מסכת עירובין דף כ״ח עמוד ב׳

1בדגנונייתא.

2זרע גרגיר. למאי חזי? א"ר יוחנן: שכן ראשונים שלא היה להן פלפלין, שוחקין אותו ומטבילין בו את הצלי.

3ר' זירא כי הוה חליש מגרסיה, הוה אזיל ויתיב אפיתחא דרב יהודה בר אמי, אמר: כי נפקי ועיילי רבנן איקום מקמייהו ואקבל בהו אגרא.

4נפק אתא ינוקא דבי רב, א"ל מאי אגמרך רבך? א"ל כשות ״בורא פרי האדמה״, חזיז ״שהכל נהיה בדברו״. אמר ליה: אדרבה, איפכא מיסתברא, האי מארעא קא מרבי, והאי מאוירא קא מרבי.

5והלכתא כינוקא דבי רב. מ"ט האי גמר פירי, והאי לאו גמר פירי. ומאי דקאמרת: האי מארעא קא רבי, והאי מאוירא קא רבי לא היא. כשות נמי מארעא קא רבי, דהא קא חזינן דקטלינן לה להיזמתא ומייתא כשותא.

6ובכפניות אין מערבין? והתניא: קור ניקח בכסף מעשר, ואין מטמא טומאת אוכלין. וכפניות נקחות בכסף מעשר, ומטמאות טומאת אוכלים.

7רבי יהודה אומר: קור הרי הוא כעץ לכל דבריו אלא שניקח בכסף מעשר, וכפניות הרי הן כפרי לכל דבריהם אלא שפטורות מן המעשר.

8התם, בדניסחני.

9אי הכי, בהא לימא רבי יהודה פטורות מן המעשר? והתניא, אמר רבי יהודה: לא הוזכרו פגי ביתיוני אלא לענין מעשר בלבד. פגי ביתיוני ואהיני דטובינא חייבין במעשר.

10אלא לעולם לאו בניסחני, ולענין טומאת אוכלין שאני, כדאמר רבי יוחנן: הואיל וראוי למתקן ע"י האור, הכא נמי: הואיל ויכול למתקן ע"י האור.

11והיכא אתמר דרבי יוחנן? אהא דתניא: שקדים המרים קטנים חייבין, גדולים פטורין. מתוקים גדולים חייבין, קטנים פטורין. רבי שמעון ברבי יוסי אומר משום אביו: זה וזה, לפטור. ואמרי לה: זה וזה לחיוב. א"ר אילעא: הורה רבי חנינא בציפורי כדברי האומר זה וזה לפטור.

12ולמאן דאמר זה וזה לחיוב, למאי חזי? א"ר יוחנן: הואיל וראוי למתקן ע"י האור.

13אמר מר, רבי יהודה אומר: קור הרי הוא כעץ לכל דבריו, אלא שניקח בכסף מעשר. היינו תנא קמא!

14אמר אביי: שלקו וטגנו איכא בינייהו.

15מתקיף לה רבא: מי איכא למאן דאמר שלקו וטגנו לא? והתניא: העור והשיליא אין מטמאין טומאת אוכלין. עור ששלקו, ושיליא שחישב עליה מטמאין טומאת אוכלין!

16אלא אמר רבא: איכא בינייהו ברכה. דאתמר: קור רב יהודה אמר: ״בורא פרי האדמה״, ושמואל אמר: ״שהכל נהיה בדברו״.

17רב יהודה אמר: ״בורא פרי האדמה״ אוכלא הוא. ושמואל אמר: ״שהכל נהיה בדברו״ כיון שסופו להקשות, לא מברכינן עילויה ״בורא פרי האדמה״.

18א"ל שמואל לרב יהודה: שיננא, כוותיך מסתברא, דהא צנון שסופו להקשות, ומברכינן עליה ״בורא פרי האדמה״.

19ולא היא, צנון נטעי אינשי אדעתא דפוגלא, דיקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא. ואע"ג דקלסיה שמואל לרב יהודה, הלכתא כוותיה דשמואל.

20גופא, אמר רב יהודה אמר רב: כשות וחזיז מערבין בהן, ומברכין עליהם ״בורא פרי האדמה״. כשות בכמה? כדאמר רב יחיאל: כמלא היד הכא נמי כמלא היד.

21חזיז בכמה? אמר רבה בר טוביה בר יצחק אמר רב: כמלא אוזילתא דאיכרי.

22אמר רב חלקיה בר טוביה: מערבין בקליא. בקליא ס"ד אלא בירקא דקליא, וכמה? אמר רב יחיאל: כמלא היד.

23רבי ירמיה נפק לקירייתא, בעו מיניה: מהו לערב בפולין לחין? לא הוה בידיה. כי אתא לבי מדרשא, אמרו ליה: הכי אמר רבי ינאי: מערבין בפולין לחין. וכמה? אמר רב יחיאל: כמלא היד.

24אמר רב המנונא: מערבין בתרדין חיין. איני? והאמר רב חסדא: סילקא חייא קטיל גברא חייא!