מסכת עירובין דף ס״ב עמוד א׳

גמ' לא שנא חד ישראל יחידי דר עמו:

שמה דירה ויש לו רשות בחצר ונמצא ישראל המוציא לחצר מביתו שהוא מיוחד לו מוציא מרשות לרשות ורבנן גזרו שלא להוציא מרשות לרשות בלא עירוב דלמא אתי לאפוקי מרה"י לרה"ר:

הרי הוא כדיר של בהמה ואין לו כח לאסור ור"מ קאמר לה לקמן בברייתא בשמעתין ורמינן מתני' עלה ומוקמינן בדליתיה וישראל אפי' כי ליתיה אוסר אלמא דירת עכו"ם לאו שמה דירה:

אלא דכ"ע לאו שמה דירה אלא משום גזרה שמא ילמוד ישראל מעשיו של עכו"ם הטריחוהו והפסידוהו חכמים לישראל הדר עמו כדי שיקשה בעיניו ליתן שכר בכל שבת ושבת ויצא משם ובההיא גזרה פליגי ר"מ ור"א בן יעקב אי גזרינן ליה על ישראל יחיד הדר עם העכו"ם או לא:

ר"א סבר כיון דעכו"ם חשוד על שפיכות דמים לא שכיח יחידי דדייר בהדיה ומילתא דלא שכיחא לא גזור בה רבנן ור"מ סבר יחידי נמי זימנין דדייר ומש"ה אמור רבנן אין עירוב מועיל כו':

ועכו"ם לא מוגר לא יהא רוצה לשכור ויצא ישראל זה משם:

מאי טעמא לא מוגר עכו"ם:

בריאה חזקה שיתנה ישראל עמו למלאות כל המבוי כלים אם ירצה:

חצירו של עכו"ם הרי הוא כדיר של בהמה ואם יש בתים הרבה של עכו"ם פתוחין בחצר מותר לישראל להכניס ולהוציא לשם מאחר שאין ישראל דר שם:

ועכו"ם לא מוגר וא"ת ומעיקרא דס"ד דטעמא משום דדירת עכו"ם שמה דירה מ"ט דעירוב לא מהני ושכירות מהני וי"ל דעירוב וביטול בדין הוא דלא מהני שאין העכו"ם מכיר בהן אבל יודע הוא שישראל קונה רשותו בשכירות אבל השתא דאסיקנא שהוא כדיר של בהמה ומן הדין לא בעי מידי צריך הוא לפרש מ"ט תקינו רבנן שכירות טפי מעירוב וביטול:

בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להשבון פירש בקונטרס דגבי ישראל כתיב והשיב את הגזלה אשר גזל אבל בעובד כוכבים לא כתיב הלכך כיון שעבר נהרג ואין משלם משמע מתוך פירושו דאפילו בגזל מעכו"ם חבירו לא מיחייב בהשבה ולא יתכן לומר כן לפי אותה שיטה דפרק בתרא דעכו"ם (דף עא:) דבעי למידק דמשיכה בעכו"ם קונה דאי אינה קונה אמאי נהרג אבל בהא דנהרג על שוה פרוטה לא קשיא ליה דבדין הוא שיהרג אע"ג דלא קני ביה משיכה כיון דהוי ממון חשוב אבל בפחות משוה פרוטה דלאו ממון הוא ובמשיכה נמי לא קני אמאי נהרג ואי בגוזל מעכו"ם איירי א"כ אפי' בפחות משוה פרוטה ממון חשוב הוא לגבי עכו"ם דלא מחיל על פחות משוה פרוטה ובדין הוא שיהרג אף על גב דלא קני ליה כיון דחשיב ממון לגביה כמו שוה פרוטה לישראל וכל הגזלנים דמיחייבי על הגזילה אע"ג דלא קנו ליה אבל מהא דנהרג על גזל פחות משוה פרוטה מישראל דייק שפיר כדפרשתי ומשמע ליה דאיירי בגוזל מישראל מדקתני ולא ניתן להשבון כלומר דאינו חייב להחזיר ובגוזל מעכו"ם היה חייב כיון דקפיד ולא כפ"ה דפטר בגוזל מן העכו"ם משום דלא כתיבא ביה השבה ומשום קם ליה בדרבה מיניה לא מיפטר דלא שייך גבי עכו"ם דהא נטלו לסטין כסותו בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיד.) משמע דלא קנו אלא בייאוש ומוקמינן בלסטים עכו"ם ועוד דאפילו בישראל אי הוי בעין חייב להחזיר ולא אמרינן קים ליה בדרבה מיניה כדמוכח בפרק בן סורר (סנהדרין דף עב.) גבי בא במחתרת ומשני דהא דמיחייב מיתה משום דמצער לישראל כלומר שהוא חשוב ממון ביד עכו"ם דאין סברא לומר שאם ציערו בשום ענין שיתחייב מיתה ומאי לא ניתן להשבון כלומר כיון דלא קניא במשיכה א"כ כל היכא דאיתיה של ישראל הוא דאי משום דמייאש זימנין דלא מייאש ומפרש שאינו בתורת השבון כלומר אם אכלו שאינו בעין לא מיחייב ליתן דמיו אבל כל זמן שהוא בעין ודאי חייב להחזיר אבל אין לפרש אינו בתורת השבון לענין שיפטר בהשבתו ממיתה כמו ישראל ממלקות דהוי בכך ניתק לעשה דאם כן דחק בחנם להעמידה בישראל ומשום דמצערינא דלוקמה בגוזל מעכום:

מוהרקי ואבורגני פירוש מוהרקי כתיבה וחותמות כמו מוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח בסוף החולץ (יבמות דף מו:) ואבורגני שלוחים ור"ח פירש מוהרקי ואבורגני כמו בניין:

הדר עם הנכרי בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה משכחת לה בסנהדרין בפר' ארבע מיתות תנו רבנן ז' מצות נצטוו בני נח דינים וברכת השם וע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים וגזל ואבר מן החי ואמרו אחר זה על שבע מצות בן נח נהרג ואמרו עוד אזהרה שלהן זו היא מיתתן ואמרו פחות משוה פרוטה כיון דלאו בני מחילה נינהו גזל מעליא הוא ולפיכך אם בן נח גוזל פחות משוה פרוטה נהרג ומה שאמרו ולא ניתן להישבון כלומ' אפי' השיב את הגזילה לנגזל אינו נפטר מן המיתה אלא נהרג מכל מקום שכבר חייב מיתה ובמסכ' ע"ז בפר' השוכר את הפועל אמרו ומאי לא ניתן להישבון אינו בתורת הישבון כי זה שכתו' בתורה והשיב את הגזלה ליש' נאמ' ולא לבני נח:

סוגיא דשמעתא דירת עכו"ם לא שמה דירה ובגזירה שמא ילמד ממעשיו פליגי ר"א בן יעקב סבר (כגון) [כיון] דחשיד אשפיכות דמים תרי דשכיחי דדיירי בהדי עכו"ם גזרו בהו רבנן איסור עד שיערבו חד ישראל בהדי עכו"ם דלא שכיח דדייר אי מקרי דדיירי לא גזרו ביה רבנן.

ור' מאיר זמנין דחד נמי דייר ואמור רבנן אין עירוב ולא ביטול רשות מועיל בהדי עכו"ם עד שישכיר ועכו"ם אינו משכיר לישראל ואע"ג דלא בעינן שכירות בריאה כמו מוהרקי ואבורגני כגון בנין אלא אפי' שכירות רעועה דיי לן אפילו הכי עכו"ם לא משכיר לישראל דחייש לכשפים ודכולי עלמא שכירות בפחות משוה פרוטה מן הנכרי הויא שכירות דקיי"ל בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להישבון פי' בן נח נהרג על הגזל שאזהרתן זו היא מיתתן ואם יגזול בן נח פחות משוה פרוטה נהרג עליה וישראל אין חייבין עליה שאין ישראל חייבין אלא מפרוטה ולמעלה לפיכך לא ניתן להישבון שהתורה הזהירה והשיב את הגזלה אשר גזל ואם אין גזלה אין השבה:

בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להשבון פירש רש"י ז"ל דגבי ישראל כתיב (ויקרא ה, כג) והשיב את הגזילה אבל בבן נח לא כתיב השבה, הלכך כיון שעבר נהרג ואינו משלם. נראה מתוך פירושו שהוא ז"ל מפרשה לזו דר' יוחנן בגוזל מבן נח חברו ואפ"ה אינו חייב בהשבה. ובתוספות הקשו עליו מדאתינן למידק (ע"ז עא, ב) מהא דעכו"ם קונה במשיכה, דאי אינו קונה אמאי נהרג, ואיכא למידק אמאי איצטריך לאתויי מיהא דפחות משוה פרוטה, לימא (מהתם) [מסתם] גזל דגוי נהרג עליו, ואי אמרת משיכה בגוי אינה קונה אמאי נהרג. וטעמא דמילתא משום דבגזל ממון גמור דינא הוא דיהרג ואע"פ שאינו קונה (כגון) [כיון] דגזל ממון חשוב, אבל בפחות משוה פרוטה דלאו ממון גמור הוא, אם איתא דמשיכה בגוי אינה קונה אמאי נהרג. וכיון דאתינן להכי על כרחין לאו בגוזל מן הגוי הוא, דבגוי אפילו פחות משוה פרוטה הוי להו ממון חשוב, ואפילו תמצא לומר דמשיכה [בגוי] אינה קונה דינא הוא דלימות, אלא על כרחין בגוזל מישראל משמע להו. והשתא איכא למידק, ואמאי משמע להו בישראל, דילמא בגוי ומשום דממון חשוב הוא אצלו הוא דנהרג ואפילו תמצא לומר דמשיכה בגוי אינה קונה. וי"ל משום דקאמר דאינו ניתן להשבון קא דייק לה, דבישראל דאינו ממון חשוב לא ניתן להשבון, הא בגוזל מחברו דממון חשוב הוא אצלו ניתן להשבון. ואי אמרת והא אמרינן (כתובות לו, ב) אין אדם מת ומשלם, י"ל דהני מילי בישראל אבל בגוי לא, וכן משמע בפרק הגוזל בתרא (ב"ק קיד, א) גבי נטלו לסטים את כסותו דמוקים לה בלסטים גוי ואפ"ה לא קנו אלא ביאוש.

גירסת רש"י ז"ל במוהרקי ואברגני. פירש הוא ז"ל: שהתנה למלאתו כלים וחפצים. ובערוך (ערך מהרק) פירש: בשטר וחתימת אדון, ומוהרקי כמו מוהרקיהו דהני בטפסא דמלכא מנחי (ב"מ עג, ב). והראב"ד ז"ל גריס: במוהרקי ואפרהגבני ופי' כמו שפירש בערוך מוהרקי שטר ופרהגבני חתימת אדון, וכדאמרינן בחזקת הבתים (נד, ב) מלכא אמר לא ליטול איניש ארעא אלא בשטרא.

אפילו הכי חאיש גוי לכשפים ולא מוגר וצדוקי וכותי נמי איכא למימר דחיישי נמי לכשפים. ואי נמי כיון דעיקרא דמילתא משום גוי כדאמרן לעיל, תקנו בכולן כדרך שתקנו לגוי.

ואם יש שם ישראל אחד אוסר פירש רש"י ז"ל: אם יש שם ישראל אחד דר עמהם אוסר על כל ישראל להוציא מבתי הגוים לחצר מפני שהיא כחצרו. ומשמע הא גוי לא אסר על ביתו של אותו ישראל, ועלה פריך בסמוך (בע"ב) והתנן הדר עם הנכרי בחצר הרי זה אוסר עליו, דאלמא הגוי אסר על חצרו של ישראל ואפילו אינו אלא יחיד. ומשני לא קשיא הא דאיתיה אוסר הא דליתיה אינו אוסר, ואם יש שם ישראל אחד אוסר על ביתו של גוי אע"ג דליתיה וכדי לאסור על ישראל [אחר] להוציא מביתו של גוי. ומ"מ אביתו של ישראל לא אסר כל היכא דליתיה. כן נראה שיטתו של רש"י ז"ל.

גמ׳ והתני׳ חצרו ואוקימנ׳ לקמן למימר׳ דכי איתי׳ בעיר אוסר כי ליתי׳ אינו אוסר כשם שהישראל אוס׳ אע״ג דליתיה אליב׳ דר׳ מאיר ואם איתא דסבר ר׳ מאיר דדירת עובד כוכבי׳ ומזלו׳ שמיה דירה כי ליתיה נמי ליסר כיון דכעובד כוכבי׳ ומזלו׳ חשוב כו׳ וא״ת תינח עובד כוכבי׳ ומזלו׳ דחשוד על שפיכו׳ דמי׳ אבל כותי אינו חשוד על שפ״ד כדאי׳ בפ״ק דעובד כוכבי׳ ומזלו׳ דתניא מוסרין להם תינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות וא״כ בחד דהוה לן למגזר שיהא אוסר כדי שלא ידור עמו וילמוד ממעשיו. י״ל דעיקר גזרה משום עובד כוכבי׳ ומזלו׳ שהיתה וכיון שכן לא רצה ר׳ אליעזר בן יעקב להחמיר בכותי טפי מעובד כוכבים ומזלות:

היו יודעין דאמר ר׳ יוחנן כו׳ פרש״י ז״ל נהרג על פחות מש״פ ולא מתקין לאויה בהשבון דבשלמא ישראל מתקין לאויה בחזרה דכתיב בהו והשיב את הגזלה אבל בבן נח לא כתיבא השבה וכיון שכן שעבר נהרג ולא משלם ע״כ. ונראה מדברי רבינו ז״ל דהא בבן נח הגוזל מחבירו מיירי דלא מחיל לה לפחו׳ מש״פ אלא דרחמנא לא כתב ביה השבה וכשגוזל מחבירו נהרג ולא משל׳ דלא כתיב ביה השבה וסוגיין דייק הכי לכאור׳ בגוזל מן העכו״מז מיירי דהא מייתי מינה ראיה דעכו״מז חשיבא ליה פחות משוה פרוטה. והקשו בתוס׳ דהא במס׳ בכורות אתי למידק דעכו״מז קונה במשיכה מהא דא״ר יוחנן בן נח נהרג פחו׳ משוה פרוט׳ דאי אינו קונה אמאי נהרג ולא דייקי׳ ממה שהם חייבין על הגזל כדאי׳ בפ׳ ד׳ מיתות. משום דהתם הוא דמוקמי׳ לה בגזל גמור שיש בו שוה פרוטה יותר דכיון דדבר חשוב גזל דין הוא שיהא נהרג דלא קנה ליה אבל בפחות מש״פ דלא חשוב ולא קפיד נגזל עליה ליכא למקטלי׳ דלהיכא דאמרת דלא קנו ליה והשתא דאתי׳ להכי ליכא למימר דהא דר׳ יוחנן בגוזל מחבירו בלחוד מיירי דהא לדידהו אפי׳ פחו׳ מש״פ חשיב להו וקפדי עלי׳ ודינו כגזל גמו׳ דאע״ג דלא קני לי׳ איכ׳ למקטלי׳ על מה שהקניט לחבירו בגזלו וא״כ הכי מוכח מיני׳ הת׳ דעכו״מז קנה במשיכ׳. אלא ע״כ סבירא להו דהכא בגזל מישראל נמי מיירי דאע״ג דלא קפיד נהרג עליה ולהכי דייקי׳ דאי אינו קונה במשיכה אמאי נהרג ומיהו איכא למידק מהכא משמע להו דבישראל מיירי עד דדייקי הכי דדילמא בעכו״מז מיירי ועל קפידתו הוא נהרג ואע״ג דלא קני במשיכה אלא ודאי נפקא להו מדקאמר ולא נתן להשבון דמשמע דלא שייך ביה השבון מפני שהוא פחות משוה פרוטה הוא. הא כשגוזל לישראל שוה פרוטה אי נמי שגזל לעכו״מז חברו שוה פרוטה נהרג ומשלם דבישראל הוא דחדשה תורה שאינו מת ומשלם ושמעי׳ מההיא דשני דברים שלא כדברי רש״י ז״ל דהא בגוזל מישראל אע״פ שנהרג משום דלא אמרו נהרג ואינו משלם אלא בגוזל מישראל פחו׳ מש״פ ומיהו להכי מתחייב מיתה על שגוזל פחו׳ מש״פ מישראל דאע״ג דישראל נגזל לא קפיד ומחיל ליה כיון דלגזלן גופיה חשיבא ליה כש״פ וקני ליה דינ׳ הוא דמחייב עלה מיתה כמו על ש״פ והיינו דמייתי׳ הכא ראיה מינה דעכו״מז חשיבא ליה פחות מש״פ.

אלא בריאה במוסרקי ואבורגני פרש״י ז״ל שהתנה עמו למלאתו כלים וחפצים. ור״ת ז״ל פי׳ וכן בעל הערוך ז״ל ששכרו ממנו בשטר וחתימת אדון ומוהרקי היינו שטר כדאמרי׳ התם מוהרקי דהני אטפסי דמלכא מנח כלומר שטר עבודתם. ואבורגני חתימת אדון. כדאמרי׳ התם אבורנגי ישראל. אפ״ה עכו״מז חייש לכשפים ולא מוגר פי׳ וצדוקי וכותי נמי אפשר דחיישי לכשפים אי נמי כיון דכל עיקרא דמילתא משום עכו״מז נתקנה תקנ׳ בכלן כדרך שתקנו בעכו״מז.

גופא חצרו של עובד׳ כוכבי׳ ומזלו׳ הרי הוא כדיר של בהמ׳ ומותר ישראל להוציא מן החצר לבתים ומן הבתים לחצר [ואם יש שם ישראל אחר אוסר. פי' שלא להוציא מן הבתים לחצר] ושלא להכניסו מן החצר לבתים מפני שהוא כחצרו של ישראל והרי יש כאן הוצאה והכנס׳ מרשו׳ שהיא מיוחד׳ לאחר לרשות שהיא מיוחדת לאחר. ודוקא ישראל אוסר בתי העכו״מז עם החצר אבל העכו״מז אינו אוסר ביתו של ישראל עם החצר דכלה חד רשות חשיב ואין דירתו בחצר כדאי לאוסרה על ביתו של ישראל והיינו דפרכי׳ עלה בסמוך דהא תנן הדר עם העכו״מז בחצר הרי זה אוסר עליו דאלמא עכו״מז אוסר על ישראל בחצר. ומשנינן דלא קשיא דמתני׳ היכא דאיתיה לעכו״מז בעיר אי נמי דליתיה בעיר ואתא ביומיה ומתני׳ בדליתיה עכומ״ז בעיר ולא אתי ביומיה ה״ג דכ״ע דירה בלא בעלים שמה דירה. פי׳ דכל היכ׳ דדירה בבעלים חשיבא דירה ה״ה דירה שלא בבעלים. אמר רב יהודה כו׳. הלכה מפורש במס׳ תעניות דמ״ד דהלכה דרשי׳ לה בפירקא ומ״ד מנהג לא דרשי׳ לה בפרקא אבל אורויי מורינן ומ״ד נהוג אורויי נמי לא מורינן ואי עבד לא מחי׳ והכא קי״ל כמ״ד הלכה דהא אביי כשמואל ס״ל כדאמרי׳ בסמוך ועוד דקי״ל משנת ר׳ אליעזר בן יעקב קב ונקי. ועוד דקי״ל כדברי המיקל בעירוב.

כבר ביארנו שישראל שלא עירב עם חבריו בחצר אוסר אלא שדיו בנתינת רשות או בטול רשות ובעכו״ם צריך שישכור ושכירות זו אפי׳ בפחות משוה פרוטה וכן אין צריך קנין בשטר והודאת גזברי המלך והוא הנקרא כן מוהרקי ופרהגבני שמוהרקי הוא לשון שכירות וכמו שאמרו ביבמות [מו:] מוהרקיהו דהני בסיפטא דמלכא מנח ופרהגבני הם גבאי מס המלך שמתוך שיש לו מס על כל הבתים לא היו (מוכירים) [מוכרים] ולא אפי׳ משכירים אלא לדעת הממונה שלו ובשטר. ויש מפרשי׳ מוהרקי ופרהגבני כלומר שישכרנו לכל רצונו אף למלאתה ספסלין וקטדראות ולמדנו כאן שאין צריך לכך אלא אפי׳ השכירו לדבר מועט וכן הלכה. ובישראל אין צריך לשכור הא מ״מ אם שכר כל שכן שמועיל:

כבר ידעת ששבע מצות נצטוו בני נח ונהרגין עליהן והגזל אחת מהן ומתוך שהם קפדנים ואין דרכם לוותר שום דבר הם נהרגים על פחות משוה פרוטה ואעפ״י כן צריכים להשיבה. ואעפ״י שאמרו לא נתן להשבון פירושו שאינם בתורת השבון כלומר להפקיע מיתתם בהשבתה כמו שביארנו באחרון של ע״ז:

בא"ד והלא כך היה מעולם לכ"ע דליכא למימר כו' ונראה לר"י דבין צדוקי ובין כותי לדידיה אינן כנכרים כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל לדידיה לר"ג אבל ר"מ ודאי דאוסר כותי וכמ"ש התוספות לעיל לר"ג הוצרכו התם לעשותם נכרים גמורים לבטל רשות כו' וק"ל:

בד"ה חצירו של נכרי כו' ואם יש בתים הרבה של נכרים כו' מאחר שאין ישראל דר שם עכ"ל דלמאי דמסיק אביי דר"מ אוסר בנכרי ועשאו דירתו דירה משום שמא ילמד ממעשיו למאי נ"מ קתני ר"מ דהוי דירתו דירת בהמה וקאמרי לענין שאם יש בתים הרבה של נכרים ואין ישראל דר שם דלא שייך ביה ילמד ממעשיו דהוי דירתו דירת בהמה ומותר לישראל להכניס כו' וכן פרש"י לקמן ולא ניחא להו לפרש הכא כפרש"י הכא דהוי דירתו דירת בהמה אפילו בישראל דר שם ובדליתיה לנכרי דהך מלתא לא אסיק אדעתיה השתא עד לקמן מרומיא דמתניתין אסיפא דמלתיה דר"מ בברייתא דקתני ואם יש ישראל אחר אוסר כפרש"י לקמן ודו"ק:

בד"ה בן נח נהרג כו' ומשני הא דמחייב מיתה משום דמצער לישראל כו' עכ"ל ר"ל דמדברי המתרץ נמי דמוקמי לה בדוחקא משום צערא דישראל נמי מוכח דבגוזל מנכרי חייב בהשבה לעולם דאל"כ לוקמא בפשיטות ובגוזל מנכרי וכן מאי דמשני שאינו בתורת השבה משום דאינו בעין לא מתוקמא אלא בישראל דלא הוה ממון לגביה משא"כ בגוזל מנכרי דהוה ממון לגביה וחייב בהשבה אפילו אינו בעין ובהא ניחא דליכא לאקשויי כיון דמתוקמא דוקא באינו בעין א"כ מתוקמא נמי שפיר בנכרי ומשום דקים ליה בדרבה מיניה ולא קאמרינן דלא שייך גבי נכרי אלא בנטלו מוכסין כסותו והוא עדיין בעין אבל באינו בעין מפטר משום דקים ליה בדרבה מיניה ובההיא דבן סורר דלא מפטר אלא באיתיה בעין די"ל דפסיקא ליה לתלמודא בגוזל מנכרי אין לחלק בין ישנו בעין לאינו בעין ולא מפטר לעולם משום דקים ליה בדרבה מיניה כיון דהוה חשיב ממון לגביה ודו"ק: