אמור לחכמה אחותי את — שתהא בקי בה כאחותך שאסורה לך אי נמי מסיפא דקרא ומודע לבינה תקרא שתהא ידוע לך:
כחצים ביד גבור — שנלחם בהם עם אויביו:
כן בני הנעורים — תלמידיו של אדם הקרויין בניו כמו שאמר יחזקיהו (ד"ה ב כט) בני עתה אל תשלו ואומר הנה אנכי והילדים אשר נתן לי וגו' (ישעיהו ח׳:י״ח):
אשר מלא את אשפתו מהם — משום דדמינהו לחצים נקט לשון מילוי אשפה:
את אויבים בשער — סיפא דאשרי הגבר הוא:
נעשו אויבים — מתוך שמקשים זה לזה ואין זה מקבל דברי זה:
את והב בסופה — הכי דריש לה ספר מלחמות מלחמה שעל ידי ספר אהבה יש בסופה:
ושמתם את דברי אלה סם תם — שלם שאינו חסר שום הצלה:
מה שהנאתך — כל מה שדעתך נוחה הימנו ואפי' דבש וכל מיני מתיקה שקשים למכה:
נומי — צמחים בורפיליו"ש (בורבולי"ש: אבעבועות, כיבים) בלע"ז:
אם תטיב — לקח טוב:
שאת — תתנשא על יצרך:
משאו ומתנו — של יצר הרע באדם להחטיאו:
ואם אתה רוצה — עסוק בתורה ואתה מושל בו:
כל היום — קרא יתירא הוא ללמדנו שכל שעות היום רעתו מתחדשת:
מנוול זה — יצר הרע מתגרה בך:
מתפוצץ — שהתורה כאש נמשלה המפעפע את הברזל:
אלא בתו בידו היא — בתמיה כלום יכול להרגיל לה אנשים להשיאה דאמר קרא ואת בנותיכם תנו לאנשים:
אמור לחכמה אחותי את — שתהא בקי בה כאחותך שאסורה לך אי נמי מסיפא דקרא ומודע לבינה תקרא שתהא ידוע לך:
ראה חיים — אומנות שתחיה בו עם אשה מקיש אומנות לאשה:
אם אשה — האמור כאן אשה ממש היא כשם שמצינו שחייב אדם להשיאו אשה כך חייב כו':
מאי בינייהו — מאי קא מוסיף ר' יהודה:
עיסקא — אם למדו סחורה לת"ק הרי למדו חיים לרבי יהודה דאתי לטעמא אומנות דוקא דכמה פעמים שאין לו במה לעשות סחורה ועומד ומלסטם:
דמיחייב אבא למיעבד לברא — כגון למולו ולפדותו והכי משמע מתני' כל מצות שהאב מצווה על מעשה הבן:
המוטלת על הבן — כגון כיבוד ומורא:
סיפק — יכול שאין מוחה בידו:
רשות אחרים — בעלה:
נתגרשה — מבעלה הרי היא כאחיה במצות כיבוד:
ודאי בהכאה אי אפשר — להקישה שאין הכאה כלפי מעלה:
וכן בדין — שיוקשו לכיבוד ומורא על הבן שהרי אף הן שותפין למקום בו:
שלשה שותפין הן — מפרש בברייתא במסכת נדה איש מזריע לובן שבו אשה מזרעת אודם שבו והקדוש ברוך הוא נופח בו נשמה מראה עין ושמיעת אוזן ודיבור:
