דלא קא עביד איסורא — כשהוא יושב ואינו נותן הלאו דבל תגרע והעשה דונתן על קרנות נעקרין מאליהן אבל זה ישיבתו תשמיש הוא שהוא משתמש באילן:
יבש — שאין בו לחלוח ולאו מחובר הוא:
בימות החמה — יבש מותר דליכא אפי' משום מראית העין שהרי ניכר לכל שהוא יבש שאינו מוציא עלין והא דקתני אסור בימות הגשמים שאין ניכר בין לח בין יבש ואיכא משום מראית העין:
קא נתרי פירי — שנשארו בו משנה שעברה ואתי למשרי ביה תלישה דלח נהי דעליה דיבש אטו עליה דלח לא גזרי' דהיא גופא גזירה מיהו תלישה אטו תלישה נגזר:
בגדודא — יחור שנשרו ענפיו כולם:
בקעה מצא — כלומר אינן בני תורה שידעו להזהר כבקעה זו שאין לה שומר והכל פרוץ:
ואץ ברגלים חוטא — אלמא הלוך נמי חטא קרי ליה והכא איכא חטא שתולש עשבים:
לחים — אסור דהוי תולש יבשין כתלושין דמי:
בימות החמה — זרע יש בגבעולין ומשירן:
סיים מסאני — שרי:
לא סיים מסאני — אסור שעשבים נדבקין בקשרי אצבעותיו ונתלשין:
עוקצא — אשפי"א כפול מתחתיו והעשבים נדבקים שם ותולשן:
שרכא — פתילה ארוכה שהעשב ארוך אסור:
כר"ש — דאמר דבר שאין מתכוין מותר:
לדבר מצוה — תשמיש:
ברגלים — לשון תשמיש דכתיב (שופטים ה׳:כ״ז) בין רגליה כרע נפל שכב:
גם בלא דעת — רישא דהאי קרא אץ ברגלים הוא:
נפש לא טוב — לא טובים הבנים הנעשים בלא דעת האשה שהיה בעלה אץ ברגלים:
הבועל ושונה — שמטריחה:
יבעול וישנה — שמחמת ביאה ראשונה נתאוה האשה והולבשה תאוה וכשבא ביאה שניה היא מזרעת תחילה והיכא דהיא מזרעת תחילה יולדת זכר:
לדעת — האשה:
לדבר מצוה — תשמיש:
נבונים — מבינים דבר מתוך דבר:
יששכר — לאה תבעה את יעקב לדבר מצוה ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך וגו':
צער עבור — עוברות חולות הן:
כמשמעו — צער הלידה:
משתוקקת — מתאוה לתשמיש:
והוא ימשל בך — שהוא מושל לומר בפה תאות לבו והאשה בלב ובושה להוציא בפה:
דמרצייא ארצויי קמיה — מראה לפניו עניני חיבה:
עטופה כאבל — בושה לצאת בראשה פרוע:
מנודה לכל אדם — לקמיה מפרש שאסורה לכל אדם חוץ מבעלה והאיש נושא נשים הרבה:
וחבושה בבית האסורים — כל כבודה בת מלך פנימה:
כלילית — שד:
כבהמה — שכורעת כשהיא משתנת ודרך פרידה לעשות כן:
כר לבעלה — שהוא למעלה בשעת תשמיש:
שבח הוא לה — יושבת ומשתנת בצניעות ואינה חסרה כלום בדבר ונעשית כר לבעלה אין לה טורח כל כך טורחו מרובה משלה:
מלפנו — מלמדנו:
מבהמות ארץ — שנתן בהם חכמה להורות לנו:
שמפייס — הולך ופושט כנפיו והוא פיוס כדאמר לקמן שאומר לה לקנות מלבוש. שמגיע לארץ:
צניעות מחתול — שאינו מטיל רעי בפני אדם ומכסה צואתו:
וגזל מנמלה — דכתיב (משלי ו׳:ח׳) (אגרה) בקיץ לחמה ואין אחת גוזלת מאכל חברתה:
ועריות מיונה — שאינו נזקק אלא לבת זוגו:
זיגא — מלבוש שקורין קוט"ה:
לבתר הכי — לאחר בעילה שמנענע וכופף ראשו לה לארץ:
אי אית ליה — במה ליקח:
