מסכת עירובין דף י״א עמוד א׳

אתנייה צריך למעט אפילו יש לו צורת פתח:

מדברי רבינו רב דאמר צורת פתח לא מהניא:

שרובה פתחים בארבע דפנותיה:

אינה ניתרת בצורת פתח ואפילו פתחים קטנים מעשר כי היכי דלא מהניא צורת פתח לשוויה יותר מעשר פתחא לא מהני נמי לפרוץ מרובה על העומד בפתחים קטנים:

מה ליותר מעשר דין הוא שלא יועיל צורת פתח בו. שכן חמור איסורו שלא הותר בשום מקום בשבת ואפילו בפסי ביראות ואליבא דר' מאיר דאמר בפ' שני (לקמן עירובין יז:) וביניהן כמלא שתי רבקות של ג' ג' בקר דהיינו עשר אמות דכל פרה אמה ושני שלישי אמה:

תאמר בפרוץ מרובה על העומד בפרצות של עשר או פחות שהרי הותר בפסי ביראות ואפילו לרבי מאיר דמחמיר בהו ואסר ביותר מעשר מיהו פרוץ מרובה מודי דשרי וכ"ש לר' יהודה דמכשיר בי"ג אמה ושליש:

לימא מסייע ליה למ"ד לא מהניא צורת הפתח בעומד פחות מן הפרוץ:

שרובן ס"ד כיון דרובן פתחים וחלונות הוה ליה פרוץ מרובה והיכי מצי תו למיתני ובלבד שיהא עומד מרובה:

איפכא מאי כלומר מי מהניא צורת הפתח בגובהה וקשיא לר"ת דהא צורת הפתח הוי קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן דל קנה דעל גביהן ליתכשר בקנה דמכאן ומכאן דהוי כלחי משהו וי"ל דמיבעיא ליה היכא דלא מהני לחי כמו במפולש או ביתר מעשר דבעי צורת הפתח או לר' יוסי דבעי לחי רוחב ג' ובהכי מיתוקמא נמי ברייתא דמייתי:

חצר שרובה פתחים וחלונות ובפחות מעשר דאי ביתר מעשר אפילו בעומד מרובה הא אתנייה רב צריך למעט ובד' דפנותיה איירי דמשני צדדין מודה רב דמהני צורת הפתח דאמרינן לעיל הלכה כת"ק וקשיא דמהאי בנין אב אפילו מחיצה רביעית יש ללמוד דלא מהני צורת הפתח כי היכי דלא מהני ביתר מעשר אפילו במחיצה אחת וי"ל דאין ללמוד אלא על ד' מחיצות דמחיצה אחת ביתר מעשר הוי כמו פרוץ מרובה בד' מחיצות דמה שאוסר ביתר מעשר משום דלא מיקרי פתח ולא מהני ליה צורת הפתח גם לפרוץ מרובה מד' רוחות לא יועיל צורת הפתח דפתחא בד' רוחות לא עבדי אינשי אבל אמחיצה אחת דעבדי פתח פשיטא דמהני צורת הפתח ועל זה אין שייך ללמוד:

מה יתר מעשר האוסר במבוי ואין להקשות מה למבוי שכן פרצתו בד' דיתר מעשר נמי אסר בחצר ולא נקט מבוי אלא משום דרב איירי ביה:

פתחי שימאי פר"ח פתחי ארץ ישראל שהוא ארץ בני שם:

אילימא בעשר בהא לימא ר' יוחנן בשבת לא אין להקשות דמאי פריך דילמא סבר כנהרדעא דאצרכוהו דלתות אפילו בעשר דביתר מעשר שמואל נמי מודה דהוי כמפולש דכאן איירי בבקעה שהיא כרמלית דליכא מאן דפליג שלא יועיל צורת הפתח כדאמרינן לעיל (עירובין ד' ז.) אך קשה דהא רב יוסף אסר לעיל אפילו בעשר הואיל ופרוץ מרובה ואפילו בכלה לבקעה איירי דומיא דיתר מעשר דאסר ואפילו בכלה לבקעה מדמייתי מרבי יוחנן דאיירי בבקעה א"כ מה פריך בהא לימא ר' יוחנן כיון דרב יוסף סבר הכי וי"ל דאין לחוש לדברי רב יוסף הואיל ונדחו וא"ת הואיל ומהני צורת הפתח מכל ד' רוחות א"'כ גבי פסי ביראות למה הוצרכו לארבעה דיומדין ולא הוי שרי אלא לבהמה בין לר"מ ובין לר' יהודה היה להם לעשות ד' קונדסין וזמורה על גביהן לרב בעשר ולמתני' ביתר מעשר וגבי שיירא נמי אמאי צריך שלשה חבלים זה למעלה מזה או קנים פחות פחות מג' יעשו צורת הפתח מד' רוחות ואומר ר"י לפי שלא היה מתקיים כל כך משום דאתו גמלי ושדו ליה וגם בקל יכול ליפול ברוח שאינה מצויה לפי שהיו צריכין להגביהו מן הגמלים הנכנסים שם לשתות וכן בשיירא ועוד דבשיירא אין להתיר כמו בחצר שמוקף לדירה וריצב"א מפרש דהכא לא איירי בד' דפנות וה"פ כך התירו לענין שבת במפולש דהיינו ב' מחיצות דב' מחיצות לענין שבת הוי כד' מחיצות לענין כלאים דבכלאים אין חילוק בין ב' לד' והשתא פריך שפיר בהא לימא רבי יוחנן בשבת לא דבב' מחיצות אין לחוש אם פרוץ מרובה והשר מקוצי מפרש דהכי פירושא בהא לימא רבי יוחנן בשבת לא אי לית ליה דרב דאמר ביתר מעשר לא מהני צורת הפתח דהא דאמר רב יוסף צורת הפתח לא מהניא בפרוץ מרובה היינו מדברי רב דאסר ביתר מעשר אלא לאו ביתר מעשר ס"ל לרבי יוחנן כרב דלא מהני צורת הפתח ולכך אפילו בעשר קאמר רבי יוחנן בשבת דלא מהני צורת הפתח משום דפרוץ מרובה לרב יוסף אסור אפילו ע"י צורת הפתח דאית ליה בנין אב:

אמלתרא אסיקנא דלא מהניא ברחבה.

אמר רב יוסף מדברי רבינו רב דאמר צריך למעט נלמד חצר שרובה פתחים וחלונות אינה ניתרת בצורת הפתח הואיל ויותר מעשר אסור במבוי.

ופרוץ מרובה על העומד אסור בחצר שיש לה צורת הפתח מה יותר מעשר האוסר במבוי אינו [ניתר] לדברי רב בצורת הפתח אף פרוץ מרובה על העומד כו'.

(פי') מה ליתר מעשר שכן לא התרת' בו אצל פסי ביראות לר' מאיר [פי'] דאמר ב' דביקות של בקר נמצאו רחב ו' פרות כשעומדות בשורה אחת זו אצל זו עובי כל פרה ופרה אמה וב' שלישי אמה. נמצא בשש פרות עשר אמות לר' מאיר אבל לר' יהודה דאמר ח' פרות הן י"ג אמות ושליש אבל פרוץ מרובה על העומד לדברי הכל מותר. פי' הדיומת רחבו ו' טפחים ובין דיומת לדיומת פרוץ לר' מאיר י' אמות ולר' יהודה י"ג אמות ושליש לימא מסייע ליה לרב דפנות הללו שרבה בהן פתחים וחלונות כשרות ובלבד שיהא עומד מרובה על הפרוץ.

ודחה רב כהנא ואמר הא דתני בפתחים וחלונות הללו עד שיהא עומד מרובה על הפרוץ משום דפתחים הללו פיתחי שימאי נינהו דלית להו תקרה או משקוף. פי' שימאי של א"י שהיא ארץ בני שם.

ואף ר' יוחנן סבר לה להא דרב דאמר הרחב מעשר אמות אע"פ שיש לו צורת הפתח צריך למעט דצורת הפתח ביותר מעשר אינה ניתרת. ואמרינן מעשה באחד מבקעת בית חוורתן שנעץ ד' קונדסין בד' פינות השדה כענין דאמרין ובין אלו קונדסין קנים זה אצל זה בפחות מג' טפחים כדי שתהיה כמו מחיצה ומתח זמורה עליהן בשביל שלא יושממו ויפלו זולתי מקום הפתח.

ואמר ריש לקיש כשם שהיא מחיצה לכלאים כך היא מחיצה לשבת ור' יוחנן אמר לכלאים התירו ולא לשבת.

במאי עסקינן אי נימא בעושה פתחו מן הצד כלומר העמיד מזוזות בלא תקרה אלא קנה מיכן וקנה מיכן והאמר רב חסדא צורת הפתח שעשאה מן הצד לא עשה כלום אלא לעולם שעשה קנה מיכן וקנה מיכן וקנה אחר עליהן. וכי האי גוונא צורת הפתח מעליא הוא. ואם רוחב זה הפתח עשר אמות אמאי א"ר יוחנן אבל לא לשבת אלא כגון שיש בפתחו יתר מעשר. וא"ר יוחנן אע"פ שיש שם צורת הפתח (עשר אמות) כיון דפתחו יתר מעשר לא עשה כלום ש"מ דר' יוחנן כרב סבירא ליה דאמר דהרחב מעשר אמות ימעט.

איפכא מאי כלומר: מי מהניא צורת פתח בגובהה. הקשה רבנו תם זכרונו לברכה ותיפוק ליה משום לחי דצורת פתח היינו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן, והלכך דל קנה דעל גביהן ולחיים נמי איכא. ותירץ דנפקא מינה למבוי המפולש דלא סגי ליה בלחי אלא בצורת פתח. אי נמי יש לומר דנפקא מינה לרחב מעשר.

מאי לאו אסיפא לא ארישא והלכך אמלתרא ברחבה לא אפשיטא. ויש מי שאומר (ראב"ד) דלקולא אזלינן דמחיצה רביעית דרבנן היא וספיקא דרבנן לקולא. ויש מי שאומר דכיון דעיקר מחיצות דאורייתא אף ברביעית נמי אזלינן לחומרא כשל תורה. ולזה דעתי נוטה, וכדאמרינן לקמן בפרק (משתתפין) [חלון] (עירובין פא, ב ובפרק כל גגות (עירובין צה, א)) אמר שמואל כל מקום ששנה ר' יהודה בעירובין הלכה כמותו, ואיבעי להו מי אמר שמואל אפילו במבוי שנטלה קורתו או לחייו, ומהדרינן בעירובין אמרתי ולא במחיצות. אלמא אפילו במחיצה רביעית לא הלכו בה לקולא משום דעיקר מחיצות דאורייתא. וכענין זה ג"כ אמרו לקמן בפרק בכל מערבין (עירובין לה, ב לו, א) גבי ר' יוסי אומר ספק עירוב כשר ואקשינן מדידיה לדידיה דאמר גבי נגע לאחד בלילה ולמחר השכים ומצאו מת שהוא טמא, ופריק רב הונא בר חיננא שאני טומאה הואיל ויש לה עיקר מן התורה, שבת נמי יש לה עיקר מן התורה, ופרקינן קסבר ר' יוסי תחומין דרבנן. דאלמא כל שיש לו עיקר מן התורה לא מקילינן בספקו.

חצר שריבה פתחים וחלונות פירש רש"י ז"ל: בארבע דפנותיה. וכן עיקר, דאילו ברביעית ובשלישית מודה בהו רב, דהא מסיק ליה גבי מבואות המפולשין כת"ק דאמר עושה צורת פתח מכאן ולחי וקורה מכאן (לעיל עירובין ז, ב). ועוד פרש"י ז"ל דפתחים אלו אפילו פחותים מעשר. וכן עיקר, דאי ברחבין מעשר אפילו חד נמי דלרב לא מהני ליה צורת פתח. וא"ת א"כ מאי קאמר לקמן במאי עסקינן אילימא בעשר בהא לימא ר' יוחנן לשבת לא, ואם איתא מאי קושיא דלמא סבר ליה כרב. ותירצו בתוספות (ד"ה אילימא) דאין תופס כעיקר דברי רב יוסף דהא בנין אב דקא עביד איפריך. ולי נראה דקושיא זו אין לה עיקר, דהתם למילף מינה דר' יוחנן כרב ס"ל דביתר מעשר לא מהני ליה צורת פתח, וא"כ שפיר קא דייק בהא לימא ר' יוחנן דלשבת לא, דמאי אמרת אין דדלמא כרב יוסף ס"ל דבפרוץ מרובה על העומד לא מהני ליה צורת פתח, היא גופה מנין מדאמרינן דצורת פתח לא מהני ברחב מעשר ומבנין אב דידיה גמרינן לה, א"כ היא גופה מייתי לן למימר דר' יוחנן כרב ס"ל דצורת פתח ברוחבה דלא מהני. וזה נראה לי עיקר.

מה יתר מעשר האוסר במבוי לא מהני צורת פתח וכו' ואיכא למידק טובא דא"כ אפילו בדופן רביעית נמי לא תיהני צורת פתח בפרוץ מרובה על העומד דהא ביתר מעשר לא מהני ליה לרב אפילו בדופן רביעית. וצ"ע.

נעץ ארבע קונדיסין בארבע פנות השדה ומתח זמורה על גביהן פירש ר"ח ז"ל: ובין קונדס וקונדס נעץ קנים בפחות פחות מג' טפחים ומתח זמורה על גבי אותן הקנים כדי שלא יפלו והניח מקום אחד רחב לפתח. והא דאמרינן:

במאי עסקינן אילימא מן הצד פירש הוא ז"ל [שאין] פתחים להן אלא הצדדין לבד, כלומר: שאין להם משקוף אלא מזוזות לבד.

אלא על גבן כלומר: שיש להם משקוף על גבן. ואינו מחוור בעיני כלל, חדא דהיאך יאמר ומתח זמורה על גביהן על הקנים שלא נזכרו כלל. ומיהו בירושלמי נראה כדבריו, דגרסי' התם בפרק קמא דמכלתין (ה"ט) מתני' דמקיפין שלשה חבלים ר' שמעון בן לקיש בשם ר' יהודה ב"ר חנינא נעץ ארבע קנים בארבע זויות הכרם וקשר גמי מלמעלן מציל משום פיאה, ר' יוחנן אמר כמחיצות שבת כן מחיצות כלאים, אמר ר' יוחנן מעשה שהלך ר' יהושע בן קרחה אצל ר' יוחנן בן נורי לנגנגד, והראהו שדה אחת (ובחברתה) [ובתחברתא] היתה נקראת והיו שם פרצות יתר מעשר והיה נוטל אעין וסותם דוקרנין וסותר עד שמיעטן פחות מעשר ואמר כזו כן מחיצת שבת ע"כ. ומיהו בגמרין לא משמע הכי. ועוד דלשון מן הצד אינו מיושב לפירושו דהו"ל למימר אילימא דליכא תקרה וכלשון שאמר בסמוך. ועוד היכי קרי ליה רב חסדא צורת פתח, ועוד דבהדיה אמרינן לקמן מצאו שיושב בין האילנות ומתח זמורה בין אילן לאילן ואמר לו אם גפנים כאן מהו לזרוע כאן ואמר לו בעשר מותר יתר מעשר אסור ואמרינן במאי עסקינן אילימא על גבן בהא לימא יתר מעשר אסור, אלא מן הצד. ואם כפירושו ז"ל היאך אפשר לומר כן והא בהדיא קתני ומתח זמורה בין אילן לאילן. ורבנו אלפסי ז"ל פירש, מן הצד שעשה הפתח לצד הכותל ממש ולא באמצע המחיצה. וגם זה הולך קצת על דרך פירושו של ר"ח שפירש שנעץ קנים בין הקונדסין. ואינו נראה כמו (שאמרו) [שאמרנו), דכיון שאמרו ונעץ ארבע קונדסין בארבע פנות השדה משמע דלא עשה בו יותר מכאן. ועוד דמאי קאמר אלא על גבן הוה ליה למימר אלא באמצע. ועוד דבכי הא לא (אמרינן) קאמר רב חסדא שצורת פתח שעשאה מן הצד לא עשה ולא כלום, שלא מצינו אלא בקרן זוית, כלומר: שאוכל שתי זויות של הכותלים אבל בצדו של כותל סמוך ממש לקרן אמאי לא. והפירוש הנכון מה שפירש רש"י ז"ל שאין שם אלא ארבע קונדסין בלבד בארבע הפאות ומתח זמורה על גבי הקונדסין ממש להיות לו לפתח דקנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן, ומן הצד היינו (שמתח) [שלא מתח] הזמורה למעלה בראש הקונדיסין [אלא באמצע הקו] ועל גבן היינו על גבן ממש. וא"ת א"כ השתא דאסיקנא דמן הצד פליגי אבל על גבן אפילו ביתר מעשר שרי אפילו לשבת, א"כ למאי אצטריכי לפסי ביראות ולבהמת עולי רגלים בלבד (כא, א), ימתחו זמורה על גבי הפסין ואפילו רחוקים כמה שירצו ואפילו לטלטולי בהו לגמרי, וכן לענין שיירא שהוצרכו לשלשה חבלים (להלן עירובין טז, ב) בחבל אחד סגי ועל גבי הקונדסין. תירצו בתוספות (ד"ה אילימא) דאין הכי נמי, אלא משום דהוצרכו לתקן כדי שיכנסו שם בהמתם וגמליהם טעונין שהם גבוהין מאד ולא היה מתקיים כל כך דאתו גמלי ושדו ליה, וכענין שאמרו לקמן גבי רחבה דהוה בפום נהרא בפרק פסין (כד, ב), ועוד שהיה נקל שיפלו אפילו ברוח מצויה שהיו צריכין להגביה (הרחבה) [הזמורה] מפני הגמלים שנכנסין שם. ולקמן בפרקין גבי מתני' דחבלים גרסינן בירושלמי (ה"ט) א"ר זעירא מודה ר' שמעון בן לקיש לענין שבת שאין פאה מצלת יתר מעשר, א"ר חגי מתני' אמרה כן מקיפין שלשה חבלים זה למעלה מזה אם אומר את שהפאה מצלת יתר מעשר דיו חבל אחד ע"כ. ומיהו לא משמע הכין אלא אפילו ביתר מעשר, ודוקא על גביהן. ולענין גובהה נמי משמע דדין פתח ממש יהיב ליה ואפילו גבוה מעשרים ואפילו לענין שבת, שהרי עשאוהו כאן כצורת פתח ממש כל שהוא על גבן. ובירושלמי נחלקו בדבר זה דגרסינן התם במתני' דמקיפין שלשה חבלים, ר' זעירא ר' אבדומא דחיפא בשם ר' שמעון לקיש לגובה אפילו עד מאה אמה, א"ר יודן הדא דתימא לענין כלאים אבל לענין שבת לא תהא פאה גבוהה מן הקורה, א"ר יוסף היא כלאים היא שבת.

במאי עסקינן אילימא בעשר בהא לימא ר' יוחנן וכו' וא"ת מאי קושיא דלמא משום דסבר ליה כחנניה (לעיל עירובין ו, א) דמצריך דלת. וכי תימא דאפילו חנניה לא קאמר אלא ברחב מעשר והא בההוא מבוי עקום (ח, ב) דהוה בנהרדעא אמרינן דרמו עליה חומריה דרב וחומריה דשמואל ואצרכוה דלתות והא אמר שמואל תורתו (וכתב לה) [כסתום], כרב דאמר תורתו כמפולש, ואי ביתר מעשר דוקא הא מודה שמואל ביתר מעשר שהוא כמפולש, וכדאמרינן לעיל (עירובין ו, א) במאי אילימא ביתר מעשר בהא לימא שמואל תורתו כסתום. וי"ל דהכא שדה היה דהיינו בקעה, ודכולי עלמא בבקעה סגי ליה בצורת פתח, וכדאמרינן לעיל (עירובין ז, א) סרטיא מכאן ובקעה מכאן בקעה מכאן ובקעה מכאן, דכ"ע עושה צורת פתח מכאן ולחי וקורה מכאן.

חצר שרוב׳ פתחי׳ וחלונו׳ פרש״י ז״ל מכל צד דמשום שתי רוחו׳ לא הוה קפדי׳ וניתר בשני פסין ומיירי בפתחים בעשר דאי ביותר מעשר אפילו פרצה אחת אוסרת לרב ולא מהניא ליה צורת הפתח ומה שאומר רב יוסף מדברי רבי׳ נלמד כו׳ נראה לפי פשוטו וכן תרצו בתוספ׳ במקצתן דאליבא דרב דייק וקשה להם דא״כ לדידן דלית לן דרב יהיה פרוץ מרובה על העומד ניתר בשבת כשיש בו צ״פ ואפי׳ מד׳ רוחות וכההיא דכלאים דמייתי בסמוך וא״כ לדידן אליבא דרב יוסף למה הוצרכו בפסי ביראות לכל אותן דברים וגם לא התירו אלא לעולי רגלים ולבהמתם בלבד ולא לאחרי׳ יעשו קנים מד׳ רוחות וקנים על גביהם דהוי צורת פתח ולשתרו לכל אדם ותירצו שאין הכי נמי אלא שחששו כי כשיכנסו שם הגמלי׳ טעונים שיפלו הקנים ויתבטלו המחיצו׳ ולא עוד אלא דכיון שהיו צריכין להגביהן מפני כניסת גמלים היו נופלים ברוח מצויה וזה הפ׳ אינו עולה יפה בלב ותו דהיאך אפשר שבא רב יוסף לומר מדברי רבי׳ נלמד וכבר ידוע שאין הלכה כרב וגם בברייתא שבאנו לסייעו מאיזה מקו׳ ידענו שהיא אליבא דרב דוקא והנכון כי רב יוסף אפילו אליבא דרבנן רצה לדקדק דפרצה ביותר מעשר לרב חשיבה פרצה וגדלה ולפי׳ אין לה תקנה בצ״פ וחכמים אומרים שאף זה אינה פרצה כל כך שלא הועיל לה צ״פ ואפשר דאפי׳ רבנן לא שרו לה בג׳ רוחות דלא הוה פליגא דרבי כולי האי עלייהו ומ״מ מדרב נלמד לרבנן דלכל הפחות דפרוץ מרוב׳ על העומד שהיה פרצה גמורה לכל באי עולם שלא תועיל לה צורת פתח ואנן דחינן דמק״ו דרב ליכא למשמע מידי דאיכא למפרך אבל אפשר שהדין עצמו אמת כדמוכחי׳ לן מההיא דפסין ומה שאמר לפנינו אילימא בעשר בהא לימא רבי יוחנן בשבת לא הקשו בתוספ׳ דילמא אין הכי נמי ומשום דפרוץ מרובה על העומד לא תועיל לו צירת פתח ותרצו שאם היה כן תפשוט מינ׳ דרבי יוחנן סבר לה דיותר מעשר אינו ניתר בצורת פתח וכסברא דרב יוסף דלעיל דאי לית ליה דרב ודאי פרוץ מרובה מותר לענין שבת ואע״פ שדחו לעיל דברי רב יוסף היינו דאפשר דפרוץ מרובה על העומד שאינו פרוץ בשום מקום בעשר קל מפרצה ביותר מעשר אבל דלפרוץ מרובה לא מהניא צורת הפתח ה״ה ליותר מעשר ולפי הפיר׳ האחרון אינו כן כי לדברי רב יוסף אפשר דלרבנן שרו יותר מעשר בפרצה ולא שרו פרוץ מרובה על העומד בצורת הפתח אבל הנכון דאנן השתא דומיא דכלאים מיירינן ובכלאים לא שייכי ד׳ מחיצות ובמחיצה אחת די שנעשית צורת הפתח בגדר זה סומך מכאן וזה סומך מכאן וכשהחברו שם ד׳ קונדריסין זהו להתיר ד׳ מיני כלאים והכל יש לו דין מחיצה אחת וגם לענין שבת כשאמרנו שנוהג או אינו נוהג לא דברנו אלא לעניין מחיצה אחת ובשאר הרוחות עומדין או שהוא עומד כפרוץ וזה ברור עי״ל דאפי׳ ריש לקיש לא התיר בשבת אלא כשהעומד מרובה ורבי יוחנן אסר אף כשהעומד מרובה והיינו דמתמה׳ דאי בעשר היכי פליג רבי יוחנן בין דעומד מרובה וזה נכון לרבי׳ ז״ל ובתוספ׳ תירצו גם כן כזו:

אמי פיתחי שימאי פליגי בה רב רחומי ורב יוסי חד אמר דלית ליה שקפי. פי׳ שאין שם תיקון מזוזות מן הצד ודלא כפרש״י ז״ל דלית ליה תקרה פרש״י ז״ל שהפתחים פרוצים למעלה ואינו נכון אלא לומר שלא נתנו שם תקרה הנקרא בלשון הכתוב משקוף וכל כיוצא בזה אינו אלא כחור בעלמא:

במאי עסקינן אילימא מן הצד פי׳ רי״ף ז״ל שנתן קנה סמוך לקונדס ועשה פתח בזוית ולישנא דמן הצד הכריחו לפרש כן אבל אי אפשר לפרש כן חדא דאם כן למה יאמ׳ רב חסדא דצורת הפתח שעשאה מן הצד לא עשה כלום דהא עד כאן לא קאמר תלמודא לעיל אלא דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי אבל בזוית עבדי וכדפריש לעיל וניחוש דילמא שבקי פתחא רבא ועיילי בפתחא זוטא ועוד דמאי מתרצי׳ אלא על גבי הוה לן למימר אלא באמציעתן ועוד הקנים אלא שנתן סמוך לזוית מאן דכר שמיהו דהא רבי יצחק לא אדכר אלא ד׳ קונדרסין והנכון כדפרש״י ז״ל דמן הצד היינו שהקנה שנותן על גביהן אינו על גבי הקנים אלא מן הצד על פניהם או סמוך לראשן או באמצעיתן כגון זה וכי האי גוונא לא מיחזי כצורת פתח ולהכי אמר רב חסדא דלענין שבת לא עשה כלום ומיהו מה. שפירש״י ז״ל שנתן הקנ׳ באמצעיתן לאו דוק׳ דא״כ למה לי לאוקומה בשנתנו על גבן נימא אפי׳ מן צד וכשהו׳ סמוך לראשן אלא ודאי כדפרישנא:

חצר שרבה פתחים וחלונות יראה מסוגיא זו בענינה קצת דברי׳ שראוי לתמוה עליהם ומכל מקום צריכים אנו להעירך תחלה בביאור הסוגיא דרך קצרה והוא שאמר על מה שהיה רב אומר שאין צורת פתח מועיל לרחב יותר מעשר מדברי רבינו נלמוד על חצר שרובה ר״ל רוב ארבעת דפנותיה פתחים וחלונות שאינה נתרת בצורת פתח אחר שהפרוץ מרובה שהרי פרוץ מרובה בחצר (ברחב) [אוסר כרחב] יתר מעשר במבוי וכשם שיתר מעשר אין צורת פתח מכשירתו במבוי כך פרוץ מרובה בחצר אין צורת פתח מכשירו:

זהו תחלת השמועה וגאוני הראשוני׳ דקדקו ממנה שיתר מעשר אינו אוסר בחצר אם עומד שלה כפרוץ. ומכל מקום גדולי הפוסקי׳ והמחברי׳ וגדולי המפרשי׳ פסקו שאף חצר יתר מעשר פוסל בו אף בעומד מרובה שאין הכשר בצדי חצר ומבוי אלא בעשר ולמטה מהם ובעומד כפרוץ שכל יתר מעשר פרצה היא ואין פרצה נכשרת לא בלחי וקורה ולא בפס ארבעה ולא בעומד מרובה ואם כדבריהם היה להם ללמוד גם כן שפרוץ מרובה אוסר בחצר ולא במבוי וזה פשוט לאסור ואם כן אתה צריך לפרש שבחצר גופה היה יכול לומר הואיל ויתר מעשר פוסל ופרוץ מרובה פוסל מה יתר מעשר אין צורת פתח מועיל בו אף פרוץ מרובה אין צורת פתח מועיל בו אלא אגב דסליק ממבוי נקט ליה מבוי וכן עיקר.

ואחר כך צריך שתדע שהרבה גאונים דקדקו מכאן שמאחר שאין הלכה כרב אין הלכה במה שלמדים הימנו ואם כן אף פרוץ מרובה שבחצר צורת פתח מכשירו אף בכל צדי החצר ואם כן חצר פרוצה מד׳ רוחותיה ויש בה צורת פתח לכל רוח נתרת בלא מחיצה כלל וכמעשה של קונדסין דנזכר בסוגיא זו כמו שיתבאר. וקצת גדולי הדור מתמיהים עליה שאם כן פסי ביראות שלא הותרו אלא לעולי רגלים יעמידו קנה על גביהן ויותר לכל אלא שבתוספות תירצו אין הכי נמי אלא שהיה הרוח מוליכם לרוב גבהם ועוד שהיו נכנסין שם בגמלים טעונים ואף הגמלים היו נוגעים בהם במשאם ואף לענין שיירא התירו בחבלים על גבי קונדיסין. ומכל מקום הם מפרשי׳ בדרך אחרת וכתבו שלא נאמר דבר זה אלא בדופן רביעי שעליו אמרו ברחב מעשר ואם יש בו צורת פתח אינו צריך למעט אבל בכותלים שבצדי המבוי אין צורת פתח מכשיר ביתר מעשר והם מפרשים שדעת רב הועילנו לכך שמאחר שהוא מחמיר בה אף ברביעית דיינו שנחלוק עמו בה הא בשאר דפנות נודה לו במבוי וכן בחצר וכן הדין בפרוץ מרובה שלא יכשירנו צורת פתח ולעולם אין צורת פתח מכשיר אלא בעשר לבד ובפרוץ כעומד ואף בתלמוד המערב אמרו במתני׳ של חבלים אין פאה מצלת יותר מעשר אלא שאף בגבוה מעשרים אמרו שם שאינו מכשיר נראה שאינו הולך על שיטת גמרא שלנו. וגדולי המחברי׳ נוטים לדעת אחרת שצורת פתח מועיל ליתר מעשר אבל לא לפרוץ מרובה והוא שכתבו כל מחיצה שפרוץ שלה מרובה על העומד אינה מחיצה אבל פרוץ כעומד מותר ובלבד שלא יהא שם פרצה יתר מעשר אינה מפסדת המחיצות והוא שלא יהא פרוץ מרובה ומכל מקום בראש המבוי שהוא כותל רביעי על (כרכך) [כרחך] אתה מכשירו בצורת פתח ביתר מעשר ופרוץ מרובה. ומפלש שהכשרו בצורת פתח מכאן ולחי מכאן דוקא בשאינו יתר מעשר:

ונשוב לביאור הסוגיא והוא שהשיבו שאין לדמות יתר מעשר לפרוץ מרובה שיתר מעשר לא הותר לר׳ מאיר בפסי ביראות שהרי לא הכשיר אלא בשיעור של שני רבקים של שלש שלש ושיעור כל פרה אמה ושני שלישים ונמצא בין כלם רחב עשר אבל פרוץ מרובה הותר שם לדברי הכל ויהנה בו צורת פתח ואעפ״י שהשיבו הוא חוזר ומסייעו ממה שאמרו רבה בהן פתחים כשר ובלבד בעומד מרובה אלמא שבפרוץ מרובה אין צורת פתח מועיל אלא שהעמידוה בפתחי שימאי ר״ל שערים שוממין ונחלקו בפירושו חד אמ׳ דלית לה שקפי וחד אמ׳ דלית לה תקרה וענין שיקפי פירשו מקצת גאונים משקוף למעלה כעין קנה על גביהן אלא שעקר הדברים כדברי גדולי הרבנים שפרשו כן בענין תקרה ופרשו בשיקפי שאין שם עמודים מכאן ומכאן כגון שנחלצו האבנים מכאן ומכאן ואין קנה שמכאן ומכאן אלא כעין גדודי עד שנפסדה צורת הפתח והרי בין זה ובין זה אין כאן צורת פתח ואתה צריך על כל פני׳ בה לעומד מרובה הא כל שצורת פתחו כתקנה צורת פתח מכשיר אף בפרוץ מרובה וכן הלכה על הדרך שכתבנו.

וחזרו ומצאו שאף ר׳ יוחנן סובר כרב שלא להתיר יתר מעשר בצורת פתח מאחר שנעץ ארבעה קונדיסין בארבע פנות השדה ומתח זמורה על גביהן מזה לזה כעין צורת פתח והתירו לו לענין כלאים שאם יש גפנים תוך הקונדיסין יהא זורע חוצה להן בלא הרחקה ורואין זמורה המתוחה ככותל מפסיק שזה סומך (מגדר) לגדר [מכאן] וזה סומך מכאן שהרי מכל מקום אעפ״י שיש שם יניקה אין כאן מראית העין והתיר ר׳ שמעון בן לקיש כן לענין שבת לטלטל בתוכו כאלו היה הכותל בנוי ור׳ יוחנן אסר (ומאי) [ובמאי] כלומר זמורה זו [המתוחה] שנחלקו בה לענין שבת כיצד היא עומדת אילימא מן הצד ר״ל שנעץ הזמורה ומתחה על הקונדס וכן בשלשתם [ובכי] הא מי שרי ריש לקיש והא אמ׳ רב חסדא צורת פתח שעשאה מן הצד לא עשה כלום כמו שיתבאר בסמוך אלא על גבן ר״ל מזה לזה על הדרך שפירשנו על גבי כלן ובמאי כלומר כמה ריוח בין קונדס לקונדס אי בעשר לבד למה אסר ר׳ יוחנן אלא לאו ביתר מעשר ואף מכאן אתה למד מה שדקדקו רבים למעלה להתיר בצורת פתח אף פרוץ מרובה וזו נראית כראיה ברורה לדעתי אלא שלשאר דעות אתה דוחה סוגיא זו. ומכל מקום תירצה בעשר ומן הצד ונחלקו בצורת פתח שמן הצד אם מכשיר אם לאו.

בד"ה חצר שרובה כו' וי"ל דאין ללמוד אלא על ד' מחיצות כו' הוי כמו פרוץ מרובה בד' כו' עכ"ל וליכא לאקשויי דאכתי מחיצה א' יוכיח דמהני צורת הפתח בפרוץ מרובה ולא מהני ביתר מי' די"ל כיון דאין יכול ללמדו בבנין אב ליכא למימר ביה נמי יוכיח וכה"ג כתבו התוס' לעיל גבי ק"ו בד"ה אינו דין שיהא כו' ודו"ק:

בד"ה אילימא בעשר כו' דביתר מי' שמואל נמי מודה דהוי כמפולש כו' עכ"ל היינו ממאי דפריך לעיל אילימא ביותר מי' בהא לימא שמואל תורתו כסתום כו' מיהו ק"ק דאמאי לא קשיא להו הכי בפשיטות משמואל גופיה דפסק כחנניה ומצריך דלתות והיינו אפי' בעשר דהא שמואל אדרב פליג דאמר הלכה כת"ק דסגי בצורת הפתח דהיינו בי' דביתר מי' לא מהני לרב צורת הפתח ויש ליישב ודו"ק:

בא"ד וא"ת הואיל ומהני צורת הפתח מכל ד' רוחות א"כ גבי פסי כו' עכ"ל נראה דקשיא להו הכי לפי פי' זה לדברי המקשה הכא דנדחו דברי רב יוסף ומהני צורת הפתח בכל ד' רוחות כו' אבל לפי' ריצב"א ולפי' השר מקוצי לא קשיא להו מידי דלא נדחו דברי רב יוסף אבל ברא"ש איכא הך קושיא בפשיטות [א] לפי המסקנא לכל הפירושים דבין לר"ל ובין לר' יוחנן בעל גבן מהני צורת הפתח וא"ת ולמה הוצרכו לעשות פסין לביראות כו' ע"ש ודו"ק:

גמ' רי"א לכלאים התירו עיין לקמן דף צג ע"א תוד"ה חציו: