נקורים — ביקרור"ש בלע"ז שנקרו תרנגולים בעיסה:
תולין — אם עיסה זו של תרומה חיישינן שמא שתו התרנגולין ממשקין הטמאים ובעוד המשקה טופח בחרטומיהם נקרו בעיסה ומדקאמר שני דברים הללו עשאום כמי שיש בו דעת לישאל ושנינו באחת מהן תולין מכלל דתינוק תולין:
בריבי — גדול הדור ריב"ל:
ופירושו לא שמע — דבאדומים נמי היה לו לפרש ולחלק בין צלולים לעכורים משקין צלולין נוחין ליבלע:
שבבואה של תינוק — דמות קלסתר פניו:
מתני' עם ב' נשים — מפני שדעתן קלה ושתיהן נוחות להתפתות ולא תירא זו מחבירתה שאף היא תעשה כמותה:
עם ב' אנשים — שהאחד בוש מחבירו:
מתייחד אדם עם אמו — טעמא מפרש בגמ':
הגדילו זה ישן בכסותו כו' — וכן הבת עם אביה בעודה קטנה:
וישן עמהם — הבן עם אמו ובעודו קטן קאמר דישן עמה בקירוב בשר כדמפרש ואזיל:
גמ' מאי טעמא — לא יתייחד עם שתי נשים כאשה שמתייחדת עם ב' אנשים:
דעתן קלה עליהן — ושתיהן נוחות להתפתות:
אלא — להכי נקט קרא בן אמך לומר שהבן מצוי אצל האם:
פשטיה דקרא במאי כתיב — לענין פשוטו של מקרא שמדבר בהסתה אמאי נקט בן אמך:
בן אב סני ליה — לפי שממעט בחלק ירושתו:
בן אם לא סני ליה — שאין להם חלק ירושה יחד זה יורש את אביו וזה יורש את אביו:
דלא כאבא שאול — דאמר איש מתייחד עם שתי נשים:
כל שלשים יום — ולד שמת בתוך שלשים יום אין צריך לכבדו במותו להוציאו לקבורה לא במטה ולא בכליבה אלא בחיק:
ונקבר באשה אחת ושני אנשים — וא"צ רבים ללוותו אלא ג':
אבל לא באיש אחד ושתי נשים — משום יחוד שלא היו בתי הקברות סמוכין לעיר:
מה יתאונן — מה מועיל אנינות לאדם לסמוך על כך מלהזהר ביצרו כל זמן שהוא חי צריך להיות גבר על חטאיו שאם לא כן יהא יצרו גובר עליו ויחטיאנו:
מה יתאונן אדם חי — למה יתאונן אדם חי למה יתרעם אדם על הקורות הבאות עליו אחר כל החסד שאני עושה עמו שנתתי לו חיים ולא הבאתי עליו מיתה:
על מדותיו — על קורותיו הקורות אותו:
מה יתאונן אדם חי — למה יתאונן אדם חי למה יתרעם אדם על הקורות הבאות עליו אחר כל החסד שאני עושה עמו שנתתי לו חיים ולא הבאתי עליו מיתה:
וכי גבר על חטאיו הוא — שלא חטא לי ובצדקתו הוא חי בתמיה:
ורבנן — אפילו תביר יצריה כדקאמרת יש לחוש פעמים שאין שם אנינות ועושין עצמן כאילו נושאין תינוק מת ויוצאין לעבירה כי ההוא עובדא דהוה עובדא בההיא איתתא ואפיקתיה לתינוק חי בחזקת מת לעשות עבירה עם ההולך עמה לקוברו. לשון אחר ממורי הזקן ולא גרסינן ורבנן אלא כולה באבא שאול גריס דיו חיים שנתתי לו כי ההיא איתתא דאמרינן במועד קטן (דף כז:) שקשתה על מתה יותר מדאי עד שמתו ז' בניה והיא אחריהם מחמת שנתאוננה על מדותיו. דהוה עובדא ואפיקתיה ל"ג:
והוציאוה עשרה אנשים במטה — בחזקת שהיא מתה וקלקלו עמה ואשת איש היתה:
דמחברי עשרה וגנבי כשורא — שיש בה משוי לעשרה:
מוסרים לו — בית דין מי שקנא לאשתו ונסתרה והוא מעלה להשקותה מוסרין לו בית דין שבעירו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך שהרי נאסרה עליו כדתנן (סוטה דף כז:) נטמאה נטמאה אחד לבעל ואחד לבועל אם בא עליה שוב אין המים בודקין אותה דכתיב (במדבר ה׳:ל״א) ונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו ונמצא שם שמים נמחק לבטלה:
