שלש על שלש חוצצות — ומשום יתור בגדים:
לימא פליגא — הא דרבא אדרב יהודה בריה דרבי חייא דחשיב צלצול קטן יתור בגדים:
שאני צלצול דחשיב — ואיכא למימר דמודה בה רבא אבל רבי יוחנן פליג עליה דהא עלה קאי ופליג:
ולרבי יוחנן — דאמר צלצול נמי שרי:
לישמעינן — תנא דמתניתין צלצול קטן דלא חייץ וכ"ש גמי:
דגמי מסי — משום שבת איצטריך למתני גמי דאף על גב דמסי שרי במקדש:
מתני' בוזקין מלח — מפזרין ומכתתין על הכבש מפני שחלק הוא וכשהגשמים נופלין עליו הוא מחליק. בוזקין לשון כיתות כדאמר בפרק ב' דיומא (דף כב:) ממאי דהאי ויפקדם בבזק מידי דמיבזק הוא ועוד כמראה הבזק מפרש בחגיגה (דף יג:) כאור היוצא בין החרסים שצורפין בהן זהב והם נקובים וסדוקים ולהב היוצא בנקב יש בו כמראה ירקרק או אדמדם:
וממלאין מבור הגדול כו' — כך שמן ושניהם בלשכת העזרה:
בגלגל — טור"ן בלע"ז אבל במדינה לא טעמא מפרש בגמרא משום שמא ימלא לגינתו ולחורבתו:
ומבאר הקר בי"ט — ולא בשבת ובגמרא מפרש מאי ניהו:
גמ' מפשרוניא — מקום:
ומרדה בה — שוטח בה:
דלא מבטל ליה — וליכא משום אשוויי גומות דמלאכה הוא בשבת דהוי כבנין דמידי דחזי למאכל בהמה או לטיט החומות לא מבטיל ליה התם אבל מלח משנדרס ברגל לא חזי ומסתמא מבטיל ליה ובמדינה אסור:
קא מוסיף אבנין — ואפילו בחול אסור להוסיף על המזבח דכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל שהבנין נמסר לדוד על ידי הנביאים שלא להוסיף ושלא לגרוע ואית דנקטי ליה משום שבת ולא היא דהא בכסוי הדם בשחיטת חולין (חולין פג:) דאיירי בחול הכי נמי פרכינן:
הא קא הוי חציצה — בין רגליהם לכבש וחציצה כי האי גוונא פסולה דתנן בשחיטת קדשים (זבחים טו:) כל הזבחים שקבל דמן זר ואונן וערל יושב ועומד על גבי כלי על גבי רגל בהמה וע"ג רגל חבירו פסול והתם יליף טעמא:
בהולכת אברים לכבש דלאו עבודה היא — לעולם לא מבטל ליה אלא לאחר דריסה מולחין ממנו עורות קדשים ודקשיא לך הא הוי חציצה לא תקשה דהא דקתני בוזקין מלח בהולכת אברים לכבש קאמר דלאו עבודה דקא ס"ד השתא דכיון דכל הכפרה תלויה בדם אע"ג דהקטר חלבים הוה עבודה הולכה דידהו מיהא לא חשיב:
והקריב את הכל — רישא דקרא והקרב והכרעים ירחץ במים אלמא באברים קמשתעי קרא ומדבעי כהונה שמע מינה עבודה היא:
ומרדה בה — לדרוס עליה:
לא בסל ולא בקופה — כדרך חול:
שולי הקופה — שנשתברה ונשארו השולים:
טרף אבבא — הקיש על הדלת באגרופו והשמיע קול:
דקא מחיל שבת — דקסבר כל אולודי קלא אסיר:
בקול של שיר — הנשמע כעין שיר בנעימה ובנחת:
מעלין בדיופי — מעלין יין מחבית לחבית ע"י שני קנים החתוכים באלכסון ומניח ראשין המשופעים זה כנגד זה ונותן אחד מן הקנים בחבית ומוצץ בפיו בראש הקנה האחר מעט מן היין אליו ומסלק משם והיין יוצא כולו מאליו דיופי שתי פיות:
ומטיפין מיארק לחולה — כלי הוא ופיו צר ושל מתכת הוא ומנוקב בתחתיתו נקבים נקבים דקין וממלא מים וסותם פיו העליון וכל זמן שפיו סתום אין המים יוצאין בנקבים התחתונים וכשרוצה נוטל פקק העליון והמים יוצאין בנקבים טיף אחר טיף ונותן כלי מתכת וכופהו תחתיו וקולן נשמע לחולה:
וקא בעי לאתעורי — ע"י קול זה ומתיראין להקיצו בידים שמא יבעית וכיון דלהקיץ הוא לא בנעימה ובנחת נשמע שהרי קול נעים מרדימו והולך אפ"ה לבריא לא:
זמזומי — צינב"ש:
לא יטפח — ידיו על לבו:
יספוק — כף אל כף:
ירקד — ברגל להשמיע קול להבעית העופות:
שמא יטול צרור — ויזרוק לרה"ר להבריח העופות:
משחקות באגוזים — לגלגלן דרך דף ומכות זו את זו כדרך שמשחקות הנשים:
לאשוויי גומות — להכין דרך לגלגל האגוז:
בתפוחים — נמי כה"ג:
אולודי קלא — שהגלגל משמיע קול:
גזרה שמא ימלא לגינתו — מתוך שממלאין בו בלא טורח אתי להשקות בו בגינתו וחורבתו בשבת:
