מסכת קידושין דף ע״ו עמוד ב׳

מוקי לה בלוייה וישראלית כדקתני מתניתין מוסיפין עליהן עוד אחת:

מי לימא פליגא אמתניתין:

מאי מוסיפין עוד אחת דקתני מתני':

זוג אחת שתי אמהות:

זו דברי ר"מ סתם מתניתין דמצריך בדיקה:

כשקרא עליו ערער א"צ בדיקה אלא אם קראו עליה שני עדים שמץ של פסול ולא שמעידים עדות גמורה אלא יציאת קול וכיון דקרא עליה ערער אמאי פליגי רבנן:

מאן דמתני הא משמיה דרב:

לא מתני הא ואמוראי נינהו רב יהודה ורב חמא אליבא דרב:

אין בודקין מן המזבח ולמעלה כו' ואם תאמר אמאי לא קתני אין בודקין משטרות ולמעלה דהא אמרינן בפ"ב דכתובות (דף כד:) מעלים משטרות ליוחסין וי"ל דאין זה רבותא דהא עדות מעליא הוא וא"ת ניתני נמי אין בודקין מנשיאות כפים ולמעלה ומתרומה ולמעלה כדאמר בפרק ב' דכתובות (שם) מעלין מתרומה ליוחסין ויש לומר דגם זה אינו רבותא כיון דלא שייך אלא בכהנים אבל הא [דתנן] אין בודקין מן המזבח ולמעלה רבותא הוא דמיירי אפילו בעבודות הכשרות בזרים כגון שחיטה או הפשט אע"ג דשחיטה כשרה בנשים ובעבדים היינו דיעבד אבל לכתחילה לא עבדי כי אם כשרים מיוחסין:

והקל מעליך ונשאו אתך ה"ג רש"י ול"ג במשא העם שהרי גבי שכינה כתיב כן והאי קרא דהכא כתיב ביתרו ולא כתיב ביה במשא העם:

ששם היו מיוחסי כהונה ולוויה פי' דכי תנן התם לשכת הגזית שם היתה סנהדרי גדולה יושבת ודנה את וכהונה כהן שנמצא בו פסול לבוש שחורים ומתכסה שחורים ויוצא הולך לו כהן שלא נמצא בו פסול לובש לבנים ומתעטף לבנים ונכנס משמע עם אחיו הכהנים ויום טוב היו עושים שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן ומפרש במתני' כשם שהיו בודקים את הכהנים. כך היו בודקים את הלוים. אף מי שהיה חתום בארכי הישנה של צפורי שלא היו חותמין בה אלא מיוחסין:

ונשאו אתך בדומין לך פי' היינו דכתיב בפ' יתרו והקל מעליך ונשאו אתך דאלו אידך דכתיב בע' זקנים ונשאו אתך במשא העם דלמא משום שכינה:

הא דאמרי' ממשכנין על הצדקה אפילו בע"ש משום דכתיב ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך כדאיתא בר"ה ואמרינן בירשלמי מכאן למשכון ואע"ג דקי"ל כל מצות עשה שמתן שכרה כתיב בצדה אין ב"ד מוזהרין עליה ובצדקה כתוב מתן שכרה בצדה בכמה דוכתי שאני הכא דגלי ביה קרא ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך וטעמא דמילתא משום דהכא באמירתו נתחייב לגבוה או לעניים וכשם שכופין אותו לפרוע חובו כופין אתו לפרוע מה שנתחייב להקדש שלא יהא כח הדיוט חמור משל הקדש ובירושלמי פי' בזה טעם אחר ולא אתי בגמרא דילן כדכתיבנא בפ' השותפין. כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינא ביה כדפרי' בב"ק:

כל הפסול לעדות פסול לדון ויש כשרים להעיד שהם פסולים לדון קצתם דוקא בדיני נפשות וקצתם אף בדיני ממונות כיצד אוהב ושונא וגר שאין אמו מישראל והמשוחרר פסולין אף לדיני ממונות זקן וסריס וממזר וסומא באחת מעיניו כשר לדיני ממונות ופסול לדיני נפשות וכבר ביארנוה במסכת סנהדרין הא כל שאמו מישראל הרי הוא כישראל גמור וממנין אותו לכל דבר שבשררה ומנוי כשאר כל ישראל וכשאין אמו מישראל אין ממנים אותו אף לשום שררה אלא שמקצת שררות מצרפין אותן עם האחרים ומבליעין אותם ביניהם כך נראה לי וזהו לדעתי פירוש מיטפל להו ואע"פ שגדולי הרבנים פירשוהו בענין אחר:

ע"ז של ישראל אין לה בטילה אבל ע"ז של גוי בטילה ובטולה הוא על ידי גוי שיהא פיחוס בצורתה או שאר מינין שבבטול על הדרך שכבר הזכרנום במקומן במסכת ע"ז:

בד"ה אין בודקין כו' מעלין מתרומה ליוחסין וי"ל כו' עכ"ל איכא מ"ד דס"ל הכי התם ומה שהביאו התוספות לעיל דנאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה היינו כמ"ד דאין מעלין מתרומה ליוחסין וע"ש וק"ל:

בא"ד בנשים ועבדים כו' אבל לכתחילה לא עבדי כ"א כו' עכ"ל אפי' זרים לכתחילה לא עבדי כ"א מיוחסין לכהונה וכ"ה בת"י וק"ל:

א"ר יהודא אמר רב זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים כל המשפחות בחזקת כשרות עומדות. עיין מה שכתבתי לעיל דף ע"א ע"ב בהא דרב יהודא גופא לא מנסיב איתתא לבריה ואמר מי ידענא מהיכא אנסיב אף על גב דס"ל הכא דלחכמים כל המשפחות בחזקת כשרות עומדות והתם נמי קאמר משמיה דשמואל זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים כל הארצות בחזקת כשרות עומדות אלא דאפ"ה מחמיר על עצמו היה כדפרישית שם ועי"ל דהא דקאמר רב יהודא אמר רב זו דברי ר"מ היינו זו וסבירא ליה כיון דסתם משנה כרבי מאיר וכה"ג אשכחן להדיא בפר' אלמנה לכ"ג דף ס"ן דאיכא דוכתא דקאמר זו וס"ל ע"ש. ובזה יש ליישב לשון הטור א"ע סימן ב' שנתן טעם לדברי הפוסקים כסתם משנה דידן עיין שם. וכיוצא בזה כתב לתרץ בעל דרישה ופרישה והביא ראייה מפ' מצות חליצה דאיכא זו וס"ל אלא דהב"ח בקונטרס אחרון שם כתב דמפ' מצות חליצה אין ראייה אבל זו הראייה שכתבתי מפרק אלמנה לכ"ג לענ"ד ראייה אלימתא היא ואין להאריך כאן:

תוספות בד"ה אין בודקין כו' וא"ת אמאי לא קתני אין בודקין משטרות כו' וא"ת ניתני נמי אין בודקין מנשיאות כפים ותרומה וכו'. עיין בלשון התוספות פרק האשה שנתארמלה מה שכתבו בזה מיהו לולי דבריהם היה באפשר לומר דהא דאמרינן התם בכל הנך דמעלין ליוחסין היינו היכא דלא קרא עליו ערעור דוקא וכמ"ד דאפ"ה בעי בדיקה או אף למ"ד כל המשפחות בחזקת כשרות הן נמי איכא לאוקמא כגון שאין אנו יודעין בו כלל מאיזה משפחה הוא וכשיטת כמה פוסקים דס"ל הכי עיין בטא"ע ובש"ע סימן ב' משא"כ הכא במשנתינו דאיירי בקרא עליו ערעור איכא למימר דלא מהני להעלותו מנשיאת כפים ומתרומה אלא דבר ברור בעינן ולכאורה סברא נכונה היא ואף למאן דלא מתני הא דקרא עליו ערעור אפ"ה מודה דמתניתין מילתא דפסיקא נקיט דהך בדיקה דד' אמהות ודאי מהני אף בקרא עליו ערעור ועיין בזה בב"ח ובבית שמואל. אלא דהתוספות לשיטתיהו שכתבו בפ' האשה שנתארמלה לחד פירושא דסוגייא דהתם נמי איירי בקרא עליו ערעור וא"כ משמע דבכל ענין מעלין מנשיאת כפים ליוחסין ע"ש ולדעתי עדיין צריך עיון:

בא"ד אף ע"ג דשחיטה כשרה בנשים ובעבדים היינו דיעבד אבל לכתחילה לא עבדי כ"א כשרים ומיוחסין עכ"ל. ולכאורה יש להקשות מהא דקתני בזבחים ר"פ כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשירה שהשחיטה כשירה בזרים בנשים ובעבדים ומקשה הש"ס דיעבד אין לכתחלה לא ורמינהו כו' ומסיק התם ה"ה דאפילו לכתחלה כו' עיין שם אלא דלא קשה מידי דהא דאמרינן התם דכשירין אף לכתחלה היינו מדין תורה ודאי כשירין אף לכתחלה ולאפוקי ממאי דס"ד מעיקרא דאין כשירין לכתחלה כלל אלא בדיעבד הקרבן כשר משא"כ מה שכתבו התוספות כאן דלכתחלה לא עבדי כ"א כשירין ומיוחסין היינו ממנהג וסלסול שנהגו הכהנים למעלה בעלמא כן נ"ל בכוונת התוספות:

רש"י בד"ה ונשאו אתך גרסינן כו' וכ"כ התוספות בשם רש"י ז"ל דלא גרסינן במשא העם שהרי גבי שכינה כתיב כו' עכ"ל. והוא מלשון רש"י בפרק אחד דיני ממונות דף ל"ו אלא דמהרש"ל בחכמת שלמה כתב שם שהקשו בישיבה דהוי דלא כרבי יהודא ודלא כרבנן דפ"ק דסנהדרין דף ט"ו דרבי יהודא דריש מונשאו אתן דפ' בהעלותך אתן בדומין לך ורבנן דרשו אתך ואת בהדייהו וע"ש במהרש"ל ומהרש"א ז"ל באריכות ולענ"ד לא ידענא מאי קשיא להו דרבי יהודה גופא לא דריש התם אתך בדומין לך לדרשה דלדורות פסולין אלא לאפוקי מדרשא דת"ק דקאמר אתך ואת בהדייהו קאמר ר"י דאיצטריך לאתך בדומין לך אף אם יהיה הטעם משום כבוד השכינה באותו שעה דבעי בדומין לך והא דאמרינן התם מעיקרא עמך משום שכינה לא איירי כלל לענין מיוחסין אלא כמו שפרש"י שם בענין אחר משא"כ הכא ובפ' א' דיני ממונות דמייתי מעיקרא מקרא דוהתיצבו עמך לענין דלדורות בעינן מיוחסין דוקא וקרוב הדבר לומר דהכא נמי אסיפא דקרא סמיך דכתיב ונשאו אתך במשא העם דהיינו אתך בדומין לן ואפ"ה מקשה הש"ס ודלמא משום שכינה א"כ ע"כ דהא דמסיק רבי נחמן היינו מקרא דוהקל מעליך ונשאו אתך דכתיב ביתרו. מיהו הא דלא מייתי רבי אחא מעיקרא מקרא דיתרו נראה משום דמקרא דיתרו לא שמעינן אלא דמהדרינן לכתחלה אמיוחסין דומיא דכל הנך דאמר יתרו ואתה תחזה אנשי חיל ומנו שבע מידות ואפ"ה אין מעכבין בדיעבד מש"ה מייתי נמי קרא דוהתיצבו עמך דפ' בהעלותך דמשמע ששנה הכתוב לעכב ולפ"ז מצינן למימר דרבי נחמן לא פליג אדרב אחא מדלא קאמר אלא ובזה נתיישב לשון הרמב"ם ז"ל שהביא בהל' סנהדרין קרא דוהתיצבו עמך כן נ"ל:

שם והאיכא אורי' החתי מאי לאו דאתי מחת קשיא לי מאי ס"ד דאתי מחת ממש שהוא מז' אומות וא"כ בת שבע היאך הותרה לו הא קי"ל דבגירותן אסירי מלא תתחתן בם ואפשר דהשתא ס"ל דלא תתחתן מהם בגיותן קאי ובגירותן לא הוי אלא מדרבנן והיינו כדס"ל לדרב' מעיקרא בפ' הערל ומכ"ש דא"ש טפי לפי שיטת הסוברים דאף למסקנא דלא תתחתן איירי בגירותן היינו דוקא לאותן שנתגיירו בעצמן אבל אותן הנולדין מהן לא אסירי אלא מדרבנן ומגזרה דדוד גזר על הנתינים וא"כ האי שעתא דאורי' ודאי קדים לאותה גזירה. מיהו במדרש מצאתי דאורי' בעצמו היה מחת ממש נושא כליו של גלית היה ובאמת נענש דוד על שהשיאו לבת שבע וא"ל הקב"ה חיין אשתן נתת לו והוא דלא כמסקנת תלמודא דידן דהכא ובדרוש הארכתי:

אָמַר מְרֵימַר מַאי קְרָאָה "כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, וּמוּם אֵין בָּךְ" (שיר השירים ד, ז). יש להקשות מאי סלקא דעתיה דתלמודא מעיקרא לפרש האי 'מוּם' דיוחסין ולא פירש מוּם ממש כדדחי ליה אחר כך? ונראה לי בס"ד דאי מום ממש למאי אצטריך למימר אחר שכבר אמר כֻּלָּךְ יָפָה? ולכן פירש כֻּלָּךְ יָפָה על הגוף וּמוּם דיוחסין נמי אֵין בָּךְ. מיהו יש להבין על יוחסין איך קרי ליה מוּם? ונראה לי דקאי על ממזרות והממזר נוטריקון 'מום זר' ולזה אמר וּמוּם דממזרות אֵין בָּךְ. והנה מהכא משמע מרימר הוא דיליף מהאי ולאו ברייתא דתני רב יוסף וביבמות (יבמות קא.) קתני האי קרא בברייתא דתני רב יוסף? ויש לומר דלעולם הוא כמו שאמרו כאן, וביבמות קיצר תלמודא ונקיט הוכחא דהאי קרא כמה דתני רב יוסף וכן בסנהדרין (סנהדרין לו:) נקיט כדהכא וזה עיקר.

וְהָאִיכָּא "אוּרִיָּה הַחִתִּי"? מַאי לָאו, דְּאַתִּי מֵחֵת? לָא, דְּיָתִיב בְּחֵת (שמואל ב כג, לט). קשא כבר תירץ לו ב'צֶלֶק הָעַמּוֹנִי' דיתיב בעמון ומאי מקשי מהכא דהוא הדין כאן? ונראה לי בס"ד דסבר המקשן באוריה משמע טפי דאתי מחת משום דנתן הנביא קראו ב' פעמים בדבר ה' בשם אוריה החתי דכתיב בשמואל (שמואל ב' יב, ט) מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר הֳ' לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינָיו אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן וכו' עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה, וקשא למה האריך לקראו ב' פעמים בשם אוריה החתי ולא אמר אוריה בסתם? אך הדברים מוכיחין שהוא היה גר ולכן הזכירו בשם אוריה החתי לומר שהיה גר כדי להפליג בזה התוכחה על אותו עון ולומר דאיכא חלול ה' טפי בזה משום דהיה גר וכך עשית לו. וכמו שאמרו בגמרא דיבמות (יבמות עט.) על בְּנֵי רִצְפָּה בַת אַיָּה דתלו אותם בעבור הגבעונים והא כתיב (דברים כא, כג) לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא שהיו עוברים ושבים אומרים מה טיבן של אלו הללו? בני מלכים הם! ומה עשו? פשטו ידיהם בגרים גרורים. אמרו אין לך אומה שראוים להדבק בה כזו ומה בני מלכים כך בני הדיוטות על אחת כמה וכמה ומה גרים גרורים כך ישראל על אחת כמה וכמה! מיד נתוספו על ישראל מאה וחמשים אלף וכו עיין שם. וכן הקשו עוד שם בגמרא הא כתיב (דברים כד, טז) לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וכו' שהיו האומות אומרים אין אומה זו ראויה להדבק בה שהרי פשטו ידיהם בגרים ליטול מזונותיהם ולא נעשה בהם נקמה עיין שם. נמצא הנוגע בגרים להרע להם יהיה מזה חלול השם יותר ולכן פירש לו בתוכחתו שהרג את אוריה החתי שהיה גר ואת אשתו לקח ולכן המקשן סלקא דעתיה מעיקרא דאוריה אתי מחת ואף על פי כן התרצן אמר לו גם כאן לא הוה גר אלא דיתיב בחת.

אָמַר קְרָא "וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ", בְּדוֹמִים לָךְ (במדבר יא, טז). קשא כיון דלפי האמת הסנהדרין צריכין להיות מנוקין מן מום ממש מנא ליה לדרוש דוֹמִין לָךְ איחוס לימא דומין לך בלא מום? ונראה לי משום דכתיב 'וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ' ודריש ונשאו לשון נשיאות ומצינו דנקיט נשיאות איחוס דכתיב שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם (במדבר א, ב) וכן נקיט בבני קהת (במדבר ד, ב) נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם לבית אבותם למשפחותם, נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם (במדבר ד, כב), כי מן היחוס יהיה נשיאות ראש דתפארת בנים אבותם.