במים — משמע מים מחוברין יחדיו:
כמה הוו להו — להנך עשר על עשר ברום חמש אמות כמה גובה יש בהן באמה על אמה בריבועו של מקוה:
ת"ק גרמידי — כיצד חלקהו לעשר רצועות הרי לכל רצועה עשר אמות אורך ברוחב אמה ורום חמש חתכם לחתיכות של אמה אמה הרי מאה חתיכות של אמה על אמה ברום חמש אמות שים זו על זו אמה על אמה ברום חמש הוה ת"ק אמות:
לתלת מאה — גובה:
מאה — מקואות שלש אמות למקוה:
הני מילי בריבוע — אם היה מרובע שיהא בו אורך ורוחב לצדדין כבאמצעיתו ויהיו רצועותיו שוות בי' י' אמות רצועה כדפרישית:
ים שעשה שלמה עגול היה — כדכתיב עגול סביב ונמצא שאין אורך הרצועות עשר אמות אלא רצועה האמצעית לבדה דכל דבר עגול רחב באמצעיתו וקצר לכל צדדיו:
מכדי כמה מרובע יתר על העגול רביע — דהא כל עיגול שרחבו אמה יש בו היקף שלש אמות כדתנן במתני' ואם היה מרובע אמה על אמה היה לו היקף ד' אמות אמה לכל רוח נמצא מרובע יתר על העגול רביע הלכך האי ים עגול דשערינוה בחמש מאות אמין במרובע בעינן לבצורי רבעא מינייהו אימעיט להו ארבע מאה לתלת מאה דאינון מאה מקואות ולמאה אמין דאישתייר הוו עשרים וחמש מקואות ארבע אמות למקוה דהני ארבע תלת הוא דהוו שהרי אמות קצרות הן:
שלש אמות תחתונות מרובעות — ויש בהן י' רצועות של י' על י' שהן מאה אמה ברום ג' ברוחב אמה דהיינו תלת מאה אמין גובה באמה על אמה והן מאה מקואות:
ושתי עליונות עגולות — ואי הוו מרובעות הוו להו מאתן גרמידי השתא דאינון עגולות כי בצרת ריבעא פשו להו ק"נ דאינון נ' מקואות:
נהי דאיפכא לא מצית אמרת — דליהוי תחתונות עגולות ועליונות מרובעות דשפתו עגול כתיב אלא שתים עגולות מנא לן דילמא חדא הוא דהויא עגולה ותו לא וטפי מק"נ מקואות הוא מחזיק:
לא סלקא דעתך — שיהא מחזיק יותר מק"נ מקואות:
מעשר הבת מן הכור — כור שלשים סאין וכי הוי הבת מעשר דיליה אשתכח דג' סאין הויא:
דהוו להו — הנך אלפים בת:
ו' אלפים סאין — שהן ק"נ מקואות ד' אלפים הוי מ' מאות סאין שהן ק' מקואות של מ' סאין ואלפים סאין נ' מקואות:
מחזיק בתים שלשת אלפים — בים שעשה שלמה כתיב בדברי הימים:
לגודשא — כשמודדין בו יבש:
שידה — כמין ארגז תלוי בעגלה למרכב נשים חשובות:
מגדל — מנשטי"ר:
ובור ספינה אלכסנדרית — עושה בה כעין בור ונותן שם מים מתוקים:
טהורין — לפי שגדולים יותר מדאי ואין תורת כלי עליהן שהרי אינן מטולטלין מלא וריקן:
שהן כוריים ביבש — שאדם יכול לגדוש אלמא גודשא תילתא ובכלי שגובהו כחצי ארכו ורחבו קאמר כים:
מתני' — גמ' לחיין דעלמא - אכל מבואות קאי:
אי הכי — רישא דקתני הקורה שאמרו כו' ליתני נמי הקורות שאמרו ואימא מאי קורות קורות דעלמא:
לחיין שנחלקו בהן ר"א וחכמים — דלר"א תרתי ולרבנן חדא זהו שיעורן כדמפרש מיהו סתמא לא כמר דייקא ולא כמר דייקא:
הסרבל — קו"ט:
לחצי מבוי — שהכניס הלחי לפנים הרבה עד חצי אורכו של מבוי כזה:
אין לו אלא חצי מבוי — שאסור להשתמש אלא מן חציו ולפנים:
יש לו — דאין לו לא איצטריך לאשמעינן אלא הא אתא לאשמעינן דהימנו ולפנים מיהא מותר להשתמש:
למעלה — כגון קורה היוצאה מכותל זה ואינה נוגעת לכותל אחר דאיפליגו בה רשב"ג ורבנן (לעיל ע"א):
הילמי — במסכת שבת בפרק שמנה שרצים [שבת דף קח:] הילמי שלמוייר"א בלע"ז:
משום דקאי רבי כוותיה — לעיל והא דתני אדא בר מניומי רבי היא וסבר לה כר' יוסי כדאוקימנא בחצר קטנה שנפרצה לגדולה:
נימוקו עמו — טעמי ראיותיו מביא לו בכל מקום במסכת גיטין (ד' סז.) מני שבחן של חכמים וזהו שבחו של רבי יוסי:
הילכתא מאי — בלחיין:
עמא דבר — מה נהגו העם וכבר נהגו בלחי משהו:
לצמאו — לאפוקי מאן דחנקתיה אומצא:
שהכל נהיה בדברו — לפניו ולאחריו לא כלום:
ר"ט אומר בורא נפשות רבות — ואני שמעתי דר"ט בא לחייב אף ברכה אחריו בורא נפשות רבות ולא נהירא דאמרינן במס' נדה (ד' נא:) יש טעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו ואמרינן לאתויי מאי והוינן בה ולרב פפא דמברך אמיא כו' ולא אמרינן ולרבי טרפון דמחייב אמיא מאי איכא למימר אלא נראה לי דרבי טרפון אלפניו קאמר:
