מסכת עירובין דף כ״ז עמוד ב׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Eruvin 27b, Chapter 3 BaKol Mearvin
רש"י
לא נצרכה - הא דמתני ר' יצחק מים ומלח המעורבין ניקחין אלא כשנתן לתוכן שמן:
בהבלעה - בשביל המים והמלח קנה השמן ביוקר והבליע בו דמיהן וכי האי גוונא שרי רבי יצחק:
והתניא - בניחותא:
בבקר - הואיל וכתיב בכל אשר תאוה נפשך למה לי למיכתב בבקר ובצאן וביין ובשכר אלא לדרשות בבקר ללמדך שלוקחים בקר אגב עורו ויצא העור לחולין ואין צריך למוכרו ולחזור ולאכלו בירושלים:
אגב גיזותיה - אע"ג דאיכא תרתי עור וגיזה דנפקי לחולין:
אגב קנקן - חבית של חרס שהיין שמור בתוכו ויצא הקנקן לחולין:
תמד - שנותנים מים בחרצנים ולכשהחמיץ שנגמרה תסיסתו הוי כיין אלמא מדקתני בבקר אגב עורו אלמא בהבלעה שרי ואע"ג דעור באנפי נפשיה לא חזי דמידי דמאכל בעינן כדכתיב ואכלת:
מאן דמתרגם בקר - דליצטריך למיכתביה אליבא דבן בג בג כו':
עורו - המחובר לבשר ואינו יכול להפשיטו מחיים:
אבל גיזה - יכול לגוזזה מחיים והוה אמינא דליתסר דלא גופא דפירא הוא:
קיוהא - כמו תקהינה שיניו (ירמיהו ל״א:ל׳) כלומר: לאו פירא ממש הוא אלא מים בעלמא שנכנס בהן קיוהא של חרצנים איגרו"ס בלע"ז:
ואי כתב שכר הוה אמינא - הבלעה לעולם אסירא והאי שכר לאו תמד הוא דנילף מיניה דיהיב דמים של מים בהבלעה אלא האי שכר דבילה קעילית היא מאותו מקום דמשכרא כדאמרינן בכריתות (דף יג:) אכל דבילה קעילית ונכנס למקדש חייב:
דאם כן - דצאן לאו למישרי גיזות הוא דאתא אלא עור לא הוה כתיב קרא צאן אלא בקר דלית ליה גיזות:
במאי קא מיפלגי רבי יהודה ורבי אליעזר - דאמרי תרוייהו דגים ניקחין ובציר הוא דפליגי:
והני תנאי דלקמן - דדרשי פרי מפרי וגידולי קרקע וולד ולדות הארץ ותרוייהו ממעטי דגים וכ"ש ציר:
ה"ג לר"א מיעט ציר ולרבי יהודה מיעט מים ומלח - דלאו ציר:
ה"ג דתניא ונתתה הכסף וגו':
פרי מפרי - עגל נולד מאמו וכן שה וענבים מחרצנים שזורעין החרצנים:
וגידולי קרקע - שכולן ניזונין וגדילין מן הקרקע:
ולד ולדות הארץ - שנבראו מן הארץ במעשה בראשית:
דגים - גידולי קרקע נינהו קסבר שהדגים ניזונין מן הקרקע:
1לא נצרכה אלא שנתן לתוכן שמן.
2אמר ליה אביי: ותיפוק ליה משום שמן! לא צריכא, שנתן דמי מים ומלח בהבלעה.
3ובהבלעה מי שרי? אין והתניא, בן בג בג אומר: (דברים יד, כו) ״בבקר״ מלמד שלוקחין בקר על גב עורו. ״ובצאן״ מלמד שלוקחין צאן על גב גיזתה. ״וביין״ מלמד שלוקחין יין על גב קנקנו. ״ובשכר״ מלמד שלוקחין תמד משהחמיץ.
4א"ר יוחנן: מאן דמתרגם לי ״בבקר״ אליבא דבן בג בג, מובילנא מאניה אבתריה לבי מסותא.
5מאי טעמא? כולהו צריכי לבר מבבקר״, דלא צריך. מאי צריכי? דאי כתב רחמנא ״בבקר, הוה אמינא: בקר הוא דמזדבן על גב עורו, משום דגופיה הוא. אבל צאן על גב גיזתה, דלאו גופיה הוא אימא לא.
6ואי כתב רחמנא ״בצאן״ על גב גיזתה, הוה אמינא: משום דמחובר בה. אבל יין ע"ג קנקנו אימא לא.
7ואי כתב רחמנא ״ביין״, הוה אמינא: משום דהיינו נטירותיה. אבל תמד משהחמיץ דקיוהא בעלמא הוא, אימא לא. כתב רחמנא ״שכר״.
8ואי כתב רחמנא ״בשכר״, הוה אמינא: מאי שכר? דבילה קעילית, דפירא הוא. אבל יין על גב קנקנו אימא לא.
9ואי כתב רחמנא יין על גב קנקנו דהיינו נטירותיה. אבל צאן על גב גיזתה אימא לא. כתב רחמנא ״צאן״, דאפילו על גב גיזתה.
10״בבקר״ למה לי?! וכ"ת אי לא כתב רחמנא ״בבקר״, הוה אמינא: צאן על גב עורה אין, על גב גיזתה לא. כתב רחמנא ״בבקר״ לאתויי עורו. אייתר ליה ״צאן״ לאתויי גיזתה.
11אי לא כתב רחמנא ״בקר״, לא הוה אמינא צאן על גב עורה אין, על גב גיזתה לא. דאם כן, לכתוב רחמנא ״בקר״, דממילא אייתר ליה ״צאן״.
12וכיון דכתב רחמנא ״צאן״, דאפילו על גב גיזתה. ״בבקר״ למה לי? השתא צאן על גב גיזתה מיזדבנא, בקר על גב עורו מיבעיא? היינו דקאמר רבי יוחנן: מאן דמתרגם לי ״בבקר״ אליבא דבן בג בג, מובילנא מאניה לבי מסותא.
13במאי קא מיפלגי רבי יהודה בן גדיש ור"א והני תנאי דלקמן? ר' יהודה בן גדיש ור"א דרשי רבויי ומיעוטי, והני תנאי דרשי כללי ופרטי.
14ר' יהודה בן גדיש ור"א דרשי ריבויי ומיעוטי. (דברים יד, כו) ״ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך״ ריבה, ״בבקר ובצאן וביין ובשכר״ מיעט, ״ובכל אשר תשאלך נפשך״ חזר וריבה. ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל. מאי רבי? רבי כל מילי. ומאי מיעט? לר"א מיעט ציר, לר' יהודה בן גדיש מיעט מים ומלח.
15והני תנאי דרשי כללי ופרטי. דתניא: ״ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך״ כלל, ״בבקר ובצאן וביין ובשכר״ פרט, ״ובכל אשר תשאלך נפשך״ חזר וכלל. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט. מה הפרט מפורש: פרי מפרי וגידולי קרקע, אף כל פרי מפרי וגידולי קרקע׃
16ותניא אידך מה הפרט מפורש ולד ולדות הארץ, אף כל ולד ולדות הארץ׃
17מאי בינייהו אמר אביי דגים איכא בינייהו למאן דאמר פרי מפרי וגידולי קרקע הני דגים גידולי קרקע נינהו? למאן דאמר ולד ולדות הארץ דגים ממיא איברו׃
18ומי אמר אביי: דגים גידולי קרקע נינהו והאמר אביי׃
תוספות
הוה אמינא מאי שכר דבילה קעילית - כל הני דרשות מיתורא דביתי"ן דריש דפרטי צריכי לפרט וכלל דממה נפשך צריכי תרי מינייהו כדאמר בפרק קמא דקדושין (דף יז.) גבי הענקה דאי כתיב צאן הוה אמינא גידולי קרקע לא ואי כתיב גורן הוה אמינא בעלי חיים לא ושאר פרטי נמי שמא צריכי לשום דרשה ועוד דבשבועות פ"ג (דף כג.) ובפרק בתרא דיומא (דף עו.) פריך ואימא דבילה קעילית ומשני גמר שכר שכר מנזיר והכא נפקא לן מדמרבינן יין אגב קנקן אלא התם אצטריך שכר שכר דלא נימא שכר גופיה דבילה קעילית היא והכא אבי"ת דבשכר קאי וקשה דהיכי קאמר הכא דה"א דבי"ת דבשכר לדבילה קעילית אתא הא מכלל ופרט נפקא דהוו פירי מפירי ועוד הקשה מה"ר שמואל דהיכי בעי למימר התם דשכר גופיה לדבילה קעילית והאמר הכא דאי לאו יתור דיין אגב קנקן ה"א דבי"ת דבשכר לדבילה קעילית ויש לומר דשכר גופיה בעי למימר לדבילה קעילית בעינן והכא בדבילה מעורבת עם המים שכך רגילים לתקנם וחשיב טפי מתמד ואם תאמר אמאי לא מוכח התם דשתיה בכלל אכילה מדמרבינן תמד ואמר רחמנא ואכלת וליכא למימר ע"י אניגרון כדאמרינן התם דמידי דמשכר בעינן הואיל ואתי מריבויא דבשכר וי"ל דואכלת לא קאי אביתי"ן אלא אגופיה דקרא דהא עור וגיזה וקנקן לאו בני אכילה נינהו:
הוה אמינא צאן על גב עורו אין - ואם תאמר והא נפקא לן מיין אגב קנקן דעור נמי חשיב שומר כדאמרי' בהעור והרוטב (חולין דף קיח.) וי"ל דעור לא הוי כל כך שומר לבשר דמשהופשט לא הוי שומר אבל יין אי אפשר בלא קנקן:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רבנו חננאל
ואפי' יהודה בן גדיש לא אמר [אלא] בציר דשומנא דפירא הוא אבל מים ומלח דברי הכל לא ופריק רב יוסף הא דתני ר' יצחק כגון שנתן שמן על גבי המליח והבליע לו דמי מים ומלח בשמן. פי' ששוה השמן לבדו חצי איסר. וא"ל הריני קונה מאצלך השמן לבדו באיסר והמים והמלח בחנם. ומנ"ל דכי האי גוונא שרי דתניא בן בג בג אומר ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וגו' לא הי' לו לומר בבקר ללמד שלוקחין בקר על גבי עורו. פי' מבליע דמי עור בבשר:
בצאן כו'.
א"ר יוחנן מאן דמתרגם לי בבקר אליבא דבן בג בג מובילנא מאניה בתריה לבי מסותא. פי' אני משמשו כתלמיד לרב מ"ט הני כלהו בצאן וביין ובשכר צריכ' [לבד] מבבקר דלא הוה צריך דאתי מהני אמאי כתביה רחמנא ולא אשתכח ליה תרגומא ובמאי פליגי יהודה בן גדיש דמרבה ליקח ציר במעות מעשר שני ור' אליעזר דאוסר והני תנאי דבעינא למימר לקמן ואמרי' (נמי) יהודה בן גדיש ור' אליעזר דרשי התורה ברבויי ומיעוטי כתיב ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך ריבה כל דבר שתתאוה וחזר וכתב בבקר ובצאן ביין ובשכ' מיעט כל דבר ולא התיר אלא [אלו] בלבד. עוד חזר וכללו בכל אשר תשאלך נפשך חזר וריבה לן כל דבר שתשאלך נפשך ריבה ומיעט וריבה למדנו כל שהוא בתורה כעניין הזה דרשינן לא חזר ריבוי באחרונה אלא שריבה הכל.
מאי רבי רבי הכל אי הכי מיעוט למאי אתא ואמרינן אתא לר' אליעזר למעט [ציר] קסבר בעינן עיקר פירי והאי שומנא דפירי הוא ליהודה בן גדיש למעוטי מים ומלח.
הני תנאי דרשי כללי ופרטי דתניא ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך כלל בבקר ובצאן וביין ובשכר ופרט ובכל אשר תשאלך נפשך חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש פרי מפרי וגדולי קרקע אף כל פרי מפרי וגדולי קרקע האי תנא דספרי דבי רב ודבי ר' ישמעאל תנא מה הפרט מפורש וולד וולדות הארץ אף כל וולד וולדות הארץ.
מאי בינייהו אמר אביי דגים איכא בינייהו - האי תנא דמרבי כל דהוא פרי מפרי וגדולי קרקע מרבי אפי' דגים דהני נמי גדולי קרקע נינהו.
מסכת עירובין דף כ״ז עמוד ב׳
מסכת עירובין דף כ״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 18 קטעים ממוספרים, כ־451 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: עירובין דף כ״ז ע״ב
פתיחה בקורא