מסכת קידושין דף נ״ז עמוד א׳

עד שבא ר' עקיבא ולמד את ה' אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים - ושמעון העמסוני לא משמע ליה לרבויי מאת האמור סמוך לשם, אל כעין מוראתו דוקא.

ואי סלקא דעתך מחיים מיתסרא לאחר שחיטה מיבעיא - ואם תאמר דלמא אצטריך משום דאמרינן (יומא נט, ב) אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו. ויש לומר אם כן לא הוה קתני סתם לרבות את השחוטה, דמשמע אפילו קודם שנעשית מצותה. ובשלהי כל הבשר (חולין קיז, א) דמהדרינן לאשכוחי ג' כתובים, לא מייתינן מהא דצפורי מצורע. וקשיא לי מאי קא מקשה ליה ר' יוחנן השתא מחיים אסירא לאחר שחיטה מיבעיא, ומאי שנא ממשולחת דאחר שנאסרה הותרה, ובשלמא לפי מה שפירש רש"י דמשולחת אינה נאסרת כלל לר' יוחנן משעת שחיטת השחוטה עד שעת שלוח, קשיא. ויש לומר היינו טעמא משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה, אבל בשחוטה קשיא.

שחטה ונמצאת טריפה - אין לפרש כגון שבדק בסימנין ונמצאת שנטרפה בשחיטתה, דהא קיימא לן (חולין לב, ב) דכל ששחיטתה גרם לה ליפסל נבלה והוה ליה למימר שחטה ונמצאת נבלה, ואליבא דר' עקיבא דפליג אדר' ישבב, ואמר דטריפה היא לא מוקמיה לה, דמסתמא כיחידאה לא מוקמיה להו, ועוד דהא ר' עקיבא חזר להורות כר' ישבב, אלא כגון שנמצא בה טרפות בגופה שלא מחמת שחיטה, והוה סלקא דעתך מעיקרא דמדקתני ונמצאת דבשעת לקיחה כשרה הואי, והשתא הוא דנמצאת טריפה, ופרקינן כגון שנמצאת טרפה בבני מעיה, כלומר שנמצא יתרת בבני מעים דבידוע דקודם לקיחה הוה ביה ומאי נמצא לפי שהיה מום נסתר דלא היה ניכר עד לאחר שחיטה, וכאותה שאמרו לעיל בפירקין (קידושין מח, ב) ומאי נמצא דצייר בבליתא.

אמר לך ריש לקיש תנאי היא דתניא ר' ישמעאל אומר נאמר מכשיר ומכפר בפנים כו'. כלומר ואנא דאמרי כר' ישמעאל דיליף חוץ מבפנים דאפילו בחוץ עשה מכשיר כמכפר, מה מכפר מחיים אף מכשיר מחיים אסור. וקשיא ליה ואי ר' יוחנן לית ליה האי דרשא צפורי מצורע דאסירי כלל בהנאה מנא ליה דהא אנן מנאמר מכשיר ומכפר בפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ דרשינן ליה כדאיתא לעיל, ויש לומר דכולי עלמא אית להו האי דרשא, אלא דתנא דבי ר' ישמעאל דריש לה לאקושינהו לגמרי ולמיסרי מחיים כמכפר, ותנא דפליג עלה דר' ישמעאל לא יליף לה לגמרי, אלא לומר דכשם שבפנים עשה בו מכשיר כמכפר לאסור בהנאה אף בחוץ כן, ולעולם לאחר שחיטה, דהא שחיטה הוא דאסר להו, ואי נמי ר' יוחנן סבירא ליה, דאפילו ר' ישמעאל לא אמר אלא לאחר שחיטה, וריש לקיש סבר דלגמרי מקיש להו.

לא מצינו בבעלי חיים שאסורין - קשיא לי והא משולחת עצמה אסירא משעת שחיטה עד שעת שילוח לפי מה שפירשנו למעלה. ויש לומר דהתם משום דקאי למצותו, דהיינו שלוח, ולאחר שנעשית מצותו קאמר, והיינו דלא פריך ליה מקדשים וחטאות המתות, וכן נראה מפירושו של רש"י ז"ל שפירש לא מצינו בעלי חיים אסורין לעולם. ואכתי קשיא לי אמאי לא אקשי ליה מעגלה ערופה, ואם תאמר שאני התם דאיסורה מחמת עריפתה, אם כן מאי קא מקשה משור הנסקל ורובע ונרבע, דהנהו נמי אין אסורין אלא מחמת שנגמר דינן למיתה. ויש לומר דרובע ונרבע אין עיקר איסורן אלא מחמת מעשה שנעשה בהן מחיים שלא לדעת מיתה, מה שאין כן בעגלה ערופה שעיקר ירידתה לנחל איתן לדעת עריפתה. ולפי פירוש זה הא דאקשי ממוקצה ונעבד, אין עיקר הקושיא אלא מנעבד, דאילו מוקצה איסורו מחמת שהקצהו לשוחטו לעבודה זרה דומיא דקדשים, אלא משום דבעלמא דרשינן להוציא מוקצה ונעבד נקט ליה הכא.