שלש חצירות — לקמן בכיצד מעברין (עירובין דף נט.) וקאמר ר' יהודה עיר של רבים ונעשית של יחיד שנתמעטו אוכלוסיה מעבור ברחובותיה ששים ריבוא ולא דמיא השתא לדגלי מדבר אין מערבין את כולה יחד אלא אם שייר חוצה לה נ' דיורין שלא יערבו עמה למיהוי היכר לעיר של רבים דלא ליערבו כולה אלא מבואות מבואות ר"ש אומר דיו לשייר ג' חצירות של ב' ב' בעלי בתים:
אוסר על בני חצירות — שלא יוציאו מבתיהן לחצר מפני שיש לו רשות בחצר ואע"פ שאינו בעיר אוסר עליהן אם לא עירב קודם שהלך:
רבי יהודה אומר אינו אוסר — הואיל ואינו בעיר:
נכרי אוסר — אף על פי שאינו בעיר שהרי יכול לבא ואין זה היסח מן הלב אבל ישראל משהלך מכאן ולא בא מערב שבת הסיח לביתו מלבו כל השבת שהרי לא יבא הלכך כמאן דלית ליה להך דירה בעלים דמי:
לשבות אצל בתו — מאמש אפילו באותה העיר:
רבי יהודה פליג עליה — דאמר בעיר אחרת אינו אוסר הא באותה העיר אוסר ורבי יוסי נמי פליג עליה אלא חד מינייהו נקט:
זהו שאמרו — בפירקין היא (דף מט:):
אנו אין לנו — שיכול לקנות שביתה ברגליו בלא עירוב פת אלא עני כלומר מי שהוא בדרך ואין עמו פת:
אחד עשיר — היושב בביתו אם רצה לילך בעצמו ולהחשיך שם על התחום קונה לו שביתה:
שלא יצא — מפני הטורח ויערב ברגליו אלא התירו לשלוח עירוב בפת ע"י שלוחו:
ומתני ליה רב חייא בר אשי — למתני' לחייא בר רב קמיה דרב:
אחד עני ואחד עשיר — מילתיה דרבי יהודה:
למה ליה — למיפסק הלכה כרבי יהודה דר' מאיר פליג עליה הא כיילת לעיל להיכא דלא איתמר הלכה לא כמר ולא כמר עבדינן כרבי יהודה:
רב לית ליה להני כללי — ומשום דרב לית ליה קאמרת ליתנהו והא ר' יוחנן קאמר להו והלכה כר' יוחנן:
היבמה לא תחלוץ — בתוך ג' חדשים למיתת בעלה מפרש טעמא ביבמות שמא מעוברת היא וחליצת מעוברת אינה חליצה וא"ת תחלוץ בתוך ג' ותמתין עד לאחר ג' שאם תמצא מעוברת אינה צריכה חליצה אם תלד וולד של קיימא ואם לא תמצא מעוברת אינה צריכה חליצה אחרת ואם תלד וולד שאינו של קיימא תחלוץ פעם שניה שמא יהא וולד של קיימא ואינה חליצה לאוסרה לכהונה ונמצא מצריכה כרוז לכהונה וליצרכה דלמא איכא דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה וסבר שרו חלוצה לכהן:
ולא תתייבם — שמא מעוברת היא ונמצא בא על אשת אחיו שיש לה בנים והרי היא עליו בכרת אבל לאחר שלשה דניכר בה שאינה מעוברת או תחלוץ או תתייבם:
שאר כל הנשים כו' — שמא תלד בתוך תשעה למיתת בעלה ספק בן שבעה לאחרון ספק בן תשעה לראשון ובעינן הבחנה כדאמרינן ביבמות (דף מב.) שמא ייבם אשת אחיו מאמו ועוד יש איסורין הרבה:
ולא יתארסו — גזור רבנן אירוסין אטו נשואין:
אחת בתולות כו' — מפרש התם (שם:) אחת שנישאו לזה כשהן בתולות ואחת שנישאו לזה כשהן בעולות שנתאלמנה או נתגרשה מבעלה זה בין מן האירוסין בין מן הנשואין צריכות להמתין אחר הגט או אחר המיתה ג' חדשים:
אחת ארוסות — אף על גב דארוסה לא בת עיבורי היא גזור רבנן ארוסה אטו נשואה: דברי ר"מ לא גרסי' אלא סתמא היא:
יתארסו — מיד דהא לא מיעברא משני תוך ג' ואם תלד בתוך ט' ודאי דראשון הוא דאי מאחרון בן ששה הוא ולא חיי:
והארוסות — שנתאלמנו או שנתגרשו מן האירוסין ינשאו מיד דהא לא מיעברא מראשון:
חוץ מן הארוסה שביהודה — שהיו רגילין ליחד חתן וכלה קודם כניסתן לחופה כדאמרינן בכתובות (דף יב.):
גס בה — רגיל בה ומכירה ומרוצה לו:
כל הנשים יתארסו — אתנא קמא פליג דאסר אפי' ליארס ואדרבי יהודה פליג דשרי ארוסה לינשא:
חוץ מן האלמנה מפני האיבול — שאסורה ליארס כל ימי אבלה אבל גרושה תיארס מיד:
הלכה כר' יוסי — דמתיר ליארס מיד:
ואמרינן — מכלל דהך סתמא דתניא לעיל אחת ארוסות ואחת נשואות יחידאה היא:
והתניא — בניחותא:
רדופה לילך לבית אביה — תדירה לדור בבית אביה בעיר אחרת ואינה רגילה עם בעלה:
חולה — ואינה מקבלת טורח תשמיש:
עקרה — מחמת מזל שכבר נישאת לג' בני אדם ולא ילדה להן והוחזקה עקרה:
איילונית — ממעי אמה ויש לה סימנין שאין לה שערות ולא דדין ולשון איילונית דוכרניתא כאיל זה שאינו יולד:
ושאינה ראויה לילד — מחמת משקה סם:
דברי ר"מ — אלמא ר"מ הוא דגזר בההיא דפשיטא לן דאינה מעוברת וה"ה לארוסה:
ולמה ליה — לר' יוחנן למימר הלכה כר' יוסי דהא איהו גופיה כייל לעיל ר"מ ורבי יוסי הלכה כר' יוסי אלא ש"מ לא אמר ר' יוחנן להני כללי אלא הנך אמוראי אמרינהו מנפשייהו:
ומאי קושיא דלמא — אע"ג דכיילינהו ר' יוחנן איצטריך ליה למיפסק בהא משום דהוה רבי מאיר מחמיר ואמר שמואל הלכה כרבי מאיר בגזירותיו בכל מקום שהחמיר ואתא רבי יוחנן לאפוקי לדשמואל מיהא דבהא הלכה כרבי יוסי:
ליריד — שוק הנקבע ליום חג של גוים ולוקחין מהן בתים ושדות מפני שממעיטן אי נמי משום ישוב א"י:
בהמה ועבדים ושפחות — מפני שמכניסן לקדושה:
ומעלה — השטר:
בערכאות שלהן — לפני דייניהן לחתום ואע"פ שהוא חשיבות להן ואיכא למיחש דלמא אזלי ומודו אפ"ה שרי:
מפני שהוא כמציל מידם — שלא יחזור הגוי ויערער על המכירה:
בית הקברות ס"ד — הא עבר בלאו:
שאינו מוצא ללמוד — בארצו:
