להרחיק כל שהוא — כל מה שבלבו לעשות היקף גדול:
ובלבד שירבה בפסין — דכל כמה דמרחיק מבור מגדיל ריוח שבין דיומד לדיומד וצריך להרבות בפסין עד שלא יהא בין פשוט לפשוט ובין פשוט לדיומד יותר מי' אמות לר' מאיר או מי"ג אמה ושליש לרבי יהודה:
לגינה ולקרפף — שאין הקיפן לדירה קרפף היקף גדול חוץ לעיר להכניס שם עצים לאוצר:
אבל אם היה דיר — של בהמות שעושין בשדות היום כאן והיום כאן כדי לזבל' בגללי הבהמות:
סהר — לבהמות של עיר:
מוקצה — רחבה שאחורי הבתים:
וחצר — שלפני הבתים דכל הני הקיפן לדירה הוא והני פסי ביראות נמי הואיל ומימיהן ראויין לשתיית אדם תשמיש דירה מעלייתא הוא:
גמ' חבלים לשיירא — כדתנן בפ"ק (דף טז:) מקיפין שלשה חבלים דכולה עומד הוא אבל פסין לשיירא לא דהוי פרוץ מרובה ולא הותר אלא לבור משום בהמת עולי רגלים כדמפרש לקמן:
בור — מים מכונסין ועבידי דפסקי ומשום הכי אסר חנניא דזמנין דפסקי מיא ובטלי מחיצות ולא הותרו פסי ביראות אלא מפני מימיהן של בהמת עולי רגלים:
באר — מים חיים וביראות דמתניתין מדלא קתני בורות במים חיים קאמר:
בור הרבים — אי פסקי מיא מדכרי אהדדי ולא מטלטלי התם:
באר היחיד — דלא פסקי מיא:
לבורות לא — ואפילו דרבים:
מכונסין דלא פסיקא ליה — דאיכא בור הרבים דמהני ואיכא בור דיחיד דלא מהני לא קתני:
ואילו הכא ביראות קתני — דמשמע תרי חד דרבים וחד דיחיד:
ביראות דעלמא — אכל ביראות קאי ולעולם דרבים:
השיתין — מיני תאנים רעות כדאמר במס' ברכות (דף מ:):
פטורין — מן הדמאי דכיון דרעות הן לא חס עלייהו עם הארץ ועישרן:
חוץ מן הדיופרא — שהוא חשוב:
דיו פירות — טוענין ב' פעמים בשנה:
אחור וקדם צרתני — מלפנים ומאחור צרת לי צורת פנים:
הצלע — בין לרב בין לשמואל לשון צדדין כמו ולצלע המשכן השנית (שמות כו):
פרצוף — חילקו לשנים שהיה זכר מכאן ונקבה מכאן:
זנב — היה לו לאדם הראשון ונטלו ממנו וברא את חוה:
מאי אחור וקדם צרתני — דמשמע ב' צורות:
מאדם ועד בהמה — אדם הוזכר בפורענות תחילה:
ה"ג היינו דכתיב וייצר בתרין יודין דמשמע ב' צורות:
אוי לי מיצרי — שמצערני אם אעשה רצון יוצרי:
אוי לי מיוצרי — אם אעשה רצון יצרי:
זכר ונקבה בראם — משמע מתחילת בריאתו היה זכר ונקבה זכר מצד זה ונקבה מצד זה:
ברא אותו — משמע חד:
ויבן — משמע שהיתה מחוסרת בנין:
מאי ויבן — בנויה ועומדת היתה:
שקילעה — קליעת שיער:
