לרבנן - מדברי חכמים אנו למידין דאמרי אפי' אין שהות דקסברי לכך ניתנו מעות הראשונות דאי בעינן לייעודי יהא יעוד מעכשיו דאי לאו מההיא שעתא מתחלי במאי מקדשה השתא:

פשיטא - דמצינו למילף:

מהו דתימא הא לא א"ל - לאב האי אדון מעכשיו ותילף מיניה דאפי' לא פירש מעכשיו אלא הרי את מקודשת לי לאחר שלשים תהא מקודשת לראשון:

קמ"ל - האי תנא דאמר למידין המשל מדברי רבנן דאי אמר מעכשיו אין אי לא לא:

משל לאומר כו' - כלומר מכאן אתה למד לאומר לאשה כו':

משל למאן - מדברי מי אנו למידים:

לרבי יוסי בר' יהודה - דמשום דלא פירש מעכשיו אע"ג דה"ל לקדושי בהו לאחר זמן כי קדמו אחר הוו קידושין ה"נ לא שנא:

פשיטא - דמצינו למילף:

מהו דתימא הא לא אמר לה - בשעת מתן מעות על מנת שתתייעד לי לאחר זמן ומשום הכי א"ר יוסי דמקודשת לשני אבל היכא דאמר התקדשי לי לאחר שלשים אע"ג דלא אמר מעכשיו חיילי השתא ומקודשת לראשון אם ירצה בסוף שלשים:

קמ"ל - דדמו אהדדי דכיון דתלה הכתוב יעוד במעות הללו לאחר זמן מעיקרא כי יהבינהו להכי יהבינהו שאם ירצה לייעד מייעד ואפילו הכי כיון דלא אמר מעכשיו מקודשת לשני:

ולר"מ תנאו קיים - בתמיה:

בדבר שבממון - דניתן למחילה הוי תנאי קיים אבל עונה דצערא דגופא הוא לא איתיהיב למחילה:

מלמד שמוכרה לפסולים - ממזר ונתין שאין רשאי לייעד ואינה נמכרת להם אלא לשפחות בלבד:

אם מקדשה לפסולין - דקידושין תופסין בחייבי לאוין:

לא ימכרנה לפסולין - בתמיה:

מה למקדשה לפסולין - כלומר מה לי לקנתר על מקדשה לפסולין הרי מצינו שהקידושין מסורין בידו לדבר גדול מזה שאפילו בשהביאה סימנין מקדשה כדילפינן לעיל (קידושין דף ד:) מויצאה חנם אין כסף:

ימכרנה לפסולין - בתמיה והלא אין המכירה מסורה בידו כל כך שהרי אינו מוכרה כשהיא נערה כדדרשינן ק"ו ומה מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר במסכת ערכין (דף כט:):

שרעה בנישואיה - שאסורה לו מיהא תפסי ליה בה קדושין כדכתיב (שמות כא) אשר לא יעדה מכאן שמוכרה לפסולין:

קידושין 19 עמוד ב

1וכי משייר בה שוה פרוטה ומייעד הוו קידושין, הכא נמי לא שנא.

ברייתא

2ת"ר כיצד מצות יעוד? אומר לה בפני שנים ״הרי את מקודשת לי״, ״הרי את מאורסת לי״ אפילו בסוף שש, ואפילו סמוך לשקיעת החמה. ונוהג בה מנהג אישות ואינו נוהג בה מנהג שפחות. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אם יש שהות ביום כדי לעשות עמו שוה פרוטה מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת.

3משל לאומר לאשה ״התקדשי לי מעכשיו לאחר שלשים יום״ ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום שמקודשת לראשון. משל למאן?

4אילימא משל לרבי יוסי ברבי יהודה הא אם יש שהות ביום כדי לעשות עמו שוה פרוטה מקודשת, ואם לאו לא!

5אמר רב אחא בריה דרבא: משל לרבנן. פשיטא!

6מהו דתימא, הא לא אמר ליה ״מעכשיו״, קמ"ל׃

ברייתא

7תניא אידך: המוכר את בתו, והלך וקידשה לאחר שיחק באדון, ומקודשת לשני, דברי רבי יוסי ברבי יהודה. וחכ"א אם רצה לייעד מייעד.

8משל לאומר לאשה ״הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום״ ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום שמקודשת לשני. משל למאן?

9אילימא לרבנן, האמרי רבנן: אם רצה לייעד מייעד!

10אלא אמר רב אחא בריה דרבא: משל לר' יוסי בר' יהודה. פשיטא!

11מהו דתימא, הא לא אמר לה ״לאחר שלשים יום״, קמ"ל׃

ברייתא

12תניא אידך: המוכר את בתו, ופסק על מנת שלא לייעד נתקיים התנאי, דברי ר"מ וחכ"א אם רצה לייעד מייעד, מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל.

13ולר"מ תנאו קיים? והתניא: האומר לאשה ״הרי את מקודשת לי ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה״ ה"ז מקודשת, ותנאו בטל, דברי ר"מ רבי יהודה אומר: בדבר שבממון תנאו קיים.

14אמר חזקיה: שאני הכא, דאמר קרא ״(שמות כא״, ז) ״לאמה״ פעמים שאינו מוכרה אלא לאמה בלבד.

15ורבנן, האי ״לאמה״ מאי עבדי ליה? האי מיבעי להו לכדתניא: ״לאמה״ מלמד שמוכרה לפסולים.

16והלא דין הוא: אם מקדשה לפסולים, לא ימכרנה לפסולים? מה למקדשה לפסולים, שכן אדם מקדש את בתו כשהיא נערה, ימכרנה לפסולים, שאין אדם מוכר את בתו כשהיא נערה? ת"ל ״לאמה״ מלמד שמוכרה לפסולין.

17ר' אליעזר אומר: אם ללמד שמוכרה לפסולין, הרי כבר נאמר (שמות כא, ח) ״אם רעה בעיני אדוניה שרעה בנישואיה. מה ת"ל ״לאמה? מלמד שמוכרה׃

תוספות

משל למאן - פי' בקונטרס מדברי מי אנו למידין הא אם יש שהות ביום כו' אלמא השתא הוא דמתחלי קדושין בגרעון שיש לו עליה לרבנן מדברי חכמים אנו למידין דאמרי אפילו אין שהות ביום דקסברי לכך ניתנו מעות הראשונות דאי בעינן ליעודי יהיה ייעוד מעכשיו דאי לאו מההוא שעתא מתחלי במאי מיקדשה השתא ופריך פשיטא דמצינו למילף ומשני מהו דתימא הא לא אמר ליה לאב מעכשיו ותילף מיניה דאפי' לא פירש מעכשיו אלא הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום תהא מקודשת לראשון קמ"ל האי תנא דאמר אנו למידין המשל מדברי רבנן דאי אמר מעכשיו אין ואי לא לא וקשה דבכוליה גמרא המשל בא ללמד על הדבר כמו משל למה הדבר דומה ועוד איך נאמר דמייעוד נלמוד באשה שתהא מקודשת לראשון והא לא איירי רבנן כלל כשבא אחר וקידש בתוך ימי המכירה לכך פירש ר"י שהמשל בא ללמד ולומר דכי היכי דפשיט לן התם באומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשי' יום ובא וקידשה אחר בתוך שלשים יום שמקודשת לראשון ה"ה גבי ייעוד שאם בא אחר וקדשה אחר המכירה קודם הייעוד דאינה מקודשת דמעות הראשונות לקידושין ניתנו והכי קאמר משל למאן על מי מלמד המשל אילימא לרבי יוסי בר' יהודה והאמר אם יש שהות ביום וכו' ואם כן לא דמי לאומר שהרי בעינן שיתן לה שום דבר בסוף אלא משל לרבנן המשל בא ללמד לנו על דברי רבנן שאם בא אחר וקידשה אחר המכירה קודם היעוד אינה מקודשת ופריך פשיטא דכיון שאמר לאשה כך הוא הדין ה"נ גבי ייעוד כך הוא לרבנן ומשני מהו דתימא הא לא אמר מעכשיו ואפילו לרבנן נמי תהא מקודשת לאחר שקדשה קודם הייעוד דלא דמי לאומר לאשה דהתם אמר לה מעכשיו קמ"ל דכיון דכל מכירה ע"מ לייעד כמאן דאמר לה מעכשיו דמי:

משל לרבי יוסי ברבי יהודה - פי' בקונטרס מדר"י ברבי יהודה אנו למידין משום דלא פירש מעכשיו אע"ג דהוי ליה לקדשה בהו לאחר זמן מיהו כי קדמו אחר הוו קידושין ה"נ לא שנא מהו דתימא הא לא א"ל בשעת מתן מעות ע"מ שתייעד לי לסוף שש ומשום הכי אמר רבי יוסי דמקודשת לשני אבל היכא דאמר התקדשי לי לאחר שלשים יום אימא אע"ג דלא אמר לה מעכשיו חיילא מהשתא ומקודשת לראשון אם ירצה בסוף שלשים קמ"ל דדמי להדדי דכיון דתלה הכתוב ייעוד במעות הללו לאחר זמן מעיקרא כי יהבינהו להכי יהבינהו שאם ירצה לייעד מייעד ואפ"ה כיון דלא אמר מעכשיו מקודשת לשני גם פי' זה לא נהירא שהרי בכולי גמרא המשל בא ללמד על הדבר ופירש רבינו יצחק מהו דתימא הא לא אמר לה לאחר שלשים יום וכיון דלא פריש נימא דדעתיה שיחולו הקידושין מעכשיו דמהני טפי מה שלא הזכיר שלשים יום שהרי כל שעה ושעה בידו ליעדה כל זמן שירצה ואם קידשה אחר אינה מקודשת קא משמע לן כיון דלא אמר מעכשיו בהדיא מקודשת לשני:

לרבי מאיר תנאו קיים וכו' - מדרבנן אדרבנן לא קשיא דיעוד לא הוי דבר שבממון:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

תנו רבנן כיצד מצות יעוד אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לי כו' אפילו בסוף שש ואפילו סמוך לשקיעת החמה ונוהג בה מנהג אישות דר' יוסי בר יהודה אומר אם יש שהות ביום כו'. ירושלמי (פ"א ה"ב) על דעתה דרבנן משעה ראשונה נותן כסף ליעודין, על דעתיה דר' יוסי בר"י בסוף נותן כסף ליעודין, מאן דאמר בסוף נותן כסף ליעודין מעשה ידיה של בעלה, ומאן דאמר משעה ראשונה נותן כסף ליעודין מעשה ידיה של בעלה נעשה כאומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שמעשה ידיך שלי. ונראה משום האי טעמא לא אמרינן לעיל (קידושין יח, ב) גבי יעוד נשואין עושה או אירוסין עושה, נפקא מינה ליורשה ולטמא לה ולהפר נדריה ולמעשה ידיה, דבין כך ובין כך מעשה ידיה לבעלה דהוי כאמן דאמר לה על מנת שמעשה ידיך שלי.

אלא משל רבנן - פירש רש"י מדברי חכמים אנו למדין משל זה שהאומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' יום כו', ובסמוך נמי דאמרינן פשיטא מהו דתימא הא לא אמר לה מעכשיו. פירוש (יחליף) [ותילף] מינה דאפילו בלא [מ]עכשיו מקודשת לראשון, דהא באמה לרבנן לא אמר לה מעכשיו, ואפילו הכי כי אמר לה בסוף שש סמוך לשקיעת החמה הרי את מקודשת [הרי זו מקודשת], דאלמא מעכשיו מתחילין קידושין. ואינו מחוור שאין זה שיטת התלמוד להביא ראיה מן הדבר על המשל, אלא סומך הדבר מן המשל, ועוד דהא דקאמר משל לאומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' יום, אי בשאמר לה בלשון זה ממש אין זה (ב)[כ]אמה העבריה לרבנן. דאלו אמה העבריה אם בא אחר וקדשה בינתים אינה מקודשת לשני כלל אלא אם רצה אדון לייעד מייעד כדאמרינן בסמוך. והאומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחר וקדשה בתוך ל' יום מקודשת ואינה מקודשת לשניהם (כלקמן קידושין נט, ב), דמספקא לן אי תנאי הוי או חזרה הוי, אלא על כרחין בשפירש ואמר מעכשיו אם אין אני חוזר בו מכאן ועד ל' יום, ובשפירש פשיטא דמקודשת לראשון ואין צריך להביא מאמה העבריה. אלא וודאי המשל בא כאן ללמד ולומר דכי היכי דפשיטא לן התם דמקודשת לראשון הוא הדין גבי יעוד, דמעות הראשונות לקדושין ניתנו. וכן פירשו בתוס'.

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת קידושין דף י״ט עמוד ב׳

מסכת קידושין דף י״ט עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 17 קטעים ממוספרים, כ־340 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–82)עמוד

היעד שנמצא: קידושין דף י״ט ע״ב

פתיחה בקורא