הרי זה חמר גמל — דלמא חדא קדושה היא וקנה עירוב לשני ימים והפסיד אלפים שכנגד עירובו וכאן לא קנה כלום אלא אלפים שהיו לו בלא עירוב ודלמא ב' קדושות הן ולא קנה עירובו אלא ליום אחד ודינו להיות בשני כבני עירו ואין לו כאן אלא אלפים וממה נפשך בהנך אלפים אמה משתרי:
אין מערב ברגליו בשני — א"צ לערב דודאי קדושה אחת נינהו וכחדא יומא אריכא הוי:
חד מינייהו ר' אלעזר — כל רבי אלעזר סתם בתלמוד שהוא תנא רבי אלעזר בן שמוע הוא:
סתימתאה — קרי כל מי שראה רבי דבריו במקומות הרבה ושנאן במשנה סתם:
איפכא שמעינן להו — לעיל:
וכן א"ר שמעון — נאכל עירובו בראשון אין יוצא עליו בשני:
וליחשוב נמי רבי — דשמעינן ליה לעיל בהדיא:
תני לה ולא סבר לה — ולדברי ר' אליעזר קאמר:
רבנן נמי — הנך רבן שמעון ור' ישמעאל נהי דקתני וכן דלמא תנו ולא סברי לה:
רב גמרא גמיר לה — מרביה דהנך ארבעה זקנים סבירא להו כר"א אבל רבי תני ולא סבר לה:
מי סברת סוף היום — של ע"ש קונה עירוב דהוי יו"ט מכין לשבת:
יערבו בלגין — לגין טבול יום דתנן לעיל בפירקין (עירובין דף לו.) שמילאהו מן החבית של טבל ואמר הרי זה תרומת מעשר לכשתחשך דבריו קיימין ואם אמר עירבו לי בה לא אמר כלום אלמא סוף היום קונה עירוב ואכתי טבל הוא:
ה"ג אלא הא דתנן ר' אליעזר כו' — הא בעינן סעודה הראויה מבעוד יום וליכא:
מערב אדם שני עירובין — וקס"ד זה לסוף אלפים למזרח וזה לסוף אלפים למערב וכי קנה לו יום ראשון למזרח אי הוה בעי למיזל למערב העיר פסיעה אחת לא מצי אזיל דממקום עירובו יש לו אלפים אמה לכל רוח והרי מעירובו ועד עירו הוי אלפים וכל עירו מיהא מצי אזיל דכולה לדידיה כיון דלן בה כד' אמות דמיא ליה אבל טפי לא מצי אזיל ליה והיכי קני ליה עירוב דבמערב בבין השמשות הא בעינן סעודה הראויה מבעוד יום והא אי הוה בעי למיזל ומיכליה מבעוד יום לא מצי אזיל:
בסוף אלפים — דתו לית ליה לצד שכנגדו ביום ראשון כלום:
לא דמנח ליה בסוף אלף כו' — דלא הוה צריך למיזל לא בראשון ולא בשני אלא שלשה אלפים ונתן עירובו בסוף אלף לכל צד הילכך ביום ראשון אע"פ שקנה עירובו למזרח יכול לילך אצל עירובו במערב דהא ממקום עירובו שבמזרח עד עירוב שבמערב אלפים הוא דהוו:
עירב בפת בראשון מערב בפת בשני — לקמן מפרש באותו פת:
והא קא מכין — כשמערב ברגליו בשני מיו"ט לשבת בשלמא מערב בשני בפת תרצת דתחילת היום קונה עירוב ועירוב דפת שתיקה ממילא קני אלא עירב ברגליו ס"ד דבעי למימר שביתתי במקומי ולא מצי לכוין תחילת היום ובעי למימר מבעוד יום ואישתכח דמכין באמירתו מיו"ט לשבת:
רבי יוחנן בן נורי — לקמן במי שהוציאוהו קאמר דישן קונה שביתתו ואף על גב דהוי כחפצי הפקר בעלמא שאין אדם מקנה להם שביתה:
בניעור גרסינן:
אי הוה שמיע ליה למר — לרבה דמתרץ ואזיל כל הנך תירוצי וקאמר דמשום דלא אמר מידי שרי ואף על גב דאזל התם מבעוד יום:
לא יהלך — בשבת:
לידע מה היא צריכה — אחר השבת:
