חצירות של רבים - שפתוחין בתים הרבה לחצר ואוסרים בני הבתים זה על זה שאין יכולין להוציא מן הבתים לחצר בלא עירוב מפני שהבית רשות מיוחדת לו וחצר רשות חבירו מושל בה ונמצא מוציא מרשות לרשות ורבנן גזור שלא להוציא מרשות היחיד לרשות היחיד גזירה דילמא אתי לאפוקי מרשות היחיד לרשות הרבים אבל בחצר מותר לטלטל בה כדאמרינן במסכת שבת בפ' רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי כו' (ד' קל:):

שאינו ראוי לשיתוף - מפולש:

לחי משום מחיצה - וקסבר שלש' מחיצות דאורייתא:

הזורק למבוי כו' - אלמא לחי משום מחיצה:

אינו צריך אלא לחי - שאינו מפולש:

חייב - ואע"ג דלית ליה לחי דשלש מחיצות דאורייתא:

לחי ודבר אחר - צורת הפתח כתורת מפולש:

הזורק לתוכו פטור - ואע"ג דעבד לחי:

יתר על כן - לעיל מיניה איירי בבונה עלייה על גבי שני בתים בפרק כל גגות (לקמן עירובין צה.):

לחי מכאן כו' - אלמא לחי משום מחיצה ואפילו רבנן לא פליגי עליה אלא ברשות הרבים אבל במבוי מפולש. לא:

שתי מחיצות - של שני בתים לבד הלחיים והלחיים דקא מצריך ר' יהודה משום היכר בעלמא:

בלחי משהו - אלא בפס ד' כחצר:

בקורה טפח - כשאר מבוי ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי:

כמה מכוונין - לסייען הוא בא:

ובתים וחצירות - שתי חצירות פתוחות לתוכו ובית פתוח לכל חצר שכן היו דירותיהן לפני כל בית היה חצר:

עגולה לא - בתמיה משום דעגולה היא משתריא בלחי משהו:

ואי לא הויא לה חצר - ובעיא פס והאי מרובעת לאו למעוטי עגולה אתא אלא למעוטי ארכה יתר על רחבה:

וכמה - יהא אורכה יותר דנפקא לה מדין חצר ומשתריא בלחי משהו:

עד דאיכא פי שנים - הואיל וחצר היתה לא נפקא מדינא עד דאיכא פי שנים:

חביבי - ר' חייא שהוא אחי אביו ואמו של רב:

עירובין 12 עמוד ב

1הכא במאי עסקינן דאית ליה גידודי.

2אמר רב יהודה: מבוי שלא נשתתפו בו, הכשירו בלחי, הזורק לתוכו חייב, הכשירו בקורה הזורק לתוכו פטור.

3מתקיף לה רב ששת: טעמא דלא נשתתפו בו, הא נשתתפו בו אפילו הכשירו בקורה נמי חייב?! וכי ככר זו עשה אותו רשות היחיד או רשות הרבים?

4והתניא: חצירות של רבים ומבואות שאינן מפולשין, בין עירבו ובין לא עירבו הזורק לתוכן חייב!

5אלא אי איתמר, הכי איתמר: אמר רב יהודה: מבוי שאינו ראוי לשיתוף, הכשירו בלחי הזורק לתוכו חייב, הכשירו בקורה הזורק לתוכו פטור.

6אלמא קסבר: לחי משום מחיצה וקורה משום היכר. וכן אמר רבה: לחי משום מחיצה וקורה משום היכר. ורבא אמר: אחד זה ואחד זה משום היכר.

7איתיביה רבי יעקב בר אבא לרבא: הזורק למבוי, יש לו לחי חייב, אין לו לחי פטור!

8הכי קאמר: אינו צריך אלא לחי, הזורק לתוכו חייב, לחי ודבר אחר הזורק לתוכו פטור.

9איתיביה, יתר על כן אמר רבי יהודה: מי שיש לו שני בתים בשני צידי רשות הרבים, עושה לחי מכאן ולחי מכאן, או קורה מכאן וקורה מכאן, ונושא ונותן באמצע.

10אמרו לו: אין מערבין רשות הרבים בכך!

11התם קסבר רבי יהודה: שתי מחיצות דאורייתא.

12אמר רב יהודה אמר רב: מבוי שארכו כרחבו אינו ניתר בלחי משהו. אמר רב חייא בר אשי אמר רב: מבוי שארכו כרחבו אינו ניתר בקורה טפח.

13אמר רבי זירא: כמה מכוונן שמעתא דסבי. כיון דארכו כרחבו הוה ליה חצר, וחצר אינה ניתרת בלחי וקורה, אלא בפס ארבעה.

14אמר רבי זירא: אי קשיא לי, הא קשיא לי: ליהוי האי לחי כפס משהו, ונשתרי!

15אישתמיטתיה הא דאמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: פסי חצר צריכין שיהא בהן ארבעה.

16אמר רב נחמן: נקטינן, איזהו מבוי שניתר בלחי וקורה כל שארכו יתר על רחבו ובתים וחצרות פתוחים לתוכו, ואיזו היא חצר שאינה ניתרת בלחי וקורה אלא בפס ארבעה כל שמרובעת.

17מרובעת אין, עגולה לא?! הכי קאמר: אי ארכה יתר על רחבה הוה ליה מבוי, ומבוי בלחי וקורה סגיא, ואי לא הוה לה חצר.

18וכמה? סבר שמואל למימר: עד דאיכא פי שנים ברחבה. אמר ליה רב, הכי אמר חביבי: אפילו משהו.

19משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד כו'.

תוספות

הכא במאי עסקינן דאית ליה גידודי - פירש רש"י אבל הים כיסהו וקשיא דמכל מקום מאי שנא דלענין טלטול חשיבי מחיצות ולענין מילוי לא חשיבי וי"ל דהכי פירושו מילוי הוא דלא ממלינן פירוש דאסור לטלטל מבית לחצר ונקט מילוי משום דעיקר תשמיש מחצר לבית הוא המילוי אבל טלטולי הוא דמטלטלינן בחצר ואמאי כו' ומשני דאית ליה גידודי וניכרת מחיצה לבני חצר ולבני בית שהם רחוקים אינה ניכרת ועריבי מיא ומשום הכי אסור וקשה דבפרק כיצד משתתפין (לקמן עירובין ד' פו.) משמע דאתי שפיר דלא בעינן שיראו ראשי קנים אי לאו משום דרב יהודה קפיד אערובי מיא והשתא הך ברייתא נמי סברה הכי ויש לומר דהוה מצי למימר וליטעמיך וריב"ן מפרש דמיירי בחצר שנפרצה מערב שבת והמים באו בשבת וקאמר הכא במאי עסקינן דאית ליה גידודי ולהכי מטלטלין דשבת הואיל והותרה הותרה אע"ג דהשתא אין המחיצות ניכרות אבל למלאות מן המים שבאו בשבת לא שייך הואיל והותרה הותרה ורשב"ם ור"ת פירשו דאית ליה גידודי [שיש גדודים] גבוהים עשרה לים בתוך החצר ולכך מטלטלין בחצר אבל למלאות מן המים אסור דמקום המים נפרץ במלואו לים והים הוי כרמלית ואין לחוש שמא יעלה הים שרטון שגדודים גבוהים יותר או שהם רחוקים משפת הים ביותר הרבה והשר מקוצי מפרש דהכי פירושו מילוי הוא דלא ממלינן הוא הדין טלטול ונקט מילוי משום דקתני בברייתא אין ממלאים אבל טלטולי מטלטלינן אם הלכו להם המים ואמאי וכו' דאית ליה גידודי ולהכי שרי בשאין המים אבל כשיש המים ומחיצה אינה ניכרת ועריבי מיא אסור וא"ת ואמאי אסור הכא למלאות והא קתני בתוספתא (פ"ו) גזוזטרא שהיא למעלה מן המים אין ממלאים הימנה בשבת אלא אם כן עשה מחיצה גבוה עשרה למטה מן המים ואע"פ שהמים צפין על גבה אלמא אף על גב דאין מחיצה ניכרת ממלאין הימנה ושמא יש לומר דהתם שהמחיצות עשויות לשם מים עדיפי מגידודי דהכא וריצב"א פירש כרש"י דאית ליה גידודי אבל הים כסהו ולהכי לא ממלינן דילמא אזיל דלי לאידך גיסא חוץ לחצר וטעמא דעריבי מיא אין אסור אלא משום דילמא אזיל דלי לאידך גיסא ולא משום דאין המחיצות ניכרות ובעשר דהוי כפתח לא חיישינן דאיכא היכרא אבל טלטולי מטלטלינן אע"ג דאין מחיצות ניכרות והשתא אתי שפיר ההיא דתוספתא):

איתיביה יתר על כן - ואפילו רבנן לא אסרי אלא דמדרבנן בעו שלש מחיצות גמורות:

כמה מכוונים כו' אלא בפס ארבעה - אית דלא גריס ארבעה משום דהשתא סלקא דעתיה דרבי זירא דסגי בפס משהו ואין לחוש דמשום מסקנא נקט ארבעה:

להוי כפס משהו ולישתרי - ואף על גב דרבי זירא גופיה קאמר לעיל מרוח אחת בארבעה לבתר הכי שמעה:

ובתים וחצירות פתוחים לתוכו - שתי חצירות למבוי ושתי בתים לכל חצר וחצר והכי איתא בפרק רבי אליעזר דמילה (שבת ד' קלא.) ואם תאמר חצר שאינה מרובעת היכי משתרי בלחי וקורה הא אין בתים וחצירות פתוחים לתוכה ואין לומר דלחצר דיש בה דיורין לא בעי בתים וחצירות אבל מבוי דרחוק מדיורין שחצר מפסיק בין הבתים למבוי משום הכי בעינן דיורין מרובין שתי חצירות ושני בתים לכל חצר דהא בפרק הדר (לקמן עירובין ד' עג:) אמר רב אין מבוי ניתר בלחי וקורה כו' ושמואל אמר אפילו בית אחד וחצר אחת ופירש רש"י התם בית אחד במבוי בלא חצר וחצר אחת עם הבתים וכיון דטעמיה דרב משום דיורין רב נמי מודה כיון דאיכא בית במבוי אפילו ליכא שום חצר דשרי בלחי וקורה וכפי' הקונטרס צריך לפרש דאין לפרש בית אחד וחצר אחת היינו בית אחד בחצר דהא קאמר רבי יוחנן התם אפילו חורבה וקאמר בתר הכי דלא חיישינן דלמא אתי לאפוקי מנא דבתים לחורבה משמע דלא בעי למימר חורבה שבחצר דאם כן ליכא בתים אלא חורבה בלא חצר קאמר והכי נמי לשמואל דאמר אפילו בית אחד וחצר אחת ונראה לפרש משום דמבוי קרוב לרה"ר יותר מחצר בעי בתים וחצירות:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רב נסים גאון

אמ' ליה רב הכי אמ' חביבי ותמצא בירורו בפר' אור לארבעה עשר בתחילת מסכת פסחי' (פסחים ד) רב בר אחוה דר' חייא ובר אחתיה הוא ובבבא בתרא בפר' חזקת (ב"ב מא) תמצא גם ההוא גברא דהוה דר בקשתא בעליתא אתא לקמיה דר' חייא אמר ליה אי אית לך סהדי דדר בה איהו מיקמך אפי' חד יומא מוקימנא לה בידך ואי לא לא אמ' רב הוה יתיבנא קמיה דחביבי:

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת עירובין דף י״ב עמוד ב׳

מסכת עירובין דף י״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 19 קטעים ממוספרים, כ־338 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–105)עמוד

היעד שנמצא: עירובין דף י״ב ע״ב

פתיחה בקורא