ליגזר — דאי מבטלי אינהו ליחיד אתו למימר נמי יחיד מבטל לשנים:
ואין נוטלין רשות למה לי — הא תנא ליה היו שנים אוסרין זה על זה:
לא צריכא — משנה יתירה לאשמועינן דאפי' אמרו ליה קמאי קני על מנת להקנות והדר איהו ובטיל לחבריה לא משתרי האי בתרא דמהו דתימא שליחא שווינהו קא משמע לן כיון דלא קנה איהו לאשתרויי לא מצי לאקנויי:
אחד שלא עירב כו' — כגון ג' דיורין בחצר השנים עירבו והשלישי לא עירב מבטל לאחד מן המערבין ומותר דהאי בהדי חבריה עירב אלמא אין צריך לבטל אלא לאחד דכולהו הוו כחד:
ושנים שלא עירבם נותנין רשותן לשנים — הדרים עמהן ועירבו או ליחיד שלישי הדר עמהן ולא עירב לא הוא ולא הן:
אבל אין אחד שעירב — עם אחד נותן רשותו ליחיד שלישי שדר עמהן ולא עירב דכי בטיל ליה איהו רשותיה אכתי איכא חבריה דאסר עליה:
לשנים שלא עירבו — כדאמרינן לעיל שנים אין נוטלין רשות:
דהוה ומית — ועל כרחך דרבה בשיירא שחנתה בבקעה והקיפוה חצר ונטו שם איש אהלו מוקי לה דכי מת אין ליורשיו שם כלום דאי בחצר ממש הא איכא יורשין וכיון דאילו הוה אבוהון קיים הוה אסר אינהו נמי אסרי:
תדע — מרישא דהוה ומית עסקינן דאי איתיה צריך להאי לבטוליה ליה:
סיפא דרישה — מרישא דמתניתא עד אבל כו' חדא בבא היא הלכך סיפא דההיא קרי ליה סיפא דרישא:
לאחד לא — דצריך לבטל לכל אחד ואחד:
אי הכי ליתני לאחד שעירב — כדתנא ברישא ואנא ידענא דתרי נינהו דאין עירוב בלא שנים:
או לאחד שלא עירב — סיפא דההיא היא דהכי תנא: לשנים שעירבו או לא' שלא עירב:
אחד שלא עירב כו' — השתא מפרש לה לכולה אמאי אצטריך למיתנייהו לכולהו:
ולא גזרינן כו' — כלומר אי קשיא כיון דמית פשיטא דמבטל ליה להאי דפייש דהא קתני לה סיפא דאפי' שנים מבטלין ליחיד:
ושנים שעירבו כו' — פשיטא דהכא ליכא למגזר דלמא אתי יחיד לבטולי להו דאי מבטל להו שפיר דמי דהא עירבו וכיון דאורי ביחיד דמצי לבטולי מה לי חד מה לי תרי:
כיון דלא עירב ליקנסיה — דמרישא לא נפקא לן דרישא איירי דהאי דלא עירב בטיל להנך דעירבו:
תנא הך סיפא לגלויי רישא — דבדהוה ומית עסקינן רישא דקתני לאחד שעירב דאילו איתיה לאידך בעי לבטולי ליה כדקתני בהך סיפא:
ולאביי — דמתרץ הך סיפא מאי לשנים לאחד משנים למה לי דתנייה הא תנא ליה רישא דיחיד מבטל לאחד משנים מה לי חד מבטל מה לי תרין מבטלין:
הני מילי כו' — דכל הני בטולין דלעיל איכא מקצתייהו דעירבו:
תורת עירוב — תורת עירוב מן התינוקות הבאים אחרי כן:
לאביי תנא הך סיפא — דלא איצטריך דהא פשיטא דאיכא חד דלא בטיל ליה רשותיה אלא להכי תנייה לאשמועינן דכולה מתניתא בדאיתנהו לתרוייהו המערבין עסקינן ואפילו הכי קתני רישא דרישא אחד שלא עירב נותן רשותו לאחד שעירב דאין צריך לבטל רשותיה לכל אחד ואיהו לא אסר אחבריה:
איידי דתנא רישא — אחד שלא עירב נותן רשותו לאחד שעירב תנא הך סיפא דאיפכא לא ולעולם רישא בדהוה ומית וסיפא בדאיתנהו:
הא תו למה לי — פשיטא דאסרי אהדדי:
הכי גרסינן כיון דבעידנא דבטיל להו הנך כו' — ולעיל פרישנא לה:
קני על מנת להקנות — ממשנה יתירה נפקא לן דאי לאו הכי לא איצטריך למיתנייה ולעיל פרישנא לה:
יורש — ששכח אביו ולא עירב ומת בשבת ולא ביטל רשותו מהו שיבטל היורש:
