דף ביאור
מסכת סוטה דף כ״ה עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת סוטה דף כ״ה עמוד א׳
מסכת סוטה דף כ״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 22 קטעים ממוספרים, כ־573 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
ושמואל דאמר אנא דאמרי אפי' לרבי יאשיה דאמר שותה דמדאצטריך לרבויי לשתיה ש"מ לאו אשתו היא ליורשה וליטמא לה ולהאכילה תרומה וכ"ש לרבי יונתן דאמר אינה שותה משום דלאו אשתו היא והא דאיצטריך למעוטי אסמכתא בעלמא היא ולאו דקרא להכי אתא אלא להקיש אשה לאיש כדשני לעיל:
עוברת על דת יהודית שאינה צנועה יוצאה וראשה פרועה וטווה בשוק ומדברת עם כל אדם דאמר בכתובות בפרק המדיר (כתובות דף עב.) דיוצאה שלא בכתובה:
צריכה התראה שמא תחזור ואם תחזור לא תפסיד כתובתה או אינה צריכה התראה דבלאו התראה מפסדא:
למאי כיון דלא שתיא קינוי למאי אהני:
לאפסודי כתובתה ואי לאו דקני לא מפסדא אלמא צריכה התראה וזו עוברת על דת היא שנסתרה עם אנשים:
להשקותה כשהיא נשואה ואם תסתר לאחר נישואין שותה על ידי קינוי של אירוסין שאינו יכול להשקותה כשהיא ארוסה דבעינן תחת אישה:
לאוסרה אבועל קינוי לא מהני אלא לאוסרה על בועלה אם ימות זה או יגרשנה ולא שתת:
אלא לפוסלה מכתובתה מכלל דאי לא אתרו בה לא מפסדא:
ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Sotah 25a · Sefaria · CC0
תוספות
שאני התם דלית לה אימתא דבעל וא"ת הני דבעי למפשט מארוסה ושומרת יבם לית להו נמי אימתא דבעלה דהא בעלייהו לאו גבייהו נינהו י"ל אפ"ה אית ליה אימתא פן ירגישו בעליהן בפריצותן:
שמע מינה בעל שמחל על קינויו קינויו מחול ותפשוט נמי עוברת על דת אם רצה בעלה לקיימה מקיימה אפילו התרה בה:
Tosafot on Sotah 25a · Sefaria
מאירי
העוברת על דת ר"ל שמכשלת בעלה בדברים שהוא סומך עליה כגון מאכילתו שאינו מעושר או משמשתו נדה וכן העוברת על דת יהודית ר"ל שפרוצה ביותר ושלא כמנהג בנות ישראל כגון טוה בשוק ומיניקה את בנה בשוק על הדרך שביארנו ענינם במסכת כתובות פרק המדיר הפסידה כתובתה ומ"מ דוקא בהתראה ר"ל שיתרה אותה בעלה בעדים או בבית דין שלא תתנהג עוד בכך ושאם תתנהג בכך שתפסיד כתובתה אבל בלא התראה לא הפסידה:
ומ"מ אינה אסורה עליו אף בהתראה עד שיקנא לה בעדים ותסתתר בעדים ואף כשבית דין מקנאין במקום הראוי להם לקנא על הדרך שביארנו במשנתנו כל שנסתרה אחר קנוי שלהם נאסרה לבעלה כאלו קנא הבעל בעצמו אבל התראה בלא קנוי וסתירה בין בהתראה שלו בין בהתראת בית דין כל שרצה בעל לקיימה מקיימה ושמא תאמר אחר שהנהגת פריצות אינה אוסרת בה היאך בית דין נעשין שלוחים לקנות ושמא מאחר שכל שאין שם קנוי אין הנהגתה אוסרת אף הוא אינו רוצה לקנות ולאסרה על עצמו ואין חבין לאדם שלא בפניו אין זה כלום שסתם הדברים כל שאשתו עוברת בכך דרך כלל ניחא ליה שיהו בית דין מתרין אותה בכלל וכל שהעם מרננין אחריה מפלני ניחא ליה שיהו בית דין מקנין לה הימנו:
בעל שמחל על קנויו קודם סתירה ר"ל שהרשה לה להסתתר עם אותו שקנא לה קנויו מחול ואין סתירתה שאחר המחילה אוסרתה ופירשו בתלמוד המערב שאם גירש סתמו מחל ואם החזירה צריך לקנות לה קנוי אחר אבל לאחר סתירה כבר נאסרה לו ואינו יכול למחול ואף אותה שקנאו לה בית דין אם רצה הבעל למחול קודם סתירה מוחל ואע"פ שמן הסתם מסכים הוא לדעת ב"ד מ"מ אם מחל מחל שאין קנוי בית דין גדול מקנוי של עצמו ולענין ביאור סוגיא שואלים היו בעל שמחל על קנויו אם מחול אם לאו אף לאחר סתירה ומתוך כך היו מביאין אותה ממה שהיו מוסרין לה שני תלמידי חכמים כדי שלא יבא עליה בדרך ואם קנויו מחול ימחול על קנויו ויבעול עד שהוצרך לתרץ שהיא הנותנת כדי שאם ירצה לבעול יאמרו מחול על קנויך ובעול ומ"מ לענין פסק אין לזו מקום כלל שהרי לאחר סתירה אינו מחול ומסירת תלמידי חכמים לאחר סתירה היא:
בן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו רשאים ופרשוה בתלמוד המערב דוקא שלא נגמר דינו אע"פ שעמד בדין הא משנגמר דינו אין רשאים למחול וזקן ממרא מ"מ אם רצו בית דין למחול לו ולהניחו אינן רשאין שלא ירבו מחלוקות בישראל:
לענין ביאור מסוגיא זו יראה שעקרה הנזכרת כאן פירושה עקרה שעל ידי חולי או מכה כלומר שכבר היתה ראויה להזריע אלא שמכתה גרמה לה והוא שאמר דרך סוגיא שבאילונית לא נחלקו הואיל ולא היתה בה שעה הראויה להזריע ולענין פסק מיהא כבר ביארנו הצריך במשנה:
Meiri on Sotah 25a · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
בפרש"י בד"ה דתנן לקמן פרק כשם שהמים בודקין עכ"ל כצ"ל:
גמ' ת"ש אלמנה לכ"ג כו' א"ר יהודה מדיסקרתא לא לאוסרה כו' והא דקתני ממזרת ונתינה לישראל צ"ל דהבועל נמי ממזר ונתין הוא דאל"כ הא אסירה וקיימא לבעל ולבועל וק"ל:
תוס' בד"ה בש"א נוטלת כתובתה כו' שטר העומד לגבות כגבוי דמי י"ל דגבי נפל הבית עליו ועל אביו לא היה לבן נכסים כו' עכ"ל וכצ"ל:
Chidushei Halachot on Sotah 25a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת סוטה, דף כ״ה, עמוד א׳, בהיקף של כ־573 מילים ב־22 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 22 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 117 מילים
נפתחת ב״וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֲנָא דַּאֲמַרִי — אֲפִילּוּ לְרַבִּי…״
- קטע 232 מילים
נפתחת ב״אִיבַּעְיָא לְהוּ: עוֹבֶרֶת עַל דָּת צְרִיכָה הַתְרָאָה…״
- קטע 322 מילים
נפתחת ב״תָּא שְׁמַע: אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם לֹא שׁוֹתוֹת…״
- קטע 424 מילים
נפתחת ב״אָמַר אַבָּיֵי: לָא, לְאוֹסְרָהּ עָלָיו. רַב פָּפָּא…״
- קטע 524 מילים
נפתחת ב״אָמַר רָבָא, תָּא שְׁמַע: אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל,…״
- קטע 620 מילים
נפתחת ב״מִישְׁתָּא הוּא דְּלָא שָׁתְיָא, הָא קַנּוֹיֵי מְקַנֵּי…״
- קטע 716 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב יְהוּדָה מִדִּיסְקַרְתָּא: לָא, לְאוֹסְרָהּ לַבּוֹעֵל…״
- קטע 833 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב חֲנִינָא מִסּוּרָא: תָּא שְׁמַע, וְאֵלּוּ…״
- קטע 914 מילים
נפתחת ב״וְכוּלְּהוּ, מַאי טַעְמָא לָא אָמְרִי מֵהָא! דִּלְמָא…״
- קטע 1027 מילים
נפתחת ב״אִיבַּעְיָא לְהוּ: עוֹבֶרֶת עַל דָּת וְרָצָה בַּעַל…״
- קטע 1143 מילים
נפתחת ב״תָּא שְׁמַע, וְאֵלּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנִּין לָהֶן:…״
- קטע 1234 מילים
נפתחת ב״אִיבַּעְיָא לְהוּ: בַּעַל שֶׁמָּחַל עַל קִינּוּיוֹ —…״
- קטע 1340 מילים
נפתחת ב״תָּא שְׁמַע, וְאֵלּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנִּין לָהֶן:…״
- קטע 1423 מילים
נפתחת ב״תָּא שְׁמַע: וּמוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים,…״
- קטע 1514 מילים
נפתחת ב״מַאי שְׁנָא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים — דִּגְמִירִי, דְּאִי…״
- קטע 1640 מילים
נפתחת ב״תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים…״
- קטע 1730 מילים
נפתחת ב״וּכְשֶׁבָּאתִי אֵצֶל חֲבֵירַי שֶׁבַּדָּרוֹם, עַל שְׁנַיִם הוֹדוּ…״
- קטע 1827 מילים
נפתחת ב״פְּלִיגִי בַּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא. חַד אָמַר:…״
- קטע 1931 מילים
נפתחת ב״מִמַּאי — מִדְּקָא מְהַדְּרִי רַבָּנַן לְרַבִּי יוֹסֵי.…״
- קטע 2017 מילים
נפתחת ב״אָמְרוּ לוֹ: לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְּנִדָּה —…״
- קטע 2126 מילים
נפתחת ב״וְאִי אָמְרַתְּ לְאַחַר סְתִירָה מָחוּל לָהּ, מַשְׁכַּחַתְּ…״
- קטע 2219 מילים
נפתחת ב״מֵתוּ בַּעְלֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא שָׁתוּ, בֵּית שַׁמַּאי…״
חכמים הנזכרים בדף
- רב אחא · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
מהעיר לוד היה דיין בעירו.
מקור: מסכת סוטה דף כ״ה עמוד א׳ · קטע 18 — “פְּלִיגִי בַּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא. חַד אָמַר: קוֹדֶם סְתִירָה…”
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת סוטה דף כ״ה עמוד א׳ · קטע 4 — “אָמַר אַבָּיֵי: לָא, לְאוֹסְרָהּ עָלָיו. רַב פָּפָּא אָמַר: לְהַשְׁקוֹתָהּ…”
לשון המקור
וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֲנָא דַּאֲמַרִי — אֲפִילּוּ לְרַבִּי יֹאשִׁיָּה. מִדְּאִיצְטְרִיךְ קְרָא לְרַבּוֹיַהּ — מִכְּלָל דְּלָאו אִשְׁתּוֹ הִיא כְּלָל.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: עוֹבֶרֶת עַל דָּת צְרִיכָה הַתְרָאָה לְהַפְסִידָהּ כְּתוּבָּתָהּ, אוֹ אֵינָהּ צְרִיכָה? מִי אָמְרִינַן: כֵּיוָן דְּעוֹבֶרֶת עַל דָּת הִיא — לָא בָּעֲיָא הַתְרָאָה, אוֹ דִלְמָא תִּיבְעֵי הַתְרָאָה, דְּאִי הָדְרָה בַּהּ תִּיהְדַּר בַּהּ?
תָּא שְׁמַע: אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָה. מִישְׁתָּא הוּא דְּלָא שָׁתְיָא, הָא קַנּוֹיֵי מְקַנֵּי לַהּ. לְמַאי? לָאו לְהַפְסִידָהּ כְּתוּבָּתָהּ?
אָמַר אַבָּיֵי: לָא, לְאוֹסְרָהּ עָלָיו. רַב פָּפָּא אָמַר: לְהַשְׁקוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא נְשׂוּאָה. כִּדְתַנְיָא: אֵין מְקַנִּין לַאֲרוּסָה לְהַשְׁקוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא אֲרוּסָה, אֲבָל מְקַנִּין לַאֲרוּסָה לְהַשְׁקוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא נְשׂוּאָה.
אָמַר רָבָא, תָּא שְׁמַע: אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין — לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָה.
מִישְׁתָּא הוּא דְּלָא שָׁתְיָא, הָא קַנּוֹיֵי מְקַנֵּי לְהוּ. וּלְמַאי? אִי לְאוֹסְרָן עָלָיו — הָא אֲסִירָן וְקָיְימָן, אֶלָּא לָאו: לְהַפְסִידָן כְּתוּבָּתָן?
אָמַר רַב יְהוּדָה מִדִּיסְקַרְתָּא: לָא, לְאוֹסְרָהּ לַבּוֹעֵל כַּבַּעַל. דִּתְנַן: כְּשֵׁם שֶׁאֲסוּרָה לַבַּעַל — כָּךְ אֲסוּרָה לַבּוֹעֵל.
אָמַר רַב חֲנִינָא מִסּוּרָא: תָּא שְׁמַע, וְאֵלּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנִּין לָהֶן: מִי שֶׁנִּתְחָרֵשׁ בַּעְלָהּ, אוֹ נִשְׁתַּטָּה, אוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין. וְלֹא לְהַשְׁקוֹתָהּ אָמְרוּ, אֶלָּא לְפוֹסְלָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ. שְׁמַע מִינַּהּ בָּעֵי הַתְרָאָה. שְׁמַע מִינַּהּ.
וְכוּלְּהוּ, מַאי טַעְמָא לָא אָמְרִי מֵהָא! דִּלְמָא שָׁאנֵי הָתָם, דְּלֵית לַהּ אֵימְתָא דְבַעַל כְּלָל.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: עוֹבֶרֶת עַל דָּת וְרָצָה בַּעַל לְקַיְּימָהּ, מְקַיְּימָהּ אוֹ אֵינוֹ מְקַיְּימָהּ? מִי אָמְרִינַן בִּקְפִידָה דְבַעַל תְּלָא רַחֲמָנָא, וְהָא לָא קָפֵיד. אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּקָפֵיד — קָפֵיד?
תָּא שְׁמַע, וְאֵלּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנִּין לָהֶן: מִי שֶׁנִּתְחָרֵשׁ בַּעְלָהּ, אוֹ נִשְׁתַּטָּה, אוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין. וְאִי אָמְרַתְּ רָצָה בַּעַל לְקַיְּימָהּ מְקַיְּימָהּ, עָבְדִי בֵּית דִּין מִידֵּי דְּדִלְמָא לָא נִיחָא לֵיהּ לְבַעַל? סְתָמָא דְמִילְּתָא: כֵּיוָן דְּעוֹבֶרֶת עַל דָּת הִיא — מֵינָח נִיחָא לֵיהּ.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: בַּעַל שֶׁמָּחַל עַל קִינּוּיוֹ — קִינּוּיוֹ מָחוּל, אוֹ אֵינוֹ מָחוּל? מִי אָמְרִינַן בְּקִינּוּי דְּבַעַל תְּלָא רַחֲמָנָא, וּבַעַל הָא מָחֵיל לֵיהּ לְקִינּוּיוֹ, אוֹ דִלְמָא: כֵּיוָן דְּקַנִּי לַיהּ מֵעִיקָּרָא — לָא מָצֵי מָחֵיל לֵיהּ?
תָּא שְׁמַע, וְאֵלּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנִּין לָהֶן: מִי שֶׁנִּתְחָרֵשׁ בַּעְלָהּ, אוֹ נִשְׁתַּטָּה, אוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין. וְאִי אָמְרַתְּ בַּעַל שֶׁמָּחַל עַל קִינּוּיוֹ — קִינּוּיוֹ מָחוּל, עָבְדִינַן מִידֵּי דְּאָתֵי בַּעַל מָחֵיל לֵיהּ? סְתָמָא דְמִלְּתָא, אָדָם מַסְכִּים עַל דַּעַת בֵּית דִּין.
תָּא שְׁמַע: וּמוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁמָּא יָבֹא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ. וְאִי אָמְרַתְּ בַּעַל שֶׁמָּחַל עַל קִינּוּיוֹ — קִינּוּיוֹ מָחוּל, לַחְלֵיהּ לְקִינּוּיֵהּ וְלִבְעוֹל!
מַאי שְׁנָא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים — דִּגְמִירִי, דְּאִי בָּעֵי לְמִיבְעַל, אָמְרִי לֵיהּ: אַחֲלֵיהּ לְקִינּוּיָיךְ וּבַעְלַהּ.
תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים סָח לִי זְעֵירָא מֵאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם: בַּעַל שֶׁמָּחַל עַל קִינּוּיוֹ — קִינּוּיוֹ מָחוּל, וְזָקֵן מַמְרֵא שֶׁרָצוּ בֵּית דִּין לִמְחוֹל לוֹ — מוֹחֲלִין לוֹ, וּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה שֶׁרָצוּ אָבִיו וְאִמּוֹ לִמְחוֹל לוֹ — מוֹחֲלִין לוֹ.
וּכְשֶׁבָּאתִי אֵצֶל חֲבֵירַי שֶׁבַּדָּרוֹם, עַל שְׁנַיִם הוֹדוּ לִי, וְעַל זָקֵן מַמְרֵא לֹא הוֹדוּ לִי — שֶׁלֹּא יִרְבּוּ מַחֲלוֹקֹת בְּיִשְׂרָאֵל. שְׁמַע מִינַּהּ: בַּעַל שֶׁמָּחַל עַל קִינּוּיוֹ — קִינּוּיוֹ מָחוּל. שְׁמַע מִינַּהּ.
פְּלִיגִי בַּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא. חַד אָמַר: קוֹדֶם סְתִירָה — מָחוּל, לְאַחַר סְתִירָה — אֵינוֹ מָחוּל. וְחַד אָמַר: לְאַחַר סְתִירָה, נָמֵי מָחוּל. וּמִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר אֵינוֹ מָחוּל,
מִמַּאי — מִדְּקָא מְהַדְּרִי רַבָּנַן לְרַבִּי יוֹסֵי. דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בַּעְלָהּ נֶאֱמָן עָלֶיהָ, מִקַּל וָחוֹמֶר: וּמָה נִדָּה שֶׁהִיא בְּכָרֵת — בַּעְלָהּ נֶאֱמָן עָלֶיהָ, סוֹטָה שֶׁהִיא בְּלָאו, לֹא — כׇּל שֶׁכֵּן?
אָמְרוּ לוֹ: לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְּנִדָּה — שֶׁכֵּן יֵשׁ לָהּ הֶיתֵּר, תֹּאמַר בְּסוֹטָה — שֶׁאֵין לָהּ הֶיתֵּר.
וְאִי אָמְרַתְּ לְאַחַר סְתִירָה מָחוּל לָהּ, מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דְּיֵשׁ לָהּ הֶיתֵּר, דְּאִי בָּעֵי מָחֵיל לֵיהּ לְקִינּוּיֵהּ וּבָעֵיל. אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ: לְאַחַר סְתִירָה אֵינוֹ מָחוּל. שְׁמַע מִינַּהּ.
מֵתוּ בַּעְלֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא שָׁתוּ, בֵּית שַׁמַּאי כּוּ׳. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? בֵּית שַׁמַּאי סָבְרִי: שְׁטָר הָעוֹמֵד לִגְבּוֹת — כְּגָבוּי דָּמֵי.