וכי משייר בה שוה פרוטה הוו קידושין — אלמא הואיל ומכרה ויודע שהאדון יכול ליעדה לאחר זמן מדעתיה הוה והוה ליה כאומר לה קבלי קידושיך:
לאו לקידושין ניתנו — ואינו מקדשה אלא ע"י גרעון שיש לו עליה דהוה מלוה שהרי היא חייבת לו או הם או שוויים והיא עצמה משכון:
אפילו בסוף שש — ביום השלמתם:
משל לאומר לאשה — כלומר מכאן אתה למד לאומר לאשה כו':
מעכשיו ולאחר שלשים יום — מקודשת לראשון דה"ק לה מעתה נתחלו אי בעינא בהו לאחר שלשים יום:
משל למאן — מדברי מי אנו למידין:
הא אם יש שהות ביום כו' — אלמא השתא הוא דמתחלי קידושין בגרעון שיש לו עליה:
לרבנן — מדברי חכמים אנו למידין דאמרי אפי' אין שהות דקסברי לכך ניתנו מעות הראשונות דאי בעינן לייעודי יהא יעוד מעכשיו דאי לאו מההיא שעתא מתחלי במאי מקדשה השתא:
פשיטא — דמצינו למילף:
מהו דתימא הא לא א"ל — לאב האי אדון מעכשיו ותילף מיניה דאפי' לא פירש מעכשיו אלא הרי את מקודשת לי לאחר שלשים תהא מקודשת לראשון:
קמ"ל — האי תנא דאמר למידין המשל מדברי רבנן דאי אמר מעכשיו אין אי לא לא:
משל לאומר כו' — כלומר מכאן אתה למד לאומר לאשה כו':
משל למאן — מדברי מי אנו למידים:
לרבנן — מדברי חכמים אנו למידין דאמרי אפי' אין שהות דקסברי לכך ניתנו מעות הראשונות דאי בעינן לייעודי יהא יעוד מעכשיו דאי לאו מההיא שעתא מתחלי במאי מקדשה השתא:
לרבי יוסי בר' יהודה — דמשום דלא פירש מעכשיו אע"ג דה"ל לקדושי בהו לאחר זמן כי קדמו אחר הוו קידושין ה"נ לא שנא:
פשיטא — דמצינו למילף:
מהו דתימא הא לא א"ל — לאב האי אדון מעכשיו ותילף מיניה דאפי' לא פירש מעכשיו אלא הרי את מקודשת לי לאחר שלשים תהא מקודשת לראשון:
מהו דתימא הא לא אמר לה — בשעת מתן מעות על מנת שתתייעד לי לאחר זמן ומשום הכי א"ר יוסי דמקודשת לשני אבל היכא דאמר התקדשי לי לאחר שלשים אע"ג דלא אמר מעכשיו חיילי השתא ומקודשת לראשון אם ירצה בסוף שלשים:
קמ"ל — דדמו אהדדי דכיון דתלה הכתוב יעוד במעות הללו לאחר זמן מעיקרא כי יהבינהו להכי יהבינהו שאם ירצה לייעד מייעד ואפילו הכי כיון דלא אמר מעכשיו מקודשת לשני:
ולר"מ תנאו קיים — בתמיה:
בדבר שבממון — דניתן למחילה הוי תנאי קיים אבל עונה דצערא דגופא הוא לא איתיהיב למחילה:
מלמד שמוכרה לפסולים — ממזר ונתין שאין רשאי לייעד ואינה נמכרת להם אלא לשפחות בלבד:
אם מקדשה לפסולין — דקידושין תופסין בחייבי לאוין:
לא ימכרנה לפסולין — בתמיה:
מה למקדשה לפסולין — כלומר מה לי לקנתר על מקדשה לפסולין הרי מצינו שהקידושין מסורין בידו לדבר גדול מזה שאפילו בשהביאה סימנין מקדשה כדילפינן לעיל (קידושין דף ד:) מויצאה חנם אין כסף:
ימכרנה לפסולין — בתמיה והלא אין המכירה מסורה בידו כל כך שהרי אינו מוכרה כשהיא נערה כדדרשינן ק"ו ומה מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר במסכת ערכין (דף כט:):
שרעה בנישואיה — שאסורה לו מיהא תפסי ליה בה קדושין כדכתיב (שמות כא) אשר לא יעדה מכאן שמוכרה לפסולין:
