כשאין ניטל באיגדו — שהחבל דק ואם היה רוצה ליטלו משם לטלטלו ע"י אותו חבל מיד נפסק ר"א סבר כיון דאינו ניטל באיגדו דהוה כמי שאינו קשור ותנן לקמן נגר המונח שאינו קשור בדלת אין נועלין בו והאי נמי מונח הוא משום גלוסטרא לא שרי ליה ורבי יוסי סבר גלוסטרא מהניא ליה דכיון דכלי הוא לא הוי כבנין:
מתני' נגר הנגרר — שקשור בדלת אבל אינו תלוי שהחבל ארוך ומתוך שנגרר אינו נראה כקשור וכשאין בראשו גלוסטרא קאמר:
נועלין בו במקדש — דשבות בעלמא הוא דאינו בונה ממש הואיל וקשור לכך אלא הואיל ונגרר מיחזי כבונה ואין שבות דרבנן במקדש דלא גזרו שם:
והמונח — שאינו קשור כלל הוי בנין ממש ור' יהודה סבר לאו בנין ממש הוא אלא דומה לבנין ובמקדש לא גזרו שבות:
גמ' זה אפי' במדינה מותר — הואיל וקשור אף על פי שאינו תלוי:
הלכה כר' יהודה בנגרר — דמותר אפילו במדינה אבל לא במונח דשרי ליה רבי יהודה במקדש לית הלכתא כוותיה דכיון שאינו קשור שם בנין גמור הוא כשאר נגרים שנועצים בכותלים והבונה כל שהוא חייב ומלאכה דאורייתא לא הותרה במקדש חוץ מהקרבת תמידין ומוספין וקרבנות צבור שדוחין את השבת מגזירת הכתוב:
והוא שקשור בדלת — עצמה דמוכח שפיר ולא שקשור במזוזה:
ניטל באיגדו — כלומר קשור היה בחבל חזק:
דין לא נטרוק — זה לא ינעול שאינו קשור דכמאן דליתיה לגמי דמי:
נקמז מהו — שנכנס הנגר בחור האסקופה ונפחת אותו החור ויוצא הנגר לצד הקרקע ונועץ בקרקע ועד השתא איירי כשהאסקופה גבוהה ואין החור ניקב עד לארץ:
נשמט — שנפסק החבל שהוא קשור בו והרי הוא מונח בקרן זוית כשפותח אותו:
עשה לו בית יד — לנגר שאינו קשור כלל ותחב בית יד באמצעיתו ודומה למקבת דהשתא ודאי מוכח מילתא הוא דכלי הוא מהו לנעול בו:
בוכנא קאמרת — הא ודאי שרי בוכנא מקבת וכותשין בו חטין ותבלין:
שריתא — קורה כמו בצל קורתי (בראשית י״ט:ח׳) בטלל שרותי:
בי עשרה — כלומר משאוי עשרה בני אדם היה בה ואפילו הכי לא אסר עלייהו:
ושדו ליה אדשא — לסומכה בלילה:
תורת כלי — שראויה לישב עליה:
אסיתא — מורטיי"ר:
אדריבא — לתך חטין ט"ו סאין חצי כור:
כיפי דארבא — אולמות שעושין בספינה שנועצין כעין מעגלין שקורין צרק"ל ראשו אחד בדופן זה של ספינה וראשו שני בדופן זה והוא כפוף כמו אולם ועומד כמו כיפה ומרחיק כחצי אמה ונועץ אחר וכן על פני כולה ופורסין בגדים ומחצלות של גמי להגין מפני הצנה והגשמים:
שיש בהם טפח — שרוחב של מעגל טפח דבציר מטפח לא הוי אהל אבל כשרוחב טפח מקרי אהל נמצא שם אהל עליו מבעוד יום וכשהוא פורס עליו הבגד למחר אינו אלא מוסיף:
אי נמי אין ברחבו טפח ואין בין זה לזה שלשה — דאיכא למימר לבוד:
דכרי — אילים:
דביממא בעו טולא — מפני השרב:
ובליליא בעו אוירא — הנאת הקור מפני הבל הקיץ ובימות החול היו פורסין עליהן מחצלות ביום ונוטלין בלילה:
אתא לקמיה דרב — מה נעביד להו בשבתא:
כרוך בודיא — כשתסתלק המחצלת מעליהן לפנות ערב שבת אל תסלקנה כולה משם אלא הוי גולל אותה וכורך מעל הגג ושייר בה טפח פרוסה דלהוי עליה שם אהל:
ולמחר פשטיה — דהוי תוספת ושרי:
וילון — כנגד הפתח לצניעות:
מותר לנטותו — דלאו אהל הוא דלא קביעא התם אלא כן דרכו לינתן ולהסתלק כדלת בעלמא:
כילת חתנים — לאו אהל הוא מפני שאין לה גג למעלה רוחב טפח מפני שהיא נתונה בשיפוע והיא יריעה שפורסין סביב למטה לישן:
שאין בפחות משלשה סמוך לגג טפח — שנתונה באלכסון קצר שכשאתה מודד רחבה למטה משלשה לגגה אין בו רוחב טפח דהוי כוליה דופן ואין כאן אהל כלל אבל הרחיבה עד טפח בתוך שלשה לגגה כאילו גגה טפח דמי ואסור לנטותה:
