בוני התלמוד

    מסכת עירובין דף ק׳ עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    דלא קא עביד איסוראכשהוא יושב ואינו נותן הלאו דבל תגרע והעשה דונתן על קרנות נעקרין מאליהן אבל זה ישיבתו תשמיש הוא שהוא משתמש באילן:

    יבששאין בו לחלוח ולאו מחובר הוא:

    בימות החמהיבש מותר דליכא אפי' משום מראית העין שהרי ניכר לכל שהוא יבש שאינו מוציא עלין והא דקתני אסור בימות הגשמים שאין ניכר בין לח בין יבש ואיכא משום מראית העין:

    קא נתרי פירישנשארו בו משנה שעברה ואתי למשרי ביה תלישה דלח נהי דעליה דיבש אטו עליה דלח לא גזרי' דהיא גופא גזירה מיהו תלישה אטו תלישה נגזר:

    בגדודאיחור שנשרו ענפיו כולם:

    בקעה מצאכלומר אינן בני תורה שידעו להזהר כבקעה זו שאין לה שומר והכל פרוץ:

    ואץ ברגלים חוטאאלמא הלוך נמי חטא קרי ליה והכא איכא חטא שתולש עשבים:

    לחיםאסור דהוי תולש יבשין כתלושין דמי:

    בימות החמהזרע יש בגבעולין ומשירן:

    סיים מסאנישרי:

    לא סיים מסאניאסור שעשבים נדבקין בקשרי אצבעותיו ונתלשין:

    עוקצאאשפי"א כפול מתחתיו והעשבים נדבקים שם ותולשן:

    שרכאפתילה ארוכה שהעשב ארוך אסור:

    כר"שדאמר דבר שאין מתכוין מותר:

    לדבר מצוהתשמיש:

    ברגליםלשון תשמיש דכתיב (שופטים ה׳:כ״ז) בין רגליה כרע נפל שכב:

    גם בלא דעתרישא דהאי קרא אץ ברגלים הוא:

    נפש לא טובלא טובים הבנים הנעשים בלא דעת האשה שהיה בעלה אץ ברגלים:

    הבועל ושונהשמטריחה:

    יבעול וישנהשמחמת ביאה ראשונה נתאוה האשה והולבשה תאוה וכשבא ביאה שניה היא מזרעת תחילה והיכא דהיא מזרעת תחילה יולדת זכר:

    לדעתהאשה:

    לדבר מצוהתשמיש:

    נבוניםמבינים דבר מתוך דבר:

    יששכרלאה תבעה את יעקב לדבר מצוה ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך וגו':

    צער עבורעוברות חולות הן:

    כמשמעוצער הלידה:

    משתוקקתמתאוה לתשמיש:

    והוא ימשל בךשהוא מושל לומר בפה תאות לבו והאשה בלב ובושה להוציא בפה:

    דמרצייא ארצויי קמיהמראה לפניו עניני חיבה:

    עטופה כאבלבושה לצאת בראשה פרוע:

    מנודה לכל אדםלקמיה מפרש שאסורה לכל אדם חוץ מבעלה והאיש נושא נשים הרבה:

    וחבושה בבית האסוריםכל כבודה בת מלך פנימה:

    כליליתשד:

    כבהמהשכורעת כשהיא משתנת ודרך פרידה לעשות כן:

    כר לבעלהשהוא למעלה בשעת תשמיש:

    שבח הוא להיושבת ומשתנת בצניעות ואינה חסרה כלום בדבר ונעשית כר לבעלה אין לה טורח כל כך טורחו מרובה משלה:

    מלפנומלמדנו:

    מבהמות ארץשנתן בהם חכמה להורות לנו:

    שמפייסהולך ופושט כנפיו והוא פיוס כדאמר לקמן שאומר לה לקנות מלבוש. שמגיע לארץ:

    צניעות מחתולשאינו מטיל רעי בפני אדם ומכסה צואתו:

    וגזל מנמלהדכתיב (משלי ו׳:ח׳) (אגרה) בקיץ לחמה ואין אחת גוזלת מאכל חברתה:

    ועריות מיונהשאינו נזקק אלא לבת זוגו:

    זיגאמלבוש שקורין קוט"ה:

    לבתר הכילאחר בעילה שמנענע וכופף ראשו לה לארץ:

    אי אית ליהבמה ליקח:

    עירובין 100 עמוד ב

    1דלא קא עביד איסורא, אבל הכא דקא עביד איסורא, הכי נמי דירד.

    2תני חדא: אחד אילן לח ואחד אילן יבש, ותניא אידך: בד"א בלח, אבל ביבש מותר.

    3אמר רב יהודה, ל"ק כאן בשגזעו מחליף, כאן בשאין גזעו מחליף.

    4גזעו מחליף יבש קרית ליה! אלא לא קשיא: כאן בימות החמה, כאן בימות הגשמים.

    5בימות החמה, הא נתרי פירי! בדליכא פירי. והא קא נתרי קינסי! בגדודא.

    6איני?! והא רב איקלע לאפסטיא, ואסר בגדודא! רב בקעה מצא, וגדר בה גדר.

    7אמר רמי בר אבא אמר רב אסי: אסור לאדם שיהלך על גבי עשבים בשבת, משום שנאמר: ״(משלי יט״, ב) ״ואץ ברגלים חוטא״.

    8תני חדא: מותר לילך ע"ג עשבים בשבת, ותניא אידך: אסור. ל"ק הא בלחים, הא ביבשים.

    9ואי בעית אימא, הא והא בלחים, ולא קשיא: כאן בימות החמה, כאן בימות הגשמים.

    10ואיבעית אימא, הא והא בימות החמה, ול"ק הא דסיים מסאניה, הא דלא סיים מסאניה.

    11ואיבעית אימא: הא והא דסיים מסאניה, ול"ק הא דאית ליה עוקצי, הא דלית ליה עוקצי.

    12ואיבעית אימא, הא והא דאית ליה עוקצי: הא דאית ליה שרכא, הא דלית ליה שרכא.

    13והאידנא דקיימא לן כר"ש כולהו שרי.

    14ואמר רמי בר חמא אמר רב אסי: אסור לאדם שיכוף אשתו לדבר מצוה, שנאמר: ״ואץ ברגלים חוטא״.

    15וא"ר יהושע בן לוי: כל הכופה אשתו לדבר מצוה הווין לו בנים שאינן מהוגנין אמר רב איקא בר חיננא מאי קראה (משלי יט, ב) גם בלא דעת נפש לא טוב׃

    ברייתא

    16תניא נמי הכי גם בלא דעת נפש לא טוב זה הכופה אשתו לדבר מצוה ואץ ברגלים חוטא זה הבועל ושונה׃

    17איני והאמר רבא הרוצה לעשות כל בניו זכרים יבעול וישנה ל"ק כאן לדעת כאן שלא לדעת:

    18א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן כל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה הווין לה: בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן דאילו בדורו של משה כתיב ״(דברים א״, יג) הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם וכתיב ״ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואילו נבונים לא אשכח״׃

    19ואילו גבי לאה כתיב ״(בראשית ל״, טז) ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך וכתיב ״(דברי הימים א יב״, לג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם׃

    20איני והאמר רב יצחק בר אבדימי עשר קללות נתקללה חוה דכתיב׃

    21(בראשית ג, טז) אל האשה אמר הרבה ארבה אלו שני טפי דמים אחת דם נדה ואחת דם בתולים עצבונך זה צער גידול בנים והרונך זה צער העיבור בעצב תלדי בנים כמשמעו׃

    22ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שיוצא לדרך והוא ימשל בך מלמד שהאשה תובעת בלב והאיש תובע בפה זו היא מדה טובה בנשים׃

    23כי קאמרינן דמרציא ארצויי קמיה׃

    24הני שבע הווין כי אתא רב דימי אמר עטופה כאבל ומנודה מכל אדם וחבושה בבית האסורין׃

    25מאי מנודה מכל אדם אילימא משום דאסיר לה: ייחוד איהו נמי אסיר ליה ייחוד אלא דאסירא לבי תרי׃

    26במתניתא תנא מגדלת שער כלילית ויושבת ומשתנת מים כבהמה ונעשית כר לבעלה׃

    27ואידך הני שבח הוא לה׃

    28דא"ר חייא מאי דכתיב ״(איוב לה״, יא) מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו מלפנו מבהמות זו פרידה שכורעת ומשתנת מים ומעוף השמים יחכמנו זה תרנגול שמפייס ואחר כך בועל׃

    29אמר רבי יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל׃

    30ומאי מפייס לה אמר רב יהודה אמר רב הכי קאמר לה זביננא ליך. זיגא דמטו ליך עד כרעיך לבתר הכי אמר לה לישמטתיה לכרבלתיה דההוא תרנגולא אי אית ליה ולא זביננא ליך:

    תוספות

    לא קשיא הא בלחים הא ביבשיםוא"ת והא לעיל אסרינן ביבש דפריך והא נתרי קינסי כו' וי"ל דבאילן שהוא גבוה שייך למגזר טפי משום דמינכר ביה ניתרי קינסי:

    והאידנא דקי"ל כר"ש כולהו שריפי' ר"ח דהאי היתר לא קאי אלא אעשבים דשרי בכל ענין אבל באילן אין להוכיח שם שום היתר אפילו יבש דשייך למיגזר טפי משום דמנכרא מילתא:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רב נסים גאון

    והשתא דקיימ' לן כר' שמעון כולהו שרי דהיינו דאמ' ר' שמעון גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ דקא סבר דבר שאינו מתכוין מותר ואיתה בפר' במה מדליקין וכבר פירשנוהו בפר' כירה ואמרינן נמי דעיק' דברי ר' יהודה דבר שאין מתכוין אסור במשנת יום טוב ובמשנת בכורות איתנהו:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת עירובין דף ק׳ עמוד ב׳

    מסכת עירובין דף ק׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 30 קטעים ממוספרים, כ־554 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    דלא קא עביד איסורא כשהוא יושב ואינו נותן הלאו דבל תגרע והעשה דונתן על קרנות נעקרין מאליהן אבל זה ישיבתו תשמיש הוא שהוא משתמש באילן:

    יבש שאין בו לחלוח ולאו מחובר הוא:

    בימות החמה יבש מותר דליכא אפי' משום מראית העין שהרי ניכר לכל שהוא יבש שאינו מוציא עלין והא דקתני אסור בימות הגשמים שאין ניכר בין לח בין יבש ואיכא משום מראית העין:

    קא נתרי פירי שנשארו בו משנה שעברה ואתי למשרי ביה תלישה דלח נהי דעליה דיבש אטו עליה דלח לא גזרי' דהיא גופא גזירה מיהו תלישה אטו תלישה נגזר:

    בגדודא יחור שנשרו ענפיו כולם:

    בקעה מצא כלומר אינן בני תורה שידעו להזהר כבקעה זו שאין לה שומר והכל פרוץ:

    ואץ ברגלים חוטא אלמא הלוך נמי חטא קרי ליה והכא איכא חטא שתולש עשבים:

    לחים אסור דהוי תולש יבשין כתלושין דמי:

    ועוד 37 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Eruvin 100b · Sefaria

    תוספות

    לא קשיא הא בלחים הא ביבשים וא"ת והא לעיל אסרינן ביבש דפריך והא נתרי קינסי כו' וי"ל דבאילן שהוא גבוה שייך למגזר טפי משום דמינכר ביה ניתרי קינסי:

    והאידנא דקי"ל כר"ש כולהו שרי פי' ר"ח דהאי היתר לא קאי אלא אעשבים דשרי בכל ענין אבל באילן אין להוכיח שם שום היתר אפילו יבש דשייך למיגזר טפי משום דמנכרא מילתא:

    Tosafot on Eruvin 100b · Sefaria

    רב נסים גאון

    והשתא דקיימ' לן כר' שמעון כולהו שרי דהיינו דאמ' ר' שמעון גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ דקא סבר דבר שאינו מתכוין מותר ואיתה בפר' במה מדליקין וכבר פירשנוהו בפר' כירה ואמרינן נמי דעיק' דברי ר' יהודה דבר שאין מתכוין אסור במשנת יום טוב ובמשנת בכורות איתנהו:

    Rav Nissim Gaon on Eruvin 100b · Sefaria

    רבנו חננאל

    תני חדא אחד אילן לח ואחד אילן יבש אסור להשתמש בו ותניא אידך בד"א בלח אבל ביבש דלא משיר עליו מותר ופריק רב יהודה הא דתני אסור כשאין גזעו מחליף והא דתני יבש מותר בשגזעו מחליף. והא דתני אסור בימות הגשמים דאיכא עלין ומשירן. והא דתני יבש מותר בימות החמה ואקשינן בימות החמה הא קא משיר פירי ודחינן באילן דלית ביה פירי. והא איכא קינסי פי' עצים יבשים דקים שנפרכין ברגל או ביד כשעולין או כשיורדין מן האילן ודחינן באילן גררא פירוש אילן קרח שאין לו עליו לא עלין ולא אמירין אלא הוא יבש כדגרסינן במועד [קטן] ואין משקין שדה גריר במועד.

    איני והא רב אסר באילן גררא בשבת ופרקי רב בקעה מצא וגדר בה גדר כלומר מקום שלא היתה בו תורה כמו בקעה ואסר להן אפי' דבר המותר. פ"א קיסני פירוש עלה האילן.

    תני חדא אסור להלך ע"ג עשבים בשבת שנאמר ואץ ברגלים חוטא ותניא אידך מותר ופרקינן הא דתני אסור ר' יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור והא דתני מותר ר"ש.

    ואמרינן אי בעית אימא הא והא ר' יהודה ולא קשיא הא בימות החמה והא בימות הגשמים. [ובדאית להו] שראני עשבים יבשים והן כגון פרוע מתלעתה או דסים מסאני דאית בהו עקוסא בהיזמי והיגי ואסקינ' והשתא דקי"ל כר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר כולהו שרי בין בימות החמה בין בימות הגשמים בין אית להו שראני בין לית להו שראני בין מסיים מסאני בין לא סיים. בין אית להו עקוסא בין לית להו. בין בהזמי והיגי בין בשאר ציבי בכלהו שרי.

    אסור לאדם לכוף אשתו לדבר מצוה שנאמר ואץ ברגלים חוטא וכל הכופה הוויין לו בנין שאינן מהוגנין דכתיב גם בלא דעת נפש לא טוב נפש היוצאה מביניהם לא טובה.

    כל אשה שתובעת בעלה כגון לאה שכתוב בה ותצא לאה לקראתו וגו' ונפק מיניה יששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל. ובדורו של משה כתיב ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואילו נבונים לא אשכח והא דאמרן דתובעת בעלה לאו תובעת ממש תביעה בפה אלא דמרציא ארצויי קמיה בלבישת [בגדים] נאים ותקונם של גוף ודברים בניחותא שמרגילין את האדם לדבר מצוה:

    י' קללות נתקללה חוה הרבה ארבה כו'.

    ומנודה מכל אדם דאשה אחת אסורה להינשא לשני אנשים כאחד.

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 100b · Sefaria

    רשב"א

    רב בקעה מצא וגדר בה גדר כלומר: מקום עמי הארץ ואסר להם את הכל. וכתב הראב"ד ז"ל [דהשתא] על אותו גדר שגדר רב באותה בקעה ובאותו מקום אנו נוהגים עכשיו ונאסור לעלות על כל אילן בין לח בין יבש, לפי שאין רוב העולם בקיאין בין יבש שגזעו מחליף ליבש שאין גזעו מחליף.

    תאני חדא (אסור) [מותר] לילך על גבי עשבים [בשבת] ותניא אידך לא ילך. ובכולהו הכי אוקמתא דלא כהלכתא נינהו ואליבא דר' יהודה נינהו, אבל אנן דקיימא לן כר' שמעון בכל מקום וכדאמרינן בגמרא, והשתא דקיימא לן דר' שמעון כולהו שריאן, והלכך בין בימות החמה בין (סאתים בין לא סאתים) [סיים מסאניה בין לא סיים מסאניה] שרי, דבכולהו ליכא משום פסיק רישיה ולא ימות. ולא גזרו להשתמש במחובר אלא באילן אבל בעשבים לא.

    Rashba on Eruvin 100b · Sefaria

    מאירי

    מותר לאדם להלך על גבי עשבים בשבת אפי׳ בימות הגשמים שהם רכות ונוחות להשבר. וכן אפי׳ נועל מנעלים שהדבר מצוי לשברן בנקל שכל דבר שאין מתכוין מותר. וזו שנאמרה כאן לאסור לא על דעת ר׳ שמעון נאמרה וכבר ידעת שהלכה כר׳ שמעון:

    אסור לאדם שיכוף את אשתו לדברי׳ שבצנעה אפי׳ לכונת מצוה אלא ירצה תחלה ואחר כך יעשה מעשה. דרך הערה אמרו מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו. אפי׳ לא נתנה תורה לישראל למדנו צניעות מחתול. ר״ל שמכסה את צואתו. וגזל מנמלה ר״ל שמכינה לחמה בקיץ ואין אחת גוזלת לחברתה. ועריות מיונה ר״ל שאינו נזקק אלא לבת זוגו. ודרך ארץ מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל והוא שמהלך סביבותיה ופושט לה כנפיו דרך פיוס:

    אעפ״י שמדת הצניעות משובחת אצל הכל בנשים משובחת ביותר ואעפ״י כן כל שמתחבבת אצל בעלה ומפייסתו לכונת מצוה אין זה פריצות אצלה אלא זריזות ומדה מעלה ושכרה שמור לה לצאת ממנה בנים הגונים הואיל ואין כונתה אלא לכך. וכבר העיד הכתו׳ ותצא לאה לקראתו וגו׳:

    בשני של נדה [לא:] אמרו אסור לאדם שישמש את מטתו ביום שמא יראה בה דבר מגונה ותתבזה עליו. וכן שישראל קדושים הם ואין משמשין מטותיהם ביום. ובבית אפל מותר. ותלמיד חכם מאפיל בטליתו ומשמש:

    ומה שנתגלגל כאן באיסור ייחוד של איש עם אשה כבר התבאר במקומות אחרים:

    Meiri on Eruvin 100b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' הא והא בימות החמה ברי"ף ורא"ש הגי' הא והא בימות הגשמים:

    שם ואי בעית אימא הא והא דמיים מסאניה הרי"ף כאן השמיט ב' אוקימתות דעוקצי ודשרכא אבל בשבת פרק ואלו קשרים הביאן ובהיפוך בתחילת אוקימתא הא דאית ליה שרכא ואח"כ אוקימתא דסיים מסאניה ואח"כ אוקימתא דעוקצי. ושם איתא ועוקסי והיינו כמו עוקצי. ע' בערוך ערך עקום:

    Gilyon HaShas on Eruvin 100b · Sefaria

    בן יהוידע

    עֶשֶׂר קְלָלוֹת נִתְקַלְּלָה חַוָּה נראה לי בס"ד טעם לעשר כנגד עשרה אותיות של עץ דעת טוב ורע, כמו שנאמר (בראשית ב, יז) וּמֵ' עֵץ הַ דַּעַת טוֹב וָ רָע ', דאותיות ו"מ של ומעץ הם שימוש, וכן אות ה"א של הדעת ואות וא"ו של ורע הם שימוש. או יובן בס"ד על פי מ"ש רבינו האר"י ז"ל דקודם החטא היה שמה חיה ביו"ד, ואחר החטא נקראת חוה בוא"ו, ולכן כנגד מה שגרמה לסלק ממנה אות יו"ד נתקללה בעשר קללות.

    "הַרְבָּה אַרְבֶּה" (בראשית ג, טז) אֵלּוּ שְׁתֵּי טִפֵּי דָּמִים, אֶחָד דַּם נִדָּה, וְאֶחָד דַּם בְּתוּלִים. יש להקשות כיון דשניהם דם הם למה פלגינהו דשניהם אוסרים אותה בתשמיש, וחד שמא אית להו? ונראה לי בס"ד דיש בזה מה שאין בזה, דאיכא קושי בדם בתולים שאינו בדם נדה, כי דם בתולים אוסרה תיכף אחר ביאה ראשונה דעדיין לא שבעה הנאה מבעלה, ועוד דאותה ביאה אליה וקוץ בה דכאיבה לה, מה שאין כן דם נדה תראה אחר שתשכב עם בעלה כמה לילות שתראה בזמן וסתה דשבעה לה הנאה מכמה בעילות אחר טבילתה. ויש קושי בדם נדה טפי דהוא תדירי מה שאין כן דם בתולים אינו אלא פעם או שתים או שלש בכל ימיה ולהכי פלגינהו לתרתי. והא דרמז הכתוב שני דמים הללו במילות אלו של ' הַרְבָּה אַרְבֶּה '? נראה לי בס"ד שרמז על קושי אחר שיש בהם מצד הזדמנותם בזה אחר זה בפרק אחד, דהיינו בליל חופה בא בעלה וראה דם בתולים ונאסרה, ואחר חמשה ימים עשתה הפסק בטהרה וספרה לה שבעה נקיים ובסוף יום השביעי סמוך לטבילתה ראתה דם נדה, דהשתא צריכה להמתין עוד ששה ימים ותעשה הפסק בטהרה, ותמנה עוד ז' נקיים כדי שתטהר לבעלה, ונמצא הרחקת טבילתה היתה ביותר מחמת מראות שני מיני דמים אלו של דם בתולים ודם נדה הבאים בזה אחר זה תכף, וזה הקושי בא רבוי אחר רבוי ולזה אמר הַרְבָּה אַרְבֶּה.

    "עִצְבוֹנֵךְ" (בראשית ג, טז) זֶה צַעַר גִּדּוּל בָּנִים נראה לי בס"ד מפיק לה מתיבת עִצְבוֹנֵךְ, שהיא תיבה נחלקת לשתי תיבות על ידי אות בי"ת שהיא באמצע, ונקראת לכן ולכאן דקרינן בה עצב בונך כלומר עצב של בניך בגידוליך אותם. והא דהקדים צער גידול בנים לצער העיבור? משום דגידול בנים זמנו ארוך יותר עשר ידות על זמן צער העיבור, שהוא על הרוב יהיה שלשה חדשים מכל מקום. אי נמי צער הריון דנקיט כאן הוא בהיותו פתיך עם צער גידול בנים, כי יזדמן שתכף אחר שתטבול טבילה ראשונה אחר הלידה תתעבר, ואז מעורב עם גידול בנים צער הריון ובזה יגדל הכאב מאד.

    "בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים" (בראשית ג, טז) כְּמַשְׁמָעוֹ נראה לי בס"ד נרמז בזה כמה מיני קושי שיש לה בזה. הא' שתהיה מצטערת ונעצבת בעת חבלי יולדה פן תלד נקבה, וצער זה פתיך בהדי חבלי יולדה, וזהו בְּעֶצֶב רצונו לומר ב' עֶצֶב דהיינו בשני עצב תֵּלְדִי, ועוד תֵּלְדִי בָנִים תרי שתלד תאומים, ודבר זה קשה לה מאד מכמה טעמים. הא' על הרוב יהיו חלשים הרבה, והב' שלא תוכל להניק את שניהם, ותהיה מוכרחת להביא מנקת, וקשה לו למצוא מנקת מכמה סיבות, ועוד צער לידה של שנים הוא כפליים על אחד, ולכך אמר תֵּלְדִי בָנִים תרי ביחד ולא אמר תלדי בסתם.

    "וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ" (בראשית ג, טז) מְלַמֵּד שֶׁהָאִשָׁה מִשְׁתּוֹקֶקֶת עַל בַּעִלָהּ בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ. נראה לי הכונה בשעה שהוא יוצא ממש, דרבים בני אדם נמצאים עמו ללוותו אז יבא לה תאוה הרבה להזקק אליו, ודא עקא כי אותה שעה אי אפשר לשמש, והרי זה דומה למי שיש לו חטטין בלשונו והאוכל לפניו ואינו יכול להכניס לפיו.

    "וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ", מְלַמֵּד שֶׁהָאִשָּׁה תּוֹבַעַת בַּלֵּב וְהָאִישׁ תּוֹבֵעַ בַּפֶּה. נראה לי בס"ד הכונה דהאשה תביעתה סגורה בלבה ואינה יכולה לפרש אותה בפה, על כן תהיה מוכרחת לעשות המצאות ועניינים שיבין בעלה שרוצה בתשמיש וישמש עמה, ודא עקא כי לפעמים תעשה המצאות הרבה והוא לא ישים לבו להבין כונתה, או אפילו שמבין יעשה עצמו כאין מבין, ונמצא טרחתה בהמצאות ההם היה לריק ולא עלה בידם כלום, מה שאין כן התובע בפה מוכרח שימצא בקשתו באין מנוס. ומה שאמר זוֹ הִיא מִדָּה יָפָה שֶׁבַּנָּשִׁים, רצונו לומר אף על גב דבאמת הוא צער גדול לה זוֹ מִדָּה יָפָה שסובלת הצער ואינה תובעת, אף על פי שדבר זה מסור בידה לתבוע אם תהיה חצופה, מה שאין כן הנך אינם בידה.

    כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר עֲטוּפָה כְּאָבֵל, וַחֲבוּשָׁה בְּבֵית הָאֲסוּרִין, וּמְנֻדָּה מִכָּל אָדָם. נראה לי רב יצחק נמי נקיט להאי תלתא דרב דימי דהא בתחלת דבריו קאמר עשר, אך בעל השמועה ששמע להא דרב יצחק לא סיימוה קמיה, אי נמי שכחם אחר כך ואתא רב דימי ופירש אותם, ברם הא קשיא אמאי הני תלתא לא נמצא להם רמז במקרא? ונראה לי בס"ד כי הני אינם קללות גמורות, דכסוי הראש יש כמה נשים ניחא להו ביה כדי לעשות תכשיטין וקישוטין נאים בכיסוי הראש שלהם, וכן הב' אין זה נחשב צער לרוב הנשים שדרכם לצאת ולטייל גם עתה נשים אצל נשים, והג' אין זה צער כל כך, דרוב הנשים עדיפה להו להיות כל אחת מיוחדת לאיש אחד, והיא שמחה בבעל נעוריה בלבד שעשאה כלי כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין כב:) 'אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כל' דגם באנשים יש טבע שלא לישא אלא רק אשה אחת בלבד אף על גב שיכול לישא שתים ושלש.

    מְגַדֶּלֶת שֵׂעָר כְּלִילִית עיין מהרש"א ז"ל. ונראה לי בס"ד דהא ודאי אם השער סתור אינו שבח לה דהוי כְּלִילִית, אך אחר שקולעתו הוא שבח כי תתנאה בזה, וכנראה בחוש הריאות דהאשה מביאה פאה נכרית ועושה אותם קליעות להתנאות בם, ולכן מנה הכתוב השער בכלל הקישוטין דכתיב (שיר השירים ד, א) שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים, והיינו בהיותו קלוע. ולכן אמרו רבותינו ז"ל (בראשית ב, כב) 'וַיִּבֶן הֳ' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע' שקלע את חוה והביאה אל האדם, כלומר בעת שבראה גזר שתהיה נבראת בעלת שער, אך גזר שיהיה שערה קלוע מעת הבראו כדי שתתנאה בעיני בעלה, ולא נבראת בשער סתור דהוי כְּלִילִית.

    ועוד 7 קטעי פירוש על דף זה.

    Ben Yehoyada on Eruvin 100b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת עירובין, דף ק׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־554 מילים ב־30 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 30 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 112 מילים

      נפתחת ב״דלא קא עביד איסורא, אבל הכא דקא…״

    2. קטע 215 מילים

      נפתחת ב״תני חדא: אחד אילן לח ואחד אילן…״

    3. קטע 311 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יהודה, ל"ק כאן בשגזעו מחליף,…״

      חכמים: רב יהודה.

    4. קטע 414 מילים

      נפתחת ב״גזעו מחליף יבש קרית ליה! אלא לא…״

    5. קטע 512 מילים

      נפתחת ב״בימות החמה, הא נתרי פירי! בדליכא פירי.…״

    6. קטע 613 מילים

      נפתחת ב״איני?! והא רב איקלע לאפסטיא, ואסר בגדודא!…״

      חכמים: רב איקלע, רב בקעה.

    7. קטע 722 מילים

      נפתחת ב״אמר רמי בר אבא אמר רב אסי:…״

      חכמים: רב אסי, אבא.

    8. קטע 815 מילים

      נפתחת ב״תני חדא: מותר לילך ע"ג עשבים בשבת,…״

    9. קטע 914 מילים

      נפתחת ב״ואי בעית אימא, הא והא בלחים, ולא…״

    10. קטע 1014 מילים

      נפתחת ב״ואיבעית אימא, הא והא בימות החמה, ול"ק…״

    11. קטע 1115 מילים

      נפתחת ב״ואיבעית אימא: הא והא דסיים מסאניה, ול"ק…״

    12. קטע 1215 מילים

      נפתחת ב״ואיבעית אימא, הא והא דאית ליה עוקצי:…״

    13. קטע 136 מילים

      נפתחת ב״והאידנא דקיימא לן כר"ש כולהו שרי.…״

    14. קטע 1417 מילים

      נפתחת ב״ואמר רמי בר חמא אמר רב אסי:…״

      חכמים: רב אסי.

    15. קטע 1530 מילים

      נפתחת ב״וא"ר יהושע בן לוי: כל הכופה אשתו…״

      חכמים: רב איקא בר חיננא.

    16. קטע 1620 מילים

      נפתחת ב״תניא נמי הכי גם בלא דעת נפש…״

    17. קטע 1716 מילים

      נפתחת ב״איני והאמר רבא הרוצה לעשות כל בניו…״

      חכמים: רבא.

    18. קטע 1849 מילים

      נפתחת ב״א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן כל…״

      חכמים: שמואל.

    19. קטע 1937 מילים

      נפתחת ב״ואילו גבי לאה כתיב (בראשית ל, טז)…״

    20. קטע 2011 מילים

      נפתחת ב״איני והאמר רב יצחק בר אבדימי עשר…״

      חכמים: רב יצחק בר אבדימי.

    21. קטע 2131 מילים

      נפתחת ב״(בראשית ג, טז) אל האשה אמר הרבה…״

      חכמים: רבה.

    22. קטע 2226 מילים

      נפתחת ב״ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתוקקת על…״

    23. קטע 235 מילים

      נפתחת ב״כי קאמרינן דמרציא ארצויי קמיה…״

    24. קטע 2416 מילים

      נפתחת ב״הני שבע הווין כי אתא רב דימי…״

      חכמים: רב דימי.

    25. קטע 2518 מילים

      נפתחת ב״מאי מנודה מכל אדם אילימא משום דאסיר…״

    26. קטע 2612 מילים

      נפתחת ב״במתניתא תנא מגדלת שער כלילית ויושבת ומשתנת…״

    27. קטע 275 מילים

      נפתחת ב״ואידך הני שבח הוא לה…״

    28. קטע 2829 מילים

      נפתחת ב״דא"ר חייא מאי דכתיב (איוב לה, יא)…״

    29. קטע 2922 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    30. קטע 3032 מילים

      נפתחת ב״ומאי מפייס לה אמר רב יהודה אמר…״

      חכמים: רב יהודה, רב הכי.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: עירובין דף ק׳ ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026