' פעמים בעולם וכו', יעוין שם. והנה נראה לי ודאי דאין זו קושיא דהא ודאי גיהנם הוא מקום רוחני ואינו כגשם עולם הזה וכל דבר רוחני אינו תופס מקום וכן גן עדן התחתון גם כן הוא רוחני ואינו מגשם עולם הזה לכן אפשר שיהיו גן עדן וגיהנם בעולם הזה ממש ואין תופסים מקום מעולם הזה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל 'ארון וכרובים בנס היו עומדים'. אך באמת בלאו הכי אי אפשר להיות גיהנם בציון ועוד דבאמת גיהנם היא בצפון העולם וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל דגן עדן בדרום העולם וגיהנם בצפון. אך נראה הכונה דלא דריש הכא מלת בְּצִיּוֹן על עיר ציון תוב"ב כי אם דריש לה על דרך 'וּבָנָה אֶצְלוֹ צִיּוּן' (יחזקאל לט, טו) כלומר אוּר לוֹ במקום המצויין וניכר וידוע דגיהנם מקומה ניכר ומצויין בצפון העולם.

שֶׁאֲפִלּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּךְ מְלֵאִים מִצְווֹת כְּרִמּוֹן נראה לי בס"ד טעם לדבר על דרך שאמרו רבותינו ז"ל (משנה אבות ה, יח) 'כל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו' ולכן אם עם הארץ עושה מצוה אחת בזריזות ושמחה יהיה סיבה לזכות את הרבים שאז הכל יקחו מוסר ממנו לומר זה עם הארץ כל כך זריז ושמח במצוה זו וכל שכן אנחנו! ונמצא מצוה אחת שלו זיכתה אותו בכמה מצות של אחרים ואז נעשה מלא מצות כרמון! ואמר 'כרמון' שהוא עשוי כמה חתיכות חלוקים בפני עצמו בקליפה הלבנה השורה עליהם ובכל חתיכה מחובר כמה גרעינים של פרי הרמון, וכן נמצא אצל ישראל סוכה היא מצוה אחת ומחובר במצותו כמה מיני מצות וכן פסח וכיוצא ולכן דימה אותם לרמון. גם נראה לי בס"ד מלוי אותיות 'יִשְׂרָאֵל' [כזה: יוד שין ריש אלף למד = 534] עולה תקל"ד ועם הכולל וכולל דכולל עולה תקל"ו כמנין 'מִצְוֹת' [536]. ולזה אמר מְלֵאִין מִצְוֹת כי מספר מִצְוֹת נרמז במלוי שמם.

בֵּית שְׁאָן פִּתְחָהּ נראה הכונה על פתח הוורידין שלה כמו שכתב רבינו ז"ל בעץ חיים כמו שיש וורידין אל רחם האשה מכל האיברים כן יש לארץ וורידין ההולכים לזרוע ימין והם הדרכים הפתוחים מארץ ישראל לגן עדן שהוא דרך חברון במערת האבות דחברון היא בדרום ירושלם וכנגדם פתוח לגיהנם וכמו שנאמר (ישעיהו לא, ט) 'וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלָ‍ִם' ע"כ, יעוין שם ודוק היטב.

בְּאֵר שַׁחַת דִּכְתִיב (תְּהִלִּים טז, י) כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל נראה דמזה הכתוב הוה מצי להוכיח תרתי 'שאול ובאר שחת' אך בחר להביא ראיה לשאול מן פסוק דנביאים כי זה כלל גדול בתלמוד הוכחה מפסוק דנביאים עדיף מפסוק דכתובים אף על גב דזה הוא פסוק תהלים ודוד המלך ע"ה קדים ליונה הנביא ע"ה בזמן.

וְהָא אִיכָּא 'גֵּיהִנֹּם'! וכו' הדבר יפלא מאי משני על האי קושיא ועל קושיא של תָּפְתֶּה וכי אי איכא טעמא לשמא גרע בזה ומאחר דשתים אלה הם שמות לה למה לא חשבם בכלל השמות? ואדרבה שם גֵּיהִנָּם יותר חזק דהוא שגור בפי הכל יותר משאר שמות! ונראה לי בס"ד דידוע אותיות השם של דבר ודבר בהם רמוז שרשו ובחינתו וחיותו של אותו דבר ולכן אמרו רבותינו ז"ל (ברכות ז:) שמא גרים וזו היתה חכמתו של אדם הראשון בקריאת השמות שכיון על האמת לקרא שם לכל בריה ולכל דבר שבעולם כפי מה שראוי לו לפי שרשו ובחינתו וחיותו והנה חז"ל קים להו בשבעה שמות שמנו לגיהנם שיש בכולם סוד נסתר לפי הבחינה ושורש של גיהנם ורק אותיות גֵּיהִנָּם וְתָּפְתֶּה אין בהם סוד ולא רמז על שורש ובחינה כמשפט שאר השמות אלא רק נקראו בכך בשביל טעם פשטי דנקיט התרצן ולכן לא מנאום עם שבעה שמות.