מסכת סוטה דף מ״ה עמוד ב׳

תְּנֵיתוּהָ: עוֹמֶר שֶׁהֶחְזִיק בּוֹ לְהוֹלִיכוֹ לָעִיר, וְהִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי חֲבֵירוֹ וּשְׁכָחוֹ — הַתַּחְתּוֹן שִׁכְחָה וְהָעֶלְיוֹן אֵינוֹ שִׁכְחָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: שְׁנֵיהֶן אֵינָן שִׁכְחָה, הַתַּחְתּוֹן מִפְּנֵי שֶׁהוּא טָמוּן, וְהָעֶלְיוֹן מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָף. סַבְרוּהָ דְּהָנֵי תַּנָּאֵי, כְּרַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לְהוּ, דְּאָמַר: ״בַּשָּׂדֶה״ — פְּרָט לְטָמוּן.

מַאי לָאו בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר: מִין בְּמִינוֹ הָוֵי טָמוּן, וּמָר סָבַר: לָא הָוֵי טָמוּן.

לָא, אִי כְּרַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לְהוּ, דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִין בְּמִינוֹ הָוֵי טָמוּן, וְהָכָא בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנַן קָמִיפַּלְגִי, דְּרַבָּנַן כְּרַבָּנַן. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה כְּרַבִּי יְהוּדָה.

אִי הָכִי, מַאי אִירְיָא עַל גַּבֵּי חֲבֵירוֹ? אֲפִילּוּ בֶּעָפָר וּבִצְרוֹר נָמֵי! אִין הָכִי נָמֵי, וּלְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: אֲפִילּוּ מִין בְּמִינוֹ הָוֵי טָמוּן.

תָּנוּ רַבָּנַן: ״חָלָל״ — וְלֹא חָנוּק, ״חָלָל״ — וְלֹא מְפַרְפֵּר, ״בָּאֲדָמָה״ — וְלֹא טָמוּן בַּגַּל, ״נֹפֵל״ — וְלֹא תָּלוּי בָּאִילָן, ״בַּשָּׂדֶה״ — וְלֹא צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בְּכוּלָּן, אִם הָיָה חָלָל — עוֹרְפִין.

תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה: אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי אֶלְעָזָר, אִי אַתָּה מוֹדֶה שֶׁאִם הָיָה חָנוּק וּמוּטָל בָּאַשְׁפָּה שֶׁאֵין עוֹרְפִין? אַלְמָא: ״חָלָל״ — וְלֹא חָנוּק. הָכָא נָמֵי: ״בָּאֲדָמָה״ — וְלֹא טָמוּן בַּגַּל, ״נֹפֵל״ — וְלֹא תָּלוּי בָּאִילָן, ״בַּשָּׂדֶה״ — וְלֹא צָף עַל גַּבֵּי מַיִם. וְרַבִּי אֶלְעָזָר: ״חָלָל״ יַתִּירָא כְּתִיב.

נִמְצָא סָמוּךְ לַסְּפָר אוֹ לְעִיר שֶׁרוּבָּהּ נׇכְרִים כּוּ׳. דִּכְתִיב: ״כִּי יִמָּצֵא״ — פְּרָט לְמָצוּי.

אוֹ לְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ בֵּית דִּין. דְּבָעֵינָא ״זִקְנֵי הָעִיר״, וְלֵיכָּא. אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא לְעִיר כּוּ׳. פְּשִׁיטָא! כֵּיוָן דִּתְנָא לְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ בֵּית דִּין, אֲנָא יָדַעְנָא דְּאֵין מוֹדְדִין אֶלָּא לְעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית דִּין!

הָא קָא מַשְׁמַע לַן כִּדְתַנְיָא: מִנַּיִן שֶׁאִם נִמְצָא סָמוּךְ לְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ בֵּית דִּין, שֶׁמַּנִּיחִין אוֹתָהּ וּמוֹדְדִין לְעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית דִּין — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הָהִיא״ — מִכׇּל מָקוֹם.

מַתְנִי׳ נִמְצָא מְכֻוּוֹן בֵּין שְׁתֵּי עֲיָירוֹת — שְׁתֵּיהֶן מְבִיאוֹת שְׁתֵּי עֲגָלוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְאֵין יְרוּשָׁלָיִם מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה. נִמְצָא רֹאשׁוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד וְגוּפוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר — מוֹלִיכִין הָרֹאשׁ אֵצֶל הַגּוּף, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: הַגּוּף אֵצֶל הָרֹאשׁ. מֵאַיִן הָיוּ מוֹדְדִין? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִטִּיבּוּרוֹ, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מֵחוֹטְמוֹ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִמָּקוֹם שֶׁנַּעֲשֶׂה חָלָל, מִצַּוָּארוֹ.

גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר — קָסָבַר אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם, וּ״קְרוֹבָה״, וַאֲפִילּוּ קְרוֹבוֹת.

וְאֵין יְרוּשָׁלָיִם מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה — דְּאָמַר קְרָא ״לְרִשְׁתָּהּ״, וְקָסָבַר: יְרוּשָׁלַיִם לֹא נִתְחַלְּקָה לִשְׁבָטִים.

נִמְצָא רֹאשׁוֹ בְּמָקוֹם כּוּ׳. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? אִילֵּימָא לְעִנְיַן מְדִידָה קָמִיפַּלְגִי, הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא ״מֵאַיִן הָיוּ מוֹדְדִין״, מִכְּלָל דְּרֵישָׁא לָא בִּמְדִידָה עָסְקִינַן! אָמַר רַבִּי יִצְחָק: בְּמֵת מִצְוָה קָנָה מְקוֹמוֹ קָמִיפַּלְגִי,

וְהָכִי קָאָמַר: לְקוֹבְרוֹ קָנָה מְקוֹמוֹ, וְהֵיכָא דְּנִמְצָא רֹאשׁוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד וְגוּפוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר — מוֹלִיכִין הָרֹאשׁ אֵצֶל הַגּוּף, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: הַגּוּף אֵצֶל הָרֹאשׁ. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי — מָר סָבַר: גּוּפֵיהּ בְּדוּכְתֵּיהּ נָפֵיל, רֵישָׁא דְּנָאדֵי וְנָפֵיל, וּמָר סָבַר: רֵישָׁא הֵיכָא דְּנָפֵיל נָפֵיל, גּוּפָא הוּא דְּרָהֵיט אָזֵיל.

מֵאַיִן הָיוּ מוֹדְדִין. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? מָר סָבַר: עִיקַּר חִיּוּתָא בְּאַפֵּיהּ, וּמָר סָבַר: עִיקַּר חִיּוּתָא בְּטִיבּוּרֵיהּ.

לֵימָא כִּי הָנֵי תַּנָּאֵי: מֵהֵיכָן הַוָּלָד נוֹצָר — מֵרֹאשׁוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גוֹזִי״, וְאוֹמֵר: ״גׇּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי וְגוֹ׳״. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: מִטִּיבּוּרוֹ, וּמְשַׁלֵּחַ שׇׁרְשׁוֹ אֵילָךְ.

אֲפִילּוּ תֵּימָא אַבָּא שָׁאוּל, עַד כָּאן לָא קָאָמַר אַבָּא שָׁאוּל אֶלָּא לְעִנְיַן יְצִירָה, דְּכִי מִיתְּצַר וְלָד מִמְּצִיעֲתֵיהּ מִיתְּצַר, אֲבָל לְעִנְיַן חִיּוּתָא — דְּכוּלֵּי עָלְמָא בְּאַפֵּיהּ הוּא, דִּכְתִיב: ״כׇּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו וְגוֹ׳״.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִמָּקוֹם שֶׁנַּעֲשֶׂה חָלָל — מִצַּוָּארוֹ. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב? כְּדִכְתִיב: ״לָתֵת אוֹתָךְ אֶל צַוְּארֵי חַלְלֵי רְשָׁעִים״.

מַתְנִי׳ נִפְטְרוּ זִקְנֵי יְרוּשָׁלָיִם וְהָלְכוּ לָהֶן. זִקְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר מְבִיאִין עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעוֹל, וְאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בָּהּ, וּמוֹרִידִין אוֹתָהּ לְנַחַל אֵיתָן. ״אֵיתָן״ כְּמַשְׁמָעוֹ: קָשֶׁה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אֵיתָן — כָּשֵׁר. וְעוֹרְפִין אוֹתָהּ בְּקוֹפִיץ מֵאֲחוֹרֶיהָ. וּמְקוֹמָהּ אָסוּר מִלִּזְרוֹעַ וּמִלַּעֲבוֹד, וּמוּתָּר לִסְרוֹק שָׁם פִּשְׁתָּן וּלְנַקֵּר שָׁם אֲבָנִים.

זִקְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר רוֹחֲצִין אֶת יְדֵיהֶן בַּמַּיִם בִּמְקוֹם עֲרִיפָה שֶׁל עֶגְלָה, וְאוֹמְרִים ״יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ״. וְכִי עַל דַּעְתֵּינוּ עָלְתָה שֶׁזִּקְנֵי בֵּית דִּין שׁוֹפְכֵי דָּמִים הֵן? אֶלָּא שֶׁלֹּא בָּא עַל יָדֵינוּ וּפְטַרְנוּהוּ (בְּלֹא מָזוֹן), וְלֹא רְאִינוּהוּ וְהִנַּחְנוּהוּ (בְּלֹא לְוָיָיה).