לא ביטלו — לא בטיל ואין הטומאה בוקעת למעלה מן הגג שיש לה אהל לעצמה:
רבי יוסי היא — משום דאיירי בה רבי יוסי כדאמרינן לקמן נקיט לה:
תבן — מלאוהו תבן ויודעין אנו שאינו צריך לו מכל מקום לא ביטלו בפירוש:
הרי הוא כסתם עפר — כעפר שאין אנו יודעין אם עתיד לפנותו אי לא דסתמיה בטיל אלמא לר' יוסי עפר סתם בטיל סתם תבן שאין אנו יודעין אם יצטרך ליטלו לא בטיל:
עפר — ויודעין אנו שיפנהו דלאו סתמא הוא:
הרי הוא כסתם תבן — שאין אנו יודעין אם יפנהו אם לאו דסתמא לא בטיל:
הנח איסור שבת — כגון מתני' כיון דעפר אינו ניטל בשבת סתמיה בטיל:
אפילו ארנקי — כיס מלא מעות בטיל שם אבל תבן וקש ניטל למאכל בהמה:
למיטיימיה קאי — הלכך סתם עפר בטיל ליה ואפילו לרבנן:
בית למיטיימיה קאי — בתמיה:
לא שנו — דבעי נסר ד':
אלא שנתנו לרחבו — ארכו של דף לרוחב החריץ משפה לשפה כעין גשר:
אבל לארכו — שנתן לארכו של חריץ דף ד' אורך על גבי יתדות אצל שפתו סתם קצת רוחב החריץ ומיעטו מד':
אפילו כל שהוא — שהיתה דף קצרה אפילו אינה אלא כאצבע הרי מיעטו לרוחב החריץ מארבעה במשך מדת הפתח ומתני' רחב ד' תנן:
זו שלא כנגד זו — שהיתה זו בולטת לרה"ר יותר מחברתה לא סגי להו בנסר ארבעה:
אין בין זו לזו ג' — אין רחוקה זו מזו שלשה:
מתני' מתבן — גדיש של תבן ומפסיק על פני רוחב כל החצירות:
מאכילין — מן התבן לבהמתן ולא חיישינן דילמא ממעיט תבן מי' דהויא לה חדא רשותא ואסרי אהדדי ולא מסקי אדעתייהו ומטלטלי בחצר להא לא חיישינן דהא אפילו אימעיט אי לא הוי מיעוט על פני עשר אמות ויותר לא אסרי דהא עד עשר פיתחא הוי ואין בהמה ממעטת כל כך באכילתה בשבת אחד:
נתמעט התבן — על כל החצר או במשך י' אמות ועוד:
מערבין אחד — אם נתמעט בחול:
גמ' שלא יתן — בידים לתוך קופתו דלמא שקיל טובא וממעיט ליה מעשרה וקא מטלטל בחצר האוסרת ומאכילין דקתני במתניתין שהבהמה באה ואוכלת והתם לא חיישינן לדלמא ממעיט דבהמה קלי קלי אכלה לישנא אחרינא לא יתן לתוך קופתו משום דמוקצ' מאתמול למחיצה זו:
ולאוקמי — בהמתו על התבן כדי לאכול שרי ולא גזרינן דילמא שקיל בידים וספי לה אלמא חמיר עליה איסור דרבנן ולא עבר עליה:
והא א"ר חנינא מעמיד אדם את בהמתו ע"ג עשבים — מחוברים לאכול ולא חיישינן דלמא עקר בידים ומאכיל לה דהא חמיר עליה איסור שבת אבל איסור מוקצה קיל ליה וחיישינן דלמא שקיל בידים וספי לה ה"נ כיון דאיסורא דרבנן הוא דאיכא ניחוש:
דקאים באפה — מתני' לאו דמוקים לה עלה בידים אלא קאי באפה שלא תלך במקום אחר ואיהי אזלה ואכלה וכולי האי לא גזור רבנן:
בית שבין שתי חצירות — ושני בתים משתי החצירות פתוחין לו:
כיצד הוא עושה — להתיר מיהת את האחד נועל את ביתו הפתוח לאותו בית ומבטל את רשותו ולקמן [עמו' ב'] פריך תרתי למה לי נעילה וביטול:
הוא אסור — להוציא מאותו בית לחצר שלו שהרי ביטל רשותו וכל הבית כחצר אחרת הוא:
בגוב שבין שני תחומי שבת — בור רחב להכניס בו תבן ואם בין שני תחומין הוא חציו בתחום עיר זו וחציו בתחום עיר זו אלו נוטלין ואוכלין מתוך תחומן ביום טוב וכן אלו ואין חוששין שמא אלו יקחו מן התחום השני:
כיון דאיכא תקרה — ניכר שגג הגדיש מתרחק מן התקרה ואי מפחית מעשרה רמי אנפשיה ופריש וללישנא דמוקצה נמי אין אסור משום מוקצה אלא מי' ולמטה דכל מעשרה ולמעלה לאו צורת מחיצה היא אבל מתני' דקאי מתבן בחצר ואין עליו תקרה לא מינכרא מילתא:
שמעת מינה מחיצות — המפסיקות בבית ואין מגיעות לתקרה שמן מחיצות ותיובתא דמאן דאמר בפרק הדר (לעיל עירובין דף עב.) גבי ה' חבורות ששבתו בטרקלין דבמחיצות י' שרו ב"ה ומשום דאין מגיעות לתקרה לא מפלגי דיורין:
