מסכת קידושין דף ע״ה עמוד א׳

1כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו. וכל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו.

2מאי איכא בין תנא קמא ובין ר' יוסי? א"ר יוחנן: מצרי שני איכא בינייהו. ושניהם לא למדוה אלא מכהן גדול באלמנה,׃

3דתנא קמא סבר: כי כהן גדול באלמנה. מה כהן גדול באלמנה שביאתו בעבירה ופוסל בה, אף כל שביאתו בעבירה פוסל.

4ורבי יוסי סבר: כי כ"ג באלמנה. מה כ"ג באלמנה שזרעו פסול ופוסל, אף כל שזרעו פסול פוסל. לאפוקי מצרי שני שאין זרעו פסול, דאמר קרא: ״(דברים כג״, ט) ״בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה'״.

5רשב"ג אומר: כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו, וכל שאי אתה נושא את בתו אי אתה נושא אלמנתו. מאי איכא בין ר' יוסי לרשב"ג אמר עולא: גר עמוני ומואבי איכא בינייהו. ושניהם לא למדוה אלא מכהן גדול באלמנה.

6דר' יוסי סבר: כי כ"ג באלמנה. מה כהן גדול באלמנה שזרעו פסול ופוסל, אף כל שזרעו פסול פוסל.

7ורשב"ג ככהן גדול באלמנה. מה כ"ג באלמנה שכל זרעו פסול, אף כל שכל זרעו פסול, אפילו נקבות, לאפוקי גר עמוני ומואבי דנקבות הוו כשרות לבא בקהל. דאמר מר: עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית.

8אמר רב חסדא: הכל מודים באלמנת עיסה שפסולה לכהונה. מאן מיקל בהני תנאי רבן שמעון בן גמליאל, וקאמר: כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו, וכל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו. למעוטי מאי? למעוטי אלמנת עיסה שפסולה לכהונה.

9לאפוקי מדהני תנאי דתנן: העיד רבי יהושע ור' יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה שכשירה לכהונה. מאי טעמא הוי ספק ספיקא, וספק ספיקא לקולא.

10ודאן בודאן מותר. אמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי אליעזר. כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי: הלל שונה: עשרה יוחסים עלו מבבל וכולם מותרים לבא זה בזה, ואת אמרת הלכה כרבי אליעזר?!

11ורמי דרב אדרב ורמי דשמואל אדשמואל, דאיתמר: ארוסה שעיברה, רב אמר: הולד ממזר. ושמואל אמר: הולד שתוקי.

12רב אמר: הולד ממזר ומותר בממזרת, ושמואל אמר: הולד שתוקי ואסור בממזרת. איפוך, רב אמר: הולד שתוקי, ושמואל אמר: הולד ממזר.

13תרתי למה לי? צריכא, דאי איתמר בהא, בהא קאמר רב משום דרוב כשרים אצלה. אבל התם, דרוב פסולים אצלה, אימא מודי לשמואל.

14ואי איתמר בהך, בהא קאמר רב משום דאיכא למיתלה בארוס, אבל בהא אימא מודי לשמואל, צריכא.

15ואי בעית אימא: לעולם לא תיפוך, ומאי ממזר דקאמר רב לאו מותר בממזרת, אלא דאסור בבת ישראל. ושמואל אמר: הולד שתוקי, דאסור בבת ישראל. אי הכי היינו דרב! אלא: מאי שתוקי שמשתקין אותו מדין כהונה.

16פשיטא, השתא מדין ישראל משתקינן ליה, מדין כהונה מיבעי?! אלא: מאי שתוקי שמשתקין אותו מנכסי אביו. פשיטא, מי ידעינן אבוה מנו? לא צריכא, דתפס.

17ואי בעית אימא: מאי שתוקי בדוקי, שבודקים את אמו ואומרת: ״לכשר נבעלתי״ נאמנת. כמאן כר"ג האמר שמואל חדא זימנא, דתנן: היתה מעוברת, ואמרו לה: מה טיבו של עובר זה? מאיש פלוני וכהן הוא ר"ג ורבי אליעזר אומרים: נאמנת. רבי יהושע אומר: אינה נאמנת. ואמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבן גמליאל!

18צריכא, דאי מהתם הוה אמינא: התם רוב כשירים אצלה, אבל הכא דרוב פסולים אצלה, אימא לא, צריכא.

ברייתא

19תניא: וכן רבי אלעזר אומר: כותי לא ישא כותית. מאי טעמא? אמר רב יוסף: עשאוהו כגר לאחר עשרה דורות, דתניא: גר, עד עשרה דורות מותר בממזרת, מכאן ואילך אסור בממזרת.

20ויש אומרים עד שישתקע שם עבודת כוכבים ממנו.

21א"ל אביי: מי דמי? התם גר ישן וממזרת חדשה, אמרי: בר ישראל הוא דקא נסיב ממזרת. הכא אידי ואידי כי הדדי נינהו. אלא: כי אתא רב דימי, אמר: רבי אלעזר סבר לה כרבי ישמעאל,׃