בוני התלמוד

    מסכת עירובין דף ג׳ עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    לא תיהני ליה אמלתראלאכשורי גובהו יותר מכ' לקמן מפרש מאי אמלתרא והיכא תני דמהניא:

    של מילהעץ שגדילין בו מילין והם עפצים ובלעז גלא"ש:

    אלמה אמר ר' אילעא כו'השתא קא מסיק לפירכיה דאשכחן דמהניא אמלתרא אליבא דרב ומעיקרא לא שבקיה לאסוקי למלתיה עד דסתר ליה לתיובתא:

    רחבה ד'אם היתה קורה רחבה ד' טפחים אע"פ שהיא דקה ואינה חזקה לקבל אריח כשירה והא דתנן במתניתין (לקמן עירובין ד' יג:) בריאה כדי לקבל אריח כשאינה רחבה ד' טפחים קאמר:

    ואם יש לה אמלתרא כו'תרתי מילי קאמר רב ולקולא:

    אמר רב יוסףהא אמלתרא דאייתוה משמיה דרב לא רב אמרה דתיקשי דרב אדרב אלא מתנית' היא:

    ותיקשי לרבדהא חזינן הכא דלא גמרי רבנן מהיכל מדתקני דאמלתרא מהניא:

    דל אנא מהכאהרימני מיכן כאילו שתקתי ולא אמרתי דבר זה:

    מתנייתא מי לא קשיין אהדדידהא תניא לעיל בהדיא מבוי שהוא גבוה מכ' יותר מפתחו של היכל אלמא רבנן מהתם גמרי:

    תנאי היאתנא דלעיל דסבירא ליה דרבנן מהיכל גמרי ואמלתרא לא מהניא והאי תנא דאמלתרא סבר לאו מהיכל גמרי:

    לדידי נמי תנאי היאואנא כתנא דלעיל אמרי:

    בלא רבאי לא הוה מפרש רב למתניתא קמייתא ויליף מינה דרבנן מהיכל גמרי:

    מתנייתא אהדדי לא קשייןדבין לההיא מתניתין ובין להא מתניתין דאמלתרא:

    קורה לרבנן טעמא מאיבעו תוך כ' אמה:

    משום היכרדליחזו אינשי ולידעו דתקנתא עבוד ולא ליתי לאיחלופי ברה"ר ומשום הכי מהניא אמלתרא דכיון דמיסתכלי בה אינשי אפילו למעלה מכ' אמה איכא היכרא:

    והא דקתניבמתניתא קמייתא יותר מפתחו של היכל לאו דגמרי מהתם אלא סימנא בעלמא נקט שלא תחליף גירסא דעשרים ותאמר למעלה מל' או מארבעים יהא פתח היכל סימן בידך:

    אי סבירא ליה הא דרבהדטעמייהו דרבנן בסוכה נמי משום היכר:

    למה להולרבנן ולר' יהודה לפלוגי בתרתי:

    מבוי דלהילוך עבידכלומר המהלך אינו מביט למעלה:

    קיניכגון קיני עופות היו בולטין מתחת האולם למעלה (מל') מן הפתח:

    פסקי דארזאכלונסות של ארז ארוכין תחובין בכותל ואיידי דנפיש משכיה אורך דידהו חזו להו אינשי ואיכא היכרא:

    מאן דאמר פסקיאיכא היכרא למבוי:

    כל שכן קינידאיידי דחשיבי ומילתא דתמיהא היא מסתכלי בהו אינשי וחזו לקורה:

    מקצתעובי הקורה בתוך כ' ומקצתה למעלה וכן עובי סככה של סוכה:

    קלושרואין כאילו ניטל אותו העובי היוצא למעלה ותהא קורה דקה:

    הניטלת ברוחשהרי שיערוה חכמים בריאה כדי לקבל אריח ואי לאו הכי שדי ליה זיקא הלכך לא חשיב:

    לא מידכרוזמנין דמשתקיל מקצת עובי הסכך הנכנס לתוך כ' וקיימא כולה למעלה מכ':

    מדכרי אהדדישאם תרקב תחתונה של קורה ותעמוד כולה למעלה מעשרים אמה מתקני לה:

    אלאאמאי מכשרת בסוכה משום דעל כרחך השתא צילתה מרובה מחמתה דהא רואין הוא דקאמרי' ולא שקילנא מינה מידי:

    הכא נמיחשוב אותה כשפודין כבידין דאי נמי קלישי לא שדי להו זיקא דהא לא מידי שקלת מינה אלא רואין הוא דקאמר:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    עירובין ג עמוד א

    1לא תיהני ליה אמלתרא, דהא היכל אמלתרא הויא ליה, ואפי' הכי עשרים אמה הוא דגבוה, דתנן: חמש אמלתראות של מילה היו על גביו, זו למעלה מזו, וזו למעלה מזו.

    2והאי מאי תיובתא? דילמא כי תניא ההיא דאמלתראות, באולם תניא?

    3והאי מאי קושיא? דילמא תבנית היכל כתבנית אולם?

    4אלמה אמר רבי אילעא אמר רב: רחבה ד' אע"פ שאינה בריאה. ואם יש לה אמלתרא אפי' גבוהה יותר מעשרים אמה אינו צריך למעט.

    5אמר רב יוסף: אמלתרא מתניתא היא, מאן קתני לה?

    6אמר אביי: והא חמא בריה דרבה בר אבוה קתני לה, ותיהוי אמלתרא מתניתא ותיקשי לרב!

    7אמר לך רב: דל אנא מהכא, מתנייתא מי לא קשיין אהדדי? אלא מאי אית לך למימר תנאי היא, לדידי נמי תנאי היא.

    8רב נחמן בר יצחק אמר: בלא רב מתנייתא אהדדי לא קשיין: לרבנן קורה טעמא מאי משום היכרא, והאי דקתני ״יתר מפתחו של היכל״ סימנא בעלמא.

    9ורב נחמן בר יצחק, הניחא אי לא סבירא ליה הא דרבה, אלא אי סבירא ליה הא דרבה, דאמר רבה, כתיב: ״(ויקרא כג״, מג) ״למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי״, עד עשרים אמה אדם יודע שדר בסוכה, למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע, משום דלא שלטא ביה עינא.

    10אלמא גבי סוכה נמי בהיכרא פליגי, איפלוגי בתרתי למה לי?

    11צריכא, דאי אשמעינן גבי סוכה בהא קאמר ר' יהודה כיון דלישיבה עבידא, שלטא ביה עינא. אבל מבוי, דלהילוך עביד אימא מודה להו לרבנן. ואי אשמעינן בהא בהא קאמרי רבנן, אבל בהך אימא מודו ליה לר' יהודה. צריכא.

    12מאי אמלתרא? רב חמא בריה דרבה בר אבוה אמר: קיני. כי אתא רב דימי אמר, אמרי במערבא: פסקי דארזא.

    13מאן דאמר פסקי דארזא, כ"ש קיני. מ"ד קיני, אבל פסקי דארזא לא.

    14ומ"ד פסקי דארזא מ"ט משום דנפיש משכיה. והא סוכה דנפיש משכיה, וקאמרי רבנן דלא!

    15אלא: כיון דקא חשיב אית ליה קלא.

    16מקצת קורה בתוך עשרים, ומקצת קורה למעלה מעשרים, מקצת סכך בתוך עשרים, ומקצת סכך למעלה מעשרים? אמר רבה: במבוי כשר, בסוכה פסול.

    17מאי שנא במבוי דכשר, דאמרי' קלוש סוכה נמי לימא קלוש׃

    18אי קלשת הויא לה חמתה מרובה מצילתה׃

    19הכא נמי אי קלשת הויא לה קורה הניטלת ברוח אלא על כרחך נעשו כשפודין של מתכת הכא נמי על כרחך נעשית צילתה מרובה מחמתה׃

    20אמר: רבא מפרזקי' סוכה דליחיד היא לא מדכר מבוי דלרבים מדכרי אהדדי׃

    21רבינא אמר: סוכה דאורייתא אחמירו בה רבנן מבוי דרבנן לא אחמירו ביה רבנן׃

    22רב אדא בר מתנה מתני להא שמעתא דרבה איפכא אמר רבה במבוי פסול בסוכה כשירה׃

    23מאי שנא סוכה דכשירה דאמרינן קלוש במבוי נמי לימא קלוש׃

    24אי קלשת הוי לה קורה הניטלת ברוח הכא נמי אי קלשת הויא לה חמתה מרובה מצילתה אלא על כרחך נעשית צילתה מרובה מחמתה הכא נמי ע"כ נעשו כשפודין של מתכת׃

    25אמר רבא מפרזקיא סוכה דליחיד היא רמי אנפשיה ומדכר מבוי דלרבי' היא סמכי אהדדי ולא מדכרי דאמרי אינשי קדרא דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא׃

    26רבינא אמר סוכה דאורייתא לא בעי חיזוק מבוי דרבנן בעי חיזוק׃

    27מאי הוי עלה רבה בר רב עולא אמר זה וזה פסול רבא אמר זה וזה כשר.

    תוספות

    ורב נחמן בר יצחק אי סבירא ליה הא דרבה כו'לרבה גופיה הוה מצי למיפרך דאית ליה בפרקין (ד' יב:) דקורה משום היכרא אלא משום דרב נחמן מפרש בהדיא דפליגי בהיכר פריך למה להו לאיפלוגי בתרתי:

    אי קלשת הוי לה חמתה מרובה מצילתהמפר' ר"י חמתה מרובה מצילתה ע"י שיבא הרוח ויפזר עד שתהא חמתה מרובה מצילתה דאי ע"י קלישה לחודה תהא חמתה מרובה היכי מכשר' לה בלישנא בתרא הא אין סכך פסול מצטרף בהדי סכך כשר כדאמרי' בסוכה (ד' ט:) גבי העושה סוכתו תחת האילן וקשיא דאמר בפרק קמא דסוכה (ד' ד.) היתה גבוהה מכ' אמה והוצין יורדין בתוך כ' אם צילתה מרובה מחמתה כשירה אם לאו פסולה ואמאי כשירה והלא אי קלשת ליה יפלו ההוצין למטה וללישנא בתרא דהכא אתי שפיר ולרבא מפרזקיא נמי דמפרש משום דסוכה דיחיד היא ולא מידכר אתי שפיר דגבי הוצין איכא למימר דיורדין הרבה למטה דליכא למיגזר מידי אבל לרבינא קשה דמשמע דמשום סוכה דאורייתא פסולה משום אי קלשת כו' וי"ל דהתם מיירי שיש הרבה הוצין שיכולין להתקיים בקל על ידי סמיכה ועוד נוכל לומר הכא דאי קלשת ליה הוי חמתה מרובה ע"י קלישה לחוד ומצטרף לסכך דלמעלה מכ' וללישנא בתרא דלא חשיב כל כך סכך פסול הואיל והוי סכך כשר אם היה למטה מכ' אבל קשה דגבי הוצין אמרי' ואם לאו פסול וללישנא בתרא דהכא מכשרינן אפילו חמתה מרובה מצילתה מיהו ללישנא קמא ניחא אי נמי גבי הוצין יש לפסול יותר הואיל ואגודים עליונים והתחתונים זה בזה דאי קלשת יפול הכל:

    אמר רבה במבוי פסולל"ג רב דרב יליף מפתחו של היכל דהוי חללו כ':

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רב נסים גאון

    דתנן ה' מלטריות היו על גביו עיקר זו המשנה במסכת מדות בפר' ג' פתחו של אולם גובהו ארבעים אמה ורחבו כ' אמה וחמש מלטריות של מילת היו על גביו התחתונה עודפת על הפתח אמה:

    מהדורה: Wien, 1847 · רישוי: unknown

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת עירובין דף ג׳ עמוד א׳

    מסכת עירובין דף ג׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 27 קטעים ממוספרים, כ־482 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    לא תיהני ליה אמלתרא לאכשורי גובהו יותר מכ' לקמן מפרש מאי אמלתרא והיכא תני דמהניא:

    של מילה עץ שגדילין בו מילין והם עפצים ובלעז גלא"ש:

    אלמה אמר ר' אילעא כו' השתא קא מסיק לפירכיה דאשכחן דמהניא אמלתרא אליבא דרב ומעיקרא לא שבקיה לאסוקי למלתיה עד דסתר ליה לתיובתא:

    רחבה ד' אם היתה קורה רחבה ד' טפחים אע"פ שהיא דקה ואינה חזקה לקבל אריח כשירה והא דתנן במתניתין (לקמן עירובין ד' יג:) בריאה כדי לקבל אריח כשאינה רחבה ד' טפחים קאמר:

    ואם יש לה אמלתרא כו' תרתי מילי קאמר רב ולקולא:

    אמר רב יוסף הא אמלתרא דאייתוה משמיה דרב לא רב אמרה דתיקשי דרב אדרב אלא מתנית' היא:

    ותיקשי לרב דהא חזינן הכא דלא גמרי רבנן מהיכל מדתקני דאמלתרא מהניא:

    דל אנא מהכא הרימני מיכן כאילו שתקתי ולא אמרתי דבר זה:

    ועוד 22 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Eruvin 3a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    ורב נחמן בר יצחק אי סבירא ליה הא דרבה כו' לרבה גופיה הוה מצי למיפרך דאית ליה בפרקין (ד' יב:) דקורה משום היכרא אלא משום דרב נחמן מפרש בהדיא דפליגי בהיכר פריך למה להו לאיפלוגי בתרתי:

    אי קלשת הוי לה חמתה מרובה מצילתה מפר' ר"י חמתה מרובה מצילתה ע"י שיבא הרוח ויפזר עד שתהא חמתה מרובה מצילתה דאי ע"י קלישה לחודה תהא חמתה מרובה היכי מכשר' לה בלישנא בתרא הא אין סכך פסול מצטרף בהדי סכך כשר כדאמרי' בסוכה (ד' ט:) גבי העושה סוכתו תחת האילן וקשיא דאמר בפרק קמא דסוכה (ד' ד.) היתה גבוהה מכ' אמה והוצין יורדין בתוך כ' אם צילתה מרובה מחמתה כשירה אם לאו פסולה ואמאי כשירה והלא אי קלשת ליה יפלו ההוצין למטה וללישנא בתרא דהכא אתי שפיר ולרבא מפרזקיא נמי דמפרש משום דסוכה דיחיד היא ולא מידכר אתי שפיר דגבי הוצין איכא למימר דיורדין הרבה למטה דליכא למיגזר מידי אבל לרבינא קשה דמשמע דמשום סוכה דאורייתא פסולה משום אי קלשת כו' וי"ל דהתם מיירי שיש הרבה הוצין שיכולין להתקיים בקל על ידי סמיכה ועוד נוכל לומר הכא דאי קלשת ליה הוי חמתה מרובה ע"י קלישה לחוד ומצטרף לסכך דלמעלה מכ' וללישנא בתרא דלא חשיב כל כך סכך פסול הואיל והוי סכך כשר אם היה למטה מכ' אבל קשה דגבי הוצין אמרי' ואם לאו פסול וללישנא בתרא דהכא מכשרינן אפילו חמתה מרובה מצילתה מיהו ללישנא קמא ניחא אי נמי גבי הוצין יש לפסול יותר הואיל ואגודים עליונים והתחתונים זה בזה דאי קלשת יפול הכל:

    אמר רבה במבוי פסול ל"ג רב דרב יליף מפתחו של היכל דהוי חללו כ':

    Tosafot on Eruvin 3a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רב נסים גאון

    דתנן ה' מלטריות היו על גביו עיקר זו המשנה במסכת מדות בפר' ג' פתחו של אולם גובהו ארבעים אמה ורחבו כ' אמה וחמש מלטריות של מילת היו על גביו התחתונה עודפת על הפתח אמה:

    Rav Nissim Gaon on Eruvin 3a · Sefaria · מהדורה: Wien, 1847 · unknown

    רבנו חננאל

    אלא מעתה ליבעו תיקרה מעליא כי היכל ולא תיהני צורת הפתח (דאי) [דהיינו] קנה מיכן וקנה מיכן על גביהן ופרקינן שמועה זו דרבנן ילפי לה מפתחו של היכל מדקתני לה רבנן דבהא ליה רב לרב יהודה אתנייה לחייא ברי ואע"פ שיש שם צורת הפתח צריך למעט דצורת פתח לא מהני. תוב אקשינן ליבעו אמלתרא כי היכל כדתנן במס' מדות (פ"ג מ"ז) חמש אלמתראות (הן) של מילה היו על גבן כו'. פי' אמלתרא קורות לאחיזת הקיר. כגון וטור כרותות ארזים ובלישנא דרבנן למיסד בניינא. מילה שם האילן. ופירותיו נקראין מילין. כדגרסינן [בגיטין י"ט ע"ב] אין מי מילין ע"ג מילין. והשונה של מילת טועה הוא ודחינן [הא] דתני (המליא) [חמשה] מלתראות של מילה היו על גבן באולם היו וכל אחת אנירה על חברתה ואמרינן (ור"ל) [ודילמא] תבנית היכל כתבנית אולם הוא אלמה אמר רב הקורה אם רחבה ד' אע"פ שאינה בריאה ואם יש שם לו אמלתרא אין צריך למעט. לא תהני אמלתרא דהא גובה היכל לא היה יותר מכ' ואע"ג דהוה ליה אמלתרא ואמרינן ופריק רב יוסף אמלתרא לא רב אמרה מתניתא היא (ומאה) [וחמא] בריה דרבה בר אבוה קתני לה. ואי אמרת בין כך ובין כך קשיא לרב אמר לך רב והא תניא כוותיה דתניא מבוי שגבוה מכ' אמה יותר מפתחו של היכל ימעט אלא מאי אית לך למימר תנאי היא ופליגי אהדדי לדידי נמי תנאי היא ופליגי אהדדי ואנא דתני כי האי תנא. ודחינן ואמרינן בלא רב מתניתא לא פליגי אהדדי. קורה לרבנן משום היכר היא ואי איכא אמלתרא אין לך היכר גדול מזה והאי דתני פתחו של (אולם) [היכל] סימנא בעלמא הוא עד כ' כי היכי דלא ליחלוף לך ואמרינן ורב נחמן בר יצחק אי סביר לה להא דרבה דאמר למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו' עד כ' אמה אדם יודע שדר בצל סוכה וכו' באנו לפרש טעמא דהא מתניתא דתני אם יש אמלתרא אפילו למעלה מכ' אמה אין צריך למעט.

    ומאי אמלתרא חמא בריה בר אבוה א' קיני פי' קורה ועליה כמין קיני העופות לקנן עליהם כעין הא דכתיב קנים תעשה את התבה במערבא אמרי פיסקא דארזא. פי' לוח ארז רחבה ד' טפחים (דגרסינן) [וגרסינן] בירושלמי. בענין אסקופה אבל אם יש שם רחב ד' אסורה. א"ל והדא אמלתרא אילו מלתרא שמא אינה מתרת כלל ואמלתרא זו שמתרת לא מפני רחבה אלא מפני חשיבותא וכל העובר נותן עיניו עליה מפני חשיבותא וכ"ש קנים שפוטרין לדברי הכל כי פליגי בפסקי דארזא. כך סוגיא דשמועה זו.

    מקצת קורה בתוך כ' ומקצת למעלה מכ' סכך מקצתה בתוך כ' ומקצתה למעלה מכ'.

    אמר רבה בסוכה פסולה ואמרינן אמאי [אמרינן] במבוי כשר דחזינן לה לקורה כמאן דקלישא וההוא דשריא למעלה מכ' כמאן דליתיה דמי. אי קלשת לה נמצאת קורה זו נטלת ברוח אלא רואין אותה כאילו היא שפוד של מתכת שהיא חזקה וכבדה וראויה לקבל אריח עליה. בסוכה נמי נימא דחזינן להאי סכך כמאן דקלישא ואעפ"כ בחזקתה קיימי וצילתה מרובה מחמתה היא ותהיה כשרה ופריק רבה מפרזקיא סוכה דיחיד כו'. ופריק רבינא סוכה דהיא מדאורייתא אחמרו בה רבנן מבוי דהוא מדרבנן לא אחמרו בה.

    רב אדא בר מתנה מתני איפכא אמר רבה בסוכה כשרה במבוי פסולה וכו' עד רבינא אמר סוכה דאורייתא לא בעי חיזוק מבוי דרבנן בעיא חיזוק.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 3a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רשב"א

    קורה לרבנן משום היכר קשיא לי אי משום היכר אפילו למעלה מעשרים אמה נמי דהא בעי קורה על גבי מבוי (להלן עירובין ח, ב), ואנן אמרינן בפ"ק דסוכה (ב, ב) דלרבה דאמר טעמא דסוכה למעלה מעשרים פסולה משום היכר דלמעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שהוא דר בסוכה אם היו דפנות מגיעות לסכך כשרה משום דשלטא ביה עינא. וי"ל דשאני סוכה דכיון דרוויחא במגיעות לסכך שלטא ביה עינא, אבל קורה דקצרה טפח אע"ג דכותלי מבוי מגיעין לה לא שלטא ביה עינא.

    אלמא גבי סוכה בהיכירא פליגי למה לי לאפלוגי בתרתי תמיהא לי דקמשמע דלרב נחמן נמי ר' יהודה מפתחי מלכים גמר, דהא מדקאמר קורה לרבנן משום היכר משמע דלר' יהודה כדקאמרינן מעיקרא, וכיון שכן אי תנא גבי מבוי הוה אמינא במבוי הוא דפליג ר' יהודה אבל בסוכה מודה להו לרבנן. וי"ל דמכל מקום ליפלגו בסוכה והוא הדין במבוי. ואי נמי יש לומר דאפילו פליגי במבוי הוה שמעינן מינה לסוכה, דאם איתא דלמעלה מעשרים לר' יהודה ליכא היכירא אע"ג דפתחי מלכים גבהי טפי לא הוה מכשיר הכי בקורת מבוי, דלכ"ע בעינן שיהא בלחיין ובקורות היכר שעל ידיהן ניתר המבוי. ותדע לך דהא אמרינן לקמן (עירובין ה, א) בלחי הבולט מדפנו של מבוי ארבע אמות נדון משום מבוי וצריך לחי אחר להתירו, וסתמא קאמרינן ואפילו למ"ד לחי משום מחיצה ואע"ג דלענין מחיצה כל דרויחא טפי מעלי, וטעמא משום דאמרינן דאפילו למ"ד לחי משום מחיצה בעינן שיהא ניכר דלשם לחי הוקבע או שהוא מתיר משום לחי. ואע"ג דלעיל (עירובין ב, א) הוה משמע דאפילו לרבנן דקסברי גבי סוכה דלמעלה מעשרים לא שלטה ביה עינא אם איתא דפתח אולם אקרי פתח הוו ילפי מיניה למבוי ולהכשיר ביתר מעשרים אע"ג דליכא היכר. איכא למימר דמעיקרא הוה סבר דקורת מבוי כסוכה וכל שכותלים מגיעין לקורה שלטא ביה עינא ואיכא היכירא. ואי נמי יש לומר דהא דקאמר רב נחמן קורה לרבנן משום היכר הוא הדין לר' יהודה דלכ"ע משום היכר היא, וכיון שכן למה לי לאפלוגי בתרתי. והא דקאמר קורה לרבנן לאו דוקא אלא בין לרבנן בין לר' יהודה, אלא משום דקאי אדרבנן קאמר לרבנן. ובמקצת ספרים ראיתי שכתוב בהן בדרב נחמן קורה לרבנן נמי משום היכר, לומר דלר' יהודה דלא יליף מפתחו של אולם אלא מפתחי מלכים פשיטא דמשום היכר הוא, וקסבר דאית ביה משום היכר אפילו בלמעלה מעשרים שכן דרך מלכים לעשות פתחיהן גבוהין לנוי ולמעלה והעין שולטת בהן, כך נראה לי.

    כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא פיסקי דארזא כתב הראב"ד ז"ל דעל אמלתרא דברייתא קאמר, דאמר אם יש לה אמלתרא אפילו גבוה מעשרים אמה אין צריך למעט, דאי אמתני' דמדות (פ"ג, מ"ז) היכי אמרינן פיסקי דארזא והא קתני בהדיא של מילה היו. ולענין פסק הלכה: קיימא לן כרב נחמן דאמר קורה משום היכר ולא משום דגמרי מפתחו של היכל. חדא דהא רב נחמן בתרא הוא, ועוד דלרב איצטריכינן למימר דמתנייתא פליגאן, ולרב נחמן לא קשיין אהדדי. ועוד דאילו לרב לא קיימא לן כמתני' דאמלתרא, ואנן שקלינן וטרינן עלה לקמן (עירובין י, ב), דאמרינן אשכחן צורת פתח דמהניא ברחבה ואמלתרא דמהניא בגובהה איפכא מאי, ת"ש דתניא מבוי שהיא גבוה וכו' והרחב מעשר וכו' ואם יש לו צורת פתח אינו צריך למעט ואם יש לו אמלתרא אינו צריך למעט, מאי לאו אסיפא לא ארישא, אלמא אמלתרא הילכתא היא ודלא כרב. ולענין פירוש דאמלתרא כיון דבדרבנן היא קיימא לן כדברי המיקל דאמר פיסקי דארזא וכל שכן קיני. ודוקא קורה שיש לה אמלתרא, אבל פיסקי דארזא בלחוד אע"ג דחשיבא אם היא למעלה מעשרים אף היא פסולה, דאם יש לה אמלתרא קאמרינן כלומר לקורה. וברייתא נמי דקתני מבוי שהוא למעלה מעשרים אמה ימעט ואם יש אמלתרא אינו צריך למעט, לאו מבוי בלא קורה אלא שיש לו קורה, דמבוי גבוה מעשרים היינו מבוי שתיקן קורתו למעלה מעשרים, כך נראה לי.

    ומהא דקאמר רב אילעא אמר רב רחבה ארבעה אע"פ שאינה בריאה ואם יש לה אמלתרא אע"פ שגבוהה מעשרים אינו צריך למעט. שמעינן מינה דאפילו בקורה רחבה ארבעה אם היא למעלה מעשרים אמה פסולה. וכן כתב הראב"ד ז"ל. אבל כשרחבה שבעה כשיעור סוכה, נראה שאינו צריך למעט, דהא שלטא ביה עינא כיון דכותלים מגיעים לה דבעינן קורה על גבי מבוי כדאמרינן לקמן (עירובין ח, ב), וכענין שאמרו בסוכה (ב, ב) לדעת רבה. ומיהו קשיא לי כיון [ד]רחבה ארבעה ויש לה חשיבות מקום לימא פי תקרה יורד וסותם, דהא קיימא לן כרבה דאמר (להלן עירובין כה, א) באכסדרה בבקעה מטלטלין בכולה ואין אויר קרויו מתירו משום דאמרינן פי תקרה יורד וסותם, וכדמוכח נמי בפ"ק דשבת (ט, א) גבי אסקופה משמשת ב' רשויות. וי"ל דכל היכא דרחבה ובריאה לקבל אריח בהכי הוא דאמרינן פי תקרה יורד וסותם אפילו גבוה מכ' אמה, והכא שאני דאינה בריאה ולא תקרה היא, וכל שאינה ראויה לקבל מעזיבה לא אמרינן בה פי תקרה יורד וסותם, כך נראה לי.

    הכא נמי אי קלשת לה הויא לה חמתה מרובה מצלתה אלא על כרחך נעשית צלתה מרובה מחמתה. הקשו בתוספות (ד"ה אי) מכל מקום היכי מתכשר. ורבא נמי דאמר אחד זה ואחד זה מתכשר, והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, דהכי אמרינן בפ"ק דסוכה (ט, ב) גבי העושה סוכתו תחת האילן, דאמרינן עלה בגמרא לא שנו אלא באילן שצלתו מרובה מחמתו אבל חמתו מרובה מצלתו כשרה, ואקשינן וכי חמתו מרובה מצלתו מאי הוי והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. והם ז"ל תירצו דהתם דוקא כשאין צלתו של סכך כשר מרובה מחמתו, דסתמא דמלתא אינו עושה סוכתו תחת האילן בכדי אלא כדי להיות צל על סוכתו ובכי הא שייך למימר מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר שצריך הוא לצרופו של פסול, אבל בצלתו של סכך כשר מרובה מחמתו אינו צריך לצרופו של סכך פסול ולא אמרינן בכי הא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, והכא בשיש בתוך עשרים כדי שיהא בו צלתו מרובה מחמתו. והא דאמרינן אי קלשת לה הויא חמתה מרובה מצלתה, סופו להיות חמתה מרובה קאמר שיתמעט הסכך ויתיבש בנשיבת הרוח. והא דשני בלישניה ולא אמר הויא לה סוכה הנטלת ברוח כדקאמר הויא לה קורה הנטלת ברוח, משום דסוכה אינה נטלת כולה ברוח אבל קורה אי קלשת לה תנטל כולה ברוח. ולפי פירוש זה אתי שפיר הא דאמרינן התם (ד, א) היתה גבוהה למעלה מעשרים והוצין יורדין בתוך עשרים אם צלתן מרובה מחמתן כשרה ואם לאו פסולה, דאלמא בצלתן של סכך כשר מרובה לא אמרינן בה מצטרף סכך פסול וכשאין צלתו של כשר מרובה הוא דאמרינן הכי. ואינו מחוור בעיני, דהא ודאי כי קאמרינן מקצת סכך למעלה מעשרים ומקצת סכך למטה מעשרים בשיעור הצריך לסכך, בצמצום קאמר, דהיינו שיש בין כולו כדי שיהא צלתו מרובה מחמתו. ועוד דאם איתא היאך הקשה כך להדיא אי קלשת לה הויא לה חמתה מרובה כיון דבשעת (נתינתה) [נטילתה] צלתה מרובה, דקורה הוא דשייך בה למימר קורה הניטלת ברוח אף על פי שבשעת קלישתה אינה ניטלת מיד, משום דאנן בעינן בשעת הנחת הקורה קורה הראויה לקבל שלא תנטל ברוח הילכך שייך למימר בה משעת קלישתה הויא לה קורה הניטלת ברוח, אבל לגבי סוכה לא הוי ליה למימר כי קלשת לה הויא לה חמתה מרובה דמשמע משעת קלישתה ממש, אלא אי קלשת לה אתיא לידי חמתה מרובה מצלתה, אי נמי הויא ליה סוכה הבאה לידי חמתה מרובה מצלתה, כלומר ופסולה בתחלתה משום סופה. ועוד מסתבר לי דכל שעכשיו צלתה מרובה מחמתה לא שייך למימר בה פסולה משום חשש דסופה להיות חמתה מרובה, דהשתא מיהא כשרה היא, וכל שאנו אוסרין לסכך בו משום סופו לא אמרינן ביה לשון פסול אלא אין מסככין, וכמו שאמרו שם בפ"ק דסוכה (יב, ב) אמר רב יהודה סיככה בהוצין בזכרים כשרה בנקבות פסולה בית קבול הוא, סיככה באניצי פשתן פסולה, באלו שהן פסולין לסיכוך לגמרי שפסולן מצד עצמן או שכשרותן מצד עצמן ופסולתן וכשרותן משעת עשייתן שנו לשון פסול וכשר, אבל במה שאינו פסול מצד עצמו אלא משום חשש סופו אמרו מסככין ואין מסככין, וכדאמרינן בגמרא (שם) בהוצי מסככין בשווצרי לא מסככינן כיון דסרי ריחייהו שביק להו ונפיק, ובהיזמי מסככינן בהיגי לא מסככינן כיון דנתרי טרפייהו שביק להו ונפיק. והכא נמי אם אין פסולו משעת קלישתו לא הוי להו למימר ביה פסולה דהשתא מיהא כשרה היא. ועוד קשיא לי דהא אמר רבא חלל סוכה תנן, דאלמא אע"פ שאין מן הסכך בתוך חללו של עשרים כלל כשרה. ומסתברא דבהא דרבא מלתא דפשיטא היא דלא שייך למימר ביה מצטרף סכך פסול, דכיון דהוכשר בו חלל עשרים גמורים נמצא שצריך הוא לסכך דלמעלה מעשרים ונותן הוא למעלה כמו שירצה שהרי לחללה בלבד הוא שנתנה התורה שיעור. וכי קאמר רבא זו וזו כשרה, לאו אמקצת בתוך עשרים ומקצת למעלה מעשרים בלחוד קאי, דהא לדידיה אע"פ שאין ממנו בתוך עשרים כלל כשרה, ובדין היה שיאמר רבא אפילו אין ממנו כלל בתוך עשרים כשרה, אלא כיון דסיים במלתיה ואמר חלל סוכה תנן חלל מבוי תנן, הרי זה כאילו פירש ואמר כן. והכי פירושה: רבא אמר אחד זו ואחד זו כשרה שאין אנו מקפידין להיות הסכך והקורה בתוך חללו של עשרים אלא אפילו כולן משפת עשרים ולמעלה כשרין דחלל סוכה תנן חלל מבוי תנן. ובהא נמי דאמרינן מעיקרא אי קלשת לה הויא לה חמתה מרובה מצלתה אלא על כרחך הויא לה צלתה מרובה מחמתה, דסבירא להו דסכך בתוך חלל עשרים בעינן, אפילו הכי לא שייך למימר ביה מצטרף סכך פסול, דלא אמרן אלא בסכך שיש לו פסול מצד עצמו כגון מחובר וכיוצא בו, אבל בדבר הראוי לסכך בו אלא שהוא נתון למעלה מעשרים לא אמרינן, וזה נכון. ולענין פסק הלכה קיימא לן כרבא דאמר: חלל מבוי תנן חלל סוכה תנן וכדסייעי' רב פפא מברייתא.

    Rashba on Eruvin 3a · Sefaria · מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    ריטב"א

    ומלתראו׳ של מילה פרש״י ז״ל מעץ של עפצים. והקשו בתו׳ דהא אמר לקמן מאי אמלתרא פסקא דארזא. ותירצו כי אולי אילן של עפצים מין ארז דהא עשרה מיני ארזים הם ואין צריך לכל זה. דמאי דאמרי׳ לקמן מאי אמלתרא. ולא קאי אהיכל הילכך אלא אמלתרא כמבוי וכדמוכח ממ״ד הכי וכן פי׳ הראב״ד ז״ל. הא דאמרי׳ כי תניא ההיא באולם תניא לא נקט בלישנ׳ בדוקא. לשון דילמא דהא ודאי גבי אולם תניא וה״ה הא דאהדר ליה ודילמא תבני׳ היכל כתבנית אולם לאו דווקא אלא הכי גמירי לה ותדע דמשום דילמא לא הוה עבדינן תיובתא לרב אלא כדאמרן ודכוותא בתלמודא:

    אמלתרא מתני׳ היא כלו׳ ואינה דרב דמקשי ליה מינה ומשום דדילמא ס״ד דמתני׳ משבשתא היא ולא מיתניא בי מדרשא אמרי׳ ומאן קתני לה ומהדרי׳ דחמא בריה דרבה בר אבוה קתני לה ומעתה מתרצא היא ולהכי אמרי׳ ותהוי אמלתרא מתנית׳ ותקשי לרב והא דלא פרקי׳ דרב תנא הוא ופליג משום דלא משנינן הבי אלא היכא דלא אפשר וכ״ש הכא גבי אוקימת׳ בעלמא דעבד רב:

    לרבנן קורה משום היכירא פי׳ לרבנן נמי משום היכיר׳ וה״ה לר׳ יהודא וכראוי אצריכות׳ דעבדי׳ בסמוך ולית ליה נמי לרב נחמן הא דאמרי׳ לעיל דר׳ יהודה מפתחי מלכי׳ גמר אלא סימנ׳ בעלמ׳ פי׳ שלא יטעה בין עשרים או שלשים או ארבעי׳. ובודאי דלרב דסבר מפתחו של היכל גמר סביר׳ ליה דאמות מבוי באמה בת ששה טפחים דהכי הוו אמות בהיכל: אבל אי אמרי׳ סימנא בעלמא לא קפדי׳ בהא אם אין האמות שוות ויכילנא למימר כמ״ד דאמות מבוי באמה בת חמשה. וא״ת ואי טעמא דרבנן משום היכירא יכשירו יותר מעשרים כיון שהדפנות מגיעות לתוכה כדמכשרי׳ התם אליבא דרבה כשהדפנו׳ מגיעות לסכך. וי״ל דבקורה כיון שאינה רחבה אלא טפח. לא מהני כלום הגעת הכותלים.

    צריכא דאי אשמעינן גבי סוכה וכו׳ וקשה לי למה לא מסיק וצריכא כסברת רבינ׳: אי אשמעינן בסוכה התם אמרי רבנן למעט שסוכה דאורייתא אבל מבוי דרבנן ה״א מודה לר״י ואי אשמעינן בהא בהא קאמר ר״י אבל התם מודה לרבנן. וי״ל דאפשר דקאמר צריכא לתרץ קושיא אחרת מ״ש כשדפנות מגיע לסכך אפילו יותר מך׳ יש היכר ובמבוי לא וע״י סבר׳ של הילוך וישיבה א״ש וק״ל. מאבי זקני הגאון זצ״ל הנ״ל:

    סוכה נמי נימא קלוש וא״ת והאיך אפשר להכשי׳ בסוכה דהא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר כדאמרי׳ גבי סוכה שתח׳ האילן וגבי הדלה עליה את הגפן ויש לומר דהתם שהסכך פסול מעצמו. אבל הכא שאין פסול אלא מחמת גובה אין אומרי׳ כן אפילו אם היה זה למעלה מזה כל שכן כשהכל ביחד: והא אמרי׳ התם היתה גבוה למעלה מעשרים והוצין יוצאין בתוך עשרים אם צילתן מרובה מחמתן כשרה ואם לאו פסולה: וי״ל דהיינו מה דאהדרי׳ הכא אי קלשת ליה הויא חמתה מרובה מצילתה: ומ״מ י״ל דלמ״ד בסוכ׳ כשרה הכי מתרץ לה. וי״ל דשאני התם דההוצין אין להם קיום בפני עצמן ובמה שלמעלה הוא קיומן ולפיכך אם אין צלתה מרוב׳ מחמתן בטלין לגבי מה שלמעל׳ מה שאין כן בזו כי העליון סומך על התחתון וזה נראה ברור. אבל בתוס׳ פירשו דהכא מיירי כשיש שיעור סכך שצילתו מרוב׳ מחמתו למטה מעשרי׳ אלא שהו׳ פרוש מעט ודק בענין שאלו ינטל שלמעל׳ יתנועע לכאן ולכאן או יטלנו הרוח ויהא חמת׳ מרוב׳ מצלתין והא דאמרי׳ מקצת סכך למעל׳ מכ׳ לאו מקצ׳ סכך כשר קאמר אלא מקצת הסכוך שנתן בה: ודאמרי׳ נמי אי קלשת לי׳ הויא לה חמתה מרובה מצילתה לאו למימר דלאלתר דקלשת לה הוי הכי אלא שעומד׳ להיות כן מהרה ויישן תחתי׳ בפסול וכל זה נ״ל דוחק גדול שלא לצורך:

    סוכה של יחיד היא לא מדכר פרש״י ז״ל שמא יפול או ירקב סכך התחתון ולא מדכר: והקשו בתו׳ מי הזכיר כאן רקיבה או נפילה עד דננקוט הכא הכי סתמא ולא מדכרי לה ויפה הקשו ובידי יש לפרש לפי שטתינו דהכא מה שלמטה מעשרים חמתה מרובה מצילתה: ויש לחוש דאי מקליש מאליו מה שהוא למעלה שתהא כאן סוכה פסולה ומפני זה היינו אומר דליכא למימר הכא זיל תלוש דאדרבה אילו הוי הכי הרי היא פסולה ודפרכת דהשתא מיהת קיימ׳ היא וצלתה מרובה מחמתה ולשמא הקלוש למעלה לא ניחוש כי מיד מתקנה הא ודאי כיון דליחיד היא לא מדכר: וא״ת ובר מהכי לימא ליה דלא דמי לפי שיטתינו דהכא גבי קורה שיעור יש לנו אלא שמחוסר קיום והרי יש דבר שמעמידה ונחשוב מה שלמעלה כאלו היה בנין עליו של אריחים ואלו גבי סוכה אין לנו למטה סכך כשר: ר״ל דכיון דפסול שלמטה אינו אלא מפני שחמתה מרובה מצילתה כדי יש בסכך של מעלה להכשיר זה כיון שהוא סכך כשר מעצמו והוא עומד ומתקיים על מה שלמטה דאפילו בסכך פסול אנו מכשירין כשחבטן. וגם כן שפיר יש לנו להכשיר בזה אפילו בלא חבטן אי לאו דאמרי׳ קליש. וא״ת ומאי שנא בסוכ׳ דעלמא דלא חיישינן דילמא קלשא ולא מדכר. י״ל כיון דהכא דבריעותא אנו באים להכשירה ולעשות ממה שהוא למעלה כאלו הוא למטה יש לנו לחוש לכל מאי דאפשר. וא״ת ולמאי דמפרשי׳ דמיירי כשמקצ׳ הכשר סכך למעלה מעשרים היכי הוה פרכי׳ הכא נמי זיל קלוש. י״ל דהשתא קס״ד דמקצת סכך קאמר. א״נ דאנן אדלקמן סמכי׳ דכי אמרה הויא לה חמתה מרובה מצלתה אמרי׳ לה א״כ מבוי נמי וכדפרי׳ ואזיל והכין אורח׳ דתלמודא:

    Ritva on Eruvin 3a · Sefaria · מהדורה: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729 · Public Domain

    מאירי

    מאחר שביארנו שהקורה משום היכר וכל שגבוהה מעשרים אמה פסולה מפני שאין כאן היכר אם היתה אמלתרא על הקורה אעפ״י שהקורה למעלה מעשרים אמה כשרה שהרי האמלתרא הבאה אחר הקורה נותנת היכר שיש שם פתח ואמלתרא זו נחלקו בה בסוגיא זו והוא שאמרו חד אמ׳ קיני ר״ל כמין חלונות קטנות בצורת קנים של יונים וחד אמ׳ פסקי דארזא ר״ל חתיכות של ארז תחובות בכותל ולא על אמלתרא של היכל שאלוה שהרי של מילת היו אלא על של מבוי. וכל שיש שם אחד מאלו אעפ״י שהקורה למעלה מעשרים כשר שהאמלתרא נותנת היכר ולא סוף דבר כשהאמלתרא בשפת עשרים אלא אף למעלה מהן הרבה שהרי הקשו למאן דאמ׳ פסקי דארזא וכי איזה היכר יש בהן אי משום דנפיש משכייהו ושלטא בהו עינא אע״ג דגביהי טובא והא (סכ׳) [סוכה] דנפיש משכה ואפי׳ הכי פסלינן לה למעלה מעשרים אמה אלמא אף כשהאמלתרא והקורה גבוהה כמה ומכל מקום אמלתרא בלא קורה אינה מועלת כלום ואפי׳ היתה מכותל לכותל הואיל ולמעלה מעשרים היא. נמצאת למד שכל שהקורה למעלה מעשרים ימעט ואם יש שם צורת פתח כשר אף בלא קורה ואם יש לו אמלתרא כשר ודוקא עם הקורה שתחיבת האמלתרא עם הקורה היא הנותנת היכר ולא סוף דבר בקורה שאין רחבה אלא טפח אלא אפי׳ ברחבה ארבעה צריכה אמלתרא אחר שהיא גבוהה למעלה מעשרים שכך אמרו רחבה ארבעה אעפ״י שאינה בריאה כלומ׳ שהיא דקה ואינה חזקה לקבל אריח ולא שאלו בריאה לקבל אריח אלא בפחותה מארבעה ועליה אמרו ואם יש לה אמלתרא וכו׳ אלמא אף ברחבה ארבעה צריכה אמלתרא. וגדולי הדור שואלים בה אחר שרחבה ארבעה הרי יש לה חשיבות מקום ואף בלא אמלתרא ראוי להתירה משום מחיצה לומר פי תקרה יורד וסותם וכמו שאמרוה באכסדרה בבקעה בסוף פרק פסין [כה.] ופרק גגות [צד.] וכן בראשון של שבת בענין אסקופה משמשת שתי רשויות שכל קורה רחבה ארבעה אומרין (כל) [בה] פי תקרה יורד וסותם. ותירצו בה שמאחר שאינה בריאה לקבל אריח אינה נדונת משום תקרה (שאי) [שאין] תקרה אלא הראויה למעזיבה. הא למדת שרחבה ובריאה מתרת משום מחיצה ונתרת בלא אמלתרא. ומכל מקום דוקא במבוי שאינו רחב יותר מעשר [אבל רחב יותר מעשר] ואין לו גפופין אין אומרי׳ בו פי תקרה יורד וסותם כמו שיתבאר.

    אף הם חזרו ושאלו עוד בה הואיל והקורה אין ענינה אלא משום היכר למה הוצרכו למעט אף למעלה מעשרים אמה שהרי הקורה סמוכה היא למבוי וכמו שאמרו קורה על גבי מבוי בעינן. וכן שנינו היתה קורה משוכה או תלויה שלשה צריך להביא קורה אחרת והואיל וסמוכה למבוי הרי שולטת העין בה וכמו שאמרו בסכה לדעת הפוסל בה משום דלא שלטה בה עינא שאם דפנות מגיעות לסכך כשרה. ותירצו שהסוכה הואיל ורחבה שבעה טפחים כל שדפנותיה מגיעות לה שלטה (ביה) [בה] עינא אבל קורה שקצרה טפח או אפי׳ רחבה ארבעה לא שלטה בה עינא. והוציאו מזו שאם היתה רחבה שבעה אפי׳ דקה שאין ראויה לקבל אריח כשרה ואינו צריך למעט. ואני תמה אם כן היאך נשמט התלמוד מלהזכירה. אלא שזו של סוכה אני מפרש בה שמתוך נויין שבה אדם נותן עיניו בכותל ואינו מפסיק בהבטתו עד שיראה את כלה וכשהוא מביט בראש הדופן המחובר לסכך קצה הסכך הסמיך לו נראה עמו וישיבתו תחת הסכך ניכרת לו. ואין לתרץ סוכה דלישיבה שלטא בה עינא מבוי דלהליך לא שלטה ביה עינא שהרי בסוגיא זו אמרו לרב נחמן דאמ׳ משום היכר אי סבירא ליה לגבי סוכה הא [דרבה] כלומר שלא פסלוה למעלה מעשרים אלא משום דלא שלטא ביה עינא למה ליה לאפלוגי בתרתי. ותירץ צריכא דא׳ אשמעינן סוכה בהא אמ׳ ר׳ יהודה דכיון דלישיבה עבידא שלטא ביה עינא אבל מבוי דלהלוך אימא לא צריכא ואי אשמעינן בהא דילמא בהא קאמרי רבנן אבל בהך מודו ליה לר׳ יהודה צריכא. אלמא שדינן שוה אעפ״י שזו להלוך וזו לישיבה. ולענין סכה מיהא יש פוסקי׳ כרבה אלא שגדולי הפוסקים פסקוה מטעם דירת עראי ואף בדפנות מגיעות פסולה כמו שיתבאר במקומו:

    אמלתרא זו שביארנו וגדולי המחברים כתבו שהדין כן בכל שהוא נותן היכר לקורה כגון שהיו בה ציורין וכיורין שהרי מחמת הציורין אדם מסתכל בה ונותנת היכר אעפ״י שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה שהוזכרו לשיעור גובה בין בסוכה בין במבוי. מעתה מקצת קורה למעלה מעשרים אמה ומקצתה למטה מעשרים וכן מקצת סכך למעלה מעשרים ומקצתו למטה מעשרים שניהם כשרים אעפ״י שאלו (תשעה) [תעשה] הגבוה מעשרים כנטול משם נשאר הקורה (דלה) [קלה] וניטלת ברוח ואינה ראויה לקבל אריח והסכך חמתו מרובה מצלתו. ולאו דוקא מקצתו למטה אלא אפי׳ כל הקורה וכל הסכך למעלה הואיל והחלל נשאר בגובה עשרים בצמצום (ולא עוד) וכן בגובה עשרה כל שאין בחלל גובה עשרה פסול אעפ״י שמקצת הקורה והסכך למעלה מעשרה. כלל הדברים חלל סוכה תנן חלל מבוי תנן. ובסוכה מיהא יש שואלין והרי בגבוהה מעשרים והוצין יורדין לתוך עשרים הוצרכנו להיות ההוצין מרבים עד שתהא בהם הסוכה צלתה מרובה מחמתה משמע שכל שאתה רואה מה שלמעלה מעשרי׳ כנטול (חמת הסכה) [יהי׳ חמתה] מרובה שהיא פסולה. ואין זה כלום שההוצין בדלי׳ מן הסכך ואין דומין לסכך אבל בזו הרי הסכך מחובר לסכך של מעלה הימנו. ואין לבא עליו מטעם מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר שאין זה סכך פסול (כלך) [כלל] שאין אנו אחראין אלא להיות תחתית הסכך בשפת עשרים ולמדת שאפי׳ כל הסכך למעלה מעשרים מכשירי׳ אותו ואלו אתה קורא אותו סכך פסול היאך היינו מכשירין והרי כלו פסול אלא כל שתחתיתו בשפת עשרים סכך כשר הוא לגמרי. ויש דוחקים בה בקצת דרכים משבשים לא נתנו ליכתב אלא שאעפ״כ כבר רמזנו עליהם במקומה בראשון של סוכה:

    Meiri on Eruvin 3a · Sefaria · מהדורה: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה אי קלשת כו' בגליון ולרבא מפרזקיא נמי כו' עכ"ל ר"ל ללישנא קמא נמי דפוסל בסוכה הכא לרבא מפרזקיא ניחא דאינו פוסל אותה משום דאי קלשת מקצת דלמעלה ע"י הרוח תהא חמתה מרובה מצלתה אלא מטעמא משום גזירה דמשתקיל מקצת עובי סכך דבתוך כ' וקיימא כולה למעלה מכ' ולאו אדעתיה דכיון דיחיד הוא לא מדכר משא"כ בהוצין ואע"ג דיחיד הוא בסוכה כיון דיורדין הרבה למטה מדכר שפיר ליכא למיגזר מידי וק"ל:

    Chidushei Halachot on Eruvin 3a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מהר"ם

    בגמ' הכא נמי על כרחך נעשית כצלתה מרובה וכו' כצ"ל:

    שם מבוי דרבנן לא אחמירו ביה רבנן וכו' כצ"ל:

    ברש"י ד"ה דל אנא מהכא הרימני מיכן כו' ס"א הריני סר מכאן וכו' כצ"ל:

    בתוס' ד"ה אי קלשת הוי ליה וכו' א"נ גבי הוצין יש לפסול יותר. מקשין העולם מה שייך לומר אי נמי הא אין כאן שום תירוץ אחר לפניו ולי נראה דהכי קאמר דלעיל קאמר אבל קשה דגבי הוצין קאמר ואם לאו וכו' ר"ל ומכה קושיא זו צריכין אנו לומר דפירוש אי קלשת ליה דע"י הקלישה יבא הרוח ויפזר וכו' כדלעיל והפי' שפי' שיהא חמתה מרובה על ידי הקלישה לבד נדחה וע"ז קאמר אי נמי נוכל ג"כ ליישב קושיא זו והפירוש שפירשנו דע"י הקלישה יהא חמתה מרובה אינו נדחה:

    Maharam on Eruvin 3a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    גליון הש"ס

    גמ' סוכה דליחיד רמי אנפשיה עיין לקמן יח ע"א וברש"י ד"ה בור הרבים:

    Gilyon HaShas on Eruvin 3a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    בן יהוידע

    אַמְרֵי אִינְשֵׁי קְדֵרָה דְּשֻׁתָּפִי לָא קְרִירָא וְלָא חֲמִימָא. נראה לי בס"ד המשל הזה רמז לעונג שבת שהוא נעשה בשיתוף רצון הנפש והחומר שבחול דרכם להיות נגדיים אך בשבת גם הנפש יש לה רצון ברבוי אכילה ושתיה דעונג שבת הוא מצוה גדולה וכאשר כתבתי בס"ד בדרשותי הטעם שאומרים שבת שלום מפני דבשבת יש שלום בין הנפש ובין החומר ברבוי המותרות מה שאין כן בחול אין שלום ביניהם דהנפש מקפדת ברבוי המותרות באכילה ושתיה שיבקש החומר וגם החומר מקפיד בסיגופים שתבקש הנפש כי רצון הנפש הוא שהאדם ימשוך ידו מאכילתו הערבה לו קודם שישבע ממנה. משל לאחד שהיה נושא אשה שהיה לה בת מאיש אחר ודרה עמה בבית וגם לאישה היה לו בן מאשה אחרת שכבר מתה ודר גם כן עמהם והאיש היה מקפיד וחושד את אשתו שהיא מהנית לבתה מפרנסת הבית ביותר והיא מקפדת וחושבת שבעלה מרבה הנאה לבנו ביותר מהם ובעבור זאת היו תמיד בקטטה והקפדה זה עם זה, אחר כך נשא הבן לאותה הבת אז שבת דין וקלון שנעשו בשלום תמיד כי עתה נעשית הבת כלתו ורוצה בהנאתה והיא נעשה הבן חתן שלה ורוצה בהנאתו. וכן הענין הזה בחול, הנפש מקפדת על החומר שחפצו ורצונו ברבוי המותרות והחומר מקפיד על הנפש שחפצה ורצוצה בסיגופים היא אומרת שהוא מרבה בהנאה יותר מדאי והוא אומר שמרבה היא בסיגופים יותר מדאי אך בשבת עושים שלום ביניהם מפני שהנפש לא תקפיד ברבוי תענוג והנאה אשר יבקש החומר. ולכך בשבת אומרים שבת שלום, נמצא עונג אכילה ושתיה בשבת נקרא קְדֵרָה דְּשֻׁתָּפִי דהנפש והחומר שניהם משותפים בו במצוה זו ולזה מצות עונג שבת לָא קְרִירָה מצד יצר הרע וְלָא חֲמִימָה מצד יצר הטוב כי דרכו של יצר הרע בכל מצוה יקרר לבו של אדם לעשותה בעצלות והיצר הטוב עושה להפך מחמם לבו לעשותה בהתלהבות וזריזות ורק מצוה זו של עונג שהיא 'קְדֵרָה דְּשֻׁתָּפִי' אין היצר הרע מקרר בה מפני כי באמת החומר מתענג בה ונהנה ממנה וגם זו אינה צריכה לחמימות היצר הטוב שיהיה נופח בלב האדם להלהיב אותו בעשייתה מפני כי האדם הוא רודף אחריה מצד חמרו ומזגו כיון דהוא מתענג בה מאד. ובאופן אחר נראה לי בס"ד המשל הנזכר על תאות התשמיש באשתו של אדם המותרת לו שהיא בשיתוף הנפש והחומר יען דהנפש יש לה רצון בזו התאוה שהוא מקיים בה מצות עונה ועושה בה פריה ורביה והחומר גם כן יש לו רצון בתאוה זו שהוא מתענג ונהנה בה ותאוה זו עומדת אצל האדם במדרגת המיצוע לא חמימה אצלו כתאות המנאפים דכתיב בהו (משלי ט, יז) מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם וגם לא קרירה דאינו קץ בה האדם אף על פי שהוא רגיל בה תמיד עם אשתו המותרת וטבע האדם לקוץ בהנאה הרגיל בה הרבה עם כל זה הוא אינו קץ ומתאוה להזקק לאשתו תמיד. ובאופן אחר נראה לי בס"ד המשל הנזכר על עולם הזה שהמשילו אותה חז"ל לקדרה והיא נקראת קדרה דשותפי ששולטים בה יצר הטוב ויצר הרע ואמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צח.) אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב דהיינו שיהיו הכל תחת ממשלת היצר הטוב או יהיו הכל תחת ממשלת היצר הרע אך כל עוד שהיא 'קְדֵרָה דְּשֻׁתָּפִי' אז תהיה גאולתה קשה וזהו 'לָא קְרִירָה וְלָא חֲמִימָה' שאם יהיה בדור שכולו חייב אז תשבע הקליפה הרבה וממילא תקיא הכל מרוב שובעה ובזה גאולה תהיה לארץ. או נראה לי בס"ד דרך הלצה קְדֵרָה דְּשֻׁתָּפִי על העני דלית ליה מגרמיה כלום והוא מוטל על העשירים לפרנסו והכל משותפים בחיוב פרנסתו ולכך נקרא 'קְדֵרָה דְּשֻׁתָּפִי', הנה זה הקבית הלל מרחם עליו שיודע שאין השותפים נותנים לו כסות ודירה טובה לשמרו מן רבוי הקור בימי הקור וגם לא דברים ודירה טובה להגין עליו מרבוי החום, לכך מרחם עליו שלא יגיע אליו תוקף הקור ותוקף החום כמו שמגיע לעשירים וז"ש לָא קְרִירָה הרבה בימי הקור וְלָא חֲמִימָה הרבה בימי החום. ובאופן אחר נראה לי בס"ד המשל הנזכר על קליפת נוגה שיש בה תערובת טוב ורע ועומדת בין הקודש ובין החול ועליה רמזו חז"ל (בבא מציעא כב.) 'ירדן שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן' והיא עשויה כמו טיקלא ולכן נקראת 'קְדֵרָה דְּשֻׁתָּפִי' שהם חלקים טוב ורע וכל זמן שהם שוים במשקל אחד אז היא לָא קְרִירָה וְלָא חֲמִימָה מצד הפעולה שלה ודוק היטב. ובני ידידי כה"ר יעקב הי"ו פירש רמז המשל הנזכר על פי מה שכתב הרמב"ם ז"ל (בפ"ט מהלכות שבת) כל מלאכה שהיחיד יכול לעשותה לבדה ועשו אותה שנים בשותפות כגון שאחזו שניהם בקולמוס וכתבו או אחזו ככר והוציאוהו מרשות לרשות הרי אלו פטורין עכ"ל, וידוע כל פטורין דהלכות שבת הם 'פטור אבל אסור'. וז"ש קְדֵרָה דְּשֻׁתָּפִי כגון דאחזו שנים בקולמוס וכתבו וכיוצא בזה שעשו מלאכה בשותפות לָא קְרִירָה דאין בזה היתר גמור וְלָא חֲמִימָה דאין בזה חיוב סקילה במזיד וחיוב חטאת בשוגג אלא רק שם איסור רביע עלה. ועוד פירש המשל הזה על מי שחציו עבד וחציו בן חורין דגופו משותף בשני חלקים של חירות ושל עבדות לָא קְרִירָה וְלָא חֲמִימָה דאינו יכול לישא לא שפחה ולא בת חורין ואינו יכול להוציא עצמו ידי חבתו לא בשופר ולא בקריאת מגילה וכיוצא בזה עד כאן דבריו נר"ו.

    Ben Yehoyada on Eruvin 3a · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · CC0

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת עירובין, דף ג׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־482 מילים ב־27 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 27 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 129 מילים

      נפתחת ב״לא תיהני ליה אמלתרא, דהא היכל אמלתרא…״

    2. קטע 210 מילים

      נפתחת ב״והאי מאי תיובתא? דילמא כי תניא ההיא…״

    3. קטע 38 מילים

      נפתחת ב״והאי מאי קושיא? דילמא תבנית היכל כתבנית…״

    4. קטע 423 מילים

      נפתחת ב״אלמה אמר רבי אילעא אמר רב: רחבה…״

      חכמים: רבי אילעא.

    5. קטע 59 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יוסף: אמלתרא מתניתא היא, מאן…״

      חכמים: רב יוסף.

    6. קטע 615 מילים

      נפתחת ב״אמר אביי: והא חמא בריה דרבה בר…״

      חכמים: אביי, רבה.

    7. קטע 722 מילים

      נפתחת ב״אמר לך רב: דל אנא מהכא, מתנייתא…״

    8. קטע 825 מילים

      נפתחת ב״רב נחמן בר יצחק אמר: בלא רב…״

      חכמים: רב נחמן בר יצחק, רב מתנייתא.

    9. קטע 947 מילים

      נפתחת ב״ורב נחמן בר יצחק, הניחא אי לא…״

      חכמים: רב נחמן בר יצחק, רבה.

    10. קטע 1010 מילים

      נפתחת ב״אלמא גבי סוכה נמי בהיכרא פליגי, איפלוגי…״

    11. קטע 1137 מילים

      נפתחת ב״צריכא, דאי אשמעינן גבי סוכה בהא קאמר…״

    12. קטע 1219 מילים

      נפתחת ב״מאי אמלתרא? רב חמא בריה דרבה בר…״

      חכמים: רב חמא, רב דימי, רבה, רבא.

    13. קטע 1312 מילים

      נפתחת ב״מאן דאמר פסקי דארזא, כ"ש קיני. מ"ד…״

    14. קטע 1414 מילים

      נפתחת ב״ומ"ד פסקי דארזא מ"ט משום דנפיש משכיה.…״

    15. קטע 157 מילים

      נפתחת ב״אלא: כיון דקא חשיב אית ליה קלא.…״

    16. קטע 1622 מילים

      נפתחת ב״מקצת קורה בתוך עשרים, ומקצת קורה למעלה…״

      חכמים: רבה.

    17. קטע 1710 מילים

      נפתחת ב״מאי שנא במבוי דכשר, דאמרי' קלוש סוכה…״

    18. קטע 187 מילים

      נפתחת ב״אי קלשת הויא לה חמתה מרובה מצילתה…״

    19. קטע 1924 מילים

      נפתחת ב״הכא נמי אי קלשת הויא לה קורה…״

    20. קטע 2012 מילים

      נפתחת ב״אמר: רבא מפרזקי' סוכה דליחיד היא לא…״

      חכמים: רבא.

    21. קטע 2113 מילים

      נפתחת ב״רבינא אמר: סוכה דאורייתא אחמירו בה רבנן…״

    22. קטע 2215 מילים

      נפתחת ב״רב אדא בר מתנה מתני להא שמעתא…״

      חכמים: רב אדא בר מתנה, רבה.

    23. קטע 2310 מילים

      נפתחת ב״מאי שנא סוכה דכשירה דאמרינן קלוש במבוי…״

    24. קטע 2430 מילים

      נפתחת ב״אי קלשת הוי לה קורה הניטלת ברוח…״

    25. קטע 2525 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא מפרזקיא סוכה דליחיד היא רמי…״

      חכמים: רבא.

    26. קטע 2611 מילים

      נפתחת ב״רבינא אמר סוכה דאורייתא לא בעי חיזוק…״

    27. קטע 2716 מילים

      נפתחת ב״מאי הוי עלה רבה בר רב עולא…״

      חכמים: רב עולא, רבה, עולא, רבא.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: עירובין דף ג׳ ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026