בוני התלמוד

    מסכת עירובין דף י״ח עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    להרחיק כל שהואכל מה שבלבו לעשות היקף גדול:

    ובלבד שירבה בפסיןדכל כמה דמרחיק מבור מגדיל ריוח שבין דיומד לדיומד וצריך להרבות בפסין עד שלא יהא בין פשוט לפשוט ובין פשוט לדיומד יותר מי' אמות לר' מאיר או מי"ג אמה ושליש לרבי יהודה:

    לגינה ולקרפףשאין הקיפן לדירה קרפף היקף גדול חוץ לעיר להכניס שם עצים לאוצר:

    אבל אם היה דירשל בהמות שעושין בשדות היום כאן והיום כאן כדי לזבל' בגללי הבהמות:

    סהרלבהמות של עיר:

    מוקצהרחבה שאחורי הבתים:

    וחצרשלפני הבתים דכל הני הקיפן לדירה הוא והני פסי ביראות נמי הואיל ומימיהן ראויין לשתיית אדם תשמיש דירה מעלייתא הוא:

    גמ' חבלים לשייראכדתנן בפ"ק (דף טז:) מקיפין שלשה חבלים דכולה עומד הוא אבל פסין לשיירא לא דהוי פרוץ מרובה ולא הותר אלא לבור משום בהמת עולי רגלים כדמפרש לקמן:

    בורמים מכונסין ועבידי דפסקי ומשום הכי אסר חנניא דזמנין דפסקי מיא ובטלי מחיצות ולא הותרו פסי ביראות אלא מפני מימיהן של בהמת עולי רגלים:

    בארמים חיים וביראות דמתניתין מדלא קתני בורות במים חיים קאמר:

    בור הרביםאי פסקי מיא מדכרי אהדדי ולא מטלטלי התם:

    באר היחידדלא פסקי מיא:

    לבורות לאואפילו דרבים:

    מכונסין דלא פסיקא ליהדאיכא בור הרבים דמהני ואיכא בור דיחיד דלא מהני לא קתני:

    ואילו הכא ביראות קתנידמשמע תרי חד דרבים וחד דיחיד:

    ביראות דעלמאאכל ביראות קאי ולעולם דרבים:

    השיתיןמיני תאנים רעות כדאמר במס' ברכות (דף מ:):

    פטוריןמן הדמאי דכיון דרעות הן לא חס עלייהו עם הארץ ועישרן:

    חוץ מן הדיופראשהוא חשוב:

    דיו פירותטוענין ב' פעמים בשנה:

    אחור וקדם צרתנימלפנים ומאחור צרת לי צורת פנים:

    הצלעבין לרב בין לשמואל לשון צדדין כמו ולצלע המשכן השנית (שמות כו):

    פרצוףחילקו לשנים שהיה זכר מכאן ונקבה מכאן:

    זנבהיה לו לאדם הראשון ונטלו ממנו וברא את חוה:

    מאי אחור וקדם צרתנידמשמע ב' צורות:

    מאדם ועד בהמהאדם הוזכר בפורענות תחילה:

    ה"ג היינו דכתיב וייצר בתרין יודין דמשמע ב' צורות:

    אוי לי מיצרישמצערני אם אעשה רצון יוצרי:

    אוי לי מיוצריאם אעשה רצון יצרי:

    זכר ונקבה בראםמשמע מתחילת בריאתו היה זכר ונקבה זכר מצד זה ונקבה מצד זה:

    ברא אותומשמע חד:

    ויבןמשמע שהיתה מחוסרת בנין:

    מאי ויבןבנויה ועומדת היתה:

    שקילעהקליעת שיער:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    עירובין 18 עמוד א

    1להרחיק כל שהוא, ובלבד שירבה בפסין. ר' יהודה אומר: עד בית סאתים.

    2אמרו לו: לא אמרו בית סאתים אלא לגנה ולקרפף, אבל אם היה דיר או סהר או מוקצה או חצר אפילו בית חמשת כורין, אפילו בית עשרה כורין מותר. ומותר להרחיק כל שהוא, ובלבד שירבה בפסין.

    גמ׳ · גמרא

    3לימא מתני' דלא כחנניא, דתניא: עושין פסין לבור וחבלין לשיירא. וחנניא אומר: חבלין לבור, אבל לא פסין.

    4אפי' תימא חנניא בור לחוד באר לחוד.

    5איכא דאמרי: מדלא קתני ״חנניא אומר: עושין חבלין לבור ופסין לבאר״, מכלל דלחנניא לא שנא בור ולא שנא באר חבלין אין, פסין לא. לימא מתני' דלא כחנניא?

    6אפילו תימא חנניא, למאי דקאמר ת"ק קא מהדר ליה.

    7לימא מתני' דלא כר"ע דתנן: אחד באר הרבים ובור הרבים ובאר היחיד עושין להן פסין. אבל בור היחיד עושין לו מחיצה גבוה עשרה טפחים, דברי ר"ע׃

    8ואילו הכא קתני: לביראות. לביראות אין, לבורות לא.

    9אפי' תימא ר"ע באר מים חיים דפסיקא ליה, לא שנא דרבים ול"ש דיחיד קתני. בור מכונסין דלא פסיקא ליה לא קתני.

    10לימא מתני' דלא כר' יהודה בן בבא, דתנן: רבי יהודה בן בבא אומר: אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד, ואילו הכא קתני לביראות ל"ש דרבים ול"ש דיחיד!

    11אפי' תימא ר' יהודה בן בבא, מאי ביראות ביראות דעלמא.

    12מאי דיומדין? א"ר ירמיה בן אלעזר: דיו עמודין.

    13ד"יו למ"נודה שב"ח זונ"ית נתק"לקל במי"דה שלש"ה סימן.

    14תנן התם, ר' יהודה אומר: כל השיתין פטורין, חוץ מן הדיופרא. מאי דיופרא? אמר עולא: אילן העושה דיו פירות בשנה.

    15א"ר ירמיה בן אלעזר: דיו פרצוף פנים היה לו לאדם הראשון, שנאמר: ״(תהלים קלט״, ה) ״אחור וקדם צרתני״. כתיב: ״(בראשית ב״, כב) ״ויבן״, ה' אלהים את הצלע וגו' רב ושמואל חד אמר פרצוף וחד אמר זנב׃

    16בשלמא למ"ד פרצוף היינו דכתיב ״אחור וקדם צרתני אלא למ״ד זנב מאי אחור וקדם צרתני׃

    17כדר' אמי דא"ר אמי אחור למעשה בראשית וקדם לפורענות׃

    18בשלמא אחור למעשה בראשית דלא איברי עד מעלי שבתא אלא וקדם לפורענות מאי היא אילימא משום קללה הא בתחילה נתקלל נחש ולבסוף נתקללה חוה ולבסוף נתקלל אדם׃

    19אלא למבול דכתיב ״(בראשית ז״, כג) וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם ועד בהמה וגו'׃

    20בשלמא למ"ד פרצוף היינו דכתיב ״(בראשית ב״, ז) וייצר תרין יודין אלא למ"ד זנב מאי וייצר׃

    21כדר"ש בן פזי דא"ר שמעון בן פזי אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי׃

    22בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב ״(בראשית ה״, ב) זכר ונקבה בראם אלא למאן דאמר זנב מאי זכר ונקבה בראם׃

    23לכדר' אבהו דר' אבהו רמי כתיב ״זכר ונקבה בראם וכתיב (בראשית א״, כז) (כי) בצלם אלהים ברא אותו בתחלה עלתה במחשבה לבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד׃

    24בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב ״(בראשית ב״, כא) ויסגור בשר תחתנה אלא למאן דאמר זנב מאי ויסגור בשר תחתנה׃

    25אמר רב זביד ואיתימא ר' ירמיה ואיתימא רב נחמן בר יצחק לא נצרכה אלא למקום חתך׃

    26בשלמא למ"ד זנב היינו דכתיב ״ויבן אלא למ״ד פרצוף מאי ויבן׃

    27לכדר' שמעון בן מנסיא דדריש ר"ש בן מנסיא ויבן ה' אלהים את הצלע מלמד שקילעה הקב"ה לחוה והביאה לאדם הראשון שכן בכרכי הים קורין לקלעיתא בנייתא׃

    28דבר אחר ויבן ה' אלהים אמר רב חסדא ואמרי לה במתניתא תנא מלמד שבנאה הקב"ה לחוה כבניין׃

    תוספות

    אפילו י' כורין מותרפ"ה והני פסי ביראות נמי הואיל ומימיהן ראויין לשתיית אדם תשמיש דירה מעלייתא היא ואין להקשות א"כ אמאי אמר בגמרא מתני' דלא כרבי עקיבא מדלא קתני בורות דילמא נקט ביראות דאפי' י' כורין שרי וי"ל דמתניתין ר' יהודה היא דלא שרי אפי' בבאר אלא בית סאתים וא"ת ומאי שנא גבי שיירא דבעו רבנן שלא יהא בית סאתים פנוי והכא גבי פסין דגריעי טפי מחבלים כדאמר בגמרא לא אצרכיה שלא יהא בית סאתים פנוי וי"ל דגבי שיירא הואיל ונעשה לצורך שעה לא הוי חשיב מוקף לדירה כמו פסין אי נמי גבי עולי רגלים הקילו והחשיבו פסין כמו מחיצה גמורה כמו שהקילו לענין פרוץ מרובה על העומד ומ"מ צריך לפרש כפירוש הקונטרס דחשיבי פסין מוקפין לדירה אע"פ שאין אדם דר שם דאלת"ה תקשה מתני' לרב הונא בר' חנינא דבעי למימר בפ' הדר (לקמן עירובין דף סז:) דמחיצה שאינה מוקפת לדירה לא שמה מחיצה דפריך לר' יוחנן דאמר מחיצה היא אלא שמחוסרת דיורין:

    בור לחוד ובאר לחודהמקשה נמי היה יודע שיש חילוק בין בור לבאר דמתני' היא אלא שהיה מדקדק לפרש מדלא פירש במילתיה ופסין לבאר מכלל דלא מפליג כמו שמדקדק בסמוך וה"ה דהוה מצי למימר מתניתין דלא כתנא קמא דבמתני' קתני דווקא באר ולא בור:

    בור לחודפירש רש"י בור מים מכונסין דעבידי דפסקי ואע"ג דלקמן בפירקא קאמר טעמא דבעינן מים חיים משום דבעינן מידי דחזי לאדם האי טעמא לא שייך אלא לר' יהודה בן בבא דאמר אין עושין פסין אלא לבאר הרבים לבד וטעמא משום דבעי מידי דחזי לאדם דאי משום דלא פסקי אפילו בור רבים נמי דאין לחוש דילמא פסקי אבל שאר תנאים טעמייהו משום דלא פסקי דאי בעי מידי דחזי לאדם אפילו בור הרבים נמי לא:

    בשלמא למ"ד פרצוף היינו כו'מכאן היה מקשה ריב"ם על פ"ה דפירש בריש כתובות (דף ח.) ב' יצירות הוו ולכך בריך שתים יוצר האדם ואשר יצר דהוי כמ"ד זנב ועוד דבתר הכי קאמר התם לכ"ע חדא יצירה הוי מר סבר בתר מחשבה אזלינן ומר סבר בתר מעשה אזלינן והיינו כמ"ד זנב דאליבא דידיה דרשינן הנהו קראי כרבי אבהו לכן נראה דשתי יצירות הואי היינו כמאן דאמר פרצוף:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רב נסים גאון

    עושין פסיןכל השיתין פטורין תמצא פירושו בברכות בפר' כיצד מברכין על הפירות שיתין אמ' רבה בר בר חנה אמ' ר' יוחנן תאיני ובגמ' דבני מערבא מהוצאת העלין ועד הפגין נ' יום:

    מהדורה: Wien, 1847 · רישוי: unknown

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת עירובין דף י״ח עמוד א׳

    מסכת עירובין דף י״ח עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 28 קטעים ממוספרים, כ־509 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    להרחיק כל שהוא כל מה שבלבו לעשות היקף גדול:

    ובלבד שירבה בפסין דכל כמה דמרחיק מבור מגדיל ריוח שבין דיומד לדיומד וצריך להרבות בפסין עד שלא יהא בין פשוט לפשוט ובין פשוט לדיומד יותר מי' אמות לר' מאיר או מי"ג אמה ושליש לרבי יהודה:

    לגינה ולקרפף שאין הקיפן לדירה קרפף היקף גדול חוץ לעיר להכניס שם עצים לאוצר:

    אבל אם היה דיר של בהמות שעושין בשדות היום כאן והיום כאן כדי לזבל' בגללי הבהמות:

    סהר לבהמות של עיר:

    מוקצה רחבה שאחורי הבתים:

    וחצר שלפני הבתים דכל הני הקיפן לדירה הוא והני פסי ביראות נמי הואיל ומימיהן ראויין לשתיית אדם תשמיש דירה מעלייתא הוא:

    גמ' חבלים לשיירא כדתנן בפ"ק (דף טז:) מקיפין שלשה חבלים דכולה עומד הוא אבל פסין לשיירא לא דהוי פרוץ מרובה ולא הותר אלא לבור משום בהמת עולי רגלים כדמפרש לקמן:

    ועוד 26 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Eruvin 18a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    אפילו י' כורין מותר פ"ה והני פסי ביראות נמי הואיל ומימיהן ראויין לשתיית אדם תשמיש דירה מעלייתא היא ואין להקשות א"כ אמאי אמר בגמרא מתני' דלא כרבי עקיבא מדלא קתני בורות דילמא נקט ביראות דאפי' י' כורין שרי וי"ל דמתניתין ר' יהודה היא דלא שרי אפי' בבאר אלא בית סאתים וא"ת ומאי שנא גבי שיירא דבעו רבנן שלא יהא בית סאתים פנוי והכא גבי פסין דגריעי טפי מחבלים כדאמר בגמרא לא אצרכיה שלא יהא בית סאתים פנוי וי"ל דגבי שיירא הואיל ונעשה לצורך שעה לא הוי חשיב מוקף לדירה כמו פסין אי נמי גבי עולי רגלים הקילו והחשיבו פסין כמו מחיצה גמורה כמו שהקילו לענין פרוץ מרובה על העומד ומ"מ צריך לפרש כפירוש הקונטרס דחשיבי פסין מוקפין לדירה אע"פ שאין אדם דר שם דאלת"ה תקשה מתני' לרב הונא בר' חנינא דבעי למימר בפ' הדר (לקמן עירובין דף סז:) דמחיצה שאינה מוקפת לדירה לא שמה מחיצה דפריך לר' יוחנן דאמר מחיצה היא אלא שמחוסרת דיורין:

    בור לחוד ובאר לחוד המקשה נמי היה יודע שיש חילוק בין בור לבאר דמתני' היא אלא שהיה מדקדק לפרש מדלא פירש במילתיה ופסין לבאר מכלל דלא מפליג כמו שמדקדק בסמוך וה"ה דהוה מצי למימר מתניתין דלא כתנא קמא דבמתני' קתני דווקא באר ולא בור:

    בור לחוד פירש רש"י בור מים מכונסין דעבידי דפסקי ואע"ג דלקמן בפירקא קאמר טעמא דבעינן מים חיים משום דבעינן מידי דחזי לאדם האי טעמא לא שייך אלא לר' יהודה בן בבא דאמר אין עושין פסין אלא לבאר הרבים לבד וטעמא משום דבעי מידי דחזי לאדם דאי משום דלא פסקי אפילו בור רבים נמי דאין לחוש דילמא פסקי אבל שאר תנאים טעמייהו משום דלא פסקי דאי בעי מידי דחזי לאדם אפילו בור הרבים נמי לא:

    בשלמא למ"ד פרצוף היינו כו' מכאן היה מקשה ריב"ם על פ"ה דפירש בריש כתובות (דף ח.) ב' יצירות הוו ולכך בריך שתים יוצר האדם ואשר יצר דהוי כמ"ד זנב ועוד דבתר הכי קאמר התם לכ"ע חדא יצירה הוי מר סבר בתר מחשבה אזלינן ומר סבר בתר מעשה אזלינן והיינו כמ"ד זנב דאליבא דידיה דרשינן הנהו קראי כרבי אבהו לכן נראה דשתי יצירות הואי היינו כמאן דאמר פרצוף:

    Tosafot on Eruvin 18a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רב נסים גאון

    עושין פסין כל השיתין פטורין תמצא פירושו בברכות בפר' כיצד מברכין על הפירות שיתין אמ' רבה בר בר חנה אמ' ר' יוחנן תאיני ובגמ' דבני מערבא מהוצאת העלין ועד הפגין נ' יום:

    Rav Nissim Gaon on Eruvin 18a · Sefaria · מהדורה: Wien, 1847 · unknown

    רבנו חננאל

    ואמרינן לימא מתניתין דלא כחנניא דתניא חנניא אומר חבלין לבור ולא פסין ואוקימנא אפי' תימא חנניא אימור דאמר חנניא חבלין ולא פסין לבור לבאר מי אמר כו' לימא מתניתין דלא כר"ע דתניא אחד באר הרבים ובור הרבים ובאר היחיד עושין להם פסים כו' אפי' תימא ר"ע באר דפסיקא ליה לא שנא דרבים ולא שנא דיחיד [קתני] מכונסין דלא פסיקא ליה כו' לימא מתניתין דלא כר' יהודה בן בבא דתנן ר' יהודה בן בבא אומר אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד כו'.

    ומתניתין קתני לביראות לא שנא דרבים ולא שנא דיחיד אפי' תימא מתני' ר"י בן בבא מאי ביראות דתנן במשנתנו ביראות דרבים אין ביראות דיחיד לא.

    ומאי ביראות [ביראות] דעלמא.

    מאי דיומדין אמר ר' ירמיה דיו עמודין פי' ב' עמודין כלומר נראין כשנים.

    תנן ר' יהודה אומר כל השיתין פטורין חוץ מן הדיופרא אמר עולא אילן שעושה ב' פירות בשנה כו'.

    דיו פרצופין היו לו לאדם הראשון שנאמר אחור וקדם צרתני ויבן ה' אלהים את הצלע רב ושמואל חד אמר פרצוף וחד אמר זנב.

    ר' אבהו רמי כתיב זכר ונקבה בראם וכתיב בצלם אלהים ברא אותו בתחלה עלה במחשבה ליבראות שניהם כאחד ולבסוף בראו יחידי.

    ויבן מלמד שקילעה לחוה שכן בכרכי הים היו קורין לקלעיתא בנייתא.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 18a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רשב"א

    מתני' לא אמרו בית סאתים אלא לגנה ולקרפף בלבד אבל דיר וכו'. פירש רש"י ז"ל: אי אתה מודה בדיר וסהר ומוקצה שהוקפו לדירה דשרי יתר מבית סאתים, ופסין נמי מוקפין לדירה נינהו שהבהמה עומדת שם. ובתוס' פירשו: דפסין לא חשיבי מוקפין לדירה, שהרי פעמים שאין בין הבור לפסין רק שתי אמות והיכי הויא הך דירה. ועוד דלא שרינן לעיל (עירובין טז, ב) אפילו במחיצה דחבלים דעדיפא אלא כדי צרכן ואפילו לרבנן ובלבד שלא יהא בית סאתים פנוי, ואף על פי שהחבלים עדיפי ולא חשבינן לה מוקפת לדירה כיון שאין דרים בה, אלא הכי פרכינן ליה: אי אתה מודה בדיר וסהר אף על פי שהוא אויר שתשמישו לדירה, הלכך אף בפסין יש לך להקל משום קולת הפסין, ואפילו בלא הוקף לדירה כמו שהתרת בה כך על ידי היקף. ואמר להם זו מחיצה ואלו פסין, ומשום דלא הוקפה לדירה לא הייתי מחמיר אם היתה מחיצה גמורה. ומעתה לפי פירושם לא תקשי לן היאך התירו כאן חכמים להרחיק כל שהוא ואפילו כור ואפילו כוריים ואילו במחיצה של חבלים דעדיפא בעינן שלא יהא בית סאתים פנוי, דהכא מקולי פסי ביראות שנו כאן להתיר כמו שהתירו בהיקף דירה בעלמא. ומכל מקום נראה לי דבלאו הכי לא קשיא מההיא ולא מידי, משום דבחבלים לא הוצרכו להתיר כלל, כלומר: לעשות מחיצה כדי שיחנו בה היחיד או השיירא לכשיבואו כאן, אלא כל אחד ואחד לכשיצטרך לחנות ולשבות בבקעה מקיף כפי צרכו. אבל בביראות אי אפשר לכל [אחד] שיבא לחפור לו בור ולעשות פסין רחבין או קצרין למספר אנשים, אלא היתר התירו לכתחילה לעשות פסין כדי שימצאו הבאים מקום למלאות מים ולשתות. ולפיכך התירו כאן להרחיק כל שהוא לדעת רבנן דר' יהודה, מפני שחשו שמא יחנו שם מאה או מאתים ויצטרכו להיקף גדול כור או כוריים. ור' יהודה סבר כיון דמחיצה כזו בעלמא אינה מחיצה די אם נתיר מן הסתם כמדת קרפף דעלמא כיון שלעתים לא יחנו אלא אחד או שנים, ואף על פי שלגבי מחיצת חבלים התירו לגבי שיירא אפילו כור ואפילו כוריים אם צריכין להן, כן נראה לי.

    גמרא לימא מתניתין דלא כר' עקיבא. הוא הדין דהוה מצי למימר דלא כת"ק דחנניה, אלא משום דלא אתפרש מאן ניהו נקט ר' עקיבא, ומינה דאף היא דלא כת"ק.

    Rashba on Eruvin 18a · Sefaria · מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    ריטב"א

    ובלבד שירב׳ בפסין בפי׳ בעי׳ שלא יהא שם לעול׳ בין פס לפס או יותר מעשר לר׳ מאי׳ ויות׳ מי״ג לר׳ יהודא. ויש שפירשו דדוקא כדי צרכן או אפי׳ יותר תוך בית סאתי׳ אבל צריך שלא יהא שם בית סאתים פנוי שהם מחיצות חכמים בפחות מג׳ טפחים עדיפא מפסין וכדאמרי׳ לקמן אומ׳ חבלים לשיירא כלומ׳ אבל לא פסין חנניה אומר חבלים לבור ולא פסים ואעפ״כ לא התירו בשיירא אלא כדי צרכן ולא התירו בית סאתים פנוי בי לא התירו בית סאתים פנוי בשום מחיצות שאינם גמורות אבל ר״י ז״ל סובר דברי׳ כפשוטן דלרבנן התירו אפי׳ ביותר מעש׳ מכדי צרכן כמו שירצו כדכת׳ מלת׳ פסיקת׳. ובמ׳ ירחיק כל שהו׳ והטעם דגבי פסי ביראות הקילו לצורך מינה כדי שהקילו להתיר בו פרוץ מרובה על העומד מה שלא התירו בחבלים דשיירא כיון שאינו לדבר מצוה ועוד נותנין טעם יפה בדבר לגבי שיירא כיון דכל מקום ראוי להם לעשות בו היקף לחנייתם אין לנו להתיר להם אלא כדי צרכם ואם באו לכאן רבים ועשו היקף גדול כדי צרכם וכשלת להם הניחו זה ההיקף ואח״כ באו אנשים מועט׳ שההוקף הזה גדול להם מאד שיהא בו פנוי בית סאתים הרי יכול לעשות להם הקף כדי צרכם במקום אחד אבל בביראות אי אפשר לומר שכל מי שיבא יחפור לו באר ויעשה לו פסין כפי מה שהם מעט או הרבה כדי צרכן הלכך התירו לעשות לכל אדם לעשות היקף כמו שירצו שאם באו יחידים לכאן ומצאו היקף גדול שעשו אחרים שהיו מרובים שיוכלו אלו לשבת אות׳ וכיון דהא מדאורייתא שרי משלך נתנו לך והעמידוהו על דין תורה. היינו סברא דרבנן דפליגי עליה דר׳ יהוד׳ אבל ר׳ יהודא היה מחמיר בכאן יותר משיירא משום דהוו מחיצות גרועות שהפרוץ מרובה ולפיכך לא התירו אלא בית סאתים לאחד או לשנים ומשם ואילך כפי חשבון זה כעין מה שאמר ר׳ יוסי בנו בחבלים דשיירא ואע״ג דהתם התיר ר׳ יהודא לשיירא כל צורכם שאני התם דמחיצות גמורות יותר שאין הפרוץ מרובה בהם והוא בפחות פחו׳ מג׳ טפחים שהוא כלבוד וכסתום גמור וכן עיקר מדלא אשתמיטו בשום משנה ושום ברייתא ושום אמורא לומר שלא התירו חכמי׳ בית סאתי׳ פנוי ושבקוה למתני׳ כפשטה:

    גמרא לימא מתני׳ דלא כחנני׳ דתניא עושין פסין לבור וכ״ש חבלים בפחו׳ פחות מג׳ דעדיפי וחבלים לשיירא. פירוש ולא פסין חנניה אמר חבלים לבור ולא פסין והשתא ללישנא קמא קושיין משום דליכא לשווייה חלוק בין בור לבאר ובור לאו דוקא ומסברא פרכינן אבל לאיידך לישנא פרכי׳ מדיוקא דלישנא מדלא קתני ופסין לבאר וכדאמרי׳ להדיא איכא דאמרי מדלא קתני חנניה או׳ כו׳. לימא מתני׳ דלא כר׳ עקיבא פי׳ וה״ה דהוה יכול לומ׳ דלא כת״ק דחנניה אלא משום דכיון דלא ידעי׳ מצי נקט ר׳ עקיבא דאפשר דהיינו ת״ק דחנניה ועוד אית לן למימ׳ הכי כיון דבעלמא כולהו סתמי אליבא דר׳ עקיבא. באר מים חיים דפסיקא ליה למנקטיה במילתא פסיקתא כיון דשרי בין לרבים בין ליחיד אבל מכונסין דלא פסיק להו למשרינהו ליחיד לא קתני.

    כל השיתין פטורין מן המעשר פירוש שיתין הם תאנים גרועים ופירש״י ז״ל דפטורין מן המעשר דמצד גריעותן אין עם הארץ מקפיד על עישורן חוץ מן הדיופרא פי׳ דחשיבא טפי או משום דמלתא דתיוהא חייס עלייהו ואינן מעשרין והראב״ד ז״ל פי׳ טעמא דפטורין מלעשר דאגב גריעותו מפקר להו במקומו והפקר פטור מן המעש׳ אבל דיופר׳ חשיבי ליה טפי ולא מפקר להו וכן נראה פירושו בירושלמי.

    דא״ר אמי אחור למעשה בראשית פי׳ דרוש לשון צרה כלומר שתי צורות עשית לי. בשלמא למ״ד פרצוף היינו דכתי׳ וייצר פי׳ בשני יודין דמשמ׳ שתי יצירות אלא למ״ד זנב מאי וייצר דהא ליכא אלא חדא יציר׳ כן פרש״י ז״ל ועל כרחין אית לן לפרושי הכי והקשו בתוספות מכאן על מה שפרש״י ז״ל בפ״ק דכתובות גבי ברכת יוצר האדם ואשר יצר דאיכא דבריך חדא ואיכא דבריך תרתי דמפרש תלמודא הא כמאן דסבר שתי יצירות הוי והא כמאן דסבר חדא יצירה הוי ופירש״י ז״ל דמר סבר שתי יצירות הוי היינו כמ״ד זנב ומר סבר חדא יצירה הוי כמ״ד פרצוף ואלו הכא אמרי׳ איפכא ויש לתרץ דהתם לעניין ברכות משמע לן דמאן דמצריך שתי ברכות היינו מפני שהיו יצירות בשתי פעמים כי בתחלה היה זנב ולבסוף עשה מן הזנב פרצוף אבל למאן דאמר פרצוף אע״ג דהיו בתחלתו שתי יצירות כיון שביחד נבראו ובציור א׳ אין כאן אלא ברכה אחת אבל הכא בעי׳ לומר דלמאן דאמר פרצוף היינו דכת׳ וייצר בשני יודי״ן כלומר שתחלת יצירתו היה בשתי יצירות זכר ונקבה אלא למאן דאמר זנב מאי וייצר דהא לא מיירי קרא אלא על תחלת היצירה ומיהו עדיין קשה ממה שאומר שם התלמוד דכ״ע חדא יצירה הואי מר סבר בתר מחשבה אזלי׳ ומר סבר בתר מעשה אזלינן. וכיון דפרש״י ז״ל דמאן דאמר חדא יצירה הואי היינו מאן דאמר פרצוף היכי שייך לומר בה מחשבה ומעשה דהא לא איתמר הכי אלא למאן דאמר זנב כדאית׳ לקמן. ויש לדחות דהכי קאמר דכולי עלמא חדא יצירה הואי והיינו זנב דלהא קרינן חדא יצירה ואף לעניין ברכה ולא כדס״ד. ומר סבר בתר מעשה אזלינן:

    Ritva on Eruvin 18a · Sefaria · מהדורה: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729 · Public Domain

    מאירי

    היקף חבלים האמור בפרק ראשון לעניין שיירא כל שכן שמכשיר את הבור שהרי היקף חבלים חשוב יותר מהיקף דיומדין ואם של דיומדין מכשיר כל שכן של חבלים ואף בבור מים מכונסין שביארנו שאין דיומדין מכשירין בו יש אומרי׳ שחבלים מכשירין בו וכן יראה להם מסוגיא זו אלא שמשנתנו מכרעת שמחיצה עשרה צריכה לו כמו שביארנו במשנה:

    יש בתאנה מינין שפירותיהן רעים וחזקתם שאין אדם משמרן ואין עם הארץ חס עליהן [לעשרן] ומתוך כך פטרום מן הדמאי כמו שביארנו במסכת ברכות. ויש בהן מין אחד שטוענין שתי פעמים בשנה ונקראת דיופרא כלומ׳ דו פירות ואעפ״י שאינן פחותות כל כך כאחרות שבאותו המין אף הן בכלל השיתין ופטורות מן הדמאי:

    Meiri on Eruvin 18a · Sefaria · מהדורה: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה אפי' י' כורין כו' וי"ל דמתני' ר' יהודה היא דלא שרי אפי' בבאר כו' עכ"ל ר"ל דמתני' ר' יהודה היא דברישא דעושין פסין לביראות כו' קתני בה דברי ר' יהודה ולא ה"ל למתני בדבריו ביראות אי הוה סבר נמי דמהני פסין בבור כיון דבבאר נמי לא שרי אלא בית סאתים ואין להקשות דאכתי נימא דלרבותא קתני ר' יהודה באר דאפ"ה לא שרינן אלא בית סאתים דמ"מ ה"ל למתני נמי בור לאשמועינן רבותא בגופא דדינא דמהני בהו פסין וק"ל:

    בא"ד ומ"מ צריך לפרש כפ"ה דחשיבי פסין מוקפין לדירה כו' עכ"ל ר"ל אף לפי מה שפירשו השתא דבכמה איסורים דרבנן הקילו בפסין משום עולי רגלים מ"מ צריכין לפרש כפ"ה דחשיבי פסין מוקפין לדירה כו' וליכא למימר בהא נמי הקילו בעולי רגלים דלא בעינן מוקף לדירה דאם כן תקשי לר"ה ב"ח דבעי למימר דאינה מוקפת לדירה לא שמה מחיצה כלל והוי ר"ה גמורה וא"כ הוי הכא איסורא דאורייתא למלאות מבור לבין הפסין ומשום עולי רגלים ודאי דלא הקילו באיסורא דאורייתא אלא ע"כ דאית לן לפרושי כפ"ה דהוי מוקף לדירה ושמה מחיצה גם לר"ה ב"ח וק"ל:

    בד"ה בור לחוד כו' אלא שהיה מדקדק לפרש מדלא פי' במלתיה ופסין לבאר כו' עכ"ל ור"ל שלא היה חש לפרש להך לישנא כמו ללישנא בתרא והמתרץ נמי ללישנא קמא לא חש להכי ומשני בפשיטות בור לחוד כו' וק"ל:

    בא"ד וה"ה דהמ"ל מתני' דלא כת"ק כו' עכ"ל ומיהו למאי דמשני דאתיא שפיר כרבי עקיבא איכא לאוקמא מתני' נמי כת"ק דחנניא ובור דקתני היינו בור הרבים וק"ל:

    בד"ה בור לחוד פרש"י בור מים מכונסין דעבידי דפסקי כו' עכ"ל ולפי זה בור דנקט חנניה היינו בור היחיד דוקא דבור הרבים אין לחוש דלמא מפסקי דמדכרי אהדדי כמ"ש התוספות לקמן וא"כ ת"ק דשרי בבור היינו אפילו בור היחיד ואם כן מתניתין דהכא ע"כ לא אתיא כוותיה וק"ל:

    בא"ד וטעמא משום דבעינן מידי דחזי לאדם דאי משום דלא מפסקי כו' עכ"ל ובאר היחיד דלא משום דבעינן תרתי למעליותא דהיינו מידי דצורך רבים ומים חיים דהיינו דוקא באר הרבים וק"ל:

    גמרא מדלא קתני חנניה אומר עושין חבלין לבור ופסין לבאר כו' ולאידך גיסא בהיפך ליכא לדיוקי מדלא קתני רבותא דאין עושין פסין אף לבאר מכלל דלחנניה מהני פסין לבאר דכיון דכמה איסורי דרבנן מקילין בפסין מהיכא תיתי דמהני פסין אף לבאר משא"כ אי הוה מהני פסין לבאר ה"ל לאשמועינן לחנניה הכי וק"ל:

    Chidushei Halachot on Eruvin 18a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    גליון הש"ס

    גמ' בתחלה עלתה במחשבה עי' ר"ה דף כז ע"א תוס' ד"ה כמאן מצלי':

    שם לא נצרכה אלא למקום חתך כעין זה חולין דף סח ע"ב:

    רש"י ד"ה בור הרבים וכו' מדכרי אהדדי עי' לעיל דף ג ע"א:

    Gilyon HaShas on Eruvin 18a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    חידושי רבי עקיבא איגר

    תוס' ד"ה אפילו יוד כורים, ומ"מ צריך לפרש, עי' מהרש"א דאף דבאיסורי דרבנן הקילו בפסי ביראות משום עולי רגלים, מ"מ תיקשי לר"ה בר חנינא דבעי לומר דהוי רה"ר. ובעניי לא ידענא היכן מצינו דר"ה ב"ח סבר דהוי רה"ר אלא דשם (דף סו) פליג על ר"י דלא הוי רה"י גמורה מדשרי לטלטל מים על אבן גבוה י' ורחב מסאתים אבל מ"מ לא הוי רה"ר ומה"ת הוא מקום פטור ומדרבנן הוי כרמלית כדאמרינן שם אלמא כרמלית הוי, וצע"ג:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Eruvin 18a · Sefaria · מהדורה: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת עירובין, דף י״ח, עמוד א׳, בהיקף של כ־509 מילים ב־28 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 28 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 112 מילים

      נפתחת ב״להרחיק כל שהוא, ובלבד שירבה בפסין. ר'…״

      חכמים: רבה.

    2. קטע 235 מילים

      נפתחת ב״אמרו לו: לא אמרו בית סאתים אלא…״

      חכמים: רבה.

    3. קטע 318 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ לימא מתני' דלא כחנניא, דתניא: עושין…״

    4. קטע 47 מילים

      נפתחת ב״אפי' תימא חנניא בור לחוד באר לחוד.…״

    5. קטע 527 מילים

      נפתחת ב״איכא דאמרי: מדלא קתני ״חנניא אומר: עושין…״

    6. קטע 69 מילים

      נפתחת ב״אפילו תימא חנניא, למאי דקאמר ת"ק קא…״

    7. קטע 726 מילים

      נפתחת ב״לימא מתני' דלא כר"ע דתנן: אחד באר…״

    8. קטע 88 מילים

      נפתחת ב״ואילו הכא קתני: לביראות. לביראות אין, לבורות…״

    9. קטע 921 מילים

      נפתחת ב״אפי' תימא ר"ע באר מים חיים דפסיקא…״

    10. קטע 1028 מילים

      נפתחת ב״לימא מתני' דלא כר' יהודה בן בבא,…״

      חכמים: רבי יהודה.

    11. קטע 1110 מילים

      נפתחת ב״אפי' תימא ר' יהודה בן בבא, מאי…״

    12. קטע 128 מילים

      נפתחת ב״מאי דיומדין? א"ר ירמיה בן אלעזר: דיו…״

    13. קטע 138 מילים

      נפתחת ב״ד"יו למ"נודה שב"ח זונ"ית נתק"לקל במי"דה שלש"ה…״

    14. קטע 1420 מילים

      נפתחת ב״תנן התם, ר' יהודה אומר: כל השיתין…״

      חכמים: עולא.

    15. קטע 1536 מילים

      נפתחת ב״א"ר ירמיה בן אלעזר: דיו פרצוף פנים…״

      חכמים: רב ושמואל, שמואל.

    16. קטע 1615 מילים

      נפתחת ב״בשלמא למ"ד פרצוף היינו דכתיב אחור וקדם…״

    17. קטע 179 מילים

      נפתחת ב״כדר' אמי דא"ר אמי אחור למעשה בראשית…״

    18. קטע 1827 מילים

      נפתחת ב״בשלמא אחור למעשה בראשית דלא איברי עד…״

    19. קטע 1918 מילים

      נפתחת ב״אלא למבול דכתיב (בראשית ז, כג) וימח…״

    20. קטע 2016 מילים

      נפתחת ב״בשלמא למ"ד פרצוף היינו דכתיב (בראשית ב,…״

    21. קטע 2113 מילים

      נפתחת ב״כדר"ש בן פזי דא"ר שמעון בן פזי…״

    22. קטע 2220 מילים

      נפתחת ב״בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב (בראשית…״

    23. קטע 2328 מילים

      נפתחת ב״לכדר' אבהו דר' אבהו רמי כתיב זכר…״

    24. קטע 2420 מילים

      נפתחת ב״בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב (בראשית…״

    25. קטע 2516 מילים

      נפתחת ב״אמר רב זביד ואיתימא ר' ירמיה ואיתימא…״

      חכמים: רב זביד, רב נחמן בר יצחק.

    26. קטע 2611 מילים

      נפתחת ב״בשלמא למ"ד זנב היינו דכתיב ויבן אלא…״

    27. קטע 2726 מילים

      נפתחת ב״לכדר' שמעון בן מנסיא דדריש ר"ש בן…״

    28. קטע 2817 מילים

      נפתחת ב״דבר אחר ויבן ה' אלהים אמר רב…״

      חכמים: רב חסדא.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: עירובין דף י״ח ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026