אנשי מרפסת — דיורי עליות הרבה פתוחין לה:
ולא עירבו — בני חצר עם בני מרפסת אבל עירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן ובני מרפסת אין אוסרים על בני חצר אע"פ שיורדין לה בסולם ודריסת רגלם עליה לרה"ר דאמרינן לעיל בפ' כיצד מעברין (עירובין דף נט:) סולם תורת פתח עליו ותורת מחיצה עליו והכל להקל והכא אמרינן תורת מחיצה עליו:
כל שגבוה י' טפחים — כגון עמוד או תל:
למרפסת — מותר להשתמש בו ולחצר אסור דה"ל לזה בפתח ולזה בזריקה ובסמוכה למרפסת בתוך ד' עסקינן וכדמוקמי לה בפירקין דלעיל (עירובין דף פד.):
פחות מכאן לחצר — כלומר: אף לחצר ושניהן אסורים בו והכי אוקמינן התם:
בד"א — דמחלקין רשות חצר ומרפסת דלא מישתרו בהדי הדדי:
בזמן שהיו אלו של רבים כו' — שדיורין הרבה בחצר ודיורין הרבה במרפסת:
ועירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן — דהשתא מפקי בני חצר מאני דבתים לחצירן ובני עליות מאני דעלייה למרפסת ואי שרית ליה כלים ששבתו בחצר לטלטל במרפסת אתי לטלטל בה נמי כלי הבית:
או שהיו של יחידים — שאין בחצר אלא בית אחד ואין במרפסת אלא עלייה אחת:
שאינן צריכין לערב — לעצמן והשתא שכיחי מאני דבית בחצר ומאני דעלייה במרפסת דליכא דליסר עלייהו הלכך גזרו בהו רבנן דלא לישתרו בהדי הדדי גזרה משום מאני דבתים:
ושכחו ולא עירבו — לעצמן דלא שכיחי מאני דבתים בחצר ומאני דעלייה במרפסת:
כולן רשות אחת הן — לכלים ששבתו בתוכם מאן שמעת ליה האי סברא ר"ש וקאמר עירבו לא:
רבנן היא — דמודו בגגין וחצירות דרשות אחת הן ואינהו ודאי לא שרו היכא דעירבו דגזרי כדאמרינן בפרק מי שהוציאוהו (לעיל עירובין מט.) גבי ג' חצירות הפתוחות זו לזו דפליגי אדר"ש ואמרו שלשתן אסורין דגזרי דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים דחיצונה שבאמצעית לחיצונה חברתה אבל ר"ש לא גזר:
דלא קתני — גג וחצר ואכסדרה ומרפסת וקרפף ומבוי דאי ר"ש כולהו חדא רשותא נינהו:
אסור להוציא מן החצר למבוי — כרבנן דאסר במבוי כקרפף:
במבוי אסור — ולקמן מפרש קס"ד השתא דאפילו כלים ששבתו בתוכו אסור לטלטולי ביה דכרמלית משוי ליה כל זמן שלא נשתתפו בו:
ור"ש מתיר — אף להוציא כלי חצר למבוי:
כל זמן שהן של רבים — קס"ד דה"ק הואיל ובכולן יש דיורין הרבה ושכחו ולא עירבו לעצמן כיון דהשתא לא שכיחי כלי הבתים בחצירות כולן מותרים זה עם זה:
לא עירבו חצירות בהדדי — וכל חצר עירבה לעצמה והאי כל זמן שהן של רבים דאמר לאו טעמא להיתרא הוא אלא רבותא הוא ואע"ג דלא עירבו חצירות בהדדי וכל חצר עירבה לעצמה וכל חדא אית בה דיורין טובא ומפקי מאני דבתים לחצר ואיכא למיגזר דאיידי דאוושי דיורין ולא מיזדהרי שפיר ומפקי מאני דבתים לחצר האחרת אפ"ה לא גזר:
והא לא עירבו — לגמרי משמע:
מאי לא עירבו — דמשמע לגמרי אשיתוף דמבוי קאי ובעירוב דחצירות לא איירי מידי דלא איכפת ליה בהו בין עירבה כל אחת לעצמה בין לא עירבו קאמר דמותרים במבוי בלא שיתוף:
ואמרי לה רבנן לא — בגג וחצר ואכסדרה ומרפסת מודינן לך אבל בקרפף ובמבוי לא הא דר' זירא בפרק ר"א דמילה (שבת קל:):
אימא ולמבוי אסור — להוציא כלי החצר:
היינו רישא — הא תנא ליה אסור להכניס ולהוציא מן החצר למבוי:
מהו דתימא — הא דתנא רישא אסור בעירבו לעצמן קאסרי רבנן ומשום כלי בתים והאי דקתני לא עירבו לא נשתתפו הוא:
אבל לא עירבו לעצמן אימא מודו — אשמעינן משנה יתירה דעל כרחך חדא לעירבו וחדא ללא עירבו ואפילו הכי אסור:
