דף ביאור
מסכת סוטה דף מ״ז עמוד ב׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת סוטה דף מ״ז עמוד ב׳
מסכת סוטה דף מ״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 23 קטעים ממוספרים, כ־723 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים בבית הנפחים בחולו של מועד לעשות מלאכת דבר האבד שמותרת במועד ועמד הוא וגזר על הנפחים אפילו בדבר האבד מפני שקולן נשמע למרחוק ואין הכל יודעין שהיא לדבר האבד והכי אמרינן לה במועד קטן (יא.):
כל ימיו לא הוצרך אדם לשאל לחבירו על הדמאי אם מעושר אם לאו שהוא התקין שיהו כל הלוקחין מעם הארץ מעשרין:
גמ' אפילו אחד בסוף העולם הכיר בו:
והא אמר עולא כו' סוגיא זו כולה פירשתיה בפרק מי שקינא (לעיל סוטה לא:) ואינה חלוקה כאן כלום:
אלא על הספק ועכשיו יודעים את ההורגים מי הם:
מנוקה מעון ניאוף באשה האסורה לו בין מזו שנסתרה בין מאחרת:
עון דבניה ודבנתיה שהם נואפין:
לא אינו מונע את אשתו מליבדק:
ועוד 23 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Sotah 47b · Sefaria
מאירי
משרבו בעלי הנאה נתעוותו הדינין ונתקלקלו הדינין שמתוך שהם בעלי הנאה אין מטריחין לעיין בדין ומתוך כך נתעוותו הדינין וכן אין מעיינין בהוראת איסור והיתר ומתוך כך נתקלקלו המעשים עד שאין לשם ית' נחת רוח בעולמו:
משרבו רואי פנים בדין ר"ל מכירין פנים במשפט להחניפם בטל לא תגורו מפני איש ופרקו מהם עול שמים ונתנו עליהם עול בשר ודם לבא בערכאות של דיני האומות ולא תורתו של הב"ה:
משרבו האומרים לרע טוב ולטוב רע הוי הוי בעולם:
משרבו מושכי הרוק ר"ל מאריכים בכך דרך גאוה רבו היהורים ונתמעטו התלמידים והתורה חוזרת על לומדיה כלומר שהיא צריכה לחזר אם תמצא לומדים:
משרבו לוחשי לחישות ר"ל שמתלחשים היאך נעשה דבר פלוני והיאך נסתיר עצה פלונית רבה חרון אף בעולם:
משרבו היהירים התחילו בנות ישראל לינשא ליהירים שאין דורנו רואים אלא לפנים ואע"פ שאמרו מאן דיהיר אפי' אאינשיה ביתיה לא מתקבל ר"ל שאפי' אשתו שונאתו מ"מ מתחלה הם קופצות עליהם ולאחר כן הם מכירי' האמת והם מזולזלין בעיניהן:
כשרבו מטילי מלאי על בעלי בתים ר"ל שנותנין מקום וריוח לעשירים רבו איש הישר בעיניו יעשה שמתוך שמסייעים להם להרויח נעזרים בהם ואינם מתיראים מעשיית דברים ואין מהוגנים:
משרבו איש הישר בעיניו יעשה שפלים הוגבהו וגבוהים הושפלו ושררה מתנונה והולכת:
ועוד 6 קטעי פירוש על דף זה.
Meiri on Sotah 47b · Sefaria
בן יהוידע
מִשֶּׁרַבּוּ בַּעֲלֵי הֲנָאָה, נִתְעַוְּתוּ הַדִּינִין וְנִתְקַלְקְלוּ הַמַּעֲשִׂים וְאֵין נוֹחַ בָּעוֹלָם. נראה לי בס"ד אם עושין דין למטה אין דין למעלה שיתמתק הדין ויהיה מספר נוח כי מספר דין [64] ומספר נוח [64] שוין ולזה אמר נִתְעַוְּתוּ הַדִּינִין ואם כן אין דין למטה וממילא לא יתהפך מספר דין למספר נוח המורה על המיתוק ולזה אמר וְאֵין נוֹחַ בָּעוֹלָם.
מִשֶּׁרַבּוּ רוֹאֵי פָנִים בַּדִּין בָּטֵל 'לֹא תָגוּרוּ' וּפָסַק 'לֹא תַכִּירוּ' וּפָרְקוּ עוֹל שָׁמַיִם (דברים א, יז). נראה לי בס"ד רואי פנים בדין היינו מחמת הבצע שלקחו להם ומספר 'בצע' [162] הוא קס"ב ואם תוסיף קס"ב 'על עול שמים' [496] יהיה בזה מספר 'עול בשר ודם' [658] בדקדוק. לכן אמר על ידי שרבו רואי פנים בדין מחמת הבצע לכך פרקו עול שמים ונתנו עליהם עול בשר ודם כי נוסף קס"ב מספר בצע על מספר עול שמים ונעשה אצלם עול בשר ודם.
מִשֶּׁרַבּוּ לוֹחֲשֵׁי לְחִישׁוֹת בַּדִּין רַבָּה חֲרוֹן אַף בְּיִשְׂרָאֵל, וְנִסְתַּלְּקָה הַשְּׁכִינָה (תהילים פב, א). נראה לי בס"ד לוחשי לחישות אלו המלמדין בעל דין שהוא חייב טענות בשקר ומרמה כדי לזכותו ולכן הם פוגמים באות למ"ד המורה על לימוד האמת ואז מדה כנגד מדה יסתלק אות ל' מן מילוי האלף וישאר אַף ולזה אמר רבה חֲרוֹן אַף.
מִשֶּׁרַבּוּ הָאוֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע, רַבּוּ 'הוֹי הוֹי' בָּעוֹלָם (ישעיה ה, כ). נראה 'הוֹי הוֹי' חד על חולאים וחד על דוחק הפרנסה והם חד בעון האומרים לָרַע טוֹב וחד בעבור האומרים לַטּוֹב רָע והם חד הוי הוא אך הוי השני הוא המילוי כי הוי במילואם יש גם כן הוי.
מִשֶּׁרַבּוּ מוֹשְׁכֵי הָרוֹק רַבּוּ הַיְּהִירִים וְנִתְמַעֲטוּ הַתַּלְמִידִים יש להבין למה קרא את גסי הרוח בשם 'מוֹשְׁכֵי הָרוֹק' דאף על גב שזה הוא מידתם, הא יש להם עוד כמה סימנים המורים על גסות רוחם הן שהולכים בקומה זקופה והן בהרמת ראש ועוד יש להם סימנים לגסות רוחם בדבורם ותנועתם? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו ז"ל בעץ חיים שהרוק היוצא מחיך וגרון הוא רומז על התחברות וזווג חכמה ובינה זה בזה וכתב הרב אמת ליעקב ז"ל (מערכת רי״ש אות ח) דלכן תמצא שהרוק אינו נפסק מן הפה לעולם מפני שרומז לזווג חכמה ובינה דזווגייהו תדיר ולא פסיק עיין שם. וידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל שהגאה פוגם בחכמה ובינה ומונע הזווג מהם חס ושלום, ולפי זה מובן שפיר מה שקרא לגסי הרוח בשם 'מוֹשְׁכֵי הָרוֹק' כלומר מושכים ומסלקים הזווג הזה הרמוז ברוק. ומה שאמר הַאי מַאן דִּמְיַהַר אֲפִילּוּ אַאִינְשֵׁי בֵיתֵיהּ לָא מִתְקַבֵּל נראה לכן אחר אותיות גאוה יש אותיות 'בז דו' והיינו רוצה לומר שתים כלומר מתבזה כפליים בחוץ ובפנים בביתו.
Ben Yehoyada on Sotah 47b · Sefaria
תוספות
אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת סוטה, דף מ״ז, עמוד ב׳, בהיקף של כ־723 מילים ב־23 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 23 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 112 מילים
נפתחת ב״עַד יָמָיו הָיָה פַּטִּישׁ מַכֶּה בִּירוּשָׁלַיִם. וּבְיָמָיו…״
- קטע 228 מילים
נפתחת ב״גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁאִם נֶעֶרְפָה הָעֶגְלָה…״
- קטע 318 מילים
נפתחת ב״עֵד אֶחָד אוֹמֵר רָאִיתִי אֶת הַהוֹרֵג כּוּ׳.…״
- קטע 444 מילים
נפתחת ב״מְנָהָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״לֹא נוֹדַע מִי…״
- קטע 544 מילים
נפתחת ב״הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ עֵד אֶחָד מְהֵימַן, אִידַּךְ חַד…״
- קטע 619 מילים
נפתחת ב״וְרַבִּי חִיָּיא אָמַר, תְּנִי: ״הָיוּ עוֹרְפִין״. וּלְרַבִּי…״
- קטע 724 מילים
נפתחת ב״תְּנַן: עֵד אֶחָד אוֹמֵר ״רָאִיתִי אֶת הַהוֹרֵג״,…״
- קטע 821 מילים
נפתחת ב״וְלִיטַעְמָיךְ, אֵימָא סֵיפָא: שְׁנַיִם אוֹמְרִים ״רָאִינוּ״, וְעֵד…״
- קטע 927 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא: מַתְנִיתִין כּוּלַּהּ בִּפְסוּלֵי עֵדוּת, וְכִדְרַבִּי נְחֶמְיָה,…״
- קטע 1061 מילים
נפתחת ב״וְאִיכָּא דְאָמְרִי: כׇּל הֵיכָא דַּאֲתָא עֵד אֶחָד…״
- קטע 1121 מילים
נפתחת ב״וְתַרְתֵּי פְּסוּלֵי עֵדוּת, לְמָה לִי? מַהוּ דְּתֵימָא:…״
- קטע 1224 מילים
נפתחת ב״מִשֶּׁרַבּוּ הָרוֹצְחִין כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: מִשֶּׁרַבּוּ הָרוֹצְחָנִין…״
- קטע 1335 מילים
נפתחת ב״מִשֶּׁרַבּוּ הַנּוֹאֲפִין כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְנִקָּה הָאִישׁ…״
- קטע 1424 מילים
נפתחת ב״מַאי ״וְאוֹמֵר״? וְכִי תֵּימָא עָוֹן דִּידֵיהּ —…״
- קטע 1522 מילים
נפתחת ב״וְכִי תֵּימָא: עֲוֹן אֵשֶׁת אִישׁ — אִין,…״
- קטע 1628 מילים
נפתחת ב״מַאי ״וְעָם לֹא יָבִין יִלָּבֵט״? אָמַר רַבִּי…״
- קטע 1728 מילים
נפתחת ב״מִשֶּׁרַבּוּ בַּעֲלֵי הֲנָאָה, נִתְעַוְּתוּ הַדִּינִין וְנִתְקַלְקְלוּ הַמַּעֲשִׂים…״
- קטע 1839 מילים
נפתחת ב״מִשֶּׁרַבּוּ לוֹחֲשֵׁי לְחִישׁוֹת בַּדִּין — רָבָה חֲרוֹן…״
- קטע 1925 מילים
נפתחת ב״מִשֶּׁרַבּוּ מוֹשְׁכֵי הָרוֹק — רַבּוּ הַיְּהִירִים וְנִתְמַעֲטוּ…״
- קטע 2028 מילים
נפתחת ב״אִינִי?! וְהָאָמַר מָר: הַאי מַאן דְּמִיַּהַר —…״
- קטע 2152 מילים
נפתחת ב״מִשֶּׁרַבּוּ מַטִּילֵי מְלַאי עַל בַּעֲלֵי בָתִּים —…״
- קטע 2261 מילים
נפתחת ב״מִשֶּׁרַבּוּ ״נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם״ — רַבּוּ…״
- קטע 2338 מילים
נפתחת ב״מִשֶּׁמֵּת יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר כּוּ׳. מַאי ״אֶשְׁכּוֹלוֹת״?…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבי עקיבא בן יוסף · תנאים · תנאים — עשרת הרוגי מלכות
ביום הכפורים היה רבי עקיבא מתדיין לפני טורנוסרופוס קיסר שחיק עצמות, והגיע עונת קריאת שמע, והיו מסרקים את בשרו במסרקות של ברזל…
מקור: מסכת סוטה דף מ״ז עמוד ב׳ · קטע 4 — “…לֹא הָיוּ עוֹרְפִין. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מִנַּיִן לְסַנְהֶדְרִין שֶׁרָאוּ…”
- שמואל · דור ראשון לאמוראים
שמו: שמואל הכהן בריה דאבא בר אבא.
מקור: מסכת סוטה דף מ״ז עמוד ב׳ · קטע 23 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, אִישׁ שֶׁהַכֹּל בּוֹ. יוֹחָנָן כֹּהֵן…”
- עולא · אמוראים · דור שני לאמוראים
נקרא עולא רבה, תלמידו של ר' יוחנן וחבירו של רבה בר בר חנה.
מקור: מסכת סוטה דף מ״ז עמוד ב׳ · קטע 5 — “…מַכְחֵישׁ לֵיהּ? וְהָאָמַר עוּלָּא: כׇּל מָקוֹם שֶׁהֶאֱמִינָה תּוֹרָה עֵד…”
לשון המקור
עַד יָמָיו הָיָה פַּטִּישׁ מַכֶּה בִּירוּשָׁלַיִם. וּבְיָמָיו אֵין צָרִיךְ לִשְׁאוֹל עַל הַדְּמַאי.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁאִם נֶעֶרְפָה הָעֶגְלָה וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא הַהוֹרֵג שֶׁאֵין פּוֹטֶרֶת אוֹתוֹ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ״.
עֵד אֶחָד אוֹמֵר רָאִיתִי אֶת הַהוֹרֵג כּוּ׳. טַעְמָא דְּמַכְחֵישׁ לֵיהּ, הָא לָא מַכְחֵישׁ לֵיהּ — עֵד אֶחָד מְהֵימַן.
מְנָהָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ״. הָא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ, אֲפִילּוּ אֶחָד בְּסוֹף הָעוֹלָם — לֹא הָיוּ עוֹרְפִין. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מִנַּיִן לְסַנְהֶדְרִין שֶׁרָאוּ אֶחָד שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ וְאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ, שֶׁלֹּא הָיוּ עוֹרְפִין — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ״, וַהֲלֹא רָאוּ.
הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ עֵד אֶחָד מְהֵימַן, אִידַּךְ חַד הֵיכִי מָצֵי מַכְחֵישׁ לֵיהּ? וְהָאָמַר עוּלָּא: כׇּל מָקוֹם שֶׁהֶאֱמִינָה תּוֹרָה עֵד אֶחָד — הֲרֵי כָּאן שְׁנַיִם, וְאֵין דְּבָרָיו שֶׁל אֶחָד בִּמְקוֹם שְׁנַיִם! אָמַר לָךְ עוּלָּא, תְּנִי: ״לֹא הָיוּ עוֹרְפִין״. וְכֵן אָמַר רַבִּי יִצְחָק, תְּנִי: ״לֹא הָיוּ עוֹרְפִין״.
וְרַבִּי חִיָּיא אָמַר, תְּנִי: ״הָיוּ עוֹרְפִין״. וּלְרַבִּי חִיָּיא קַשְׁיָא דְּעוּלָּא! לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּבַת אַחַת, כָּאן בְּזֶה אַחַר זֶה.
תְּנַן: עֵד אֶחָד אוֹמֵר ״רָאִיתִי אֶת הַהוֹרֵג״, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים ״לֹא רָאִיתָ״ — הָיוּ עוֹרְפִין. הָא חַד וְחַד — לֹא הָיוּ עוֹרְפִין, תְּיוּבְתָּא דְּרַבִּי חִיָּיא!
וְלִיטַעְמָיךְ, אֵימָא סֵיפָא: שְׁנַיִם אוֹמְרִים ״רָאִינוּ״, וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר ״לֹא רְאִיתֶם״ — לֹא הָיוּ עוֹרְפִין. הָא חַד וְחַד — הָיוּ עוֹרְפִין.
אֶלָּא: מַתְנִיתִין כּוּלַּהּ בִּפְסוּלֵי עֵדוּת, וְכִדְרַבִּי נְחֶמְיָה, דְּאָמַר: כׇּל מָקוֹם שֶׁהֶאֱמִינָה תּוֹרָה עֵד אֶחָד הַלֵּךְ אַחַר רוֹב דֵּעוֹת, וְעָשׂוּ שְׁתֵּי נָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד כִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד.
וְאִיכָּא דְאָמְרִי: כׇּל הֵיכָא דַּאֲתָא עֵד אֶחָד — כָּשֵׁר מֵעִיקָּרָא, אֲפִילּוּ מֵאָה נָשִׁים כִּי אֶחָד דָּמְיָין. וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּגוֹן דַּאֲתַאי אִשָּׁה מֵעִיקָּרָא. וְתָרְצַהּ לִדְרַבִּי נְחֶמְיָה הָכִי: רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כׇּל מָקוֹם שֶׁהֶאֱמִינָה תּוֹרָה עֵד אֶחָד — הַלֵּךְ אַחַר רוֹב דֵּעוֹת, וְעָשׂוּ שְׁתֵּי נָשִׁים בְּאִשָּׁה אַחַת כִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד, אֲבָל שְׁתֵּי נָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד — כִּי פַּלְגָא וּפַלְגָא דָּמֵי.
וְתַרְתֵּי פְּסוּלֵי עֵדוּת, לְמָה לִי? מַהוּ דְּתֵימָא: כִּי אָזְלִינַן בָּתַר רוֹב דֵּעוֹת — לְחוּמְרָא, אֲבָל לְקוּלָּא — לָא, קָא מַשְׁמַע לַן.
מִשֶּׁרַבּוּ הָרוֹצְחִין כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: מִשֶּׁרַבּוּ הָרוֹצְחָנִין — בָּטְלָה עֶגְלָה עֲרוּפָה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא עַל הַסָּפֵק. מִשֶּׁרַבּוּ הָרוֹצְחָנִין בְּגָלוּי — בָּטְלָה עֶגְלָה עֲרוּפָה.
מִשֶּׁרַבּוּ הַנּוֹאֲפִין כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן״, בִּזְמַן שֶׁהָאִישׁ מְנוּקֶּה מֵעָוֹן — הַמַּיִם בּוֹדְקִין אֶת אִשְׁתּוֹ, אֵין הָאִישׁ מְנוּקֶּה מֵעָוֹן — אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אֶת אִשְׁתּוֹ. וְאוֹמֵר: ״לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה כּוּ׳״.
מַאי ״וְאוֹמֵר״? וְכִי תֵּימָא עָוֹן דִּידֵיהּ — אִין, דִּבְנֵיהּ וְדִבְנָתֵיהּ — לָא, תָּא שְׁמַע: ״לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה״.
וְכִי תֵּימָא: עֲוֹן אֵשֶׁת אִישׁ — אִין, עָוֹן דִּפְנוּיָה — לָא, תָּא שְׁמַע: ״כִּי הֵם עִם הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ וְעִם הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ וְגוֹ׳״.
מַאי ״וְעָם לֹא יָבִין יִלָּבֵט״? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָמַר לָהֶם נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל: אִם אַתֶּם מַקְפִּידִין עַל עַצְמְכֶם — מַיִם בּוֹדְקִין נְשׁוֹתֵיכֶם, וְאִם לָאו — אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין נְשׁוֹתֵיכֶם.
מִשֶּׁרַבּוּ בַּעֲלֵי הֲנָאָה, נִתְעַוְּתוּ הַדִּינִין וְנִתְקַלְקְלוּ הַמַּעֲשִׂים וְאֵין נוֹחַ בָּעוֹלָם. מִשֶּׁרַבּוּ רוֹאֵי פָנִים בַּדִּין, בָּטַל ״לֹא תָגוּרוּ״, וּפָסַק ״לֹא תַכִּירוּ״, וּפָרְקוּ עוֹל שָׁמַיִם וְנָתְנוּ עֲלֵיהֶם עוֹל בָּשָׂר וָדָם.
מִשֶּׁרַבּוּ לוֹחֲשֵׁי לְחִישׁוֹת בַּדִּין — רָבָה חֲרוֹן אַף בְּיִשְׂרָאֵל, וְנִסְתַּלְּקָה הַשְּׁכִינָה, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט״. מִשֶּׁרַבּוּ ״אַחֲרֵי בִצְעָם לִבָּם הֹלֵךְ״ — רַבּוּ ״הָאוֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע״. מִשֶּׁרַבּוּ ״הָאוֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע״ — רַבּוּ ״הוֹי הוֹי״ בָּעוֹלָם.
מִשֶּׁרַבּוּ מוֹשְׁכֵי הָרוֹק — רַבּוּ הַיְּהִירִים וְנִתְמַעֲטוּ הַתַּלְמִידִים, וְהַתּוֹרָה חוֹזֶרֶת עַל לוֹמְדֶיהָ. מִשֶּׁרַבּוּ הַיְּהִירִים — הִתְחִילוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְהִנָּשֵׂא לִיהִירִים, שֶׁאֵין דּוֹרֵינוּ רוֹאֶה אֶלָּא לַפָּנִים.
אִינִי?! וְהָאָמַר מָר: הַאי מַאן דְּמִיַּהַר — אֲפִילּוּ אַאִינָשֵׁי בֵּיתֵיהּ לָא מִיקַּבַּל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה״, לֹא יִנְוֶה אֲפִילּוּ בַּנָּוֶה שֶׁלּוֹ! מֵעִיקָּרָא קָפְצָה עֲלֵיהּ, לְסוֹף מִיתְּזִיל עֲלַיְיהוּ.
מִשֶּׁרַבּוּ מַטִּילֵי מְלַאי עַל בַּעֲלֵי בָתִּים — רָבָה הַשּׁוֹחַד וְהַטָּיַית מִשְׁפָּט, וּפָסְקָה טוֹבָה. מִשֶּׁרַבּוּ ״מְקַבְּלֵנִי טוֹבָתְךָ״ וּ״מְחַזְּקֵנִי טוֹבוֹתֶיךָ״ — רַבּוּ ״אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה״. שְׁפָלִים הוּגְבְּהוּ, וְהַגְּבוֹהִים הוּשְׁפְּלוּ, וּמַלְכוּתָא אָזְלָא וְנָוְלָא. מִשֶּׁרַבּוּ צָרֵי עַיִן וְטוֹרְפֵי טֶרֶף — רַבּוּ מְאַמְּצֵי הַלֵּב וְקוֹפְצֵי יָדַיִם מִלְּהַלְווֹת, וְעָבְרוּ עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה ״הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן וְגוֹ׳״.
מִשֶּׁרַבּוּ ״נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם״ — רַבּוּ מַיִם הַמָּרִים, אֶלָּא שֶׁפָּסְקוּ. מִשֶּׁרַבּוּ מְקַבְּלֵי מַתָּנוֹת — נִתְמַעֲטוּ הַיָּמִים וְנִתְקַצְּרוּ הַשָּׁנִים, דִּכְתִיב: ״וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה״. מִשֶּׁרַבּוּ זְחוּחֵי הַלֵּב — רַבּוּ מַחֲלוֹקֹת בְּיִשְׂרָאֵל. מִשֶּׁרַבּוּ תַּלְמִידֵי שַׁמַּאי וְהִילֵּל שֶׁלֹּא שִׁימְּשׁוּ כׇּל צוֹרְכָּן — רַבּוּ מַחְלוֹקוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, וְנַעֲשֵׂית תּוֹרָה כִּשְׁתֵּי תוֹרוֹת. מִשֶּׁרַבּוּ מְקַבְּלֵי צְדָקָה מִן הַנׇּכְרִי — הָיוּ יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וְהֵם לְמַטָּה, יִשְׂרָאֵל לִפְנִים וְהֵם לְאָחוֹר.
מִשֶּׁמֵּת יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר כּוּ׳. מַאי ״אֶשְׁכּוֹלוֹת״? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, אִישׁ שֶׁהַכֹּל בּוֹ. יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶעֱבִיר הוֹדָיַית הַמַּעֲשֵׂר כּוּ׳. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: לְפִי שֶׁאֵין נוֹתְנִין אוֹתוֹ כְּתִיקּוּנוֹ. דְּרַחֲמָנָא אָמַר דְּיָהֲבִי לִלְוִיִּם,