מסכת קידושין דף ע״ה עמוד א׳

כל שאתה נושא בתו לכהן קאמר ולקמן מפרש:

מצרי שני איכא בינייהו לתנא קמא כל מצרי סתם האסור בקהל קאמר ואפילו שני ומיהו שלישי לאו מצרי קרי ליה דישראל מעליא הוא:

מכהן גדול באלמנה שמצינו שמחללה בביאתו כדילפינן לה לקמן (קידושין דף עז.) מלא יחלל שני חילולין במשמע מדלא כתיב לא יחל אחד לה ואחד לזרעו ופוסל את אשה בביאתו:

אף כל כו' ומצרי שני ביאתו בעבירה הוי:

גר עמוני ומואבי איכא בינייהו לרבי יוסי פוסל דהא יש מזרעו שהוא פסול שהזכרים אסורים איסור עולם ולרבי שמעון הואיל ובתו כשרה דעמוני ולא עמונית אלמנתו נמי כשרה:

מה כהן גדול באלמנה שזרעו ממנה פסול חלל:

אלמנת עיסה בכתובות (דף יד.) מפרש אלמנת ספק חלל שהיתה מעורבת בספקות בעלה היה ספק והיא באה מכחו דהויא לה ספק ספיקא:

למעוטי אלמנת עיסה דהואיל דאי אתה נושא בתו שמא חלל היה ותנן (לקמן קידושין עז.) בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם אי אתה נושא אלמנתו:

ושניהם לא למדוה אלא מכ"ג באלמנה וא"ת מאי קאמר דלמדוה מכ"ג והא עיקר דרשה נפקא לן בפ' אלמנה לכה"ג (יבמות דף סח.) מכי תהיה לאיש זר דכיון שנבעלה לפסול לה פסלה וי"ל דה"ק דלא תיקשי להו מכה"ג באלמנה דמצינו למילף מיניה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כדמפרש גמרא בסמוך וכן צריך לומר בריש מסכת נדה (דף ג.) גבי שניהם לא למדוה אלא מסוטה:

וכולן מותרין לבא זה בזה וא"ת מאי וכולן ופי' בקונטרס כל האסורין מותרין לבא זה בזה קשה לר"י דמידי כל האסורין קתני ונראה לר"י לפרש דכל אחד ואחד מותר במינו והיינו דלא כרבי אלעזר דמתניתין דלדידיה ספיקן בספיקן אסור עוד יש לומר ומותרין לבא זה בזה כסדר דמתני' ונראה דהלכה כרבי אלעזר דהא רב פסיק כוותיה והלכה כרב באיסורי לגבי שמואל ועוד דרבא נמי סבר דהלכה כרבי אלעזר בפרק החולץ (יבמות דף לז.) גבי ספק בן ט' לראשון ובן ז' לאחרון והלכה כרבא:

ושניהם לא למדוה אלא מכ"ג באלמנה וא"ת מאי קאמר דלמדוה מכ"ג והא עיקר דרשה נפקא לן בפ' אלמנה לכה"ג (יבמות דף סח.) מכי תהיה לאיש זר דכיון שנבעלה לפסול לה פסלה וי"ל דה"ק דלא תיקשי להו מכה"ג באלמנה דמצינו למילף מיניה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כדמפרש גמרא בסמוך וכן צריך לומר בריש מסכת נדה (דף ג.) גבי שניהם לא למדוה אלא מסוטה:

כותי לא ישא כותית וא"ת היאך מסופק מ"ט והא רבי אליעזר גופיה קאמר במתניתין (לעיל קידושין דף עד.) דספיקן בספיקן אסור וכותי הוא מן הספיקות כדתנן במתניתין ונראה להר"מ דהכי פירושו שהרי אם שניהם ממזרים היתר גמור הוא ואפילו אם אחד ממזר והאחד אינו ממזר מכל מקום גר הוא ומותר בממזרת ולא דמי לשאר ספיקות דמתניתין דשתוקי ואסופי:

אלמנת עיסה פירשו כגון אדם שזרק גט לאשתו ספק קרוב לו ספק קרוב לה, ולסוף ב' חדשים נשאת לאחר וילדה בן לאחר ז' חדשים, אותו הבן הוא עיסה ויש בו ספק ממזרות, שמא קרוב לו הואי ואינה מגורשת ושמא הוא בן ז' לאחרון והוי ממזר מאשת איש, או שמא קרוב לה הוי ואינו ממזר. ואם אותו עיסה נשא אשה ומת אותה אלמנה פסולה לכהן, דשמא ממזר הוא ופוסל בביאתו, הוה ליה ספק ספקא דשמא קרוב לה היה והרי היא מגורשת ואינו ממזר, ואם תמצא לומר קרוב לו שמא בן תשעה לראשון הוא.

ארוסה שעברה רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי ואמרינן ביבמות פרק הבא על יבמתו (מט, ב) בהא עליה כולי עלמא לא פליגי דבתריה דידיה שדינן ליה. כלומר כל שבא על ארוסתו בבית חמיו בתריה דידיה שדינן ליה ולא פליגי אלא בעברה. ואסיקנא, רב אמר הולד ממזר, לאו דמותר בממזרת, אלא דאסור בבת ישראל. כלומר, דספק ממזר הוי, ושתוקי דאמר שמואל בדוקי הוא, שבודקין את אמו ואם אומרת לכשר נבעלתי, כלומר לארוס, נאמנת, ואף על גב דרוב פסולין אצלה וכיון דרבא (לעיל קידושין עד, א) פסיק הלכה כאבא שאול, הילכך [קיימא לן] כשמואל דקאי כוותיה. אבל ודאי אי בדקינן לה ואמרה לא ידעה, הולד ספק ממזר הוי, ובהא לא פליג שמואל, וגרסינן בכתובות (יג, ב) ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרב יוסף, הוא אמר אין מינאי והיא אמרה מיניה, אמר רב יוסף למאי ניחוש לה, חדא דהא קא מודה, ועוד הא אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל דאמר נאמנת והולד כשר.

לאפוקי מצרי שני שאין זרעו פסול שנאמר בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה'. פי' הראב"ד ז"ל דלאו למימרא שאין זרעו פסול כלל אפילו לכהונה דהא אמרינן בפ' הערל אמר ר"ל מצרי שני בבת ישראל בתו פסולה לכהונה ולקמן נמי אמרינן אליבא דרבי יהודה מצרי שני יוכיח שאין בעבירה ובתו פסולה לכהונה ובמצרי שני שנשא בת ישראל איירי מדפרקינן עלה ואתוי מינה דגר שנשא בת ישראל בתו פסולה לכהונה אלא ודאי דהכא הכי קאמר שאין זרעו פסול כמוהו דאיהו פסול אפילו לקהל ישראל ובתו אינה פסולה אלא לכהונה בלבד והיינו דמוכח דבתו כשרה בקהל ישראל מדכתיב בנים אשר יולדו להם כו' ואי ס"ד דזרעו אינו פסול אפילו לכהונה קאמר היכי מוכח מהאי קרא הכי תינח דשרי קרא זרעה בקהל ה' אבל בקהל כהונה לא שרי ליה אלא ודאי כדאמרן. ולא נהירא דאם כן מאי האי דפרכינן בסמוך מאי איכא בין רבי יוסי לרשב"ג דהא מצרי שני איכא בינייהו דלרבי יוסי אלמנותו כשרה ולרשב"ג פסולה מכיון שאי אתה נושא בתו שהי' פסולה לכהונה ואדרבה הכי הוה לן למבעיא מאי איכא בין ת"ק לרשב"ג דהא לתרווייהו אלמנותו של מצרי שני פסולה לכהונה לת"ק לפי שביאתו בעבירה ולרשב"ג לפי שאי אתה נושא בתו ותו מאי האי דאמרינן דאיכא בינייהו עמוני ומואבי דנקבותיהן כשרות לכהונה דהא ודאי למאן דפסל לכהונה בתו של מצרי שני ה"ה דפסיל לכהונה בתו של עמוני ומואבי אע"ג דכשרות בקהל ישראל משום עמוני ולא עמוני' מואבי ולא מואבי' וכדאית' בפ' הערל אלא ודאי דהכא מימרא כפשטה דמצרי שני אין זרעו פסול כלל ובתו כשרה לכהונה וכן בתו של עמוני ומואבי וסוגין כר"י דסבר הכי בפ' הערל ופליג אדר"ל ואל תתמה דהא האי שקלא וטריא דהכא דר' יוחנן היא ודעולא תלמידיה דאזיל בשיטתיה וכן אמרו בירושלמי בפ' אלמנה לכ"ג דר' יוחנן מתרץ הכי לטעמיה:

וכי תימא אם כן היכי מוכח מקרא דבנים אשר יולדו להם דור שלישי דבתו כשרה לכהונה דקרא בקהל ישראל מיירי. ואיכא למימר דמשום דפשיט התם בפ' הערל דלא שני לן בין קהל ישראל לקהל כהונה בהא ובתו כשרה בשתיהן בשוה לא חש תלמודא הכא לברורי מילתא ונקט ליה האי קרא דפשיט ודכוותא בתלמודא א"נ דהא דדרשינן התם כ"א בתולה מעמיו לאתויי בתולה הבאה משני עממין דהיינו מצרי שני שנשא בת ישראל כדאית' התם ומ"ה מייתינן קרא דבנים אשר יולדו להם להכשיר בתו בקהל ישראל וממילא אתכשר בקהל כהונה משום בתולה מעמיו. וא"ת ולר"ל דפוסל לכהונה בתו של מצרי שני ובתו שני ובתו של עמוני ומואבי היכי מתרצינן מאי איכא בין ת"ק לרבי יוסי ובין רבי יוסי לרשב"ג דהא לא מצינו לאוקמה כדאוקימנא לרבי יוחנן דפליג עליה ואיכא למימר דאיהו מוקים דר' יוסי ורשב"ג פליגי במצרי שני ורבי יוסי דריש כל שזרעו פסול כמוהו לאפוקי מצרי שני שאין זרעו פסול כמוהו ואלמנותו כשרה ולרשב"ג כיון שאי אתה נושא בתו אתה נושא אלמנותו ורבנן ורשב"ג פליגי בעמוני ומואבי דלרשב"ג אלמנותו כשרה דסבר בתו כשרה כר"י ורבנן פליגי עליה דסברי דאלמנותו ובתו פסולה לכהונה ואנא דאמרי כרבנן דפסלי אלמנת מצרי שני ועמוני ומואבי מפני שבתו פסולה והכי משמע בירושלמי בפרק אלמנה לכ"ג וזו שיטתו של רבינו הגדול ז"ל וכן עיקר:

אלמנת עיסה פי' רש"י ז"ל בלשון אחרון דהיינו כהן שזרק גט לאשתו ספק קרוב לו ספק קרוב לה והחזירה לשני חדשים וילדה ממנו בן לז' חדשים ולא ידע אי הוי בן ז' דבתר גרושין והוי חלל או בן תשעה דמקמי גירושין והוי כשר ותרתי ספיקי אית ביה ספק נתגרשה אמו ספק לא נתגרשה. ואת"ל נתגרשה שמא בן תשעה הוא דקודם גרושין והיינו דאמרינן דהוי ספק ספיקא. ולא נהירא חדא דלא שייך בה מאי דאמרינן עלה בכתובות דלהכי מכשיר בה רבי יהושע משום דאשה נשאת בודקת ונשאת דלא מיקרי עיסה אלא כשרין ופסולין מעורבין ביחד כמו שהעיסה מעורבת ממים ומלח וקמח וסובין ובתוספתא אמרו עיסה פסולה לכהונה מפני ספק חללין שנטמעו בה וכן אמרו בפירקין וכל הארצות עיסה מפני שנטמעו בהם פסולין בכשרין לכן נראה כפירוש ר"ח ז"ל דעיסה היינו ספק מגורשת שמת בעלה ונישאת לכהן הדיוט וילדה לו בן והוי ספק חלל ואותו בן נטמע במשפחת כשרים ובאת רחל ונשאת לאחת מאותה משפחה ונתאלמנה ממנו דהשתא הויא רחל עיסה שהרי הוא ספק אם נשאת לאותו ספק חלל שנטמע במשפחה והוי ספק ספקא דשמא נשאת לכשירים שבמשפחה ואת"ל לאותו שנטמע בה ההוא נמי ספק חלל הוא ואפשר שאמו אלמנה היתה והוא כשר והשתא אתי שפיר ההוא לישנא דכתובות:

למעוטי אלמנת עיסה שפסולה לכהונה פי' דהא בתו פסולה מכהונה והא דפשיטא ליה בבתו טפי מאלמנותו משום דבתו לית לה חזקת כשרות אלמנותו אית לה חזקת כשרות:

ורמי דרב אדרב ורמי דשמואל אדשמואל דאתמר ארוסה שעיברה רב אמר הולד ממזר ומותר בממזרת. פי' רב אמר הולד ממזר לענין שמותר בממזרת דשתוקי בממזר כשר ושמואל אמר הולד שתוקי ואסור בממזרת אבל לכולי עלמא שתוקי הוא ולא ממזר ודאי והיינו דמקשי דרב אדרב ודשמואל אדשמואל דפליגי הכא בשתוקי בממזר דלרב מותר בה ולשמואל אסור בה ודלא בפלוגתא דלעיל ופרקינן דאפוך פלוגתא דארוסה שעיברה ואמרי דתרווייהו איצטריכו דאי אתמר הא דמתני' דפנויה ה"א התם אסר רב משום דרוב כשרים אצלה וקרוב הדבר לתלות שהוא כשר וראוי לאסרו בממזרת אבל ארוסה דרוב פסולין אצלה ואיכא למתלי שהיא ממזר אימא מודה רב דשרי בממזרת קמ"ל:

ואי אתמר האי דארוסה ה"א התם הוא דאסר רב משום ואיכא למתלי בארוס וקרוב לומר שהיא כשר וראוי לאוסרו בממזרת אבל בפנויה דליכא למתלי בכשר טפי מפסול אימא דשרי ליה בממזרת קמ"ל. ומינה שמעינן לצריכותא דשמואל דשרי בארוסה שעיברה דאע"ג דאיכא למיתלי בארוס וקרוב להיות כשר ואפ"ה שריא בממזרת ואי אשמועינן ארוסה ה"א התם הוא דשרי בממזרת משום דרוב פסולי' אצלה וקרוב הדבר שהוא ממזר אבל בפנויה דרוב כשרים אצלה אימא מודה לרב דאסר בממזרת שמא כשר הוא ומרובא אתא שהם כשרים קמ"ל דאפילו בהאי שרי והא דפרישנא דצריכי תרווייהו לרב ממילא שמעינן לשמואל ולא טרח תלמודא לפרושה ודכותה בתלמודא טובא:

לא צריכא דתפס פירוש ואפילו תפס שלא בעדים מפקינין מניה דהא בשמא דתפיס בהו ולא מהני שום מגו לטעות שמא כדכתיבנא בפרק מי שמת. וקשיא לן הא דאמרינן בפ"ק דכתובות עשרה כהנים ופירש א' מהם ובעל הולד שתוקי והוינן בה מאי שתוקי אילימא שמשתקין אותו מנכסי פשיטא מי ידעינן אבוה מאן ניהו אלא שמשתקין אותו מדין כהונה ואמאי לא מוקמינן שמשתקין אותו מנכסי אביו ואע"ג דתפס כדפרקינן הכא ואיכא למימר דבשלמא הכא דאיכא למתלי בארוס אשמועינן רבותא דאע"ג דתפס מפקינין דיניה אבל התם דליכא למתלי בא' מאלו יותר מחברו פשיטא דאע"ג דתפס מפקי' מיניה ומאי קמ"ל להכי פירש שמשתקין איתו מדין כהונה דאע"ג דממה נפשך כהן מעליא הוא אפ"ה איני עובד עבודה דבעינן ולזרעו אחריו וליכא כלומר מתייחס אחר אביו וליכא אבל אם בת היא כשרה לכהונה כדפרישנא לעיל בפירקין:

אבל הכא דרוב פסולין אצלה אימא לא קמ"ל פי' קמ"ל דאפילו דרוב פסולין אצלה אם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת. וקשיא לן דהכא גבי ולד קיימינן וקרי ליה בדוקי ע"ש בדיקת אמו שנאמנת להכשירו אלמא מכשרינן ליה לכתחלה על פי אמו ואלו התם בכתובות אמר שמואל אמר רב יהודא שיננא הלכה כר"ג ואת לא תעבוד עובדא עד דאיכא רוב כשרין אצלה ופרישנא דבדיעבד מהימנא אבל לא לכתחלה ואיכא למימר דכי משוינן הפרש בין לכתחלה לדיעבד היינו גבי דידה דכיון דאית לה תקנתא. לאינסובי בישראל לא מכשרינן לה לכהונה לכתחלה אבל גבי ולד דאי פסלת לה משום ממזרות מיפסל אפילו לקהל ישראל ואין לו תקנה כדיעבד דמי ומכשרינן ליה לכהונה והיינו דפרקינן התם גבי עובד' דההוא ארוס ואריסתו הכי נמי כדיעבד דמי כלומר דלגבי ולד אף על גב דמכשרינן ליה לכתחלה גט דידיה כדיעבד דמי אבל לאו דיעבד ממש וזה דעת הרב ר' אלפסי ז"ל שפסק בהא דהכא ובההוא דהתם דתרוייהו דשמואל נינהו ולא פליגי:

וזה שביארנו במצרי שני שזרעו כשר לא סוף דבר בשנשא מצרית שניה שאין ביאתו בעבירה אלא אף כשנשא בת ישראל ואע"פ שביאתו בעבירה ואשתו נעשית זונה בתו כשרה לכהנה וכן הדין בגר עמוני שנשא בת ישראל וכן הנרבעת לבהמה לא נפסלה לכהנה אע"פ שהיא בסקילה שאין זונה אלא מביאת אדם וכן הבא על הנדה לא עשאה זונה שהרי ראויה לינשא לו ואין צריך לומר הבא על הפנויה:

אלמנת עיסה פסולה לכהנה ואע"פ שיש בה שתי ספקות שהרי מכל מקום בתו של עיסה פסולה וכל שאין אתה נושא בתו אין אתה נושא אלמנתו ועיסה זו הוא שאביו כהן וגירש את אשתו ספק קרוב לו ספק קרוב לה ולסוף שני חדשים החזירה וילדה בן זה לשבעה והרי בן זה הקרוי עיסה יש בו שני ספקות לחללות שמא קרוב לו היה ואינו גט ואם תמצא לומר שקרוב לה היה שמא בן תשעה הוא וקודם שגירשה מעברת היתה ואינו חלל ומכל מקום הרי הוא ספק חלל שמא קרוב לה היה ובן שבעה הוא והרי לא היתה לו חזקת כשרות לעולם להעמידו עליה וכשנשא אשה ומת אלמנתו פסולה שהרי בתו אתה פוסל מספק מתורת בת חלל וגדולי הרבנים מפרשים שהאלמנה עצמה קרויה עיסה ופירושה שבעלה ספק חלל והיא באה מכחו ונעשית ספק ספיקא ואין הדברים נראין שכל שבעלה ספק גמור אף היא כן ולא הוצרכו הדברים לאמרן אלא בספק ספיקא וכן הדין בכל משפחה שנתערב בה ספק חלל שכל אלמנה מהם פסולה לכהנה לכתחלה אלא שאם נשאת לא תצא הואיל ושתי ספיקות הן שמא זו אלמנת החלל שמא אינה אלמנת החלל ואם תמצא לומר שהיא אלמנתו שמא לא היה חלל גמור הא מכל מקום אם נתערב בה ודאי חלל אסורה לכהן עד שיבדוק ואם נשאת תצא:

זה שביארנו שכל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו אין בת אלמנתו בכלל איסור ר"ל שהנשאת לחלל או לספק חלל ומת ונשאת לישראל וילדה ממנו בת אותה הבת כשרה לכהנה ואע"פ שהיא עצמה פסולה לו שאין זו יתירה מבת גרושה וחלוצה או בת זונה ולא הוצרכנו לכתבה אלא מפני שראינו לקצת חבורים ישנים טועים בה:

ארוסה שעיברה הולד ספק ממזר ואסור בין בבת ישראל בין בממזרת ומשתקין אותו מנכסי הארוס אפילו נשאה אחר כן ואפילו תפש מוציאין ממנו מכל מקום אם נבדקה אמו ואמרה לארוס נבעלתי נאמנת על הצד שהתבאר ואם תפש אין מוציאין ודוקא בשתק הוא או שאינו כאן הא אם אמר ארוס שאינו ממנו נאמן וממזר ודאי הוא ואם הודה ולא בוש כשר לגמרי ויורש עם אחיו לכתחלה:

גר שנשא גיורת זרעם פסול לכהנה לעולם עד שיתערב זרע ישראל בהם מצד אחד וכל שיתערב בו זרע ישראל נעשית התולדה ישראל גמור להשיא לכהנה ואין צריך לומר ליאסר בממזרת הא כל שלא נתערב בו זרע ישראל פסול לכהנה לעולם וכן מותר בממזרת עד שישתקע שם הגירות ממנו הא משנשתקע שם הגירות ונשתכח אע"פ שפסול לכהנה אסור בממזרת וכן הדין במשוחרר ושאר הדברים הנאמרים בסוגיא זו בכותיים אין לנו בהם דין ודברים שכבר עשאום כגוים גמורים:

גמרא כ"ג באלמנה שביאתו בעבירה ופוסל כו' יש לדקדק לכאורה דהא חשיב נמי חלל שפוסל בביאתו ומאי ביאת עבירה אית ביה דהא לא הוזהרו כשירות לינשא לפסולין ואחרי העיון ראיתי בפרק אלמנה לכ"ג אעיקר דרשא דילפינן דכל הפסולין פוסלין בביאה מקרא דכי תהיה לאיש זר פריך א"ה חלל דלאו זר הוא לא ליפסיל אמר קרא לא יחלל זרעו מקיש זרעו לו כו' והשתא ניחא דלא קאמר הכא כי כ"ג באלמנה כו' אלא כל הנך דיליף מקרא דכי תהיה לאיש זר דלא תקשי להו מכ"ג באלמנה כו' כמ"ש התוס' אבל חלל לאו מהאי קרא יליף ליה אלא מלא יחלל זרעו וגו' ולא בעי ביה ביאה בעבירה כי כ"ג באלמנה כו' וק"ל:

שם צריכא דאי איתמר בהא בהא קאמר רב משום דרוב כשרים כו' לכאורה לפי הנך סברות דקאמר בצריכותא לרב המ"ל דלא תיפוך אלא דרב קאמר הכא הלכה כר"א משום דרוב כשרים אצלה משא"כ התם דרוב פסולין אצלה והוי הולד ממזר ומותר בממזרת ושמואל דקאמר הכא דמותר בממזרת משום דליכא למתלי בארוס משא"כ התם דאיכא למיתלי בארוס ולכך לא הוי רק שתוקי ואסור בממזרת וי"ל דלא ניחא ליה לתלמודא למימר דהנך סברות קיימי לפי האמת דא"כ הוי סברת רב הפוכה מסברת שמואל אלא דסד"א הכי וכה"ג איתא הסוגיא בפרק האומר בפלוגתא דרב ושמואל במקודשת לשני ע"ש בחידושינו ודו"ק:

שם צריכא דאי מהתם ה"א התם רוב כשרים אצלה כו' וה"ה בהיפך דאי מהכא ה"א הכא נאמנת דאיכא למתלי טפי בארוס אבל התם דליכא למתלי לא צריכא וק"ל:

תוס' בד"ה וכולן מותרין כו' דכ"א וא' מותר במינו והיינו דלא כר"א כו' עכ"ל לכאורה דמינו דקאמר היינו ממזר בממזרת ושתוקי בשתוקית אבל ממזר בשתוקית ושתוקי בממזרת לא דאין זה מינו וא"א לומר כן דא"כ מאי פריך מדשמואל אדשמואל מהא דשתוקי אסור בממזרת אלא דר"ל במינו היינו נמי שתוקי בממזרת דהא ליתא דספק ממזר הוא השתוקי וליכא מאן דמחלק ביה דמאן דמתיר ספק בספק מתיר נמי ספק בוודאן ור"א דאוסר בין ודאן בספקן ובין ספיקן בספיקן כדמוכח סוגיא דלעיל וק"ל:

בד"ה כותי לא כו' מ"מ גר הוא ומותר בממזרת כו' עכ"ל דליכא למימר דר"א ס"ל גר אסור בממזרת דליכא מאן דס"ל הכי אלא רבי יהודה וק"ל:

בפרש"י בד"ה מכ"ג באלמנה כו' שני חלולין במשמע כו' עכ"ל כתב מהרש"ל לא היה ולא נברא אלא יליף מלשון חילול עיין בדף ע"ז כו' עכ"ל וכה"ג כתב מהרש"ל בפרק ד' מיתות וכבר כתבנו שם בחידושינו ליישב ע"ש:

גמרא ושניהם לא למדוה אלא מכ"ג באלמנה ופרש"י ז"ל דמתחללת בביאתה כדילפינן לקמן מלא יחלל שני חילולין במשמע כו'. וכתב מהרש"ל ז"ל בח"ש זה לא היה ולא נברא דלקמן מפשטא דלא ילפינן זה שהיה כשר מעיקרא ונתחלל וכן פירש"י ז"ל גופא בפ' אלמנה לכ"ג אמנם לענ"ד לא על פירש"י ז"ל לחוד תלונת מהרש"ל ז"ל דהא בפ"ק דתמורה מפרש בגמרא להדיא דאביי דריש לא יחלל בשני למ"דין א' לה וא' לזרעה וא"כ היאך פליג אביי אברייתא דלקמן דיליף מזה שהיה כשר ונתחלל וא"כ לאביי הדרא קושייא לדוכתא ניכתוב רחמנא לא יחל אע"כ דמהכא משמע לרש"י ז"ל דלברייתא דלקמן נמי לא שייך למידרש זה שהיה כשר ונתחלל למיעקר קרא מפשטיה לגמרי ואי הוה כתיב לא יחל זרעו ע"כ הוי איירי קרא בחילול זרעו לחוד משא"כ השתא דכתיב לא יחלל בשני למ"דין דרשינן שפיר לאוקמא באלמנה גופ' דשייך בה טפי לשון חילול שהיתה כשירה ונתחללה ואי לאו הך דרשא נמי לא הוי מוקמינן לא יחלל בשני למ"דין להך דרש' א' לה וא' לזרעה אלא דרשא אחריתא כדאיתא בתמורה או לשום דרשא אחריתא ועיין בל' רש"י ז"ל ביבמות פ"ק דף ט"ו ע"ב מפרש רש"י ז"ל עוד בדרך אחר דמה שהיא עצמה מתחללת ילפי' מדכתיב בעמיו זו אשתו ונ"ל דכולהו פירושי איתנהו לקיים פשטא דקרא דבתר דכתיב לא יחלל בשני למ"דין מפרש קרא להדיא זרעו בעמיו עוד נ"ל דהא דנקיט רש"י ז"ל בלישנא דרשא דשני למדי"ן היינו דלענין דרשא דשמעתין מההכרח לפרש כן דדריש ר' יוחנן כולה מילתא לקולא דכל שאין זרעו מחלל היא עצמה אין מתחללת דהא עיקר החילול בלא"ה ילפינן מלאיש זר כמ"ש בתוספות אע"כ דעיקר דרשא דשמעתין היינו דהיכא דאין זרעו פסול היא נמי אין מתחללת ומשמע לרש"י ז"ל דלא שייך למידכר הך דרשא לקולא אי לאו משום דכתיב לא יחלל א' לה ואחד לזרעה וכיון דזרעו כתיב להדיא וחילול דידה מייתורא דלמ"ד שמעינן הך דרשא שפיר דתלה הכתוב חילול דידה בחילול דזרעה דוקא דלעולם אי אפשר לחלל חילול א' כיון דבחד לשון כללן הכתוב כן נ"ל נכון ועיין שם בפ"ק דתמורה דמשמע שם להדיא דר' יוחנן דאמר בשמעתין הך מילתא דכ"ג באלמנה איהו ס"ל התם כאביי לענין ריבית קצוצה דאי עביד מהני וכאן אין להאריך יותר ודו"ק:

תוספות בד"ה ושניהם לא למדוה אלא מאלמנה וא"ת מאי קאמר דלמדוה מכ"ג כו' נפקא לן בפ' אלמנה לכ"ג מכי תהיה לאיש זר כו' עד סוף הדבור. ולא זכיתי להבין דבריהם בזה דהא ודאי אליבא דר' יוסי איצטריך לאתויי שפיר דיליף למילתא מאלמנה לכ"ג לחוד דכל שאין זרעו פסול אינו פוסל דהך מילתא ליכא למילף מכי תהיה לאיש זר וע"כ דעיקר קושייתם בהא דקאמר דת"ק יליף מאלמנה לכ"ג וא"כ מה תירצו בזה דה"ק דלא תיקשי מאלמנה לכ"ג ואליבא דת"ק מאי קושייא שייך כלל מאלמנה לכ"ג ובר מן דין לא ידענא מאי קשיא להו דהא שם בפרק אלמנה לכ"ג בתר דמייתי הש"ס הך ילפותא דכי תהיה לאיש זר מקשה הש"ס ואימא משעת הווייה או עד דאיכא הווייה וביאה ומסיק דומיא דכ"ג באלמנה מה התם מביאה לחוד כו' ולפ"ז בהך ברייתא דהכא דקתני שבאו על הכהנת ועל הלויה וישראלית פסלוה דמשמע דבביאה לחוד פסולה א"כ שפיר הוצרך מאלמנה לכ"ג והא דמייתי הש"ס בפ' אלמנה ילפותא דלאיש זר היינו משום דכולה מילתא לא מצינן למילף מאלמנה דהוה אמינא אין חלל אלא מאיסור כהונה וכמ"ש התוס' ביבמות בכמה דוכתי משא"כ לבתר דגלי קרא דשייך פסול כהונה אפילו שלא מאיסורי כהונה שפיר ילפינן מאלמנה לכ"ג דמיפסלה בביאה לחוד כן נ"ל ברור ולהתוספות צריך עיון:

שם אמר רב חסדא הכל מודים באלמנת עיסה שפסולה לכהונה ולאפוקי מהני תנאי כו' ופרש"י אלמנת עיסה היינו אלמנת ספק חלל גרידא ובפ"ק דכתובות מפרש רש"י עוד פירוש אחר בשם רבינו יוסף טוב עלם ע"ש ובתוס' שם הקשו על שני הפירושים וכתבו דאלמנת עיסה היינו ספק חלל שנתערב במשפחה וזו ניסת לא' מהם דא"כ הבעל גופא אית ביה תרי ספיקי ולפירוש התוס' הסכימו רוב המפרשים לכן לא כתבתי שם כלום ונשאר אצלי בתימא מי דחקו לרש"י לפרש דלא כפירוש התוס' דהכי משמע לשון עיסה:

אמנם כן כשהגעתי לכאן נלע"ד דהסוגיא דהכא הכריחו לרש"י לאלו הפירושי' מדפשיטא ליה לר"ח הכא דבת עיסה אסורה עד שלרוב הפשיטות קאמר דכולהו תנאי דברייתא דהכא מודים דהאלמנה פסולה משום לתא דבתה ואי כפירוש התוס' אדרבא הבת נמי לא פסיקא איסורה כ"כ דהא מסקינן הכא דטעמא משום דספק ספיקא לקולא וא"כ בבת נמי איכא ספק ספיקא ואע"ג דהתוס' בכתובות כתבו לחלק דהבת אע"ג דהוי ס"ס ושריא אפ"ה משום מעלה דיוחסין החמירו משא"כ באלמנה דאיכא נמי חזקת היתר דידה לא עשו מעלה אף ביוחסין אלא דלפ"ז עיקר הטעם חסר מן הספר כיון דעיקר סוגייא דשמעתין בהכי רהטא דלהנך תנאי דברייתא דהכא אסרו אף באלמנה ולהנך תנאי דעדיות שרו באלמנה ואסרו בבת א"כ לא הו"ל לאתויי הך מילתא דס"ס לקולא דשייך אף בבת אלא הו"ל למימר מ"ט משום דאית לה חזקת היתר בהדי ס"ס ועוד דאכתי אדרב חסדא קשה מנ"ל דהנך תנאי מחמירין כ"כ במעלה דיוחסין לפסול האלמנה משום מעלה דיוחסין דבתה ומייתי ראיה מדרשב"ג דאמר כל שאתה נושא בתו כו' ומי דמי כלל התם מדין תורה איירי דמאלמנה לכ"ג יליף לה משא"כ הכא דכולה מילתא משום מעלה דיוחסין לא שייך האי טעמא כלל ואי משום כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון שלא לחלק בין האם לבת כשביאתה בעבירה א"כ יותר היה נראה להכשיר ג"כ את הבת משום חזקת כשרות דאמה וכדקי"ל נמי בשתוקי ובדוקי דמאן דמכשיר באמה מכשיר בבתה לכך הוכרח רש"י ז"ל לפרש בענין דלא הוי ס"ס אלא לגבי האלמנה ואע"ג דלאו ס"ס ממש היא מ"מ דמי לס"ס כיון שהבעל גופא הוא ספק השקול ואית ליה חזקת היתר אלא דאפ"ה החמירה תורה באיסור כהונה כדאיתא בפ' האשה רבה דילפינן מוקדשתו בע"כ דאף בספק כופין מ"מ באלמנתו דאית לה נמי חזקת היתר דנפשה שריא ודמי לס"ס משא"כ הבת דליכא אלא חדא ספיקא כמו האב עצמו א"כ מדאורייתא הוי ספק חללה ואהא קאמר רב חסדא שפיר דכולהו תנאי דברייתא מודו באלמנת עיסה דאסורה דכיון דלרשב"ג תלה הכתוב לאיסור חילול דידה בחילול דזרעה היכא שכל זרעה פסול א"כ בספק חלל נמי יש לומר כן דהאלמנה אסורה כיון שע"י ביאתה פוסלת זרעה מדאוריי' כנ"ל נכון לשיטת רש"י ז"ל:

אמנם לשיטת רוב המפרשים הקדמונים והאחרונים דמפרשי אלמנת עיסה בשני ספיקות ממש שנתערב ספק חלל במשפחה א"כ לא מצאתי מקום ליישב לישנא דר"ח הכא אם לא ע"פ הסברא שכתבתי פ"ק דכתובות בסוגיא דאלמנת עיסה דלא שייך לחלק בין ספק א' לשני ספיקות אלא היכא שהספק א' מותר מן התורה כגון דאיכא חזקת היתר וא"כ אתי שפיר דכיון דלהבת לית לה חזקת היתר לא מהני בה ס"ס ומש"ה קאמר רב חסדא שפיר דלהנך תנאי דהכא אלמנת עיסה נמי אסורה משום לתא דבתה וכיון דבתה אסורה ולא מהני בה ספק ספיקא ממילא דאמה נמי אסורה וכדפרישית דעיקר החילול תלוי בזרעה וכל היכא דזרעה מתחללת היא נמי מתחללת כן נ"ל נכון:

שם פיסקא ודאן בוודאן מותר אמר רב יהודה אמר רב הלכה כר"א כי אמריתה קמיה דשמואל א"ל הלל שונה עשרה יוחסין כו' ופרש"י דברייתא היא. ולכאורה יש לתמוה א"כ מאי מהדר ליה שמואל לרב מהך ברייתא דהלל אטו הלל כיפי תלי ליה ומאי אולמא ממתניתין ולולי פירש"י נ"ל לפרש דהלל שונה היינו דשונה לשון המשנה דעשרה יוחסין בזה הלשון וכולן מותרין לבא זה בזה ולא כמו שנשנה במשנתינו וא"כ שפיר קאמר ליה שמואל לרב משום דלפי לשון משנתינו דקתני להדיא ברישא דעשרה יוחסין דממזרי ושתוקי ואסופי ונתיני מותרין לבא זה בזה וא"כ קשיא לן סיפא דמתניתין דהכא דקתני כל הפסולין מותרין לבא זה בזה הא תו למה לי אע"כ דקתני לה משום פלוגתא דליהוין כסתם ואח"כ מחלוקת דאין הלכה כסתם וקס"ד דשמואל דהיינו טעמא דרב דפסיק כיחידאי ואהא מהדר ליה לרב הילל שונה בלשון אחר דברייתא דמתני' לא קתני אלא בהאי לישנא דוכולן מותרין לבא זה בזה והיינו כפירוש השני של התוס' דכל א' מותר במינו ואהא איצטריך נמי למיתני סיפא דכל הפסולין מותרין לבא זה בזה ולאו משנה יתירא היא דלא זו אף זו קתני א"כ תו לא הוי סתם ואח"כ מחלוקת דהאי סיפא דרישא היא והו"ל מחלוקת דיחיד ורבים דהלכה כרבים כן נ"ל נכון לולי דרש"י ותוספות לא פירשו כן ועיין בתוספות רי"ד:

שם ורמי דרב אדרב כו' דאיתמר ארוסה שעיברה רב אמר הולד ממזר כו' ופרש"י רב אמר הולד ממזר ודאי דאמרינן מרובא דעלמא הוא והכל פסולין אצלה. ולכאורה יש לתמוה א"כ מאי מקשה דרב אדרב דאמר הלכה כר"א דהא בכה"ג דתלינן ברובא דעלמא ורוב פסולין אצלה א"כ הא קי"ל בכל דוכתא דאזלינן בתר רובא והו"ל וודאן בוודאן ור"א גופא מודה ולפ"ז היה נראה להכריח מלשון רש"י ז"ל דלענין פסול ממזרות לא משווינן רוב כודאי ולא מיקרי ודאי אלא בענין שאין בו ספק כלל וכדפרישית לעיל דף ע"ב בהא דאמר רבא דבר תורה שתוקי כשר ע"ש אלא דאכתי משום הא לא איריא דמצינן למימר דאליבא דרבי אליעזר דמחמיר משום מעלה דיוחסין לעולם אין להתיר אף בדאיכא למיתלי ברוב דהא קי"ל דליוחסין לכתחלה לא מהני חד רובא כדאיתא סוף פ"ק דכתובות והיינו נמי משום מעלה דיוחסין והכי מוכח להדיא ממאי דאמרינן לקמן דאיכא למ"ד דטעמא דר"א בכותים היינו משום דעבד ושפחה נתערבו בהן אע"ג דרובם כשירים אפ"ה לא סמכינן למימר כל דפריש מרובא פריש משא"כ לעיל לענין דבר תורה אפשר דהיכא דאיכא רוב הוי כודאי ועי"ל דמה שכתב רש"י ז"ל דהוי ודאי משום דאיכא למיתלי ברוב פסולין' לאו דוקא דהא בלא"ה איכא למימר דילמא אזלא איהי לגבי הארוס והו"ל קבוע כמחצה על מחצה וכ"ש דאיכא סברא טפי למיתלי בארוס אלא עיקר כוונת רש"י דהא דמחמרינן לומר הולד ממזר לשווייה כוודאי אף על גב דאיכא למיתלי בארוס אפילו הכי איכא למיתלי נמי ברוב דעלמא שהן פסולין כן נ"ל ומה שכתב רש"י ז"ל דאמרי' מרובא דעלמא והכל פסולין אצלה והוי ממזר ודאי אע"ג דרובא דעלמא עכו"ם נינהו וקי"ל עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ורב ושמואל גופייהו ס"ל הכי בפרק החולץ אלא דאפשר דהכא איירי בעיר דלא שכיחי בה עכו"ם או שיש לישראל שכונה לבדה דאזלינן בתר רוב שכונה כמבואר בפוסקים:

תוספות בד"ה כותי לא ישא כותית וא"ת היאך מסופק מ"ט כו' וכותית מן הספיקות כדתנן במתני' כו' עכ"ל. לכאורה נראה בכוונת התוספות דלא ניחא להו לפרש קושית המקשה מ"ט דהא גופא קשיא ליה מאי חשש ממזרות שייך כאן דא"כ הו"ל לאקשויי הכי אגופא דמתניתין ולא אברייתא אלא דא"א לפרש כן דא"כ לא הוו מתרצין התוס' כלום דלתירוצם נמי אגופא דמתניתין הו"מ למיפרך אמאי קתני פסול ספק כותית כלל דהא גר מותר בממזרת וא"כ השתוקי ואסופי גופא מותרין בכותית אע"כ דהתוספות לא נחתו להאי דיוקא דודאי אין ה"נ דמקשה אמתניתין ואברייתא אלא דעיקר קושיית התוספות דכיון דקתני במתני' כותי בהדי הנך דאית בהו ספק ממזרות א"כ מאי קשיא ליה מ"ט דבפשיטות מצינן לאשכוחי בכותים ספק ממזרות אי משום דאין בקיאין בטיב גיטין כדשמעינן לר' אלעזר בעלמא גבי מצת כותים ובמשנה דגיטין דסתם כותים לא בקיאי בדיני גיטין אי לאו דכותי חבר וא"כ פשיטא דאיכא למיחש בהו לספק ממזרות או משום דלא דייקי ומנסבי לספק ממזירין ובאמת דבלא"ה ממקומו מוכרע דהמקשה גופא אסיק אדעתיה בפשיטות דשייך בהו ספק ממזרות דאלת"ה מאי משני רב יוסף עשאוהו כגר לאחר עשרה דורות והיא גופא תיקשי אמאי עשאוהו כיון דלית ביה חשש פסול ממזרות אע"כ דהא לא מספקא לתלמודא כלל דשייך בהו ספק ממזרות אלא דקשיא ליה דגר מותר בממזרת ואהא משני רב יוסף שפיר ולפ"ז צ"ל ג"כ דהא דמסיק הש"ס אלא כי אתא רב דימי אמר ר"א ס"ל כר' ישמעאל וס"ל כר"ע לאו אקושייא דהכא משני לה רב דימי דאדרבה בפשיטות טפי הו"מ לשנויי כסברת המקשה דכותים גירי אמת הן אלא לפי שנתערבו בהם ישראלים גמורים מש"ה חשיב להו במתני' בהדי ספיקות ממזרים דשמא ישראל ישא ספק ממזרת ומה"ט נמי כותי לא ישא כותית דשמא חד מינייהו ישראל גמור וכמו שכתבו התוספות בסמוך בד"ה ורבי ישמעאל דבלא"ה זה עיקר התירוץ של רב דימי א"כ כל זה האריכות של רב דימי הוא ללא צורך אע"כ דרב דימי שמעתא בעלמא קאמר דלא משמע ליה לפרש בענין אחר שיהא בכותים חשש ספק ממזרות אלא משום חשש גירי אריות אלא דמ"מ ממילא שמעינן מדרב דימי שנשאו נשים ישראליות א"כ מסתמא הוו נמי איפכא וא"כ ממילא רווחא שמעתא אף כסברת המקשה משום חשש ממזרות בגופן אף אם גירי אמת הן אלא לפי שנתערבו בישראלים חיישינן דישראל ישא ממזרת כל זה פשוט ומוכרח לפי שיטת התוספות: