בוני התלמוד

    מסכת עירובין דף נ״ג עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ירשיעלא היה זוכה להורות כהלכה:

    על אותו עוןעון דנוב עיר הכהנים:

    אתה ובניך עמישמואל קאמר לשאול כשהעלהו על ידי בעלת אוב:

    אכוזו תנן או עכוזובבכורות (דף מ.) גבי מומין תנן שאין לו אלא ביצה אחת הרי זה מום רבי עקיבא אומר מושיבין אותו על עכוזו וממעך אם יש ביצה אחרת סופה לצאת אכוזו עגבותיו וכן עכוזו:

    ידעיהיו יודעין:

    כתרדין על אדמהירקרקת היתה כצבע ירק הארץ:

    אמר למאןמדבר בשפה רפה ולא פירש האות ואינו ניכר אם עמר אם חמר אם אימר:

    עמר למילבשלעשות בגדים:

    אימר לאיתכסאהשה לשחוט:

    תא דאוכליך חלבאהיתה רוצה לומר בואי ואוכליך חלב ואינה מפרשת לחתוך תיבות זו מזו ולהשמיע כל תיבה ותיבה ומצטרפות שתי תיבות כאחת [ומגמגמת התיבות ואומרת תאכליך לביא] ואומרת נמי שלוכתי בכ"ף והיתה רוצה לומר שלובתי בב' כמו משולבות כלומר חברתי:

    תוכליך לביאקללה משמע שתאכלך לביא:

    מרי כיריורוצה לומר קירי והוא אדון ואמרה כירי והוא עבד:

    תפלא הות לירוצה לומר טבלא הות לי ואמרה תפלא והיא קורה:

    וגנבוך מיןרוצה לומר גנבוה ממני ואמרה גנבוך מין דמשמע שגנבו את הדיין:

    וכדו הות דכי שדרו לך עילויה לא מטיין כרעיך אארעאגדולה היתה כ"כ שאם מותחין אותך עליה לא היו רגליך נוגעות בארץ והרי שטויות הרבה וכדו משמע עכשיו ובעיא לומר וכדן הות ועוד שהיתה מזכרת תלייה בדיין ואומרת אם תולין אותך עליה כו':

    עלתשם כלי שדולין בו יין מן החבית וממלאין הכוסות:

    נקפת בכדמנקפת בחבית כלומר כבר כלה היין נוגע בתחתית החבית:

    ידאון נישריא לקיניהוןילכו תלמידים לבתיהם כלומר יפסקו סעודתן [שאין עוד יין]:

    (או) יעדי בתר חברתה מינהנסיר מגופת חבית האחרת ונמזוג עוד:

    ותתקפי עלת בכדתהא צפה עלת בכד בריוח:

    כאילפא בימאכאניה הצפה בים תתקפי כמו אקפו ידייכו בחגיגה (דף טז:) וכמו קפא תהומא דסוכה (דף נג.) צף התהום ועלה:

    בלשון חכמהשלא יבינו האחרים:

    שור משפטתרדין תור דין שור תור משפט דין:

    בטור מסכןהר דל חרדל:

    משייל באושפיזאשואל עוברי דרכים בענין אושפזיכני:

    גבר פום דין חיאוש פי זו חי אוש כמו איש פום כמו פי דין כמו זה:

    מה זו טובה ישכלומר כמה טוב לו:

    אתריגו לפחמין ארקיעו לזהביןהבעירו את הפחמין להיות אדומין כאתרוג שישטחו גחלים הלוחשות על פי הכירה להתחמם כנגדן:

    ארקיעושטחו כמו רקיע:

    לזהביןגחלים לוחשות אדומות כזהב:

    מגידי בעלטהתרנגולין המודיעין עונות הלילה:

    בהןעל הפחמין:

    הצפיננוהראנו לשון צופיה הליכות ביתה (משלי לא):

    צפוןהוה מתחבא דלא היו יודעים התלמידים להיכן היה והיו שואלים ממנו:

    עלץ בנערה אהרונית אחרונית עירנית והנעירתושמח הלילה בנערה אהרונית ועכשיו הוא ישן:

    עירניתבעלת חן וחריפה כאדם ער והנעירתו לא היה יכול לישון:

    אמרי לה אשהאהרונית בת כהן אחרונית מתה אשתו ראשונה וזו אחרונה:

    מסכתאאהרונית מסדר קדשים עבודת אהרן אחרונית סיים אחרת והתחיל בזו עירנית עמוקה וחמורה ומעוררת לומדיה:

    נתיעץ במכתירנטל רשות מנשיא מכתיר ע"ש שנותן רשות לסמוך ולקרותו רבי ומאז והלאה הוא כשר להיות מוכתר ליקרא רבי מומחה לרבים ואם טעה לא ישלם:

    והנגיבוהדרים הלך לו לדרום:

    למפיבושתלפני זקני דרום שהן חכמים מאד ע"ש שהיה מפיבשת אדם גדול קרי להו הכי:

    לא נצחני אדםבדברים:

    הקדיחתושרפתו כמו כי אש קדחה (דברים ל״ב:כ״ב) כלומר נתנה בו מלח יותר מדאי:

    אין משיירין פאה באילפסכשהשמש מערה מן האילפס לתוך הקערה אין דרך להניח באילפס כלום לצורכו אבל כל אחד מניח פאה בקערה ומחזירה לשמש והוא מאכל שמש:

    פרשת דרכיםדרך פורש לכאן ולכאן:

    ארוכהשמאריך הדרך:

    וקצרהשמוציא מבוי העיר פנוי ליכנס:

    עירובין 53 עמוד ב

    1ירשיע.

    2ואמר ר' יוחנן: מניין שמחל לו הקב"ה על אותו עון שנאמר: ״(שמואל א כח״, יט) ״מחר אתה ובניך עמי״. עמי במחיצתי.

    3א"ר אבא: אי איכא דמשאיל להו לבני יהודה דדייקי לשני מאברין תנן או מעברין תנן, אכוזו תנן או עכוזו תנן, ידעי.

    4שאילינהו ואמרי ליה: איכא דתני מאברין, ואיכא דתני מעברין. איכא דתני אכוזו ואיכא דתני עכוזו.

    5בני יהודה דייקי לישנא מאי היא? דההוא בר יהודה דאמר להו: טלית יש לי למכור. אמרו ליה: מאי גוון טליתך? אמר להו: כתרדין עלי אדמה.

    6בני גליל דלא דייקי לישנא מאי היא? (דתניא) דההוא בר גלילא [דהוה קאזיל] ואמר להו: ״אמר למאן, אמר למאן״ אמרו ליה: גלילאה שוטה, חמר למירכב או חמר למישתי? עמר למילבש או אימר לאיתכסאה?

    7ההיא איתתא דבעיא למימר לחברתה: ״תאי דאוכליך חלבא״, אמרה לה: ״שלוכתי, תוכליך לביא״.

    8ההיא אתתא דאתיא לקמיה דדיינא, אמרה ליה: ״מרי כירי, תפלא הוית לי וגנבוך מין. וכדו הוות, דכד שדרו לך עילויה לא מטי כרעיך אארעא״.

    9אמהתא דבי רבי כי הוה משתעיא בלשון חכמה, אמרה הכי: עלת נקפת בכד, ידאון נישריא לקיניהון.

    10וכד הוה בעי דליתבון, הוה אמרה להו: יעדי בתר חברתה מינה, ותתקפי עלת בכד, כאילפא דאזלא בימא.

    11רבי יוסי בר אסיין כי הוה משתעי בלשון חכמה, אמר: עשו לי שור במשפט בטור מסכן.

    12וכד הוה שאיל באושפיזא, אמר הכי: גבר פום דין חי, מה זו טובה יש?

    13רבי אבהו כי הוה משתעי בלשון חכמה, הוה אמר הכי: אתריגו לפחמין, ארקיעו לזהבין, ועשו לי שני מגידי בעלטה. איכא דאמרי: ויעשו לי בהן שני מגידי בעלטה.

    14אמרו ליה רבנן לרבי אבהו: הצפיננו היכן רבי אלעאי צפון. אמר להן: עלץ בנערה אהרונית אחרונית עירנית והנעירתו.

    15אמרי לה אשה.

    16ואמרי לה מסכתא.

    17אמרי ליה לרבי אלעאי: הצפיננו הכין רבי אבהו [צפון]. אמר להן: נתייעץ במכתיר והנגיב למפיבשת.

    18אמר רבי יהושע בן חנניה: מימי לא נצחני אדם חוץ מאשה תינוק ותינוקת. אשה מאי היא? פעם אחת נתארחתי אצל אכסניא אחת, עשתה לי פולין ביום ראשון אכלתים ולא שיירתי מהן כלום. שנייה, ולא שיירתי מהן כלום. ביום שלישי הקדיחתן במלח, כיון שטעמתי משכתי ידי מהן.

    19אמרה לי: רבי, מפני מה אינך סועד? אמרתי לה: כבר סעדתי מבעוד יום. אמרה לי: היה לך למשוך ידיך מן הפת!

    20אמרה לי: רבי, שמא לא הנחת פאה בראשונים? ולא כך אמרו חכמים: אין משיירין פאה באילפס אבל משיירין פאה בקערה.

    21תינוקת מאי היא? פעם אחת הייתי מהלך בדרך, והיתה דרך עוברת בשדה, והייתי מהלך בה. אמרה לי תינוקת אחת: רבי, לא שדה היא זו? אמרתי לה: לא, דרך כבושה היא. אמרה לי: ליסטים כמותך כבשוה.

    22תינוק מאי היא? פעם אחת הייתי מהלך בדרך, וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים. ואמרתי לו: באיזה דרך נלך לעיר? אמר לי: זו קצרה וארוכה, וזו ארוכה וקצרה. והלכתי בקצרה וארוכה, כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין.

    23חזרתי לאחורי. אמרתי לו: בני, הלא אמרת לי קצרה? אמר לי: ולא אמרתי לך ארוכה? נשקתיו על ראשו, ואמרתי לו: אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים אתם, מגדולכם ועד קטנכם.

    24רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא, אשכחה לברוריה אמר לה: באיזו דרך נלך ללוד? אמרה ליה: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים: אל תרבה שיחה עם האשה?! היה לך לומר: ״באיזה ללוד״.

    25ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה קא גריס בלחישה.

    תוספות

    עלת נקפת בכדכלי שדולין בו יין מן הכד והא דאמר בפרק כל כתבי (שבת דף קיט.) גבי רב יוסף מוקר שבי ובפרק יש נוחלין (ב"ב דף קלג:) גבי יוסף בן יועזר זבני בתליסר עיליתא דדינרי מפרש ר"ת דעיליתא הוא כלי כמו עלת דהכא ולא כמו שפי' בקונט' שם עליות וגוזמא קאמר:

    גבר פום דין חיפי' רבינו חננאל אושפיזכנא תרגום איש גבר ופי פום זה דין נא חי אל תאכלו ממנו נא מתרגמינן כד חי (שמות י״ב:ט׳):

    משיירין פיאה בקערה ואין משיירין פיאה באילפסבפרק בן עזאי קתני משיירין פיאה במעשה קדירה ואין משיירין פיאה במעשה אילפס פירוש במעשה קדירה נראה כרעבתן אם אינו משייר אבל במעשה אילפס אינו נראה כרעבתן אם אינו משייר:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רב נסים גאון

    כיצד מעבריןאכוזו תנן או עכוזו תנן מחוי כלפי מה ששנינו בבכורות בפר אלו מומין ר' עקיבה אומ' מושיבין אותו על עכוזו:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת עירובין דף נ״ג עמוד ב׳

    מסכת עירובין דף נ״ג עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 25 קטעים ממוספרים, כ־513 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ירשיע לא היה זוכה להורות כהלכה:

    על אותו עון עון דנוב עיר הכהנים:

    אתה ובניך עמי שמואל קאמר לשאול כשהעלהו על ידי בעלת אוב:

    אכוזו תנן או עכוזו בבכורות (דף מ.) גבי מומין תנן שאין לו אלא ביצה אחת הרי זה מום רבי עקיבא אומר מושיבין אותו על עכוזו וממעך אם יש ביצה אחרת סופה לצאת אכוזו עגבותיו וכן עכוזו:

    ידעי היו יודעין:

    כתרדין על אדמה ירקרקת היתה כצבע ירק הארץ:

    אמר למאן מדבר בשפה רפה ולא פירש האות ואינו ניכר אם עמר אם חמר אם אימר:

    עמר למילבש לעשות בגדים:

    ועוד 39 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Eruvin 53b · Sefaria

    תוספות

    עלת נקפת בכד כלי שדולין בו יין מן הכד והא דאמר בפרק כל כתבי (שבת דף קיט.) גבי רב יוסף מוקר שבי ובפרק יש נוחלין (ב"ב דף קלג:) גבי יוסף בן יועזר זבני בתליסר עיליתא דדינרי מפרש ר"ת דעיליתא הוא כלי כמו עלת דהכא ולא כמו שפי' בקונט' שם עליות וגוזמא קאמר:

    גבר פום דין חי פי' רבינו חננאל אושפיזכנא תרגום איש גבר ופי פום זה דין נא חי אל תאכלו ממנו נא מתרגמינן כד חי (שמות י״ב:ט׳):

    משיירין פיאה בקערה ואין משיירין פיאה באילפס בפרק בן עזאי קתני משיירין פיאה במעשה קדירה ואין משיירין פיאה במעשה אילפס פירוש במעשה קדירה נראה כרעבתן אם אינו משייר אבל במעשה אילפס אינו נראה כרעבתן אם אינו משייר:

    Tosafot on Eruvin 53b · Sefaria

    רב נסים גאון

    כיצד מעברין אכוזו תנן או עכוזו תנן מחוי כלפי מה ששנינו בבכורות בפר אלו מומין ר' עקיבה אומ' מושיבין אותו על עכוזו:

    Rav Nissim Gaon on Eruvin 53b · Sefaria

    רבנו חננאל

    פי' (עבו זו) [עכוזו] בית היריכים בית העגבות מקום החלחולת והוא משנה בבכורות פ"ג [החלחולת] גוואן כוליתן של מין צבע כולית זו כתרדין עלי אדמה פי' דמות כרתן.

    אמר למאן אמר למן כו' א"ל שוטה פרש דבריך לומר [חמר] למרכב או חמר יין או עמר למלבוש כלומר היתה לשונם ערלה: ההיא דהות בעיא למימר לחברתה שכינתיתא אי ספי לך חלבא וא' לה שלוכתיתא איספי לך לבא ואיתתא אחריתא אמרה לדיין מרי כירא תפלה הות לי וגנבוך. אני וברי הואי כד הוה שדרו לך עליה ולא מטו כרעיך אארעא. פי' אדוני קורה היתה לי וגנבוה ממני והיתה קומתה כמו קומתך. ואלו היו מרבצין אותך עליה לא היו מגיעין רגליך לארץ.

    פי' עלת נקפת בכד כלומר [כלי] שמוציאין בו היין נגע בתחתית החבית ולא נשאר יין בחבית יבעון נשרייא לקיניהון אתערו בתר חברתא מינה. פי' ילכו התלמידים לאהליהם או תוסר מגופת החבית אחרת וישארו במשתה היין. פעמים היה משיב להם יבעון נשרייא לקיניהון כלומר ילכו לבתיהן. ופעמים היה אומר להם תוסר מגופת חבית אחרת ותשוט (הובא) בחבית כספינה בלב ים.

    שור משפט תרגום שור תור ותרגום משפט דין נמצא שור משפט תרגומו תור דין. חרדל תרגומו (סוד) [טור] מסכן. נמצא הלשון תרדין בחרדל. גבר דין. חי פירושו אושפזיכנא [תרגום] איש גבר (תרגום) פי פום. תרגום זה דין. תרגום אל תאכלו ממנו נא (חי מה) [כד חי] טיבו יש כפשוטו. התריגו (לפני חמין) [לפחמין]. ארקיעו לרהבין פי' הטריגו. (הכי פחמין). [לפחמין] שיברו אותן מלשון טטרוגי מטטרגי להו הרקיע לזהבין. פי' אותן להיות לוחשות כמראה הזהב.

    ועשו לי בהן ב' עופות והם (שבו) נקראו כך שהן מגידין בעלטה העיתות איזה עת מן הלילה היא:

    הצפינני היכן ר' אילעאי צפון פי' הראני מלשון צופה היכן ר' אלעא טמון. עלץ בנערה אהרונית עירונית אחרונית. יש שאומר (שרוח) [שמח] שנשא אשה כהנת מזרע אהרן והיא מבנות הכפרים כדגרסינן בתלמוד [בפרק] המביא ביו"ט [דף לב] מאי הרניות. אמר רב יהודה עירניות. אמר אביי צעי חקלייתא. אחרונית והיא אשתו אחרונה שכבר נשא ראשונה וזו אחרונה ויש אומרים שמח ששנא מסכתא מתורת כהנים כגון שחיטת קדשים וכיוצא בה עירוניות כלומר משנה חיצונה. אחרוניות שגורה באחרית ימיו:

    נתייעץ במכתיר נשא עצה מראש ישיבה והנגיב והלך לארץ הנגב אצל חכמי דרום.

    משיירין פיאה באילפס ואין משיירין פאה בקערה פשוטה היא:

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 53b · Sefaria

    בן יהוידע

    אָמְרוּ לֵיהּ מַאי גַּוָּן טַלִּיתָךְ? אָמַר לְהוּ: כִּתְרָדִין עֲלֵי אֲדָמָה. כתב הרב פ"מ ז"ל להיות דעסקיהם הכל ביראת ה' היו רומזים עניני מוסר גם בדברים שמרבים לצרכם עיין שם. ונראה לי בס"ד דידוע כל פניות זרות וגשמיות לא מטוהרות נמשכים מיסוד העפר, והאדם צריך להתגבר לסלק עצמו מיסוד העפר כדי שלא יהיה במצות שלו תערובת פניה זרה אשר איננה טהורה, ולכן כששואלין על גַּוָּן טַלִּיתוֹ הרומז על חלוקא דרבנן הנעשה מתורה ומצות משיב כִּתְרָדִין עֲלֵי אֲדָמָה, רצונו לומר מסולק מיסוד העפר שהוא האדמה וגובר עליו שאז הוא נקי מן פניה זרה. ואמר כִּתְרָדִין, כי תְרָדִין הוא אותיות ' דָּת נֵרִי ' רמז לתורה שנקראת דת דכתיב (דברים לג, ב) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ, ורמז למצוה שנקראת נר דכתיב (משלי ו, כג) כִּי נֵר מִצְוָה.

    מִנַּיִן שֶׁמָּחַל לוֹ (לְשָׁאוּל) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אוֹתוֹ עָוֹן? וְכוּ' פירש רש"י ז"ל 'עון דנוב עיר הכהנים' ולפי דבריו קשה מה שייכות יש להאי מימרא דרבי יוחנן הכא? ונראה לי בס"ד כיון דאמר 'שָׁאוּל לָא גָּלִי מַסֶּכְתָּא' ולהכי כתיב ביה (שמואל א' יד, מז) 'וּבְכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ' אפשר שיחשוב אדם שטעה בהוראה למעשה שהתיר את האסור! לכך הביא מימרא זו דקאמר שֶׁמָּחַל לוֹ עַל אוֹתוֹ עָוֹן ממה שמצינו שאמר לו שמואל הנביא ע"ה עמי במחיצתי, וכיון דזכה לישב במחיצה של שמואל הנביא ע"ה, ודאי לא יצא תקלה מידו בהוראה של טעות לענין מעשה, כי שמואל הנביא ע"ה היה שופט אמיתי שלא טעה בהוראה. מיהו נראה לי יותר ד'אוֹתוֹ עָוֹן' קאי על ענין מלחמת עמלק, שלא הרג הכל מפני שדן קל וחומר וטעה בו. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא כב:) על הפסוק (שמואל א' טו, ה) 'וַיָּרֶב בַּנָּחַל' והיינו דכתיב: וּבְכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ, דלכך טעה בקל וחומר זה.

    אָמְרוּ לֵיהּ גְּלִילָאָה שׁוֹטֶה, 'חֲמַר' לְמִרְכַּב? אוֹ 'חֲמַר' לְמִשְׁתֵּי? וְכוּ'. נמצא במילה אחת שהוציא מפיו נסתפקו בה בארבעה דברים. ובזה יובן (קהלת י, יד) 'וְהַסָּכָל יַרְבֶּה דְבָרִים' ולהכי קרי ליה גְּלִילָאָה שׁוֹטֶה שהוא סָּכָל.

    אַמְהָתָא דְּבֵי רַבִּי, כִּי הֲוָה מִשְׁתַּעיִין בִּלְשׁוֹן חָכְמָה כן הגרסא בעין יעקב. ונראה לי דהשפחות ההם מפני שהיו חכמניות ביותר היה מוסר רבי הנהגת הבית בידם, אך ודאי היתה אחת גדולה ביותר שהיא נשיאה על כולם, והאמה הקטנה בעת שתראה שהיין נשלם מן החבית שואלת מהאשה הגדולה הנשיאה מה לעשות, ואומרת אם יִדְאוּן נִשְׁרַיָּא לְקִינֵיהוֹן, או יַעְדִּי בָּתַר חֲבֶרְתָּהּ מִינָהּ, ואז אותה האמת הנשיאה אם רצונה דליתבון הות אמרה יַעְדִּי בָּתַר חֲבֶרְתָּהּ מִינָהּ, ואם רצונה דלזלון אמרה יִדְאוּן נִשְׁרַיָּא לְקִינֵיהוֹן ואז הם שומעים קולה ועושים כחפצה ורצונה. ודע כי רבינו הקדוש שהיה נשיא היו חכמים רבים אוכלים בביתו בכל יום, והוא לא היה יושב עמהם בעת אכילה דהוא היה מסגף עצמו ואוכל דבר מועט לבדו, ועל שלחנו לפני האורחים יביאו מינים רבים של מאכל כְּיַד ה' הַטּוֹבָה עָלָיו. ונודע דעל אמהותיו אמר רבינו האר"י ז"ל שהיו מאותם שאמרו רבותינו ז"ל (מכילתא דשירה ג, ד"ה זה אלי) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא ע"ה.

    עַלַת נָקַפְתְּ בְּכַד, יִדְאוּן נִשְׁרַיָּא לְקִינֵיהוֹן נראה לי בס"ד על דרך הרמז 'עַלַת' אותיות 'תלע' בסוד (במדבר כח, ו) עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי, שהוא רמז לתולע הקדוש המתגלה בכל בקר להכניע את התולע הטמא שבסטרא אחרא וכנזכר בשער הכונות, וז"ש עַלַת רמז לתלע שבקדושה נָקַפְתְּ לשון ניקוף בְּכַ " ד זיני דמסאבותא, ועל ידי זה יִדְאוּן נִשְׁרַיָּא אלו ישראל לְקִינֵיהוֹן עיר האלקים, ואומרם יַעְדִּי בָּתַר חֲבֶרְתָּהּ עיקר הגרסא היא באות כ"ף דהכסוי של החבית הוא כמו כתר להחבית.

    עֲשׂוּ לִי שׁוֹר מִשְׁפָּט, בְּטוּר מִסְכֵּן נראה לי בס"ד כשהיה מדבר בצורך הגשמיות הוה משתעי בלשון חכמה להלביש בדבריו דברים נסתרים, והיינו שׁוֹר רמז ליסוד הנקרא שׁוֹר בסוד יוסף שקרוי שׁוֹר, וּמִשְׁפָּט רמז לתפארת הנקרא מִשְׁפָּט, וחיבורם יהיה על ידי עסק התורה ומעשים טובים, וְטוּר מִסְכֵּן רמז לסוד המלכות כנודע. והכי קאמר שׁוֹר מִשְׁפָּט, רצונו לומר יסוד דתפארת תקנו אותו בְּטוּר מִסְכֵּן סוד המלכות שנקראת דלה שישפיע בה. וגם אם הדברים לפי פשוטן בלבד הוצרך לדבר בלשון חכמה כדי שלא יבינו השומעין איך היא אכילתו בביתו, ויעשה בזה רמאות וכהך עובדא דכידור, וכן בענין האושפיזא מדבר בלשון נסתר כדי שלא יבינו השומעין וקופצים עליו, וכמו שנאמר (משלי כז, יד) מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ. ונראה לי בס"ד כַד הֲוָה שָׁאִיל בְּאוּשְׁפִּיזָא, רצונו לומר שואל דבר שהוא צרכי עולם הזה הנקרא 'אוּשְׁפִּיזָא' הוה אמר גְּבַר פּוּם דִּין חַי, רצונו לומר עסק ועמל ויגיעה של האדם בעולם הזה הוא בעבור פיו, וכמו שנאמר (קהלת ו, ז) 'כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ' ודא עקא שלא תעמוד בו ההנאה אלא לשעה קלה, ולזה אמר גְּבַר פּוּם דִּין חַי, כלומר שואל צרכי עולם הזה שהם צרכי הפה אם הם עומדים בטוב והוא מוסר דק ללבבות המשכילים.

    רַבִּי אַבָּהוּ, כִּי הֲוָה מִשְׁתָּעִי בִּלְשׁוֹן חָכְמָה הא דהוצרך לדבר דבריו אלו בלשון חכמה ולא היה אומר בפירוש להביא? נראה לי בס"ד שהיו תלמידים לפניו ואם היה אומר שיבערו הפחמין כדי להתחמם בהם היו קופצים ועושים לו הם בעצמם, אך הוא לא היה רוצה שיהיה להם ביטול תורה, לכך מדבר בלשון רמז שלא יבינו התלמידים ורק אנשי ביתו שהם מלומדים בכך יבינו וישמשו אותו כרצונו.

    אַתְרִיגוּ לְפֶחָמִין, אַרְקִיעוּ לִזְהָבִין נראה לי בס"ד שהיה רומז לפי דרכו דברים יקרים ומוסר השכל, אַתְרִיגוּ לשון הידור, כי תרגום של הדר אתרוג, וּפֶחָמִין רמז לשחור שבעינים שבו חוש הריאות, רצונו לומר תהדרו את מקום השחור שבעינים אשר מתוכו תהיה הראיה, שלא תראו בו מראה רע אלא מראה טוב, וכמו שנאמר (שיר השירים ה, יב) 'שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב עֵינָיו כְּיוֹנִים עַל אֲפִיקֵי מָיִם'. אַרְקִיעוּ לִזְהָבִין על דרך מה שאמר מונבז המלך כשחילק אוצרותיו לצדקה, אני גנזתי למעלה ואבותי גנזו למטה (בבא בתרא יא.) דהנותן צדקה יהיה אוצרו ברקיע. וזהו שאמר הזהובין שלכם תניחו אותם ברקיע על ידי שתחלקום לצדקה ודבר מצוה. גם אַרְקִיעוּ לשון תגבורת, כמו 'מאן ספין ומאן רקיע' (במועד קטן כח.) וגם הוא לשון התרוממות כמו תַּרְקִיעַ עִמּוֹ לִשְׁחָקִים (באיוב לז, יח) ושני משמעות אלו ישנם בזהובין שנותן האדם לצדקה וד"מ. ואמר עוד וַעֲשׂוּ לִי שְׁנֵי מַגִּידֵי בַּעֲלָטָה רמז לשתי כליות היועצות שיש באדם שדרכם להיות א' לטובה וא' לרעה, והצדיק עושה את שניהם לטובה, והם עומדים במחשך הגוף לפנים. גם שְׁנֵי מַגִּידֵי הם קול ודיבור בעלמא בעולם הזה שדומה ללילה.

    ועוד 6 קטעי פירוש על דף זה.

    Ben Yehoyada on Eruvin 53b · Sefaria · CC0

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת עירובין, דף נ״ג, עמוד ב׳, בהיקף של כ־513 מילים ב־25 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 25 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 11 מילים

      נפתחת ב״ירשיע״.…״

    2. קטע 221 מילים

      נפתחת ב״ואמר ר' יוחנן: מניין שמחל לו הקב"ה…״

      חכמים: שמואל.

    3. קטע 321 מילים

      נפתחת ב״א"ר אבא: אי איכא דמשאיל להו לבני…״

      חכמים: אבא.

    4. קטע 415 מילים

      נפתחת ב״שאילינהו ואמרי ליה: איכא דתני מאברין, ואיכא…״

    5. קטע 525 מילים

      נפתחת ב״בני יהודה דייקי לישנא מאי היא? דההוא…״

    6. קטע 633 מילים

      נפתחת ב״בני גליל דלא דייקי לישנא מאי היא?…״

    7. קטע 713 מילים

      נפתחת ב״ההיא איתתא דבעיא למימר לחברתה: ״תאי דאוכליך…״

    8. קטע 824 מילים

      נפתחת ב״ההיא אתתא דאתיא לקמיה דדיינא, אמרה ליה:…״

    9. קטע 916 מילים

      נפתחת ב״אמהתא דבי רבי כי הוה משתעיא בלשון…״

      חכמים: רבי כי.

    10. קטע 1017 מילים

      נפתחת ב״וכד הוה בעי דליתבון, הוה אמרה להו:…״

    11. קטע 1116 מילים

      נפתחת ב״רבי יוסי בר אסיין כי הוה משתעי…״

      חכמים: רבי יוסי בר אסיין.

    12. קטע 1214 מילים

      נפתחת ב״וכד הוה שאיל באושפיזא, אמר הכי: גבר…״

    13. קטע 1327 מילים

      נפתחת ב״רבי אבהו כי הוה משתעי בלשון חכמה,…״

      חכמים: רבי אבהו.

    14. קטע 1418 מילים

      נפתחת ב״אמרו ליה רבנן לרבי אבהו: הצפיננו היכן…״

      חכמים: רבי אבהו, רבי אלעאי.

    15. קטע 153 מילים

      נפתחת ב״אמרי לה אשה.…״

    16. קטע 163 מילים

      נפתחת ב״ואמרי לה מסכתא.…״

    17. קטע 1715 מילים

      נפתחת ב״אמרי ליה לרבי אלעאי: הצפיננו הכין רבי…״

      חכמים: רבי אלעאי, רבי אבהו.

    18. קטע 1846 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי יהושע בן חנניה: מימי לא…״

      חכמים: רבי יהושע.

    19. קטע 1921 מילים

      נפתחת ב״אמרה לי: רבי, מפני מה אינך סועד?…״

    20. קטע 2020 מילים

      נפתחת ב״אמרה לי: רבי, שמא לא הנחת פאה…״

    21. קטע 2135 מילים

      נפתחת ב״תינוקת מאי היא? פעם אחת הייתי מהלך…״

    22. קטע 2239 מילים

      נפתחת ב״תינוק מאי היא? פעם אחת הייתי מהלך…״

    23. קטע 2329 מילים

      נפתחת ב״חזרתי לאחורי. אמרתי לו: בני, הלא אמרת…״

    24. קטע 2433 מילים

      נפתחת ב״רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא,…״

      חכמים: רבי יוסי, רבה.

    25. קטע 258 מילים

      נפתחת ב״ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה קא גריס…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: עירובין דף נ״ג ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026