כל מצוה שנצטוו ישראל — להנהיגה קודם שיכנסו לארץ דהיינו חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ:
חוץ מהשמטת כספים — ולקמיה פריך הא נמי נצטוו עליה קודם לכן דהא חובת הגוף היא ומאי חוץ:
לא נצרכא אלא לכדתניא — דלא נצטוו עליה קודם לכן:
בזמן שאין אתה משמט קרקע — כגון במדבר ולאחר שגלו:
ואימא במקום כו' — ולמעוטי חוצה לארץ אף בזמן הארץ:
אסור מן התורה בכ"מ — קסבר מושב כל מקום שאתם יושבים משמע:
הלכתא מדינה — הנהיגוהו הם עליהם בחוצה לארץ:
היינו דשני לן — חמור ספק ערלה מספק כלאים ספק ערלה ספק עברו עליה שלש שנים אי נמי פרדס שיש בו נטיעות ערלה ושאר נטיעות ולקט עובד כוכבים מן הפירות ואין ידוע מהיכן:
בסוריא — היא ארם צובה שכבש דוד וסנפה עם ארץ ישראל וקסבר כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש הלכך ספיקו מותר ולקמן (קידושין דף לט.) פרכינן ואי הלכה למשה מסיני היא בחוצה לארץ היאך מיקל בספיקה ומשנינן אימא כך נאמרה הלכה ספיקה מותר בחוצה לארץ ודאה אסור:
ובחוצה לארץ — דרחיק טפי ולא מיחליף:
יורד — ישראל ולוקח מן העובד כוכבים הלוקט מפרדס שיש בו נטיעות ילדות וזקנות וישראל יודע שהוא נכנס שם ולוקט לכתחלה:
ובלבד שלא יראנו — ישראל כשהוא לוקט מן הערלה והא דתניא לעיל בסוריא מותר כשנלקט כבר אבל לכתחלה אינו אומר לו לך רד ולקוט:
כרם הנטוע ירק — שזרע ירק בין הגפנים דה"ל כלאי הכרם:
וירק נמכר חוצה לו — ויש לחוש שמא מירק שגדל בכרם הוא וה"ל ספק כלאים:
יורד — עובד כוכבים ולוקט מן הכלאים ממש ומוכר לחבר:
ובלבד שלא ילקוט — החבר עצמו ביד ואם איתא דערלה בחוצה לארץ דברי סופרים ולא הלכה למשה מאי שנא דאחמיר בספק ערלה מספק כלאים:
