מסכת עירובין דף כ״ז עמוד ב׳

1לא נצרכה אלא שנתן לתוכן שמן.

2אמר ליה אביי: ותיפוק ליה משום שמן! לא צריכא, שנתן דמי מים ומלח בהבלעה.

3ובהבלעה מי שרי? אין והתניא, בן בג בג אומר: (דברים יד, כו) ״בבקר״ מלמד שלוקחין בקר על גב עורו. ״ובצאן״ מלמד שלוקחין צאן על גב גיזתה. ״וביין״ מלמד שלוקחין יין על גב קנקנו. ״ובשכר״ מלמד שלוקחין תמד משהחמיץ.

4א"ר יוחנן: מאן דמתרגם לי ״בבקר״ אליבא דבן בג בג, מובילנא מאניה אבתריה לבי מסותא.

5מאי טעמא? כולהו צריכי לבר מבבקר״, דלא צריך. מאי צריכי? דאי כתב רחמנא ״בבקר, הוה אמינא: בקר הוא דמזדבן על גב עורו, משום דגופיה הוא. אבל צאן על גב גיזתה, דלאו גופיה הוא אימא לא.

6ואי כתב רחמנא ״בצאן״ על גב גיזתה, הוה אמינא: משום דמחובר בה. אבל יין ע"ג קנקנו אימא לא.

7ואי כתב רחמנא ״ביין״, הוה אמינא: משום דהיינו נטירותיה. אבל תמד משהחמיץ דקיוהא בעלמא הוא, אימא לא. כתב רחמנא ״שכר״.

8ואי כתב רחמנא ״בשכר״, הוה אמינא: מאי שכר? דבילה קעילית, דפירא הוא. אבל יין על גב קנקנו אימא לא.

9ואי כתב רחמנא יין על גב קנקנו דהיינו נטירותיה. אבל צאן על גב גיזתה אימא לא. כתב רחמנא ״צאן״, דאפילו על גב גיזתה.

10״בבקר״ למה לי?! וכ"ת אי לא כתב רחמנא ״בבקר״, הוה אמינא: צאן על גב עורה אין, על גב גיזתה לא. כתב רחמנא ״בבקר״ לאתויי עורו. אייתר ליה ״צאן״ לאתויי גיזתה.

11אי לא כתב רחמנא ״בקר״, לא הוה אמינא צאן על גב עורה אין, על גב גיזתה לא. דאם כן, לכתוב רחמנא ״בקר״, דממילא אייתר ליה ״צאן״.

12וכיון דכתב רחמנא ״צאן״, דאפילו על גב גיזתה. ״בבקר״ למה לי? השתא צאן על גב גיזתה מיזדבנא, בקר על גב עורו מיבעיא? היינו דקאמר רבי יוחנן: מאן דמתרגם לי ״בבקר״ אליבא דבן בג בג, מובילנא מאניה לבי מסותא.

13במאי קא מיפלגי רבי יהודה בן גדיש ור"א והני תנאי דלקמן? ר' יהודה בן גדיש ור"א דרשי רבויי ומיעוטי, והני תנאי דרשי כללי ופרטי.

14ר' יהודה בן גדיש ור"א דרשי ריבויי ומיעוטי. (דברים יד, כו) ״ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך״ ריבה, ״בבקר ובצאן וביין ובשכר״ מיעט, ״ובכל אשר תשאלך נפשך״ חזר וריבה. ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל. מאי רבי? רבי כל מילי. ומאי מיעט? לר"א מיעט ציר, לר' יהודה בן גדיש מיעט מים ומלח.

15והני תנאי דרשי כללי ופרטי. דתניא: ״ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך״ כלל, ״בבקר ובצאן וביין ובשכר״ פרט, ״ובכל אשר תשאלך נפשך״ חזר וכלל. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט. מה הפרט מפורש: פרי מפרי וגידולי קרקע, אף כל פרי מפרי וגידולי קרקע׃

16ותניא אידך מה הפרט מפורש ולד ולדות הארץ, אף כל ולד ולדות הארץ׃

17מאי בינייהו אמר אביי דגים איכא בינייהו למאן דאמר פרי מפרי וגידולי קרקע הני דגים גידולי קרקע נינהו? למאן דאמר ולד ולדות הארץ דגים ממיא איברו׃

18ומי אמר אביי: דגים גידולי קרקע נינהו והאמר אביי׃